Otzarot-Article

"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" (כב-כד) שָׂח הָרַבִּי מְנַחֵם מֶנְדְּל מִקּוֹצְק זַצַ"ל: הַכֶּסֶף הַיְחִידִי שֶׁמְּלַוֶּה אֶת אָדָם לְבֵית עוֹלָמוֹ הוּא הַכֶּסֶף שֶׁנָּתַן לְעָנִי. "אֶת הֶעָנִי - עִמָּךְ" – רַק מַה שֶּׁנָּתַן לְעָנִי מִתְלַוֶּה אֵלָיו בְּיוֹם פְּטִירָתוֹ, כִּי "בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל הָאָדָם אֵין מְלַוִּין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶּסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים" (אבות ו-ט).

מְסֻפָּר עַל עָשִׁיר שֶׁהִתְגָּאָה בְּעָשְׁרוֹ הָרַב. הוּא אָמַר בְּבִטָּחוֹן רַב שֶׁאֲפִלּוּ אִם תִּתְחוֹלֵל מַהְפֵּכָה בִּמְדִינָתוֹ, עֲדַיִן יִשָּׁאֵר עָשִׁיר גָּדוֹל, מִפְּנֵי שֶׁנְּכָסָיו פְּזוּרִים בְּכָל קַצְווֹת תֵּבֵל, וְגַם אִם רְכוּשׁוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד יִנָּזֵק – יִשָּׁאֵר לוֹ הָרְכוּשׁ בַּמְּדִינוֹת הָאֲחֵרוֹת.

אָמַר לוֹ הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זַצַ"ל: "אַתָּה צוֹדֵק, אוּלַי קָשֶׁה לָקַחַת מִמְּךָ אֶת כָּל כַּסְפְּךָ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָכוֹל לָקַחַת אוֹתְךָ מִכַּסְפְּךָ"... לָכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל (שבת קנא:), "עֲשֵׂה צְדָקָה עַד שֶׁאַתָּה מוֹצֵא לְמִי לַעֲשׂוֹת וּמָצוּי לְךָ הַמָּמוֹן וְעוֹדוֹ בְּיָדְךָ!"

יֵשׁ מָשָׁל נֶחְמָד עַל עִנְיָן זֶה: הָיוּ חֲמִשָּׁה נֵרוֹת דּוֹלְקִים, וּמִישֶׁהוּ כִּבָּה שְׁנַיִם מֵהֶם.

כַּמָּה נֵרוֹת נִשְׁאֲרוּ? לִכְאוֹרָה, שְׁלֹשָׁה נֵרוֹת!

אֲבָל זֶה לֹא נָכוֹן!!! נִשְׁאֲרוּ רַק שְׁנַיִם!! מַדּוּעַ?! כִּי שְׁלֹשֶׁת הַנֵּרוֹת שֶׁהִמְשִׁיכוּ לִדְלֹק - יִגָּמְרוּ בְּאֵיזֶה שָׁלָב, אַךְ הַנֵּרוֹת שֶׁנִּכְבּוּ - יִשָּׁאֲרוּ לְעוֹלָם!

כָּךְ הִיא הַצְּדָקָה, אָדָם מְחַסֵּר מִמָּמוֹנוֹ, אַךְ בְּעֶצֶם לֹא נֶחְסָר מִמֶּנּוּ דָּבָר, כִּי הַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא לְנֵצַח נְצָחִים!

אֶחָד מִתַּלְמִידֵי הַגָּאוֹן רַבִּי שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן זַצַ"ל, אָמַר לוֹ שֶׁמָּחָר הוּא לֹא יוּכַל לְהַגִּיעַ לַשִּׁעוּר הַקָּבוּעַ.

שָׁאַל אוֹתוֹ הָרַב לְפֵשֶׁר הַסִּבָּה, וְהוּא עָנָה בְּכֵנוּת, שֶׁיֵּשׁ מָחָר מִשְׂחַק כַּדּוּרֶגֶל חָשׁוּב מְאֹד שֶׁהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְפַסְפֵּס.

שָׁאַל הָרַב: "מַה זֶּה כַּדּוּרֶגֶל?"

הֵשִׁיב הַתַּלְמִיד בִּפְלִיאָה: "כְּבוֹד הָרַב אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה זֶּה כַּדּוּרֶגֶל?!"

הֵשִׁיב הָרַב: "לֹא מַמָּשׁ, תַּסְבִּיר לִי". הִסְבִּיר הַתַּלְמִיד, שֶׁיֵּשׁ כַּדּוּר, וְהַמַּטָּרָה הִיא לְהַכְנִיס אֶת הַכַּדּוּר אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר.

חָקַר הָרַב וְשָׁאַל: "הַשַּׁעַר גָּדוֹל אוֹ קָטָן?"

"בְּעֵרֶךְ שִׁבְעָה מֶטְרִים". עָנָה. הֶרְאָה הָרַב אֲרֶשֶׁת פָּנִים תְּמִימָה וְשָׁאַל: "אָז מָה הַבְּעָיָה? שֶׁיִּקְחוּ אֶת הַכַּדּוּר וְיַכְנִיסוּ אוֹתוֹ לַשַּׁעַר!"

חִיֵּךְ הַתַּלְמִיד: "כְּבוֹד הָרַב, זֶה לֹא כָּל כָּךְ פָּשׁוּט, כִּי יֵשׁ שׁוֹעֵר שֶׁשּׁוֹמֵר עַל הַשַּׁעַר שֶׁלֹּא יַכְנִיסוּ אֶת הַכַּדּוּר".

"הַשּׁוֹעֵר נִמְצָא שָׁם כָּל הַיּוֹם?" שָׁאַל הָרַב.

"לֹא, כְּבוֹד הָרַב, הוּא נִמְצָא שָׁם בְּעֵרֶךְ שָׁעָה וָחֵצִי, עַד שֶׁהַשּׁוֹפֵט שׁוֹרֵק, וְאָז הוֹלֵךְ הַבַּיְתָה עִם כֻּלָּם".

"אָז מָה הַבְּעָיָה? שֶׁיָּבוֹאוּ בַּלַּיְלָה כְּשֶׁהַשּׁוֹעֵר לֹא נִמְצָא וְיַכְנִיסוּ אֶת הַכַּדּוּר לַשַּׁעַר", הִקְשָׁה הָרַב...

"אֲבָל כְּבוֹד הָרַב! כְּשֶׁהַמִּשְׂחָק נִגְמָר אִי אֶפְשָׁר יוֹתֵר לְהַבְקִיעַ שַׁעַר, כִּי אֵין שַׂחְקָנִים שֶׁמִּתְנַגְּדִים!"

"יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ מְדַבֵּר!" אָמַר הָרַב, "כָּל עוֹד אַתָּה חַי, אַתָּה עֲדַיִן בַּמִּשְׂחָק - אַתָּה יָכוֹל עֲדַיִן לָבוֹא לְשִׁעוּר תּוֹרָה, לֶאֱסֹף מִצְווֹת, לְתַקֵּן אֶת עַצְמְךָ... אֲבָל כְּשֶׁהַמִּשְׂחָק מִסְתַּיֵּם אִי אֶפְשָׁר לְהַבְקִיעַ יוֹתֵר "גּוֹלִים"! הַחָכְמָה הִיא דַּוְקָא כְּשֶׁיֵּשׁ קְשָׁיִים, כַּאֲשֶׁר יֵשׁ שַׂחְקָנִים שֶׁמַּפְרִיעִים, דַּוְקָא אָז לְהַכְנִיס אֶת הַכַּדּוּר אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר!" (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	יתרו תשפ"ה
	מֶה הָיְתָה סִבַּת הָאֲסוֹנוֹת?
	"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" (כב-כד) שָׂח הָרַבִּי מְנַחֵם מֶנְדְּל מִקּוֹצְק זַצַ"ל: הַכֶּסֶף הַיְחִידִי שֶׁמְּלַוֶּה אֶת אָדָם לְבֵית עוֹלָמוֹ הוּא הַכֶּסֶף שֶׁנָּתַן לְעָנִי. "אֶת הֶעָנִי - עִמָּךְ" – רַק מַה שֶּׁנָּתַן לְעָנִי מִתְלַוֶּה אֵלָיו בְּיוֹם פְּטִירָתוֹ, כִּי "בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל הָאָדָם אֵין מְלַוִּין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶּסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים" (אבות ו-ט). מְסֻפָּר עַל עָשִׁיר שֶׁהִתְגָּאָה בְּעָשְׁרוֹ הָרַב. הוּא אָמַר בְּבִטָּחוֹן רַב שֶׁאֲפִלּוּ אִם תִּתְחוֹלֵל מַהְפֵּכָה בִּמְדִינָתוֹ, עֲדַיִן יִשָּׁאֵר עָשִׁיר גָּדוֹל, מִפְּנֵי שֶׁנְּכָסָיו פְּזוּרִים בְּכָל קַצְווֹת תֵּבֵל, וְגַם אִם רְכוּשׁוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד יִנָּזֵק – יִשָּׁאֵר לוֹ הָרְכוּשׁ בַּמְּדִינוֹת הָאֲחֵרוֹת. אָמַר לוֹ הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זַצַ"ל: "אַתָּה צוֹדֵק, אוּלַי קָשֶׁה לָקַחַת מִמְּךָ אֶת כָּל כַּסְפְּךָ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָכוֹל לָקַחַת אוֹתְךָ מִכַּסְפְּךָ"... לָכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל (שבת קנא:), "עֲשֵׂה צְדָקָה עַד שֶׁאַתָּה מוֹצֵא לְמִי לַעֲשׂוֹת וּמָצוּי לְךָ הַמָּמוֹן וְעוֹדוֹ בְּיָדְךָ!" יֵשׁ מָשָׁל נֶחְמָד עַל עִנְיָן זֶה: הָיוּ חֲמִשָּׁה נֵרוֹת דּוֹלְקִים, וּמִישֶׁהוּ כִּבָּה שְׁנַיִם מֵהֶם. כַּמָּה נֵרוֹת נִשְׁאֲרוּ? לִכְאוֹרָה, שְׁלֹשָׁה נֵרוֹת! אֲבָל זֶה לֹא נָכוֹן!!! נִשְׁאֲרוּ רַק שְׁנַיִם!! מַדּוּעַ?! כִּי שְׁלֹשֶׁת הַנֵּרוֹת שֶׁהִמְשִׁיכוּ לִדְלֹק - יִגָּמְרוּ בְּאֵיזֶה שָׁלָב, אַךְ הַנֵּרוֹת שֶׁנִּכְבּוּ - יִשָּׁאֲרוּ לְעוֹלָם! כָּךְ הִיא הַצְּדָקָה, אָדָם מְחַסֵּר מִמָּמוֹנוֹ, אַךְ בְּעֶצֶם לֹא נֶחְסָר מִמֶּנּוּ דָּבָר, כִּי הַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא לְנֵצַח נְצָחִים! אֶחָד מִתַּלְמִידֵי הַגָּאוֹן רַבִּי שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן זַצַ"ל, אָמַר לוֹ שֶׁמָּחָר הוּא לֹא יוּכַל לְהַגִּיעַ לַשִּׁעוּר הַקָּבוּעַ. שָׁאַל אוֹתוֹ הָרַב לְפֵשֶׁר הַסִּבָּה, וְהוּא עָנָה בְּכֵנוּת, שֶׁיֵּשׁ מָחָר מִשְׂחַק כַּדּוּרֶגֶל חָשׁוּב מְאֹד שֶׁהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְפַסְפֵּס. שָׁאַל הָרַב: "מַה זֶּה כַּדּוּרֶגֶל?" הֵשִׁיב הַתַּלְמִיד בִּפְלִיאָה: "כְּבוֹד הָרַב אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה זֶּה כַּדּוּרֶגֶל?!" הֵשִׁיב הָרַב: "לֹא מַמָּשׁ, תַּסְבִּיר לִי". הִסְבִּיר הַתַּלְמִיד, שֶׁיֵּשׁ כַּדּוּר, וְהַמַּטָּרָה הִיא לְהַכְנִיס אֶת הַכַּדּוּר אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר. חָקַר הָרַב וְשָׁאַל: "הַשַּׁעַר גָּדוֹל אוֹ קָטָן?" "בְּעֵרֶךְ שִׁבְעָה מֶטְרִים". עָנָה. הֶרְאָה הָרַב אֲרֶשֶׁת פָּנִים תְּמִימָה וְשָׁאַל: "אָז מָה הַבְּעָיָה? שֶׁיִּקְחוּ אֶת הַכַּדּוּר וְיַכְנִיסוּ אוֹתוֹ לַשַּׁעַר!" חִיֵּךְ הַתַּלְמִיד: "כְּבוֹד הָרַב, זֶה לֹא כָּל כָּךְ פָּשׁוּט, כִּי יֵשׁ שׁוֹעֵר שֶׁשּׁוֹמֵר עַל הַשַּׁעַר שֶׁלֹּא יַכְנִיסוּ אֶת הַכַּדּוּר". "הַשּׁוֹעֵר נִמְצָא שָׁם כָּל הַיּוֹם?" שָׁאַל הָרַב. "לֹא, כְּבוֹד הָרַב, הוּא נִמְצָא שָׁם בְּעֵרֶךְ שָׁעָה וָחֵצִי, עַד שֶׁהַשּׁוֹפֵט שׁוֹרֵק, וְאָז הוֹלֵךְ הַבַּיְתָה עִם כֻּלָּם". "אָז מָה הַבְּעָיָה? שֶׁיָּבוֹאוּ בַּלַּיְלָה כְּשֶׁהַשּׁוֹעֵר לֹא נִמְצָא וְיַכְנִיסוּ אֶת הַכַּדּוּר לַשַּׁעַר", הִקְשָׁה הָרַב... "אֲבָל כְּבוֹד הָרַב! כְּשֶׁהַמִּשְׂחָק נִגְמָר אִי אֶפְשָׁר יוֹתֵר לְהַבְקִיעַ שַׁעַר, כִּי אֵין שַׂחְקָנִים שֶׁמִּתְנַגְּדִים!" "יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ מְדַבֵּר!" אָמַר הָרַב, "כָּל עוֹד אַתָּה חַי, אַתָּה עֲדַיִן בַּמִּשְׂחָק - אַתָּה יָכוֹל עֲדַיִן לָבוֹא לְשִׁעוּר תּוֹרָה, לֶאֱסֹף מִצְווֹת, לְתַקֵּן אֶת עַצְמְךָ... אֲבָל כְּשֶׁהַמִּשְׂחָק מִסְתַּיֵּם אִי אֶפְשָׁר לְהַבְקִיעַ יוֹתֵר "גּוֹלִים"! הַחָכְמָה הִיא דַּוְקָא כְּשֶׁיֵּשׁ קְשָׁיִים, כַּאֲשֶׁר יֵשׁ שַׂחְקָנִים שֶׁמַּפְרִיעִים, דַּוְקָא אָז לְהַכְנִיס אֶת הַכַּדּוּר אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר!" (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)