Otzarot-Article

אַשְׁרֵי מִי שֶׁמִּדּוֹתָיו נִפְלָאוֹת

"וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ" (ב-ב) "וְקָמַץ" - הַמְקַמֵּץ מִצְּרָכָיו לְשֵׁם צְדָקָה, מֻבְטָח לוֹ שֶׁה' יְמַלֵּא אֶת חֶסְרוֹנוֹ – "מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ" (דִּבְרֵי יִשְׂרָאֵל).

אָבִיו שֶׁל רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זַצַ"ל, רַבָּהּ שֶׁל בַּגְדָּד, הַגָּאוֹן רַבִּי אֵלִיָּהוּ חַיִּים זַצַ"ל, הָיָה נוֹהֵג לָתֵת לְכָל אֶחָד מִילָדָיו מַטְבֵּעַ בְּיוֹם שִׁשִּׁי, כְּדֵי שֶׁיִּקְנוּ לְעַצְמָם דִּבְרֵי מְתִיקָה שֶׁהֵם אוֹהֲבִים לִכְבוֹד שַׁבַּת קֹדֶשׁ.

"אֵיפֹה הַמַּמְתָּק שֶׁלְּךָ?" שָׁאֲלוּ הָאַחִים אֶת יוֹסֵף חַיִּים, אֲבָל הוּא הָיָה מִתְחַמֵּק. הָאַחִים לֹא הֵבִינוּ מַה הוּא עוֹשֶׂה בַּכֶּסֶף, וְהֶחְלִיטוּ לַעֲקֹב אַחֲרָיו. בְּיוֹם שִׁשִּׁי, לְאַחַר שֶׁאֲבִיהֶם הֶעֱנִיק לָהֶם אֶת הַמַּטְבֵּעַ, עָקְבוּ אַחַר אֲחִיהֶם וְהִבְחִינוּ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לַמַּאֲפִיָּה וְקוֹנֶה לַחְמָנִיּוֹת. מִשָּׁם, הָלַךְ עַד לְבֵיתָהּ שֶׁל גְּבֶרֶת רָחֵל, שֶׁהָיְתָה אַלְמָנָה עִוֶּרֶת, וְנָתַן לָהּ אֶת הַלַּחְמָנִיּוֹת לְשַׁבָּת.

סִפְּרוּ הָאַחִים אֶת מַה שֶּׁרָאוּ לַאֲבִיהֶם, וּמֵאָז הֶעֱנִיק רַבִּי אֵלִיָּהוּ לִבְנוֹ יוֹסֵף חַיִּים שְׁתֵּי מַטְבְּעוֹת - אַחַת כְּדֵי לִקְנוֹת לַחְמָנִיּוֹת לָאַלְמָנָה, וְאַחַת כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִקְנוֹת מַמְתַּקִּים לְעַצְמוֹ. אוּלָם מֵאָז, קָנָה יוֹסֵף חַיִּים כַּמּוּת כְּפוּלָה שֶׁל לַחְמָנִיּוֹת, וְהֶעֱנִיק לְמִשְׁפָּחָה נִזְקֶקֶת נוֹסֶפֶת...

"כַּאֲשֶׁר אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁלְּמִשְׁפָּחָה נִזְקֶקֶת יֵשׁ אֹכֶל לְשַׁבָּת – בִּשְׁבִילִי זֶה עֹנֶג שַׁבָּת יוֹתֵר מִמַּמְתָּק!" הִסְבִּיר לְאָבִיו.

לֹא נֶאֱמַר "נֶפֶשׁ" בְּכָל קָרְבְּנוֹת נְדָבָה, אֶלָּא בְּמִנְחָה. מִי דַּרְכּוֹ לְהִתְנַדֵּב מִנְחָה? עָנִי. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ הִקְרִיב נַפְשׁוֹ (רַשִׁ"י).

כַּאֲשֶׁר רֹאשׁ יְשִׁיבַת "קוֹל תּוֹרָה", הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁלֹמֹה זַלְמָן אוֹיֶערְבַּאךְ זַצַ"ל, סִיֵּם אֶת כְּתִיבַת סִפְרוֹ, הִצִּיעוּ לוֹ כַּמָּה שֵׁמוֹת לִקְרֹא לַסֵּפֶר. אֶת כָּל הַהַצָּעוֹת דָּחָה, אַךְ כְּשֶׁהִצִּיעוּ לוֹ אֶת הַשֵּׁם "מִנְחַת שְׁלֹמֹה", נָחָה דַּעְתּוֹ וְנָהֲרוּ פָּנָיו בְּאָמְרוֹ: "זֶה שֵׁם נָאֶה! כִּי גַּם עָנִי יָכוֹל לְהָבִיא קָרְבַּן מִנְחָה".

רַבִּים הִתְדַּפְּקוּ עַל דַּלְתּוֹ, וְאֶת כֻּלָּם קִבֵּל בְּסֵפֶר פָּנִים יָפוֹת. פַּעַם נִכְנַס עִתּוֹנַאי כְּדֵי לְרַאֲיֵן אוֹתוֹ. הִזְמִין אוֹתוֹ הָרַב לָשֶׁבֶת, וּבְמֶשֶׁךְ עֶשֶׂר דַּקּוֹת הִסְבִּיר לוֹ שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִתְרַאֲיֵן. "וּבִכְלָל, אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם בָּרְחוּ מֵאָז וּמֵעוֹלָם מֵהַפִּרְסוּם", הוֹסִיף.

כַּאֲשֶׁר יָצָא הָעִתּוֹנַאי מֵחַדְרוֹ, שָׁאֲלוּ הַמַּמְתִּינִים בְּסַקְרָנוּת: "נוּ, הִתְעַכַּבְתָּ בִּפְנִים, הַאִם הָרַב קִבֵּל אֶת בַּקָּשָׁתְךָ לְהִתְרַאֲיֵן?"

"לֹא" - הֵשִׁיב - "בִּנְקֻדָּה זוֹ אָמְנָם נָחַלְתִּי אַכְזָבָה, אוּלָם הַמַּאֲמָץ הָיָה שָׁוֶה, כִּי לָמַדְתִּי כֵּיצַד מְסָרְבִים בִּמְאוֹר פָּנִים" (אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם).

לִפְעָמִים, אֵרוּעַ שֶׁקָּרָה לִפְנֵי שָׁנִים - נוֹתֵן אֶת אוֹתוֹתָיו רַק לְאַחַר זְמַן רַב, וְרַק אָז אָנוּ מְבִינִים שֶׁכָּל מַה שֶּׁקָּרָה לָנוּ – הָיָה לְטוֹבָתֵנוּ, כִּי "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק, ה' יִלְעַג לָמוֹ" (תְּהִלִּים ב-ד). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַוֵּט אֶת הַבְּרִיאָה וּמְנַהֵל אוֹתָהּ, כְּפִי שֶׁרוֹאִים בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁהוּבָא בְּסֵפֶר "בִּנְתִיבֵי הַחַיִּים":

אָדָם מְבֻגָּר חִפֵּשׁ מְקוֹר פַּרְנָסָה. הוּא הֶחְלִיט לִנְסֹעַ בְּרִכְבּוֹ אֶל שְׂדֵה הַתְּעוּפָה וּלְהַצִּיעַ לַתַּיָּרִים הַסָּעָה אֶל בֵּית הַמָּלוֹן שֶׁבּוֹ הֵם אֲמוּרִים לִשְׁהוֹת, אוֹ לְטִיּוּלִים בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ, כְּכָל שֶׁיַּחְפְּצוּ.

וְאָכֵן, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֶל שְׂדֵה הַתְּעוּפָה, הִזְדַּמֵּן לוֹ גְּבִיר שֶׁחָפֵץ בְּשֵׁרוּתוֹ. בְּמַהֲלַךְ הַנְּסִיעָה, הֶחְוִיר לְפֶתַע הַגְּבִיר וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲצֹר מִיָּד. זֵעָה רַבָּה נִגְּרָה עַל מִצְחוֹ שֶׁל הַגְּבִיר, וְהַנַּהָג הִבְחִין שֶׁהַנּוֹסֵעַ אֵינוֹ חָשׁ בְּטוֹב. "מַה קָּרָה? אֲנִי יָכוֹל לַעֲזֹר לְךָ?!"

לְאַחַר שֶׁשָּׁתָה מַיִם קָרִים, הִסְבִּיר הַגְּבִיר מַדּוּעַ הוּא נִרְגָּשׁ כָּל כָּךְ:

לִפְנֵי שָׁנִים, הִתְנַדַּבְתִּי בְּקִבּוּץ וְעָסַקְתִּי בְּמִיּוּן תַּפּוּחִים. אֶת הַתַּפּוּחִים הַנִּבְחָרִים הָיִיתִי שָׂם בְּצַד אֶחָד, לְיִצּוּא לְחוּ"ל. אֶת הַתַּפּוּחִים הַטּוֹבִים פָּחוֹת, הָיִיתִי שָׂם בָּעֲרֵמָה הַשְּׁנִיָּה, לִמְכִירָה בָּאָרֶץ. וְאֶת הַתַּפּוּחִים שֶׁלֹּא מָצְאוּ חֵן בְּעֵינַי, הָיִיתִי זוֹרֵק לְמִיקְסֶר עֲנָק לְצֹרֶךְ הֲכָנַת רֶסֶק תַּפּוּחִים שֶׁהָיָה נִשְׁלָח לְתַעֲשִׂיָּה. יוֹם אֶחָד, בְּעֵת שֶׁרוֹקַנְתִּי אַרְגָּז כָּבֵד לְתוֹךְ הַמִּיקְסֶר, נָפַלְתִּי לַמִּיקְסֶר הָעֲנָק. הִתְמַלֵּאתִי חֲרָדָה. הִרְגַּשְׁתִּי כֵּיצַד הַסַּכִּינִים מַתְחִילִים לַחְתֹּךְ אֶת סֻלְיוֹת הַנַּעֲלַיִם שֶׁלִּי...

זָעַקְתִּי לְעֶזְרָה, וּבָרֶגַע הָאַחֲרוֹן אֶחָד מִבְּנֵי הַקִּבּוּץ שֶׁהָיָה שָׁם שָׁלַף אוֹתִי מֵהַמִּיקְסָר. הוֹדֵיתִי לוֹ מֵעֹמֶק לִבִּי עַל שֶׁהִצִּיל אֶת חַיַּי, וּמֵאָז אוֹתוֹ יוֹם הִתְיַדַּדְנוּ.

בְּאַחַד הַיָּמִים, הוּא גִּלָּה לִי שֶׁהָיָה לוֹ אָח שֶׁהוּא אִבֵּד אֶת הַקֶּשֶׁר אִתּוֹ בְּמַהֲלַךְ הַשּׁוֹאָה, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הוּא בֵּין הַחַיִּים. הוּא סִפֵּר שֶׁהַמִּסְפָּר שֶׁקִּעְקְעוּ לוֹ עַל זְרוֹעוֹ הָיָה מִסְפָּר: 8862, וְהַמִּסְפָּר שֶׁל אָחִיו הָיָה: 8863. בָּרֶגַע שֶׁהֵרַמְתָּ אֶת הַשַּׁרְווּל שֶׁלְּךָ, מִיָּד זִהִיתִי אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁלֹּא נִשְׁכַּח מִזִּכְרוֹנִי, וְהֵבַנְתִּי שֶׁאַתָּה אָחִיו!!! אֶשְׂמַח לָקַחַת אוֹתְךָ אֶל אָחִיךָ וּלְהָשִׁיב לְאָחִיךָ אֶת שִׂמְחַת חַיָּיו, כְּשֵׁם שֶׁהוּא הִצִּיל אֶת חַיַּי!

אֵין מִלִּים שֶׁיּוּכְלוּ לְתָאֵר אֶת עָצְמַת הַהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁהָיְתָה בַּמִּפְגָּשׁ בֵּין הָאַחִים, לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל פֵּרוּד וְחֹסֶר וַדָּאוּת. אוֹתוֹ בֶּן קִבּוּץ הֵבִין לְפֶתַע, שֶׁבְּעֵת שֶׁהִצִּיל אֶת הַפּוֹעֵל, לִפְנֵי שָׁנִים, הוּא בְּעֶצֶם סָלַל לְעַצְמוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ לִמְצִיאַת אָחִיו הָאוֹבֵד. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	פסח תשפ"ה
	שִׂיחַת מוּסָר שֶׁל נַהַג הָאוֹטוֹבּוּס שֶׁחוֹלְלָה מַהְפָּךְ
	אַשְׁרֵי מִי שֶׁמִּדּוֹתָיו נִפְלָאוֹת "וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ" (ב-ב) "וְקָמַץ" - הַמְקַמֵּץ מִצְּרָכָיו לְשֵׁם צְדָקָה, מֻבְטָח לוֹ שֶׁה' יְמַלֵּא אֶת חֶסְרוֹנוֹ – "מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ" (דִּבְרֵי יִשְׂרָאֵל). אָבִיו שֶׁל רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זַצַ"ל, רַבָּהּ שֶׁל בַּגְדָּד, הַגָּאוֹן רַבִּי אֵלִיָּהוּ חַיִּים זַצַ"ל, הָיָה נוֹהֵג לָתֵת לְכָל אֶחָד מִילָדָיו מַטְבֵּעַ בְּיוֹם שִׁשִּׁי, כְּדֵי שֶׁיִּקְנוּ לְעַצְמָם דִּבְרֵי מְתִיקָה שֶׁהֵם אוֹהֲבִים לִכְבוֹד שַׁבַּת קֹדֶשׁ. "אֵיפֹה הַמַּמְתָּק שֶׁלְּךָ?" שָׁאֲלוּ הָאַחִים אֶת יוֹסֵף חַיִּים, אֲבָל הוּא הָיָה מִתְחַמֵּק. הָאַחִים לֹא הֵבִינוּ מַה הוּא עוֹשֶׂה בַּכֶּסֶף, וְהֶחְלִיטוּ לַעֲקֹב אַחֲרָיו. בְּיוֹם שִׁשִּׁי, לְאַחַר שֶׁאֲבִיהֶם הֶעֱנִיק לָהֶם אֶת הַמַּטְבֵּעַ, עָקְבוּ אַחַר אֲחִיהֶם וְהִבְחִינוּ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לַמַּאֲפִיָּה וְקוֹנֶה לַחְמָנִיּוֹת. מִשָּׁם, הָלַךְ עַד לְבֵיתָהּ שֶׁל גְּבֶרֶת רָחֵל, שֶׁהָיְתָה אַלְמָנָה עִוֶּרֶת, וְנָתַן לָהּ אֶת הַלַּחְמָנִיּוֹת לְשַׁבָּת. סִפְּרוּ הָאַחִים אֶת מַה שֶּׁרָאוּ לַאֲבִיהֶם, וּמֵאָז הֶעֱנִיק רַבִּי אֵלִיָּהוּ לִבְנוֹ יוֹסֵף חַיִּים שְׁתֵּי מַטְבְּעוֹת - אַחַת כְּדֵי לִקְנוֹת לַחְמָנִיּוֹת לָאַלְמָנָה, וְאַחַת כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִקְנוֹת מַמְתַּקִּים לְעַצְמוֹ. אוּלָם מֵאָז, קָנָה יוֹסֵף חַיִּים כַּמּוּת כְּפוּלָה שֶׁל לַחְמָנִיּוֹת, וְהֶעֱנִיק לְמִשְׁפָּחָה נִזְקֶקֶת נוֹסֶפֶת... "כַּאֲשֶׁר אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁלְּמִשְׁפָּחָה נִזְקֶקֶת יֵשׁ אֹכֶל לְשַׁבָּת – בִּשְׁבִילִי זֶה עֹנֶג שַׁבָּת יוֹתֵר מִמַּמְתָּק!" הִסְבִּיר לְאָבִיו. לֹא נֶאֱמַר "נֶפֶשׁ" בְּכָל קָרְבְּנוֹת נְדָבָה, אֶלָּא בְּמִנְחָה. מִי דַּרְכּוֹ לְהִתְנַדֵּב מִנְחָה? עָנִי. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ הִקְרִיב נַפְשׁוֹ (רַשִׁ"י). כַּאֲשֶׁר רֹאשׁ יְשִׁיבַת "קוֹל תּוֹרָה", הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁלֹמֹה זַלְמָן אוֹיֶערְבַּאךְ זַצַ"ל, סִיֵּם אֶת כְּתִיבַת סִפְרוֹ, הִצִּיעוּ לוֹ כַּמָּה שֵׁמוֹת לִקְרֹא לַסֵּפֶר. אֶת כָּל הַהַצָּעוֹת דָּחָה, אַךְ כְּשֶׁהִצִּיעוּ לוֹ אֶת הַשֵּׁם "מִנְחַת שְׁלֹמֹה", נָחָה דַּעְתּוֹ וְנָהֲרוּ פָּנָיו בְּאָמְרוֹ: "זֶה שֵׁם נָאֶה! כִּי גַּם עָנִי יָכוֹל לְהָבִיא קָרְבַּן מִנְחָה". רַבִּים הִתְדַּפְּקוּ עַל דַּלְתּוֹ, וְאֶת כֻּלָּם קִבֵּל בְּסֵפֶר פָּנִים יָפוֹת. פַּעַם נִכְנַס עִתּוֹנַאי כְּדֵי לְרַאֲיֵן אוֹתוֹ. הִזְמִין אוֹתוֹ הָרַב לָשֶׁבֶת, וּבְמֶשֶׁךְ עֶשֶׂר דַּקּוֹת הִסְבִּיר לוֹ שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִתְרַאֲיֵן. "וּבִכְלָל, אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם בָּרְחוּ מֵאָז וּמֵעוֹלָם מֵהַפִּרְסוּם", הוֹסִיף. כַּאֲשֶׁר יָצָא הָעִתּוֹנַאי מֵחַדְרוֹ, שָׁאֲלוּ הַמַּמְתִּינִים בְּסַקְרָנוּת: "נוּ, הִתְעַכַּבְתָּ בִּפְנִים, הַאִם הָרַב קִבֵּל אֶת בַּקָּשָׁתְךָ לְהִתְרַאֲיֵן?" "לֹא" - הֵשִׁיב - "בִּנְקֻדָּה זוֹ אָמְנָם נָחַלְתִּי אַכְזָבָה, אוּלָם הַמַּאֲמָץ הָיָה שָׁוֶה, כִּי לָמַדְתִּי כֵּיצַד מְסָרְבִים בִּמְאוֹר פָּנִים" (אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם). לִפְעָמִים, אֵרוּעַ שֶׁקָּרָה לִפְנֵי שָׁנִים - נוֹתֵן אֶת אוֹתוֹתָיו רַק לְאַחַר זְמַן רַב, וְרַק אָז אָנוּ מְבִינִים שֶׁכָּל מַה שֶּׁקָּרָה לָנוּ – הָיָה לְטוֹבָתֵנוּ, כִּי "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק, ה' יִלְעַג לָמוֹ" (תְּהִלִּים ב-ד). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַוֵּט אֶת הַבְּרִיאָה וּמְנַהֵל אוֹתָהּ, כְּפִי שֶׁרוֹאִים בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁהוּבָא בְּסֵפֶר "בִּנְתִיבֵי הַחַיִּים": אָדָם מְבֻגָּר חִפֵּשׁ מְקוֹר פַּרְנָסָה. הוּא הֶחְלִיט לִנְסֹעַ בְּרִכְבּוֹ אֶל שְׂדֵה הַתְּעוּפָה וּלְהַצִּיעַ לַתַּיָּרִים הַסָּעָה אֶל בֵּית הַמָּלוֹן שֶׁבּוֹ הֵם אֲמוּרִים לִשְׁהוֹת, אוֹ לְטִיּוּלִים בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ, כְּכָל שֶׁיַּחְפְּצוּ. וְאָכֵן, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֶל שְׂדֵה הַתְּעוּפָה, הִזְדַּמֵּן לוֹ גְּבִיר שֶׁחָפֵץ בְּשֵׁרוּתוֹ. בְּמַהֲלַךְ הַנְּסִיעָה, הֶחְוִיר לְפֶתַע הַגְּבִיר וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲצֹר מִיָּד. זֵעָה רַבָּה נִגְּרָה עַל מִצְחוֹ שֶׁל הַגְּבִיר, וְהַנַּהָג הִבְחִין שֶׁהַנּוֹסֵעַ אֵינוֹ חָשׁ בְּטוֹב. "מַה קָּרָה? אֲנִי יָכוֹל לַעֲזֹר לְךָ?!" לְאַחַר שֶׁשָּׁתָה מַיִם קָרִים, הִסְבִּיר הַגְּבִיר מַדּוּעַ הוּא נִרְגָּשׁ כָּל כָּךְ: לִפְנֵי שָׁנִים, הִתְנַדַּבְתִּי בְּקִבּוּץ וְעָסַקְתִּי בְּמִיּוּן תַּפּוּחִים. אֶת הַתַּפּוּחִים הַנִּבְחָרִים הָיִיתִי שָׂם בְּצַד אֶחָד, לְיִצּוּא לְחוּ"ל. אֶת הַתַּפּוּחִים הַטּוֹבִים פָּחוֹת, הָיִיתִי שָׂם בָּעֲרֵמָה הַשְּׁנִיָּה, לִמְכִירָה בָּאָרֶץ. וְאֶת הַתַּפּוּחִים שֶׁלֹּא מָצְאוּ חֵן בְּעֵינַי, הָיִיתִי זוֹרֵק לְמִיקְסֶר עֲנָק לְצֹרֶךְ הֲכָנַת רֶסֶק תַּפּוּחִים שֶׁהָיָה נִשְׁלָח לְתַעֲשִׂיָּה. יוֹם אֶחָד, בְּעֵת שֶׁרוֹקַנְתִּי אַרְגָּז כָּבֵד לְתוֹךְ הַמִּיקְסֶר, נָפַלְתִּי לַמִּיקְסֶר הָעֲנָק. הִתְמַלֵּאתִי חֲרָדָה. הִרְגַּשְׁתִּי כֵּיצַד הַסַּכִּינִים מַתְחִילִים לַחְתֹּךְ אֶת סֻלְיוֹת הַנַּעֲלַיִם שֶׁלִּי... זָעַקְתִּי לְעֶזְרָה, וּבָרֶגַע הָאַחֲרוֹן אֶחָד מִבְּנֵי הַקִּבּוּץ שֶׁהָיָה שָׁם שָׁלַף אוֹתִי מֵהַמִּיקְסָר. הוֹדֵיתִי לוֹ מֵעֹמֶק לִבִּי עַל שֶׁהִצִּיל אֶת חַיַּי, וּמֵאָז אוֹתוֹ יוֹם הִתְיַדַּדְנוּ. בְּאַחַד הַיָּמִים, הוּא גִּלָּה לִי שֶׁהָיָה לוֹ אָח שֶׁהוּא אִבֵּד אֶת הַקֶּשֶׁר אִתּוֹ בְּמַהֲלַךְ הַשּׁוֹאָה, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הוּא בֵּין הַחַיִּים. הוּא סִפֵּר שֶׁהַמִּסְפָּר שֶׁקִּעְקְעוּ לוֹ עַל זְרוֹעוֹ הָיָה מִסְפָּר: 8862, וְהַמִּסְפָּר שֶׁל אָחִיו הָיָה: 8863. בָּרֶגַע שֶׁהֵרַמְתָּ אֶת הַשַּׁרְווּל שֶׁלְּךָ, מִיָּד זִהִיתִי אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁלֹּא נִשְׁכַּח מִזִּכְרוֹנִי, וְהֵבַנְתִּי שֶׁאַתָּה אָחִיו!!! אֶשְׂמַח לָקַחַת אוֹתְךָ אֶל אָחִיךָ וּלְהָשִׁיב לְאָחִיךָ אֶת שִׂמְחַת חַיָּיו, כְּשֵׁם שֶׁהוּא הִצִּיל אֶת חַיַּי! אֵין מִלִּים שֶׁיּוּכְלוּ לְתָאֵר אֶת עָצְמַת הַהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁהָיְתָה בַּמִּפְגָּשׁ בֵּין הָאַחִים, לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל פֵּרוּד וְחֹסֶר וַדָּאוּת. אוֹתוֹ בֶּן קִבּוּץ הֵבִין לְפֶתַע, שֶׁבְּעֵת שֶׁהִצִּיל אֶת הַפּוֹעֵל, לִפְנֵי שָׁנִים, הוּא בְּעֶצֶם סָלַל לְעַצְמוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ לִמְצִיאַת אָחִיו הָאוֹבֵד. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)