Otzarot-Article

"וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם" (יא-יט) "לְדַבֵּר בָּם", נֶאֱמַר בְּפָרְשָׁתֵנוּ. כְּפִי שֶׁמְּלַמְּדִים אֶת הַיְלָדִים, כָּךְ יִלְמְדוּ לְדַבֵּר. פִּתְגָּם שָׁגוּר הוּא: הַיֶּלֶד מְדַבֵּר בַּחוּץ מַה שֶּׁשָּׁמַע בַּבַּיִת.

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאִילָן צָעִיר. בְּעוֹדוֹ נְטִיעָה רַעֲנַנָּה, נִתָּן לְיַשְּׁרוֹ. אַךְ כַּאֲשֶׁר יִגְדַּל וְיִתְקַשֶּׁה, אִם יְנַסּוּ לְיַשְּׁרוֹ – יִשָּׁבֵר... זֶהוּ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ: "בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם" (תְּהִלִּים קמד-יב), וּפֵרֵשׁ הַמַּלְבִּי"ם שֶׁנְּטִיעוֹת רַכּוֹת אֶפְשָׁר לְיַשֵּׁר, וְאָז יִגְדְּלוּ לְתִפְאֶרֶת: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה".

אֲבָל כְּדַאי לְהִתְבּוֹנֵן מְעַט בַּמָּשָׁל וּבַדִּמְיוֹן לַנְּטִיעָה הָרַכָּה, הַמְגַלָּה נְטִיָּה לִגְדֹּל עָקוּם וּמְנַסִּים לְיַשֵּׁר אוֹתָהּ. מָה עוֹשִׂים? מַצְמִידִים אוֹתָהּ לְמוֹט יָשָׁר. מָה עֳבִי הַמּוֹט? אֵיזוֹ שְׁאֵלָה – עֳבִי הַמּוֹט תָּלוּי בָּעֳבִי הַנְּטִיעָה וּבְכֹחַ מְשִׁיכָתָהּ. לְצֶמַח מְטַפֵּס יַסְפִּיק גַּם חוּט. לְחֹטֶר – יַסְפִּיק קְנֵה סוּף. לְעָנָף חָסֹן יִצְטָרְכוּ מוֹט כְּהִלְכָתוֹ...

לְגַבֵּי מָה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים? הַמּוֹט הַמְיֻשָּׁר הוּא הַחִנּוּךְ שֶׁנִּתָּן לַיֶּלֶד. כַּמָּה יֵשׁ לְחַנְּכוֹ? בִּימֵי קֶדֶם, כַּאֲשֶׁר הָעָם הָלַךְ בִּדְרָכִים יְשָׁרוֹת, הַקְּהִלָּה הִתְרַכְּזָה סְבִיב בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַמִּדְרָשׁ, הָאֲוִירָה הָיְתָה טְעוּנָה קְדֻשָּׁה וְטֹהַר, דַּי הָיָה בַּצִּוּוּי "וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם", שֶׁהָאָב יַעֲבִיר אֶת הַמּוֹרֶשֶׁת לִבְנוֹ. אֲבָל כַּיּוֹם, כְּשֶׁהָאֲוִירָה כֹּה מַתִּירָנִית וְסוֹחֶפֶת, כְּשֶׁכְּלֵי הַתִּקְשֹרֶת מְטַמְּאִים מֹחַ וָלֵב, כְּשֶׁהָרְחוֹב כֹּה פָּרוּץ וְהַתּוֹעֵבָה מְקַבֶּלֶת גִּבּוּי וְלֵגִיטִימַצְיָה, כְּשֶׁמְּבוֹסְסִים בִּסְחִי וּמִאוּס, כְּשֶׁהַפְּרִיצוּת מִתְפָּרֶצֶת מִכָּל הַכִּוּוּנִים, מַתְקִיפָה בְּכָל הַחֲזִיתוֹת: אֶת הָעֵינַיִם, וְאֶת הָאָזְנַיִם, בְּאֵין מִפְלָט. אִם רוֹצִים לְגַדֵּל בְּכָל זֹאת פֶּרַח פּוֹרֵחַ, עֵץ לְתִפְאֶרֶת, שֶׁלֹּא יִגְדַּל עָקֹם וּמְעֻוָּת, צָרִיךְ הַחִנּוּךְ לְיַשְׁרוּת, לְמִדּוֹת טוֹבוֹת וְנִימוּסִים, לְכִבּוּד הוֹרִים וּמוֹרֶשֶׁת, לִהְיוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר מֻשְׁרָשׁ! וְכָעֵת יוֹתֵר מִתָּמִיד, כַּאֲשֶׁר נִמְצָאִים אָנוּ עֶרֶב בּוֹא הַגְּאֻלָּה, זוֹהִי שְׁעַת הַמִּבְחָן.

מוּבָא בְּשֵׁם הָרַבִּי מִפְּשִׁיסְחָא זָצָ"ל: לִפְנֵי צִלְצוּל הַגּוֹנְג בִּקְרַב הִתְגּוֹשְׁשׁוּת, נִגַּשׁ הַמְאַמֵּן אֶל הַמִּתְאַגְרֵף, טִירוֹן מְפֻחָד, וְלָחַשׁ לוֹ: "זְכֹר וְאַל תִּשְׁכַּח. אַתָּה תִּתֵּן מַכּוֹת וּתְקַבֵּל מַכּוֹת, אֲבָל מַה שֶּׁחָשׁוּב וְקוֹבֵעַ הוּא, מִי יִתֵּן אֶת הַמַּכָּה הָאַחֲרוֹנָה וְהַמַּכְרַעַת!"... (נִפְלָאוֹת חֲדָשׁוֹת).

הַגָּאוֹן רַבִּי יְהוּדָה צַדְקָה זָצָ"ל, הָיָה רָגִיל לְצַטֵּט זֹאת בְּהַזְכִּירוֹ אֶת דִּבְרֵי הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן". עֵקֶב, הוּא לְשׁוֹן עֲקֵבִים וְסוֹף. וַחֲזַ"ל אָמְרוּ: "אֵין 'וְהָיָה' אֶלָּא לְשׁוֹן שִׂמְחָה". אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי חֲבִיבַי, לִפְנֵיכֶם דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה אֲרֻכָּה, לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה: יְמֵי הַשּׁוֹפְטִים וְהַמְּלָכִים, יְמֵי בַּיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי. יְמֵי הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים, רַבָּנָן סָבוֹרָאֵי וְהַגְּאוֹנִים, הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים.

בְּכָל אוֹתָן תְּקוּפוֹת, לַמְרוֹת כָּל הַגְּזֵרוֹת וְהַשְּׁמָדוֹת, לַמְרוֹת הָרְדִיפוֹת וְהַנְּגִישׂוֹת, נִשְׁאַר הָעָם אָדוּק בְּדָתוֹ וְדָבֵק בֶּאֱמוּנָתוֹ, שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמְקַיֵּם מִצְווֹת. בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, בְּחֵרוּף נֶפֶשׁ, בְּהַקְרָבָה עִלָּאִית.

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלֹקָיו!

כָּךְ חָלְפָה תְּקוּפָה אַחַר תְּקוּפָה, וּפַעֲמֵי מָשִׁיחַ כְּבָר נִשְׁמָעִים. כָּל הַסִּימָנִים שֶׁמָּנוּ חֲזַ"ל בִּתְקוּפַת עִקְבְתָא דִמְשִׁיחָא, מִתְמַמְּשִׁים לְנֶגֶד עֵינֵינוּ. וְדַוְקָא בִּתְקוּפָה חֲשׁוּבָה וְקוֹבַעַת זוֹ – הִתְרוֹפְפָה שְׁמִירַת הַמִּצְווֹת אֵצֶל חֵלֶק מִן הָעָם!

אֵיךְ נִשָּׂא פָנֵינוּ אֶל הַמָּשִׁיחַ, כְּשֶׁיָּבוֹא לְגָאֳלֵנוּ!

וְעַל כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ: "וְהָיָה", אֵין "וְהָיָה" אֶלָּא לְשׁוֹן שִׂמְחָה, הַשִּׂמְחָה תִּהְיֶה כַּאֲשֶׁר "עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן". אִם תִּשְׁמְעוּ וְתִשְׁמְרוּ אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת גַּם בֶּ"עָקֵב", גַּם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, בִּתְקוּפָתֵנוּ!!!

כַּמָּה נִפְלָא מְשַׁל הַמִּדְרָשׁ: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁבָּא לְהַכּוֹת אֶת עַבְדּוֹ, אָמַר לוֹ: "עֶשֶׂר מַכּוֹת אַתָּה לוֹקֶה". הִכָּהוּ אַחַת, אָמַר לוֹ: "עוֹד תֵּשַׁע יֵשׁ לְךָ לִלְקוֹת". וְהָיָה מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ עַד עֶשֶׂר, וְהָיָה הָעֶבֶד מִתְנַחֵם וְהוֹלֵךְ, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ כַּמָּה יֵשׁ לִלְקוֹת!

עוֹמְדִים אָנוּ בְּפֶתַח הַגְּאֻלָּה, רַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים שֶׁמִּי שֶׁאָזְנָיו כְּרוּיוֹת שׁוֹמֵעַ פַּעֲמֵי מָשִׁיחַ – נִתְאַמֵּץ וְנַחְזִיק מַעֲמָד, וְנִזְכֶּה לְכָל הַבְּרָכוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּפָּרָשָׁה לַמַּחְזִיקִים מַעֲמָד בִּתְקוּפַת הֶעָקֵב: "וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ, וְהִרְבֶּךָ"! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	תזריע-מצורע תשפ"ה
	לָשׁוֹן הָרַע?! לֹא מְדַבֵּר אֵלַי!
	"וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם" (יא-יט) "לְדַבֵּר בָּם", נֶאֱמַר בְּפָרְשָׁתֵנוּ. כְּפִי שֶׁמְּלַמְּדִים אֶת הַיְלָדִים, כָּךְ יִלְמְדוּ לְדַבֵּר. פִּתְגָּם שָׁגוּר הוּא: הַיֶּלֶד מְדַבֵּר בַּחוּץ מַה שֶּׁשָּׁמַע בַּבַּיִת. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאִילָן צָעִיר. בְּעוֹדוֹ נְטִיעָה רַעֲנַנָּה, נִתָּן לְיַשְּׁרוֹ. אַךְ כַּאֲשֶׁר יִגְדַּל וְיִתְקַשֶּׁה, אִם יְנַסּוּ לְיַשְּׁרוֹ – יִשָּׁבֵר... זֶהוּ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ: "בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם" (תְּהִלִּים קמד-יב), וּפֵרֵשׁ הַמַּלְבִּי"ם שֶׁנְּטִיעוֹת רַכּוֹת אֶפְשָׁר לְיַשֵּׁר, וְאָז יִגְדְּלוּ לְתִפְאֶרֶת: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה". אֲבָל כְּדַאי לְהִתְבּוֹנֵן מְעַט בַּמָּשָׁל וּבַדִּמְיוֹן לַנְּטִיעָה הָרַכָּה, הַמְגַלָּה נְטִיָּה לִגְדֹּל עָקוּם וּמְנַסִּים לְיַשֵּׁר אוֹתָהּ. מָה עוֹשִׂים? מַצְמִידִים אוֹתָהּ לְמוֹט יָשָׁר. מָה עֳבִי הַמּוֹט? אֵיזוֹ שְׁאֵלָה – עֳבִי הַמּוֹט תָּלוּי בָּעֳבִי הַנְּטִיעָה וּבְכֹחַ מְשִׁיכָתָהּ. לְצֶמַח מְטַפֵּס יַסְפִּיק גַּם חוּט. לְחֹטֶר – יַסְפִּיק קְנֵה סוּף. לְעָנָף חָסֹן יִצְטָרְכוּ מוֹט כְּהִלְכָתוֹ... לְגַבֵּי מָה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים? הַמּוֹט הַמְיֻשָּׁר הוּא הַחִנּוּךְ שֶׁנִּתָּן לַיֶּלֶד. כַּמָּה יֵשׁ לְחַנְּכוֹ? בִּימֵי קֶדֶם, כַּאֲשֶׁר הָעָם הָלַךְ בִּדְרָכִים יְשָׁרוֹת, הַקְּהִלָּה הִתְרַכְּזָה סְבִיב בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַמִּדְרָשׁ, הָאֲוִירָה הָיְתָה טְעוּנָה קְדֻשָּׁה וְטֹהַר, דַּי הָיָה בַּצִּוּוּי "וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם", שֶׁהָאָב יַעֲבִיר אֶת הַמּוֹרֶשֶׁת לִבְנוֹ. אֲבָל כַּיּוֹם, כְּשֶׁהָאֲוִירָה כֹּה מַתִּירָנִית וְסוֹחֶפֶת, כְּשֶׁכְּלֵי הַתִּקְשֹרֶת מְטַמְּאִים מֹחַ וָלֵב, כְּשֶׁהָרְחוֹב כֹּה פָּרוּץ וְהַתּוֹעֵבָה מְקַבֶּלֶת גִּבּוּי וְלֵגִיטִימַצְיָה, כְּשֶׁמְּבוֹסְסִים בִּסְחִי וּמִאוּס, כְּשֶׁהַפְּרִיצוּת מִתְפָּרֶצֶת מִכָּל הַכִּוּוּנִים, מַתְקִיפָה בְּכָל הַחֲזִיתוֹת: אֶת הָעֵינַיִם, וְאֶת הָאָזְנַיִם, בְּאֵין מִפְלָט. אִם רוֹצִים לְגַדֵּל בְּכָל זֹאת פֶּרַח פּוֹרֵחַ, עֵץ לְתִפְאֶרֶת, שֶׁלֹּא יִגְדַּל עָקֹם וּמְעֻוָּת, צָרִיךְ הַחִנּוּךְ לְיַשְׁרוּת, לְמִדּוֹת טוֹבוֹת וְנִימוּסִים, לְכִבּוּד הוֹרִים וּמוֹרֶשֶׁת, לִהְיוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר מֻשְׁרָשׁ! וְכָעֵת יוֹתֵר מִתָּמִיד, כַּאֲשֶׁר נִמְצָאִים אָנוּ עֶרֶב בּוֹא הַגְּאֻלָּה, זוֹהִי שְׁעַת הַמִּבְחָן. מוּבָא בְּשֵׁם הָרַבִּי מִפְּשִׁיסְחָא זָצָ"ל: לִפְנֵי צִלְצוּל הַגּוֹנְג בִּקְרַב הִתְגּוֹשְׁשׁוּת, נִגַּשׁ הַמְאַמֵּן אֶל הַמִּתְאַגְרֵף, טִירוֹן מְפֻחָד, וְלָחַשׁ לוֹ: "זְכֹר וְאַל תִּשְׁכַּח. אַתָּה תִּתֵּן מַכּוֹת וּתְקַבֵּל מַכּוֹת, אֲבָל מַה שֶּׁחָשׁוּב וְקוֹבֵעַ הוּא, מִי יִתֵּן אֶת הַמַּכָּה הָאַחֲרוֹנָה וְהַמַּכְרַעַת!"... (נִפְלָאוֹת חֲדָשׁוֹת). הַגָּאוֹן רַבִּי יְהוּדָה צַדְקָה זָצָ"ל, הָיָה רָגִיל לְצַטֵּט זֹאת בְּהַזְכִּירוֹ אֶת דִּבְרֵי הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן". עֵקֶב, הוּא לְשׁוֹן עֲקֵבִים וְסוֹף. וַחֲזַ"ל אָמְרוּ: "אֵין 'וְהָיָה' אֶלָּא לְשׁוֹן שִׂמְחָה". אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי חֲבִיבַי, לִפְנֵיכֶם דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה אֲרֻכָּה, לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה: יְמֵי הַשּׁוֹפְטִים וְהַמְּלָכִים, יְמֵי בַּיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי. יְמֵי הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים, רַבָּנָן סָבוֹרָאֵי וְהַגְּאוֹנִים, הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים. בְּכָל אוֹתָן תְּקוּפוֹת, לַמְרוֹת כָּל הַגְּזֵרוֹת וְהַשְּׁמָדוֹת, לַמְרוֹת הָרְדִיפוֹת וְהַנְּגִישׂוֹת, נִשְׁאַר הָעָם אָדוּק בְּדָתוֹ וְדָבֵק בֶּאֱמוּנָתוֹ, שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמְקַיֵּם מִצְווֹת. בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, בְּחֵרוּף נֶפֶשׁ, בְּהַקְרָבָה עִלָּאִית. אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלֹקָיו! כָּךְ חָלְפָה תְּקוּפָה אַחַר תְּקוּפָה, וּפַעֲמֵי מָשִׁיחַ כְּבָר נִשְׁמָעִים. כָּל הַסִּימָנִים שֶׁמָּנוּ חֲזַ"ל בִּתְקוּפַת עִקְבְתָא דִמְשִׁיחָא, מִתְמַמְּשִׁים לְנֶגֶד עֵינֵינוּ. וְדַוְקָא בִּתְקוּפָה חֲשׁוּבָה וְקוֹבַעַת זוֹ – הִתְרוֹפְפָה שְׁמִירַת הַמִּצְווֹת אֵצֶל חֵלֶק מִן הָעָם! אֵיךְ נִשָּׂא פָנֵינוּ אֶל הַמָּשִׁיחַ, כְּשֶׁיָּבוֹא לְגָאֳלֵנוּ! וְעַל כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ: "וְהָיָה", אֵין "וְהָיָה" אֶלָּא לְשׁוֹן שִׂמְחָה, הַשִּׂמְחָה תִּהְיֶה כַּאֲשֶׁר "עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן". אִם תִּשְׁמְעוּ וְתִשְׁמְרוּ אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת גַּם בֶּ"עָקֵב", גַּם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, בִּתְקוּפָתֵנוּ!!! כַּמָּה נִפְלָא מְשַׁל הַמִּדְרָשׁ: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁבָּא לְהַכּוֹת אֶת עַבְדּוֹ, אָמַר לוֹ: "עֶשֶׂר מַכּוֹת אַתָּה לוֹקֶה". הִכָּהוּ אַחַת, אָמַר לוֹ: "עוֹד תֵּשַׁע יֵשׁ לְךָ לִלְקוֹת". וְהָיָה מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ עַד עֶשֶׂר, וְהָיָה הָעֶבֶד מִתְנַחֵם וְהוֹלֵךְ, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ כַּמָּה יֵשׁ לִלְקוֹת! עוֹמְדִים אָנוּ בְּפֶתַח הַגְּאֻלָּה, רַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים שֶׁמִּי שֶׁאָזְנָיו כְּרוּיוֹת שׁוֹמֵעַ פַּעֲמֵי מָשִׁיחַ – נִתְאַמֵּץ וְנַחְזִיק מַעֲמָד, וְנִזְכֶּה לְכָל הַבְּרָכוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּפָּרָשָׁה לַמַּחְזִיקִים מַעֲמָד בִּתְקוּפַת הֶעָקֵב: "וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ, וְהִרְבֶּךָ"! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)