Otzarot-Article

בְּנֵי חוֹרִין מִתַּאֲוַת הָאֲכִילָה

"לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ" (יב-מו) לִכְאוֹרָה, יֵשׁ לְהָבִין: מַה טַּעְמוֹ שֶׁל אִסּוּר שְׁבִירַת עֶצֶם בְּקָרְבַּן הַפֶּסַח? זֶה אִסּוּר שֶׁאֵין בִּשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת!

אֶת הַתְּשׁוּבָה נוּכַל לִמְצֹא עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ:

בֵּין תַּלְמִידֵי הַחוֹזֶה מִלּוּבְּלִין, בָּלַט הרה"ק רַבִּי יִשָּׂשכָר דֹּב בֶּער מֵרָאדוֹשִׁיץ. הוּא הִתְנַזֵּר מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וּבָז לְכָל עִנְיָן חָמְרִי. בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת הִסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ שֶׁל רַבּוֹ הַגָּדוֹל, הוּא נֶעְדַּר מִבֵּיתוֹ לְמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים אֲרֻכִּים וְהֶעְפִּיל לְמַדְרֵגוֹת נִשָּׂאוֹת.

בֵּיתוֹ שֶׁל רַבִּי יִשָּׂשכָר דֹּב הָיָה רֵיק מִכֹּל, וְהָעֲנִיּוּת בָּלְטָה מִכָּל פִּנָּה. אוּלָם הַצַּדִּיק לֹא הָיָה מֻטְרָד מִכָּךְ... קָרָה לֹא פַּעַם, שֶׁהוּא צָם בְּמֶשֶׁךְ יָמִים שְׁלֵמִים, אַךְ לֹא מִשּׁוּם שֶׁחָפֵץ בְּסִגּוּפִים, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ פְּרוּטָה כְּדֵי לִקְנוֹת מְעַט אֹכֶל...

בְּאַחַת הַשָּׁנִים, צָם ר' יִשָּׂשכָר דֹּב מֵאוֹתָהּ סִבָּה, בְּמֶשֶׁךְ אַרְבַּעַת הַיָּמִים שֶׁבֵּין יוֹם הַכִּפּוּרִים לְסֻכּוֹת. כַּמּוּבָן, עֻבְדָּה זוֹ לֹא הִפְרִיעָה לַעֲבוֹדָתוֹ הָרוּחָנִית בְּיָמִים אֵלּוּ, וְלַהֲכָנוֹת לִקְרַאת הֶחָג הַגָּדוֹל. רַעְיָתוֹ, אֲשֶׁר חָלְקָה עִמּוֹ אֶת חֶרְפַּת הָרָעָב, אַף הִיא לֹא הִתְלוֹנְנָה לְרֶגַע... לְהֶפֶךְ, הִיא הִרְגִּישָׁה שֻׁתָּפָה מְלֵאָה בַּעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ שֶׁל בַּעְלָהּ הַפָּרוּשׁ, וְשָׂמְחָה עַל הַזְּכוּת.

כְּשֶׁהִתְקָרֵב הֶחָג, הִרְגִּישָׁה הָרַעְיָה הַצַּדְקָנִית כִּי עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ כְּדֵי לְכַבֵּד אֶת הֶחָג... הִיא חִטְּטָה בֵּין חֲפָצֶיהָ הַמּוּעָטִים, וּמָצְאָה חֵפֶץ כָּלְשֶׁהוּ. הִיא מָכְרָה אוֹתוֹ בַּשּׁוּק, בַּפְּרוּטוֹת שֶׁקִּבְּלָה – מִהֲרָה לִקְנוֹת יַיִן, נֵרוֹת, חַלּוֹת, וְכַמָּה תַּפּוּחֵי אֲדָמָה...

רַבִּי יִשָּׂשכָר דֹּב לֹא יָדַע עַל כָּךְ. כַּאֲשֶׁר צָעַד בְּלֵיל הִתְקַדֵּשׁ חַג אֶל עֵבֶר סֻכָּתוֹ, חָשַׁב בְּשִׂמְחָה רַק עַל הַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה לָשֶׁבֶת עִם הָאוּשְׁפִּיזִין יַחְדָּו בְּצֵל הַשְּׁכִינָה. עַל קֵבָתוֹ הַמְיֻסֶּרֶת, אַחֲרֵי אַרְבָּעָה יְמֵי צוֹם רְצוּפִים – לֹא חָשַׁב כְּלָל... אֲבָל הוּא הֻפְתַּע לִמְצֹא סֻכָּה מוּאֶרֶת בְּאוֹר הַנֵּרוֹת, יַיִן וְחַלּוֹת מֻנָּחִים עַל הַשֻּׁלְחָן, וְרֵיחַ עָרֵב שֶׁל מְרַק תַּפּוּחֵי אֲדָמָה בָּאֲוִיר.

בְּהִתְרַגְּשׁוּת וּבְהִתְלַהֲבוּת, קִדֵּשׁ ר' יִשָּׂשכָר דֹּב עַל הַיַּיִן, וְאָכַל אֶת הַכַּזַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּכַוָּנוֹת וּבְיִחוּדִים, לְשֵׁם מִצְוַת הַיּוֹם. מִיָּד לְאַחַר מִכֵּן, הִגִּישָׁה לוֹ זוּגָתוֹ מֵהַתַּבְשִׁיל הַיָּחִיד שֶׁהוּכַן לִכְבוֹד הָרֶגֶל. נָטַל ר' יִשָּׂשכָר דֹּב אֶת הַכַּף לְיָדוֹ, טָעַם מְעַט מֵהַמָּרָק, אוּלָם לְפֶתַע – דָּחָה אֶת הַצַּלַּחַת מִלְּפָנָיו בְּסַעֲרַת נֶפֶשׁ...

"בֶּערְל! בֶּערְל! מַה קָּרָה לְךָ? הֲלֹא אֵינְךָ יוֹשֵׁב כְּלָל בְּצֵל הַסְּכָךְ, אֶלָּא בְּתוֹךְ קַעֲרַת הַמָּרָק!" הוּא קָרָא, וְלֹא הוֹסִיף לִטְעֹם מֵהַמָּרָק...

הֲרֵי לָנוּ, כִּי עַל הָאָדָם לְהַקְפִּיד שֶׁהוּא יִהְיֶה זֶה שֶׁשּׁוֹלֵט בָּאֲכִילָה, וְלֹא לָתֵת לָאֲכִילָה לִשְׁלֹט עָלָיו!

וּמִכָּאן הֶסְבֵּר לְאִסּוּר שְׁבִירַת הָעֶצֶם בְּקָרְבַּן הַפֶּסַח, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל בַּעַל הַ"חִנּוּךְ":

שְׁבִירַת הָעֶצֶם, מַצְבִּיעָה עַל רָצוֹן לֵהָנוֹת מֵהָאֹכֶל בְּאֹפֶן מְרַבִּי, עַד לְמִצּוּי הַהֲנָאָה הָאֶפְשָׁרִית. בְּלֵיל הַפֶּסַח, חַג הַחֵרוּת, שֶׁבּוֹ אָנוּ מוֹדִים עַל חֵרוּתֵנוּ הָרוּחָנִית וְהַגַּשְׁמִית מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם – אָנוּ מַקְפִּידִים לְהוֹכִיחַ אֶת חֵרוּתֵנוּ גַּם מִשִּׁעְבּוּד נוֹסָף שֶׁעָשׂוּי הָאָדָם לְהִשְׁתַּעְבֵּד אֵלָיו: שִׁעְבּוּד לָאֹכֶל. וְלָכֵן אֵינֶנּוּ מְמַצִּים אֶת הַהֲנָאָה מִקָּרְבַּן הַפֶּסַח – אֶלָּא נִמְנָעִים מִשְּׁבִירַת עֶצֶם בּוֹ! (לְלַמֶּדְךָ)

	וארא תשפ"ה
	תָּמִיד יָכוֹל לִהְיוֹת גָּרוּעַ יוֹתֵר
	בְּנֵי חוֹרִין מִתַּאֲוַת הָאֲכִילָה "לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ" (יב-מו) לִכְאוֹרָה, יֵשׁ לְהָבִין: מַה טַּעְמוֹ שֶׁל אִסּוּר שְׁבִירַת עֶצֶם בְּקָרְבַּן הַפֶּסַח? זֶה אִסּוּר שֶׁאֵין בִּשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת! אֶת הַתְּשׁוּבָה נוּכַל לִמְצֹא עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ: בֵּין תַּלְמִידֵי הַחוֹזֶה מִלּוּבְּלִין, בָּלַט הרה"ק רַבִּי יִשָּׂשכָר דֹּב בֶּער מֵרָאדוֹשִׁיץ. הוּא הִתְנַזֵּר מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וּבָז לְכָל עִנְיָן חָמְרִי. בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת הִסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ שֶׁל רַבּוֹ הַגָּדוֹל, הוּא נֶעְדַּר מִבֵּיתוֹ לְמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים אֲרֻכִּים וְהֶעְפִּיל לְמַדְרֵגוֹת נִשָּׂאוֹת. בֵּיתוֹ שֶׁל רַבִּי יִשָּׂשכָר דֹּב הָיָה רֵיק מִכֹּל, וְהָעֲנִיּוּת בָּלְטָה מִכָּל פִּנָּה. אוּלָם הַצַּדִּיק לֹא הָיָה מֻטְרָד מִכָּךְ... קָרָה לֹא פַּעַם, שֶׁהוּא צָם בְּמֶשֶׁךְ יָמִים שְׁלֵמִים, אַךְ לֹא מִשּׁוּם שֶׁחָפֵץ בְּסִגּוּפִים, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ פְּרוּטָה כְּדֵי לִקְנוֹת מְעַט אֹכֶל... בְּאַחַת הַשָּׁנִים, צָם ר' יִשָּׂשכָר דֹּב מֵאוֹתָהּ סִבָּה, בְּמֶשֶׁךְ אַרְבַּעַת הַיָּמִים שֶׁבֵּין יוֹם הַכִּפּוּרִים לְסֻכּוֹת. כַּמּוּבָן, עֻבְדָּה זוֹ לֹא הִפְרִיעָה לַעֲבוֹדָתוֹ הָרוּחָנִית בְּיָמִים אֵלּוּ, וְלַהֲכָנוֹת לִקְרַאת הֶחָג הַגָּדוֹל. רַעְיָתוֹ, אֲשֶׁר חָלְקָה עִמּוֹ אֶת חֶרְפַּת הָרָעָב, אַף הִיא לֹא הִתְלוֹנְנָה לְרֶגַע... לְהֶפֶךְ, הִיא הִרְגִּישָׁה שֻׁתָּפָה מְלֵאָה בַּעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ שֶׁל בַּעְלָהּ הַפָּרוּשׁ, וְשָׂמְחָה עַל הַזְּכוּת. כְּשֶׁהִתְקָרֵב הֶחָג, הִרְגִּישָׁה הָרַעְיָה הַצַּדְקָנִית כִּי עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ כְּדֵי לְכַבֵּד אֶת הֶחָג... הִיא חִטְּטָה בֵּין חֲפָצֶיהָ הַמּוּעָטִים, וּמָצְאָה חֵפֶץ כָּלְשֶׁהוּ. הִיא מָכְרָה אוֹתוֹ בַּשּׁוּק, בַּפְּרוּטוֹת שֶׁקִּבְּלָה – מִהֲרָה לִקְנוֹת יַיִן, נֵרוֹת, חַלּוֹת, וְכַמָּה תַּפּוּחֵי אֲדָמָה... רַבִּי יִשָּׂשכָר דֹּב לֹא יָדַע עַל כָּךְ. כַּאֲשֶׁר צָעַד בְּלֵיל הִתְקַדֵּשׁ חַג אֶל עֵבֶר סֻכָּתוֹ, חָשַׁב בְּשִׂמְחָה רַק עַל הַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה לָשֶׁבֶת עִם הָאוּשְׁפִּיזִין יַחְדָּו בְּצֵל הַשְּׁכִינָה. עַל קֵבָתוֹ הַמְיֻסֶּרֶת, אַחֲרֵי אַרְבָּעָה יְמֵי צוֹם רְצוּפִים – לֹא חָשַׁב כְּלָל... אֲבָל הוּא הֻפְתַּע לִמְצֹא סֻכָּה מוּאֶרֶת בְּאוֹר הַנֵּרוֹת, יַיִן וְחַלּוֹת מֻנָּחִים עַל הַשֻּׁלְחָן, וְרֵיחַ עָרֵב שֶׁל מְרַק תַּפּוּחֵי אֲדָמָה בָּאֲוִיר. בְּהִתְרַגְּשׁוּת וּבְהִתְלַהֲבוּת, קִדֵּשׁ ר' יִשָּׂשכָר דֹּב עַל הַיַּיִן, וְאָכַל אֶת הַכַּזַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּכַוָּנוֹת וּבְיִחוּדִים, לְשֵׁם מִצְוַת הַיּוֹם. מִיָּד לְאַחַר מִכֵּן, הִגִּישָׁה לוֹ זוּגָתוֹ מֵהַתַּבְשִׁיל הַיָּחִיד שֶׁהוּכַן לִכְבוֹד הָרֶגֶל. נָטַל ר' יִשָּׂשכָר דֹּב אֶת הַכַּף לְיָדוֹ, טָעַם מְעַט מֵהַמָּרָק, אוּלָם לְפֶתַע – דָּחָה אֶת הַצַּלַּחַת מִלְּפָנָיו בְּסַעֲרַת נֶפֶשׁ... "בֶּערְל! בֶּערְל! מַה קָּרָה לְךָ? הֲלֹא אֵינְךָ יוֹשֵׁב כְּלָל בְּצֵל הַסְּכָךְ, אֶלָּא בְּתוֹךְ קַעֲרַת הַמָּרָק!" הוּא קָרָא, וְלֹא הוֹסִיף לִטְעֹם מֵהַמָּרָק... הֲרֵי לָנוּ, כִּי עַל הָאָדָם לְהַקְפִּיד שֶׁהוּא יִהְיֶה זֶה שֶׁשּׁוֹלֵט בָּאֲכִילָה, וְלֹא לָתֵת לָאֲכִילָה לִשְׁלֹט עָלָיו! וּמִכָּאן הֶסְבֵּר לְאִסּוּר שְׁבִירַת הָעֶצֶם בְּקָרְבַּן הַפֶּסַח, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל בַּעַל הַ"חִנּוּךְ": שְׁבִירַת הָעֶצֶם, מַצְבִּיעָה עַל רָצוֹן לֵהָנוֹת מֵהָאֹכֶל בְּאֹפֶן מְרַבִּי, עַד לְמִצּוּי הַהֲנָאָה הָאֶפְשָׁרִית. בְּלֵיל הַפֶּסַח, חַג הַחֵרוּת, שֶׁבּוֹ אָנוּ מוֹדִים עַל חֵרוּתֵנוּ הָרוּחָנִית וְהַגַּשְׁמִית מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם – אָנוּ מַקְפִּידִים לְהוֹכִיחַ אֶת חֵרוּתֵנוּ גַּם מִשִּׁעְבּוּד נוֹסָף שֶׁעָשׂוּי הָאָדָם לְהִשְׁתַּעְבֵּד אֵלָיו: שִׁעְבּוּד לָאֹכֶל. וְלָכֵן אֵינֶנּוּ מְמַצִּים אֶת הַהֲנָאָה מִקָּרְבַּן הַפֶּסַח – אֶלָּא נִמְנָעִים מִשְּׁבִירַת עֶצֶם בּוֹ! (לְלַמֶּדְךָ)