Otzarot-Article

מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה מִמֶּנִּי כָּעֵת?

"וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא" (כט-יב) הִסְבִּיר רַבֵּנוּ חַיִּים וִיטָאל זַצַ"ל: יַעֲקֹב אָבִינוּ הָיָה "אִישׁ תָּם" – כְּלוֹמַר, אָדָם מֻשְׁלָם, שׁוֹלֵט בְּמִדּוֹתָיו וּפוֹעֵל בִּתְבוּנָה. כְּשֶׁאָמַר לְרָחֵל שֶׁ"אֲחִי אָבִיהָ הוּא", רָמַז שֶׁהוּא מְסֻגָּל לְהִתְמוֹדֵד עִם לָבָן בְּרַמָּאוּת, אַךְ הוֹסִיף שֶׁ"בֶּן רִבְקָה הוּא" - כְּדֵי לְהַבְהִיר שֶׁמַּהוּתוֹ הִיא צִדְקוּת וְטֹהַר. הָעַרְמוּמִיּוֹת אֵינָהּ דַּרְכּוֹ, אֶלָּא אֶמְצְעִי הֲגַנָּה בִּלְבַד.

סִפֵּר הָרַהַ"ג גּוֹאֵל אֶלְקָרִיף בְּסִפְרוֹ "שָׂשׂ בְּאִמְרָתֶךָ":

יְשִׁיבַת "אוֹר בָּרוּךְ" הִיא יְשִׁיבָה מְפֻרְסֶמֶת וּמַצְלִיחָה בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁמְּמֻקֶּמֶת בְּקֶמְפּוּס מְפֹאָר בְּ"קִרְיַת יוֹבֵל". הַסִּפּוּר שֶׁמִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי הַבִּנְיָן הַנָּאֶה, מֵעִיד כְּאֶלֶף עֵדִים שֶׁיְּהוּדִי שֶׁעוֹבֵד עַל מִדּוֹתָיו וְהוֹלֵךְ עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד הַסּוֹף, וְאֵינוֹ מִתְחַשֵּׁב בְּשִׁקּוּלִים אִישִׁיִּים - מַצְלִיחַ.

בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, נָסַע הָרַב מִיכָאֵל טוֹלֶדָנוֹ לְפָּרִיז כְּדֵי לְגַיֵּס כְּסָפִים לַהֲקָמַת יְשִׁיבָה. כְּשֶׁהִמְתִּין בַּתּוֹר לְבִקֹּרֶת הַדַּרְכּוֹנִים, הִבְחִין בְּאִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת שֶׁנִּקְלְעָה לִבְעָיָה. הַפָּקִיד טָעַן, כִּי לְפִי הַנְּתוּנִים, יֵשׁ לָהּ חֶשְׁבּוֹן בַּנְק בִּשְׁוַיְץ שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא דֻּוַּח, וְלָכֵן הִיא חֲשׁוּדָה בְּהַלְבָּנַת כְּסָפִים. הָאִשָּׁה, תְּמִימָה וּפְשׁוּטָה, טָעֲנָה שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם קֶשֶׁר לִשְׁוַיְץ, אַךְ הַפָּקִיד הִתְעַקֵּשׁ וְהִצְטָרְפוּ אֵלָיו פְּקִידִים נוֹסָפִים. הָאִשָּׁה נִבְהֲלָה מְאֹד.

הָרַב מִיכָאֵל הָיָה לָחוּץ מְאֹד בַּזְּמַן, בְּשֶׁל פְּגִישׁוֹת חֲשׁוּבוֹת, אֲבָל הִתְקַשָּׁה לַעֲזֹב אֶת הָאִשָּׁה הַיְּהוּדִיָּה שֶׁנִּמְצֵאת בְּצָרָה. הוּא יָדַע שֶׁיְּהוּדִי צָרִיךְ לִשְׁאֹל אֶת עַצְמוֹ בְּכָל רֶגַע: 'מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה מִמֶּנִּי עַכְשָׁו?' וְהֶחְלִיט לַעֲזֹר לָהּ בְּכָל מְחִיר.

עָלָה בְּדַעְתּוֹ רַעְיוֹן פָּשׁוּט: הוּא נִגַּשׁ אֵלֶיהָ וְהִצִּיעַ לָהּ לַחְתֹּם עַל טֹפֶס שֶׁמַּעֲבִיר אֵלָיו אֶת הַחֶשְׁבּוֹן הַמְדֻבָּר. הָאִשָּׁה הִסְכִּימָה מִיָּד. הֵם פָּנוּ לְמִשְׂרַד עוֹרֵךְ דִּין בִּנְמַל הַתְּעוּפָה, וְהָאִשָּׁה חָתְמָה בִּפְנֵי נוֹטְרִיּוֹן עַל הַעֲבָרַת הַחֶשְׁבּוֹן לִרְשׁוּתוֹ שֶׁל הָרַב. הַפָּקִיד, שֶׁלֹּא יָכוֹל הָיָה לְהִתְנַגֵּד לְכָךְ, אִשֵּׁר אֶת כְּנִיסָתָהּ לְצָרְפַת. הָרַב מִיכָאֵל, שֶׁלֹּא הָיָה אֶזְרָח צָרְפָתִי, לֹא הִתְחַיֵּב לְדַוֵּחַ עַל חֶשְׁבּוֹן הַבַּנְק, וְכָךְ נִפְתְּרָה הַבְּעָיָה.

הָאִשָּׁה הוֹדְתָה לוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְהִמְשִׁיכָה בְּדַרְכָּהּ. הָרַב טוֹלֶדָנוֹ הִזְדָּרֵז לִפְנוֹת לְעִנְיָנָיו, לְאַחַר הָעִכּוּב הַבִּלְתִּי צָפוּי. הוּא הִשְׁאִיר בָּאָרֶץ אִשָּׁה וִילָדִים קְטַנִּים, וְרָצָה מְאֹד לָשׁוּב בִּמְהִירוּת אַרְצָה. מֵאַחַר שֶׁנּוֹתְרוּ לוֹ יוֹמַיִם פְּנוּיִים עַד הַטִּיסָה חֲזָרָה לָאָרֶץ, הֶחְלִיט לְנַצֵּל אוֹתָם וְלִנְסֹעַ לְצִירִיךְ לִבְדֹּק מִקָּרוֹב אֶת חֶשְׁבּוֹן הַבַּנְק שֶׁפְּרָטָיו הָיוּ רְשׁוּמִים בְּיָדוֹ. בַּבַּנְק נֶאֱמַר לוֹ, כִּי רַק הָאָדָם שֶׁפָּתַח אֶת הַחֶשְׁבּוֹן, יָכוֹל לְקַבֵּל גִּישָׁה אֵלָיו. הוּא הִצִּיג אֶת הַמִּסְמָךְ הֶחָתוּם, אַךְ מְנַהֵל הַבַּנְק סֵרַב לְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה.

הָרַב פָּנָה לְרֹאשׁ הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית בְּצִירִיךְ. רֹאשׁ הַקְּהִלָּה סִפֵּר לוֹ כִּי הַבַּנְקִים הַשְּׁוֶיצָרִיִּים מַעֲרִימִים קְשָׁיִים עַל בַּעֲלֵי חֶשְׁבּוֹנוֹת יְהוּדִיִּים מִתְּקוּפַת הַשּׁוֹאָה, מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לִשְׁמֹר אֶת הַכְּסָפִים לְעַצְמָם. רֹאשׁ הַקְּהִלָּה הִתְלַוָּה אֶל הָרַב טוֹלֶדָנוֹ לַבַּנְק, וְאִיֵּם עַל הַמְנַהֵל, כִּי אִם הַכֶּסֶף לֹא יְשֻׁחְרַר, הוּא יְפַרְסֵם אֶת הַסִּפּוּר בִּכְלֵי הַתִּקְשֹׁרֶת וְיַחְשֹׂף אֶת גְּזֵלַת כַּסְפֵּי הַיְּהוּדִים שֶׁנִּרְצְחוּ בַּשּׁוֹאָה.

הַמְנַהֵל, שֶׁחָשַׁשׁ מֵהַסְּעָרָה הַצִּבּוּרִית, נִכְנַע. הִתְבָּרֵר כִּי בְּחֶשְׁבּוֹן הֻפְקַד סְכוּם שֶׁל חֲצִי מִילְיוֹן דּוֹלָר. אָחִיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה, שֶׁהָיָה אָדָם אָמִיד, הִפְקִיד אֶת הַכֶּסֶף לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה וְהוֹתִיר הוֹרָאָה שֶׁאִם יָמוּת, יַעֲבֹר הַכֶּסֶף לַאֲחוֹתוֹ. הָאִשָּׁה לֹא יָדְעָה עַל כָּךְ, וְהָאָח נֶהֱרַג בַּשּׁוֹאָה.

הָרַב מִיכָאֵל מִמֵּן מִכִּיסוֹ הַפְּרָטִי נְסִיעָה נוֹסֶפֶת לְצָרְפַת, אִתֵּר אֶת הָאִשָּׁה וְסִפֵּר לָהּ עַל הַכֶּסֶף שֶׁמַּמְתִּין לָהּ. הִיא הֵגִיבָה בְּפַשְׁטוּת וּבִנְדִיבוּת: "קַח אֶת הַכֶּסֶף עֲבוּר הַיְשִׁיבָה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהָקִים!" כְּשֶׁשָּׁב אַרְצָה, עָמַד לִרְשׁוּתוֹ סְכוּם אַדִּיר לִרְכִישַׁת קַרְקַע וְלַהֲקָמַת הַבִּנְיָן. שְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל הָאִשָּׁה וְשֶׁל אָחִיהָ הֻנְצְחוּ לְיַד אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, לְאוֹת הוֹקָרָה.

הַגְּדֻלָּה הָאֲמִתִּית שֶׁל יְהוּדִי, נִמְדֶּדֶת בָּרְגָעִים הַקְּטַנִּים שֶׁבָּהֶם הוּא בּוֹחֵר לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן ה' - גַּם כְּשֶׁזֶּה לֹא נוֹחַ, גַּם כְּשֶׁזֶּה עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ. מִי שֶׁמַּצִּיב אֶת רְצוֹן ה' לְנֶגֶד עֵינָיו - אֵינוֹ מַפְסִיד. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵשִׁיב לוֹ פִּי כַּמָּה וְכַמָּה, לְעִתִּים בִּדְרָכִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַמְיֵן. (מֵאָה וּשְׁנַיִם סִפּוּרִים)

	תולדות תשפ"ו
	עַם יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם בִּזְכוּת לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה
	מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה מִמֶּנִּי כָּעֵת? "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא" (כט-יב) הִסְבִּיר רַבֵּנוּ חַיִּים וִיטָאל זַצַ"ל: יַעֲקֹב אָבִינוּ הָיָה "אִישׁ תָּם" – כְּלוֹמַר, אָדָם מֻשְׁלָם, שׁוֹלֵט בְּמִדּוֹתָיו וּפוֹעֵל בִּתְבוּנָה. כְּשֶׁאָמַר לְרָחֵל שֶׁ"אֲחִי אָבִיהָ הוּא", רָמַז שֶׁהוּא מְסֻגָּל לְהִתְמוֹדֵד עִם לָבָן בְּרַמָּאוּת, אַךְ הוֹסִיף שֶׁ"בֶּן רִבְקָה הוּא" - כְּדֵי לְהַבְהִיר שֶׁמַּהוּתוֹ הִיא צִדְקוּת וְטֹהַר. הָעַרְמוּמִיּוֹת אֵינָהּ דַּרְכּוֹ, אֶלָּא אֶמְצְעִי הֲגַנָּה בִּלְבַד. סִפֵּר הָרַהַ"ג גּוֹאֵל אֶלְקָרִיף בְּסִפְרוֹ "שָׂשׂ בְּאִמְרָתֶךָ": יְשִׁיבַת "אוֹר בָּרוּךְ" הִיא יְשִׁיבָה מְפֻרְסֶמֶת וּמַצְלִיחָה בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁמְּמֻקֶּמֶת בְּקֶמְפּוּס מְפֹאָר בְּ"קִרְיַת יוֹבֵל". הַסִּפּוּר שֶׁמִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי הַבִּנְיָן הַנָּאֶה, מֵעִיד כְּאֶלֶף עֵדִים שֶׁיְּהוּדִי שֶׁעוֹבֵד עַל מִדּוֹתָיו וְהוֹלֵךְ עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד הַסּוֹף, וְאֵינוֹ מִתְחַשֵּׁב בְּשִׁקּוּלִים אִישִׁיִּים - מַצְלִיחַ. בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, נָסַע הָרַב מִיכָאֵל טוֹלֶדָנוֹ לְפָּרִיז כְּדֵי לְגַיֵּס כְּסָפִים לַהֲקָמַת יְשִׁיבָה. כְּשֶׁהִמְתִּין בַּתּוֹר לְבִקֹּרֶת הַדַּרְכּוֹנִים, הִבְחִין בְּאִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת שֶׁנִּקְלְעָה לִבְעָיָה. הַפָּקִיד טָעַן, כִּי לְפִי הַנְּתוּנִים, יֵשׁ לָהּ חֶשְׁבּוֹן בַּנְק בִּשְׁוַיְץ שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא דֻּוַּח, וְלָכֵן הִיא חֲשׁוּדָה בְּהַלְבָּנַת כְּסָפִים. הָאִשָּׁה, תְּמִימָה וּפְשׁוּטָה, טָעֲנָה שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם קֶשֶׁר לִשְׁוַיְץ, אַךְ הַפָּקִיד הִתְעַקֵּשׁ וְהִצְטָרְפוּ אֵלָיו פְּקִידִים נוֹסָפִים. הָאִשָּׁה נִבְהֲלָה מְאֹד. הָרַב מִיכָאֵל הָיָה לָחוּץ מְאֹד בַּזְּמַן, בְּשֶׁל פְּגִישׁוֹת חֲשׁוּבוֹת, אֲבָל הִתְקַשָּׁה לַעֲזֹב אֶת הָאִשָּׁה הַיְּהוּדִיָּה שֶׁנִּמְצֵאת בְּצָרָה. הוּא יָדַע שֶׁיְּהוּדִי צָרִיךְ לִשְׁאֹל אֶת עַצְמוֹ בְּכָל רֶגַע: 'מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה מִמֶּנִּי עַכְשָׁו?' וְהֶחְלִיט לַעֲזֹר לָהּ בְּכָל מְחִיר. עָלָה בְּדַעְתּוֹ רַעְיוֹן פָּשׁוּט: הוּא נִגַּשׁ אֵלֶיהָ וְהִצִּיעַ לָהּ לַחְתֹּם עַל טֹפֶס שֶׁמַּעֲבִיר אֵלָיו אֶת הַחֶשְׁבּוֹן הַמְדֻבָּר. הָאִשָּׁה הִסְכִּימָה מִיָּד. הֵם פָּנוּ לְמִשְׂרַד עוֹרֵךְ דִּין בִּנְמַל הַתְּעוּפָה, וְהָאִשָּׁה חָתְמָה בִּפְנֵי נוֹטְרִיּוֹן עַל הַעֲבָרַת הַחֶשְׁבּוֹן לִרְשׁוּתוֹ שֶׁל הָרַב. הַפָּקִיד, שֶׁלֹּא יָכוֹל הָיָה לְהִתְנַגֵּד לְכָךְ, אִשֵּׁר אֶת כְּנִיסָתָהּ לְצָרְפַת. הָרַב מִיכָאֵל, שֶׁלֹּא הָיָה אֶזְרָח צָרְפָתִי, לֹא הִתְחַיֵּב לְדַוֵּחַ עַל חֶשְׁבּוֹן הַבַּנְק, וְכָךְ נִפְתְּרָה הַבְּעָיָה. הָאִשָּׁה הוֹדְתָה לוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְהִמְשִׁיכָה בְּדַרְכָּהּ. הָרַב טוֹלֶדָנוֹ הִזְדָּרֵז לִפְנוֹת לְעִנְיָנָיו, לְאַחַר הָעִכּוּב הַבִּלְתִּי צָפוּי. הוּא הִשְׁאִיר בָּאָרֶץ אִשָּׁה וִילָדִים קְטַנִּים, וְרָצָה מְאֹד לָשׁוּב בִּמְהִירוּת אַרְצָה. מֵאַחַר שֶׁנּוֹתְרוּ לוֹ יוֹמַיִם פְּנוּיִים עַד הַטִּיסָה חֲזָרָה לָאָרֶץ, הֶחְלִיט לְנַצֵּל אוֹתָם וְלִנְסֹעַ לְצִירִיךְ לִבְדֹּק מִקָּרוֹב אֶת חֶשְׁבּוֹן הַבַּנְק שֶׁפְּרָטָיו הָיוּ רְשׁוּמִים בְּיָדוֹ. בַּבַּנְק נֶאֱמַר לוֹ, כִּי רַק הָאָדָם שֶׁפָּתַח אֶת הַחֶשְׁבּוֹן, יָכוֹל לְקַבֵּל גִּישָׁה אֵלָיו. הוּא הִצִּיג אֶת הַמִּסְמָךְ הֶחָתוּם, אַךְ מְנַהֵל הַבַּנְק סֵרַב לְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה. הָרַב פָּנָה לְרֹאשׁ הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית בְּצִירִיךְ. רֹאשׁ הַקְּהִלָּה סִפֵּר לוֹ כִּי הַבַּנְקִים הַשְּׁוֶיצָרִיִּים מַעֲרִימִים קְשָׁיִים עַל בַּעֲלֵי חֶשְׁבּוֹנוֹת יְהוּדִיִּים מִתְּקוּפַת הַשּׁוֹאָה, מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לִשְׁמֹר אֶת הַכְּסָפִים לְעַצְמָם. רֹאשׁ הַקְּהִלָּה הִתְלַוָּה אֶל הָרַב טוֹלֶדָנוֹ לַבַּנְק, וְאִיֵּם עַל הַמְנַהֵל, כִּי אִם הַכֶּסֶף לֹא יְשֻׁחְרַר, הוּא יְפַרְסֵם אֶת הַסִּפּוּר בִּכְלֵי הַתִּקְשֹׁרֶת וְיַחְשֹׂף אֶת גְּזֵלַת כַּסְפֵּי הַיְּהוּדִים שֶׁנִּרְצְחוּ בַּשּׁוֹאָה. הַמְנַהֵל, שֶׁחָשַׁשׁ מֵהַסְּעָרָה הַצִּבּוּרִית, נִכְנַע. הִתְבָּרֵר כִּי בְּחֶשְׁבּוֹן הֻפְקַד סְכוּם שֶׁל חֲצִי מִילְיוֹן דּוֹלָר. אָחִיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה, שֶׁהָיָה אָדָם אָמִיד, הִפְקִיד אֶת הַכֶּסֶף לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה וְהוֹתִיר הוֹרָאָה שֶׁאִם יָמוּת, יַעֲבֹר הַכֶּסֶף לַאֲחוֹתוֹ. הָאִשָּׁה לֹא יָדְעָה עַל כָּךְ, וְהָאָח נֶהֱרַג בַּשּׁוֹאָה. הָרַב מִיכָאֵל מִמֵּן מִכִּיסוֹ הַפְּרָטִי נְסִיעָה נוֹסֶפֶת לְצָרְפַת, אִתֵּר אֶת הָאִשָּׁה וְסִפֵּר לָהּ עַל הַכֶּסֶף שֶׁמַּמְתִּין לָהּ. הִיא הֵגִיבָה בְּפַשְׁטוּת וּבִנְדִיבוּת: "קַח אֶת הַכֶּסֶף עֲבוּר הַיְשִׁיבָה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהָקִים!" כְּשֶׁשָּׁב אַרְצָה, עָמַד לִרְשׁוּתוֹ סְכוּם אַדִּיר לִרְכִישַׁת קַרְקַע וְלַהֲקָמַת הַבִּנְיָן. שְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל הָאִשָּׁה וְשֶׁל אָחִיהָ הֻנְצְחוּ לְיַד אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, לְאוֹת הוֹקָרָה. הַגְּדֻלָּה הָאֲמִתִּית שֶׁל יְהוּדִי, נִמְדֶּדֶת בָּרְגָעִים הַקְּטַנִּים שֶׁבָּהֶם הוּא בּוֹחֵר לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן ה' - גַּם כְּשֶׁזֶּה לֹא נוֹחַ, גַּם כְּשֶׁזֶּה עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ. מִי שֶׁמַּצִּיב אֶת רְצוֹן ה' לְנֶגֶד עֵינָיו - אֵינוֹ מַפְסִיד. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵשִׁיב לוֹ פִּי כַּמָּה וְכַמָּה, לְעִתִּים בִּדְרָכִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַמְיֵן. (מֵאָה וּשְׁנַיִם סִפּוּרִים)