Otzarot-Article

רְאֵה! אֱלוּל הִגִּיעַ!

"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (יא-כו) רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת שֶׁל חֹדֶשׁ "תַּמּוּז": זְמַנֵּי תְּשׁוּבָה מְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים! וְחֹדֶשׁ תַּמּוּז כְּבָר עָבַר... חֹדֶשׁ "אָב", רָאשֵׁי תֵּבוֹת: אֱלוּל בָּא! וְרָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל פָּרָשָׁתֵנוּ, פָּרָשַׁת "רְאֵה": רְאֵה אֱלוּל הִגִּיעַ!

הַתּוֹרָה מוֹרָה לָנוּ לַעֲצֹר: "רְאֵה" - הִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲשֶׂיךָ וְשִׂים לֵב מֶה עָלֶיךָ לְתַקֵּן, לִפְנֵי בּוֹא הַיּוֹם הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שֶׁבּוֹ תִּתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל מַעֲשֶׂיךָ. אָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לִזְכּוֹת לְחַיֵּי נֶצַח אִם הוּא אֵינוֹ מְפַנֶּה כָּל יוֹם כַּמָּה דַּקּוֹת מִזְּמַנּוֹ כְּדֵי לַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ עִם עַצְמוֹ. לַחְשֹׁב: 'אֵיךְ הַמִּדּוֹת שֶׁלִּי? אֵיךְ הִתְפַּלַּלְתִּי הַיּוֹם? אֵיךְ הִתְנַהַגְתִּי עִם אִשְׁתִּי, עִם יְלָדַי וְעִם שְׁאָר הַסּוֹבְבִים אוֹתִי?' כִּי רַק כָּךְ יֵשׁ סִכּוּי שֶׁהַיּוֹם הַבָּא יֵרָאֶה טוֹב יוֹתֵר.

הַגָּאוֹן רַבִּי שִׂמְחָה זִיסְל מִקֶּלְם זַצַ"ל, הָיָה לוֹמֵד בְּכָל יוֹם מוּסָר בְּמֶשֶׁךְ שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת! וְאִם צַדִּיק כָּמוֹהוּ לָמַד שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת רְצוּפוֹת מוּסָר - כַּמָּה שָׁעוֹת אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִלְמֹד?...

פַּעַם אַחַת שְׁאָלוּהוּ תַּלְמִידָיו: "רַבֵּנוּ, הֲלֹא בְּשָׁעוֹת אֵלּוּ הָרַב יָכוֹל לְהַסְפִּיק לִלְמֹד עוֹד כַּמָּה דַּפֵּי גְּמָרָא".

עָנָה הָרַב: "אִם יֵשׁ שְׁתֵּי חַלּוֹת, אַחַת קְטַנָּה וּשְׁלֵמָה וְאַחַת גְּדוֹלָה וַחֲצוּיָה - יֵשׁ לְהַקְדִּים לְבָרֵךְ עַל הַחַלָּה הַשְּׁלֵמָה, עַל אַף שֶׁהִיא קְטַנָּה יוֹתֵר (שו"ע קסח-א). אִם כֵּן, אֲנִי מַעֲדִיף לִהְיוֹת קָטָן, אַךְ שָׁלֵם... ה' אֵינוֹ בּוֹדֵק אֶת הַכַּמּוּת, אֶלָּא אֶת הַשְּׁלֵמוּת!"

לִפְעָמִים אָנוּ מְבִינִים שֶׁעָלֵינוּ לְהִשְׁתַּפֵּר בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת; לִהְיוֹת טוֹבִים יוֹתֵר, לֹא לִכְעֹס, לֹא לְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע... וְאָנוּ בֶּאֱמֶת מִשְׁתַּדְּלִים לְהִשְׁתַּנּוֹת, אֲבָל אָז הַיֵּצֶר הָרַע מִתְעוֹרֵר וְאָנוּ חוֹזְרִים לְדַרְכֵּנוּ הָרָעָה. הַחָכְמָה הִיא לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן גַּם כְּשֶׁקָּשֶׁה, כִּי זוֹ הַהוֹכָחָה שֶׁאָכֵן שִׁנִּינוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ וְעָלִינוּ מַדְרֵגָה. (נְתִיבֵי אוֹר)

בְּסֵפֶר "מִצְווֹת בְּשִׂמְחָה" הוּבָא מַעֲשֶׂה הַמַּתְאִים לְחֹדֶשׁ אֱלוּל, חֹדֶשׁ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת:

בִּזְמַן הַצָּאר הָרוּסִי, קִבֵּל בָּחוּר יְהוּדִי יָתוֹם צַו גִּיּוּס לַצָּבָא. הוּא הֶחְלִיט לִשְׁלֹחַ מִכְתָּב מְרַגֵּשׁ אֶל הַצָּאר. הוּא שָׁלַח מִכְתָּב שֶׁבּוֹ סִפֵּר עַל מַצָּבוֹ הַמִּשְׁפַּחְתִּי הַקָּשֶׁה; הוּא סִפֵּר שֶׁהוּא בֵּן יְחִידִי לְאִמּוֹ הָאַלְמָנָה, שֶׁהוּא מְסַיֵּעַ לָהּ בְּפַרְנָסַת הַבַּיִת וּבְכָל שְׁאָר צְרָכֶיהָ, וְשֶׁאִם יַעֲזֹב אוֹתָהּ לֹא יִהְיֶה מִי שֶׁיִּדְאַג לָהּ, לָכֵן הוּא מְבַקֵּשׁ פְּטוּר מֵהַגִּיּוּס.

הוּא שָׁלַח אֶת הַמִּכְתָּב עַל אַף שֶׁיָּדַע שֶׁאֵין סִכּוּי גָּדוֹל לְשִׁנּוּי הַגְּזֵרָה. הָיְתָה בְּלִבּוֹ תִּקְוָה קְטַנָּה שֶׁאוּלַי מִכְתָּבוֹ הַמְרַגֵּשׁ יַצְלִיחַ לְרַכֵּךְ בְּמַשֶּׁהוּ אֶת לִבּוֹ שֶׁל הַצָּאר הַצּוֹרֵר.

וְהַבִּלְתִּי יֵאָמֵן אָכֵן קָרָה – לְאַחַר כַּמָּה חֳדָשִׁים קִבֵּל מִכְתָּב רִשְׁמִי שֶׁבּוֹ נִכְתָּב שֶׁהַצָּאר הֶחְלִיט לְשַׁחְרְרוֹ מֵהַצָּבָא!!!

לְאַחַר זְמַן, הִתְחַפֵּשׂ הַצָּאר לְאַחַד הָעָם. הוּא הָלַךְ לִשְׁכוּנָתוֹ שֶׁל הַבָּחוּר הַיָּתוֹם, וְהִתְחִיל לְבָרֵר עַל אוֹדוֹתָיו. הוּא שָׁאַל אֶת הַשְּׁכֵנִים אִם הוּא אָכֵן מְסַיֵּעַ בְּפַרְנָסַת אִמּוֹ וְדוֹאֵג לִצְרָכֶיהָ.

הַשְּׁכֵנִים סִפְּרוּ, שֶׁהוּא אֵינוֹ עוֹזֵר לְאִמּוֹ וְאַף מְצַעֵר אוֹתָהּ בְּהִתְנַהֲגוּתוֹ הַשְּׁפָלָה!

כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת הַצָּאר, הוּא נִכְנַס אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל הַבָּחוּר, תָּפַס אוֹתוֹ בְּצַוְּארוֹנוֹ, וְנָזַף בּוֹ: "אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁתּוּכַל לְעוֹרֵר אֶת רַחֲמַי שֶׁאַתָּה יָתוֹם וְעוֹזֵר לְאִמְּךָ, בְּעוֹדְךָ מִתְעַלֵּל בָּהּ?! בְּרֶגַע זֶה אַתָּה מְגֻיָּס לַצָּבָא לְמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים!!!"

הַנִּמְשָׁל – בְּכָל שָׁנָה, בְּהַגִּיעַ חֹדֶשׁ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, אָנוּ מְבַקְּשִׁים מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סְלִיחָה, מַבְטִיחִים לִהְיוֹת טוֹבִים יוֹתֵר בַּשָּׁנָה הַבָּאָה, אִם תִּנָּתֵן לָנוּ עוֹד שָׁנָה שֶׁל חַיִּים. מִתְחַנְּנִים: "עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ אֱלֹקִים חַיִּים!"

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן, חָס עָלֵינוּ וְשׁוֹמֵעַ לְקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ. כָּעֵת, הוּא מַגִּיעַ לִבְדֹּק כֵּיצַד נִצַּלְנוּ אֶת הַשָּׁנָה שֶׁנָּתַן לָנוּ: הַאִם אָכֵן הִשְׁתַּפַּרְנוּ וְהִתְקַדַּמְנוּ בְּרוּחָנִיּוּת, אוֹ שֶׁמָּא נִצַּלְנוּ אֶת הַזְּמַן לֶאֱסֹף עוֹד מְזֻמָּנִים וּלְסַפֵּק אֶת יֵצֶר תַּאֲוָתֵנוּ? עַכְשָׁו עֲדַיִן נוֹתָר לָנוּ זְמַן לְהַרְאוֹת שֶׁאָכֵן הִשְׁתַּפַּרְנוּ, וְשֶׁהָיָה נָכוֹן לָתֵת לָנוּ עוֹד שָׁנָה, כִּי בָּנִים נֶאֱמָנִים אֲנַחְנוּ!

סִפֵּר הַ"בֶּן אִישׁ חַי" בְּסִפְרוֹ "בִּרְכַּת חַיִּים": אִשָּׁה אַחַת הֶחְבִּיאָה אֶת כַּסְפָּהּ בְּתוֹךְ כַּד מָלֵא יַיִן, בַּעַל פִּּיָּה צָרָה, כָּךְ שֶׁגַּם אִם מִישֶׁהוּ יַצְלִיחַ לְהַכְנִיס אֶת יָדוֹ - הוּא לֹא יוּכַל לְהוֹצִיאָהּ, כִּי יָדוֹ תִּהְיֶה קְפוּצָה כְּשֶׁתַּחֲזִיק בַּמַּטְבְּעוֹת.

יֶלֶד קָטָן אֶחָד הִצְלִיחַ לְהַשְׁחִיל אֶת יָדוֹ וְלֶאֱסֹף כַּמָּה מַטְבְּעוֹת, אַךְ כְּשֶׁרָצָה לְהוֹצִיא אֶת יָדוֹ מֵהַכַּד - לֹא הָיָה יָכוֹל. גַּם כְּשֶׁוִּתֵּר עַל הַמַּטְבְּעוֹת, יָדוֹ הָיְתָה עֲדַיִן לַחָה מֵהַיַּיִן, וְהוּא הָיָה צָרִיךְ לְהַמְתִּין שֶׁיָּדוֹ תִּתְיַבֵּשׁ וְרַק אָז הִצְלִיחַ לְהוֹצִיאָהּ מֵהַכַּד. עַל כָּךְ הַתּוֹרָה רוֹמֶזֶת בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים" (יג-יח).

אִם תִּרְצֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, זֶה לֹא מַסְפִּיק שֶׁתַּעֲזֹב אֶת הַחֵטְא, אֶלָּא עָלֶיךָ לִדְאֹג שֶׁגַּם לֹא יִשָּׁאֵר בְּיָדְךָ מְאוּמָה!

בָּחוּר קִבֵּל מִסָּבָתוֹ הָאוֹהֶבֶת גַּרְבַּיִם לִכְבוֹד בַּר-הַמִּצְוָה. הוּא הִתְרַגֵּשׁ מֵהַמַּתָּנָה וּמֵעוֹלָם לֹא הֶחֱלִיף וְלֹא כִּבֵּס אוֹתָם. הָרֵיחַ שֶׁנָּדַף מִמֶּנּוּ הָיָה אָיֹם וְנוֹרָא... מְעַטִּים הָיוּ מוּכָנִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, וְהָיָה לוֹ רַק חָבֵר טוֹב אֶחָד.

כְּשֶׁהִגִּיעַ לְפִרְקוֹ, הָיוּ לוֹ, כַּמּוּבָן, בְּעָיוֹת בִּתְקוּפַת הַשִּׁדּוּכִים. כַּאֲשֶׁר סוֹף סוֹף הָיָה נִפְגָּשׁ עִם מִישֶׁהִי, הִיא הָיְתָה בּוֹרַחַת מִיָּד, בִּגְלַל הָרֵיחַ... חֲבֵרוֹ הָיָה אוֹמֵר לוֹ כָּל הַזְּמַן לְהַחֲלִיף גַּרְבַּיִם, אַךְ הוּא הָיָה דּוֹחֶה אֶת דְּבָרָיו וְטוֹעֵן שֶׁאֵין מֵהֶם בִּכְלָל רֵיחַ רַע.

לְבַסּוֹף שִׁדְּכוּ לוֹ בַּחוּרָה נָאָה וְטוֹבָה. הָיָה לָהּ רַק מוּם קַל: הִיא הָיְתָה תַּתְרָנִית, חַסְרַת חוּשׁ רֵיחַ... הַשִּׁדּוּךְ הִתְאִים וְנִקְבַּע תַּאֲרִיךְ לַחֲתֻנָּה. הֶחָבֵר הַנֶּאֱמָן הֶחְלִיט לִקְנוֹת לוֹ לִכְבוֹד הַחֲתֻנָּה זוּג גַּרְבַּיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ בּוּשׁוֹת. הֶחָתָן קִבֵּל אֶת הַגַּרְבַּיִם הַחֲדָשִׁים וְהִתְחַיֵּב לַחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא יִגְרֹב אוֹתָם לִכְבוֹדוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ. הֶחָבֵר הִגִּיעַ בְּאִחוּר קַל לַחֻפָּה, וְהִבְחִין שֶׁהֶחָתָן וְהַכַּלָּה תַּחַת הַחֻפָּה, אֲבָל הָרַב, הָעֵדִים, הַצַּלָּם וְהַהוֹרִים, נִמְצָאִים רָחוֹק מְאֹד מֵהַחֻפָּה... הוּא הֵבִין מַהֵר מְאֹד לָמָּה, וְנָזַף בֶּחָתָן: "הֲרֵי קָנִיתִי לְךָ גַּרְבַּיִם חֲדָשִׁים בִּמְיֻחָד לַחֲתֻנָּה! מַדּוּעַ לֹא גָּרַבְתָּ אוֹתָם?! הֲרֵי הִבְטַחְתָּ לִי!" הֵשִׁיב הֶחָתָן: "אֲנִי אָכֵן גּוֹרֵב אוֹתָם, אַךְ יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא תַּאֲמִין לִי, וְלָכֵן הֵבֵאתִי גַּם אֶת הַגַּרְבַּיִם הַיְשָׁנִים, לְהוֹכָחָה", וְהוּא הוֹצִיא מִכִּיס חֲלִיפָתוֹ אֶת הַגַּרְבַּיִם הַדְּהוּיִים וְהַמַּצְחִינִים...

סֵדֶר תַּהֲלִיךְ הַתְּשׁוּבָה הוּא: חֲרָטָה, וִדּוּי וְקַבָּלָה לֶעָתִיד שֶׁלֹּא לָשׁוּב לַחֲטֹא. אֲבָל אִם אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים לַחֲזֹר לְסוּרֵנוּ וּלְהַמְשִׁיךְ לַעֲשׂוֹת עֲבֵרוֹת, אָנוּ לְמַעֲשֶׂה מַשְׁאִירִים בַּכִּיס אֶת הָעֲווֹנוֹת, וְהַצַּחֲנָה נִכֶּרֶת... רַק כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹזֵב אֶת חֲטָאָיו וְאֶת מַעֲלָלָיו וּמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לָשׁוּב לְסוּרוֹ, הוּא זוֹכֶה לִהְיוֹת: "אָהוּב וְנֶחְמָד קָרוֹב וְיָדִיד" - כִּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם בְּהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	וישלח תשפ"ה
	הַנִּיצוֹץ הַיְּהוּדִי
	רְאֵה! אֱלוּל הִגִּיעַ! "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (יא-כו) רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת שֶׁל חֹדֶשׁ "תַּמּוּז": זְמַנֵּי תְּשׁוּבָה מְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים! וְחֹדֶשׁ תַּמּוּז כְּבָר עָבַר... חֹדֶשׁ "אָב", רָאשֵׁי תֵּבוֹת: אֱלוּל בָּא! וְרָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל פָּרָשָׁתֵנוּ, פָּרָשַׁת "רְאֵה": רְאֵה אֱלוּל הִגִּיעַ! הַתּוֹרָה מוֹרָה לָנוּ לַעֲצֹר: "רְאֵה" - הִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲשֶׂיךָ וְשִׂים לֵב מֶה עָלֶיךָ לְתַקֵּן, לִפְנֵי בּוֹא הַיּוֹם הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שֶׁבּוֹ תִּתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל מַעֲשֶׂיךָ. אָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לִזְכּוֹת לְחַיֵּי נֶצַח אִם הוּא אֵינוֹ מְפַנֶּה כָּל יוֹם כַּמָּה דַּקּוֹת מִזְּמַנּוֹ כְּדֵי לַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ עִם עַצְמוֹ. לַחְשֹׁב: 'אֵיךְ הַמִּדּוֹת שֶׁלִּי? אֵיךְ הִתְפַּלַּלְתִּי הַיּוֹם? אֵיךְ הִתְנַהַגְתִּי עִם אִשְׁתִּי, עִם יְלָדַי וְעִם שְׁאָר הַסּוֹבְבִים אוֹתִי?' כִּי רַק כָּךְ יֵשׁ סִכּוּי שֶׁהַיּוֹם הַבָּא יֵרָאֶה טוֹב יוֹתֵר. הַגָּאוֹן רַבִּי שִׂמְחָה זִיסְל מִקֶּלְם זַצַ"ל, הָיָה לוֹמֵד בְּכָל יוֹם מוּסָר בְּמֶשֶׁךְ שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת! וְאִם צַדִּיק כָּמוֹהוּ לָמַד שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת רְצוּפוֹת מוּסָר - כַּמָּה שָׁעוֹת אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִלְמֹד?... פַּעַם אַחַת שְׁאָלוּהוּ תַּלְמִידָיו: "רַבֵּנוּ, הֲלֹא בְּשָׁעוֹת אֵלּוּ הָרַב יָכוֹל לְהַסְפִּיק לִלְמֹד עוֹד כַּמָּה דַּפֵּי גְּמָרָא". עָנָה הָרַב: "אִם יֵשׁ שְׁתֵּי חַלּוֹת, אַחַת קְטַנָּה וּשְׁלֵמָה וְאַחַת גְּדוֹלָה וַחֲצוּיָה - יֵשׁ לְהַקְדִּים לְבָרֵךְ עַל הַחַלָּה הַשְּׁלֵמָה, עַל אַף שֶׁהִיא קְטַנָּה יוֹתֵר (שו"ע קסח-א). אִם כֵּן, אֲנִי מַעֲדִיף לִהְיוֹת קָטָן, אַךְ שָׁלֵם... ה' אֵינוֹ בּוֹדֵק אֶת הַכַּמּוּת, אֶלָּא אֶת הַשְּׁלֵמוּת!" לִפְעָמִים אָנוּ מְבִינִים שֶׁעָלֵינוּ לְהִשְׁתַּפֵּר בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת; לִהְיוֹת טוֹבִים יוֹתֵר, לֹא לִכְעֹס, לֹא לְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע... וְאָנוּ בֶּאֱמֶת מִשְׁתַּדְּלִים לְהִשְׁתַּנּוֹת, אֲבָל אָז הַיֵּצֶר הָרַע מִתְעוֹרֵר וְאָנוּ חוֹזְרִים לְדַרְכֵּנוּ הָרָעָה. הַחָכְמָה הִיא לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן גַּם כְּשֶׁקָּשֶׁה, כִּי זוֹ הַהוֹכָחָה שֶׁאָכֵן שִׁנִּינוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ וְעָלִינוּ מַדְרֵגָה. (נְתִיבֵי אוֹר) בְּסֵפֶר "מִצְווֹת בְּשִׂמְחָה" הוּבָא מַעֲשֶׂה הַמַּתְאִים לְחֹדֶשׁ אֱלוּל, חֹדֶשׁ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת: בִּזְמַן הַצָּאר הָרוּסִי, קִבֵּל בָּחוּר יְהוּדִי יָתוֹם צַו גִּיּוּס לַצָּבָא. הוּא הֶחְלִיט לִשְׁלֹחַ מִכְתָּב מְרַגֵּשׁ אֶל הַצָּאר. הוּא שָׁלַח מִכְתָּב שֶׁבּוֹ סִפֵּר עַל מַצָּבוֹ הַמִּשְׁפַּחְתִּי הַקָּשֶׁה; הוּא סִפֵּר שֶׁהוּא בֵּן יְחִידִי לְאִמּוֹ הָאַלְמָנָה, שֶׁהוּא מְסַיֵּעַ לָהּ בְּפַרְנָסַת הַבַּיִת וּבְכָל שְׁאָר צְרָכֶיהָ, וְשֶׁאִם יַעֲזֹב אוֹתָהּ לֹא יִהְיֶה מִי שֶׁיִּדְאַג לָהּ, לָכֵן הוּא מְבַקֵּשׁ פְּטוּר מֵהַגִּיּוּס. הוּא שָׁלַח אֶת הַמִּכְתָּב עַל אַף שֶׁיָּדַע שֶׁאֵין סִכּוּי גָּדוֹל לְשִׁנּוּי הַגְּזֵרָה. הָיְתָה בְּלִבּוֹ תִּקְוָה קְטַנָּה שֶׁאוּלַי מִכְתָּבוֹ הַמְרַגֵּשׁ יַצְלִיחַ לְרַכֵּךְ בְּמַשֶּׁהוּ אֶת לִבּוֹ שֶׁל הַצָּאר הַצּוֹרֵר. וְהַבִּלְתִּי יֵאָמֵן אָכֵן קָרָה – לְאַחַר כַּמָּה חֳדָשִׁים קִבֵּל מִכְתָּב רִשְׁמִי שֶׁבּוֹ נִכְתָּב שֶׁהַצָּאר הֶחְלִיט לְשַׁחְרְרוֹ מֵהַצָּבָא!!! לְאַחַר זְמַן, הִתְחַפֵּשׂ הַצָּאר לְאַחַד הָעָם. הוּא הָלַךְ לִשְׁכוּנָתוֹ שֶׁל הַבָּחוּר הַיָּתוֹם, וְהִתְחִיל לְבָרֵר עַל אוֹדוֹתָיו. הוּא שָׁאַל אֶת הַשְּׁכֵנִים אִם הוּא אָכֵן מְסַיֵּעַ בְּפַרְנָסַת אִמּוֹ וְדוֹאֵג לִצְרָכֶיהָ. הַשְּׁכֵנִים סִפְּרוּ, שֶׁהוּא אֵינוֹ עוֹזֵר לְאִמּוֹ וְאַף מְצַעֵר אוֹתָהּ בְּהִתְנַהֲגוּתוֹ הַשְּׁפָלָה! כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת הַצָּאר, הוּא נִכְנַס אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל הַבָּחוּר, תָּפַס אוֹתוֹ בְּצַוְּארוֹנוֹ, וְנָזַף בּוֹ: "אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁתּוּכַל לְעוֹרֵר אֶת רַחֲמַי שֶׁאַתָּה יָתוֹם וְעוֹזֵר לְאִמְּךָ, בְּעוֹדְךָ מִתְעַלֵּל בָּהּ?! בְּרֶגַע זֶה אַתָּה מְגֻיָּס לַצָּבָא לְמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים!!!" הַנִּמְשָׁל – בְּכָל שָׁנָה, בְּהַגִּיעַ חֹדֶשׁ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, אָנוּ מְבַקְּשִׁים מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סְלִיחָה, מַבְטִיחִים לִהְיוֹת טוֹבִים יוֹתֵר בַּשָּׁנָה הַבָּאָה, אִם תִּנָּתֵן לָנוּ עוֹד שָׁנָה שֶׁל חַיִּים. מִתְחַנְּנִים: "עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ אֱלֹקִים חַיִּים!" וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן, חָס עָלֵינוּ וְשׁוֹמֵעַ לְקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ. כָּעֵת, הוּא מַגִּיעַ לִבְדֹּק כֵּיצַד נִצַּלְנוּ אֶת הַשָּׁנָה שֶׁנָּתַן לָנוּ: הַאִם אָכֵן הִשְׁתַּפַּרְנוּ וְהִתְקַדַּמְנוּ בְּרוּחָנִיּוּת, אוֹ שֶׁמָּא נִצַּלְנוּ אֶת הַזְּמַן לֶאֱסֹף עוֹד מְזֻמָּנִים וּלְסַפֵּק אֶת יֵצֶר תַּאֲוָתֵנוּ? עַכְשָׁו עֲדַיִן נוֹתָר לָנוּ זְמַן לְהַרְאוֹת שֶׁאָכֵן הִשְׁתַּפַּרְנוּ, וְשֶׁהָיָה נָכוֹן לָתֵת לָנוּ עוֹד שָׁנָה, כִּי בָּנִים נֶאֱמָנִים אֲנַחְנוּ! סִפֵּר הַ"בֶּן אִישׁ חַי" בְּסִפְרוֹ "בִּרְכַּת חַיִּים": אִשָּׁה אַחַת הֶחְבִּיאָה אֶת כַּסְפָּהּ בְּתוֹךְ כַּד מָלֵא יַיִן, בַּעַל פִּּיָּה צָרָה, כָּךְ שֶׁגַּם אִם מִישֶׁהוּ יַצְלִיחַ לְהַכְנִיס אֶת יָדוֹ - הוּא לֹא יוּכַל לְהוֹצִיאָהּ, כִּי יָדוֹ תִּהְיֶה קְפוּצָה כְּשֶׁתַּחֲזִיק בַּמַּטְבְּעוֹת. יֶלֶד קָטָן אֶחָד הִצְלִיחַ לְהַשְׁחִיל אֶת יָדוֹ וְלֶאֱסֹף כַּמָּה מַטְבְּעוֹת, אַךְ כְּשֶׁרָצָה לְהוֹצִיא אֶת יָדוֹ מֵהַכַּד - לֹא הָיָה יָכוֹל. גַּם כְּשֶׁוִּתֵּר עַל הַמַּטְבְּעוֹת, יָדוֹ הָיְתָה עֲדַיִן לַחָה מֵהַיַּיִן, וְהוּא הָיָה צָרִיךְ לְהַמְתִּין שֶׁיָּדוֹ תִּתְיַבֵּשׁ וְרַק אָז הִצְלִיחַ לְהוֹצִיאָהּ מֵהַכַּד. עַל כָּךְ הַתּוֹרָה רוֹמֶזֶת בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים" (יג-יח). אִם תִּרְצֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, זֶה לֹא מַסְפִּיק שֶׁתַּעֲזֹב אֶת הַחֵטְא, אֶלָּא עָלֶיךָ לִדְאֹג שֶׁגַּם לֹא יִשָּׁאֵר בְּיָדְךָ מְאוּמָה! בָּחוּר קִבֵּל מִסָּבָתוֹ הָאוֹהֶבֶת גַּרְבַּיִם לִכְבוֹד בַּר-הַמִּצְוָה. הוּא הִתְרַגֵּשׁ מֵהַמַּתָּנָה וּמֵעוֹלָם לֹא הֶחֱלִיף וְלֹא כִּבֵּס אוֹתָם. הָרֵיחַ שֶׁנָּדַף מִמֶּנּוּ הָיָה אָיֹם וְנוֹרָא... מְעַטִּים הָיוּ מוּכָנִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, וְהָיָה לוֹ רַק חָבֵר טוֹב אֶחָד. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְפִרְקוֹ, הָיוּ לוֹ, כַּמּוּבָן, בְּעָיוֹת בִּתְקוּפַת הַשִּׁדּוּכִים. כַּאֲשֶׁר סוֹף סוֹף הָיָה נִפְגָּשׁ עִם מִישֶׁהִי, הִיא הָיְתָה בּוֹרַחַת מִיָּד, בִּגְלַל הָרֵיחַ... חֲבֵרוֹ הָיָה אוֹמֵר לוֹ כָּל הַזְּמַן לְהַחֲלִיף גַּרְבַּיִם, אַךְ הוּא הָיָה דּוֹחֶה אֶת דְּבָרָיו וְטוֹעֵן שֶׁאֵין מֵהֶם בִּכְלָל רֵיחַ רַע. לְבַסּוֹף שִׁדְּכוּ לוֹ בַּחוּרָה נָאָה וְטוֹבָה. הָיָה לָהּ רַק מוּם קַל: הִיא הָיְתָה תַּתְרָנִית, חַסְרַת חוּשׁ רֵיחַ... הַשִּׁדּוּךְ הִתְאִים וְנִקְבַּע תַּאֲרִיךְ לַחֲתֻנָּה. הֶחָבֵר הַנֶּאֱמָן הֶחְלִיט לִקְנוֹת לוֹ לִכְבוֹד הַחֲתֻנָּה זוּג גַּרְבַּיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ בּוּשׁוֹת. הֶחָתָן קִבֵּל אֶת הַגַּרְבַּיִם הַחֲדָשִׁים וְהִתְחַיֵּב לַחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא יִגְרֹב אוֹתָם לִכְבוֹדוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ. הֶחָבֵר הִגִּיעַ בְּאִחוּר קַל לַחֻפָּה, וְהִבְחִין שֶׁהֶחָתָן וְהַכַּלָּה תַּחַת הַחֻפָּה, אֲבָל הָרַב, הָעֵדִים, הַצַּלָּם וְהַהוֹרִים, נִמְצָאִים רָחוֹק מְאֹד מֵהַחֻפָּה... הוּא הֵבִין מַהֵר מְאֹד לָמָּה, וְנָזַף בֶּחָתָן: "הֲרֵי קָנִיתִי לְךָ גַּרְבַּיִם חֲדָשִׁים בִּמְיֻחָד לַחֲתֻנָּה! מַדּוּעַ לֹא גָּרַבְתָּ אוֹתָם?! הֲרֵי הִבְטַחְתָּ לִי!" הֵשִׁיב הֶחָתָן: "אֲנִי אָכֵן גּוֹרֵב אוֹתָם, אַךְ יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא תַּאֲמִין לִי, וְלָכֵן הֵבֵאתִי גַּם אֶת הַגַּרְבַּיִם הַיְשָׁנִים, לְהוֹכָחָה", וְהוּא הוֹצִיא מִכִּיס חֲלִיפָתוֹ אֶת הַגַּרְבַּיִם הַדְּהוּיִים וְהַמַּצְחִינִים... סֵדֶר תַּהֲלִיךְ הַתְּשׁוּבָה הוּא: חֲרָטָה, וִדּוּי וְקַבָּלָה לֶעָתִיד שֶׁלֹּא לָשׁוּב לַחֲטֹא. אֲבָל אִם אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים לַחֲזֹר לְסוּרֵנוּ וּלְהַמְשִׁיךְ לַעֲשׂוֹת עֲבֵרוֹת, אָנוּ לְמַעֲשֶׂה מַשְׁאִירִים בַּכִּיס אֶת הָעֲווֹנוֹת, וְהַצַּחֲנָה נִכֶּרֶת... רַק כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹזֵב אֶת חֲטָאָיו וְאֶת מַעֲלָלָיו וּמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לָשׁוּב לְסוּרוֹ, הוּא זוֹכֶה לִהְיוֹת: "אָהוּב וְנֶחְמָד קָרוֹב וְיָדִיד" - כִּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם בְּהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)