Otzarot-Article

לְהַרְגִּישׁ בְּצָרַת הַזּוּלַת

"צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה" (ו-טז) בְּפָסוּק זֶה, ה' מְצַוֶּה אֶת נֹחַ לִצֹּר חַלּוֹן בַּתֵּבָה, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס אוֹר פְּנִימָה. בְּפַשְׁטוּת, זֶה נִרְאֶה צֹרֶךְ טֶכְנִי - לְהָאִיר אֶת פָּנִים הַתֵּבָה. אֲבָל לֹא מוּבָן: הֲרֵי כָּל סִפּוּר הַמַּבּוּל רָצוּף נִסִּים - הַכְנָסַת כָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים לַתֵּבָה, שְׁמִירָתָם בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה, אַסְפָּקַת הַמָּזוֹן... הַכֹּל מֵעַל לַטֶּבַע. אִם כֵּן, מַדּוּעַ לֹא נַעֲשָׂה גַּם נֵס כְּדֵי לְהָאִיר אֶת הַתֵּבָה מִבִּפְנִים, בְּלִי צֹרֶךְ בְּחַלּוֹן? בַּסִּפּוּר שֶׁלְּפָנֵינוּ, אֶפְשָׁר לִמְצֹא תְּשׁוּבָה לְכָךְ:

בְּאַחַת הָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לָעֲיָרָה 'ווֹארְקֶע', הִתְגּוֹרֵר יְהוּדִי אֲשֶׁר זָכָה לְבֵן אֶחָד וְיָחִיד בִּלְבַד, לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים. בְּאַחַד הַיָּמִים, הֵחֵל הַיֶּלֶד לָחוּשׁ בְּרַע. הָאָב הַמֻּדְאָג מִהֵר לְהָבִיא אוֹתוֹ אֶל רוֹפֵא הָעֲיָרָה. בָּדַק הָרוֹפֵא אֶת הַיֶּלֶד הַכָּאוּב, וּלְאַחַר מִכֵּן פָּכַר אֶת יָדָיו וְאָמַר לָאָב: "צַר לִי, אַךְ בִּנְךָ חוֹלֶה בְּמַחֲלָה קָשָׁה שֶׁאֵין לָהּ מַרְפֵּא! אֵין בְּכֹחִי לַעֲזֹר לְךָ, אֲנִי יָכוֹל רַק לְיַעֵץ: אַתָּה יְהוּדִי... קוּם קְרָא אֶל אֱלֹקֶיךָ!"

לְשֵׁמַע דְּבָרָיו שֶׁל הָרוֹפֵא - נֶחֱרַד הָאָב. מִבְּלִי לְהִכָּנֵס אֶל בֵּיתוֹ, מִהֵר וְשָׂם אֶת פְּעָמָיו אֶל הָעֲיָרָה 'ווֹארְקֶע', אֶל הָרַבִּי הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מֶנְדְּל מִ'וּוֹארְקֶע'. כַּאֲשֶׁר נִכְנַס אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה - פָּרַץ הָאָב בְּבֶכִי, וְזָעַק בְּתַחֲנוּנִים: "רַבִּי, הוֹשִׁיעֵנִי! בְּנִי הַיָּחִיד, אֲשֶׁר לְמַעֲנוֹ הִתְפַּלַּלְתִּי בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים וְשָׁפַכְתִּי דְּמָעוֹת כֹּה רַבּוֹת, חוֹלֶה וְזָקוּק לְרַחֲמֵי שָׁמַיִם מְרֻבִּים! אָנָּא, רַבִּי! הִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי!"

הָאָב נִשְׁנַק וְהַדְּמָעוֹת זָלְגוּ מֵעֵינָיו לְלֹא הֶרֶף. הָרַבִּי שָׁקַע בְּהִרְהוּרִים בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה, וּלְאַחַר מִכֵּן הֵרִים אֶת עֵינָיו הַקְּדוֹשׁוֹת וְאָמַר בִּכְאֵב: "צַר לִי, אַךְ לֹא אוּכַל לַעֲזֹר לְךָ... שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם נְעוּלִים בְּפָנַי, וְאֵינֶנִּי יָכוֹל לִפְעֹל מְאוּמָה!"

שְׁבִיב הַתִּקְוָה הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁל הָאָב הָאֻמְלָל, כָּבָה בְּאַחַת. מִבֵּיתוֹ שֶׁל הָרַבִּי הוּא יָצָא שָׁבוּר וּמְדֻכְדָּךְ, וּכְשֶׁדִּמְעָתוֹ עַל לֶחְיוֹ עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ אֶל בֵּיתוֹ. "אִם הָרַבִּי אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲזֹר לִי - מִי יוּכַל לַעֲזֹר לִי?" הִרְהֵר בְּתוּגָה, וּפֶרֶץ נוֹסָף שֶׁל דְּמָעוֹת בֶּקַע מֵעֵינָיו.

שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר שֶׁחָזַר אֶל בֵּיתוֹ, הִגִּיעַ לְפֶתַע לְאָזְנָיו שֶׁל הַיְּהוּדִי קוֹל שִׁקְשׁוּק אוֹפַנֵּי כִּרְכָּרָה. הַכִּרְכָּרָה עָצְרָה בְּפֶתַח בֵּיתוֹ, וּדְפִיקָה נִשְׁמְעָה עַל דֶּלֶת הַבַּיִת. כְּשֶׁפָּתַח אֶת הַדֶּלֶת - נִדְהַם הַיְּהוּדִי לְגַלּוֹת בְּפֶתַח בֵּיתוֹ אֶת הָרַבִּי הַקָּדוֹשׁ מִ'וּוֹארְקֶע', בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ...

לְאַחַר שֶׁהִזְמִינוֹ הַיְּהוּדִי לְהִכָּנֵס אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה, אָמַר הָרַבִּי: "כְּשֶׁבָּאתָ לְפָנַי וּבָכִיתָ עַל יַלְדְּךָ הַחוֹלֶה, נִסִּיתִי לְהִתְדַּפֵּק עַל שַׁעֲרֵי רַחֲמִים, אַךְ מָצָאתִי שֶׁהֵם נְעוּלִים וַחֲתוּמִים בְּפָנַי, לְפִיכָךְ אָמַרְתִּי מַה שֶּׁאָמַרְתִּי. אוּלָם לְאַחַר שֶׁעָזַבְתָּ אֶת בֵּיתִי שָׁבוּר וּמְדֻכְדָּךְ - הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי: אָמְנָם אֵינֶנִּי יָכוֹל לַעֲזֹר לְךָ, אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ אוֹתְךָ, אוּלָם דָּבָר אֶחָד אֲנִי בְּוַדַּאי יָכוֹל: אֲנִי יָכוֹל לִבְכּוֹת אִתְּךָ בְּיַחַד! אֲנִי יָכוֹל לְהִשְׁתַּתֵּף בְּצַעַרְךָ הַנּוֹרָא!

"לְשֵׁם כָּךְ בָּאתִי!" הִכְרִיז הָרַבִּי, וְהוֹסִיף: "הָבָה נִבְכֶּה שְׁנֵינוּ יַחְדָּו, וְאוּלַי בִּזְכוּת הַבְּכִיָּה הַמְשֻׁתֶּפֶת, תִּוָּשַׁע!" בַּשָּׁעוֹת הַבָּאוֹת, יָשְׁבוּ הָרַבִּי וְהַיְּהוּדִי יַחְדָּו לְצַד מִטָּתוֹ שֶׁל הַבֵּן הַחוֹלֶה. הֵם שָׁפְכוּ דְּמָעוֹת כַּמַּיִם לְהַחְלָמָתוֹ הַמְּלֵאָה, עַד שֶׁנִּשְׁמְעָה שַׁוְעָתָם בַּמְּרוֹמִים וּתְפִלָּתָם הִתְקַבְּלָה. הַיֶּלֶד הֵחֵל לְהַרְאוֹת סִימָנֵי הִתְאוֹשְׁשׁוּת...

בִּתְקוּפַת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה, הִתְעוֹרְרָה רַעְיָתוֹ שֶׁל הֶ"חָפֵץ חַיִּים" מִשְּׁנָתָהּ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, וְגִלְּתָה כִּי בַּעְלָהּ אֵינוֹ שׁוֹכֵב בְּמִטָּתוֹ. הִיא מִהֲרָה לְחַפְּשׂוֹ, וְעַד מְהֵרָה מָצְאָה אוֹתוֹ יָשֵׁן עַל גַּבֵּי סַפְסָל קָשֶׁה, כְּשֶׁיָּדוֹ תַּחַת רֹאשׁוֹ... "מַה קָּרָה? מַדּוּעַ עָזַבְתָּ אֶת מִטָּתְךָ?" שָׁאֲלָה הָרַבָּנִית. הִסְבִּיר הֶ"חָפֵץ חַיִּים" בְּפַשְׁטוּת: "אֵיךְ אוּכַל לִישֹׁן עַל מִטָּתִי בְּשַׁלְוָה וּבְנוֹחוּת, בְּשָׁעָה שֶׁרַבִּים כָּל כָּךְ מֵאַחֵינוּ הַפְּלִיטִים מִתְגַּלְגְּלִים בַּחוּצוֹת וְנֶאֱנָקִים מֵרָעָב וּמִקֹּר? בְּשָׁעָה שֶׁבָּנֵינוּ הַצְּעִירִים שׁוֹכְבִים בַּחֲפִירוֹת בַּחֲזִית הַמִּלְחָמָה, כְּשֶׁהַמָּוֶת מְרַחֵף נֶגְדָּם?"

סִפּוּר דּוֹמֶה מְסֻפָּר עַל רַבִּי חַיִּים מִבְּרִיסְק. לְאַחַר הַשְּׂרֵפָה הַגְּדוֹלָה שֶׁפָּקְדָה אֶת עִירוֹ, בִּשְׁנַת תרנ"ה - לֹא הִסְכִּים לִישֹׁן בְּבֵיתוֹ, בְּמִטָּתוֹ הַנּוֹחָה, אֶלָּא יָשַׁן בְּאֹפֶן קָבוּעַ בְּמִסְדְּרוֹן בֵּית הַכְּנֶסֶת. "לֹא אוּכַל לִשְׁכַּב עַל מִטָּתִי בְּשָׁעָה שֶׁלִּיהוּדִים רַבִּים כָּל כָּךְ אֵין קוֹרַת גַּג לְרֹאשָׁם!"

זֶה מַה שֶּׁנִּדְרָשׁ מֵהָאָדָם: גַּם אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְסַיֵּעַ בְּפֹעַל לַחֲבֵרוֹ – הוּא צָרִיךְ, לְכָל הַפָּחוֹת, לָחוּשׁ בְּצָרָתוֹ וּלְהִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ. הַאִם זֶה יוֹעִיל? לֹא בְּהֶכְרֵחַ. הַאִם יִהְיֶה בְּכָךְ כְּדֵי לְסַיֵּעַ בְּפֹעַל? כְּלָל לֹא בָּטוּחַ. וּבְכָל זֹאת, לְעֶצֶם הַהִשְׁתַּתְּפוּת בְּצַעֲרוֹ שֶׁל הַזּוּלַת - יֵשׁ עֵרֶךְ כַּבִּיר!

וְכָךְ גַּם הוֹרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנֹחַ לִנְהֹג: לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן לַתֵּבָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְנַתֵּק מֵהַסּוֹבֵב אוֹתוֹ כְּשֶׁיִּכָּנֵס עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ אֶל הַתֵּבָה, אֶלָּא יִרְאֶה בְּמוֹ עֵינָיו אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ בַּחוּץ - כַּאֲשֶׁר כָּל בְּנֵי דּוֹרוֹ טוֹבְעִים בְּמֵי הַמַּבּוּל. גַּם אִם לֹא הָיָה בְּיָדוֹ לְסַיֵּעַ לִבְנֵי דּוֹרוֹ בְּפֹעַל - נִדְרָשׁ נֹחַ לְפָחוֹת לְהִשְׁתַּתֵּף עִמָּם בְּצָרָתָם, וְלֹא לַעֲצֹם אֶת עֵינָיו וְלֶאֱטֹם אֶת לִבּוֹ מֵאֲחוֹרֵי מָסַךְ עֲצֵי הַתֵּבָה... (לְלַמֶּדְךָ)

	ניצבים תשפ"ה
	הַבּוֹחֵר בַּתּוֹרָה - בּוֹחֵר בַּטּוֹב!
	לְהַרְגִּישׁ בְּצָרַת הַזּוּלַת "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה" (ו-טז) בְּפָסוּק זֶה, ה' מְצַוֶּה אֶת נֹחַ לִצֹּר חַלּוֹן בַּתֵּבָה, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס אוֹר פְּנִימָה. בְּפַשְׁטוּת, זֶה נִרְאֶה צֹרֶךְ טֶכְנִי - לְהָאִיר אֶת פָּנִים הַתֵּבָה. אֲבָל לֹא מוּבָן: הֲרֵי כָּל סִפּוּר הַמַּבּוּל רָצוּף נִסִּים - הַכְנָסַת כָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים לַתֵּבָה, שְׁמִירָתָם בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה, אַסְפָּקַת הַמָּזוֹן... הַכֹּל מֵעַל לַטֶּבַע. אִם כֵּן, מַדּוּעַ לֹא נַעֲשָׂה גַּם נֵס כְּדֵי לְהָאִיר אֶת הַתֵּבָה מִבִּפְנִים, בְּלִי צֹרֶךְ בְּחַלּוֹן? בַּסִּפּוּר שֶׁלְּפָנֵינוּ, אֶפְשָׁר לִמְצֹא תְּשׁוּבָה לְכָךְ: בְּאַחַת הָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לָעֲיָרָה 'ווֹארְקֶע', הִתְגּוֹרֵר יְהוּדִי אֲשֶׁר זָכָה לְבֵן אֶחָד וְיָחִיד בִּלְבַד, לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים. בְּאַחַד הַיָּמִים, הֵחֵל הַיֶּלֶד לָחוּשׁ בְּרַע. הָאָב הַמֻּדְאָג מִהֵר לְהָבִיא אוֹתוֹ אֶל רוֹפֵא הָעֲיָרָה. בָּדַק הָרוֹפֵא אֶת הַיֶּלֶד הַכָּאוּב, וּלְאַחַר מִכֵּן פָּכַר אֶת יָדָיו וְאָמַר לָאָב: "צַר לִי, אַךְ בִּנְךָ חוֹלֶה בְּמַחֲלָה קָשָׁה שֶׁאֵין לָהּ מַרְפֵּא! אֵין בְּכֹחִי לַעֲזֹר לְךָ, אֲנִי יָכוֹל רַק לְיַעֵץ: אַתָּה יְהוּדִי... קוּם קְרָא אֶל אֱלֹקֶיךָ!" לְשֵׁמַע דְּבָרָיו שֶׁל הָרוֹפֵא - נֶחֱרַד הָאָב. מִבְּלִי לְהִכָּנֵס אֶל בֵּיתוֹ, מִהֵר וְשָׂם אֶת פְּעָמָיו אֶל הָעֲיָרָה 'ווֹארְקֶע', אֶל הָרַבִּי הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מֶנְדְּל מִ'וּוֹארְקֶע'. כַּאֲשֶׁר נִכְנַס אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה - פָּרַץ הָאָב בְּבֶכִי, וְזָעַק בְּתַחֲנוּנִים: "רַבִּי, הוֹשִׁיעֵנִי! בְּנִי הַיָּחִיד, אֲשֶׁר לְמַעֲנוֹ הִתְפַּלַּלְתִּי בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים וְשָׁפַכְתִּי דְּמָעוֹת כֹּה רַבּוֹת, חוֹלֶה וְזָקוּק לְרַחֲמֵי שָׁמַיִם מְרֻבִּים! אָנָּא, רַבִּי! הִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי!" הָאָב נִשְׁנַק וְהַדְּמָעוֹת זָלְגוּ מֵעֵינָיו לְלֹא הֶרֶף. הָרַבִּי שָׁקַע בְּהִרְהוּרִים בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה, וּלְאַחַר מִכֵּן הֵרִים אֶת עֵינָיו הַקְּדוֹשׁוֹת וְאָמַר בִּכְאֵב: "צַר לִי, אַךְ לֹא אוּכַל לַעֲזֹר לְךָ... שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם נְעוּלִים בְּפָנַי, וְאֵינֶנִּי יָכוֹל לִפְעֹל מְאוּמָה!" שְׁבִיב הַתִּקְוָה הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁל הָאָב הָאֻמְלָל, כָּבָה בְּאַחַת. מִבֵּיתוֹ שֶׁל הָרַבִּי הוּא יָצָא שָׁבוּר וּמְדֻכְדָּךְ, וּכְשֶׁדִּמְעָתוֹ עַל לֶחְיוֹ עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ אֶל בֵּיתוֹ. "אִם הָרַבִּי אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲזֹר לִי - מִי יוּכַל לַעֲזֹר לִי?" הִרְהֵר בְּתוּגָה, וּפֶרֶץ נוֹסָף שֶׁל דְּמָעוֹת בֶּקַע מֵעֵינָיו. שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר שֶׁחָזַר אֶל בֵּיתוֹ, הִגִּיעַ לְפֶתַע לְאָזְנָיו שֶׁל הַיְּהוּדִי קוֹל שִׁקְשׁוּק אוֹפַנֵּי כִּרְכָּרָה. הַכִּרְכָּרָה עָצְרָה בְּפֶתַח בֵּיתוֹ, וּדְפִיקָה נִשְׁמְעָה עַל דֶּלֶת הַבַּיִת. כְּשֶׁפָּתַח אֶת הַדֶּלֶת - נִדְהַם הַיְּהוּדִי לְגַלּוֹת בְּפֶתַח בֵּיתוֹ אֶת הָרַבִּי הַקָּדוֹשׁ מִ'וּוֹארְקֶע', בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ... לְאַחַר שֶׁהִזְמִינוֹ הַיְּהוּדִי לְהִכָּנֵס אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה, אָמַר הָרַבִּי: "כְּשֶׁבָּאתָ לְפָנַי וּבָכִיתָ עַל יַלְדְּךָ הַחוֹלֶה, נִסִּיתִי לְהִתְדַּפֵּק עַל שַׁעֲרֵי רַחֲמִים, אַךְ מָצָאתִי שֶׁהֵם נְעוּלִים וַחֲתוּמִים בְּפָנַי, לְפִיכָךְ אָמַרְתִּי מַה שֶּׁאָמַרְתִּי. אוּלָם לְאַחַר שֶׁעָזַבְתָּ אֶת בֵּיתִי שָׁבוּר וּמְדֻכְדָּךְ - הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי: אָמְנָם אֵינֶנִּי יָכוֹל לַעֲזֹר לְךָ, אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ אוֹתְךָ, אוּלָם דָּבָר אֶחָד אֲנִי בְּוַדַּאי יָכוֹל: אֲנִי יָכוֹל לִבְכּוֹת אִתְּךָ בְּיַחַד! אֲנִי יָכוֹל לְהִשְׁתַּתֵּף בְּצַעַרְךָ הַנּוֹרָא! "לְשֵׁם כָּךְ בָּאתִי!" הִכְרִיז הָרַבִּי, וְהוֹסִיף: "הָבָה נִבְכֶּה שְׁנֵינוּ יַחְדָּו, וְאוּלַי בִּזְכוּת הַבְּכִיָּה הַמְשֻׁתֶּפֶת, תִּוָּשַׁע!" בַּשָּׁעוֹת הַבָּאוֹת, יָשְׁבוּ הָרַבִּי וְהַיְּהוּדִי יַחְדָּו לְצַד מִטָּתוֹ שֶׁל הַבֵּן הַחוֹלֶה. הֵם שָׁפְכוּ דְּמָעוֹת כַּמַּיִם לְהַחְלָמָתוֹ הַמְּלֵאָה, עַד שֶׁנִּשְׁמְעָה שַׁוְעָתָם בַּמְּרוֹמִים וּתְפִלָּתָם הִתְקַבְּלָה. הַיֶּלֶד הֵחֵל לְהַרְאוֹת סִימָנֵי הִתְאוֹשְׁשׁוּת... בִּתְקוּפַת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה, הִתְעוֹרְרָה רַעְיָתוֹ שֶׁל הֶ"חָפֵץ חַיִּים" מִשְּׁנָתָהּ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, וְגִלְּתָה כִּי בַּעְלָהּ אֵינוֹ שׁוֹכֵב בְּמִטָּתוֹ. הִיא מִהֲרָה לְחַפְּשׂוֹ, וְעַד מְהֵרָה מָצְאָה אוֹתוֹ יָשֵׁן עַל גַּבֵּי סַפְסָל קָשֶׁה, כְּשֶׁיָּדוֹ תַּחַת רֹאשׁוֹ... "מַה קָּרָה? מַדּוּעַ עָזַבְתָּ אֶת מִטָּתְךָ?" שָׁאֲלָה הָרַבָּנִית. הִסְבִּיר הֶ"חָפֵץ חַיִּים" בְּפַשְׁטוּת: "אֵיךְ אוּכַל לִישֹׁן עַל מִטָּתִי בְּשַׁלְוָה וּבְנוֹחוּת, בְּשָׁעָה שֶׁרַבִּים כָּל כָּךְ מֵאַחֵינוּ הַפְּלִיטִים מִתְגַּלְגְּלִים בַּחוּצוֹת וְנֶאֱנָקִים מֵרָעָב וּמִקֹּר? בְּשָׁעָה שֶׁבָּנֵינוּ הַצְּעִירִים שׁוֹכְבִים בַּחֲפִירוֹת בַּחֲזִית הַמִּלְחָמָה, כְּשֶׁהַמָּוֶת מְרַחֵף נֶגְדָּם?" סִפּוּר דּוֹמֶה מְסֻפָּר עַל רַבִּי חַיִּים מִבְּרִיסְק. לְאַחַר הַשְּׂרֵפָה הַגְּדוֹלָה שֶׁפָּקְדָה אֶת עִירוֹ, בִּשְׁנַת תרנ"ה - לֹא הִסְכִּים לִישֹׁן בְּבֵיתוֹ, בְּמִטָּתוֹ הַנּוֹחָה, אֶלָּא יָשַׁן בְּאֹפֶן קָבוּעַ בְּמִסְדְּרוֹן בֵּית הַכְּנֶסֶת. "לֹא אוּכַל לִשְׁכַּב עַל מִטָּתִי בְּשָׁעָה שֶׁלִּיהוּדִים רַבִּים כָּל כָּךְ אֵין קוֹרַת גַּג לְרֹאשָׁם!" זֶה מַה שֶּׁנִּדְרָשׁ מֵהָאָדָם: גַּם אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְסַיֵּעַ בְּפֹעַל לַחֲבֵרוֹ – הוּא צָרִיךְ, לְכָל הַפָּחוֹת, לָחוּשׁ בְּצָרָתוֹ וּלְהִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ. הַאִם זֶה יוֹעִיל? לֹא בְּהֶכְרֵחַ. הַאִם יִהְיֶה בְּכָךְ כְּדֵי לְסַיֵּעַ בְּפֹעַל? כְּלָל לֹא בָּטוּחַ. וּבְכָל זֹאת, לְעֶצֶם הַהִשְׁתַּתְּפוּת בְּצַעֲרוֹ שֶׁל הַזּוּלַת - יֵשׁ עֵרֶךְ כַּבִּיר! וְכָךְ גַּם הוֹרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנֹחַ לִנְהֹג: לַעֲשׂוֹת חַלּוֹן לַתֵּבָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְנַתֵּק מֵהַסּוֹבֵב אוֹתוֹ כְּשֶׁיִּכָּנֵס עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ אֶל הַתֵּבָה, אֶלָּא יִרְאֶה בְּמוֹ עֵינָיו אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ בַּחוּץ - כַּאֲשֶׁר כָּל בְּנֵי דּוֹרוֹ טוֹבְעִים בְּמֵי הַמַּבּוּל. גַּם אִם לֹא הָיָה בְּיָדוֹ לְסַיֵּעַ לִבְנֵי דּוֹרוֹ בְּפֹעַל - נִדְרָשׁ נֹחַ לְפָחוֹת לְהִשְׁתַּתֵּף עִמָּם בְּצָרָתָם, וְלֹא לַעֲצֹם אֶת עֵינָיו וְלֶאֱטֹם אֶת לִבּוֹ מֵאֲחוֹרֵי מָסַךְ עֲצֵי הַתֵּבָה... (לְלַמֶּדְךָ)