Otzarot-Article

מַדּוּעַ בִּקְּשָׁה הָאִשָּׁה שֶׁיִּקְבְּרוּ אוֹתָהּ כְּשֶׁפֶּתֶק בְּיָדָהּ?

"וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים" (כה-כג) כָּתַב רַבֵּנוּ בַּחְיֵי, שֶׁמִּנְהַג חֲסִידִים בְּצָרְפַת לַעֲשׂוֹת מִשֻּׁלְחַן לִמּוּדָם אָרוֹן לִקְבוּרָה, לְהוֹרוֹת כִּי הָאָדָם לֹא יִקַּח בְּיָדוֹ מְאוּמָה מִכָּל עֲמָלוֹ שֶׁעָמַל תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, זוּלַת הַמִּצְווֹת וְהַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁעָשָׂה בְּמֶשֶׁךְ יְמֵי חַיָּיו.

סִפֵּר הָרַהַ"ג רַבִּי אֵלִיָּהוּ מָן, מֵרָאשֵׁי יְשִׁיבַת "אוֹר יִשְׂרָאֵל", שֶׁאֶחָד מִתַּלְמִידָיו הָלַךְ לְהִתְיַעֵץ עִם הַגְּרַ"ח קַנְיֵבְסְקִי זַצַ"ל, בִּשְׁאֵלָה מַרְגֶּשֶׁת: "אִמִּי הִיא אִשָּׁה קְשִׁישָׁה שֶׁעָבְרָה אֶת מְאֹרְעוֹת הַשּׁוֹאָה. הַנָּאצִים ימ"ש, הָרְגוּ אֶת כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ לְעֵינֶיהָ.

בְּאַחַד הַיָּמִים, קָרְאָה לִי אִמִּי וּבִקְּשָׁה מִמֶּנִּי: "רְאֵה בְּנִי חֲבִיבִי, אֲנִי מַרְגִּישָׁה כִּי יוֹמִי מִתְקָרֵב... מַה שֶּׁהֶחֱזִיק אוֹתִי בַּשּׁוֹאָה הָיוּ הַמִּלִּים הַמְרַגְּשׁוֹת מֵהַתְּפִלָּה: וּבְכָל זֹאת שִׁמְךָ לֹא שָׁכַחְנוּ, נָא אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ. מִשְׁפָּט זֶה הָיִיתִי נוֹהֶגֶת לְהַזְכִּיר כָּל יוֹם עַשְׂרוֹת פְּעָמִים, בִּמְיֻחָד כַּאֲשֶׁר הַקְּשָׁיִים הִתְעַצְּמוּ. אָמַרְתִּי לַה' יִתְבָּרַךְ: 'כְּשֵׁם שֶׁאֵינִי שׁוֹכַחַת אוֹתְךָ אֲפִלּוּ בַּגֵּיהִנֹּם הַזֶּה, כָּךְ אַתָּה לֹא תִּשְׁכַּח אוֹתִי'. ה' יִתְבָּרַךְ לֹא הֵשִׁיב פָּנַי רֵיקָם. הוּא פָּדָה אוֹתִי מִמָּוֶת לְחַיִּים וְזִכַּנִי לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּלְהָקִים מִשְׁפָּחָה לְתִפְאֶרֶת.

אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מִמְּךָ דָּבָר אֶחָד: כַּאֲשֶׁר אֶפָּטֵר מֵהָעוֹלָם, תַּנִּיחַ בְּיָדִי פֶּתֶק וּבוֹ הַמִּלִּים: וּבְכָל זֹאת שִׁמְךָ לֹא שָׁכַחְנוּ, נָא אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ. וַאֲנִי תִּקְוָה כִּי הַמִּלִּים הַלָּלוּ, שֶׁהִצְלִיחוּ לְהוֹצִיא אוֹתִי מֵהַגֵּיהִנֹּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, יַצְלִיחוּ לְהַצִּילֵנִי גַּם מֵהַגֵּיהִנֹּם בָּעוֹלָם הַבָּא".

סִיֵּם הַתַּלְמִיד אֶת הַסִּפּוּר, וּדְמָעוֹת נִקְווּ בְּזָוִיּוֹת עֵינָיו. נַפְשׁוֹ בִּשְׁאֵלָתוֹ, הַאִם מֻתָּר לוֹ לְקַיֵּם אֶת בַּקָּשַׁת אִמּוֹ בְּבוֹא הַיּוֹם? הַאִם מֻתָּר לוֹ לְקָבְרָהּ כְּשֶׁפֶּתֶק בְּיָדָהּ?

הֵשִׁיב הָרַב, שֶׁמִּשְׁפָּט זֶה אֵינוֹ פָּסוּק, אֶלָּא לְשׁוֹן תְּפִלָּה, לָכֵן מֻתָּר לִקְבֹּר פֶּתֶק כָּזֶה. וּבְכָל זֹאת, כְּדַאי לְהַנִּיחַ אוֹתוֹ בְּשַׂקִּית בְּתוֹךְ שַׂקִּית. "אָמְנָם", הוֹסִיף הָרַב, "הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל, וְאֵין צֹרֶךְ בַּפֶּתֶק הַזֶּה, אֲבָל אִם זֶה גּוֹרֵם לְאִמְּךָ נַחַת רוּחַ, אַל תֹּאמַר לָהּ זֹאת.

הַצִּוּוּי שֶׁל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּקְבְּרוּ אוֹתָם יַחַד עִם הַסְּפָרִים שֶׁהוֹצִיאוּ לְאוֹר עוֹלָם, אוֹ שֶׁיַּנִּיחוּ אוֹתָם בַּאֲרוֹן קְבוּרָה הֶעָשׂוּי מִשֻּׁלְחַן לִמּוּדָם, הָיָה כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת לִבּוֹת הָעָם; שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁלָּעוֹלָם הַבָּא אָדָם לוֹקֵחַ אִתּוֹ רַק תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְתוּ לֹא. אֲבָל כַּוָּנַת אִמְּךָ, הִיא לְהִנָּצֵל עַל יְדֵי פֶּתֶק זֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, כְּעֵדוּת שֶׁנִּשְׁאֲרָה דְּבוּקָה בֶּאֱמוּנָתָהּ לַמְרוֹת הַכֹּל - וְאֶת זֶה הֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ, וְאֵין צֹרֶךְ לְ'הַזְכִּיר' לוֹ..."

בִּמְדִינַת טְרִיפּוֹלִי הָיָה חָכָם עָצוּם, הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק בּוֹקוֹבְזָה זַצַ"ל. אֲפִלּוּ הָאִיטַלְקִים שֶׁשָּׁלְטוּ בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה בַּמְּדִינָה, כִּבְּדוּהוּ וְהֶעֱרִיצוּהוּ.

הָאַפִּיפְיוֹר הָרָאשִׁי בְּאִיטַלְיָה שָׁמַע עַל גְּדֻלָּתוֹ, וְהִזְמִין אוֹתוֹ לְבִקּוּר אֶצְלוֹ. נִצֵּל הָרַב אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת וּבִקֵּשׁ רְשׁוּת מֵהָאַפִּיפְיוֹר לָרֶדֶת אֶל מַרְתְּפֵי הַוָּתִיקָן כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת הַמְּנוֹרָה שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁעַל פִּי הַמָּסֹרֶת מֻנָּחִים שָׁם.

נִבְהַל הָאַפִּיפְיוֹר מִבַּקָּשָׁתוֹ שֶׁל הָרַב, וְאָמַר: "אֶשְׂמַח לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתְךָ, אַךְ הַדָּבָר אֵינוֹ טוֹב בַּעֲבוּרְךָ. הָיוּ לְפָנֶיךָ חֲכָמִים גְּדוֹלִים שֶׁבִּקְּשׁוּ לִרְאוֹתָם, אַךְ הֵם לֹא נִשְׁאֲרוּ בַּחַיִּים לְאַחַר מִכֵּן". הָרַב הִשְׁתּוֹקֵק בְּכָל מְאוֹדוֹ לִזְכּוֹת לִרְאוֹת אֶת הַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה, לָכֵן הִמְשִׁיךְ לְהַפְצִיר בָּאַפִּיפְיוֹר. לְבַסּוֹף נִכְנַע הָאַפִּיפְיוֹר לִלְחָצָיו שֶׁל רַבִּי יִצְחָק, וְהִתִּיר לוֹ לָרֶדֶת לַמַּרְתֵּפִים הַנִּסְתָּרִים שֶׁל הַוָּתִיקָן.

לִפְנֵי שֶׁהָרַב נִכְנַס, כָּרַךְ סְבִיב גּוּפוֹ חֶבֶל, כְּדֵי שֶׁאִם יָמוּת, יִמְשְׁכוּהוּ מִשָּׁם. הוּא יָדַע שֶׁאַף אֶחָד לֹא יַסְכִּים לְהִכָּנֵס לְשָׁם כְּדֵי לְחַלֵּץ אֶת גּוּפָתוֹ...

הָרַב יָצָא מְבֹהָל וְרוֹעֵד מֵהַמָּקוֹם, וְאָמַר: "גַּם אִם אֶחְיֶה מֵעַתָּה אֶלֶף שָׁנִים, לֹא אַסְפִּיק לְלַמֵּד אֶתְכֶם אֶת הַחָכְמָה הָעֲצוּמָה שֶׁהִתְגַּלְּתָה בְּפָנַי בִּרְאוֹתִי אֶת הַמְּנוֹרָה, אַךְ אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֶפָּטֵר מֵהָעוֹלָם בַּיָּמִים הַקְּרוֹבִים".

וְאָכֵן כָּךְ הָיָה! תּוֹךְ יָמִים סְפוּרִים הֶחֱזִיר הָרַב אֶת נִשְׁמָתוֹ לְבוֹרְאוֹ בְּטָהֳרָה. (מָה אָהַבְתִּי תּוֹרָתֶךָ)

	משפטים תשפ"ה
	לְהִשְׁתַּדֵּל לְבַקֵּר חוֹלִים
	מַדּוּעַ בִּקְּשָׁה הָאִשָּׁה שֶׁיִּקְבְּרוּ אוֹתָהּ כְּשֶׁפֶּתֶק בְּיָדָהּ? "וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים" (כה-כג) כָּתַב רַבֵּנוּ בַּחְיֵי, שֶׁמִּנְהַג חֲסִידִים בְּצָרְפַת לַעֲשׂוֹת מִשֻּׁלְחַן לִמּוּדָם אָרוֹן לִקְבוּרָה, לְהוֹרוֹת כִּי הָאָדָם לֹא יִקַּח בְּיָדוֹ מְאוּמָה מִכָּל עֲמָלוֹ שֶׁעָמַל תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, זוּלַת הַמִּצְווֹת וְהַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁעָשָׂה בְּמֶשֶׁךְ יְמֵי חַיָּיו. סִפֵּר הָרַהַ"ג רַבִּי אֵלִיָּהוּ מָן, מֵרָאשֵׁי יְשִׁיבַת "אוֹר יִשְׂרָאֵל", שֶׁאֶחָד מִתַּלְמִידָיו הָלַךְ לְהִתְיַעֵץ עִם הַגְּרַ"ח קַנְיֵבְסְקִי זַצַ"ל, בִּשְׁאֵלָה מַרְגֶּשֶׁת: "אִמִּי הִיא אִשָּׁה קְשִׁישָׁה שֶׁעָבְרָה אֶת מְאֹרְעוֹת הַשּׁוֹאָה. הַנָּאצִים ימ"ש, הָרְגוּ אֶת כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ לְעֵינֶיהָ. בְּאַחַד הַיָּמִים, קָרְאָה לִי אִמִּי וּבִקְּשָׁה מִמֶּנִּי: "רְאֵה בְּנִי חֲבִיבִי, אֲנִי מַרְגִּישָׁה כִּי יוֹמִי מִתְקָרֵב... מַה שֶּׁהֶחֱזִיק אוֹתִי בַּשּׁוֹאָה הָיוּ הַמִּלִּים הַמְרַגְּשׁוֹת מֵהַתְּפִלָּה: וּבְכָל זֹאת שִׁמְךָ לֹא שָׁכַחְנוּ, נָא אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ. מִשְׁפָּט זֶה הָיִיתִי נוֹהֶגֶת לְהַזְכִּיר כָּל יוֹם עַשְׂרוֹת פְּעָמִים, בִּמְיֻחָד כַּאֲשֶׁר הַקְּשָׁיִים הִתְעַצְּמוּ. אָמַרְתִּי לַה' יִתְבָּרַךְ: 'כְּשֵׁם שֶׁאֵינִי שׁוֹכַחַת אוֹתְךָ אֲפִלּוּ בַּגֵּיהִנֹּם הַזֶּה, כָּךְ אַתָּה לֹא תִּשְׁכַּח אוֹתִי'. ה' יִתְבָּרַךְ לֹא הֵשִׁיב פָּנַי רֵיקָם. הוּא פָּדָה אוֹתִי מִמָּוֶת לְחַיִּים וְזִכַּנִי לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּלְהָקִים מִשְׁפָּחָה לְתִפְאֶרֶת. אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מִמְּךָ דָּבָר אֶחָד: כַּאֲשֶׁר אֶפָּטֵר מֵהָעוֹלָם, תַּנִּיחַ בְּיָדִי פֶּתֶק וּבוֹ הַמִּלִּים: וּבְכָל זֹאת שִׁמְךָ לֹא שָׁכַחְנוּ, נָא אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ. וַאֲנִי תִּקְוָה כִּי הַמִּלִּים הַלָּלוּ, שֶׁהִצְלִיחוּ לְהוֹצִיא אוֹתִי מֵהַגֵּיהִנֹּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, יַצְלִיחוּ לְהַצִּילֵנִי גַּם מֵהַגֵּיהִנֹּם בָּעוֹלָם הַבָּא". סִיֵּם הַתַּלְמִיד אֶת הַסִּפּוּר, וּדְמָעוֹת נִקְווּ בְּזָוִיּוֹת עֵינָיו. נַפְשׁוֹ בִּשְׁאֵלָתוֹ, הַאִם מֻתָּר לוֹ לְקַיֵּם אֶת בַּקָּשַׁת אִמּוֹ בְּבוֹא הַיּוֹם? הַאִם מֻתָּר לוֹ לְקָבְרָהּ כְּשֶׁפֶּתֶק בְּיָדָהּ? הֵשִׁיב הָרַב, שֶׁמִּשְׁפָּט זֶה אֵינוֹ פָּסוּק, אֶלָּא לְשׁוֹן תְּפִלָּה, לָכֵן מֻתָּר לִקְבֹּר פֶּתֶק כָּזֶה. וּבְכָל זֹאת, כְּדַאי לְהַנִּיחַ אוֹתוֹ בְּשַׂקִּית בְּתוֹךְ שַׂקִּית. "אָמְנָם", הוֹסִיף הָרַב, "הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל, וְאֵין צֹרֶךְ בַּפֶּתֶק הַזֶּה, אֲבָל אִם זֶה גּוֹרֵם לְאִמְּךָ נַחַת רוּחַ, אַל תֹּאמַר לָהּ זֹאת. הַצִּוּוּי שֶׁל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּקְבְּרוּ אוֹתָם יַחַד עִם הַסְּפָרִים שֶׁהוֹצִיאוּ לְאוֹר עוֹלָם, אוֹ שֶׁיַּנִּיחוּ אוֹתָם בַּאֲרוֹן קְבוּרָה הֶעָשׂוּי מִשֻּׁלְחַן לִמּוּדָם, הָיָה כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת לִבּוֹת הָעָם; שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁלָּעוֹלָם הַבָּא אָדָם לוֹקֵחַ אִתּוֹ רַק תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְתוּ לֹא. אֲבָל כַּוָּנַת אִמְּךָ, הִיא לְהִנָּצֵל עַל יְדֵי פֶּתֶק זֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, כְּעֵדוּת שֶׁנִּשְׁאֲרָה דְּבוּקָה בֶּאֱמוּנָתָהּ לַמְרוֹת הַכֹּל - וְאֶת זֶה הֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ, וְאֵין צֹרֶךְ לְ'הַזְכִּיר' לוֹ..." בִּמְדִינַת טְרִיפּוֹלִי הָיָה חָכָם עָצוּם, הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק בּוֹקוֹבְזָה זַצַ"ל. אֲפִלּוּ הָאִיטַלְקִים שֶׁשָּׁלְטוּ בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה בַּמְּדִינָה, כִּבְּדוּהוּ וְהֶעֱרִיצוּהוּ. הָאַפִּיפְיוֹר הָרָאשִׁי בְּאִיטַלְיָה שָׁמַע עַל גְּדֻלָּתוֹ, וְהִזְמִין אוֹתוֹ לְבִקּוּר אֶצְלוֹ. נִצֵּל הָרַב אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת וּבִקֵּשׁ רְשׁוּת מֵהָאַפִּיפְיוֹר לָרֶדֶת אֶל מַרְתְּפֵי הַוָּתִיקָן כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת הַמְּנוֹרָה שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁעַל פִּי הַמָּסֹרֶת מֻנָּחִים שָׁם. נִבְהַל הָאַפִּיפְיוֹר מִבַּקָּשָׁתוֹ שֶׁל הָרַב, וְאָמַר: "אֶשְׂמַח לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתְךָ, אַךְ הַדָּבָר אֵינוֹ טוֹב בַּעֲבוּרְךָ. הָיוּ לְפָנֶיךָ חֲכָמִים גְּדוֹלִים שֶׁבִּקְּשׁוּ לִרְאוֹתָם, אַךְ הֵם לֹא נִשְׁאֲרוּ בַּחַיִּים לְאַחַר מִכֵּן". הָרַב הִשְׁתּוֹקֵק בְּכָל מְאוֹדוֹ לִזְכּוֹת לִרְאוֹת אֶת הַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה, לָכֵן הִמְשִׁיךְ לְהַפְצִיר בָּאַפִּיפְיוֹר. לְבַסּוֹף נִכְנַע הָאַפִּיפְיוֹר לִלְחָצָיו שֶׁל רַבִּי יִצְחָק, וְהִתִּיר לוֹ לָרֶדֶת לַמַּרְתֵּפִים הַנִּסְתָּרִים שֶׁל הַוָּתִיקָן. לִפְנֵי שֶׁהָרַב נִכְנַס, כָּרַךְ סְבִיב גּוּפוֹ חֶבֶל, כְּדֵי שֶׁאִם יָמוּת, יִמְשְׁכוּהוּ מִשָּׁם. הוּא יָדַע שֶׁאַף אֶחָד לֹא יַסְכִּים לְהִכָּנֵס לְשָׁם כְּדֵי לְחַלֵּץ אֶת גּוּפָתוֹ... הָרַב יָצָא מְבֹהָל וְרוֹעֵד מֵהַמָּקוֹם, וְאָמַר: "גַּם אִם אֶחְיֶה מֵעַתָּה אֶלֶף שָׁנִים, לֹא אַסְפִּיק לְלַמֵּד אֶתְכֶם אֶת הַחָכְמָה הָעֲצוּמָה שֶׁהִתְגַּלְּתָה בְּפָנַי בִּרְאוֹתִי אֶת הַמְּנוֹרָה, אַךְ אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֶפָּטֵר מֵהָעוֹלָם בַּיָּמִים הַקְּרוֹבִים". וְאָכֵן כָּךְ הָיָה! תּוֹךְ יָמִים סְפוּרִים הֶחֱזִיר הָרַב אֶת נִשְׁמָתוֹ לְבוֹרְאוֹ בְּטָהֳרָה. (מָה אָהַבְתִּי תּוֹרָתֶךָ)