Otzarot-Article

"אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן" (טז-א) צִפּוֹר בָּנְתָה קֵן עַל רֹאשׁ הָאִילָן וְהֵטִילָה בּוֹ שְׁתֵּי בֵּיצִים, שֶׁבָּהֶן הִתְפַּתְּחוּ לְאַט לְאַט אֶפְרוֹחִים. שְׁנֵי הָאֶפְרוֹחִים חָיוּ לָהֶם בְּתוֹךְ הַבֵּיצִים וְהִרְגִּישׁוּ אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי, וְאַף הָיְתָה תִּקְשֹׁרֶת בֵּינֵיהֶם טֶרֶם יְצִיאָתָם לַאֲוִיר הָעוֹלָם.

לְפֶתַע אַחַד הָאֶפְרוֹחִים שָׁמַע שֶׁהַקְּלִפָּה שֶׁבָּהּ שָׁהָה חֲבֵרוֹ הָאֶפְרוֹחַ – הִתְפּוֹצְצָה...

"...אוֹי... כַּמָּה הוּא מִסְכֵּן! חֲבָל עָלָיו", רִחֵם הָאֶפְרוֹחַ עַל חֲבֵרוֹ.

בְּעֶצֶם, הָאֶפְרוֹחַ שֶׁבָּקַע - הִתְחִיל סוֹף סוֹף אֶת חַיָּיו, שֶׁהֲרֵי רַק כָּעֵת יָצָא אֶל אֲוִיר הָעוֹלָם, אַךְ הָאֶפְרוֹחַ שֶׁנִּשְׁאַר בְּתוֹךְ הַקְּלִפָּה חָשַׁב שֶׁהִיא כָּל הָעוֹלָם, כִּי זֶה כָּל מַה שֶּׁהִכִּיר.

כָּךְ הוּא כַּאֲשֶׁר אָדָם נִפְטָר מִן הָעוֹלָם הַזֶּה - יֵשׁ שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁהוּא מִסְכֵּן שֶׁעָזַב אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה, אַךְ בְּעֶצֶם הוּא רַק מַתְחִיל לִחְיוֹת, שֶׁהֲרֵי הָעוֹלָם הַבָּא הוּא הָעִקָּר, אֵלּוּ הֵם חַיֵּי הַנֶּצַח!! הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא רַק פְּרוֹזְדוֹר אֶל הָעוֹלָם הַבָּא! וּכְבָר אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל (אבות ד-יז): "יָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה".

אַךְ יַחַד עִם זֹאת, עָלֵינוּ לִזְכֹּר, שֶׁיָּפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

אַחַת הַדְּרָכִים לְהִתְחַבֵּר לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִיא דֶּרֶךְ זְמִירוֹת הַשַּׁבָּת. הַצַּדִּיק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב זַצַ"ל, הָיָה אוֹמֵר תָּמִיד לְתַלְמִידָיו לְהַקְפִּיד לָשִׁיר זְמִירוֹת שַׁבָּת לְיַד שֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן (תנינא קד): "הָיָה מַזְהִיר וּמוֹכִיחַ אוֹתָנוּ כַּמָּה פְּעָמִים לְזַמֵּר זְמִירוֹת בְּשַׁבָּת וְהָיָה מַקְפִּיד וְכוֹעֵס מְאֹד עַל מִי שֶׁהוּא חָכָם בְּעֵינָיו וְאֵינוֹ מִתְאַמֵּץ לְזַמֵּר זְמִירוֹת בְּשַׁבָּת".

רֹאשׁ יְשִׁיבַת פּוֹנוֹבִיז', הַגָּאוֹן רַבִּי מִיכְל יְהוּדָה לִיפְקוֹבִיץ' זַצַ"ל, הָיָה נוֹהֵג לוֹמַר, שֶׁאִם שָׂמִים לֵב לְתֹכֶן הַמִּלִּים שֶׁל הַזְּמִירוֹת, אֶפְשָׁר לְהִתְרוֹמֵם בְּרוּחָנִיּוּת.

פַּעַם, הִגִּיעוּ אֵלָיו צֶוֶת מֵרַבָּנֵי הַיְשִׁיבָה כְּדֵי לִשְׁאֹל מַה לַּעֲשׂוֹת בְּבָחוּר שֶׁ"יָּרַד מֵהַפַּסִּים". לְהַפְתָּעָתָם, שָׁאַל אוֹתָם הָרַב: "הַאִם הוּא שָׁר שִׁירֵי שַׁבָּת?"

הֵם לֹא הֵבִינוּ מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין שְׁאֵלָתָם לִשְׁאֵלָתוֹ, וְאָז הִסְבִּיר: "אִם הוּא עֲדַיִן שָׁר שִׁירֵי שַׁבָּת, יֵשׁ לוֹ עֲדַיִן לַחְלוּחִית שֶׁל קְדֻשָּׁה וְשֶׁל רוּחָנִיּוּת, וְנִתָּן לְהַצִּילוֹ בְּמִסְגֶּרֶת הַיְשִׁיבָה".

רֹאשׁ יְשִׁיבַת פּוֹנוֹבִיז', בַּעַל הָ"אֲבִי עֶזְרִי" זַצַ"ל הֵעִיד, שֶׁלֹּא הִקְפִּיד לָשִׁיר שִׁירֵי שַׁבָּת בַּסְּעוּדוֹת, כִּי הָיָה מְמַהֵר לְסַיֵּם אֶת הַסְּעוּדָה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לִלְמֹד, וְתָלָה אֶת סִבַּת יְרִידַת בְּנוֹ מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה בְּסִבָּה זוֹ. "יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח"! (משלי א-ה).

עַד כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל סְעוּדַת שַׁבָּת אַחַת, נִלְמַד מֵהַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: מִתְפַּלֵּל לֹא מֻכָּר הִצְטָרֵף לְמִנְיָן בִּשְׁכוּנַת 'סְטַמְפוֹרְד הִיל' בְּלוֹנְדוֹן. הוּא לֹא נִדֵּב פְּרָטִים עַל אוֹדוֹתָיו, לָכֵן אִישׁ לֹא הִכִּיר אוֹתוֹ. ר' מָרְדְּכַי קָבַע לִלְמֹד אִתּוֹ חַבְרוּתָא. עִם הַזְּמַן הִתְיַדֵּד עִמּוֹ, וּבְאַחַד הַיָּמִים הוּא פָּתַח אֶת סְגוֹר לִבּוֹ וְסִפֵּר עַל עַצְמוֹ:

"נוֹלַדְתִּי בְּיִשְׂרָאֵל לְהוֹרִים שׁוֹמְרֵי מָסֹרֶת. לְאַחַר שֶׁהִשְׁתַּחְרַרְתִּי מֵהַצָּבָא, קִבַּלְתִּי הַצָּעַת עֲבוֹדָה בְּאִרְגּוּן הַבִּיּוּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל - הַשַּׁבַּ"כּ (שֵׁרוֹת בִּטָּחוֹן כְּלָלִי). לְאַחַר אִמּוּנִים וְלִמּוּדִים מְפָרְכִים נִבְחַרְתִּי לְבַצֵּעַ מְשִׂימוֹת מְיֻחָדוֹת בְּרַחֲבֵי תֵּבֵל, מִבְצָעִים שֶׁהַשְּׁתִיקָה יָפָה לָהֶם.

בְּאַחַת הַמְּשִׂימוֹת, נִשְׁלַחְתִּי עִם חָבֵר נוֹסָף לְצִירִיךְ, בִּירַת שְׁוַיִץ, כְּדֵי לְחַסֵּל אֶת אֶחָד מֵרָאשֵׁי הַטֶּרוֹר. טַסְנוּ בְּטִיסוֹת נִפְרָדוֹת כְּדֵי לֹא לְעוֹרֵר חֲשָׁד וְשָׂכַרְנוּ דִּירוֹת נִפְרָדוֹת. בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה עָקַבְנוּ אַחַר סֵדֶר יוֹמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ "מְבֻקָּשׁ". לְאַחַר שֶׁאָסַפְנוּ מֵידָע, קָבַעְנוּ לְחַסְּלוֹ בְּלֵיל שַׁבָּת, בְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה בָּעֶרֶב, בְּעֵת שֶׁהוּא פּוֹנֶה בְּרִכְבּוֹ יָמִינָה, בְּסוֹף הַשִּׁדְרָה. הָיִינוּ אֲמוּרִים לְהִצָּמֵד אֶל רִכְבּוֹ, לִירוֹת בְּרֹאשׁוֹ, וְלִבְרֹחַ מֵהַמָּקוֹם מַהֵר כְּכָל הָאֶפְשָׁר...

לַיְלָה קֹדֶם לֹא הִצְלַחְתִּי לְהֵרָדֵם. יָצָאתִי לַצַּרְכָנִיָּה כְּדֵי לְהָפִיג אֶת הַמֶּתַח וּכְדֵי לִקְנוֹת מִצְרָכִים לְשַׁבָּת, כִּי יָדַעְתִּי שֶׁעָלַי לְהִסְתַּגֵּר בְּדִירָתִי עַד זְמַן הַמְּשִׂימָה הַקְּרוֹבָה.

בְּעוֹדִי בּוֹהֶה בְּאַחַד הַמַּדָּפִים, נִגַּשׁ אֵלַי יְהוּדִי וּבֵרֵךְ אוֹתִי בִּלְבָבִיּוּת: 'שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם! יְהוּדִי מִיִּשְׂרָאֵל?'

הֻפְתַּעְתִּי מֵעֶצֶם הַשְּׁאֵלָה כִּי הַמַּרְאֶה שֶׁלִּי הָיָה אֵרוֹפֵּאִי, אַךְ כַּמּוּבָן שֶׁלֹּא שִׁנִּיתִי אֶת הַבָּעַת פָּנַי. עָשִׂיתִי אֶת עַצְמִי שֶׁאֵינִי מֵבִין אֶת הַשָּׂפָה וְנִסִּיתִי לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ. הָאִישׁ לֹא הִרְפָּה וְהַחֹם הַלְּבָבִי שֶׁקָּרַן מִפָּנָיו הֵמֵס אֶת כָּל שְׁנוֹת הָאִמּוּנִים שֶׁלִּי בַּ"מּוֹסָד". נֶאֱלַצְתִּי לְהוֹדוֹת שֶׁאֲנִי יְהוּדִי מִיִּשְׂרָאֵל. הוּא לֹא הִסְתַּפֵּק בְּכָךְ, וְהִזְמִין אוֹתִי לְהִשְׁתַּתֵּף בִּסְעוּדַת שַׁבָּת בְּבֵיתוֹ.

נִשְׁבֵּיתִי בְּקִסְמוֹ, וּבְלֵיל שַׁבָּת מָצָאתִי אֶת עַצְמִי סוֹעֵד בְּבֵיתוֹ יַחַד עִם כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ. אֵין דַּי בְּמִלִּים כְּדֵי לְתָאֵר כֵּיצַד נֶהֱנֵיתִי מֵאֲוִירַת סְעוּדַת הַשַּׁבָּת הַקְּסוּמָה, הִתְעַנַּגְתִּי שָׁם עַד כְּדֵי שֶׁשָּׁכַחְתִּי מֵהַמְּשִׂימָה הַלְּאֻמִּית הַמֻּטֶּלֶת עַל כְּתֵפַי... לְפֶתַע הִסְתַּכַּלְתִּי עַל הַשָּׁעוֹן: הַשָּׁעָה הָיְתָה חֲמִשָּׁה לִשְׁמוֹנֶה!!!

לְתַדְהֵמָתָם, קַמְתִּי וְנִפְרַדְתִּי מֵהֶם בְּחָפְזָה. הֵם לֹא הֵבִינוּ מַה קָּרָה לִי. אִלּוּ יָדְעוּ מָה אֲנִי הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת...

מֵעוֹלָם זֶה לֹא קָרָה לִי, הִגַּעְתִּי לַזִּירָה בְּאִחוּר. לֹא מָצָאתִי אֶת חֲבֵרִי. דֵּי מַהֵר הֵבַנְתִּי שֶׁהָיְתָה בַּמָּקוֹם חֻלְיַת טֶרוֹר מְיֻמֶּנֶת. מִהַרְתִּי לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם. מְאֻחָר יוֹתֵר הִתְבָּרֵר לִי, שֶׁתָּכְנִית הַחִסּוּל שֶׁלָּנוּ נוֹדְעָה לַמְחַבְּלִים, וְהֵם טָמְנוּ לָנוּ מַאֲרָב. חֲבֵרִי נִרְצַח עַל יָדָם, וְעַד הַיּוֹם הַמַּפְעִילִים שֶׁלִּי בַּשַּׁבַּ"כּ אֵינָם מְבִינִים כֵּיצַד הִצְלַחְתִּי לִשְׂרֹד אֶת הַתַּקְרִית..."

הָאִישׁ נִגֵּב דִּמְעָה סוֹרֶרֶת. "הַסִּפּוּר הַזֶּה הָפַךְ אוֹתִי לְשֶׁבֶר כְּלִי וְנִסְיוֹנוֹת הַשִּׁקּוּם שֶׁלִּי עָלוּ בְּתֹהוּ. שִׁחְרְרוּ אוֹתִי מֵהַ"מּוֹסָד" מְצֻיָּד בְּפֶּנְסְיָה מְכֻבֶּדֶת.

סְעוּדַת אוֹתָהּ הַשַּׁבָּת לֹא מָשָׁה מִזִּכְרוֹנִי. הִיא חוֹלְלָה מַשֶּׁהוּ עָמֹק בְּנִשְׁמָתִי. נִרְשַׁמְתִּי לְסֶמִינָר, הִתְחַזַּקְתִּי, וְהַסּוֹף יָדוּעַ..." (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	ויצא תשפ"ה
	הַשְּׁהוּת בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק
	"אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן" (טז-א) צִפּוֹר בָּנְתָה קֵן עַל רֹאשׁ הָאִילָן וְהֵטִילָה בּוֹ שְׁתֵּי בֵּיצִים, שֶׁבָּהֶן הִתְפַּתְּחוּ לְאַט לְאַט אֶפְרוֹחִים. שְׁנֵי הָאֶפְרוֹחִים חָיוּ לָהֶם בְּתוֹךְ הַבֵּיצִים וְהִרְגִּישׁוּ אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי, וְאַף הָיְתָה תִּקְשֹׁרֶת בֵּינֵיהֶם טֶרֶם יְצִיאָתָם לַאֲוִיר הָעוֹלָם. לְפֶתַע אַחַד הָאֶפְרוֹחִים שָׁמַע שֶׁהַקְּלִפָּה שֶׁבָּהּ שָׁהָה חֲבֵרוֹ הָאֶפְרוֹחַ – הִתְפּוֹצְצָה... "...אוֹי... כַּמָּה הוּא מִסְכֵּן! חֲבָל עָלָיו", רִחֵם הָאֶפְרוֹחַ עַל חֲבֵרוֹ. בְּעֶצֶם, הָאֶפְרוֹחַ שֶׁבָּקַע - הִתְחִיל סוֹף סוֹף אֶת חַיָּיו, שֶׁהֲרֵי רַק כָּעֵת יָצָא אֶל אֲוִיר הָעוֹלָם, אַךְ הָאֶפְרוֹחַ שֶׁנִּשְׁאַר בְּתוֹךְ הַקְּלִפָּה חָשַׁב שֶׁהִיא כָּל הָעוֹלָם, כִּי זֶה כָּל מַה שֶּׁהִכִּיר. כָּךְ הוּא כַּאֲשֶׁר אָדָם נִפְטָר מִן הָעוֹלָם הַזֶּה - יֵשׁ שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁהוּא מִסְכֵּן שֶׁעָזַב אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה, אַךְ בְּעֶצֶם הוּא רַק מַתְחִיל לִחְיוֹת, שֶׁהֲרֵי הָעוֹלָם הַבָּא הוּא הָעִקָּר, אֵלּוּ הֵם חַיֵּי הַנֶּצַח!! הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא רַק פְּרוֹזְדוֹר אֶל הָעוֹלָם הַבָּא! וּכְבָר אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל (אבות ד-יז): "יָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה". אַךְ יַחַד עִם זֹאת, עָלֵינוּ לִזְכֹּר, שֶׁיָּפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. אַחַת הַדְּרָכִים לְהִתְחַבֵּר לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִיא דֶּרֶךְ זְמִירוֹת הַשַּׁבָּת. הַצַּדִּיק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב זַצַ"ל, הָיָה אוֹמֵר תָּמִיד לְתַלְמִידָיו לְהַקְפִּיד לָשִׁיר זְמִירוֹת שַׁבָּת לְיַד שֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן (תנינא קד): "הָיָה מַזְהִיר וּמוֹכִיחַ אוֹתָנוּ כַּמָּה פְּעָמִים לְזַמֵּר זְמִירוֹת בְּשַׁבָּת וְהָיָה מַקְפִּיד וְכוֹעֵס מְאֹד עַל מִי שֶׁהוּא חָכָם בְּעֵינָיו וְאֵינוֹ מִתְאַמֵּץ לְזַמֵּר זְמִירוֹת בְּשַׁבָּת". רֹאשׁ יְשִׁיבַת פּוֹנוֹבִיז', הַגָּאוֹן רַבִּי מִיכְל יְהוּדָה לִיפְקוֹבִיץ' זַצַ"ל, הָיָה נוֹהֵג לוֹמַר, שֶׁאִם שָׂמִים לֵב לְתֹכֶן הַמִּלִּים שֶׁל הַזְּמִירוֹת, אֶפְשָׁר לְהִתְרוֹמֵם בְּרוּחָנִיּוּת. פַּעַם, הִגִּיעוּ אֵלָיו צֶוֶת מֵרַבָּנֵי הַיְשִׁיבָה כְּדֵי לִשְׁאֹל מַה לַּעֲשׂוֹת בְּבָחוּר שֶׁ"יָּרַד מֵהַפַּסִּים". לְהַפְתָּעָתָם, שָׁאַל אוֹתָם הָרַב: "הַאִם הוּא שָׁר שִׁירֵי שַׁבָּת?" הֵם לֹא הֵבִינוּ מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין שְׁאֵלָתָם לִשְׁאֵלָתוֹ, וְאָז הִסְבִּיר: "אִם הוּא עֲדַיִן שָׁר שִׁירֵי שַׁבָּת, יֵשׁ לוֹ עֲדַיִן לַחְלוּחִית שֶׁל קְדֻשָּׁה וְשֶׁל רוּחָנִיּוּת, וְנִתָּן לְהַצִּילוֹ בְּמִסְגֶּרֶת הַיְשִׁיבָה". רֹאשׁ יְשִׁיבַת פּוֹנוֹבִיז', בַּעַל הָ"אֲבִי עֶזְרִי" זַצַ"ל הֵעִיד, שֶׁלֹּא הִקְפִּיד לָשִׁיר שִׁירֵי שַׁבָּת בַּסְּעוּדוֹת, כִּי הָיָה מְמַהֵר לְסַיֵּם אֶת הַסְּעוּדָה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לִלְמֹד, וְתָלָה אֶת סִבַּת יְרִידַת בְּנוֹ מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה בְּסִבָּה זוֹ. "יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח"! (משלי א-ה). עַד כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל סְעוּדַת שַׁבָּת אַחַת, נִלְמַד מֵהַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: מִתְפַּלֵּל לֹא מֻכָּר הִצְטָרֵף לְמִנְיָן בִּשְׁכוּנַת 'סְטַמְפוֹרְד הִיל' בְּלוֹנְדוֹן. הוּא לֹא נִדֵּב פְּרָטִים עַל אוֹדוֹתָיו, לָכֵן אִישׁ לֹא הִכִּיר אוֹתוֹ. ר' מָרְדְּכַי קָבַע לִלְמֹד אִתּוֹ חַבְרוּתָא. עִם הַזְּמַן הִתְיַדֵּד עִמּוֹ, וּבְאַחַד הַיָּמִים הוּא פָּתַח אֶת סְגוֹר לִבּוֹ וְסִפֵּר עַל עַצְמוֹ: "נוֹלַדְתִּי בְּיִשְׂרָאֵל לְהוֹרִים שׁוֹמְרֵי מָסֹרֶת. לְאַחַר שֶׁהִשְׁתַּחְרַרְתִּי מֵהַצָּבָא, קִבַּלְתִּי הַצָּעַת עֲבוֹדָה בְּאִרְגּוּן הַבִּיּוּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל - הַשַּׁבַּ"כּ (שֵׁרוֹת בִּטָּחוֹן כְּלָלִי). לְאַחַר אִמּוּנִים וְלִמּוּדִים מְפָרְכִים נִבְחַרְתִּי לְבַצֵּעַ מְשִׂימוֹת מְיֻחָדוֹת בְּרַחֲבֵי תֵּבֵל, מִבְצָעִים שֶׁהַשְּׁתִיקָה יָפָה לָהֶם. בְּאַחַת הַמְּשִׂימוֹת, נִשְׁלַחְתִּי עִם חָבֵר נוֹסָף לְצִירִיךְ, בִּירַת שְׁוַיִץ, כְּדֵי לְחַסֵּל אֶת אֶחָד מֵרָאשֵׁי הַטֶּרוֹר. טַסְנוּ בְּטִיסוֹת נִפְרָדוֹת כְּדֵי לֹא לְעוֹרֵר חֲשָׁד וְשָׂכַרְנוּ דִּירוֹת נִפְרָדוֹת. בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה עָקַבְנוּ אַחַר סֵדֶר יוֹמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ "מְבֻקָּשׁ". לְאַחַר שֶׁאָסַפְנוּ מֵידָע, קָבַעְנוּ לְחַסְּלוֹ בְּלֵיל שַׁבָּת, בְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה בָּעֶרֶב, בְּעֵת שֶׁהוּא פּוֹנֶה בְּרִכְבּוֹ יָמִינָה, בְּסוֹף הַשִּׁדְרָה. הָיִינוּ אֲמוּרִים לְהִצָּמֵד אֶל רִכְבּוֹ, לִירוֹת בְּרֹאשׁוֹ, וְלִבְרֹחַ מֵהַמָּקוֹם מַהֵר כְּכָל הָאֶפְשָׁר... לַיְלָה קֹדֶם לֹא הִצְלַחְתִּי לְהֵרָדֵם. יָצָאתִי לַצַּרְכָנִיָּה כְּדֵי לְהָפִיג אֶת הַמֶּתַח וּכְדֵי לִקְנוֹת מִצְרָכִים לְשַׁבָּת, כִּי יָדַעְתִּי שֶׁעָלַי לְהִסְתַּגֵּר בְּדִירָתִי עַד זְמַן הַמְּשִׂימָה הַקְּרוֹבָה. בְּעוֹדִי בּוֹהֶה בְּאַחַד הַמַּדָּפִים, נִגַּשׁ אֵלַי יְהוּדִי וּבֵרֵךְ אוֹתִי בִּלְבָבִיּוּת: 'שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם! יְהוּדִי מִיִּשְׂרָאֵל?' הֻפְתַּעְתִּי מֵעֶצֶם הַשְּׁאֵלָה כִּי הַמַּרְאֶה שֶׁלִּי הָיָה אֵרוֹפֵּאִי, אַךְ כַּמּוּבָן שֶׁלֹּא שִׁנִּיתִי אֶת הַבָּעַת פָּנַי. עָשִׂיתִי אֶת עַצְמִי שֶׁאֵינִי מֵבִין אֶת הַשָּׂפָה וְנִסִּיתִי לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ. הָאִישׁ לֹא הִרְפָּה וְהַחֹם הַלְּבָבִי שֶׁקָּרַן מִפָּנָיו הֵמֵס אֶת כָּל שְׁנוֹת הָאִמּוּנִים שֶׁלִּי בַּ"מּוֹסָד". נֶאֱלַצְתִּי לְהוֹדוֹת שֶׁאֲנִי יְהוּדִי מִיִּשְׂרָאֵל. הוּא לֹא הִסְתַּפֵּק בְּכָךְ, וְהִזְמִין אוֹתִי לְהִשְׁתַּתֵּף בִּסְעוּדַת שַׁבָּת בְּבֵיתוֹ. נִשְׁבֵּיתִי בְּקִסְמוֹ, וּבְלֵיל שַׁבָּת מָצָאתִי אֶת עַצְמִי סוֹעֵד בְּבֵיתוֹ יַחַד עִם כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ. אֵין דַּי בְּמִלִּים כְּדֵי לְתָאֵר כֵּיצַד נֶהֱנֵיתִי מֵאֲוִירַת סְעוּדַת הַשַּׁבָּת הַקְּסוּמָה, הִתְעַנַּגְתִּי שָׁם עַד כְּדֵי שֶׁשָּׁכַחְתִּי מֵהַמְּשִׂימָה הַלְּאֻמִּית הַמֻּטֶּלֶת עַל כְּתֵפַי... לְפֶתַע הִסְתַּכַּלְתִּי עַל הַשָּׁעוֹן: הַשָּׁעָה הָיְתָה חֲמִשָּׁה לִשְׁמוֹנֶה!!! לְתַדְהֵמָתָם, קַמְתִּי וְנִפְרַדְתִּי מֵהֶם בְּחָפְזָה. הֵם לֹא הֵבִינוּ מַה קָּרָה לִי. אִלּוּ יָדְעוּ מָה אֲנִי הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת... מֵעוֹלָם זֶה לֹא קָרָה לִי, הִגַּעְתִּי לַזִּירָה בְּאִחוּר. לֹא מָצָאתִי אֶת חֲבֵרִי. דֵּי מַהֵר הֵבַנְתִּי שֶׁהָיְתָה בַּמָּקוֹם חֻלְיַת טֶרוֹר מְיֻמֶּנֶת. מִהַרְתִּי לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם. מְאֻחָר יוֹתֵר הִתְבָּרֵר לִי, שֶׁתָּכְנִית הַחִסּוּל שֶׁלָּנוּ נוֹדְעָה לַמְחַבְּלִים, וְהֵם טָמְנוּ לָנוּ מַאֲרָב. חֲבֵרִי נִרְצַח עַל יָדָם, וְעַד הַיּוֹם הַמַּפְעִילִים שֶׁלִּי בַּשַּׁבַּ"כּ אֵינָם מְבִינִים כֵּיצַד הִצְלַחְתִּי לִשְׂרֹד אֶת הַתַּקְרִית..." הָאִישׁ נִגֵּב דִּמְעָה סוֹרֶרֶת. "הַסִּפּוּר הַזֶּה הָפַךְ אוֹתִי לְשֶׁבֶר כְּלִי וְנִסְיוֹנוֹת הַשִּׁקּוּם שֶׁלִּי עָלוּ בְּתֹהוּ. שִׁחְרְרוּ אוֹתִי מֵהַ"מּוֹסָד" מְצֻיָּד בְּפֶּנְסְיָה מְכֻבֶּדֶת. סְעוּדַת אוֹתָהּ הַשַּׁבָּת לֹא מָשָׁה מִזִּכְרוֹנִי. הִיא חוֹלְלָה מַשֶּׁהוּ עָמֹק בְּנִשְׁמָתִי. נִרְשַׁמְתִּי לְסֶמִינָר, הִתְחַזַּקְתִּי, וְהַסּוֹף יָדוּעַ..." (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)