Otzarot-Article

לִפְעָמִים זֶה טוֹב שֶׁיֵּשׁ "כְּאֵבֵי בֶּטֶן"...

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" (לח-כא) "הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן", שְׁנֵי פְּעָמִים, רֶמֶז לַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּתְמַשְׁכֵּן בִּשְׁנֵי חֻרְבָּנִין עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל (רַשִׁ"י).

אָב וּבְנוֹ טָעוּ בְּדַרְכָּם בַּיַּעַר הַסָּבוּךְ, וְהַמָּזוֹן שֶׁהָיָה בִּכְלֵיהֶם כְּבָר אָזַל. עָבְרוּ כַּמָּה יָמִים, וְהֵם לֹא מָצְאוּ אֶת הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה. הֵם נִזּוֹנוּ מִצֶּמַח מְיֻחָד שֶׁהָיָה מַאֲכָל לַבְּהֵמוֹת, אַךְ הוּא גָּרַם לָהֶם כְּאֵבֵי בֶּטֶן עַזִּים. לְאַחַר כְּשָׁבוּעַ בַּיַּעַר, אָמַר הַבֵּן לְאָבִיו בְּשִׂמְחָה: "אַבָּא! יֵשׁ לִי בְּשׂוֹרָה מְשַׂמַּחַת, הַיּוֹם אָכַלְתִּי מֵהַצְּמָחִים, וּכְבָר לֹא כָּאֲבָה לִי הַבֶּטֶן!"

כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת אָבִיו, הוּא הִתְחִיל לִבְכּוֹת. "אַבָּא, מַדּוּעַ אַתָּה בּוֹכֶה?"

"אֲנִי בּוֹכֶה כִּי זֶה אוֹמֵר שֶׁהַגּוּף שֶׁלְּךָ כְּבָר הִתְרַגֵּל לִחְיוֹת כִּבְהֵמָה, הִתְרַגַּלְנוּ לִחְיוֹת בַּיַּעַר כְּמוֹ חַיּוֹת, וּכְכָל שֶׁיַּעֲבֹר הַזְּמַן אָנוּ עֲלוּלִים לְהִתְיָאֵשׁ מֵהַיְצִיאָה מִכָּאן, וּמֵחֲמַת הַהֶרְגֵּל גַּם לֹא נִתְאַמֵּץ!"

נוֹלַדְנוּ אֶל תּוֹךְ הַחֻרְבָּן וְהַגָּלוּת שֶׁנִּמְשָׁכִים כְּבָר דּוֹרֵי דּוֹרוֹת. אָנוּ חַיִּים לְלֹא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאֵין לָנוּ בִּכְלָל מֻשָּׂגִים אֵילוּ חַיִּים טוֹבִים הָיוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת לָנוּ אִם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה עוֹמֵד עַל תִּלּוֹ. הִתְרַגַּלְנוּ לִחְיוֹת בַּצּוּרָה הַזּוֹ וּכְבָר "לֹא כּוֹאֶבֶת לָנוּ הַבֶּטֶן", וְזוֹ בְּדִיּוּק הַבְּעָיָה!

סִפֵּר הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי יֹאשִׁיָּהוּ פִּינְטוֹ:

עֲשָׂרָה עִוְרִים רָצוּ לַחֲצוֹת אֶת הַנָּהָר הַגּוֹעֵשׁ, אֲבָל פָּחֲדוּ פַּחַד מָוֶת. הֵם חָשְׁשׁוּ שֶׁמִּישֶׁהוּ עָלוּל לְהִסָּחֵף עִם הַזֶּרֶם וְאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא יוּכַל לְסַיֵּעַ בַּעֲדוֹ.

יָשְׁבוּ וְטִכְּסוּ עֵצָה, וּלְבַסּוֹף הֶחְלִיטוּ שֶׁיַּעַבְרוּ אֶת הַנָּהָר כְּשֶׁכָּל אֶחָד מַחֲזִיק אֶת יָדוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְכָךְ הָאֶחָד יִשְׁמֹר עַל הַשֵּׁנִי.

לְאַחַר שֶׁחָצוּ אֶת הַנָּהָר וְהִגִּיעוּ אֶל הַצַּד הַשֵּׁנִי, הֶחְלִיט אֶחָד מֵהֶם לְוַדֵּא שֶׁאָכֵן כֻּלָּם הִגִּיעוּ בְּשָׁלוֹם, וּפָקַד אֶת כֻּלָּם. "אוֹי וַאֲבוֹי! מִישֶׁהוּ חָסֵר - סָפַרְתִּי רַק תִּשְׁעָה!!!" זָעַק בְּשַׁאֲגוֹת כְּאֵב וָשֶׁבֶר.

כָּל הָעִוְרִים הֵחֵלּוּ לִצְעֹק וְלִבְכּוֹת יַחַד אִתּוֹ, וְנִתְקְפוּ בְּבֶהָלָה גְּדוֹלָה. אַחַד הָעִוְרִים בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִסְפֹּר שׁוּב, אַךְ גַּם הַפַּעַם הוּא סָפַר רַק תִּשְׁעָה וְלֹא יוֹתֵר. עַל גְּדוֹת הַנָּהָר עָבַר דַּיָּג, וּלְתַדְהֵמָתוֹ הָרַבָּה הִבְחִין בִּקְבוּצַת הָעִוְרִים שֶׁבּוֹכִים וְזוֹעֲקִים צְעָקוֹת שֶׁל שֶׁבֶר.

"מַה קָּרָה לָכֶם?! בַּמָּה אוּכַל לַעֲזֹר?"

סִפְּרוּ לוֹ הָעִוְרִים אֶת אֲשֶׁר אֵרַע, וְהוּא הֵחֵל לִצְחֹק. "מַדּוּעַ אַתָּה צוֹחֵק?!" שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ בִּפְלִיאָה.

"אֲנִי אֶסְפֹּר אֶתְכֶם וְתִרְאוּ שֶׁאַף אֶחָד אֵינוֹ חָסֵר! בְּשָׁעָה שֶׁאֶסְפֹּר כָּל אֶחָד מִכֶּם, אֶטְפַּח לוֹ עַל גַּבּוֹ, וְאַתֶּם תִּסְפְּרוּ: "אַחַת, שְׁתַּיִם"...

סָפְרוּ הָעִוְרִים יַחַד אִתּוֹ, וְאָכֵן הִגִּיעוּ לְעֶשֶׂר. שָׁאֲלוּ בִּתְמִיהָה אֶת הַדַּיָּג: "הָכֵיצַד קָרָה הַדָּבָר? הֲרֵי חֲבֵרֵנוּ סָפַר פַּעֲמַיִם וְהִגִּיעַ רַק לְתֵשַׁע!" "פָּשׁוּט מְאֹד" – אָמַר הַדַּיָּג – "הוּא פָּקַד אֶת כֻּלָּם, חוּץ מֵאֵת עַצְמוֹ"...

אָדָם נוֹהֵג לִפְקֹד, לִסְפֹּר וְלִשְׁפֹּט אֶת כֻּלָּם חוּץ מֵאֵת עַצְמוֹ. אִם נִסְפֹּר אֶת עַצְמֵנוּ וּנְתַקֵּן אֶת מַעֲשֵׂינוּ תְּחִלָּה, לֹא יִצְטָרְכוּ אֲחֵרִים לִבְכּוֹת, וְכָךְ נִמְנַע מֵעַצְמֵנוּ וּמֵהַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ מַצָּבִים בִּלְתִּי נְעִימִים. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	שמות תשפ"ה
	סַכָּנַת הַהֶרְגֵּל
	לִפְעָמִים זֶה טוֹב שֶׁיֵּשׁ "כְּאֵבֵי בֶּטֶן"... "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" (לח-כא) "הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן", שְׁנֵי פְּעָמִים, רֶמֶז לַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּתְמַשְׁכֵּן בִּשְׁנֵי חֻרְבָּנִין עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל (רַשִׁ"י). אָב וּבְנוֹ טָעוּ בְּדַרְכָּם בַּיַּעַר הַסָּבוּךְ, וְהַמָּזוֹן שֶׁהָיָה בִּכְלֵיהֶם כְּבָר אָזַל. עָבְרוּ כַּמָּה יָמִים, וְהֵם לֹא מָצְאוּ אֶת הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה. הֵם נִזּוֹנוּ מִצֶּמַח מְיֻחָד שֶׁהָיָה מַאֲכָל לַבְּהֵמוֹת, אַךְ הוּא גָּרַם לָהֶם כְּאֵבֵי בֶּטֶן עַזִּים. לְאַחַר כְּשָׁבוּעַ בַּיַּעַר, אָמַר הַבֵּן לְאָבִיו בְּשִׂמְחָה: "אַבָּא! יֵשׁ לִי בְּשׂוֹרָה מְשַׂמַּחַת, הַיּוֹם אָכַלְתִּי מֵהַצְּמָחִים, וּכְבָר לֹא כָּאֲבָה לִי הַבֶּטֶן!" כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת אָבִיו, הוּא הִתְחִיל לִבְכּוֹת. "אַבָּא, מַדּוּעַ אַתָּה בּוֹכֶה?" "אֲנִי בּוֹכֶה כִּי זֶה אוֹמֵר שֶׁהַגּוּף שֶׁלְּךָ כְּבָר הִתְרַגֵּל לִחְיוֹת כִּבְהֵמָה, הִתְרַגַּלְנוּ לִחְיוֹת בַּיַּעַר כְּמוֹ חַיּוֹת, וּכְכָל שֶׁיַּעֲבֹר הַזְּמַן אָנוּ עֲלוּלִים לְהִתְיָאֵשׁ מֵהַיְצִיאָה מִכָּאן, וּמֵחֲמַת הַהֶרְגֵּל גַּם לֹא נִתְאַמֵּץ!" נוֹלַדְנוּ אֶל תּוֹךְ הַחֻרְבָּן וְהַגָּלוּת שֶׁנִּמְשָׁכִים כְּבָר דּוֹרֵי דּוֹרוֹת. אָנוּ חַיִּים לְלֹא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאֵין לָנוּ בִּכְלָל מֻשָּׂגִים אֵילוּ חַיִּים טוֹבִים הָיוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת לָנוּ אִם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה עוֹמֵד עַל תִּלּוֹ. הִתְרַגַּלְנוּ לִחְיוֹת בַּצּוּרָה הַזּוֹ וּכְבָר "לֹא כּוֹאֶבֶת לָנוּ הַבֶּטֶן", וְזוֹ בְּדִיּוּק הַבְּעָיָה! סִפֵּר הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי יֹאשִׁיָּהוּ פִּינְטוֹ: עֲשָׂרָה עִוְרִים רָצוּ לַחֲצוֹת אֶת הַנָּהָר הַגּוֹעֵשׁ, אֲבָל פָּחֲדוּ פַּחַד מָוֶת. הֵם חָשְׁשׁוּ שֶׁמִּישֶׁהוּ עָלוּל לְהִסָּחֵף עִם הַזֶּרֶם וְאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא יוּכַל לְסַיֵּעַ בַּעֲדוֹ. יָשְׁבוּ וְטִכְּסוּ עֵצָה, וּלְבַסּוֹף הֶחְלִיטוּ שֶׁיַּעַבְרוּ אֶת הַנָּהָר כְּשֶׁכָּל אֶחָד מַחֲזִיק אֶת יָדוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְכָךְ הָאֶחָד יִשְׁמֹר עַל הַשֵּׁנִי. לְאַחַר שֶׁחָצוּ אֶת הַנָּהָר וְהִגִּיעוּ אֶל הַצַּד הַשֵּׁנִי, הֶחְלִיט אֶחָד מֵהֶם לְוַדֵּא שֶׁאָכֵן כֻּלָּם הִגִּיעוּ בְּשָׁלוֹם, וּפָקַד אֶת כֻּלָּם. "אוֹי וַאֲבוֹי! מִישֶׁהוּ חָסֵר - סָפַרְתִּי רַק תִּשְׁעָה!!!" זָעַק בְּשַׁאֲגוֹת כְּאֵב וָשֶׁבֶר. כָּל הָעִוְרִים הֵחֵלּוּ לִצְעֹק וְלִבְכּוֹת יַחַד אִתּוֹ, וְנִתְקְפוּ בְּבֶהָלָה גְּדוֹלָה. אַחַד הָעִוְרִים בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִסְפֹּר שׁוּב, אַךְ גַּם הַפַּעַם הוּא סָפַר רַק תִּשְׁעָה וְלֹא יוֹתֵר. עַל גְּדוֹת הַנָּהָר עָבַר דַּיָּג, וּלְתַדְהֵמָתוֹ הָרַבָּה הִבְחִין בִּקְבוּצַת הָעִוְרִים שֶׁבּוֹכִים וְזוֹעֲקִים צְעָקוֹת שֶׁל שֶׁבֶר. "מַה קָּרָה לָכֶם?! בַּמָּה אוּכַל לַעֲזֹר?" סִפְּרוּ לוֹ הָעִוְרִים אֶת אֲשֶׁר אֵרַע, וְהוּא הֵחֵל לִצְחֹק. "מַדּוּעַ אַתָּה צוֹחֵק?!" שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ בִּפְלִיאָה. "אֲנִי אֶסְפֹּר אֶתְכֶם וְתִרְאוּ שֶׁאַף אֶחָד אֵינוֹ חָסֵר! בְּשָׁעָה שֶׁאֶסְפֹּר כָּל אֶחָד מִכֶּם, אֶטְפַּח לוֹ עַל גַּבּוֹ, וְאַתֶּם תִּסְפְּרוּ: "אַחַת, שְׁתַּיִם"... סָפְרוּ הָעִוְרִים יַחַד אִתּוֹ, וְאָכֵן הִגִּיעוּ לְעֶשֶׂר. שָׁאֲלוּ בִּתְמִיהָה אֶת הַדַּיָּג: "הָכֵיצַד קָרָה הַדָּבָר? הֲרֵי חֲבֵרֵנוּ סָפַר פַּעֲמַיִם וְהִגִּיעַ רַק לְתֵשַׁע!" "פָּשׁוּט מְאֹד" – אָמַר הַדַּיָּג – "הוּא פָּקַד אֶת כֻּלָּם, חוּץ מֵאֵת עַצְמוֹ"... אָדָם נוֹהֵג לִפְקֹד, לִסְפֹּר וְלִשְׁפֹּט אֶת כֻּלָּם חוּץ מֵאֵת עַצְמוֹ. אִם נִסְפֹּר אֶת עַצְמֵנוּ וּנְתַקֵּן אֶת מַעֲשֵׂינוּ תְּחִלָּה, לֹא יִצְטָרְכוּ אֲחֵרִים לִבְכּוֹת, וְכָךְ נִמְנַע מֵעַצְמֵנוּ וּמֵהַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ מַצָּבִים בִּלְתִּי נְעִימִים. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)