Otzarot-Article

"וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם" (יד-כא) מָתַי קָרָה לָכֶם לָאַחֲרוֹנָה, שֶׁלְּפֶתַע פִּתְאוֹם הָיְתָה הוֹצָאָה גְּדוֹלָה וּבִלְתִּי צְפוּיָה, כְּמוֹ רוֹפֵא שִׁנַּיִם אוֹ לְהַבְדִּיל עֲרִיכַת שִׂמְחָה?! הַיִּתְרָה בַּבַּנְק עוֹמֶדֶת עַל הַגְּבוּל, הַחֶשְׁבּוֹן בַּמַּכֹּלֶת תָּפַח - וּמִנַּיִן לוֹקְחִים אֶת הַכֶּסֶף? וְאָז, אֵיכְשֶׁהוּ, הַכֹּל מִסְתַּדֵּר. כְּאִלּוּ נִפְתַּח אֵיזֶה פֶּתַח בַּשָּׁמַיִם וְהַכֹּל בָּא עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם.

נִתְבּוֹנֵן סָבִיב וְנִשְׁתּוֹמֵם. בְּרוּסְיָה הַגְּדוֹלָה עוֹמְדִים אֲנָשִׁים בַּתּוֹר שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת: תּוֹר לְלֶחֶם, תּוֹר לְסֻכָּר, לְמָה לֹא... רוּסְיָה, הַמַּעֲצָמָה הַכַּבִּירָה, עִם שַׁדְמוֹת הַחִטָּה שֶׁל אוּקְרָאִינָה, בְּאֵרוֹת הַנֵּפְטְ שֶׁל סִיבִּיר, מַחַצְבֵי הַזָּהָב וְהַיַּהֲלוֹמִים וּמִכְרוֹת הַפֶּחַם בְּאוּרָאל - וּבְרוּסְיָה אֵין לֶחֶם לֶאֱכֹל. וְאִלּוּ כָּאן בְּאַרְצֵנוּ, לְלֹא נֵפְטְ וּמַחֲצָבִים, עִם כָּל תַּחֲלוּאֵי הַמֶּשֶׁק וְעִוּוּתֵי הַכַּלְכָּלָה - אֵין תּוֹרִים לְלֶחֶם, בְּחַסְדֵי שָׁמַיִם. זוּגוֹת צְעִירִים נִשָּׂאִים וּבָרוּךְ ה' מִסְתַּדְּרִים. יְלָדִים זוֹכִים לְבִגּוּד, לְמָזוֹן וּלְחִנּוּךְ. וְעוֹד הַיָּד נְטוּיָה לִקְלִיטַת עֲלִיָּה. אֵיךְ? עַל אֵיזֶה בָּסִיס?

לַכַּלְכְּלָנִים אֵין תְּשׁוּבָה עַל כָּךְ. וְלָנוּ - יֵשׁ. אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁפַּרְנָסָתוֹ שֶׁל אָדָם דּוֹמָה לִקְרִיעַת יַם סוּף (פְּסָחִים קיח.). וְעַל נֵס - אֵין שְׁאֵלוֹת. כָּךְ הִיא פַּרְנָסָתוֹ שֶׁל אָדָם וְכָךְ פַּרְנָסָתָהּ שֶׁל הַמְּדִינָה כֻּלָּהּ. תְּלוּיָה הִיא בְּנִסִּים, בְּחַסְדֵי שָׁמַיִם.

לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁקְּרִיעַת יַם סוּף הָיְתָה נֵס, אֶלָּא הוּא הָיָה הַפִּתְרוֹן הָרָחוֹק בְּיוֹתֵר מִן הַדַּעַת. כַּאֲשֶׁר הַמִּצְרִים רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הָיוּ שֶׁחָשְׁבוּ לְהַסְגִּיר אֶת עַצְמָם לְמִצְרַיִם, הָיוּ שֶׁבִּקְּשׁוּ לְהִלָּחֵם בָּהֶם, אֲבָל אִישׁ לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס אֶל הַיָּם וְלַחֲצוֹת אוֹתוֹ - בַּיַּבָּשָׁה, בְּחָרָבָה!

הוּא הַדִּין בְּפַרְנָסָתוֹ שֶׁל אָדָם: "שִׁבְעָה דְּבָרִים מְכֻסִּים מִבְּנֵי אָדָם. וְאֵלּוּ הֵן: יוֹם הַמִּיתָה, וּזְמַן הַגְּאֻלָּה, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מָה בְּלִבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ בְּמָה מִשְׂתַּכֵּר..." (פְּסָחִים נד:) תִּשְׁאֲלוּ אֶת מַרְבִּית בְּנֵי הָאָדָם, הַאִם חָשְׁבוּ וְתִכְנְנוּ בֶּעָבָר אֶת מִשְׁלַח יָדָם הַנּוֹכְחִי, וְתִשְׁמְעוּ מִפִּיהֶם סִפּוּרִים מֻפְלָאִים כֵּיצַד הִגִּיעוּ לְאָן שֶׁהִגִּיעוּ, וְאֵיךְ מָצְאוּ אֶת מְקוֹם עֲבוֹדָתָם. מַמָּשׁ כִּקְרִיעַת יַם סוּף.

כָּךְ הַדָּבָר גַּם בִּמְצִיאַת הַזִּוּוּג, שֶׁעָלֶיהָ אָמְרוּ חֲזַ"ל "קָשֶׁה זִוּוּגוֹ שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף" (סוֹטָה ב.). פְּעָמִים כֹּה רַבּוֹת מַגִּיעִים בְּנֵי הַזּוּג מִמְּקוֹמוֹת מְרֻחָקִים מִבְּחִינָה גֵּאוֹגְרָפִית, וְעוֹד יוֹתֵר מִכָּךְ מְרֻחָקִים הָאֶחָד מֵהַשֵּׁנִי בִּתְכוּנוֹתֵיהֶם, בְּרִקְעָם, בְּטִבְעָם וּבְהֶרְגְּלֵיהֶם. מִי הָיָה מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ... וְהִנֵּה - זֶהוּ זִוּוּג מִן הַשָּׁמַיִם, פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ. כִּקְרִיעַת יַם סוּף.

וְעוֹד הַשְׁוָאָה בֵּין קְרִיעַת יַם סוּף לַפַּרְנָסָה. יָדוּעַ כִּי הַיָּם נֶחֱצָה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַחֲזַ"ל אָמְרוּ שֶׁהוּא נִקְרַע לִתְרֵיסַר שְׁבִילִים וְכָל שֵׁבֶט עָבַר בִּנְתִיבוֹ. אַךְ גַּם בְּכָךְ לֹא דַּי. רַבּוֹתֵינוּ (מְכִילְתָּא בְּשַׁלַּח ד) בֵּאֲרוּ אֶת הַפָּסוּק "אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם" (תְּהִלִּים עד-יג) - שֶׁהַיָּם הִתְפּוֹרֵר לְפֵרוּרִים, הַיְנוּ שֶׁלְּכָל אֶחָד הָיָה מַסְלוּל מִשֶּׁלּוֹ, פֵּרוּר פְּרָטִי בִּקְרִיעַת יַם סוּף.

לְעִנְיָן מָה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים? לְעִנְיַן הַפַּרְנָסָה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זָן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, בְּטוּבוֹ, וְקַיָּם "שְׁבִיל לְכָל שֵׁבֶט" בְּאֹפֶן פְּרָטִי. לַחַקְלָאִים נָתִיב מִשֶּׁלָּהֶם, לַיַּהֲלוֹמָנִים נָתִיב מִשֶּׁלָּהֶם. כָּל מִקְצוֹעַ וְהַשְּׁבִיל שֶׁלּוֹ. אוּלָם גַּם בְּאוֹתוֹ מִקְצוֹעַ יֵשׁ שְׁבִילִים פְּרָטִיִּים, יְכוֹלוֹת לִהְיוֹת שְׁתֵּי חֲנֻיּוֹת סְמוּכוֹת זוֹ לְזוֹ, הָאַחַת הוֹמָה מֵאֲנָשִׁים קוֹנִים וְלָקוֹחוֹת, וְאִלּוּ הַשְּׁנִיָּה מְפַהֶקֶת מִשִּׁעְמוּם... כָּל אֶחָד - וּמַסְלוּלוֹ בְּאוֹתָהּ קְרִיעַת יַם סוּף, וְ"אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בְּמָה שֶׁמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ" (יוֹמָא לח:).

מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי שֶׁבָּא לִפְנֵי הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הַ"דִּבְרֵי חַיִּים" מִצָּאנְז זַצַ"ל, לְהִתְאוֹנֵן עַל חֲבֵרוֹ שֶׁפָּתַח מוּלוֹ עֵסֶק מִתְחָרֶה וְהוּא מַזִּיק לְפַרְנָסָתוֹ.

אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "בְּוַדַּאי נָסַעְתָּ אֵי פַּעַם בָּעֲגָלָה - "

אָמַר: "בְּוַדַּאי, רַבִּי. פְּעָמִים רַבּוֹת"

"וְהַאִם הוֹרַדְתָּ אֶת הַסּוּס אֶל הַנָּהָר לִשְׁתּוֹת?"

"כֵּן, רַבִּי".

"הַאִם שַׂמְתָּ לִבְּךָ לְכָךְ שֶׁלִּפְנֵי שֶׁהוּא שׁוֹתֶה הוּא בּוֹעֵט בַּנָּהָר בְּרַגְלָיו הַקִּדְמִיּוֹת?"

הִשְׁתּוֹמֵם הָאִישׁ. נָכוֹן הַדָּבָר, וְהוּא לֹא הִבְחִין בּוֹ. וּבֶאֱמֶת, מָה פֵּשֶׁר הַבְּעִיטוֹת הַלָּלוּ?

אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "הֲרֵי זֶה כֹּה פָּשׁוּט. כְּשֶׁהַסּוּס מוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ לִשְׁתּוֹת, הוּא רוֹאֶה בַּמַּיִם אֶת דְּמוּתוֹ הַמִּשְׁתַּקֶּפֶת בָּהֶם, וְחוֹשֵׁב שֶׁזֶּהוּ סוּס מִתְחָרֶה הַמְּבַקֵּשׁ לִגְזֹל מִמֶּנּוּ אֶת הַמַּיִם הַזַּכִּים שֶׁל הַנָּהָר. פּוֹחֵד הַסּוּס שֶׁאֵין בַּנָּהָר דֵּי מַיִם לִשְׁנֵיהֶם. מָה הוּא עוֹשֶׂה? - בּוֹעֵט בַּנָּהָר, וּכְשֶׁהַמַּיִם נֶעֱכָרִים, נֶעֱלָם גַּם הַסּוּס הַזָּר"...

צָחַק הָאִישׁ לְמַעֲשֵׂהוּ שֶׁל הַסּוּס.

הִמְשִׁיךְ הָרַב וְאָמַר: "אַתָּה מֵבִין? לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהַסּוּס הַשֵּׁנִי קַיָּם רַק בְּדִמְיוֹנוֹ שֶׁל הַסּוּס, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁאֲפִילוּ אִם הַסּוּס הַשֵּׁנִי הָיָה קַיָּם בַּמְּצִיאוּת הָיוּ בַּנָּהָר דֵּי מַיִם לִשְׁנֵיהֶם, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר הוּא מְנַסֶּה לְגָרְשׁוֹ הוּא מַשִּׂיג רַק דָּבָר אֶחָד: שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ שׁוֹתֶה מַיִם עֲכוּרִים, בֹּץ וְרֶפֶשׁ, בִּמְקוֹם מַיִם צְלוּלִים וְזַכִּים".

כִּי אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בְּמָה שֶׁמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ, וְכָל אֶחָד - וּנְתִיבוֹ! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	שמיני תשפ"ה
	סִפּוּר שֶׁל אֱמוּנָה
	"וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם" (יד-כא) מָתַי קָרָה לָכֶם לָאַחֲרוֹנָה, שֶׁלְּפֶתַע פִּתְאוֹם הָיְתָה הוֹצָאָה גְּדוֹלָה וּבִלְתִּי צְפוּיָה, כְּמוֹ רוֹפֵא שִׁנַּיִם אוֹ לְהַבְדִּיל עֲרִיכַת שִׂמְחָה "וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם" (יד-כא) מָתַי קָרָה לָכֶם לָאַחֲרוֹנָה, שֶׁלְּפֶתַע פִּתְאוֹם הָיְתָה הוֹצָאָה גְּדוֹלָה וּבִלְתִּי צְפוּיָה, כְּמוֹ רוֹפֵא שִׁנַּיִם אוֹ לְהַבְדִּיל עֲרִיכַת שִׂמְחָה?! הַיִּתְרָה בַּבַּנְק עוֹמֶדֶת עַל הַגְּבוּל, הַחֶשְׁבּוֹן בַּמַּכֹּלֶת תָּפַח - וּמִנַּיִן לוֹקְחִים אֶת הַכֶּסֶף? וְאָז, אֵיכְשֶׁהוּ, הַכֹּל מִסְתַּדֵּר. כְּאִלּוּ נִפְתַּח אֵיזֶה פֶּתַח בַּשָּׁמַיִם וְהַכֹּל בָּא עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם. נִתְבּוֹנֵן סָבִיב וְנִשְׁתּוֹמֵם. בְּרוּסְיָה הַגְּדוֹלָה עוֹמְדִים אֲנָשִׁים בַּתּוֹר שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת: תּוֹר לְלֶחֶם, תּוֹר לְסֻכָּר, לְמָה לֹא... רוּסְיָה, הַמַּעֲצָמָה הַכַּבִּירָה, עִם שַׁדְמוֹת הַחִטָּה שֶׁל אוּקְרָאִינָה, בְּאֵרוֹת הַנֵּפְטְ שֶׁל סִיבִּיר, מַחַצְבֵי הַזָּהָב וְהַיַּהֲלוֹמִים וּמִכְרוֹת הַפֶּחַם בְּאוּרָאל - וּבְרוּסְיָה אֵין לֶחֶם לֶאֱכֹל. וְאִלּוּ כָּאן בְּאַרְצֵנוּ, לְלֹא נֵפְטְ וּמַחֲצָבִים, עִם כָּל תַּחֲלוּאֵי הַמֶּשֶׁק וְעִוּוּתֵי הַכַּלְכָּלָה - אֵין תּוֹרִים לְלֶחֶם, בְּחַסְדֵי שָׁמַיִם. זוּגוֹת צְעִירִים נִשָּׂאִים וּבָרוּךְ ה' מִסְתַּדְּרִים. יְלָדִים זוֹכִים לְבִגּוּד, לְמָזוֹן וּלְחִנּוּךְ. וְעוֹד הַיָּד נְטוּיָה לִקְלִיטַת עֲלִיָּה. אֵיךְ? עַל אֵיזֶה בָּסִיס? לַכַּלְכְּלָנִים אֵין תְּשׁוּבָה עַל כָּךְ. וְלָנוּ - יֵשׁ. אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁפַּרְנָסָתוֹ שֶׁל אָדָם דּוֹמָה לִקְרִיעַת יַם סוּף (פְּסָחִים קיח.). וְעַל נֵס - אֵין שְׁאֵלוֹת. כָּךְ הִיא פַּרְנָסָתוֹ שֶׁל אָדָם וְכָךְ פַּרְנָסָתָהּ שֶׁל הַמְּדִינָה כֻּלָּהּ. תְּלוּיָה הִיא בְּנִסִּים, בְּחַסְדֵי שָׁמַיִם. לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁקְּרִיעַת יַם סוּף הָיְתָה נֵס, אֶלָּא הוּא הָיָה הַפִּתְרוֹן הָרָחוֹק בְּיוֹתֵר מִן הַדַּעַת. כַּאֲשֶׁר הַמִּצְרִים רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הָיוּ שֶׁחָשְׁבוּ לְהַסְגִּיר אֶת עַצְמָם לְמִצְרַיִם, הָיוּ שֶׁבִּקְּשׁוּ לְהִלָּחֵם בָּהֶם, אֲבָל אִישׁ לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס אֶל הַיָּם וְלַחֲצוֹת אוֹתוֹ - בַּיַּבָּשָׁה, בְּחָרָבָה! הוּא הַדִּין בְּפַרְנָסָתוֹ שֶׁל אָדָם: "שִׁבְעָה דְּבָרִים מְכֻסִּים מִבְּנֵי אָדָם. וְאֵלּוּ הֵן: יוֹם הַמִּיתָה, וּזְמַן הַגְּאֻלָּה, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מָה בְּלִבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ בְּמָה מִשְׂתַּכֵּר..." (פְּסָחִים נד:) תִּשְׁאֲלוּ אֶת מַרְבִּית בְּנֵי הָאָדָם, הַאִם חָשְׁבוּ וְתִכְנְנוּ בֶּעָבָר אֶת מִשְׁלַח יָדָם הַנּוֹכְחִי, וְתִשְׁמְעוּ מִפִּיהֶם סִפּוּרִים מֻפְלָאִים כֵּיצַד הִגִּיעוּ לְאָן שֶׁהִגִּיעוּ, וְאֵיךְ מָצְאוּ אֶת מְקוֹם עֲבוֹדָתָם. מַמָּשׁ כִּקְרִיעַת יַם סוּף. כָּךְ הַדָּבָר גַּם בִּמְצִיאַת הַזִּוּוּג, שֶׁעָלֶיהָ אָמְרוּ חֲזַ"ל "קָשֶׁה זִוּוּגוֹ שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף" (סוֹטָה ב.). פְּעָמִים כֹּה רַבּוֹת מַגִּיעִים בְּנֵי הַזּוּג מִמְּקוֹמוֹת מְרֻחָקִים מִבְּחִינָה גֵּאוֹגְרָפִית, וְעוֹד יוֹתֵר מִכָּךְ מְרֻחָקִים הָאֶחָד מֵהַשֵּׁנִי בִּתְכוּנוֹתֵיהֶם, בְּרִקְעָם, בְּטִבְעָם וּבְהֶרְגְּלֵיהֶם. מִי הָיָה מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ... וְהִנֵּה - זֶהוּ זִוּוּג מִן הַשָּׁמַיִם, פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ. כִּקְרִיעַת יַם סוּף. וְעוֹד הַשְׁוָאָה בֵּין קְרִיעַת יַם סוּף לַפַּרְנָסָה. יָדוּעַ כִּי הַיָּם נֶחֱצָה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַחֲזַ"ל אָמְרוּ שֶׁהוּא נִקְרַע לִתְרֵיסַר שְׁבִילִים וְכָל שֵׁבֶט עָבַר בִּנְתִיבוֹ. אַךְ גַּם בְּכָךְ לֹא דַּי. רַבּוֹתֵינוּ (מְכִילְתָּא בְּשַׁלַּח ד) בֵּאֲרוּ אֶת הַפָּסוּק "אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם" (תְּהִלִּים עד-יג) - שֶׁהַיָּם הִתְפּוֹרֵר לְפֵרוּרִים, הַיְנוּ שֶׁלְּכָל אֶחָד הָיָה מַסְלוּל מִשֶּׁלּוֹ, פֵּרוּר פְּרָטִי בִּקְרִיעַת יַם סוּף. לְעִנְיָן מָה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים? לְעִנְיַן הַפַּרְנָסָה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זָן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, בְּטוּבוֹ, וְקַיָּם "שְׁבִיל לְכָל שֵׁבֶט" בְּאֹפֶן פְּרָטִי. לַחַקְלָאִים נָתִיב מִשֶּׁלָּהֶם, לַיַּהֲלוֹמָנִים נָתִיב מִשֶּׁלָּהֶם. כָּל מִקְצוֹעַ וְהַשְּׁבִיל שֶׁלּוֹ. אוּלָם גַּם בְּאוֹתוֹ מִקְצוֹעַ יֵשׁ שְׁבִילִים פְּרָטִיִּים, יְכוֹלוֹת לִהְיוֹת שְׁתֵּי חֲנֻיּוֹת סְמוּכוֹת זוֹ לְזוֹ, הָאַחַת הוֹמָה מֵאֲנָשִׁים קוֹנִים וְלָקוֹחוֹת, וְאִלּוּ הַשְּׁנִיָּה מְפַהֶקֶת מִשִּׁעְמוּם... כָּל אֶחָד - וּמַסְלוּלוֹ בְּאוֹתָהּ קְרִיעַת יַם סוּף, וְ"אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בְּמָה שֶׁמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ" (יוֹמָא לח:). מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי שֶׁבָּא לִפְנֵי הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הַ"דִּבְרֵי חַיִּים" מִצָּאנְז זַצַ"ל, לְהִתְאוֹנֵן עַל חֲבֵרוֹ שֶׁפָּתַח מוּלוֹ עֵסֶק מִתְחָרֶה וְהוּא מַזִּיק לְפַרְנָסָתוֹ. אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "בְּוַדַּאי נָסַעְתָּ אֵי פַּעַם בָּעֲגָלָה - " אָמַר: "בְּוַדַּאי, רַבִּי. פְּעָמִים רַבּוֹת" "וְהַאִם הוֹרַדְתָּ אֶת הַסּוּס אֶל הַנָּהָר לִשְׁתּוֹת?" "כֵּן, רַבִּי". "הַאִם שַׂמְתָּ לִבְּךָ לְכָךְ שֶׁלִּפְנֵי שֶׁהוּא שׁוֹתֶה הוּא בּוֹעֵט בַּנָּהָר בְּרַגְלָיו הַקִּדְמִיּוֹת?" הִשְׁתּוֹמֵם הָאִישׁ. נָכוֹן הַדָּבָר, וְהוּא לֹא הִבְחִין בּוֹ. וּבֶאֱמֶת, מָה פֵּשֶׁר הַבְּעִיטוֹת הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "הֲרֵי זֶה כֹּה פָּשׁוּט. כְּשֶׁהַסּוּס מוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ לִשְׁתּוֹת, הוּא רוֹאֶה בַּמַּיִם אֶת דְּמוּתוֹ הַמִּשְׁתַּקֶּפֶת בָּהֶם, וְחוֹשֵׁב שֶׁזֶּהוּ סוּס מִתְחָרֶה הַמְּבַקֵּשׁ לִגְזֹל מִמֶּנּוּ אֶת הַמַּיִם הַזַּכִּים שֶׁל הַנָּהָר. פּוֹחֵד הַסּוּס שֶׁאֵין בַּנָּהָר דֵּי מַיִם לִשְׁנֵיהֶם. מָה הוּא עוֹשֶׂה? - בּוֹעֵט בַּנָּהָר, וּכְשֶׁהַמַּיִם נֶעֱכָרִים, נֶעֱלָם גַּם הַסּוּס הַזָּר"... צָחַק הָאִישׁ לְמַעֲשֵׂהוּ שֶׁל הַסּוּס. הִמְשִׁיךְ הָרַב וְאָמַר: "אַתָּה מֵבִין? לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהַסּוּס הַשֵּׁנִי קַיָּם רַק בְּדִמְיוֹנוֹ שֶׁל הַסּוּס, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁאֲפִילוּ אִם הַסּוּס הַשֵּׁנִי הָיָה קַיָּם בַּמְּצִיאוּת הָיוּ בַּנָּהָר דֵּי מַיִם לִשְׁנֵיהֶם, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר הוּא מְנַסֶּה לְגָרְשׁוֹ הוּא מַשִּׂיג רַק דָּבָר אֶחָד: שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ שׁוֹתֶה מַיִם עֲכוּרִים, בֹּץ וְרֶפֶשׁ, בִּמְקוֹם מַיִם צְלוּלִים וְזַכִּים". כִּי אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בְּמָה שֶׁמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ, וְכָל אֶחָד - וּנְתִיבוֹ! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)