Otzarot-Article

סַכָּנַת הַהֶרְגֵּל

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה" (א-א) לִכְאוֹרָה, יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא: מַדּוּעַ נִכְתַּב הַפָּסוּק בִּלְשׁוֹן הֹוֶה – "הַבָּאִים מִצְרָיְמָה"? הַאִם לֹא הָיָה מַתְאִים יוֹתֵר לִכְתֹּב 'אֲשֶׁר בָּאוּ מִצְרָיְמָה', בִּלְשׁוֹן עָבָר? הֲלֹא בִּיאָתָם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם עִם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, הִתְרַחֲשָׁה שָׁנִים רַבּוֹת לִפְנֵי הַמְּאֹרָעוֹת הַמְתֹאָרִים כָּעֵת בְּפָרָשָׁתֵנוּ!

אֶת הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ, נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ:

מוֹכֵר בְּשָׂמִים אֶחָד, הִגִּיעַ לִפְתֹּחַ אֶת חֲנוּתוֹ כְּמוֹ בְּכָל יוֹם, וּלְפֶתַע חָשְׁכוּ עֵינָיו. הִתְבָּרֵר לוֹ, כִּי בְּאִישׁוֹן לַיְלָה נִפְתְּחָה חֲנוּת חֲדָשָׁה לְיַד חֲנוּתוֹ, חֲנוּת שֶׁל בּוּרְסְקַאי, מְעַבֵּד עוֹרוֹת! בְּעוֹד שֶׁמֵּחֲנוּתוֹ בָּקְעוּ רֵיחוֹת נִפְלָאִים שֶׁל בְּשָׂמִים, שֶׁמָּשְׁכוּ לָקוֹחוֹת לְהִכָּנֵס וְלִקְנוֹת – הֲרֵי שֶׁמֵּחֲנוּתוֹ שֶׁל הַבּוּרְסְקַאי בָּקְעוּ רֵיחוֹת שׁוֹנִים בְּתַכְלִית: רֵיחוֹת נוֹרָאִים שֶׁל עִבּוּד עוֹרוֹת!

עַד מְהֵרָה, נִכְּרָה הַשְׁפָּעָתָהּ שֶׁל הַחֲנוּת הַחֲדָשָׁה. הַבְּרִיּוֹת, אֲשֶׁר סָלְדוּ מֵהָרֵיחַ הַנּוֹרָא – הִדִּירוּ רַגְלָם מֵהָרְחוֹב, וְחָדְלוּ לִפְקֹד אֶת חֲנוּתוֹ שֶׁל הַבַּשָּׂם. גַּם הַבַּשָּׂם עַצְמוֹ, אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ קָצָה בָּרֵיחַ הַנּוֹרָא – נֶאֱלַץ לְהָגִיף אֶת דַּלְתוֹת חֲנוּתוֹ, וְכָךְ מָצָא אֶת עַצְמוֹ מִתְבּוֹדֵד יָמִים אֲרֻכִּים מוּל צִנְצְנוֹת הַבְּשָׂמִים, שֶׁעָמְדוּ כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ.

כַּעֲבוֹר תְּקוּפָה, הֵבִין הַבַּשָּׂם כִּי אֵין טַעַם (וְרֵיחַ...) לְהַמְשִׁיךְ לְהַחֲזִיק אֶת הַחֲנוּת שֶׁמְּנִיבָה רַק הֶפְסֵדִים. הוּא תָּלָה עַל דֶּלֶת הַחֲנוּת שֶׁלֶט קָטָן 'לִמְכִירָה', עַל אַף שֶׁלֹּא תָּלָה בַּשֶּׁלֶט צִפִּיּוֹת רַבּוֹת. מִי כְּבָר עוֹבֵר בָּרְחוֹב, מֵאָז הִגִּיעָה אֵלָיו צַחֲנַת הַבּוּרְסְקִי? וּמִי בִּכְלָל יִרְצֶה לִקְנוֹת חֲנוּת בִּסְבִיבָה בַּעֲלַת רֵיחַ נוֹרָא כָּל כָּךְ?

אוּלָם לְהַפְתָּעָתוֹ שֶׁל הַבַּשָּׂם, הַהַצָּעָה הָרִאשׁוֹנָה בְּעִקְבוֹת הַשֶּׁלֶט שֶׁתָּלָה – הִגִּיעָה שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר מִכֵּן. שְׁכֵנוֹ, הַבּוּרְסְקַאי, הִתְיַצֵּב בְּפֶתַח חֲנוּתוֹ, סָקַר אֶת הַשֶּׁטַח בְּעֵינָיו, וּלְבַסּוֹף אָמַר: "יְדִידִי, יֵשׁ לִי רַעְיוֹן בִּשְׁבִילְךָ... הָבָה נַרְחִיב אֶת מִפְעַל הָעוֹרוֹת, כָּךְ שֶׁיִּתְפָּרֵס גַּם עַל חֲנוּתְךָ, וְנַעֲבֹד בּוֹ יַחְדָּו! הָרְוָחִים יִגְדְּלוּ, וְאָנוּ נַחֲלֹק אוֹתָם שָׁוֶה בְּשָׁוֶה!"

בַּתְּחִלָּה, סֵרֵב הַבַּשָּׂם. הוּא לֹא הָיָה מְסֻגָּל אֲפִלּוּ לַחְשֹׁב עַל הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁיְּבַלֶּה אֶת יָמָיו בְּצַחֲנַת הַבּוּרְסְקִי. אוּלָם לְאַחַר שֶׁחָלַף זְמַן מָה, וְעֹל הַחוֹבוֹת הֵעִיק עַל צַוָּארוֹ – נֶאֱלַץ לְקַבֵּל אֶת הַהַצָּעָה.

עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, נִפְרַץ הַקִּיר הַמַּפְרִיד בֵּין שְׁתֵּי הַחֲנֻיּוֹת. לְמָחֳרָת, נֶאֱלַץ הַבַּשָּׂם לַחֲגֹר סִינָר, וּלְהִצְטָרֵף אֶל הַבּוּרְסְקַאי בַּעֲבוֹדָתוֹ. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן – הָרֵיחַ הָיָה נוֹרָא וְאָיֹם. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי – הָרֵיחַ כְּבָר הָיָה נִסְבָּל יוֹתֵר. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי – הוּא כְּבָר הִתְרַגֵּל. בַּיּוֹם הָרְבִיעִי – כִּמְעַט וְלֹא שָׂם לֵב לַצַּחֲנָה, וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי – כְּבָר לֹא הִצְלִיחַ לְהָבִין מַדּוּעַ סָלַד מִלְּכַתְּחִלָּה מֵרֵיחַ הַבּוּרְסְקִי.

חָלְפָה תְּקוּפָה אֲרֻכָּה. כְּשֶׁנֶּעֱרַךְ הַחֶשְׁבּוֹן בֵּין שְׁנֵי הַשֻּׁתָּפִים – הִתְבָּרֵר כִּי הָעֵסֶק מֵנִיב רְוָחִים נָאִים. בִּידֵי כָּל אֶחָד מֵהֶם נוֹתַר סְכוּם גָּדוֹל, אֲשֶׁר הִסְפִּיק לְפַרְנָסַת הַמִּשְׁפָּחָה בְּרֶוַח, וְגַם לְחֶסְכוֹנוֹת בִּלְתִּי מְבֻטָּלִים.

רַעְיָתוֹ שֶׁל הַבַּשָּׂם לְשֶׁעָבַר, הִצִּיעָה בְּשִׂמְחָה: "מַדּוּעַ לֹא תִפְתַּח חֲנוּת בְּשָׂמִים בַּכֶּסֶף הָרַב, וְתַחֲזֹר לַעֲסֹק בְּמִקְצוֹעֲךָ כְּמִקֶּדֶם?" הֵשִׁיב הַבַּשָּׂם: "צַר לִי, לֹא אוּכַל לִהְיוֹת בַּשָּׂם. אֵינִי יָכוֹל לִסְבֹּל אֶת הָאֲנָשִׁים הָרַכְרוּכִיִּים הַלָּלוּ, הַמְפֻנָּקִים הַזְּקוּקִים לְנִיחוֹחַ בְּשָׂמִים!"...

זֶה טִבְעוֹ שֶׁל הָאָדָם: הוּא מִתְרַגֵּל לְכָל מַצָּב וּלְכָל מְצִיאוּת!

וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: כַּאֲשֶׁר בְּנֵי יַעֲקֹב יָרְדוּ מִצְרַיְמָה, אֶל מְקוֹם הַטֻּמְאָה, הֵם חָשְׁשׁוּ בְּדִיּוּק מִפְּנֵי הַתְּכוּנָה הָאֱנוֹשִׁית הַזּוֹ. הֵם חָשְׁשׁוּ פֶּן יִתְרַגְּלוּ לְטֻמְאַת מִצְרַיִם, וְיִשְׁכְּחוּ לַחֲלוּטִין אֶת מַעֲלָתָם... לְפִיכָךְ, הֵם הִקְפִּידוּ שֶׁלֹּא לְהִתְאַזְרֵחַ בְּמִצְרַיִם, אֶלָּא לְהַרְגִּישׁ תָּמִיד כְּ'בָאִים' בַּהֹוֶה – כְּלוֹמַר: כַּאֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם בְּנֵי הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר זֶה עַתָּה הִגִּיעוּ, כְּדֵי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִתְרַגְּלוּ לַאֲוִירַת הַטֻּמְאָה וְנַפְשָׁם הָעֲדִינָה לֹא תִּסְתָּאֵב! (לְלַמֶּדְךָ)

	מקץ תשפ"ה
	יִרְאַת שָׁמַיִם!
	סַכָּנַת הַהֶרְגֵּל "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה" (א-א) לִכְאוֹרָה, יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא: מַדּוּעַ נִכְתַּב הַפָּסוּק בִּלְשׁוֹן הֹוֶה – "הַבָּאִים מִצְרָיְמָה"? הַאִם לֹא הָיָה מַתְאִים יוֹתֵר לִכְתֹּב 'אֲשֶׁר בָּאוּ מִצְרָיְמָה', בִּלְשׁוֹן עָבָר? הֲלֹא בִּיאָתָם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם עִם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, הִתְרַחֲשָׁה שָׁנִים רַבּוֹת לִפְנֵי הַמְּאֹרָעוֹת הַמְתֹאָרִים כָּעֵת בְּפָרָשָׁתֵנוּ! אֶת הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ, נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ: מוֹכֵר בְּשָׂמִים אֶחָד, הִגִּיעַ לִפְתֹּחַ אֶת חֲנוּתוֹ כְּמוֹ בְּכָל יוֹם, וּלְפֶתַע חָשְׁכוּ עֵינָיו. הִתְבָּרֵר לוֹ, כִּי בְּאִישׁוֹן לַיְלָה נִפְתְּחָה חֲנוּת חֲדָשָׁה לְיַד חֲנוּתוֹ, חֲנוּת שֶׁל בּוּרְסְקַאי, מְעַבֵּד עוֹרוֹת! בְּעוֹד שֶׁמֵּחֲנוּתוֹ בָּקְעוּ רֵיחוֹת נִפְלָאִים שֶׁל בְּשָׂמִים, שֶׁמָּשְׁכוּ לָקוֹחוֹת לְהִכָּנֵס וְלִקְנוֹת – הֲרֵי שֶׁמֵּחֲנוּתוֹ שֶׁל הַבּוּרְסְקַאי בָּקְעוּ רֵיחוֹת שׁוֹנִים בְּתַכְלִית: רֵיחוֹת נוֹרָאִים שֶׁל עִבּוּד עוֹרוֹת! עַד מְהֵרָה, נִכְּרָה הַשְׁפָּעָתָהּ שֶׁל הַחֲנוּת הַחֲדָשָׁה. הַבְּרִיּוֹת, אֲשֶׁר סָלְדוּ מֵהָרֵיחַ הַנּוֹרָא – הִדִּירוּ רַגְלָם מֵהָרְחוֹב, וְחָדְלוּ לִפְקֹד אֶת חֲנוּתוֹ שֶׁל הַבַּשָּׂם. גַּם הַבַּשָּׂם עַצְמוֹ, אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ קָצָה בָּרֵיחַ הַנּוֹרָא – נֶאֱלַץ לְהָגִיף אֶת דַּלְתוֹת חֲנוּתוֹ, וְכָךְ מָצָא אֶת עַצְמוֹ מִתְבּוֹדֵד יָמִים אֲרֻכִּים מוּל צִנְצְנוֹת הַבְּשָׂמִים, שֶׁעָמְדוּ כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ. כַּעֲבוֹר תְּקוּפָה, הֵבִין הַבַּשָּׂם כִּי אֵין טַעַם (וְרֵיחַ...) לְהַמְשִׁיךְ לְהַחֲזִיק אֶת הַחֲנוּת שֶׁמְּנִיבָה רַק הֶפְסֵדִים. הוּא תָּלָה עַל דֶּלֶת הַחֲנוּת שֶׁלֶט קָטָן 'לִמְכִירָה', עַל אַף שֶׁלֹּא תָּלָה בַּשֶּׁלֶט צִפִּיּוֹת רַבּוֹת. מִי כְּבָר עוֹבֵר בָּרְחוֹב, מֵאָז הִגִּיעָה אֵלָיו צַחֲנַת הַבּוּרְסְקִי? וּמִי בִּכְלָל יִרְצֶה לִקְנוֹת חֲנוּת בִּסְבִיבָה בַּעֲלַת רֵיחַ נוֹרָא כָּל כָּךְ? אוּלָם לְהַפְתָּעָתוֹ שֶׁל הַבַּשָּׂם, הַהַצָּעָה הָרִאשׁוֹנָה בְּעִקְבוֹת הַשֶּׁלֶט שֶׁתָּלָה – הִגִּיעָה שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר מִכֵּן. שְׁכֵנוֹ, הַבּוּרְסְקַאי, הִתְיַצֵּב בְּפֶתַח חֲנוּתוֹ, סָקַר אֶת הַשֶּׁטַח בְּעֵינָיו, וּלְבַסּוֹף אָמַר: "יְדִידִי, יֵשׁ לִי רַעְיוֹן בִּשְׁבִילְךָ... הָבָה נַרְחִיב אֶת מִפְעַל הָעוֹרוֹת, כָּךְ שֶׁיִּתְפָּרֵס גַּם עַל חֲנוּתְךָ, וְנַעֲבֹד בּוֹ יַחְדָּו! הָרְוָחִים יִגְדְּלוּ, וְאָנוּ נַחֲלֹק אוֹתָם שָׁוֶה בְּשָׁוֶה!" בַּתְּחִלָּה, סֵרֵב הַבַּשָּׂם. הוּא לֹא הָיָה מְסֻגָּל אֲפִלּוּ לַחְשֹׁב עַל הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁיְּבַלֶּה אֶת יָמָיו בְּצַחֲנַת הַבּוּרְסְקִי. אוּלָם לְאַחַר שֶׁחָלַף זְמַן מָה, וְעֹל הַחוֹבוֹת הֵעִיק עַל צַוָּארוֹ – נֶאֱלַץ לְקַבֵּל אֶת הַהַצָּעָה. עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, נִפְרַץ הַקִּיר הַמַּפְרִיד בֵּין שְׁתֵּי הַחֲנֻיּוֹת. לְמָחֳרָת, נֶאֱלַץ הַבַּשָּׂם לַחֲגֹר סִינָר, וּלְהִצְטָרֵף אֶל הַבּוּרְסְקַאי בַּעֲבוֹדָתוֹ. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן – הָרֵיחַ הָיָה נוֹרָא וְאָיֹם. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי – הָרֵיחַ כְּבָר הָיָה נִסְבָּל יוֹתֵר. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי – הוּא כְּבָר הִתְרַגֵּל. בַּיּוֹם הָרְבִיעִי – כִּמְעַט וְלֹא שָׂם לֵב לַצַּחֲנָה, וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי – כְּבָר לֹא הִצְלִיחַ לְהָבִין מַדּוּעַ סָלַד מִלְּכַתְּחִלָּה מֵרֵיחַ הַבּוּרְסְקִי. חָלְפָה תְּקוּפָה אֲרֻכָּה. כְּשֶׁנֶּעֱרַךְ הַחֶשְׁבּוֹן בֵּין שְׁנֵי הַשֻּׁתָּפִים – הִתְבָּרֵר כִּי הָעֵסֶק מֵנִיב רְוָחִים נָאִים. בִּידֵי כָּל אֶחָד מֵהֶם נוֹתַר סְכוּם גָּדוֹל, אֲשֶׁר הִסְפִּיק לְפַרְנָסַת הַמִּשְׁפָּחָה בְּרֶוַח, וְגַם לְחֶסְכוֹנוֹת בִּלְתִּי מְבֻטָּלִים. רַעְיָתוֹ שֶׁל הַבַּשָּׂם לְשֶׁעָבַר, הִצִּיעָה בְּשִׂמְחָה: "מַדּוּעַ לֹא תִפְתַּח חֲנוּת בְּשָׂמִים בַּכֶּסֶף הָרַב, וְתַחֲזֹר לַעֲסֹק בְּמִקְצוֹעֲךָ כְּמִקֶּדֶם?" הֵשִׁיב הַבַּשָּׂם: "צַר לִי, לֹא אוּכַל לִהְיוֹת בַּשָּׂם. אֵינִי יָכוֹל לִסְבֹּל אֶת הָאֲנָשִׁים הָרַכְרוּכִיִּים הַלָּלוּ, הַמְפֻנָּקִים הַזְּקוּקִים לְנִיחוֹחַ בְּשָׂמִים!"... זֶה טִבְעוֹ שֶׁל הָאָדָם: הוּא מִתְרַגֵּל לְכָל מַצָּב וּלְכָל מְצִיאוּת! וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: כַּאֲשֶׁר בְּנֵי יַעֲקֹב יָרְדוּ מִצְרַיְמָה, אֶל מְקוֹם הַטֻּמְאָה, הֵם חָשְׁשׁוּ בְּדִיּוּק מִפְּנֵי הַתְּכוּנָה הָאֱנוֹשִׁית הַזּוֹ. הֵם חָשְׁשׁוּ פֶּן יִתְרַגְּלוּ לְטֻמְאַת מִצְרַיִם, וְיִשְׁכְּחוּ לַחֲלוּטִין אֶת מַעֲלָתָם... לְפִיכָךְ, הֵם הִקְפִּידוּ שֶׁלֹּא לְהִתְאַזְרֵחַ בְּמִצְרַיִם, אֶלָּא לְהַרְגִּישׁ תָּמִיד כְּ'בָאִים' בַּהֹוֶה – כְּלוֹמַר: כַּאֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם בְּנֵי הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר זֶה עַתָּה הִגִּיעוּ, כְּדֵי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִתְרַגְּלוּ לַאֲוִירַת הַטֻּמְאָה וְנַפְשָׁם הָעֲדִינָה לֹא תִּסְתָּאֵב! (לְלַמֶּדְךָ)