Otzarot-Article

כָּל מַה שֶּׁאָדָם עוֹשֶׂה - לְעַצְמוֹ הוּא עוֹשֶׂה

"וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת" (יח-ו) נֶאֱמַר בַּמִּדְרָשׁ (שמות רבה כח-א) שֶׁכַּאֲשֶׁר מֹשֶׁה עָלָה לַשָּׁמַיִם לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, הַמַּלְאָכִים רָצוּ לִפְגֹּעַ בּוֹ. כְּדֵי לְהָגֵן עָלָיו, שִׁנָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת קְלַסְתֵּר פָּנָיו שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁיֵּרָאֶה דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם, וְאָמַר לַמַּלְאָכִים: "הַאִם אֵינְכֶם מִתְבַּיְּשִׁים מִמֶּנּוּ? זֶהוּ אוֹתוֹ אַבְרָהָם שֶׁיְּרַדְתֶּם אֵלָיו וַאֲכַלְתֶּם בְּבֵיתוֹ!" מִכָּאן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: "הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְךָ בִּזְכוּת אַבְרָהָם".

עַל פִּי זֶה בֵּאֵר הַמַּהֲרַ"ם שִׁיף זַצַ"ל (סוף חולין) אֶת דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה (אבות ג-כא): אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה, וְאִם אֵין תּוֹרָה אֵין קֶמַח - שֶׁאִלְמָלֵא הַקֶּמַח שֶׁנָּתַן אַבְרָהָם אָבִינוּ לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, הָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת פּוֹגְעִים בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לֹא הָיְתָה נִתֶּנֶת לְעַם יִשְׂרָאֵל!

אַבְרָהָם אָבִינוּ זָכָה שֶׁתּוֹרַת יִשְׂרָאֵל תִּנָּתֵן בִּזְכוּת מַעֲשֵׂה חֶסֶד פָּשׁוּט שֶׁעָשָׂה - הֲכָנַת קֶמַח לְעוּגוֹת עֲבוּר הַמַּלְאָכִים!

בַּסִּפּוּר שֶׁלְּפָנֵינוּ, נְגַלֶּה כֵּיצַד חֶסֶד יוֹמְיוֹמִי, שֶׁנִּרְאֶה שׁוּלִי וַחֲסַר מַשְׁמָעוּת, הָפַךְ לְהַצָּלָה גְּדוֹלָה עֲבוּר מִי שֶׁגָּמַל אוֹתוֹ.

סִפֵּר הָרַב עַמְרָם בִּינֵט, סִפּוּר שֶׁשָּׁמַע מִפִּי בַּעַל הַמַּעֲשֶׂה:

לִפְנֵי יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה, כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי אַבְרֵךְ צָעִיר וּבַעַל חֲלוֹמוֹת גְּדוֹלִים, הֶחְלַטְתִּי לָצֵאת לְדֶרֶךְ עַצְמָאִית וּלְהִכָּנֵס לְעוֹלַם הָעֲסָקִים. הִתְחַלְתִּי לְיַבֵּא מוּצָרִים מֵחוּ"ל וּלְיַצֵּא מוּצָרִים מִיִּשְׂרָאֵל, וְגִלְגַּלְתִּי סְכוּמִים גְּדוֹלִים מְאֹד. הַהַצְלָחָה הֵאִירָה לִי פָּנִים, וּבָרוּךְ ה' הָעֵסֶק פָּרַח.

לַמְרוֹת הַהַצְלָחָה, שָׁמַרְתִּי עַל קְבִיעוּת בְּלִמּוּד תּוֹרָה. מִדֵּי עֶרֶב הָיִיתִי נוֹסֵעַ לְשִׁעוּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בַּשְּׁכוּנָה הַסְּמוּכָה, שָׁם לִמֵּד מַגִּיד שִׁעוּר שֶׁהִתְחַבַּרְתִּי אֵלָיו מְאֹד. לַשִּׁעוּר הָיָה מַגִּיעַ גַּם יְהוּדִי מְבֻגָּר שֶׁגָּר קָרוֹב אֵלַי, וְהוּא בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי "טְרֶמְפְּ" הַבַּיְתָה. הוּא לֹא הָיָה בַּעַל שִׂיחָה מְרַתֵּק בִּמְיֻחָד, אַךְ מִתּוֹךְ חֶסֶד פָּשׁוּט - הָיִיתִי מַסִּיעַ אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה.

כָּךְ, יוֹם וְעוֹד יוֹם, שָׁנָה וְעוֹד שָׁנָה, הִתְמַדְתִּי וְהִסַּעְתִּי אוֹתוֹ. לִפְעָמִים, עָלְתָה בִּי הַמַּחֲשָׁבָה: "לָמָּה הוּא נִדְבַּק אֵלַי? מָה אֲנִי אָשֵׁם שֶׁאֲנִי גָּר לְיָדוֹ?" אַךְ דָּחַקְתִּי אֶת הָרְגָשׁוֹת הָאֶגוֹאִיסְטִיִּים וְאָמַרְתִּי לְעַצְמִי: "הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לְךָ רֶכֶב – עָשָׂה בּוֹ חֶסֶד. לֹא הַכֹּל שַׁיָּךְ לְךָ לְבַד. אִם תִּתְנַשֵּׂא, חָלִילָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָכוֹל לָקַחַת מִמְּךָ אֶת הָרֶכֶב בְּרֶגַע!"

כַּעֲבוֹר כַּמָּה שָׁנִים, הֵחֵל הַגַּלְגַּל לְהִסְתּוֹבֵב בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ. צָבַרְתִּי הֶפְסֵד וְעוֹד הֶפְסֵד, עַד שֶׁשָּׁקַעְתִּי בְּחוֹבוֹת שֶׁל חֲמִשִּׁים אֶלֶף דּוֹלָרִים. סְכוּם עָתֵק, שֶׁבְּאוֹתָם יָמִים הָיָה שָׁוֶה פִּי שְׁלֹשָׁה מִמַּה שֶּׁהוּא שָׁוֶה הַיּוֹם.

נִכְנַסְתִּי לִמְצוּקָה כַּסְפִּית נוֹרָאָה. הֵבַנְתִּי שֶׁאִם לֹא אַשִּׂיג הַלְוָאָה עַל סַךְ חֲמִשִּׁים אֶלֶף דּוֹלָר בְּאֹפֶן מִיָּדִי - אֶהְיֶה חַיָּב לְהַכְרִיז עַל פְּשִׁיטַת רֶגֶל. אֶהְפֹּךְ לְבַעַל חוֹב, וְלֹא אוּכַל לָצֵאת מֵהַתִּסְבֹּכֶת לְעוֹלָם. אֲבָל מִי יַלְוֶה לִי סְכוּם כָּזֶה, כְּשֶׁאֲנִי שָׁקוּעַ בְּחוֹבוֹת?

הָפַכְתִּי לְיוֹתֵר וְיוֹתֵר עַצְבָּנִי, הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁשְּׁעוֹן הַחוֹל שֶׁלִּי הוֹלֵךְ וְאוֹזֵל, וַאֲנִי בַּדֶּרֶךְ לַהֲפֹךְ לְעָנִי וְאֶבְיוֹן. לֹא בַּיִת, לֹא רֶכֶב... כְּלוּם לֹא יִהְיֶה לִי, וְזֶה רַק יֵלֵךְ וְיַחֲרִיף. אֲבָל לַמְרוֹת כָּל הַקֹּשִׁי, הִמְשַׁכְתִּי לְהַקְפִּיד עַל קְבִיעַת עִתִּים לַתּוֹרָה.

יָצָאתִי מִדֵּי עֶרֶב לַשִּׁעוּר וּבֶחָזוֹר הִסַּעְתִּי אֶת הַטְּרֶמְפִּיסְט הַקָּבוּעַ. הוּא כָּל הַזְּמַן שָׁאַל שְׁאֵלוֹת, וְלִי לֹא הָיָה שׁוּם מַצַּב רוּחַ לַעֲנוֹת לוֹ. עֶרֶב אֶחָד, כְּשֶׁהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁטַּבַּעַת הַחֶנֶק מִתְהַדֶּקֶת סְבִיב צַוָּארִי, הִגַּעְתִּי לַשִּׁעוּר וְלֹא הִצְלַחְתִּי לְהִתְרַכֵּז בִּכְלָל. יָדַעְתִּי שֶׁאַחֲרֵי הַשִּׁעוּר מְחַכֶּה לִי הַלִּוּוּי הַלֹּא נָעִים שֶׁל הַשָּׁכֵן, וְהֶחְלַטְתִּי לִבְרֹחַ לוֹ! עֶשֶׂר דַּקּוֹת לִפְנֵי סוֹף הַשִּׁעוּר, חָמַקְתִּי הַחוּצָה וְצָעַדְתִּי לְעֵבֶר הָרֶכֶב, כְּדֵי לִנְסֹעַ הַבַּיְתָה. וּמִי רָץ אַחֲרַי? הַשָּׁכֵן. הוּא רָאָה שֶׁאֲנִי יוֹצֵא וּמִהֵר לָצֵאת אַחֲרַי. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לְהִתְפּוֹצֵץ!

הוּא הִגִּיעַ אֵלַי מִתְנַשֵּׁף וְשָׁאַל: "אֶפְשָׁר לְהִצְטָרֵף?" חָשַׁבְתִּי לְסָרֵב לוֹ, לְתָרֵץ שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לִנְסֹעַ לַחֲמוֹתִי כְּדֵי לָקַחַת מִמֶּנָּה סָלָטִים לְשַׁבָּת, אוֹ לְהַמְצִיא הֶסְבֵּר אַחֵר.

הֶחְלַטְתִּי לְהִתְגַּבֵּר: "מַה הוּא אָשֵׁם שֶׁאֲנִי לָחוּץ?" חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, "אֲנִי רוֹצֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִנְהַג אִתִּי לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין גַּם כְּשֶׁאֲנִי נוֹרָא מְעַצְבֵּן, אָז אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לְהִתְיַחֵס כָּכָה לִיהוּדִי?"

"בְּוַדַּאי שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְהִצְטָרֵף", אָמַרְתִּי לוֹ וְיָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ. הוּא שָׁאַל: "תַּגִּיד, לָמָּה אַתָּה נִרְאֶה כָּכָה? קָרָה לְךָ מַשֶּׁהוּ? כְּבָר כַּמָּה יָמִים שֶׁאַתָּה נִרְאֶה לֹא מְאֻפָּס, מָה הַסִּפּוּר?"

עַכְשָׁו כְּבָר לֹא הִצְלַחְתִּי לְהִתְאַפֵּק. כִּמְעַט הִתְפָּרַצְתִּי בְּכָל הָעָצְמָה. אֲבָל הִתְגַּבַּרְתִּי וְהִצְלַחְתִּי לְהִתְפָּרֵץ רַק בַּ'חֲצִי הִלּוּךְ': "מָה אִכְפַּת לְךָ?" שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ. "לָמָּה אַתָּה שׁוֹאֵל אוֹתִי כָּאֵלּוּ שְׁאֵלוֹת? אִם אַגִּיד לְךָ שֶׁאֲנִי בְּחוֹבוֹת שֶׁל חֲמִשִּׁים אֶלֶף דּוֹלָר, אַתָּה תּוּכַל לַעֲזֹר לִי? לֹא! אָז מַה זֶּה מְשַׁנֶּה לָמָּה אֲנִי עַצְבָּנִי? אֲנִי עַצְבָּנִי כִּי הַחַיִּים שֶׁלִּי עוֹמְדִים לְהֵחָרֵב!"

הַתְּגוּבָה שֶׁלּוֹ הִמְּמָה אוֹתִי: "מִי אָמַר לְךָ שֶׁאֵינִי יָכוֹל לַעֲזֹר לְךָ?" הוּא שָׁאַל, "אוּלַי אֲנִי כֵּן יָכוֹל?"

עָצַרְתִּי אֶת הָרֶכֶב בְּאֶמְצַע הַכְּבִישׁ בַּחֲרִיקַת בְּלָמִים: "לָמָּה אַתָּה מְשַׁטֶּה בִּי?" הֵטַחְתִּי בּוֹ, "אֲנִי חַיָּב חֲמִשִּׁים אֶלֶף דּוֹלָר, אַתָּה מֵבִין?"

הוּא הִצְבִּיעַ עַל הַכְּבִישׁ וְאָמַר: "יְדִידִי, אַתָּה מְעַכֵּב אֶת הַתְּנוּעָה, תַּמְשִׁיךְ לִנְסֹעַ. הַפַּעַם תִּקַּח אוֹתִי עַד הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהָבִיא לְךָ אֶת הַכֶּסֶף". לֹא יָדַעְתִּי מַה לַּחְשֹׁב.

הִסַּעְתִּי אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ. הוּא אָמַר לִי לְחַכּוֹת לוֹ כַּמָּה דַּקּוֹת. הוּא עָלָה לְבֵיתוֹ וְיָרַד בַּחֲזָרָה כְּשֶׁבְּיָדוֹ חֲבִילָה שְׁמֵנָה מְאֹד. הָיוּ בָּהּ חֲמִשִּׁים אֶלֶף דּוֹלָר טָבִין וּתְקִלִּין בִּשְׁטָרוֹת מְגֹהָצִים. הוּא הֶעֱנִיק לִי אֶת הַהַלְוָאָה וּפָרַס לִי אוֹתָהּ לַחֲמִשִּׁים תַּשְׁלוּמִים שֶׁל אֶלֶף דּוֹלָרִים. הָאִישׁ הַזֶּה פָּשׁוּט הִצִּיל לִי אֶת הַחַיִּים! בִּזְכוּתוֹ הִצְלַחְתִּי לַחֲזֹר לְאֵיתָנִי. לֹא שַׁבְתִּי לִהְיוֹת עָשִׁיר כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי בַּתְּקוּפוֹת הַטּוֹבוֹת, אֲבָל אֲנִי מִסְתַּדֵּר יָפֶה מְאֹד וּבָרוּךְ ה' לֹא חָסֵר לִי כְּלוּם. חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה לוֹ טוֹבָה, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר גִּלִּיתִי שֶׁעָשִׂיתִי טוֹבָה עֲנָקִית לְעַצְמִי!

כָּל מַה שֶּׁאָדָם עוֹשֶׂה - לְעַצְמוֹ הוּא עוֹשֶׂה. הָרַבִּי מִזְּוִיעהְל אָמַר, שֶׁבְּכָל פְּסִיעָה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה לְמַעַן הַזּוּלַת, הוּא חוֹסֵךְ אֶלֶף פְּסִיעוֹת עֲבוּר עַצְמוֹ! (מֵאָה וּשְׁנַיִם סִפּוּרִים)

	לך לך תשפ"ו
	הַכֹּמֶר שֶׁהֶחֱזִיר בִּתְשׁוּבָה
	כָּל מַה שֶּׁאָדָם עוֹשֶׂה - לְעַצְמוֹ הוּא עוֹשֶׂה "וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת" (יח-ו) נֶאֱמַר בַּמִּדְרָשׁ (שמות רבה כח-א) שֶׁכַּאֲשֶׁר מֹשֶׁה עָלָה לַשָּׁמַיִם לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, הַמַּלְאָכִים רָצוּ לִפְגֹּעַ בּוֹ. כְּדֵי לְהָגֵן עָלָיו, שִׁנָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת קְלַסְתֵּר פָּנָיו שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁיֵּרָאֶה דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם, וְאָמַר לַמַּלְאָכִים: "הַאִם אֵינְכֶם מִתְבַּיְּשִׁים מִמֶּנּוּ? זֶהוּ אוֹתוֹ אַבְרָהָם שֶׁיְּרַדְתֶּם אֵלָיו וַאֲכַלְתֶּם בְּבֵיתוֹ!" מִכָּאן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: "הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְךָ בִּזְכוּת אַבְרָהָם". עַל פִּי זֶה בֵּאֵר הַמַּהֲרַ"ם שִׁיף זַצַ"ל (סוף חולין) אֶת דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה (אבות ג-כא): אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה, וְאִם אֵין תּוֹרָה אֵין קֶמַח - שֶׁאִלְמָלֵא הַקֶּמַח שֶׁנָּתַן אַבְרָהָם אָבִינוּ לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, הָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת פּוֹגְעִים בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לֹא הָיְתָה נִתֶּנֶת לְעַם יִשְׂרָאֵל! אַבְרָהָם אָבִינוּ זָכָה שֶׁתּוֹרַת יִשְׂרָאֵל תִּנָּתֵן בִּזְכוּת מַעֲשֵׂה חֶסֶד פָּשׁוּט שֶׁעָשָׂה - הֲכָנַת קֶמַח לְעוּגוֹת עֲבוּר הַמַּלְאָכִים! בַּסִּפּוּר שֶׁלְּפָנֵינוּ, נְגַלֶּה כֵּיצַד חֶסֶד יוֹמְיוֹמִי, שֶׁנִּרְאֶה שׁוּלִי וַחֲסַר מַשְׁמָעוּת, הָפַךְ לְהַצָּלָה גְּדוֹלָה עֲבוּר מִי שֶׁגָּמַל אוֹתוֹ. סִפֵּר הָרַב עַמְרָם בִּינֵט, סִפּוּר שֶׁשָּׁמַע מִפִּי בַּעַל הַמַּעֲשֶׂה: לִפְנֵי יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה, כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי אַבְרֵךְ צָעִיר וּבַעַל חֲלוֹמוֹת גְּדוֹלִים, הֶחְלַטְתִּי לָצֵאת לְדֶרֶךְ עַצְמָאִית וּלְהִכָּנֵס לְעוֹלַם הָעֲסָקִים. הִתְחַלְתִּי לְיַבֵּא מוּצָרִים מֵחוּ"ל וּלְיַצֵּא מוּצָרִים מִיִּשְׂרָאֵל, וְגִלְגַּלְתִּי סְכוּמִים גְּדוֹלִים מְאֹד. הַהַצְלָחָה הֵאִירָה לִי פָּנִים, וּבָרוּךְ ה' הָעֵסֶק פָּרַח. לַמְרוֹת הַהַצְלָחָה, שָׁמַרְתִּי עַל קְבִיעוּת בְּלִמּוּד תּוֹרָה. מִדֵּי עֶרֶב הָיִיתִי נוֹסֵעַ לְשִׁעוּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בַּשְּׁכוּנָה הַסְּמוּכָה, שָׁם לִמֵּד מַגִּיד שִׁעוּר שֶׁהִתְחַבַּרְתִּי אֵלָיו מְאֹד. לַשִּׁעוּר הָיָה מַגִּיעַ גַּם יְהוּדִי מְבֻגָּר שֶׁגָּר קָרוֹב אֵלַי, וְהוּא בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי "טְרֶמְפְּ" הַבַּיְתָה. הוּא לֹא הָיָה בַּעַל שִׂיחָה מְרַתֵּק בִּמְיֻחָד, אַךְ מִתּוֹךְ חֶסֶד פָּשׁוּט - הָיִיתִי מַסִּיעַ אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה. כָּךְ, יוֹם וְעוֹד יוֹם, שָׁנָה וְעוֹד שָׁנָה, הִתְמַדְתִּי וְהִסַּעְתִּי אוֹתוֹ. לִפְעָמִים, עָלְתָה בִּי הַמַּחֲשָׁבָה: "לָמָּה הוּא נִדְבַּק אֵלַי? מָה אֲנִי אָשֵׁם שֶׁאֲנִי גָּר לְיָדוֹ?" אַךְ דָּחַקְתִּי אֶת הָרְגָשׁוֹת הָאֶגוֹאִיסְטִיִּים וְאָמַרְתִּי לְעַצְמִי: "הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לְךָ רֶכֶב – עָשָׂה בּוֹ חֶסֶד. לֹא הַכֹּל שַׁיָּךְ לְךָ לְבַד. אִם תִּתְנַשֵּׂא, חָלִילָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָכוֹל לָקַחַת מִמְּךָ אֶת הָרֶכֶב בְּרֶגַע!" כַּעֲבוֹר כַּמָּה שָׁנִים, הֵחֵל הַגַּלְגַּל לְהִסְתּוֹבֵב בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ. צָבַרְתִּי הֶפְסֵד וְעוֹד הֶפְסֵד, עַד שֶׁשָּׁקַעְתִּי בְּחוֹבוֹת שֶׁל חֲמִשִּׁים אֶלֶף דּוֹלָרִים. סְכוּם עָתֵק, שֶׁבְּאוֹתָם יָמִים הָיָה שָׁוֶה פִּי שְׁלֹשָׁה מִמַּה שֶּׁהוּא שָׁוֶה הַיּוֹם. נִכְנַסְתִּי לִמְצוּקָה כַּסְפִּית נוֹרָאָה. הֵבַנְתִּי שֶׁאִם לֹא אַשִּׂיג הַלְוָאָה עַל סַךְ חֲמִשִּׁים אֶלֶף דּוֹלָר בְּאֹפֶן מִיָּדִי - אֶהְיֶה חַיָּב לְהַכְרִיז עַל פְּשִׁיטַת רֶגֶל. אֶהְפֹּךְ לְבַעַל חוֹב, וְלֹא אוּכַל לָצֵאת מֵהַתִּסְבֹּכֶת לְעוֹלָם. אֲבָל מִי יַלְוֶה לִי סְכוּם כָּזֶה, כְּשֶׁאֲנִי שָׁקוּעַ בְּחוֹבוֹת? הָפַכְתִּי לְיוֹתֵר וְיוֹתֵר עַצְבָּנִי, הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁשְּׁעוֹן הַחוֹל שֶׁלִּי הוֹלֵךְ וְאוֹזֵל, וַאֲנִי בַּדֶּרֶךְ לַהֲפֹךְ לְעָנִי וְאֶבְיוֹן. לֹא בַּיִת, לֹא רֶכֶב... כְּלוּם לֹא יִהְיֶה לִי, וְזֶה רַק יֵלֵךְ וְיַחֲרִיף. אֲבָל לַמְרוֹת כָּל הַקֹּשִׁי, הִמְשַׁכְתִּי לְהַקְפִּיד עַל קְבִיעַת עִתִּים לַתּוֹרָה. יָצָאתִי מִדֵּי עֶרֶב לַשִּׁעוּר וּבֶחָזוֹר הִסַּעְתִּי אֶת הַטְּרֶמְפִּיסְט הַקָּבוּעַ. הוּא כָּל הַזְּמַן שָׁאַל שְׁאֵלוֹת, וְלִי לֹא הָיָה שׁוּם מַצַּב רוּחַ לַעֲנוֹת לוֹ. עֶרֶב אֶחָד, כְּשֶׁהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁטַּבַּעַת הַחֶנֶק מִתְהַדֶּקֶת סְבִיב צַוָּארִי, הִגַּעְתִּי לַשִּׁעוּר וְלֹא הִצְלַחְתִּי לְהִתְרַכֵּז בִּכְלָל. יָדַעְתִּי שֶׁאַחֲרֵי הַשִּׁעוּר מְחַכֶּה לִי הַלִּוּוּי הַלֹּא נָעִים שֶׁל הַשָּׁכֵן, וְהֶחְלַטְתִּי לִבְרֹחַ לוֹ! עֶשֶׂר דַּקּוֹת לִפְנֵי סוֹף הַשִּׁעוּר, חָמַקְתִּי הַחוּצָה וְצָעַדְתִּי לְעֵבֶר הָרֶכֶב, כְּדֵי לִנְסֹעַ הַבַּיְתָה. וּמִי רָץ אַחֲרַי? הַשָּׁכֵן. הוּא רָאָה שֶׁאֲנִי יוֹצֵא וּמִהֵר לָצֵאת אַחֲרַי. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לְהִתְפּוֹצֵץ! הוּא הִגִּיעַ אֵלַי מִתְנַשֵּׁף וְשָׁאַל: "אֶפְשָׁר לְהִצְטָרֵף?" חָשַׁבְתִּי לְסָרֵב לוֹ, לְתָרֵץ שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לִנְסֹעַ לַחֲמוֹתִי כְּדֵי לָקַחַת מִמֶּנָּה סָלָטִים לְשַׁבָּת, אוֹ לְהַמְצִיא הֶסְבֵּר אַחֵר. הֶחְלַטְתִּי לְהִתְגַּבֵּר: "מַה הוּא אָשֵׁם שֶׁאֲנִי לָחוּץ?" חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, "אֲנִי רוֹצֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִנְהַג אִתִּי לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין גַּם כְּשֶׁאֲנִי נוֹרָא מְעַצְבֵּן, אָז אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לְהִתְיַחֵס כָּכָה לִיהוּדִי?" "בְּוַדַּאי שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְהִצְטָרֵף", אָמַרְתִּי לוֹ וְיָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ. הוּא שָׁאַל: "תַּגִּיד, לָמָּה אַתָּה נִרְאֶה כָּכָה? קָרָה לְךָ מַשֶּׁהוּ? כְּבָר כַּמָּה יָמִים שֶׁאַתָּה נִרְאֶה לֹא מְאֻפָּס, מָה הַסִּפּוּר?" עַכְשָׁו כְּבָר לֹא הִצְלַחְתִּי לְהִתְאַפֵּק. כִּמְעַט הִתְפָּרַצְתִּי בְּכָל הָעָצְמָה. אֲבָל הִתְגַּבַּרְתִּי וְהִצְלַחְתִּי לְהִתְפָּרֵץ רַק בַּ'חֲצִי הִלּוּךְ': "מָה אִכְפַּת לְךָ?" שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ. "לָמָּה אַתָּה שׁוֹאֵל אוֹתִי כָּאֵלּוּ שְׁאֵלוֹת? אִם אַגִּיד לְךָ שֶׁאֲנִי בְּחוֹבוֹת שֶׁל חֲמִשִּׁים אֶלֶף דּוֹלָר, אַתָּה תּוּכַל לַעֲזֹר לִי? לֹא! אָז מַה זֶּה מְשַׁנֶּה לָמָּה אֲנִי עַצְבָּנִי? אֲנִי עַצְבָּנִי כִּי הַחַיִּים שֶׁלִּי עוֹמְדִים לְהֵחָרֵב!" הַתְּגוּבָה שֶׁלּוֹ הִמְּמָה אוֹתִי: "מִי אָמַר לְךָ שֶׁאֵינִי יָכוֹל לַעֲזֹר לְךָ?" הוּא שָׁאַל, "אוּלַי אֲנִי כֵּן יָכוֹל?" עָצַרְתִּי אֶת הָרֶכֶב בְּאֶמְצַע הַכְּבִישׁ בַּחֲרִיקַת בְּלָמִים: "לָמָּה אַתָּה מְשַׁטֶּה בִּי?" הֵטַחְתִּי בּוֹ, "אֲנִי חַיָּב חֲמִשִּׁים אֶלֶף דּוֹלָר, אַתָּה מֵבִין?" הוּא הִצְבִּיעַ עַל הַכְּבִישׁ וְאָמַר: "יְדִידִי, אַתָּה מְעַכֵּב אֶת הַתְּנוּעָה, תַּמְשִׁיךְ לִנְסֹעַ. הַפַּעַם תִּקַּח אוֹתִי עַד הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהָבִיא לְךָ אֶת הַכֶּסֶף". לֹא יָדַעְתִּי מַה לַּחְשֹׁב. הִסַּעְתִּי אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ. הוּא אָמַר לִי לְחַכּוֹת לוֹ כַּמָּה דַּקּוֹת. הוּא עָלָה לְבֵיתוֹ וְיָרַד בַּחֲזָרָה כְּשֶׁבְּיָדוֹ חֲבִילָה שְׁמֵנָה מְאֹד. הָיוּ בָּהּ חֲמִשִּׁים אֶלֶף דּוֹלָר טָבִין וּתְקִלִּין בִּשְׁטָרוֹת מְגֹהָצִים. הוּא הֶעֱנִיק לִי אֶת הַהַלְוָאָה וּפָרַס לִי אוֹתָהּ לַחֲמִשִּׁים תַּשְׁלוּמִים שֶׁל אֶלֶף דּוֹלָרִים. הָאִישׁ הַזֶּה פָּשׁוּט הִצִּיל לִי אֶת הַחַיִּים! בִּזְכוּתוֹ הִצְלַחְתִּי לַחֲזֹר לְאֵיתָנִי. לֹא שַׁבְתִּי לִהְיוֹת עָשִׁיר כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי בַּתְּקוּפוֹת הַטּוֹבוֹת, אֲבָל אֲנִי מִסְתַּדֵּר יָפֶה מְאֹד וּבָרוּךְ ה' לֹא חָסֵר לִי כְּלוּם. חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה לוֹ טוֹבָה, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר גִּלִּיתִי שֶׁעָשִׂיתִי טוֹבָה עֲנָקִית לְעַצְמִי! כָּל מַה שֶּׁאָדָם עוֹשֶׂה - לְעַצְמוֹ הוּא עוֹשֶׂה. הָרַבִּי מִזְּוִיעהְל אָמַר, שֶׁבְּכָל פְּסִיעָה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה לְמַעַן הַזּוּלַת, הוּא חוֹסֵךְ אֶלֶף פְּסִיעוֹת עֲבוּר עַצְמוֹ! (מֵאָה וּשְׁנַיִם סִפּוּרִים)