שבועות
תשפ"ה
 
  "שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ"

 
  "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר" (כז-כ) פָּתַח ר' שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן אֶת שִׂיחָתוֹ וְחִיּוּךְ רָחָב נָסוּךְ עַל פָּנָיו: "כָּתִית לַמָּאוֹר" - "כִּתְתוּ עַצְמְכֶם עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה"

"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ" (כז-כ) שָׁנִים רַבּוֹת יִחַלְנוּ לְכָךְ שֶׁמָּסַךְ הַבַּרְזֶל יִפָּתַח, שֶׁשִּׁלְטוֹן הַדִּכּוּי וְהָרֶשַׁע יִקְרֹס. גַּם כַּאֲשֶׁר הָיָה בְּשִׂיאוֹ - כַּאֲשֶׁר מְאוֹת מִילְיוֹנִים סֻנְוְרוּ בְּתַעֲמוּלַת כָּזָב, וְהָלְכוּ שְׁבִי אַחַר סִיסְמָאוֹת מִתְלַהֲמוֹת; חָלְמוּ עַל מַהְפֵּכָה עוֹלָמִית, וְשָׁרוּ עַל הֲקָמַת 'עוֹלָם חָדָשׁ' בִּמְקוֹם 'הָעוֹלָם הַיָּשָׁן' שֶׁיַּחְרִיבוּ עַד הַיְּסוֹד - גַּם אָז יָדְעוּ רַבּוֹתֵינוּ אֶת הַפָּסוּק: "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד" (תְּהִלִּים צב-ח). אֵין הַגּוֹיִים אֶלָּא כְּצִיץ נוֹבֵל, כְּעֵשֶׂב קָמֵל, שֶׁפְּרִיחָתוֹ כֹּה קְצָרָה.

בְּאוֹתָם יָמִים בָּאָה אִשָּׁה אַחַת לִפְנֵי הַגָּאוֹן רַבִּי אִיסָר זַלְמָן מֶלְצֶר זצ"ל, רַבָּהּ שֶׁל סְלוּצְק, וְסִפְּרָה כִּי לִפְנֵי שָׁבוּעַ יָמִים נוֹלַד לָהּ בֵּן. הִיא רוֹצָה לְמוּלוֹ, לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אַךְ בַּעֲלָהּ, קָצִין גָּבוֹהַּ בַּצָּבָא הָאָדֹם, מִתְנַגֵּד לַמִּילָה בְּאֹפֶן עֶקְרוֹנִי. הַדָּת וּמִצְווֹתֶיהָ שַׁיָּכוֹת, לְדַעְתּוֹ, לָעוֹלָם הַיָּשָׁן. עַכְשָׁו הִפְצִיעַ שַׁחַר חָדָשׁ וּבוֹ כָּל הָאֲנָשִׁים שָׁוִים, כָּל הַפּוֹעֲלִים - אַחִים, וְאֵין מָקוֹם לְהַבְדִּיל בֵּין יְהוּדִי לְבֵין נָכְרִי עַל-יְדֵי חוֹתַם הַבְּרִית.

אָמַר הָרַב: "אִמְרִי לוֹ שֶׁיָּבוֹא אֵלַי. רְצוֹנִי לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ". הַקָּצִין בָּא אֵיתָן בְּדַעְתּוֹ, וְהִשְׁמִיעָהּ בְּאָזְנֵי הָרַב.

שָׁמַע הָרַב בְּסַבְלָנוּת, וְאָמַר: "שְׁמַע נָא, אִישִׁי הַצָּעִיר, לִדְבָרָיו שֶׁל אָדָם קָשִׁישׁ. רַעְיוֹן הַקּוֹמוּנִיזְם מְנֻגָּד בִּבְסִיסוֹ לַטֶּבַע הָאֱנוֹשִׁי, וְסוֹפוֹ - כִּשָּׁלוֹן. לֹא, אַל תַּעֲנֶה לִי כָּעֵת. הַסְכֵּת לִדְבָרַי עַד תֻּמָּם. מָשׁוּל הוּא לִסְבִיבוֹן שֶׁסּוֹפוֹ לִפֹּל, אַךְ בֵּינָתַיִם מַחְזִיק הוּא מַעֲמָד בְּכֹחַ הַתְּאוּצָה. כָּל עוֹד הָרַעְיוֹן חָדָשׁ וּמַלְהִיב - יִכְבֹּשׁ לְבָבוֹת. כְּשֶׁתֵּחָלֵשׁ תְּאוּצָתוֹ, יָאֵט מַהֲלָכוֹ וְיִקְרֹס. זֶה יִקְרֶה, לְהַעֲרָכָתִי, בְּעוֹד כְּשִׁבְעִים שָׁנָה. אוֹ-אָז יָסוּר הַדֶּבֶק הַמְּאַחֵד אֶת אֻמּוֹת בְּרִית הַמּוֹעָצוֹת וְהֵן תִּדְרֹשְׁנָה עַצְמָאוּת: לִיטָא, לַטְבִיָּה וְאוּקְרָאִינָה, שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל פּוֹלִין וְהוּנְגַרְיָה, עַל רוֹמַנְיָה וְעַל צֶ'כְיָה. וְאָז יְחַפֵּשׂ כָּל אֶחָד אֶת זֶהוּתוֹ, יְבַקֵּשׁ אֶת שָׁרָשָׁיו, לַחְזֹר לִמְקוֹרוֹתָיו. בֵּינֵיהֶם, גַּם הַיְּהוּדִים; בֵּינֵיהֶם, גַּם בִּנְךָ! אִם תָּמוּל אוֹתוֹ, יֵדַע שֶׁיְּהוּדִי הוּא. יֵדַע לְאָן לַחְזֹר".

"מָה הָרַב מְדַבֵּר?" הִתְקוֹמֵם הַקָּצִין הַגָּבוֹהַּ. "שׁוֹגֶה הוּא בְּאַשְׁלָיוֹת. הַקּוֹמוּנִיזְם יִכְבֹּשׁ אֶת הָעוֹלָם וְיִתְקַיֵּם לָנֶצַח!"

כַּיּוֹם אָנוּ יוֹדְעִים מִי שָׁגָה בְּאַשְׁלָיוֹת וּמִי צָדַק... אֲבָל, לְמַעַן הָאֱמֶת, אֵין לְהַאֲשִׁים אֶת הַקָּצִין. הַקּוֹמוּנִיזְם הָיָה בְּשִׂיאוֹ, דָּרַס וְרָמַס בְּכָל עָצְמָתוֹ, בָּטוּחַ בְּכֹחוֹ וּבְצִדְקַת דַּרְכּוֹ. מְאוֹת מִילְיוֹנִים קִבְּלוּ אֶת עֻלּוֹ, וְתָאִים קוֹמוּנִיסְטִיִּים פָּעֲלוּ בְּכָל מְדִינוֹת הָעוֹלָם כְּדֵי לְקַדֵּם אֶת הַמַּהְפֵּכָה. מִי חָשַׁב אָז עַל קְרִיסָה כֹּה מְהִירָה, כֹּה מֻחְלֶטֶת? רַק מִי שֶׁמַּבָּטוֹ - מַבָּט שֶׁל תּוֹרָה.

וְזֶה דּוֹמֶה כָּל כָּךְ לְמַצָּבֵנוּ. שְׁבוּיִים אָנוּ בִּתְנָאֵי חַיֵּינוּ, חוֹשְׁבִים עַל הֶעָתִיד כְּעַל תַּעְתִּיק שֶׁל הַהוֹוֶה. אֲבָל אָדָם שֶׁמַּבָּטוֹ מַבָּט שֶׁל תּוֹרָה, יוֹדֵעַ, שֶׁעַד מְהֵרָה יִקְרֹס הַכֹּל "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים" (מַלְאָכִי ג-א); פִּתְאוֹם יִשָּׁמַע קוֹל שׁוֹפָרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, פִּתְאוֹם יִשְׁתַּנֶּה הַכֹּל לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה.

נָשׁוּב לְעִנְיָנֵנוּ. כָּאַבְנוּ אֶת נִתּוּקָם שֶׁל שְׁלֹשָׁה מִילְיוֹנֵי יְהוּדִים מִמּוֹרַשְׁתָּם, וְיִחַלְנוּ לַיּוֹם שֶׁבּוֹ יִפָּתַח מָסַךְ הַבַּרְזֶל וְיִקְרֹס שִׁלְטוֹן הַדִּכּוּי וְהָרֶשַׁע; הַיּוֹם שֶׁבּוֹ יוּכְלוּ הַיְּהוּדִים לָשׁוּב לְמוֹרַשְׁתָּם, וְיִנָּתֵן לָהֶם לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵיהֶם. שָׂמַחְנוּ כָּל כָּךְ בְּבוֹאָם, אַךְ לֹא שִׁעַרְנוּ שֶׁבְּכַוָּנָה תְּחִלָּה יְעוֹדְדוּ הַשִּׁלְטוֹנוֹת עֲלִיַּת נָכְרִים גְּמוּרִים, הַנּוֹהֲגִים עַל-פִּי אָרְחוֹת חַיֵּיהֶם, עַל פִּי דָּתָם וְדַעְתָּם, נוֹצְרִים מֻצְהָרִים וְאַנְטִישֵׁמִיִּים מֻשְׁבָּעִים.

וְאָנוּ חֲרֵדִים, בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, לְצִבְיוֹן הַחַיִּים כָּאן בְּאֶרֶץ הַיְּהוּדִים, בְּאֶרֶץ שֶׁנֶּחְשְׁבָה מוּגַנָּה מִפְּנֵי נִשּׂוּאֵי תַּעֲרֹבֶת, בְּאֶרֶץ שֶׁחָשַׁבְנוּ לִיצֹר בָּהּ תַּרְבּוּת עִבְרִית שָׁרְשִׁית.

גַּם אֲנִי חָרַדְתִּי מִפְּנֵי הֶעָתִיד, עַד שֶׁרָאִיתִי אֶת דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ בִּפְתִיחַת הַפָּרָשָׁה: "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ" (יִרְמְיָה יא-טז). מָה רָאָה יִרְמְיָהוּ לִמְשֹׁל אֲבוֹתֵינוּ כַּזַּיִת? אֶלָּא כָּל הַמַּשְׁקִים מִתְעָרְבִים זֶה בָּזֶה, וְהַשֶּׁמֶן אֵינוֹ מִתְעָרֵב אֶלָּא עוֹמֵד לְבַדּוֹ. כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָם מִתְעָרְבִים עִם נָכְרִים!

אֵין זוֹ בְּרָכָה אוֹ הַבְטָחָה, אֶלָּא מְצִיאוּת וְעֻבְדָּה: עַם יִשְׂרָאֵל יִשָּׁמֵר בְּטָהֳרָתוֹ, וְהַנָּכְרִים יַעַזְבוּנוּ כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאוּ. אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁקּוֹשֵׁר אוֹתָם לְכָאן, וּקְשָׁיֵי הַחַיִּים יַבְרִיחוּם: הַמַּצָּב הַבִּטְחוֹנִי, הַכַּלְכָּלִי וְעוֹד.

וּמִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא נוֹצַר מַצָּב זֶה אֶלָּא כְּדֵי לְהַבְרִיחָם... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

 

 
Main Page Main Page Download This Article