Otzarot-Article

מַהִי הַתְּרוּפָה הַמְּתוּקָה בְּיוֹתֵר?

"לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (ל-ג) חֲכָמֵינוּ זַ"ל הִתִּירוּ לִנְדֹּר "נִדְרֵי זֵרוּזִין" הַבָּאִים לְזָרֵז אֶת הָאָדָם לְהִתְקַדֵּם בְּמַעֲלוֹת רוּחָנִיּוֹת, אַךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁנְּדָרִים אֵלּוּ לֹא יִהְיוּ עַל חֶשְׁבּוֹן לִמּוּד הַתּוֹרָה. אַדְּרַבָּה, יֵשׁ לְהַרְבּוֹת בְּלִמּוּד תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִדְרָשׁ רַבָּה[יכ1] : "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" (משלי ג-יח), אִם נִכְשַׁל אָדָם בַּעֲבֵרָה וְנִתְחַיֵּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, מַה יַּעֲשֶׂה? אִם הָיָה רָגִיל לִקְרֹא דַּף אֶחָד - יִקְרָא שְׁנֵי דַּפִּים, וְאִם הָיָה לוֹמֵד פֶּרֶק אֶחָד - יִקְרָא שְׁנֵי פְּרָקִים.

בְּסֵפֶר "יוֹסֵף דַּעַת", מוּבָא עַל כָּךְ מָשָׁל מְעוֹרֵר, מֵהַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים עֵלִי הַכֹּהֵן זַצַ"ל:

שְׁנֵי יְלָדִים שִׂחֲקוּ בְּגַג הַבַּיִת, אַךְ כַּמָּה הָיָה כּוֹאֵב לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל הַחֲבָטָה כְּשֶׁנָּפְלוּ לְמַטָּה... שְׁנֵי הַיְלָדִים נֶחְבְּלוּ קָשׁוֹת. בָּדַק הָרוֹפֵא אֶת הַיֶּלֶד הָרִאשׁוֹן, שֶׁהָיָה בֶּן עֲנִיִּים. הוּא הִזְרִיק לוֹ כַּמָּה זְרִיקוֹת כּוֹאֲבוֹת, וְאַף רָשַׁם לוֹ גְּלוּלוֹת מָרוֹת לִבְלִיעָה. כְּשֶׁהִגִּיעַ הָרוֹפֵא לְטַפֵּל בַּיֶּלֶד הַשֵּׁנִי, שֶׁהָיָה בֶּן הָעֲשִׁירִים, הוּא הֶעֱנִיק לוֹ טִפּוּל עָדִין שֶׁל חִטּוּי וַחֲבִישַׁת הַפְּצָעִים, וּלְאַחַר מִכֵּן נָתַן לוֹ גְּלוּלוֹת מְתוּקוֹת לִמְצִיצָה.

הוֹרָיו שֶׁל הַיֶּלֶד הֶעָנִי כָּעֲסוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת הָרוֹפֵא: "מַדּוּעַ לִבְנֵנוּ הֶעֱנַקְתָּ טִפּוּל כּוֹאֵב וּגְלוּלוֹת מָרוֹת וַחֲרִיפוֹת, וְאִלּוּ לְבֶן הָעֲשִׁירִים הֶעֱנַקְתָּ טִפּוּל עָדִין וּגְלוּלוֹת מְתוּקוֹת? הֲרֵי שְׁנֵיהֶם נָפְלוּ בְּדִיּוּק מֵאוֹתוֹ הַמָּקוֹם וּבְאוֹתָהּ הָעָצְמָה!"

הֵשִׁיב: "אַתֶּם הִזְמַנְתֶּם אוֹתִי דֶּרֶךְ קֻפַּת הַחוֹלִים הַמֶּמְשַׁלְתִּית, לָכֵן רָשַׁמְתִּי לָכֶם אֶת הַתְּרוּפוֹת הַזּוֹלוֹת הַנִּתָּנוֹת בְּמִסְגֶּרֶת הַסַּל הַמְסֻבְסָד. וְאִלּוּ הוֹרָיו שֶׁל הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי הִזְמִינוּ אוֹתִי בְּתוֹר רוֹפֵא פְּרָטִי וְהֵם מְשַׁלְּמִים לִי בְּהֶתְאֵם, לָכֵן הֶעֱנַקְתִּי לִבְנָם טִפּוּל מְיֻחָד וְנָתַתִּי לוֹ תְּרוּפוֹת יְקָרוֹת שֶׁהֵן נְעִימוֹת יוֹתֵר וּמַשְׁפִּיעוֹת בִּמְהִירוּת עַל גּוּפוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה".

כְּלַפֵּי מָה דְּבָרִים אֲמוּרִים? הַקַּבָּלוֹת, הַנְּדָרִים וְהַצּוֹמוֹת הֵם תְּרוּפוֹת כּוֹאֲבוֹת שֶׁמַּשְׁפִּיעוֹת לְאַחַר זְמַן, אַךְ לִמּוּד הַתּוֹרָה הוּא תְּרוּפָה נְעִימָה וּמְתוּקָה אֲשֶׁר מְמָרֶקֶת אֶת הָעֲווֹנוֹת לְאַלְתַּר! (שֻׁלְחַן שַׁבָּת עָרוּךְ)

בִּגְרוֹנוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי אֵלִיָּהוּ מִוִּילְנָא זַצַ"ל, גָּדְלָה יַבֶּלֶת שֶׁצִּעֲרָה אוֹתוֹ מְאֹד. בָּאוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו וְהִצִּיעוּ, שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ אִשָּׁה שֶׁמַּצְלִיחָה לְרַפֵּא בְּאֶמְצָעוּת לַחַשׁ שֶׁלּוֹחֶשֶׁת עַל הַמַּכָּה.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה הָאִשָּׁה, שָׁאַל אוֹתָהּ הַגָּאוֹן מִנַּיִן לָמְדָה אֻמָּנוּת זוֹ. הָאִשָּׁה סִפְּרָה שֶׁהִתְאַלְמְנָה לִפְנֵי כַּמָּה שָׁבוּעוֹת מִבַּעְלָהּ וְנִשְׁאֲרָה בּוֹדֵדָה מִבְּלִי שֶׁתִּהְיֶה לָהּ יְכֹלֶת לְפַרְנֵס אֶת עוֹלָלֶיהָ. הִיא הָלְכָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת, פָּתְחָה אֶת הַהֵיכָל וְהִתְחִילָה לִבְכּוֹת לִפְנֵי אֲדוֹן הַכֹּל שֶׁיּוֹשִׁיעַ אוֹתָהּ מֵעָנְיָהּ. לְפֶתַע שָׁמְעָה בַּת קוֹל שֶׁאָמְרָה לָהּ: "אַל נָא תִּבְכִּי, כִּי שָׁמַע ה' לְקוֹל זַעֲקָתֵךְ. מֵעַתָּה הַצִּיעִי אֶת עַצְמֵךְ לִהְיוֹת רוֹפְאָה עַל יְדֵי לַחַשׁ. קְחִי כּוֹס מַיִם וּבָרְכִי 'שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ'. לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתִּי, תִּלְחֲשִׁי אֶת בִּרְכַּת 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת וְחֶסְרוֹנָן' עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה וּתְכַוְּנִי שֶׁה' יִתְבָּרַךְ, בּוֹרֵא הַנְּפָשׁוֹת, יִשְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לַחוֹלֶה שֶׁלְּפָנַיִךְ". לְאַחַר שֶׁהָאִשָּׁה הָלְכָה, פָּקַע הַגָּאוֹן מִצְּחוֹק עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהַיַּבֶּלֶת הִתְנַתְּקָה וְיָצְאָה מִגְּרוֹנוֹ...

כְּשֶׁשְּׁאָלוּהוּ תַּלְמִידָיו לְפֵשֶׁר צְחוֹקוֹ, גִּלָּה לָהֶם אֶת סוֹדוֹ: "בַּלַּיְלָה שֶׁבּוֹ הָאַלְמָנָה בָּכְתָה, לָמַדְתִּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. שָׁמַעְתִּי אֶת דְּבָרֶיהָ, רִחַמְתִּי עָלֶיהָ וְרָצִיתִי לְהַרְגִּיעָהּ. אֲנִי הָיִיתִי הַ'בַּת קוֹל'... וְצָחַקְתִּי, כִּי לֹא תֵּאַרְתִּי לְעַצְמִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם יְקַיְּמוּ אֶת דְּבָרַי כָּל כָּךְ מַהֵר"... (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	וישב תשפ"ה
	הוּא בְּצִדְקוֹ!
	מַהִי הַתְּרוּפָה הַמְּתוּקָה בְּיוֹתֵר? "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (ל-ג) חֲכָמֵינוּ זַ"ל הִתִּירוּ לִנְדֹּר "נִדְרֵי זֵרוּזִין" הַבָּאִים לְזָרֵז אֶת הָאָדָם לְהִתְקַדֵּם בְּמַעֲלוֹת רוּחָנִיּוֹת, אַךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁנְּדָרִים אֵלּוּ לֹא יִהְיוּ עַל חֶשְׁבּוֹן לִמּוּד הַתּוֹרָה. אַדְּרַבָּה, יֵשׁ לְהַרְבּוֹת בְּלִמּוּד תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִדְרָשׁ רַבָּה[יכ1] : "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" (משלי ג-יח), אִם נִכְשַׁל אָדָם בַּעֲבֵרָה וְנִתְחַיֵּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, מַה יַּעֲשֶׂה? אִם הָיָה רָגִיל לִקְרֹא דַּף אֶחָד - יִקְרָא שְׁנֵי דַּפִּים, וְאִם הָיָה לוֹמֵד פֶּרֶק אֶחָד - יִקְרָא שְׁנֵי פְּרָקִים. בְּסֵפֶר "יוֹסֵף דַּעַת", מוּבָא עַל כָּךְ מָשָׁל מְעוֹרֵר, מֵהַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים עֵלִי הַכֹּהֵן זַצַ"ל: שְׁנֵי יְלָדִים שִׂחֲקוּ בְּגַג הַבַּיִת, אַךְ כַּמָּה הָיָה כּוֹאֵב לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל הַחֲבָטָה כְּשֶׁנָּפְלוּ לְמַטָּה... שְׁנֵי הַיְלָדִים נֶחְבְּלוּ קָשׁוֹת. בָּדַק הָרוֹפֵא אֶת הַיֶּלֶד הָרִאשׁוֹן, שֶׁהָיָה בֶּן עֲנִיִּים. הוּא הִזְרִיק לוֹ כַּמָּה זְרִיקוֹת כּוֹאֲבוֹת, וְאַף רָשַׁם לוֹ גְּלוּלוֹת מָרוֹת לִבְלִיעָה. כְּשֶׁהִגִּיעַ הָרוֹפֵא לְטַפֵּל בַּיֶּלֶד הַשֵּׁנִי, שֶׁהָיָה בֶּן הָעֲשִׁירִים, הוּא הֶעֱנִיק לוֹ טִפּוּל עָדִין שֶׁל חִטּוּי וַחֲבִישַׁת הַפְּצָעִים, וּלְאַחַר מִכֵּן נָתַן לוֹ גְּלוּלוֹת מְתוּקוֹת לִמְצִיצָה. הוֹרָיו שֶׁל הַיֶּלֶד הֶעָנִי כָּעֲסוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת הָרוֹפֵא: "מַדּוּעַ לִבְנֵנוּ הֶעֱנַקְתָּ טִפּוּל כּוֹאֵב וּגְלוּלוֹת מָרוֹת וַחֲרִיפוֹת, וְאִלּוּ לְבֶן הָעֲשִׁירִים הֶעֱנַקְתָּ טִפּוּל עָדִין וּגְלוּלוֹת מְתוּקוֹת? הֲרֵי שְׁנֵיהֶם נָפְלוּ בְּדִיּוּק מֵאוֹתוֹ הַמָּקוֹם וּבְאוֹתָהּ הָעָצְמָה!" הֵשִׁיב: "אַתֶּם הִזְמַנְתֶּם אוֹתִי דֶּרֶךְ קֻפַּת הַחוֹלִים הַמֶּמְשַׁלְתִּית, לָכֵן רָשַׁמְתִּי לָכֶם אֶת הַתְּרוּפוֹת הַזּוֹלוֹת הַנִּתָּנוֹת בְּמִסְגֶּרֶת הַסַּל הַמְסֻבְסָד. וְאִלּוּ הוֹרָיו שֶׁל הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי הִזְמִינוּ אוֹתִי בְּתוֹר רוֹפֵא פְּרָטִי וְהֵם מְשַׁלְּמִים לִי בְּהֶתְאֵם, לָכֵן הֶעֱנַקְתִּי לִבְנָם טִפּוּל מְיֻחָד וְנָתַתִּי לוֹ תְּרוּפוֹת יְקָרוֹת שֶׁהֵן נְעִימוֹת יוֹתֵר וּמַשְׁפִּיעוֹת בִּמְהִירוּת עַל גּוּפוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה". כְּלַפֵּי מָה דְּבָרִים אֲמוּרִים? הַקַּבָּלוֹת, הַנְּדָרִים וְהַצּוֹמוֹת הֵם תְּרוּפוֹת כּוֹאֲבוֹת שֶׁמַּשְׁפִּיעוֹת לְאַחַר זְמַן, אַךְ לִמּוּד הַתּוֹרָה הוּא תְּרוּפָה נְעִימָה וּמְתוּקָה אֲשֶׁר מְמָרֶקֶת אֶת הָעֲווֹנוֹת לְאַלְתַּר! (שֻׁלְחַן שַׁבָּת עָרוּךְ) בִּגְרוֹנוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי אֵלִיָּהוּ מִוִּילְנָא זַצַ"ל, גָּדְלָה יַבֶּלֶת שֶׁצִּעֲרָה אוֹתוֹ מְאֹד. בָּאוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו וְהִצִּיעוּ, שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ אִשָּׁה שֶׁמַּצְלִיחָה לְרַפֵּא בְּאֶמְצָעוּת לַחַשׁ שֶׁלּוֹחֶשֶׁת עַל הַמַּכָּה. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה הָאִשָּׁה, שָׁאַל אוֹתָהּ הַגָּאוֹן מִנַּיִן לָמְדָה אֻמָּנוּת זוֹ. הָאִשָּׁה סִפְּרָה שֶׁהִתְאַלְמְנָה לִפְנֵי כַּמָּה שָׁבוּעוֹת מִבַּעְלָהּ וְנִשְׁאֲרָה בּוֹדֵדָה מִבְּלִי שֶׁתִּהְיֶה לָהּ יְכֹלֶת לְפַרְנֵס אֶת עוֹלָלֶיהָ. הִיא הָלְכָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת, פָּתְחָה אֶת הַהֵיכָל וְהִתְחִילָה לִבְכּוֹת לִפְנֵי אֲדוֹן הַכֹּל שֶׁיּוֹשִׁיעַ אוֹתָהּ מֵעָנְיָהּ. לְפֶתַע שָׁמְעָה בַּת קוֹל שֶׁאָמְרָה לָהּ: "אַל נָא תִּבְכִּי, כִּי שָׁמַע ה' לְקוֹל זַעֲקָתֵךְ. מֵעַתָּה הַצִּיעִי אֶת עַצְמֵךְ לִהְיוֹת רוֹפְאָה עַל יְדֵי לַחַשׁ. קְחִי כּוֹס מַיִם וּבָרְכִי 'שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ'. לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתִּי, תִּלְחֲשִׁי אֶת בִּרְכַּת 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת וְחֶסְרוֹנָן' עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה וּתְכַוְּנִי שֶׁה' יִתְבָּרַךְ, בּוֹרֵא הַנְּפָשׁוֹת, יִשְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לַחוֹלֶה שֶׁלְּפָנַיִךְ". לְאַחַר שֶׁהָאִשָּׁה הָלְכָה, פָּקַע הַגָּאוֹן מִצְּחוֹק עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהַיַּבֶּלֶת הִתְנַתְּקָה וְיָצְאָה מִגְּרוֹנוֹ... כְּשֶׁשְּׁאָלוּהוּ תַּלְמִידָיו לְפֵשֶׁר צְחוֹקוֹ, גִּלָּה לָהֶם אֶת סוֹדוֹ: "בַּלַּיְלָה שֶׁבּוֹ הָאַלְמָנָה בָּכְתָה, לָמַדְתִּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. שָׁמַעְתִּי אֶת דְּבָרֶיהָ, רִחַמְתִּי עָלֶיהָ וְרָצִיתִי לְהַרְגִּיעָהּ. אֲנִי הָיִיתִי הַ'בַּת קוֹל'... וְצָחַקְתִּי, כִּי לֹא תֵּאַרְתִּי לְעַצְמִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם יְקַיְּמוּ אֶת דְּבָרַי כָּל כָּךְ מַהֵר"... (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ) [יכ1]לא מובן מה מובא פה בשם המדרש רבה. הרי הפסוק הוא פסוק. האם מהפסוק עד סוף הקטע? אם כן, אז צריך לשנות פה את הפיסוק. תגידו לי ואראה לכם מה לעשות. ואם לא, אז אולי להשמיט את המילים "כמו שנאמר במדרש רבה".