Otzarot-Article

"הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ" (ל-יט) חַיָּל הֻפְקַד עַל מִשְׁמַרְתּוֹ. עָמַד, הִשְׁתַּעְמֵם, פִּהֵק, פָּרַשׁ לִמְנוּחָה קְצָרָה. לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁדַּוְקָא אָז תֵּעָרֵךְ בִּקֹּרֶת. הָעֳמַד לְמִשְׁפָּט.

"מַה בְּפִיךָ", שָׁאַל הַשּׁוֹפֵט.

סִפֵּר שֶׁהִתְלַוָּה אֵלָיו כֶּלֶב שְׁמִירָה, וְהַכֶּלֶב הִמְשִׁיךְ לַעֲמֹד עַל מִשְׁמַרְתּוֹ, דָּרוּךְ. אִלּוּ הָיָה מִישֶׁהוּ מִתְקָרֵב הָיָה מַזְעִיקוֹ. כְּפִי שֶׁהִזְעִיקוֹ כְּשֶׁהִגִּיעָה חֻלְיַת הַבִּקֹּרֶת.

"הִיא הַנּוֹתֶנֶת", הִצְלִיף קוֹלוֹ שֶׁל הַתּוֹבֵעַ. "לַכֶּלֶב אֵין שֵׂכֶל, הוּא אֵינוֹ בַּר דַּעַת, וְעִם זֹאת אֵינוֹ נוֹטֵשׁ מִשְׁמַרְתּוֹ – הַחַיָּל, שֶׁהוּא בַּר דַּעַת וְנוֹשֵׂא בְּאַחֲרָיוּת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! הָיָה עָלָיו לִלְמֹד מִן הַכֶּלֶב אֶת הַמְּסִירוּת לַתַּפְקִיד!"

מַה דַּעְתְּכֶם עַל טִעוּן שֶׁכָּזֶה לְהַחְמָרַת הָעֹנֶשׁ? מָה הַהַשְׁוָאָה, הַכֶּלֶב כֶּלֶב, נֶאֱמָן בְּטִבְעוֹ, מְשֻׁעְבָּד לְטִבְעוֹ, וְהָאָדָם אָדָם. הֲלֹא כֵן?

וּבְכֵן, הָבָה נִלְמַד אֶת דִּבְרֵי רַשִּׁ"י עַל הַכָּתוּב: "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ": אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הִסְתַּכְּלוּ בַּשָּׁמַיִם שֶׁבָּרָאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶתְכֶם, שֶׁמָּא שִׁנּוּ אֶת מִדָּתָם, שֶׁמָּא לֹא עָלָה גַּלְגַּל חַמָּה מִן הַמִּזְרָח וְהֵאִיר לְכָל הָעוֹלָם –

הִסְתַּכְּלוּ בָּאָרֶץ שֶׁבָּרָאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶתְכֶם, שֶׁמָּא שִׁנְּתָה מִדָּתָהּ? שֶׁמָּא זְרַעְתֶּם אוֹתָהּ וְלֹא הִצְמִיחָה, אוֹ שֶׁמָּא זְרַעְתֶּם חִטִּים וְהֶעֶלְתָה שְׂעוֹרִים –

וּמָה אֵלּוּ, שֶׁנַּעֲשׂוּ לֹא לְשָׂכָר וְלֹא לְהֶפְסֵד – אִם זוֹכִים אֵין מְקַבְּלִים שָׂכָר וְאִם חוֹטְאִים אֵין מְקַבְּלִים פֻּרְעָנוּת – לֹא שִׁנּוּ אֶת מִדָּתָם, אַתֶּם – שֶׁאִם זְכִיתֶם תְּקַבְּלוּ שָׂכָר וְאִם חֲטָאתֶם תְּקַבְּלוּ פֻּרְעָנוּת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!

מַה תּוֹבְעִים מֵאִתָּנוּ, לִלְמֹד לִהְיוֹת כְּשֶׁמֶשׁ, כַּאֲדָמָה?

לָהֶם, אֵין יֵצֶר הָרָע, אֵין תַּאֲווֹת וּמַדּוֹחִים. וְלָנוּ, יֵשׁ גַּם יֵשׁ!...

וְהַתְּשׁוּבָה, בַּגְּמָרָא (בְּרָכוֹת סא:): "צַדִּיקִים, יֵצֶר טוֹב שׁוֹפְטָן", מַנְהִיגָם. שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלִבִּי חָלָל בְּקִרְבִּי" (תְּהִלִּים קט-כב). וּבְגִרְסַת אָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן (לב-ג): "צַדִּיקִים, נוֹטֵל מֵהֶם יֵצֶר הָרָע וְנוֹתֵן לָהֶם יֵצֶר טוֹב".

דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁהֵעִיד בְּעַצְמוֹ: "וְלִבִּי חָלָל בְּקִרְבִּי", אָמַר: "חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי, וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ" (תְּהִלִּים קיט-נט). "אָמַר דָּוִד: בְּכָל יוֹם הָיִיתִי מְחַשֵּׁב, לְמָקוֹם פְּלוֹנִי אֲנִי הוֹלֵךְ וּלְבַיִת פְּלוֹנִי אֲנִי הוֹלֵךְ, וְהָיוּ רַגְלַי מְבִיאוֹת אוֹתִי לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת" (וַיִּקְרָא רַבָּה לה-א). לָנוּ קוֹרֶה הַהֶפֶךְ: בְּכָל יוֹם אוֹמְרִים אָנוּ לְעַצְמֵנוּ שֶׁהַפַּעַם נְכַוֵּן בַּתְּפִלָּה, וּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ נוֹשְׂאוֹת אוֹתָנוּ הַרְחֵק מִשָּׁם...

דַּרְגָּה זוֹ, שֶׁהָרַגְלַיִם הוֹלְכוֹת מֵאֲלֵיהֶן לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, הֲרֵי הִיא בִּבְחִינַת הֶכְרֵחַ וְטֶבַע. זוֹ הָיְתָה דַּרְגָּתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן לִפְנֵי הַחֵטְא. "שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה בְּטִבְעוֹ מַה שֶּׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת, כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, פּוֹעֲלֵי אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתָם אֱמֶת וְלֹא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם", וְהִיא שֶׁתִּהְיֶה דַּרְגָּתֵנוּ עִם בּוֹא הַגְּאֻלָּה. (רַמְבַּ"ן דְּבָרִים ל-ו)

וְהִשְׁרִישׁ הַבַּעַל שֵם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זצ"ל שֶׁיֵּשׁ בָּנוּ בְּחִינַת: "קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ" (תְּהִלִּים סט-יט), לְהִתְקָרֵב בְּאֵיזוֹ בְּחִינָה לְדַרְגַּת גְּאֻלָּה אִישִׁית. וְהָאֱמֶת, שֶׁאָכֵן קָנִינוּ אוֹתָהּ בְּמֵמַד מְסֻיָּם. הֲרֵי אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לֶאֱכֹל בְּלִי בְּרָכָה תְּחִלָּה וָסוֹף. פּוֹקְחִים עֵינַיִם, וּמֵאֵלָיו נֶאֱמָר: "מוֹדֶה אֲנִי". וּמֻקְצֶה, בְּשַׁבָּת, הֲרֵיהוּ "מִחוּץ לַתְּחוּם". מַה כָּל אֵלּוּ, אִם לֹא בְּחִינַת הֶכְרֵחַ וְטֶבַע, הֶרְגֵּל מֻשְׁרָשׁ! וְאִלּוּ בְּעִנְיַן חֲסִימַת הַפֶּה מִדִּבּוּר אָסוּר, עֲדַיִן יֵשׁ הִתְלַבְּטוּת, נִטֶּשֶׁת מִלְחָמָה. עֲדַיִן לֹא קָנִינוּ בּוֹ טֶבַע וְהֶכְרֵחַ. לֹא הִגַּעְנוּ לְדַרְגַּת הַגְּאֻלָּה... עֲדַיִן נַפְשֵׁנוּ בְּכַף הַקֶּלַע, מִתְיַסֶּרֶת וּמִתְחַבֶּטֶת...

וְזוֹ מְשִׂימָתֵנוּ, עֲבוֹדַת חַיֵּינוּ: לַהֲפֹךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִצְווֹת לִשְׁגוּרוֹת, יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִדּוֹת טוֹבוֹת לְטֶבַע, לְהִתְקָרֵב יוֹתֵר וְיוֹתֵר לִגְאֻלָּה אִישִׁית.

וְנִזְכֹּר, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שָׁלֵם עִם כָּל מַעֲשָׂיו, מֻכְרָח בָּהֶם, קֹדֶם הַחֵטְא – הָיָה בְּגַן הָעֵדֶן. כְּשֶׁחָטָא, וְאִבֵּד סְגֻלָּה זוֹ, גֵּרֵשׁ עַצְמוֹ מִגַּן עֶדְנוֹ. בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה גֹּרַשׁ מִגַּן הָעֵדֶן הַפְּנִימִי שֶׁלּוֹ. גָּזַר עַל עַצְמוֹ חַיֵּי צַעַר וְעָמָל מְפָרֵךְ. כְּשֶׁנָּשׁוּב לְמַצָּבוֹ, עִם בּוֹא הַגְּאֻלָּה, יָשׁוּב לִהְיוֹת גַּן עֵדֶן עֲלֵי אֲדָמוֹת. וּבָרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה, בְּלִבֵּנוּ. הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁזָּכוּ לְהַגִּיעַ לְדַרְגָּה זוֹ, זָכוּ לְחַיִּים שֶׁהֵם מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא (ב"ב יז.).

נֵדַע אַף אָנוּ, שֶׁבְּכָל שֶׁטַח שֶׁנּוֹסִיף לִכְבֹּשׁ לִבְחִינָה זוֹ בְּתוֹכֵנוּ, נַגִּיעַ בּוֹ לְשַׁלְוָה וְלִשְׁלֵמוּת אִישִׁית, לְפִסַּת גַּן עֵדֶן עֲלֵי אֲדָמוֹת. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בַּכָּתוּב: "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ", תִּלְמְדוּ מֵהֶם לִהְיוֹת מֻכְרָחִים וְטִבְעִיִּים כְּמוֹתָם, "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים", חַיִּים רְגוּעִים וּשְׁלֵוִים וְעֶרְכִּיִּים! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	משפטים תשפ"ה
	לְהִשְׁתַּדֵּל לְבַקֵּר חוֹלִים
	"הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ" (ל-יט) חַיָּל הֻפְקַד עַל מִשְׁמַרְתּוֹ. עָמַד, הִשְׁתַּעְמֵם, פִּהֵק, פָּרַשׁ לִמְנוּחָה קְצָרָה. לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁדַּוְקָא אָז תֵּעָרֵךְ בִּקֹּרֶת. הָעֳמַד לְמִשְׁפָּט. "מַה בְּפִיךָ", שָׁאַל הַשּׁוֹפֵט. סִפֵּר שֶׁהִתְלַוָּה אֵלָיו כֶּלֶב שְׁמִירָה, וְהַכֶּלֶב הִמְשִׁיךְ לַעֲמֹד עַל מִשְׁמַרְתּוֹ, דָּרוּךְ. אִלּוּ הָיָה מִישֶׁהוּ מִתְקָרֵב הָיָה מַזְעִיקוֹ. כְּפִי שֶׁהִזְעִיקוֹ כְּשֶׁהִגִּיעָה חֻלְיַת הַבִּקֹּרֶת. "הִיא הַנּוֹתֶנֶת", הִצְלִיף קוֹלוֹ שֶׁל הַתּוֹבֵעַ. "לַכֶּלֶב אֵין שֵׂכֶל, הוּא אֵינוֹ בַּר דַּעַת, וְעִם זֹאת אֵינוֹ נוֹטֵשׁ מִשְׁמַרְתּוֹ – הַחַיָּל, שֶׁהוּא בַּר דַּעַת וְנוֹשֵׂא בְּאַחֲרָיוּת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! הָיָה עָלָיו לִלְמֹד מִן הַכֶּלֶב אֶת הַמְּסִירוּת לַתַּפְקִיד!" מַה דַּעְתְּכֶם עַל טִעוּן שֶׁכָּזֶה לְהַחְמָרַת הָעֹנֶשׁ? מָה הַהַשְׁוָאָה, הַכֶּלֶב כֶּלֶב, נֶאֱמָן בְּטִבְעוֹ, מְשֻׁעְבָּד לְטִבְעוֹ, וְהָאָדָם אָדָם. הֲלֹא כֵן? וּבְכֵן, הָבָה נִלְמַד אֶת דִּבְרֵי רַשִּׁ"י עַל הַכָּתוּב: "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ": אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הִסְתַּכְּלוּ בַּשָּׁמַיִם שֶׁבָּרָאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶתְכֶם, שֶׁמָּא שִׁנּוּ אֶת מִדָּתָם, שֶׁמָּא לֹא עָלָה גַּלְגַּל חַמָּה מִן הַמִּזְרָח וְהֵאִיר לְכָל הָעוֹלָם – הִסְתַּכְּלוּ בָּאָרֶץ שֶׁבָּרָאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶתְכֶם, שֶׁמָּא שִׁנְּתָה מִדָּתָהּ? שֶׁמָּא זְרַעְתֶּם אוֹתָהּ וְלֹא הִצְמִיחָה, אוֹ שֶׁמָּא זְרַעְתֶּם חִטִּים וְהֶעֶלְתָה שְׂעוֹרִים – וּמָה אֵלּוּ, שֶׁנַּעֲשׂוּ לֹא לְשָׂכָר וְלֹא לְהֶפְסֵד – אִם זוֹכִים אֵין מְקַבְּלִים שָׂכָר וְאִם חוֹטְאִים אֵין מְקַבְּלִים פֻּרְעָנוּת – לֹא שִׁנּוּ אֶת מִדָּתָם, אַתֶּם – שֶׁאִם זְכִיתֶם תְּקַבְּלוּ שָׂכָר וְאִם חֲטָאתֶם תְּקַבְּלוּ פֻּרְעָנוּת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! מַה תּוֹבְעִים מֵאִתָּנוּ, לִלְמֹד לִהְיוֹת כְּשֶׁמֶשׁ, כַּאֲדָמָה? לָהֶם, אֵין יֵצֶר הָרָע, אֵין תַּאֲווֹת וּמַדּוֹחִים. וְלָנוּ, יֵשׁ גַּם יֵשׁ!... וְהַתְּשׁוּבָה, בַּגְּמָרָא (בְּרָכוֹת סא:): "צַדִּיקִים, יֵצֶר טוֹב שׁוֹפְטָן", מַנְהִיגָם. שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלִבִּי חָלָל בְּקִרְבִּי" (תְּהִלִּים קט-כב). וּבְגִרְסַת אָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן (לב-ג): "צַדִּיקִים, נוֹטֵל מֵהֶם יֵצֶר הָרָע וְנוֹתֵן לָהֶם יֵצֶר טוֹב". דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁהֵעִיד בְּעַצְמוֹ: "וְלִבִּי חָלָל בְּקִרְבִּי", אָמַר: "חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי, וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ" (תְּהִלִּים קיט-נט). "אָמַר דָּוִד: בְּכָל יוֹם הָיִיתִי מְחַשֵּׁב, לְמָקוֹם פְּלוֹנִי אֲנִי הוֹלֵךְ וּלְבַיִת פְּלוֹנִי אֲנִי הוֹלֵךְ, וְהָיוּ רַגְלַי מְבִיאוֹת אוֹתִי לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת" (וַיִּקְרָא רַבָּה לה-א). לָנוּ קוֹרֶה הַהֶפֶךְ: בְּכָל יוֹם אוֹמְרִים אָנוּ לְעַצְמֵנוּ שֶׁהַפַּעַם נְכַוֵּן בַּתְּפִלָּה, וּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ נוֹשְׂאוֹת אוֹתָנוּ הַרְחֵק מִשָּׁם... דַּרְגָּה זוֹ, שֶׁהָרַגְלַיִם הוֹלְכוֹת מֵאֲלֵיהֶן לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, הֲרֵי הִיא בִּבְחִינַת הֶכְרֵחַ וְטֶבַע. זוֹ הָיְתָה דַּרְגָּתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן לִפְנֵי הַחֵטְא. "שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה בְּטִבְעוֹ מַה שֶּׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת, כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, פּוֹעֲלֵי אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתָם אֱמֶת וְלֹא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם", וְהִיא שֶׁתִּהְיֶה דַּרְגָּתֵנוּ עִם בּוֹא הַגְּאֻלָּה. (רַמְבַּ"ן דְּבָרִים ל-ו) וְהִשְׁרִישׁ הַבַּעַל שֵם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זצ"ל שֶׁיֵּשׁ בָּנוּ בְּחִינַת: "קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ" (תְּהִלִּים סט-יט), לְהִתְקָרֵב בְּאֵיזוֹ בְּחִינָה לְדַרְגַּת גְּאֻלָּה אִישִׁית. וְהָאֱמֶת, שֶׁאָכֵן קָנִינוּ אוֹתָהּ בְּמֵמַד מְסֻיָּם. הֲרֵי אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לֶאֱכֹל בְּלִי בְּרָכָה תְּחִלָּה וָסוֹף. פּוֹקְחִים עֵינַיִם, וּמֵאֵלָיו נֶאֱמָר: "מוֹדֶה אֲנִי". וּמֻקְצֶה, בְּשַׁבָּת, הֲרֵיהוּ "מִחוּץ לַתְּחוּם". מַה כָּל אֵלּוּ, אִם לֹא בְּחִינַת הֶכְרֵחַ וְטֶבַע, הֶרְגֵּל מֻשְׁרָשׁ! וְאִלּוּ בְּעִנְיַן חֲסִימַת הַפֶּה מִדִּבּוּר אָסוּר, עֲדַיִן יֵשׁ הִתְלַבְּטוּת, נִטֶּשֶׁת מִלְחָמָה. עֲדַיִן לֹא קָנִינוּ בּוֹ טֶבַע וְהֶכְרֵחַ. לֹא הִגַּעְנוּ לְדַרְגַּת הַגְּאֻלָּה... עֲדַיִן נַפְשֵׁנוּ בְּכַף הַקֶּלַע, מִתְיַסֶּרֶת וּמִתְחַבֶּטֶת... וְזוֹ מְשִׂימָתֵנוּ, עֲבוֹדַת חַיֵּינוּ: לַהֲפֹךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִצְווֹת לִשְׁגוּרוֹת, יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִדּוֹת טוֹבוֹת לְטֶבַע, לְהִתְקָרֵב יוֹתֵר וְיוֹתֵר לִגְאֻלָּה אִישִׁית. וְנִזְכֹּר, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שָׁלֵם עִם כָּל מַעֲשָׂיו, מֻכְרָח בָּהֶם, קֹדֶם הַחֵטְא – הָיָה בְּגַן הָעֵדֶן. כְּשֶׁחָטָא, וְאִבֵּד סְגֻלָּה זוֹ, גֵּרֵשׁ עַצְמוֹ מִגַּן עֶדְנוֹ. בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה גֹּרַשׁ מִגַּן הָעֵדֶן הַפְּנִימִי שֶׁלּוֹ. גָּזַר עַל עַצְמוֹ חַיֵּי צַעַר וְעָמָל מְפָרֵךְ. כְּשֶׁנָּשׁוּב לְמַצָּבוֹ, עִם בּוֹא הַגְּאֻלָּה, יָשׁוּב לִהְיוֹת גַּן עֵדֶן עֲלֵי אֲדָמוֹת. וּבָרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה, בְּלִבֵּנוּ. הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁזָּכוּ לְהַגִּיעַ לְדַרְגָּה זוֹ, זָכוּ לְחַיִּים שֶׁהֵם מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא (ב"ב יז.). נֵדַע אַף אָנוּ, שֶׁבְּכָל שֶׁטַח שֶׁנּוֹסִיף לִכְבֹּשׁ לִבְחִינָה זוֹ בְּתוֹכֵנוּ, נַגִּיעַ בּוֹ לְשַׁלְוָה וְלִשְׁלֵמוּת אִישִׁית, לְפִסַּת גַּן עֵדֶן עֲלֵי אֲדָמוֹת. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בַּכָּתוּב: "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ", תִּלְמְדוּ מֵהֶם לִהְיוֹת מֻכְרָחִים וְטִבְעִיִּים כְּמוֹתָם, "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים", חַיִּים רְגוּעִים וּשְׁלֵוִים וְעֶרְכִּיִּים! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)