Otzarot-Article

דָּרַשׁ הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: כָּתַב הַ"שֻּׁלְחָן עָרוּךְ" (או"ח תקפג-ב): "אוֹכְלִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה רֹאשׁ כֶּבֶשׂ, לוֹמַר: נִהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב, וְזֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק". וּבְ"חַיֵּי אָדָם" (כְּלָל קלט-ו) כָּתַב שֶׁרְגִילִים לֶאֱכֹל רֹאשׁ דָּג, לוֹמַר שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב. וְעוֹד, שֶׁנִּפְרֶה וְנִרְבֶּה כְּדָגִים וְלֹא תִּשְׁלֹט בָּנוּ עַיִן רָעָה כְּשֵׁם שֶׁאֵינָהּ שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, לִהְיוֹתָם מְכֻסִּים מִן הָעַיִן.

וּכְבָר הֵעִירוּ עַל כֶּפֶל הַלָּשׁוֹן: "שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ, וְלֹא לְזָנָב". מַדּוּעַ יֵשׁ לְבַקֵּשׁ עַל כָּךְ שֶׁלֹּא נִהְיֶה לְזָנָב, הֲרֵי מוּבָן שֶׁאִם נִהְיֶה לְרֹאשׁ לֹא נִהְיֶה לְזָנָב?

וּבֶאֱמֶת יֵשׁ לְהָעִיר גַּם כֵּן עַל לְשׁוֹן הַפָּסוּק (דְּבָרִים כח-יג): "וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ, לֹא לְזָנָב". וּפֵרֵשׁ שָׁם רַבִּי יְהוֹנָתָן אֵיבֶּשִׁיץ זָצָ"ל עַל פִּי הוֹרָאַת הַמִּשְׁנָה: "הֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים" (אָבוֹת ד-טו). אַף כָּאן מְבַקְּשִׁים אָנוּ לִהְיוֹת לְרֹאשׁ, אֲבָל לֹא רֹאשׁ לַזְּנָבוֹת וְלַשּׁוּעָלִים, אֶלָּא רָאשִׁים לָרָאשִׁים!

לְמָה הַכַּוָּנָה. אַסְבִּיר זֹאת בְּסִפּוּר אִישִׁי, שֶׁאֲנִי מַרְבֶּה לְסַפֵּר בַּשְּׂמָחוֹת הָרַבּוֹת בְּמִשְׁפַּחְתִּי.

הַכָּתוּב אוֹמֵר: "עָמַד, וַיְמֹדֶד אֶרֶץ. רָאָה, וַיַּתֵּר גּוֹיִם. וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי עַד, שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם, הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ" (חֲבַקּוּק ג-ו), אַל תִּקְרִי "הֲלִיכוֹת" אֶלָּא "הֲלָכוֹת" (מְגִלָּה כח:).

"הָמוּ גוֹיִם, מָטוּ מַמְלָכוֹת" (תְּהִלִּים מו-ז), הַמַּהְפֵּכָה הַקּוֹמוּנִיסְטִית, עֲלִיַּת הַנָּאצִיזְם, מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם פָּרְצָה, שְׁנֵי הַשְּׂטָנִים חִלְּקוּ בֵּינֵיהֶם אֶת פּוֹלִין, הֲמוֹנֵי בְּנֵי הַיְשִׁיבוֹת נָהֲרוּ לְוִילְנָה שֶׁהָיְתָה בְּרִבּוֹנוּת לִיטָא הַחָפְשִׁית, וְעַד מְהֵרָה נִרְמְסָה בְּשַׁרְשְׁרוֹת הַטַּנְקִים הָרוּסִיִּים. וְאָנוּ, מַה זֶּה נוֹגֵעַ אֵלֵינוּ, תָּחַמְנוּ עַצְמֵנוּ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה. הִתְעַלַּמְנוּ מִכָּל הָעוֹלָם.

לֹא עָזַר לָנוּ. הָרְשָׁעִים לֹא הִתְעַלְּמוּ מֵאִתָּנוּ. עָרְכוּ אַחֲרֵינוּ מָצוֹד, כְּאִלּוּ חָתַרְנוּ תַּחַת אָשְׁיוֹת הַמַּהְפֵּכָה. אָסְרוּ אוֹתָנוּ יַחַד עִם רָאשֵׁי הַמִּשְׁטָר הַלִּיטָאִי, וּשְׁלָחוּנוּ בְּרַכֶּבֶת לְסִיבִּיר הַקְּפוּאָה. אִם לֹא דַּי הָיָה בַּהַגְלָיָה, מָצָאנוּ עַצְמֵנוּ בַּ"גּוֹלָאג", מַחֲנֵה עֲבוֹדַת כְּפִיָּה, וּכְשֶׁבָּאנוּ בִּשְׁעָרָיו הִתְבַּשַּׂרְנוּ לָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּגְזְרוּ עָלֵינוּ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שְׁנוֹת מַאֲסָר. בְּלִי מַרְאִית עַיִן שֶׁל מִשְׁפָּט, בְּלִי כְּתַב אִשּׁוּם, מְאוּמָה.

הָיָה אִתָּנוּ שַׂר הַחִנּוּךְ הַלִּיטָאִי לְשֶׁעָבַר. גּוֹי מְלֻמָּד, דּוֹבֵר חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׂפוֹת בִּרְהִיטוּת. כְּשָׁמְעוֹ, הֵחֵלּוּ עֵינָיו זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת.

בִּקַּשְׁתִּי לְעוֹדְדוֹ. לָחַשְׁתִּי לוֹ: "עָלֶיךָ לִשְׂמֹחַ!" אִם הָיוּ שׁוֹמְעִים אוֹתָנוּ, הָיִינוּ מֻשְׁלָכִים לַצִּינוֹק.

"לִשְׂמֹחַ, בְּמָה? הֲלֹא שָׁמַעְתָּ", נָאַק.

אָמַרְתִּי לוֹ: "הֲלֹא אַתָּה בֶּן שְׁמוֹנִים, קָצְבוּ לְךָ כָּאן עוֹד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שְׁנוֹת חַיִּים!"

סוֹבֵב לִי אֶת הַגַּב, לֹא יוֹדֵעַ לָמָּה.

טוֹב, אֲבָל אָנוּ צְעִירִים. בְּמֹחֵנוּ עָבַר חִשּׁוּב מָהִיר: אָנוּ בְּרֵאשִׁית שְׁנוֹת הָעֶשְׂרִים לְחַיֵּינוּ, נֵצֵא מִכָּאן עַל סַף שְׁנוֹת הַחֲמִשִּׁים. אַךְ גַּם תִּקְוָה זוֹ נִכְזְבָה. מְפַקֵּד הַמַּחֲנֶה הִמְשִׁיךְ בִּנְשִׁימָה אַחַת: "רוֹאִים אַתֶּם אֶת שַׁעַר הַמַּחֲנֶה, דְּעוּ שֶׁהוּא חַד סִטְרִי! שׁוּם אָסִיר לֹא יָצָא מִכָּאן חַי!"

נוּ, מַה יָּכֹלְתִּי לְאַחֵל לְעַצְמִי, מַה יָּכֹלְתִּי לְבַקֵּשׁ מִבּוֹרְאִי? "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁאַחְזִיק כָּאן מַעֲמָד. וְאִם לֹא, שֶׁאֶזְכֶּה לְפָחוֹת לְקֶבֶר יִשְׂרָאֵל!" וְאָכֵן, זֶה מַה שֶּׁבִּקַּשְׁתִּי.

בְּאוֹתוֹ רֶגַע הֵבַנְתִּי פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק: "הַיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ, אֱמוּנָתְךָ בָּאֲבַדּוֹן" (תְּהִלִּים פח-יב). הֲיֵאָמֵן כִּי יְסֻפַּר, שֶׁלְּהַגִּיעַ לְקֶבֶר יִשְׂרָאֵל יֵחָשֵׁב לְחֶסֶד. זוֹ הָיְתָה "אֱמוּנָתְךָ", בַּקָּשַׁת הַמַּאֲמִינִים בְּךָ, "בַּאֲבַדּוֹן" זֶה שֶׁל סִיבִּיר!

אִם הָיָה בָּא מִישֶׁהוּ וּמְסַפֵּר לִי, שֶׁאֶעֱלֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאָקִים בָּהּ יְשִׁיבָה, וְאֶעֱמֹד בְּרָאשׁוּת רֶשֶׁת כּוֹלְלֵי אַבְרֵכִים, וּמִשְׁפַּחְתִּי תִּמְנֶה בְּלִי עַיִן הָרָע עֶשְׂרוֹת נְכָדִים וְנִינִים כֻּלָּם יְרֵאִים וּשְׁלֵמִים, וּכְשֶׁאֲנִי מֻזְמָן לְמַסַּע חִזּוּק בְּחוּץ לָאָרֶץ קָשֶׁה לִי לְהֵעָנוֹת כִּי עָלַי לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׂמְחוֹת צֶאֱצָאַי, בַּר מִצְווֹת וַחֲתֻנּוֹת, וּבֵינֵיהֶן בְּרִיתוֹת וּפִדְיוֹנֵי הַבֵּן וְאֵרוּסִין –

וְאוֹרוּ עֵינַי לְהָבִין אֶת הַפָּסוּק: "רָחוֹק מִישׁוּעָתִי, דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי" (תְּהִלִּים כב-ב). בְּפַשְׁטוּת מְבִינִים שֶׁהַכַּוָּנָה, שֶׁהָאָדָם מְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה וּמְקַבֵּל מְעַט. וַאֲנִי לָמַדְתִּי עַל בְּשָׂרִי שֶׁהַפֵּרוּשׁ הָפוּךְ: בִּקַּשְׁתִּי שֶׁאֶזְכֶּה לִפְרוּסַת לֶחֶם כְּדֵי לִשְׂרֹד. וְאִם לָאו, שֶׁאַגִּיעַ לְקֶבֶר יִשְׂרָאֵל. בַּקָּשָׁה גְּדוֹלָה יוֹתֵר, חָרְגָה מִתְּחוּם הַשָּׂגָתִי בִּימֵי הָאֹפֶל. וּלְבַסּוֹף, מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי. כַּמָּה קִבַּלְתִּי, בְּמִדָּה כֹּה גְּדוּשָׁה, כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא!

וְזֶהוּ שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ", אֲבָל לְרֹאשׁ שֶׁל מָה? לְפִסְגַּת הַשָּׂגָתֵנוּ –

אֲבָל הַשָּׂגָתֵנוּ הִיא הַשָּׂגָה שֶׁל "זָנָב"!

מַה מֻּשָּׂגֵינוּ – בְּרוּחָנִיּוּת, לֹא פָּחוֹת מִבְּגַשְׁמִיּוּת!

מַה מֻּשָּׂגֵינוּ בְּגַדְלוּת בַּתּוֹרָה, בַּהֲבָנָה וּבַהַעֲמָקָה בָּהּ. מַה מֻּשָּׂגֵינוּ בְּעִיּוּן תְּפִלָּה, וּבַעֲמִידָה לִפְנֵי ה'. מַה מֻּשָּׂגֵינוּ בְּטָהֳרַת הַלֵּב וְרִגְשׁוֹת קֹדֶשׁ, הֲלֹא כֹּה מְצֻמְצָמִים הֵם!

אָז רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה הַיּוֹדֵעַ וּמִמְּךָ נְבַקֵּשׁ: "שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ, וְלֹא לְרֹאשׁ שֶׁל זָנָב", שֶׁיִּתְרַחֲבוּ וְיִתְעַלּוּ מֻשָּׂגֵינוּ, וּבָהֶם נַגִּיעַ לַפִּסְגָּה! (וְהִגַּדְתָּ)

	תרומה תשפ"ה
	מַדּוּעַ בִּקְּשָׁה הָאִשָּׁה שֶׁיִּקְבְּרוּ אוֹתָהּ כְּשֶׁפֶּתֶק בְּיָדָהּ?
	דָּרַשׁ הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: כָּתַב הַ"שֻּׁלְחָן עָרוּךְ" (או"ח תקפג-ב): "אוֹכְלִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה רֹאשׁ כֶּבֶשׂ, לוֹמַר: נִהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב, וְזֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק". וּבְ"חַיֵּי אָדָם" (כְּלָל קלט-ו) כָּתַב שֶׁרְגִילִים לֶאֱכֹל רֹאשׁ דָּג, לוֹמַר שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב. וְעוֹד, שֶׁנִּפְרֶה וְנִרְבֶּה כְּדָגִים וְלֹא תִּשְׁלֹט בָּנוּ עַיִן רָעָה כְּשֵׁם שֶׁאֵינָהּ שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, לִהְיוֹתָם מְכֻסִּים מִן הָעַיִן. וּכְבָר הֵעִירוּ עַל כֶּפֶל הַלָּשׁוֹן: "שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ, וְלֹא לְזָנָב". מַדּוּעַ יֵשׁ לְבַקֵּשׁ עַל כָּךְ שֶׁלֹּא נִהְיֶה לְזָנָב, הֲרֵי מוּבָן שֶׁאִם נִהְיֶה לְרֹאשׁ לֹא נִהְיֶה לְזָנָב? וּבֶאֱמֶת יֵשׁ לְהָעִיר גַּם כֵּן עַל לְשׁוֹן הַפָּסוּק (דְּבָרִים כח-יג): "וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ, לֹא לְזָנָב". וּפֵרֵשׁ שָׁם רַבִּי יְהוֹנָתָן אֵיבֶּשִׁיץ זָצָ"ל עַל פִּי הוֹרָאַת הַמִּשְׁנָה: "הֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים" (אָבוֹת ד-טו). אַף כָּאן מְבַקְּשִׁים אָנוּ לִהְיוֹת לְרֹאשׁ, אֲבָל לֹא רֹאשׁ לַזְּנָבוֹת וְלַשּׁוּעָלִים, אֶלָּא רָאשִׁים לָרָאשִׁים! לְמָה הַכַּוָּנָה. אַסְבִּיר זֹאת בְּסִפּוּר אִישִׁי, שֶׁאֲנִי מַרְבֶּה לְסַפֵּר בַּשְּׂמָחוֹת הָרַבּוֹת בְּמִשְׁפַּחְתִּי. הַכָּתוּב אוֹמֵר: "עָמַד, וַיְמֹדֶד אֶרֶץ. רָאָה, וַיַּתֵּר גּוֹיִם. וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי עַד, שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם, הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ" (חֲבַקּוּק ג-ו), אַל תִּקְרִי "הֲלִיכוֹת" אֶלָּא "הֲלָכוֹת" (מְגִלָּה כח:). "הָמוּ גוֹיִם, מָטוּ מַמְלָכוֹת" (תְּהִלִּים מו-ז), הַמַּהְפֵּכָה הַקּוֹמוּנִיסְטִית, עֲלִיַּת הַנָּאצִיזְם, מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם פָּרְצָה, שְׁנֵי הַשְּׂטָנִים חִלְּקוּ בֵּינֵיהֶם אֶת פּוֹלִין, הֲמוֹנֵי בְּנֵי הַיְשִׁיבוֹת נָהֲרוּ לְוִילְנָה שֶׁהָיְתָה בְּרִבּוֹנוּת לִיטָא הַחָפְשִׁית, וְעַד מְהֵרָה נִרְמְסָה בְּשַׁרְשְׁרוֹת הַטַּנְקִים הָרוּסִיִּים. וְאָנוּ, מַה זֶּה נוֹגֵעַ אֵלֵינוּ, תָּחַמְנוּ עַצְמֵנוּ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה. הִתְעַלַּמְנוּ מִכָּל הָעוֹלָם. לֹא עָזַר לָנוּ. הָרְשָׁעִים לֹא הִתְעַלְּמוּ מֵאִתָּנוּ. עָרְכוּ אַחֲרֵינוּ מָצוֹד, כְּאִלּוּ חָתַרְנוּ תַּחַת אָשְׁיוֹת הַמַּהְפֵּכָה. אָסְרוּ אוֹתָנוּ יַחַד עִם רָאשֵׁי הַמִּשְׁטָר הַלִּיטָאִי, וּשְׁלָחוּנוּ בְּרַכֶּבֶת לְסִיבִּיר הַקְּפוּאָה. אִם לֹא דַּי הָיָה בַּהַגְלָיָה, מָצָאנוּ עַצְמֵנוּ בַּ"גּוֹלָאג", מַחֲנֵה עֲבוֹדַת כְּפִיָּה, וּכְשֶׁבָּאנוּ בִּשְׁעָרָיו הִתְבַּשַּׂרְנוּ לָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּגְזְרוּ עָלֵינוּ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שְׁנוֹת מַאֲסָר. בְּלִי מַרְאִית עַיִן שֶׁל מִשְׁפָּט, בְּלִי כְּתַב אִשּׁוּם, מְאוּמָה. הָיָה אִתָּנוּ שַׂר הַחִנּוּךְ הַלִּיטָאִי לְשֶׁעָבַר. גּוֹי מְלֻמָּד, דּוֹבֵר חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׂפוֹת בִּרְהִיטוּת. כְּשָׁמְעוֹ, הֵחֵלּוּ עֵינָיו זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת. בִּקַּשְׁתִּי לְעוֹדְדוֹ. לָחַשְׁתִּי לוֹ: "עָלֶיךָ לִשְׂמֹחַ!" אִם הָיוּ שׁוֹמְעִים אוֹתָנוּ, הָיִינוּ מֻשְׁלָכִים לַצִּינוֹק. "לִשְׂמֹחַ, בְּמָה? הֲלֹא שָׁמַעְתָּ", נָאַק. אָמַרְתִּי לוֹ: "הֲלֹא אַתָּה בֶּן שְׁמוֹנִים, קָצְבוּ לְךָ כָּאן עוֹד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שְׁנוֹת חַיִּים!" סוֹבֵב לִי אֶת הַגַּב, לֹא יוֹדֵעַ לָמָּה. טוֹב, אֲבָל אָנוּ צְעִירִים. בְּמֹחֵנוּ עָבַר חִשּׁוּב מָהִיר: אָנוּ בְּרֵאשִׁית שְׁנוֹת הָעֶשְׂרִים לְחַיֵּינוּ, נֵצֵא מִכָּאן עַל סַף שְׁנוֹת הַחֲמִשִּׁים. אַךְ גַּם תִּקְוָה זוֹ נִכְזְבָה. מְפַקֵּד הַמַּחֲנֶה הִמְשִׁיךְ בִּנְשִׁימָה אַחַת: "רוֹאִים אַתֶּם אֶת שַׁעַר הַמַּחֲנֶה, דְּעוּ שֶׁהוּא חַד סִטְרִי! שׁוּם אָסִיר לֹא יָצָא מִכָּאן חַי!" נוּ, מַה יָּכֹלְתִּי לְאַחֵל לְעַצְמִי, מַה יָּכֹלְתִּי לְבַקֵּשׁ מִבּוֹרְאִי? "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁאַחְזִיק כָּאן מַעֲמָד. וְאִם לֹא, שֶׁאֶזְכֶּה לְפָחוֹת לְקֶבֶר יִשְׂרָאֵל!" וְאָכֵן, זֶה מַה שֶּׁבִּקַּשְׁתִּי. בְּאוֹתוֹ רֶגַע הֵבַנְתִּי פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק: "הַיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ, אֱמוּנָתְךָ בָּאֲבַדּוֹן" (תְּהִלִּים פח-יב). הֲיֵאָמֵן כִּי יְסֻפַּר, שֶׁלְּהַגִּיעַ לְקֶבֶר יִשְׂרָאֵל יֵחָשֵׁב לְחֶסֶד. זוֹ הָיְתָה "אֱמוּנָתְךָ", בַּקָּשַׁת הַמַּאֲמִינִים בְּךָ, "בַּאֲבַדּוֹן" זֶה שֶׁל סִיבִּיר! אִם הָיָה בָּא מִישֶׁהוּ וּמְסַפֵּר לִי, שֶׁאֶעֱלֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאָקִים בָּהּ יְשִׁיבָה, וְאֶעֱמֹד בְּרָאשׁוּת רֶשֶׁת כּוֹלְלֵי אַבְרֵכִים, וּמִשְׁפַּחְתִּי תִּמְנֶה בְּלִי עַיִן הָרָע עֶשְׂרוֹת נְכָדִים וְנִינִים כֻּלָּם יְרֵאִים וּשְׁלֵמִים, וּכְשֶׁאֲנִי מֻזְמָן לְמַסַּע חִזּוּק בְּחוּץ לָאָרֶץ קָשֶׁה לִי לְהֵעָנוֹת כִּי עָלַי לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׂמְחוֹת צֶאֱצָאַי, בַּר מִצְווֹת וַחֲתֻנּוֹת, וּבֵינֵיהֶן בְּרִיתוֹת וּפִדְיוֹנֵי הַבֵּן וְאֵרוּסִין – וְאוֹרוּ עֵינַי לְהָבִין אֶת הַפָּסוּק: "רָחוֹק מִישׁוּעָתִי, דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי" (תְּהִלִּים כב-ב). בְּפַשְׁטוּת מְבִינִים שֶׁהַכַּוָּנָה, שֶׁהָאָדָם מְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה וּמְקַבֵּל מְעַט. וַאֲנִי לָמַדְתִּי עַל בְּשָׂרִי שֶׁהַפֵּרוּשׁ הָפוּךְ: בִּקַּשְׁתִּי שֶׁאֶזְכֶּה לִפְרוּסַת לֶחֶם כְּדֵי לִשְׂרֹד. וְאִם לָאו, שֶׁאַגִּיעַ לְקֶבֶר יִשְׂרָאֵל. בַּקָּשָׁה גְּדוֹלָה יוֹתֵר, חָרְגָה מִתְּחוּם הַשָּׂגָתִי בִּימֵי הָאֹפֶל. וּלְבַסּוֹף, מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי. כַּמָּה קִבַּלְתִּי, בְּמִדָּה כֹּה גְּדוּשָׁה, כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא! וְזֶהוּ שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ", אֲבָל לְרֹאשׁ שֶׁל מָה? לְפִסְגַּת הַשָּׂגָתֵנוּ – אֲבָל הַשָּׂגָתֵנוּ הִיא הַשָּׂגָה שֶׁל "זָנָב"! מַה מֻּשָּׂגֵינוּ – בְּרוּחָנִיּוּת, לֹא פָּחוֹת מִבְּגַשְׁמִיּוּת! מַה מֻּשָּׂגֵינוּ בְּגַדְלוּת בַּתּוֹרָה, בַּהֲבָנָה וּבַהַעֲמָקָה בָּהּ. מַה מֻּשָּׂגֵינוּ בְּעִיּוּן תְּפִלָּה, וּבַעֲמִידָה לִפְנֵי ה'. מַה מֻּשָּׂגֵינוּ בְּטָהֳרַת הַלֵּב וְרִגְשׁוֹת קֹדֶשׁ, הֲלֹא כֹּה מְצֻמְצָמִים הֵם! אָז רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה הַיּוֹדֵעַ וּמִמְּךָ נְבַקֵּשׁ: "שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ, וְלֹא לְרֹאשׁ שֶׁל זָנָב", שֶׁיִּתְרַחֲבוּ וְיִתְעַלּוּ מֻשָּׂגֵינוּ, וּבָהֶם נַגִּיעַ לַפִּסְגָּה! (וְהִגַּדְתָּ)