Otzarot-Article

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (יט-יח) סִפֵּר רַבִּי יַעֲקֹב גָּלִינְסְקִי: פַּעַם נִכְנַסְתִּי לָרַב מִפּוֹנִיבֶז', וְהוּא פָּנָה אֵלַי בִּשְׁאֵלָה: "ר' יַעֲקֹב, אֶשְׁאַל אוֹתְךָ שְׁאֵלָה. אָדָם חוֹלֵם שֶׁהוּא נִכְנָס לְתוֹךְ יַעַר גָּדוֹל וּמִתְנַפְּלִים עָלָיו אֲרָיוֹת, דֻּבִּים, נְמֵרִים - כָּל גַּן הַחַיּוֹת עָלָיו. אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲזֹר לַיְּהוּדִי הַזֶּה?"

הִסְתַּכַּלְתִּי עָלָיו, עַל הָרַב מִפּוֹנִיבֶז', כְּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵד לְסוֹף דַּעְתּוֹ. וְהוּא הִמְשִׁיךְ: "אֲנִי אַגִּיד לְךָ. אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת דָּבָר אֶחָד - לְהָעִיר אוֹתוֹ, וְהַחֲלוֹם יֵעָלֵם". לֹא הֶעֱלֵיתִי בְּדַעְתִּי לְמָה הָרַב מִפּוֹנִיבֶז' מִתְכַּוֵּן, אַךְ הוּא מִהֵר לְהַסְבִּיר אֶת עַצְמוֹ: "כָּךְ גַּם בִּדְרָשׁוֹתֶיךָ, ר' יַעֲקֹב, אֵין צֹרֶךְ לוֹמַר לָאֲנָשִׁים מוּסָר אֶלָּא רַק לְעוֹרֵר אוֹתָם, וְכַאֲשֶׁר הֵם יִתְעוֹרְרוּ, הֲרֵי הֵם יִשְׁתַּפְּרוּ לְבַד, בְּכֹחוֹת עַצְמָם. כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ מָה הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁל עַצְמוֹ וְאֵיךְ לְהִתְנַעֵר מֵהֶעָפָר. מַה שֶּׁצָּרִיךְ הוּא לְעוֹרֵר אֶת הַשּׁוֹמְעִים מִשְּׁנָתָם".

עַל "'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' - זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה" שֶׁבְּפָרָשָׁתֵנוּ סִפַּרְתִּי בְּהִזְדַּמְּנֻיּוֹת שׁוֹנוֹת אֶת הַסִּפּוּר הַיָּדוּעַ:

רַבִּי שִׁמְשׁוֹן וֶרְטְהַיְמֶר שִׁמֵּשׁ כְּרַב בְּוִינָה לִפְנֵי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. וְהוּא נִקְלַע לְוִכּוּחִים עִם הַכְּמָרִים בַּנּוֹשֵׂא "אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים", עַם יִשְׂרָאֵל לְעֻמַּת הַגּוֹיִים. הַכְּמָרִים הִתְלוֹנְנוּ עַל הַתְּחוּשָׁה הָרוֹוַחַת בְּקֶרֶב הַיְּהוּדִים, שֶׁהֵם הָעָם הַנִּבְחָר, וּכְפִי שֶׁאָכֵן כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "וָאַבְדִּיל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וִהְיִיתֶם לִי לְעָם". הִתְוַכְּחוּ הַכְּמָרִים עִמּוֹ רַבּוֹת וְיָרְדוּ לְחַיָּיו, עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ אָמַר: "כְּבוֹד הָרַב, דַּי לַוִּכּוּחִים. יֵשׁ לְךָ אֶפְשָׁרוּת אַחַת לְהַרְאוֹת אֶת צִדְקָתְךָ - בְּהוֹכָחָה מַעֲשִׂית. וְאִם הַצֶּדֶק אִתְּךָ, בְּבַקָּשָׁה, הוֹכַח לָנוּ בַּעֲלִיל כִּי קַיָּם הֶבְדֵּל בֵּין גּוֹי לְבֵין יְהוּדִי".

"טוֹב, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אַרְאֶה לָכֶם בְּצוּרָה מוּחָשִׁית אֶת הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין גּוֹי לִיהוּדִי. רַק עֲרֹךְ לִי סְעוּדָה דְּשֵׁנָה, לְגוֹיִים לְבַד וְלִיהוּדִים לְבַד. וּבַסְּעוּדָה - יִתְבַּהֲרוּ הָעִנְיָנִים. תְּשַׁגֵּר הַזְמָנוֹת וְהוֹדָעָה, כִּי לְיוֹם שְׁלִישִׁי הַבָּא נִקְבְּעָה אֲרוּחָה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ. מִשָּׁעָה שֵׁשׁ עַד שְׁמוֹנֶה בָּעֶרֶב - סְעוּדָה עֲרוּכָה כְּיַד הַמֶּלֶךְ לַגּוֹיִים. וּמִשָּׁעָה שְׁמוֹנֶה עַד עֶשֶׂר בַּלַּיְלָה - לַיְּהוּדִים (תַּחַת הַהַשְׁגָּחָה שֶׁל הָרַב וֶרְטְהַיְמֶר). וּמַדּוּעַ בִּשְׁתֵּי סְעוּדוֹת נִפְרָדוֹת? כִּי הָאֹכֶל שֶׁל הַיְּהוּדִים אֵינוֹ הָאֹכֶל שֶׁל הַגּוֹיִים, וּבְעֶזְרַת ה', בַּסְּעוּדָה תּוּכְלוּ לְהִוָּכַח בַּהֶבְדֵּל הַקַּיָּם בֵּין הָעַמִּים".

הַגּוֹיִים הַמֻּזְמָנִים הִגִּיעוּ, חֲשׁוּבֵי עִיר הַבִּירָה, בָּאוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. הֵם מָצְאוּ לִפְנֵיהֶם שֻׁלְחָנוֹת מְלֵאִים בְּכָל טוּב. אֲבָל דָּבָר אֶחָד הָיָה חָסֵר: מַזְלְגוֹת וְכַפּוֹת. הַמְּשָׁרֵת יָצָא לְבָרֵר אֶת סִבַּת הַדָּבָר, וּלְאַחַר כַּמָּה רְגָעִים שָׁב וְהוֹדִיעַ בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ: "לֹא לָגַעַת בָּאֹכֶל בְּלִי מַזְלֵג וְכַף". טוֹב, מַמְתִּינִים. חָלְפוּ עוֹד רְגָעִים אֲרֻכִּים וְהִנֵּה נִכְנְסוּ הַמֶּלְצָרִים, וּבִידֵיהֶם מַזְלְגוֹת וְכַפּוֹת בְּאֹרֶךְ שֶׁל מֶטֶר וָחֵצִי כָּל אֶחָד...

"לֶאֱכֹל רַק בְּעֶזְרַת הַמַּזְלְגוֹת", הִכְרִיזוּ.

הַגּוֹיִים הֵחֵלּוּ לְהִסְתּוֹבֵב סְבִיב עַצְמָם: "אֵיךְ מַגִּיעִים לָאֹכֶל? מָה, הַמֶּלֶךְ מְשֻׁגָּע? (אִם תַּחְשְׁבוּ מְעַט, תָבִינוּ, שֶׁלֹּא נִתָּן - כַּאֲשֶׁר הַמַּזְלֵג אָרֹךְ כָּל כָּךְ - לֶאֱחֹז בְּיָדִית הַמַּזְלֵג וּלְהַכְנִיס לַפֶּה אֶת הָאֹכֶל הַתָּפוּס בֵּין שִׁנָּיו...).

נִסּוּ הַגּוֹיִים דְּרָכִים שׁוֹנוֹת, אוּלַי כָּךְ וְשֶׁמָּא אַחֶרֶת. חָלְפוּ עֶשֶׂר דַּקּוֹת שֶׁל מַאֲמַצִּים, וּלְלֹא הַצְלָחָה. אִלּוּ הָיָה הַדָּבָר נָתוּן לִבְחִירָתָם, כְּבָר הָיוּ אוֹכְלִים כִּבְהֵמוֹת, בְּעֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם... אַךְ נֶאֱסַר עֲלֵיהֶם הַדָּבָר. הַמֶּלְצָרִים עָבְרוּ בֵּין הַמְּסֻבִּים וְהִזְהִירוּם שׁוּב וָשׁוּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ: "לְלֹא כַּף וּמַזְלֵג, אֵין לָגַעַת בָּאֹכֶל!"

כַּאֲשֶׁר חָלְפָה שָׁעָה וְהָאֹכֶל נוֹתַר עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת כְּמוֹ הוּנַח זֶה עַתָּה, נִתַּן הָאוֹת לְסִיּוּם הַסְּעוּדָה.

אָמְרוּ הַגּוֹיִים לְעַצְמָם: "כָּעֵת לֹא נָזוּז מִכָּאן. נַמְתִּין וְנִרְאֶה מַה יַּעֲשׂוּ הַיְּהוּדִים. וּבְמִקְרֶה שֶׁיִּתְּנוּ לָהֶם מַזְלְגוֹת וְכַפּוֹת רְגִילוֹת, נָבוֹא בְּטַעֲנָה - הֲיִתָּכֵן?! עַל מָה הָאַפְלָיָה וְלָמָּה?!"

נִגְּשׁוּ הַיְּהוּדִים לִטֹּל יָדַיִם בָּאוּלָם הַשֵּׁנִי, שָׁם הוּכְנָה לָהֶם סְעוּדָה בְּתַכְלִית הַכַּשְׁרוּת. נָטְלוּ יָדַיִם, וְהִנֵּה אוֹתוֹ מִשְׂחָק... אֵין כַּף, אֵין מַזְלֵג. יוֹשְׁבִים וּמַמְתִּינִים. הַגּוֹיִים הִסְתַּכְּלוּ מֵהַצַּד, וְרָאוּ כִּי גַּם הַיְּהוּדִים מְקַבְּלִים מַזְלֵג שֶׁאָרְכּוֹ מֶטֶר וָחֵצִי. הֵם הִמְתִּינוּ בְּצִפִּיָּה לִרְאוֹת אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר.

חִיְּכוּ הַיְּהוּדִים, הִרְהֲרוּ שׁוּב וָשׁוּב, וְאָז מָצְאוּ עֵצָה: כָּל אֶחָד נָטַל אֹכֶל בַּמַּזְלֵג וְהֶאֱכִיל אֶת חֲבֵרוֹ הַיּוֹשֵׁב מוּלוֹ, מֵהָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַשֻּׁלְחָן. חָלְפָה רֶבַע שָׁעָה, נִגְמְרָה הַסְּעוּדָה.

אָמַר הָרַב: "אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, עַתָּה רוֹאֶה הִנְּךָ אֶת הַהֶבְדֵּל בֵּין גּוֹי לִיהוּדִי? מַדּוּעַ רַק לַיְּהוּדִים עָלָה בָּרֹאשׁ הָרַעְיוֹן לְהַאֲכִיל אֶת חַבְרֵיהֶם?"

הֲרֵי הָאֱמֶת הִיא, שֶׁאִם אֲנִי נוֹתֵן לַחֲבֵרִי לֶאֱכֹל וּמְסַיֵּעַ לוֹ לְהַכְנִיס אֶת הַמָּזוֹן לַפֶּה, הֲרֵי הוּא כְּנֶגְדִּי יְסַיֵּעַ לִי וּשְׁנֵינוּ נֵצֵא מֻרְוָחִים. אֲבָל "רֹאשׁ שֶׁל גּוֹי" אֵינוֹ מַעֲלֶה בִּכְלָל בְּדַעְתּוֹ לָתֵת לַשֵּׁנִי ("גַּם לִי גַּם לָךְ לֹא יִהְיֶה"). הַיְּהוּדִים, הַסְּפוּגִים בַּצַּו "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", מְסֻגָּלִים לַחְשֹׁב בְּכִוּוּן כָּזֶה, אַךְ לֹא הַגּוֹיִים. מַצָּבוֹ שֶׁל הַגּוֹי דּוֹמֶה לְאוֹתוֹ קַמְצָן שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נָתַן, וְהִנֵּה טָבַע בְּחוֹף הַיָּם. רָץ לְעֶבְרוֹ הַמַּצִּיל וְצָעַק: "תֵּן... תֵּן לִי יָד". קָרָא הַטּוֹבֵעַ בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו: "לָתֵת?! אֲנִי אַף פַּעַם לֹא נוֹתֵן...", וּבְמִלִּים אֵלֶּה נֶעֱלַם בְּפִי הַדָּגִים הַטּוֹרְפִים. הַגּוֹי לֹא מַכִּיר מֻשָּׂגִים כְּמוֹ "הַשֵּׁנִי", "הַזּוּלַת".

כְּבָר בְּמַתַּן תּוֹרָה קִיַּמְנוּ בְּעַצְמֵנוּ אֶת הַמִּצְוָה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". אָנוּ אוֹמְרִים בַּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח: "אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה - דַּיֵּנוּ". בְּמַה "דַּיֵּנוּ"? בְּכָךְ שֶׁבְּהַר סִינַי נַעֲשֵׂינוּ כֻּלָּנוּ - "אֶחָד". בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אָמְרוּ: "אֶעֱשֶׂה וְאֶשְׁמַע", אֶלָּא "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע" - חָשְׁבוּ עַל הַזּוּלַת, כִּי דָּבָר טוֹב אֲנִי רוֹצֶה לָתֵת וּלְהַעֲנִיק גַּם לִשְׁכֵנִי. לָתֵת לַשֵּׁנִי זֶה יְסוֹד הַיְּסוֹדוֹת! (לְהַגִּיד! חֻמַּשׁ הַמַּגִּידִים)

	ויקהל תשפ"ה
	הָרָצוֹן – מֵהָאָדָם, וְהַכֵּלִים – מִשָּׁמַיִם
	"וָחַי בָּהֶם" (יח-ה) הַדָּבָר הָיָה בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, כַּאֲשֶׁר אֵירוֹפָּה טָבְעָה בְּמַבּוּל שֶׁל "דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן", וְהַיְּהוּדִים נִכְלְאוּ בְּגֶטָּאוֹת וְנִשְׁלְחוּ לְהַשְׁמָדָה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (יט-יח) סִפֵּר רַבִּי יַעֲקֹב גָּלִינְסְקִי: פַּעַם נִכְנַסְתִּי לָרַב מִפּוֹנִיבֶז', וְהוּא פָּנָה אֵלַי בִּשְׁאֵלָה: "ר' יַעֲקֹב, אֶשְׁאַל אוֹתְךָ שְׁאֵלָה. אָדָם חוֹלֵם שֶׁהוּא נִכְנָס לְתוֹךְ יַעַר גָּדוֹל וּמִתְנַפְּלִים עָלָיו אֲרָיוֹת, דֻּבִּים, נְמֵרִים - כָּל גַּן הַחַיּוֹת עָלָיו. אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲזֹר לַיְּהוּדִי הַזֶּה?" הִסְתַּכַּלְתִּי עָלָיו, עַל הָרַב מִפּוֹנִיבֶז', כְּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵד לְסוֹף דַּעְתּוֹ. וְהוּא הִמְשִׁיךְ: "אֲנִי אַגִּיד לְךָ. אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת דָּבָר אֶחָד - לְהָעִיר אוֹתוֹ, וְהַחֲלוֹם יֵעָלֵם". לֹא הֶעֱלֵיתִי בְּדַעְתִּי לְמָה הָרַב מִפּוֹנִיבֶז' מִתְכַּוֵּן, אַךְ הוּא מִהֵר לְהַסְבִּיר אֶת עַצְמוֹ: "כָּךְ גַּם בִּדְרָשׁוֹתֶיךָ, ר' יַעֲקֹב, אֵין צֹרֶךְ לוֹמַר לָאֲנָשִׁים מוּסָר אֶלָּא רַק לְעוֹרֵר אוֹתָם, וְכַאֲשֶׁר הֵם יִתְעוֹרְרוּ, הֲרֵי הֵם יִשְׁתַּפְּרוּ לְבַד, בְּכֹחוֹת עַצְמָם. כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ מָה הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁל עַצְמוֹ וְאֵיךְ לְהִתְנַעֵר מֵהֶעָפָר. מַה שֶּׁצָּרִיךְ הוּא לְעוֹרֵר אֶת הַשּׁוֹמְעִים מִשְּׁנָתָם". עַל "'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' - זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה" שֶׁבְּפָרָשָׁתֵנוּ סִפַּרְתִּי בְּהִזְדַּמְּנֻיּוֹת שׁוֹנוֹת אֶת הַסִּפּוּר הַיָּדוּעַ: רַבִּי שִׁמְשׁוֹן וֶרְטְהַיְמֶר שִׁמֵּשׁ כְּרַב בְּוִינָה לִפְנֵי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. וְהוּא נִקְלַע לְוִכּוּחִים עִם הַכְּמָרִים בַּנּוֹשֵׂא "אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים", עַם יִשְׂרָאֵל לְעֻמַּת הַגּוֹיִים. הַכְּמָרִים הִתְלוֹנְנוּ עַל הַתְּחוּשָׁה הָרוֹוַחַת בְּקֶרֶב הַיְּהוּדִים, שֶׁהֵם הָעָם הַנִּבְחָר, וּכְפִי שֶׁאָכֵן כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "וָאַבְדִּיל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וִהְיִיתֶם לִי לְעָם". הִתְוַכְּחוּ הַכְּמָרִים עִמּוֹ רַבּוֹת וְיָרְדוּ לְחַיָּיו, עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ אָמַר: "כְּבוֹד הָרַב, דַּי לַוִּכּוּחִים. יֵשׁ לְךָ אֶפְשָׁרוּת אַחַת לְהַרְאוֹת אֶת צִדְקָתְךָ - בְּהוֹכָחָה מַעֲשִׂית. וְאִם הַצֶּדֶק אִתְּךָ, בְּבַקָּשָׁה, הוֹכַח לָנוּ בַּעֲלִיל כִּי קַיָּם הֶבְדֵּל בֵּין גּוֹי לְבֵין יְהוּדִי". "טוֹב, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אַרְאֶה לָכֶם בְּצוּרָה מוּחָשִׁית אֶת הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין גּוֹי לִיהוּדִי. רַק עֲרֹךְ לִי סְעוּדָה דְּשֵׁנָה, לְגוֹיִים לְבַד וְלִיהוּדִים לְבַד. וּבַסְּעוּדָה - יִתְבַּהֲרוּ הָעִנְיָנִים. תְּשַׁגֵּר הַזְמָנוֹת וְהוֹדָעָה, כִּי לְיוֹם שְׁלִישִׁי הַבָּא נִקְבְּעָה אֲרוּחָה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ. מִשָּׁעָה שֵׁשׁ עַד שְׁמוֹנֶה בָּעֶרֶב - סְעוּדָה עֲרוּכָה כְּיַד הַמֶּלֶךְ לַגּוֹיִים. וּמִשָּׁעָה שְׁמוֹנֶה עַד עֶשֶׂר בַּלַּיְלָה - לַיְּהוּדִים (תַּחַת הַהַשְׁגָּחָה שֶׁל הָרַב וֶרְטְהַיְמֶר). וּמַדּוּעַ בִּשְׁתֵּי סְעוּדוֹת נִפְרָדוֹת? כִּי הָאֹכֶל שֶׁל הַיְּהוּדִים אֵינוֹ הָאֹכֶל שֶׁל הַגּוֹיִים, וּבְעֶזְרַת ה', בַּסְּעוּדָה תּוּכְלוּ לְהִוָּכַח בַּהֶבְדֵּל הַקַּיָּם בֵּין הָעַמִּים". הַגּוֹיִים הַמֻּזְמָנִים הִגִּיעוּ, חֲשׁוּבֵי עִיר הַבִּירָה, בָּאוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. הֵם מָצְאוּ לִפְנֵיהֶם שֻׁלְחָנוֹת מְלֵאִים בְּכָל טוּב. אֲבָל דָּבָר אֶחָד הָיָה חָסֵר: מַזְלְגוֹת וְכַפּוֹת. הַמְּשָׁרֵת יָצָא לְבָרֵר אֶת סִבַּת הַדָּבָר, וּלְאַחַר כַּמָּה רְגָעִים שָׁב וְהוֹדִיעַ בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ: "לֹא לָגַעַת בָּאֹכֶל בְּלִי מַזְלֵג וְכַף". טוֹב, מַמְתִּינִים. חָלְפוּ עוֹד רְגָעִים אֲרֻכִּים וְהִנֵּה נִכְנְסוּ הַמֶּלְצָרִים, וּבִידֵיהֶם מַזְלְגוֹת וְכַפּוֹת בְּאֹרֶךְ שֶׁל מֶטֶר וָחֵצִי כָּל אֶחָד... "לֶאֱכֹל רַק בְּעֶזְרַת הַמַּזְלְגוֹת", הִכְרִיזוּ. הַגּוֹיִים הֵחֵלּוּ לְהִסְתּוֹבֵב סְבִיב עַצְמָם: "אֵיךְ מַגִּיעִים לָאֹכֶל? מָה, הַמֶּלֶךְ מְשֻׁגָּע? (אִם תַּחְשְׁבוּ מְעַט, תָבִינוּ, שֶׁלֹּא נִתָּן - כַּאֲשֶׁר הַמַּזְלֵג אָרֹךְ כָּל כָּךְ - לֶאֱחֹז בְּיָדִית הַמַּזְלֵג וּלְהַכְנִיס לַפֶּה אֶת הָאֹכֶל הַתָּפוּס בֵּין שִׁנָּיו...). נִסּוּ הַגּוֹיִים דְּרָכִים שׁוֹנוֹת, אוּלַי כָּךְ וְשֶׁמָּא אַחֶרֶת. חָלְפוּ עֶשֶׂר דַּקּוֹת שֶׁל מַאֲמַצִּים, וּלְלֹא הַצְלָחָה. אִלּוּ הָיָה הַדָּבָר נָתוּן לִבְחִירָתָם, כְּבָר הָיוּ אוֹכְלִים כִּבְהֵמוֹת, בְּעֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם... אַךְ נֶאֱסַר עֲלֵיהֶם הַדָּבָר. הַמֶּלְצָרִים עָבְרוּ בֵּין הַמְּסֻבִּים וְהִזְהִירוּם שׁוּב וָשׁוּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ: "לְלֹא כַּף וּמַזְלֵג, אֵין לָגַעַת בָּאֹכֶל!" כַּאֲשֶׁר חָלְפָה שָׁעָה וְהָאֹכֶל נוֹתַר עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת כְּמוֹ הוּנַח זֶה עַתָּה, נִתַּן הָאוֹת לְסִיּוּם הַסְּעוּדָה. אָמְרוּ הַגּוֹיִים לְעַצְמָם: "כָּעֵת לֹא נָזוּז מִכָּאן. נַמְתִּין וְנִרְאֶה מַה יַּעֲשׂוּ הַיְּהוּדִים. וּבְמִקְרֶה שֶׁיִּתְּנוּ לָהֶם מַזְלְגוֹת וְכַפּוֹת רְגִילוֹת, נָבוֹא בְּטַעֲנָה - הֲיִתָּכֵן?! עַל מָה הָאַפְלָיָה וְלָמָּה?!" נִגְּשׁוּ הַיְּהוּדִים לִטֹּל יָדַיִם בָּאוּלָם הַשֵּׁנִי, שָׁם הוּכְנָה לָהֶם סְעוּדָה בְּתַכְלִית הַכַּשְׁרוּת. נָטְלוּ יָדַיִם, וְהִנֵּה אוֹתוֹ מִשְׂחָק... אֵין כַּף, אֵין מַזְלֵג. יוֹשְׁבִים וּמַמְתִּינִים. הַגּוֹיִים הִסְתַּכְּלוּ מֵהַצַּד, וְרָאוּ כִּי גַּם הַיְּהוּדִים מְקַבְּלִים מַזְלֵג שֶׁאָרְכּוֹ מֶטֶר וָחֵצִי. הֵם הִמְתִּינוּ בְּצִפִּיָּה לִרְאוֹת אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר. חִיְּכוּ הַיְּהוּדִים, הִרְהֲרוּ שׁוּב וָשׁוּב, וְאָז מָצְאוּ עֵצָה: כָּל אֶחָד נָטַל אֹכֶל בַּמַּזְלֵג וְהֶאֱכִיל אֶת חֲבֵרוֹ הַיּוֹשֵׁב מוּלוֹ, מֵהָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַשֻּׁלְחָן. חָלְפָה רֶבַע שָׁעָה, נִגְמְרָה הַסְּעוּדָה. אָמַר הָרַב: "אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, עַתָּה רוֹאֶה הִנְּךָ אֶת הַהֶבְדֵּל בֵּין גּוֹי לִיהוּדִי? מַדּוּעַ רַק לַיְּהוּדִים עָלָה בָּרֹאשׁ הָרַעְיוֹן לְהַאֲכִיל אֶת חַבְרֵיהֶם?" הֲרֵי הָאֱמֶת הִיא, שֶׁאִם אֲנִי נוֹתֵן לַחֲבֵרִי לֶאֱכֹל וּמְסַיֵּעַ לוֹ לְהַכְנִיס אֶת הַמָּזוֹן לַפֶּה, הֲרֵי הוּא כְּנֶגְדִּי יְסַיֵּעַ לִי וּשְׁנֵינוּ נֵצֵא מֻרְוָחִים. אֲבָל "רֹאשׁ שֶׁל גּוֹי" אֵינוֹ מַעֲלֶה בִּכְלָל בְּדַעְתּוֹ לָתֵת לַשֵּׁנִי ("גַּם לִי גַּם לָךְ לֹא יִהְיֶה"). הַיְּהוּדִים, הַסְּפוּגִים בַּצַּו "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", מְסֻגָּלִים לַחְשֹׁב בְּכִוּוּן כָּזֶה, אַךְ לֹא הַגּוֹיִים. מַצָּבוֹ שֶׁל הַגּוֹי דּוֹמֶה לְאוֹתוֹ קַמְצָן שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נָתַן, וְהִנֵּה טָבַע בְּחוֹף הַיָּם. רָץ לְעֶבְרוֹ הַמַּצִּיל וְצָעַק: "תֵּן... תֵּן לִי יָד". קָרָא הַטּוֹבֵעַ בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו: "לָתֵת?! אֲנִי אַף פַּעַם לֹא נוֹתֵן...", וּבְמִלִּים אֵלֶּה נֶעֱלַם בְּפִי הַדָּגִים הַטּוֹרְפִים. הַגּוֹי לֹא מַכִּיר מֻשָּׂגִים כְּמוֹ "הַשֵּׁנִי", "הַזּוּלַת". כְּבָר בְּמַתַּן תּוֹרָה קִיַּמְנוּ בְּעַצְמֵנוּ אֶת הַמִּצְוָה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". אָנוּ אוֹמְרִים בַּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח: "אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה - דַּיֵּנוּ". בְּמַה "דַּיֵּנוּ"? בְּכָךְ שֶׁבְּהַר סִינַי נַעֲשֵׂינוּ כֻּלָּנוּ - "אֶחָד". בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אָמְרוּ: "אֶעֱשֶׂה וְאֶשְׁמַע", אֶלָּא "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע" - חָשְׁבוּ עַל הַזּוּלַת, כִּי דָּבָר טוֹב אֲנִי רוֹצֶה לָתֵת וּלְהַעֲנִיק גַּם לִשְׁכֵנִי. לָתֵת לַשֵּׁנִי זֶה יְסוֹד הַיְּסוֹדוֹת! (לְהַגִּיד! חֻמַּשׁ הַמַּגִּידִים)