Otzarot-Article

"הָבָה נִבְנֶה לָנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם" (יא-ד) יְצוּרִים מְעַנְיְנִים הֵם, הַמַּדְעָנִים. קְהִלִּיַּת הַמַּדָּע רָעֲשָׁה כְּשֶׁהִתְגַּלּוּ סִימָנִים שֶׁאוּלַי מוֹרִים עַל כָּךְ שֶׁיֵּשׁ צוּרָה כָּלְשֶׁהִי שֶׁל אוֹרְגַנִיזְם חַי עַל אֵיזֶה כּוֹכָב שֶׁהוּא. עַל מַה הָיָה הָרַעַשׁ?! הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁבָּרָא זְבוּבִים בְּעוֹלָמֵנוּ, יִתָּכֵן שֶׁבָּרָא זְבוּבִים גַּם עַל אֵיזֶה כּוֹכָב מְרֻחָק... וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ מַדּוּעַ נִבְרָא אוֹתוֹ כּוֹכָב, יוֹדֵעַ גַּם מַדּוּעַ רָאוּי לְאַכְלְסוֹ בִּזְבוּבִים... הַאִם כְּבָר מִצִּינוּ אֶת כָּל חֲקִירַת נִפְלְאוֹת הַבְּרִיאָה שֶׁבְּכוֹכָבֵנוּ אָנוּ? הַאִם כְּבָר יוֹדְעִים אָנוּ מַדּוּעַ נִבְרְאוּ הַזְּבוּבִים כָּאן, בְּעוֹלָמֵנוּ?

אֶחָד הָיָה הָאָדָם שֶׁיָּדַע. עַל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, הֶחָכָם מִכָּל אָדָם, נֶאֱמַר: "וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה... וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם... וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים (תְּכוּנָתָם וְאִפְיוּנָם, מַטְּרָתָם וְיֵעוּדָם בַּבְּרִיאָה) מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר, וַיְדַבֵּר עַל הַבְּהֵמָה וְעַל הָעוֹף וְעַל הָרֶמֶשׂ וְעַל הַדָּגִים" (מְלָכִים א ה י-יג). כָּל דָּבָר נִבְרָא לְצֹרֶךְ מְסֻיָּם בְּחָכְמָה כֹּה נִפְלָאָה, וְאָנוּ מִתְהַלְּכִים בָּעוֹלָם כְּבוּרִים וְסוּמִים, "אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדַע".

הַגָּאוֹן רַבִּי יְרוּחָם זַצַ"ל, הַמַּשְׁגִּיחַ מִמִּיר, אָמַר בְּשֵׁם אֶחָד מִסִּפְרֵי הַקַּבָּלָה הַקַּדְמוֹנִים: אֵיךְ יָכוֹל הָאָדָם לְהִתְיַמֵּר בַּהֲבָנַת הַבְּרִיאָה וְהַטֶּבַע אִם אֵין חוֹקֵר אֶחָד הֲיָכוֹל לְהַסְבִּיר, מַדּוּעַ לַבַּרְוָזִים הַשְּׁחוֹרִים יֵשׁ בֶּטֶן לְבָנָה... פְּרָט כֹּה זָעִיר, שֶׁמַּצְבִּיעַ לְמַעֲשֶׂה עַל הַכֹּל.

אֶחָד הָיָה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, שֶׁיָּדַע וְהֵבִין. יָכוֹל הָיָה לְהַסְבִּיר - בַּחָכְמָה הָאֱלֹקִית שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ - מַדּוּעַ יֵשׁ עֲשָׂרָה מִינֵי אֲרָזִים (רֹאשׁ הַשָּׁנָה כג.), עֶשְׂרוֹת מִינֵי קוֹפִים, תֻּכִּים, פַּרְפָּרִים. כָּל אֶחָד מֵהֶם הוּא חֶלְקִיק אֶחָד בַּפַּאזֶל הָאַדִּיר שֶׁל הַבְּרִיאָה, כְּפִי שֶׁכָּל גִּיד וְעֹרֶק בְּגוּפֵנוּ הוּא חֵלֶק מֵהַמַּאֲרָג הַנִּפְלָא, הַבִּלְתִּי נִתְפָּס בְּרֹב מֻרְכָּבוּתוֹ, שֶׁל יְצִירַת הָאָדָם.

וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ חָתַם אֶת אַחֲרוֹן סְפָרָיו בְּמִשְׁפָּט אֶחָד, מְסַכֵּם וְתַמְצִיתִי: "סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמֹור... זֶה כָּל הָאָדָם" (קֹהֶלֶת יב-יג). כְּלוֹמַר: מַה לְּךָ, בֶּן אָדָם, לַחְקֹר בַּדְּבָרִים שֶׁמִּחוּצָה לְךָ, לְהִתְבּוֹנֵן בַּסּוֹבֵב אוֹתְךָ, לְהַעְפִּיל לְרֹאשׁ הַהִימָלַיָה וְלָרֶדֶת לִמְצוּלוֹת יָם, לָתוּר מִדְבָּרִיּוֹת וְלָעוּף בַּחֲלָלִיּוֹת - אֶת עַצְמְךָ כְּבָר הִכַּרְתָּ? אֶת מַעֲשֶׂיךָ שִׁפַּרְתָּ? אֶת מִדּוֹתֶיךָ הֶעֱדַנְתָּ? אֶת עוֹלָמְךָ כְּבָר בָּנִיתָ?!

וְעוֹלֶה הַחֲשָׁשׁ כִּי הָעִסּוּק הַכְּפִיָּתִי הַזֶּה בְּכָל דָּבָר הַסּוֹבֵב אוֹתָנוּ, עַד לְגָלָקְסְיוֹת נֶעֱלָמוֹת, נוֹעַד כְּדֵי לְהַסִּיחַ אֶת הַדַּעַת מֵהִתְבּוֹנְנוּת פְּנִימָה, מִבְּנִיַּת הָאִישִׁיּוּת וְעִצּוּב הַמִּדּוֹת. וְכִי לֹא נִשְׁלַחְנוּ הֵנָּה לִתְקוּפַת חַיִּים כֹּה קְצָרָה כְּדֵי לַעֲמֹל בֶּעָמָל הַנּוֹשֵׂא פֵּרוֹת בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת?! הֲלֹא רַק בַּעֲבוּרוֹ נִבְרֵאנוּ. אַךְ יְהֵא זֶה בִּזְבּוּז אִם לֹא יַעֲסֹק הָאָדָם בִּתְקוּפַת חַיָּיו שֶׁנִּתְּנָה לוֹ בְּהִשְׁתַּלְּמוּת עַצְמִית, בְּהִתְעַלּוּת בַּתּוֹרָה וּבִצְבִירַת מִצְווֹת!

בְּפָרָשָׁתֵנוּ מְסֻפָּר עַל הִסְתָּאֲבוּת דּוֹר הַמַּבּוּל, בְּהַשְׁחָתָה שֶׁהֵבִיאָה עֲלֵיהֶם אֶת חֻרְבָּנָם. נֹחַ וּבָנָיו נִצְּלוּ וּבָנוּ עוֹלָם חָדָשׁ. וְכָאן בָּאָה פָּרָשָׁה סְתוּמָה, פָּרָשַׁת "דּוֹר הַפַּלָּגָה". בִּקְּשׁוּ לִבְנוֹת מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם, הִשְׁקִיעוּ בּוֹ אֶת כָּל מַשְׁאַבֵּיהֶם, וְהַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה הִתְעָרְבָהּ בְּאֹפֶן חָרִיג, בִּלְבְּלָהּ אֶת לְשׁוֹנָם וּפִזְּרָה אוֹתָם.

מַה הָעִנְיָן, מַה הָיְתָה כַּוָּנָתָם, מַה הָיָה מִפְעָלָם, מַה רָצוּ לַעֲשׂוֹת?

הַגָּאוֹן רַבִּי יְהוֹנָתָן אַיְבְּשִׁיץ זַצַ"ל, בְּסִפְרוֹ "תִּפְאֶרֶת יְהוֹנָתָן", מַעֲלֶה כְּבָר לִפְנֵי מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה אֶת הַסְּבָרָא, שֶׁהַמִּגְדָּל הָיָה לְמַעֲשֶׂה כַּן שִׁגּוּר לַחֲלָלִיּוֹת. בְּנֵי אוֹתוֹ דּוֹר חָיוּ בִּטְרָאוּמָה נוֹרָאָה - הִיא טְרָאוּמַת הַמַּבּוּל - עַל כֵּן הֶחְלִיטוּ לְהִמָּלֵט מִכּוֹכָבָם, לִבְנוֹת מוֹשָׁבוֹת בֶּחָלָל וּלְהִתְיַשֵּׁב בָּהֶם. בִּידִיעוֹתֵיהֶם, בְּכִשְׁרוֹנוֹתֵיהֶם, בַּמָּסוֹרוֹת הַנְּבוּאִיּוֹת שֶׁהָיוּ בְּיָדָם מֵאֲבוֹתֵיהֶם, הִגִּיעוּ לְקִדְמָה טֶכְנוֹלוֹגִית מַפְתִּיעָה. עָמְדוּ עַל סַף הַגְשָׁמַת הַמְשִׂימָה.

אוֹ אָז בָּאָה הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה וְהִתְעָרְבָה.

מַדּוּעַ? לָמָּה לֹא יְגַלּוּ עוֹלָמוֹת, לָמָּה לֹא יִכְבְּשׁוּ אֶת הֶחָלָל, יִבְנוּ בּוֹ מוֹשָׁבוֹת? הַאִם יֵשׁ בְּכָךְ אִסּוּר? לֹא וָלֹא. אֲבָל הָאֱנוֹשׁוּת לֹא נִבְרְאָה כְּדֵי לִכְבֹּשׁ אֶת הֶחָלָל, הָאָדָם נִבְרָא כְּדֵי לִכְבֹּשׁ אֶת עַצְמוֹ! וְאִם הָיְתָה תָּכְנִיתָם מִתְבַּצַּעַת, הָיְתָה הָאֱנוֹשׁוּת עֲסוּקָה בְּמֵרוֹץ שֶׁל מְנֻסָּה, בִּבְרִיחָה מֵעַצְמָהּ, בְּהֶשֵּׂגִיּוּת וּבְפַעֲלוּלִים שֶׁמַּסִּיחִים אֶת הַדַּעַת מִן הָעִקָּר, מִן הַיִּעוּד הַמֶּרְכָּזִי!

בִּזְמַנּוֹ, כָּךְ סִפְּרוּ, הֻצַּב בִּנְמַל הַתְּעוּפָה שֶלֶט, בְּמַסְלוּל הַיּוֹצְאִים לְטִיּוּל בְּחוּ"ל, וּבוֹ נִכְתַּב: "סְנוֹבּ, בְּאֵילַת כְּבָר הָיִיתָ?" שֶלֶט דּוֹמֶה הָיָה כְּדַאי לְהַצִּיב בְּכֵּף-קֶרְנְוֶול, עַל כַּן הַשִּׁגּוּר, וּבְכָל מְכוֹן מֶחְקָר: "מַדְעָן, אֶת עַצְמְךָ כְּבָר חָקַרְתָּ?!"... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	תזריע-מצורע תשפ"ה
	לָשׁוֹן הָרַע?! לֹא מְדַבֵּר אֵלַי!
	"הָבָה נִבְנֶה לָנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם" (יא-ד) יְצוּרִים מְעַנְיְנִים הֵם, הַמַּדְעָנִים "הָבָה נִבְנֶה לָנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם" (יא-ד) יְצוּרִים מְעַנְיְנִים הֵם, הַמַּדְעָנִים. קְהִלִּיַּת הַמַּדָּע רָעֲשָׁה כְּשֶׁהִתְגַּלּוּ סִימָנִים שֶׁאוּלַי מוֹרִים עַל כָּךְ שֶׁיֵּשׁ צוּרָה כָּלְשֶׁהִי שֶׁל אוֹרְגַנִיזְם חַי עַל אֵיזֶה כּוֹכָב שֶׁהוּא. עַל מַה הָיָה הָרַעַשׁ?! הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁבָּרָא זְבוּבִים בְּעוֹלָמֵנוּ, יִתָּכֵן שֶׁבָּרָא זְבוּבִים גַּם עַל אֵיזֶה כּוֹכָב מְרֻחָק... וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ מַדּוּעַ נִבְרָא אוֹתוֹ כּוֹכָב, יוֹדֵעַ גַּם מַדּוּעַ רָאוּי לְאַכְלְסוֹ בִּזְבוּבִים... הַאִם כְּבָר מִצִּינוּ אֶת כָּל חֲקִירַת נִפְלְאוֹת הַבְּרִיאָה שֶׁבְּכוֹכָבֵנוּ אָנוּ? הַאִם כְּבָר יוֹדְעִים אָנוּ מַדּוּעַ נִבְרְאוּ הַזְּבוּבִים כָּאן, בְּעוֹלָמֵנוּ? אֶחָד הָיָה הָאָדָם שֶׁיָּדַע. עַל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, הֶחָכָם מִכָּל אָדָם, נֶאֱמַר: "וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה... וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם... וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים (תְּכוּנָתָם וְאִפְיוּנָם, מַטְּרָתָם וְיֵעוּדָם בַּבְּרִיאָה) מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר, וַיְדַבֵּר עַל הַבְּהֵמָה וְעַל הָעוֹף וְעַל הָרֶמֶשׂ וְעַל הַדָּגִים" (מְלָכִים א ה י-יג). כָּל דָּבָר נִבְרָא לְצֹרֶךְ מְסֻיָּם בְּחָכְמָה כֹּה נִפְלָאָה, וְאָנוּ מִתְהַלְּכִים בָּעוֹלָם כְּבוּרִים וְסוּמִים, "אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדַע". הַגָּאוֹן רַבִּי יְרוּחָם זַצַ"ל, הַמַּשְׁגִּיחַ מִמִּיר, אָמַר בְּשֵׁם אֶחָד מִסִּפְרֵי הַקַּבָּלָה הַקַּדְמוֹנִים: אֵיךְ יָכוֹל הָאָדָם לְהִתְיַמֵּר בַּהֲבָנַת הַבְּרִיאָה וְהַטֶּבַע אִם אֵין חוֹקֵר אֶחָד הֲיָכוֹל לְהַסְבִּיר, מַדּוּעַ לַבַּרְוָזִים הַשְּׁחוֹרִים יֵשׁ בֶּטֶן לְבָנָה... פְּרָט כֹּה זָעִיר, שֶׁמַּצְבִּיעַ לְמַעֲשֶׂה עַל הַכֹּל. אֶחָד הָיָה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, שֶׁיָּדַע וְהֵבִין. יָכוֹל הָיָה לְהַסְבִּיר - בַּחָכְמָה הָאֱלֹקִית שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ - מַדּוּעַ יֵשׁ עֲשָׂרָה מִינֵי אֲרָזִים (רֹאשׁ הַשָּׁנָה כג.), עֶשְׂרוֹת מִינֵי קוֹפִים, תֻּכִּים, פַּרְפָּרִים. כָּל אֶחָד מֵהֶם הוּא חֶלְקִיק אֶחָד בַּפַּאזֶל הָאַדִּיר שֶׁל הַבְּרִיאָה, כְּפִי שֶׁכָּל גִּיד וְעֹרֶק בְּגוּפֵנוּ הוּא חֵלֶק מֵהַמַּאֲרָג הַנִּפְלָא, הַבִּלְתִּי נִתְפָּס בְּרֹב מֻרְכָּבוּתוֹ, שֶׁל יְצִירַת הָאָדָם. וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ חָתַם אֶת אַחֲרוֹן סְפָרָיו בְּמִשְׁפָּט אֶחָד, מְסַכֵּם וְתַמְצִיתִי: "סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמֹור... זֶה כָּל הָאָדָם" (קֹהֶלֶת יב-יג). כְּלוֹמַר: מַה לְּךָ, בֶּן אָדָם, לַחְקֹר בַּדְּבָרִים שֶׁמִּחוּצָה לְךָ, לְהִתְבּוֹנֵן בַּסּוֹבֵב אוֹתְךָ, לְהַעְפִּיל לְרֹאשׁ הַהִימָלַיָה וְלָרֶדֶת לִמְצוּלוֹת יָם, לָתוּר מִדְבָּרִיּוֹת וְלָעוּף בַּחֲלָלִיּוֹת - אֶת עַצְמְךָ כְּבָר הִכַּרְתָּ? אֶת מַעֲשֶׂיךָ שִׁפַּרְתָּ? אֶת מִדּוֹתֶיךָ הֶעֱדַנְתָּ? אֶת עוֹלָמְךָ כְּבָר בָּנִיתָ?! וְעוֹלֶה הַחֲשָׁשׁ כִּי הָעִסּוּק הַכְּפִיָּתִי הַזֶּה בְּכָל דָּבָר הַסּוֹבֵב אוֹתָנוּ, עַד לְגָלָקְסְיוֹת נֶעֱלָמוֹת, נוֹעַד כְּדֵי לְהַסִּיחַ אֶת הַדַּעַת מֵהִתְבּוֹנְנוּת פְּנִימָה, מִבְּנִיַּת הָאִישִׁיּוּת וְעִצּוּב הַמִּדּוֹת. וְכִי לֹא נִשְׁלַחְנוּ הֵנָּה לִתְקוּפַת חַיִּים כֹּה קְצָרָה כְּדֵי לַעֲמֹל בֶּעָמָל הַנּוֹשֵׂא פֵּרוֹת בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת?! הֲלֹא רַק בַּעֲבוּרוֹ נִבְרֵאנוּ. אַךְ יְהֵא זֶה בִּזְבּוּז אִם לֹא יַעֲסֹק הָאָדָם בִּתְקוּפַת חַיָּיו שֶׁנִּתְּנָה לוֹ בְּהִשְׁתַּלְּמוּת עַצְמִית, בְּהִתְעַלּוּת בַּתּוֹרָה וּבִצְבִירַת מִצְווֹת! בְּפָרָשָׁתֵנוּ מְסֻפָּר עַל הִסְתָּאֲבוּת דּוֹר הַמַּבּוּל, בְּהַשְׁחָתָה שֶׁהֵבִיאָה עֲלֵיהֶם אֶת חֻרְבָּנָם. נֹחַ וּבָנָיו נִצְּלוּ וּבָנוּ עוֹלָם חָדָשׁ. וְכָאן בָּאָה פָּרָשָׁה סְתוּמָה, פָּרָשַׁת "דּוֹר הַפַּלָּגָה". בִּקְּשׁוּ לִבְנוֹת מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם, הִשְׁקִיעוּ בּוֹ אֶת כָּל מַשְׁאַבֵּיהֶם, וְהַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה הִתְעָרְבָהּ בְּאֹפֶן חָרִיג, בִּלְבְּלָהּ אֶת לְשׁוֹנָם וּפִזְּרָה אוֹתָם. מַה הָעִנְיָן, מַה הָיְתָה כַּוָּנָתָם, מַה הָיָה מִפְעָלָם, מַה רָצוּ לַעֲשׂוֹת? הַגָּאוֹן רַבִּי יְהוֹנָתָן אַיְבְּשִׁיץ זַצַ"ל, בְּסִפְרוֹ "תִּפְאֶרֶת יְהוֹנָתָן", מַעֲלֶה כְּבָר לִפְנֵי מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה אֶת הַסְּבָרָא, שֶׁהַמִּגְדָּל הָיָה לְמַעֲשֶׂה כַּן שִׁגּוּר לַחֲלָלִיּוֹת. בְּנֵי אוֹתוֹ דּוֹר חָיוּ בִּטְרָאוּמָה נוֹרָאָה - הִיא טְרָאוּמַת הַמַּבּוּל - עַל כֵּן הֶחְלִיטוּ לְהִמָּלֵט מִכּוֹכָבָם, לִבְנוֹת מוֹשָׁבוֹת בֶּחָלָל וּלְהִתְיַשֵּׁב בָּהֶם. בִּידִיעוֹתֵיהֶם, בְּכִשְׁרוֹנוֹתֵיהֶם, בַּמָּסוֹרוֹת הַנְּבוּאִיּוֹת שֶׁהָיוּ בְּיָדָם מֵאֲבוֹתֵיהֶם, הִגִּיעוּ לְקִדְמָה טֶכְנוֹלוֹגִית מַפְתִּיעָה. עָמְדוּ עַל סַף הַגְשָׁמַת הַמְשִׂימָה. אוֹ אָז בָּאָה הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה וְהִתְעָרְבָה. מַדּוּעַ? לָמָּה לֹא יְגַלּוּ עוֹלָמוֹת, לָמָּה לֹא יִכְבְּשׁוּ אֶת הֶחָלָל, יִבְנוּ בּוֹ מוֹשָׁבוֹת? הַאִם יֵשׁ בְּכָךְ אִסּוּר? לֹא וָלֹא. אֲבָל הָאֱנוֹשׁוּת לֹא נִבְרְאָה כְּדֵי לִכְבֹּשׁ אֶת הֶחָלָל, הָאָדָם נִבְרָא כְּדֵי לִכְבֹּשׁ אֶת עַצְמוֹ! וְאִם הָיְתָה תָּכְנִיתָם מִתְבַּצַּעַת, הָיְתָה הָאֱנוֹשׁוּת עֲסוּקָה בְּמֵרוֹץ שֶׁל מְנֻסָּה, בִּבְרִיחָה מֵעַצְמָהּ, בְּהֶשֵּׂגִיּוּת וּבְפַעֲלוּלִים שֶׁמַּסִּיחִים אֶת הַדַּעַת מִן הָעִקָּר, מִן הַיִּעוּד הַמֶּרְכָּזִי! בִּזְמַנּוֹ, כָּךְ סִפְּרוּ, הֻצַּב בִּנְמַל הַתְּעוּפָה שֶלֶט, בְּמַסְלוּל הַיּוֹצְאִים לְטִיּוּל בְּחוּ"ל, וּבוֹ נִכְתַּב: "סְנוֹבּ, בְּאֵילַת כְּבָר הָיִיתָ?" שֶלֶט דּוֹמֶה הָיָה כְּדַאי לְהַצִּיב בְּכֵּף-קֶרְנְוֶול, עַל כַּן הַשִּׁגּוּר, וּבְכָל מְכוֹן מֶחְקָר: "מַדְעָן, אֶת עַצְמְךָ כְּבָר חָקַרְתָּ?!"... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)