Otzarot-Article

"וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים" (יז-יז) כַּיָּדוּעַ, אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, הֶחָכָם מִכָּל אָדָם: "אֲנִי אַרְבֶּה וְלֹא אָסוּר" (סַנְהֶדְרִין כא:), וְסוֹפוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ" (מְלָכִים א יא-ד). וְיֵשׁ לְהָבִין, הֲלֹא חָכָם מֻפְלָג הָיָה וּבָקִי בְּכָל כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ, כַּנִּרְאֶה מִסְּפָרָיו, וְכִי לֹא אָמַד אֶת כֹּחוֹתָיו אֶל נָכוֹן?!

אֶלָּא, אָמַר רַבֵּנוּ הֶחָפֵץ חַיִּים, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁלָּגַם יֵין שָׂרָף בְּמִדָּה יְתֵרָה, הִסְתַּחְרֵר רֹאשׁוֹ וּלְשׁוֹנוֹ כָּבְדָה. בִּקֵּשׁ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ, אַךְ רַגְלָיו לֹא נִשְׁמְעוּ לוֹ. הַכֹּל נִרְאָה לוֹ כָּפוּל, הַדֶּרֶךְ מְשֻׁבֶּשֶׁת, הָרַגְלַיִם כְּבֵדוֹת וְהַצְּעָדִים מִסְתַּבְּכִים. הָלַךְ עֲקַלָּתוֹן וּמָעַד לְבִיב שׁוֹפְכִין...

מִיָּד נִקְהֲלוּ סְבִיבוֹ נְעָרִים פּוֹחֲזִים וְלָעֲגוּ לוֹ, וְהוּא - רוֹבֵץ בַּמַּדְמֵנָה וּמְגַדְּפָם בִּמְרִירוּת.

עָבָר שָׁם אָדָם, רָאָהוּ בִּקְלוֹנוֹ, עָמַד וְאִלְּפוֹ בִּינָה. אָמַר: "אִי לְךָ, אֵינְךָ מִתְבַּיֵּשׁ?? רְאֵה כֵּיצַד הָפַכְתָּ מֵאָדָם נִכְבָּד לַחֲזִיר אַשְׁפַּתּוֹת... וּבְשֶׁל מָה? בִּגְלַל לְגִימַת מַשְׁקֶה. אַף לִשְׁתּוֹת כַּהֲלָכָה אֵינְךָ יוֹדֵעַ. אוֹי לוֹ לָאָדָם שֶׁתְּכֻלַּת בַּקְבּוּק מַעֲבִירַתּוֹ עַל דַּעְתּוֹ! אֲנִי, אַף אִלּוּ הָיִיתִי מְרוֹקֵן לְקִרְבִּי עֲשָׂרָה קַבִּין שֶׁל מַשְׁקֶה, לֹא הָיִיתִי מְאַבֵּד אֶת צְלִילוּת דַּעְתִּי".

כָּךְ לָעַג לַשִּׁכּוֹר, אַךְ לְמַעֲשֶׂה, שָׂם עַצְמוֹ לְלַעַג, מִשּׁוּם שֶׁאֵין קַל מִלִּלְעֹג לִקְלוֹנוֹ שֶׁל הַשִּׁכּוֹר. אֲבָל אִם יִשְׁתֶּה בְּעַצְמוֹ, יִנְהַג בְּדִיּוּק כָּמוֹהוּ, כִּי אֵין גִּבּוֹר כַּיַּיִן וְגִבּוֹרִים רַבִּים הֵבִיס.

וּכְלַפֵּי מָה אֲמוּרִים הַדְּבָרִים? כְּשֶׁאָנוּ רוֹאִים אֶת הַחוֹטְאִים, הַנּוֹפְלִים שְׁדוּדִים בְּמִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר, בָּזִים אָנוּ לָהֶם בְּלִבֵּנוּ, שֶׁהֲרֵי יוֹדְעִים אָנוּ מַה נּוֹרָאָה הִיא הָעֲבֵרָה, וְנַפְשֵׁנוּ נוֹקַעַת מִמֶּנָּה. בְּרַם, לַעֲגֵנוּ נוֹבֵעַ מִכָּךְ שֶׁפִּכְּחִים אָנוּ וְלֹא נִקְלַעְנוּ לַנִּסָּיוֹן, לִמְעַרְבֹּלֶת מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר הַמַּתְעָה, מְשַׁקֶּרֶת וּמְשַׁכֶּרֶת, שֶׁעָלֶיהָ אָמְרוּ (רֵישׁ סוֹטָה וְנָזִיר): אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת. וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ כֵּיצַד יִנְהַג כַּאֲשֶׁר תִּתְקֹף אוֹתוֹ רוּחַ שְׁטוּת. זוֹ הָיְתָה טָעוּתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ. בִּשְׁעַת הַפִּכָּחוֹן אָמַד עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יָסוּר, נִכְנַס לִשְׂדֵה הַנִּסָּיוֹן וְנִסְחַף בּוֹ. וְהַלֶּקַח לְגַבֵּינוּ: לְהִתְרַחֵק כְּכָל הַיְּכֹלֶת וְלִבְרֹחַ מִפְּנֵי הַנִּסָּיוֹן כְּבוֹרֵחַ מִן הָאֵשׁ. (ח"ח הֶחָדָשׁ עַל הַתּוֹרָה, מִשְׁלֵי הח"ח)

	ויצא תשפ"ה
	כְּשֶׁמְּוַתְּרִים, אַף פַּעַם לֹא מַפְסִידִים
	"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ" (טז-יח) בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה מוּבָא סִפּוּר מְזַעְזֵעַ: רַבִּי עֲקִיבָא, הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי, רָאָה אָדָם נוֹשֵׂא מַשָּׂא כָּבֵד, כּוֹרֵעַ תַּחַת הַנֵּטֶל וּמִתְאַנֵּחַ נוֹרָאוֹת "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים" (יז-יז) כַּיָּדוּעַ, אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, הֶחָכָם מִכָּל אָדָם: "אֲנִי אַרְבֶּה וְלֹא אָסוּר" (סַנְהֶדְרִין כא:), וְסוֹפוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ" (מְלָכִים א יא-ד). וְיֵשׁ לְהָבִין, הֲלֹא חָכָם מֻפְלָג הָיָה וּבָקִי בְּכָל כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ, כַּנִּרְאֶה מִסְּפָרָיו, וְכִי לֹא אָמַד אֶת כֹּחוֹתָיו אֶל נָכוֹן?! אֶלָּא, אָמַר רַבֵּנוּ הֶחָפֵץ חַיִּים, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁלָּגַם יֵין שָׂרָף בְּמִדָּה יְתֵרָה, הִסְתַּחְרֵר רֹאשׁוֹ וּלְשׁוֹנוֹ כָּבְדָה. בִּקֵּשׁ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ, אַךְ רַגְלָיו לֹא נִשְׁמְעוּ לוֹ. הַכֹּל נִרְאָה לוֹ כָּפוּל, הַדֶּרֶךְ מְשֻׁבֶּשֶׁת, הָרַגְלַיִם כְּבֵדוֹת וְהַצְּעָדִים מִסְתַּבְּכִים. הָלַךְ עֲקַלָּתוֹן וּמָעַד לְבִיב שׁוֹפְכִין... מִיָּד נִקְהֲלוּ סְבִיבוֹ נְעָרִים פּוֹחֲזִים וְלָעֲגוּ לוֹ, וְהוּא - רוֹבֵץ בַּמַּדְמֵנָה וּמְגַדְּפָם בִּמְרִירוּת. עָבָר שָׁם אָדָם, רָאָהוּ בִּקְלוֹנוֹ, עָמַד וְאִלְּפוֹ בִּינָה. אָמַר: "אִי לְךָ, אֵינְךָ מִתְבַּיֵּשׁ?? רְאֵה כֵּיצַד הָפַכְתָּ מֵאָדָם נִכְבָּד לַחֲזִיר אַשְׁפַּתּוֹת... וּבְשֶׁל מָה? בִּגְלַל לְגִימַת מַשְׁקֶה. אַף לִשְׁתּוֹת כַּהֲלָכָה אֵינְךָ יוֹדֵעַ. אוֹי לוֹ לָאָדָם שֶׁתְּכֻלַּת בַּקְבּוּק מַעֲבִירַתּוֹ עַל דַּעְתּוֹ! אֲנִי, אַף אִלּוּ הָיִיתִי מְרוֹקֵן לְקִרְבִּי עֲשָׂרָה קַבִּין שֶׁל מַשְׁקֶה, לֹא הָיִיתִי מְאַבֵּד אֶת צְלִילוּת דַּעְתִּי". כָּךְ לָעַג לַשִּׁכּוֹר, אַךְ לְמַעֲשֶׂה, שָׂם עַצְמוֹ לְלַעַג, מִשּׁוּם שֶׁאֵין קַל מִלִּלְעֹג לִקְלוֹנוֹ שֶׁל הַשִּׁכּוֹר. אֲבָל אִם יִשְׁתֶּה בְּעַצְמוֹ, יִנְהַג בְּדִיּוּק כָּמוֹהוּ, כִּי אֵין גִּבּוֹר כַּיַּיִן וְגִבּוֹרִים רַבִּים הֵבִיס. וּכְלַפֵּי מָה אֲמוּרִים הַדְּבָרִים? כְּשֶׁאָנוּ רוֹאִים אֶת הַחוֹטְאִים, הַנּוֹפְלִים שְׁדוּדִים בְּמִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר, בָּזִים אָנוּ לָהֶם בְּלִבֵּנוּ, שֶׁהֲרֵי יוֹדְעִים אָנוּ מַה נּוֹרָאָה הִיא הָעֲבֵרָה, וְנַפְשֵׁנוּ נוֹקַעַת מִמֶּנָּה. בְּרַם, לַעֲגֵנוּ נוֹבֵעַ מִכָּךְ שֶׁפִּכְּחִים אָנוּ וְלֹא נִקְלַעְנוּ לַנִּסָּיוֹן, לִמְעַרְבֹּלֶת מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר הַמַּתְעָה, מְשַׁקֶּרֶת וּמְשַׁכֶּרֶת, שֶׁעָלֶיהָ אָמְרוּ (רֵישׁ סוֹטָה וְנָזִיר): אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת. וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ כֵּיצַד יִנְהַג כַּאֲשֶׁר תִּתְקֹף אוֹתוֹ רוּחַ שְׁטוּת. זוֹ הָיְתָה טָעוּתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ. בִּשְׁעַת הַפִּכָּחוֹן אָמַד עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יָסוּר, נִכְנַס לִשְׂדֵה הַנִּסָּיוֹן וְנִסְחַף בּוֹ. וְהַלֶּקַח לְגַבֵּינוּ: לְהִתְרַחֵק כְּכָל הַיְּכֹלֶת וְלִבְרֹחַ מִפְּנֵי הַנִּסָּיוֹן כְּבוֹרֵחַ מִן הָאֵשׁ. (ח"ח הֶחָדָשׁ עַל הַתּוֹרָה, מִשְׁלֵי הח"ח)