Otzarot-Article

"וַיִּקַּח קֹרַח" (טז-א) מַה לָקַח? אוֹמְרִים חֲזַ"ל, "לָקַח מִקָּח רַע לְעַצְמוֹ". וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, וְכִי קֹרַח לְבַדּוֹ לָקַח מִקָּח רַע לְעַצְמוֹ, וַהֲלֹא כָּל עוֹבֵר-עֲבֵרָה לוֹקֵחַ מִקָּח רַע לְעַצְמוֹ. בְּמַה אֵפוֹא 'מִתְיַחֵס' הַמִּקָּח הָרַע שֶׁל קֹרַח?!

אֶלָּא - כָּתַב רַבֵּנוּ "בֶּן אִישׁ חַי" זצ"ל בְּסִפְרוֹ "אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ" - אָמְנָם כָּל אָדָם שֶׁעוֹבֵר עֲבֵרָה לוֹקֵחַ מִקָּח רַע, אֲבָל יֵשׁ בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהִתְנַתֵּק מִמֶּנּוּ. הֲכֵיצַד? בְּכָךְ שֶׁמִּישֶׁהוּ יְדַבֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרַע. כִּי כְּבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁהַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל חֲבֵרוֹ נוֹטֵל מִמֶּנּוּ אֶת כָּל עֲווֹנוֹתָיו, רַחְמָנָא לִצְלַן.

אֲבָל בַּעַל-מַחֲלֹקֶת לֹא יוּכַל לְהִשְׁתַּחְרֵר מִן הֶעָווֹן לְעוֹלָמִים מִשּׁוּם שֶׁמֻּתָּר לְסַפֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרַע.

לְפִיכָךְ, קֹרַח שֶׁהִתְחִיל בַּמַּחֲלֹקֶת, לָקַח מִקָּח רַע לְעַצְמוֹ מִבְּלִי יְכֹלֶת לְהִתְנַתֵּק מִמֶּנּוּ. וְזוֹהִי דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע, מַבְטִיחַ טוֹבָה וַהֲנָאָה, אֲבָל אַחֲרִיתָהּ חֲרָטָה וְתוּגָה.

הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּנְצִיּוֹן הַכֹּהֵן יְהוֹנָתָן זצ"ל פָּתַח בְּמָשָׁל. מַעֲשֶׂה בְּרוֹעֶה וְלוֹ עֶדְרֵי בָּקָר וְצֹאן. הָיָה מַרְבִּיצָם בִּנְאוֹת-דֶּשֶׁא וּמְנַהֲלָם עַל מֵי-מְנוּחוֹת. עָיַף מֵהִתְרוֹצְצוּתוֹ לְכַנֵּס הָעֲדָרִים וְלֶאֱסֹף הַנִּדָּחוֹת, וְהֶחְלִיט לִרְכֹּשׁ סוּס לִרְכֹּב עָלָיו. קָנָה לוֹ אֻכָּף נָאֶה וְהִתְקִין לוֹ פַּרְסוֹת בַּרְזֶל.

הִתְפָּאֵר הַסּוּס בְּאָזְנֵי הָעֵדֶר: "לְמִי עָשָׂה כָּבוֹד וִיקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי? רְאוּ, רַק לִי קָנָה בִּגְדֵי יְקָר וּמִנְעָלִים".

קִנְּאוּ בּוֹ כֻּלָּם.

עָלָה בְּעָלָיו עַל גַּבּוֹ, נָעַץ בּוֹ דָּרְבָּנוֹתָיו וְהִדְהִירוֹ, מָשַׁךְ בָּרֶסֶן וְהִכָּה בַּשּׁוֹט. לָעֲגוּ לוֹ כֻּלָּם: "אָנוּ רוֹעִים בְּשַׁלְוָה, וְאַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ רֶגַע אֶחָד שֶׁל מְנוּחָה. מֻדְהָר וּמְרֻסָּן, מֻכֶּה ומֻצְלָף. לֹא לִכְבוֹדְךָ הוּשַׂם הָאֻכָּף וְהֻתְקְנוּ הַפְּרָסוֹת, אֶלָּא לְשַׁעְבֶּדְךָ!".

וְהַנִּמְשָׁל: הַיֵּצֶר הָרַע אַף הוּא מַבְטִיחַ טוֹבָה וַהֲנָאָה, אַךְ אֵין הֲנָאָתוֹ נִמְשֶׁכֶת אֶלָּא מִתְפּוֹגֶגֶת. אַחֲרִיתָהּ חֲרָטָה וְתוּגָה וּמַפַּח נֶפֶשׁ. כִּי לֹא אֶת טוֹבַת הָאָדָם חָפֵץ הוּא, אֵינוֹ מְעֻנְיָן אֶלָּא לְשַׁעְבְּדוֹ וּלְיַסְּרוֹ, שֶׁעַל כֵּן קָרוּי הוּא 'שׂוֹנֵא' (סֻכָּה נב.). אֲבָל הַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ ה', טוֹבָתוֹ בְּטוּחָה וְנִמְשֶׁכֶת עֲדֵי עַד, וְאַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּהוּ כָּל יְמֵי חַיָּיו. (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, עוֹזֵר צִיּוֹן)

	שלח תשפ"ה
	בִּטָּחוֹן עַצְמִי
	"וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן" (טז-ג) כִּדְלֵקַת קוֹצִים בְּיוֹם חַמְסִין פָּרְצָה בְּמַחֲנֵה-יִשְׂרָאֵל הַקְּרִיאָה 'רוֹצִים דֶּמוֹקְרַטְיָה "וַיִּקַּח קֹרַח" (טז-א) מַה לָקַח? אוֹמְרִים חֲזַ"ל, "לָקַח מִקָּח רַע לְעַצְמוֹ". וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, וְכִי קֹרַח לְבַדּוֹ לָקַח מִקָּח רַע לְעַצְמוֹ, וַהֲלֹא כָּל עוֹבֵר-עֲבֵרָה לוֹקֵחַ מִקָּח רַע לְעַצְמוֹ. בְּמַה אֵפוֹא 'מִתְיַחֵס' הַמִּקָּח הָרַע שֶׁל קֹרַח?! אֶלָּא - כָּתַב רַבֵּנוּ "בֶּן אִישׁ חַי" זצ"ל בְּסִפְרוֹ "אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ" - אָמְנָם כָּל אָדָם שֶׁעוֹבֵר עֲבֵרָה לוֹקֵחַ מִקָּח רַע, אֲבָל יֵשׁ בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהִתְנַתֵּק מִמֶּנּוּ. הֲכֵיצַד? בְּכָךְ שֶׁמִּישֶׁהוּ יְדַבֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרַע. כִּי כְּבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁהַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל חֲבֵרוֹ נוֹטֵל מִמֶּנּוּ אֶת כָּל עֲווֹנוֹתָיו, רַחְמָנָא לִצְלַן. אֲבָל בַּעַל-מַחֲלֹקֶת לֹא יוּכַל לְהִשְׁתַּחְרֵר מִן הֶעָווֹן לְעוֹלָמִים מִשּׁוּם שֶׁמֻּתָּר לְסַפֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרַע. לְפִיכָךְ, קֹרַח שֶׁהִתְחִיל בַּמַּחֲלֹקֶת, לָקַח מִקָּח רַע לְעַצְמוֹ מִבְּלִי יְכֹלֶת לְהִתְנַתֵּק מִמֶּנּוּ. וְזוֹהִי דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע, מַבְטִיחַ טוֹבָה וַהֲנָאָה, אֲבָל אַחֲרִיתָהּ חֲרָטָה וְתוּגָה. הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּנְצִיּוֹן הַכֹּהֵן יְהוֹנָתָן זצ"ל פָּתַח בְּמָשָׁל. מַעֲשֶׂה בְּרוֹעֶה וְלוֹ עֶדְרֵי בָּקָר וְצֹאן. הָיָה מַרְבִּיצָם בִּנְאוֹת-דֶּשֶׁא וּמְנַהֲלָם עַל מֵי-מְנוּחוֹת. עָיַף מֵהִתְרוֹצְצוּתוֹ לְכַנֵּס הָעֲדָרִים וְלֶאֱסֹף הַנִּדָּחוֹת, וְהֶחְלִיט לִרְכֹּשׁ סוּס לִרְכֹּב עָלָיו. קָנָה לוֹ אֻכָּף נָאֶה וְהִתְקִין לוֹ פַּרְסוֹת בַּרְזֶל. הִתְפָּאֵר הַסּוּס בְּאָזְנֵי הָעֵדֶר: "לְמִי עָשָׂה כָּבוֹד וִיקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי? רְאוּ, רַק לִי קָנָה בִּגְדֵי יְקָר וּמִנְעָלִים". קִנְּאוּ בּוֹ כֻּלָּם. עָלָה בְּעָלָיו עַל גַּבּוֹ, נָעַץ בּוֹ דָּרְבָּנוֹתָיו וְהִדְהִירוֹ, מָשַׁךְ בָּרֶסֶן וְהִכָּה בַּשּׁוֹט. לָעֲגוּ לוֹ כֻּלָּם: "אָנוּ רוֹעִים בְּשַׁלְוָה, וְאַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ רֶגַע אֶחָד שֶׁל מְנוּחָה. מֻדְהָר וּמְרֻסָּן, מֻכֶּה ומֻצְלָף. לֹא לִכְבוֹדְךָ הוּשַׂם הָאֻכָּף וְהֻתְקְנוּ הַפְּרָסוֹת, אֶלָּא לְשַׁעְבֶּדְךָ!". וְהַנִּמְשָׁל: הַיֵּצֶר הָרַע אַף הוּא מַבְטִיחַ טוֹבָה וַהֲנָאָה, אַךְ אֵין הֲנָאָתוֹ נִמְשֶׁכֶת אֶלָּא מִתְפּוֹגֶגֶת. אַחֲרִיתָהּ חֲרָטָה וְתוּגָה וּמַפַּח נֶפֶשׁ. כִּי לֹא אֶת טוֹבַת הָאָדָם חָפֵץ הוּא, אֵינוֹ מְעֻנְיָן אֶלָּא לְשַׁעְבְּדוֹ וּלְיַסְּרוֹ, שֶׁעַל כֵּן קָרוּי הוּא 'שׂוֹנֵא' (סֻכָּה נב.). אֲבָל הַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ ה', טוֹבָתוֹ בְּטוּחָה וְנִמְשֶׁכֶת עֲדֵי עַד, וְאַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּהוּ כָּל יְמֵי חַיָּיו. (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, עוֹזֵר צִיּוֹן)