קַח הַכֹּל בְּאַהֲבָה!

"וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב... וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל" (מט-טו) שָׁאַל הַצַּדִּיק רַבִּי יִצְחָק מִוּוֹרְקָא זַצַ"ל: מָתַי אָדָם זוֹכֶה לִמְנוּחָה אֲמִתִּית?

כַּאֲשֶׁר גּוֹמֵר בְּלִבּוֹ לִהְיוֹת סַבְלָן וּלְקַבֵּל הַכֹּל בְּאַהֲבָה!

יֵשׁ מִשְׁפָּט שֶׁאוֹמֵר, "אִם נָתְנוּ לְךָ לִימוֹנִים, אַל תִּסְתּוֹבֵב בְּפָנִים חֲמוּצוֹת - עֲשֵׂה מֵהֶם לִימוֹנָדָה!" - קַח אֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶעֱנִיק לְךָ וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, גַּם אִם הֵן לִפְעָמִים לֹא נִרְאוֹת לְךָ כְּמַתָּנָה. הַכֹּל לְטוֹבָתְךָ וְיֵשׁ סִכּוּי שֶׁזֶּה נִסָּיוֹן עֲבוּרְךָ כְּדֵי לַהֲרִימְךָ עַל נֵס וּלְשַׁנּוֹת אֶת חַיֶּיךָ לְטוֹבָה!

מְנַהֵל תַּלְמוּד תּוֹרָה חִפֵּשׂ מְחַנֵּךְ לְאַחַת הַכִּתּוֹת. הוּא הִזְמִין מֻעֲמָד לְשִׁעוּר נִסָּיוֹן, וְצָפָה מִן הַצַּד כְּדֵי לְהִתְרַשֵּׁם מִכֹּשֶׁר הוֹרָאָתוֹ. בְּמַהֲלַךְ הַשִּׁעוּר, הָיוּ שְׁנֵי תַּלְמִידִים שֶׁהִפְרִיעוּ לְלֹא הֶרֶף.

הַמּוֹרֶה נָשַׁךְ אֶת שְׂפָתָיו. הוּא יָדַע שֶׁהַמַּפְרִיעִים מַקְטִינִים אֶת סִכּוּיָיו לְהִתְקַבֵּל לָעֲבוֹדָה. בְּכָל זֹאת, הוּא לֹא רָגַז עֲלֵיהֶם וְאַף נִסָּה לְשַׁתֵּף אֶת הַמַּפְרִיעִים בַּחֹמֶר הַנִּלְמָד. בְּסוֹף הַשִּׁעוּר, נִפְרַד הַמּוֹרֶה בַּחֲבִיבוּת מִכָּל יַלְדֵי הַכִּתָּה וְסָר לְמִשְׂרָדוֹ שֶׁל הַמְנַהֵל.

הַמְנַהֵל בִּשֵּׂר לוֹ שֶׁהוּא הִתְקַבֵּל לָעֲבוֹדָה, לֹא בִּגְלַל כֹּשֶׁר הַהַסְבָּרָה שֶׁלּוֹ, אֶלָּא בִּגְלַל סַבְלָנוּתוֹ הָרַבָּה לִשְׁנֵי הַמַּפְרִיעִים בַּשִּׁעוּר... הַמּוֹרֶה הֵבִין שֶׁהַכֹּל הָיָה לְטוֹבָה. בִּזְכוּת הַמַּפְרִיעִים, זָכָה לְהִתְקַבֵּל לַמִּשְׂרָה שֶׁרָצָה, וּלְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן.

בְּאַחַת מִסִּמְטְאוֹת יְרוּשָׁלַיִם, הָיָה שָׁעָן. בְּכָל יוֹם הָיוּ נִכְנָסִים לַחֲנוּתוֹ יַלְדֵי הַשְּׁכוּנָה וּמִתְעַנְיְנִים בַּשְּׁעוֹנִים וּבִמְחִירָם. הַשָּׁעָן הָיָה עוֹנֶה לִשְׁאֵלוֹתֵיהֶם בְּסַבְלָנוּת, וְאַף מַצִּיג בִּפְנֵיהֶם אֶת הַשְּׁעוֹנִים מִקָּרוֹב.

יוֹם אֶחָד, נָכַח בַּחֲנוּת הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי סַלְמַאן מוּצָפִי זַצַ"ל, וְכַאֲשֶׁר רָאָה אֶת הַמַּחֲזֶה הַזֶּה, נִדְהַם מִסַּבְלָנוּתוֹ שֶׁל הַמּוֹכֵר. "אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁלַּיְלָדִים הַלָּלוּ אֵין כֶּסֶף. מַדּוּעַ אַתָּה טוֹרֵחַ לְהָשִׁיב לִשְׁאֵלוֹתֵיהֶם?" שָׁאַל הָרַב בִּפְלִיאָה.

"אֲנִי יוֹדֵעַ, אַךְ כְּשֶׁהֵם יִגְדְּלוּ וְיִרְצוּ שָׁעוֹן, הֵם יָבוֹאוּ לִקְנוֹת רַק כָּאן", עָנָה הַמּוֹכֵר בְּחָכְמָתוֹ.

כַּמָּה קְשָׁיִים וּבְעָיוֹת, כַּמָּה טֹרַח וְכַמָּה צַעַר אָנוּ חוֹוִים בְּגִדּוּל יְלָדֵינוּ...

אִם נְאַמֵּץ אֶת הֲלָךְ מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַשָּׁעָן, יֵקַל עָלֵינוּ עֹל הַמַּסָּע: הֲלֹא יְלָדֵינוּ הֵם אֵלּוּ שֶׁאֲמוּרִים לִהְיוֹת הַ"קְּלִיֶּנְטִים" שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֶּעָתִיד, לָכֵן שָׁוֶה לְהַשְׁקִיעַ מַאֲמָץ עַכְשָׁו, כְּדֵי לְהַרְוִיחַ בֶּעָתִיד!

אִם נַנְחִיל לִילָדֵינוּ חִנּוּךְ תּוֹרָנִי טוֹב, אוּלַי בְּעוֹד דּוֹרוֹת – הֵם יַהַפְכוּ לִגְדוֹלֵי הָאֻמָּה!

וְאֵין זוֹ יֻמְרָה שֶׁאָב יַחְשֹׁב שֶׁבְּנוֹ יִהְיֶה גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל!

הָרַמְבָּ"ם כּוֹתֵב שֶׁזּוֹ צְרִיכָה לִהְיוֹת מַחֲשַׁבְתּוֹ כָּל אָב בְּיִשְׂרָאֵל: "וְיָשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֵּן, אוּלַי יִהְיֶה חָכָם וְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל!"

וְיֵשׁ לְהַשְׁקָפָה זוֹ הַשְׁלָכָה הִלְכָתִית. לַהֲלָכָה, מֻתָּר לְגוֹיָה לְהָנִיק תִּינוֹק יְהוּדִי, אַךְ נִפְסַק שֶׁיֵּשׁ לְהִמָּנַע מִכָּךְ אִם אֶפְשָׁר. וְהַמָּקוֹר הוּא מִדִּבְרֵי הַגְּמָרָא (סוֹטָה יב:), שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ נִמְנַע מִלִּינֹק מִן הַמִּצְרִיּוֹת. "אָמַר: פֶּה שֶׁעָתִיד לְדַבֵּר עִם הַשְּׁכִינָה, יִינַק דָּבָר טָמֵא?!"

הֲרֵי לָנוּ מָקוֹר מְפֹרָשׁ לְכָךְ, שֶׁכָּל הוֹרֶה חַיָּב לְגַדֵּל אֶת בְּנוֹ, כְּאִלּוּ יִהְיֶה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּגַדְלוּתוֹ! וּלְפָחוֹת, מִצִּדֵּנוּ, נִתֵּן לוֹ סִכּוּי!

לִיהוּדָה, מֶלֶךְ הָאַחִים, נֶאֱמַר בְּבִרְכַּת יַעֲקֹב: "כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבוּשׁוֹ... וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב". זֶהוּ מָשָׁל: הַיַּיִן הוּא אָדֹם, "דַּם עֲנָבִים", וְהֶחָלָב - לָבָן וְצָחֹר. הָאָדֹם מְסַמֵּל אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה, וְהַצֶּבַע הַלָּבָן - אֶת מִדַּת הַחֶסֶד. צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ לַמֶּלֶךְ אֶת שְׁתֵּי הַמִּדּוֹת: שֶׁיִּהְיֶה מֶלֶךְ בַּעַל חֶסֶד, וְעִם זֹאת, "תַּקִּיף בִּמְלוּכָה", וְלֹא רַכְרוּכִי וְנִכְנָע.

כָּל הוֹרֶה הוּא כְּמֶלֶךְ בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ. עֵינֵי הַיְלָדִים נְשׂוּאוֹת אֵלָיו, וְהוּא צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִדַּת הַגְּבוּרָה רַק לְשֵׁם "כִּבּוּס", לְכַוֵּן לַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה – וּמִיָּד לְהוֹסִיף חִיּוּךְ, וַהֲמוֹן אַהֲבָה! לְהַסְמִיךְ אֶת הַיָּמִין הַמְקָרֶבֶת לַשְּׂמֹאל הַדּוֹחָה, אֶת הָאַהֲבָה לַתּוֹכָחָה, וְאָז מֻבְטַחַת הַצְלָחַת הַחִנּוּךְ בִּמְלוֹאָהּ.

מִי שֶׁיַּשְׂכִּיל לִנְהֹג כָּךְ, יִזְכֶּה בְּבִרְכַּת רַבֵּנוּ בַּעַל סֵפֶר "הַחִנּוּךְ", שֶׁכָּתַב: "אֲפִלּוּ בְּבָנָיו וּבִבְנוֹתָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ שֶׁל אָדָם, הַנִּזְהָר בָּהֶם שֶׁלֹּא לְצַעֲרָם וּלְהַכְאִיבָם וַאֲפִלּוּ כְּדֵי לְהַדְרִיכָם, יִמְצָא חַיִּים בְּרָכָה וְכָבוֹד". (מָה אָהַבְתִּי תּוֹרָתֶךָ)