Otzarot-Article

וִתְּרוּ עַל הַדִּירָה וְקִבְּלוּ אֶת הַחַיִּים בְּמַתָּנָה!

בַּגְּמָרָא (שבת סג.) נֶאֱמַר, שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה כְּמַאֲמָרָהּ, אֵין מְבַשְּׂרִין אוֹתוֹ בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ח-ה): "שׁוֹמֵר מִצְוָה, לֹא יֵדַע דָּבָר רָע". וּמָה עוֹד אֶפְשָׁר לְבַקֵּשׁ בְּיוֹם הַדִּין הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה?! אַךְ "אַלְיָה, וְקוֹץ בָּהּ". לְקַבֵּל עַל עַצְמֵנוּ לְקַיֵּם מִצְוָה כְּמַאֲמָרָהּ, הַיְנוּ - לִשְׁמָהּ.

וּמִי יוּכַל לְהַצִּיג מִצְוָה מֻשְׁלֶמֶת, שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בְּלֹא פָּנֶיהָ, לְשֵׁם שָׁמַיִם בִּלְבַד? אִלּוּ הָיְתָה לָאָדָם מִצְוָה כָּזוֹ, הֲרֵי "אֲפִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר גְּזֵרָה - הוּא מְבַטְּלָהּ".

אַךְ יֵשׁ מִצְוָה אַחַת, שֶׁהִיא "כְּמַאֲמָרָהּ", גַּם אִם לֹא נֶעֶשְׂתָה בַּכַּוָּנָה הָרְאוּיָה, וַאֲפִלּוּ בְּלֹא שׁוּם כַּוָּנָה, וַאֲפִלּוּ בְּכַוָּנָה רָעָה, וְהִיא מִצְוַת הַצְּדָקָה. וְנִמְצָא שֶׁאִם נְקַבֵּל עַל עַצְמֵנוּ לְקַיְּמָהּ, בְּכֹחָהּ לְבַטֵּל רֹעַ הַגְּזֵרָה וּלְזַכּוֹת אוֹתָנוּ בְּשָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה!

יְהוּדִי תּוֹשַׁב הַדָּרוֹם סִפֵּר מַעֲשֶׂה מָלֵא לֶקַח:

לִפְנֵי כִּשְׁנָתַיִם זָכִיתִי לְהִנָּשֵׂא לְבַחוּרָה מִמִּשְׁפָּחָה מִדְּרוֹם אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ. אַף עַל פִּי שֶׁגָּדַלְתִּי בַּצָּפוֹן, עָבַרְתִּי לָגוּר בְּאֵזוֹר הַדָּרוֹם. בָּרוּךְ ה' זָכִיתִי לְבֵן בְּכוֹר, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת מָלְאָה לוֹ שָׁנָה.

כְּשֶׁהִגִּיעַ חַג שִׂמְחַת תּוֹרָה, תִּכְנַנְתִּי לִנְסֹעַ לַהוֹרִים שֶׁלִּי שֶׁגָּרִים בְּאֵזוֹר הַצָּפוֹן. כְּשֶׁהֵכַנְתִּי אֶת הַמִּזְוָדוֹת, הִתְקַשֵּׁר אֵלַי שָׁכֵן וְשָׁאַל הַאִם אֲנִי נִמְצָא בַּבַּיִת בֶּחָג. הֵשַׁבְתִּי לוֹ שֶׁאֲנִי נוֹסֵעַ לַהוֹרִים שֶׁלִּי. הוּא שָׂמַח וְשָׁאַל הַאִם נוּכַל לָתֵת אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ לְלִינָה בֶּחָג, עֲבוּר אָח שֶׁלּוֹ, שֶׁהִתְחַתֵּן לָאַחֲרוֹנָה וְרוֹצֶה לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ בֶּחָג.

מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה יָדוּעַ לִי שֶׁכְּלָל לֹא נוֹחַ לְאִשְׁתִּי לָתֵת אֶת הַבַּיִת לַאֲחֵרִים, אָמַרְתִּי שֶׁאָשִׁיב לוֹ תְּשׁוּבָה בַּהֶקְדֵּם. פָּנִיתִי לְאִשְׁתִּי וְשָׁאַלְתִּי מַה דַּעְתָּהּ, וְהוֹסַפְתִּי, שֶׁאוּלַי הַפַּעַם נַעֲשֶׂה אֶת הַחֶסֶד הַזֶּה, וְהוּא יַעֲמֹד לָנוּ לִזְכוּת, לְשָׁנָה שְׁמוּרָה וּמְבֹרֶכֶת. אִשְׁתִּי חָשְׁבָה וּלְבַסּוֹף אָמְרָה שֶׁהִיא מַסְכִּימָה. הוֹדַעְתִּי לַשָּׁכֵן וְהוּא הוֹדָה לִי בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל הָאֲדִיבוּת.

כַּעֲבוֹר שָׁעָה, כַּאֲשֶׁר עָמַדְנוּ לָצֵאת מֵהַבַּיִת, קִבַּלְתִּי שִׂיחַת טֶלֶפוֹן מֵאִמִּי שֶׁתִּחְי'. אָבִי לֹא חָשׁ בְּטוֹב וְהֻצְרַךְ לְהִתְפַּנּוֹת לְבֵית הַחוֹלִים, וְלָכֵן לֹא נוּכַל לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלָם בֶּחָג. הַבְּשׂוֹרָה עַל מַצַּב בְּרִיאוּתוֹ שֶׁל אָבִי הָיְתָה קָשָׁה מְאֹד עֲבוּרִי. וּמַה גַּם שֶׁהַשָּׁעָה כְּבָר הִתְאַחֲרָה וַעֲדַיִן לֹא הִתְחַלְנוּ לְבַשֵּׁל לֶחָג וּלְהִתְכּוֹנֵן אֵלָיו, וּכְלָל לֹא הָיָה לָנוּ בַּבַּיִת מַסְפִּיק אֹכֶל לֶחָג, גַּם אִם רָצִינוּ לְהַתְחִיל לְהָכִין בִּמְהִירוּת.

כְּשֶׁהִתְיַשַּׁבְנוּ בְּדַעְתֵּנוּ, נִזְכְּרָה לְפֶתַע אִשְׁתִּי לִשְׁאֹל, מַה נַּעֲשֶׂה לְגַבֵּי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁרָצְתָה אֶת הַדִּירָה לֶחָג. אֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁאֵין בְּרֵרָה, נוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁזֶּה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי. אֲבָל לִפְלִיאָתִי, אִשְׁתִּי אָמְרָה שֶׁזֶּה לֹא פָּשׁוּט. עָבַר כְּבָר זְמַן מֵאָז שֶׁאִשַּׁרְנוּ לָהֶם לְקַבֵּל אֶת בֵּיתֵנוּ לֶחָג, וּבַזְּמַן הַזֶּה הֵם סָמְכוּ עָלֵינוּ וְלֹא נִסּוּ אֵצֶל אֲחֵרִים, וּבֵינְתַיִם הַדִּירוֹת הָאֲחֵרוֹת נִתְפְּסוּ. וְאִם כֵּן, בִּגְלָלֵנוּ הֵם עֲלוּלִים לְהִשָּׁאֵר בְּלִי דִּירָה, וְאוּלַי יִצְטָרְכוּ לְבַטֵּל אֶת הָאֵרוּחַ אֵצֶל אָח שֶׁלָּהֶם, הַשָּׁכֵן שֶׁלָּנוּ, וְתִהְיֶה לָהֶם עָגְמַת נֶפֶשׁ כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כָּעֵת.

הִצַּעְתִּי לְאִשְׁתִּי לִשְׁאֹל עַל כָּךְ אֶת הַשָּׁכֵן, אַךְ אִשְׁתִּי סֵרְבָה גַּם לָזֶה. הִיא טָעֲנָה שֶׁעָלוּל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא יִהְיֶה נָעִים לַשָּׁכֵן לְהַלְחִיץ אוֹתָנוּ וְהוּא יְוַתֵּר עַל הַבַּיִת, וְאָח שֶׁלּוֹ יִשָּׁאֵר בְּצַעַר. "אָז מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת?" שָׁאַלְתִּי, "הֲרֵי אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בַּדִּירָה".

אִשְׁתִּי חָשְׁבָה, וְשׁוּב הִפְתִּיעָה אוֹתִי בִּתְשׁוּבָה. הִיא הִזְכִּירָה לִי שֶׁיֵּשׁ לְמַכָּר שֶׁלָּנוּ דִּירָה שֶׁהוּא מַשְׂכִּיר לְיָמִים בּוֹדְדִים, וְהִצִּיעָה שֶׁנִּהְיֶה שָׁם בֶּחָג. בְּלִבִּי הִתְפַּלֵּאתִי מְאֹד, מַה קָּרָה שֶׁאִשְׁתִּי מְסוּרָה כָּל כָּךְ עַל דָּבָר שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל קָשֶׁה לָהּ מְאֹד - לָתֵת אֶת הַבַּיִת לְאוֹרְחִים?!

אָמַרְתִּי לָהּ, "טוֹב, אָז שֶׁהֵם יִתְאָרְחוּ בַּדִּירָה הַהִיא, וַאֲפִלּוּ נִשְׁתַּתֵּף אִתָּם בַּעֲלוּת הַשְּׂכִירוּת, וַאֲנַחְנוּ נִשָּׁאֵר בַּדִּירָה שֶׁלָּנוּ". אֲבָל אִשְׁתִּי נִשְׁאֲרָה בָּעֶמְדָּה שֶׁלָּהּ. הִיא אָמְרָה שֶׁהַדִּירָה הַהִיא רְחוֹקָה מִכָּאן מַהֲלָךְ שֶׁל כַּחֲצִי שָׁעָה הֲלִיכָה, וַאֲנַחְנוּ הִבְטַחְנוּ לַשָּׁכֵן אֶת הַדִּירָה שֶׁלָּנוּ עֲבוּר בְּנֵי הַזּוּג שֶׁבָּאוּ לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ, וּבִכְלָל לֹא הוֹגֵן לִשְׁלֹחַ אוֹתָם לְמָקוֹם רָחוֹק.

אֶת הָאֱמֶת אֹמַר, שֶׁמֵּרֹב שֶׁהַדְּבָרִים הִפְלִיאוּ אוֹתִי, הֶחְלַטְתִּי לִשְׁתֹּק וְלָתֵת לְאִשְׁתִּי לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁהִיא חוֹשֶׁבֶת.

תּוֹךְ רְגָעִים אֲחָדִים מָצָאנוּ אֶת עַצְמֵנוּ בָּרֶכֶב בְּדֶרֶךְ לְאוֹתָהּ דִּירָה, כַּאֲשֶׁר הַמִּזְוָדוֹת אִתָּנוּ, וּבְתוֹכָן מוּצְרֵי מָזוֹן בְּסִיסִיִּים לֶחָג. אֶת מַפְתְּחוֹת הַבַּיִת נָתְנוּ לַשָּׁכֵן, בְּלִי לְסַפֵּר לוֹ כְּלָל עַל הַשִּׁנּוּי הַגָּדוֹל בַּתָּכְנִית שֶׁלָּנוּ.

הִגַּעְנוּ לַדִּירָה, וְלֹא יָדַעְתִּי אֶת נַפְשִׁי. הִתְחַלְתִּי לַחְשֹׁב בִּדְאָגָה, שֶׁכָּעֵת הוֹלֵךְ לִהְיוֹת לָנוּ חַג חָשׁוּךְ, עִם מַאֲכָלִים בְּסִיסִיִּים בִּלְבַד. אִשְׁתִּי, שֶׁרָאֲתָה אֶת פָּנַי הַמֻּדְאָגוֹת, אָמְרָה לִי בְּחָכְמָה: "אִם נִשְׂמַח בַּמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב שֶׁעָשִׂינוּ, יִהְיֶה לָנוּ עָלָיו שָׂכָר רַב יוֹתֵר, וְכֵיוָן שֶׁמִּמֵּילָא כְּבָר עָשִׂינוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, לָמָּה שֶׁלֹּא נְקַבֵּל עָלָיו יוֹתֵר שָׂכָר?" הִתְפַּעַלְתִּי מֵאִשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי: "אַשְׁרַי שֶׁזָּכִיתִי בְּאֵשֶׁת חַיִל, בַּעֲלַת חֶסֶד כְּאִמּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשׁוֹת".

אֶת תְּפִלּוֹת הֶחָג הִתְפַּלַּלְתִּי בְּבֵית כְּנֶסֶת בְּאֵזוֹר הַדִּירָה הַשְּׂכוּרָה. בְּבֹקֶר חַג שִׂמְחַת תּוֹרָה תשפ"ד, נִכְנְסוּ לָאֵזוֹר חַיּוֹת הַטֶּרֶף וּפָעֲלוּ אֶת מְזִמָּתָם הָאֲיֻמָּה, הֵם הִתְמַקְּדוּ דַּוְקָא בְּאֵזוֹר הַדִּירָה שֶׁבָּהּ אֲנִי מִתְגּוֹרֵר.

בְּמֶשֶׁךְ הֶחָג הָיִינוּ בְּמֶתַח עָצוּם מֵהַבָּאוֹת. בְּחֶסֶד שָׁמַיִם, אֵלֵינוּ לֹא קָרַב הַמַּשְׁחִית, אַךְ דָּאַגְנוּ מְאֹד לִשְׁכֵנֵינוּ. לְצַעֲרֵנוּ הָאָיֹם וְהַנּוֹרָא, הִתְבַּשַּׂרְנוּ עַל כַּמָּה שְׁכֵנִים שֶׁנֶּעֶקְדוּ עַל קִדּוּשׁ ה', אַךְ גַּם הִתְנַחַמְנוּ לִשְׁמֹעַ עַל נִסִּים עֲצוּמִים.

לְאַחַר הֶחָג, סִפֵּר הַשָּׁכֵן שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא מָצָא לְאָחִיו מָקוֹם מַתְאִים לָלוּן בְּבֵיתוֹ, וְלֹא הָיָה לוֹ צֹרֶךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּדִּירָה שֶׁלָּנוּ. בַּבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר קָמוּ הַשָּׁכֵן וְאָחִיו לַתְּפִלָּה, הִגִּיעוּ הָרוֹצְחִים הַשְּׁפָלִים. הַשָּׁכֵן וּמִשְׁפַּחְתּוֹ שָׁהוּ בְּפַחַד נוֹרָא בְּתוֹךְ הַבַּיִת. הֵם הֵגִיפוּ חַלּוֹנוֹת וְשָׁמְרוּ עַל שֶׁקֶט מֻחְלָט.

הַמְחַבְּלִים הִגִּיעוּ וְנִסּוּ לִפְרֹץ אֶת בֵּיתָם. בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה בָּכוּ וְזָעֲקוּ מִנַּהֲמַת לִבָּם לַה', בְּקוֹל דְּמָמָה, שֶׁיַּצִּיל אֶת נַפְשָׁם. בְּנִסֵּי ה' הַמְחַבְּלִים כַּנִּרְאֶה חָשְׁבוּ שֶׁאֵין שׁוּם אָדָם בַּבַּיִת וַחֲבָל לָהֶם לְהַעֲבִיר אֶת הַזְּמַן בִּפְרִיצַת הַבַּיִת הָרֵיק, וְהִמְשִׁיכוּ לַבַּיִת הַבָּא.

הֵם הִגִּיעוּ לַדִּירָה שֶׁלִּי. אוֹתָהּ הֵם הִצְלִיחוּ לִפְרֹץ בְּקַלּוּת, כִּי הַדֶּלֶת בְּבֵיתִי הִיא דֶּלֶת פְּשׁוּטָה. הֵם נִכְנְסוּ לַבַּיִת וְחִפְּשׂוּ בְּנֵי אָדָם, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא מָצְאוּ, הִזִּיקוּ לַבַּיִת וְיָצְאוּ. נַפְשֵׁנוּ נִמְלְטָה מִמָּוֶת בָּטוּחַ בִּזְכוּת מִצְוַת הַצְּדָקָה! קָשֶׁה כָּל כָּךְ הָיָה לִי לְקַיְּמָהּ, וּבִזְכוּת אִשְׁתִּי הִשְׁתַּדַּלְתִּי גַּם לִשְׂמֹחַ בְּקִיּוּמָהּ, וְגַם לְהָבִין מַה הִיא יְכוֹלָה לִפְעֹל. (מֵאָה וּשְׁנַיִם סִפּוּרִים)

	וירא תשפ"ה
	הַמַּטָּרָה מַעֲנִיקָה כֹּחוֹת!
	וִתְּרוּ עַל הַדִּירָה וְקִבְּלוּ אֶת הַחַיִּים בְּמַתָּנָה! בַּגְּמָרָא (שבת סג.) נֶאֱמַר, שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה כְּמַאֲמָרָהּ, אֵין מְבַשְּׂרִין אוֹתוֹ בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ח-ה): "שׁוֹמֵר מִצְוָה, לֹא יֵדַע דָּבָר רָע". וּמָה עוֹד אֶפְשָׁר לְבַקֵּשׁ בְּיוֹם הַדִּין הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה?! אַךְ "אַלְיָה, וְקוֹץ בָּהּ". לְקַבֵּל עַל עַצְמֵנוּ לְקַיֵּם מִצְוָה כְּמַאֲמָרָהּ, הַיְנוּ - לִשְׁמָהּ. וּמִי יוּכַל לְהַצִּיג מִצְוָה מֻשְׁלֶמֶת, שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בְּלֹא פָּנֶיהָ, לְשֵׁם שָׁמַיִם בִּלְבַד? אִלּוּ הָיְתָה לָאָדָם מִצְוָה כָּזוֹ, הֲרֵי "אֲפִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר גְּזֵרָה - הוּא מְבַטְּלָהּ". אַךְ יֵשׁ מִצְוָה אַחַת, שֶׁהִיא "כְּמַאֲמָרָהּ", גַּם אִם לֹא נֶעֶשְׂתָה בַּכַּוָּנָה הָרְאוּיָה, וַאֲפִלּוּ בְּלֹא שׁוּם כַּוָּנָה, וַאֲפִלּוּ בְּכַוָּנָה רָעָה, וְהִיא מִצְוַת הַצְּדָקָה. וְנִמְצָא שֶׁאִם נְקַבֵּל עַל עַצְמֵנוּ לְקַיְּמָהּ, בְּכֹחָהּ לְבַטֵּל רֹעַ הַגְּזֵרָה וּלְזַכּוֹת אוֹתָנוּ בְּשָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה! יְהוּדִי תּוֹשַׁב הַדָּרוֹם סִפֵּר מַעֲשֶׂה מָלֵא לֶקַח: לִפְנֵי כִּשְׁנָתַיִם זָכִיתִי לְהִנָּשֵׂא לְבַחוּרָה מִמִּשְׁפָּחָה מִדְּרוֹם אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ. אַף עַל פִּי שֶׁגָּדַלְתִּי בַּצָּפוֹן, עָבַרְתִּי לָגוּר בְּאֵזוֹר הַדָּרוֹם. בָּרוּךְ ה' זָכִיתִי לְבֵן בְּכוֹר, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת מָלְאָה לוֹ שָׁנָה. כְּשֶׁהִגִּיעַ חַג שִׂמְחַת תּוֹרָה, תִּכְנַנְתִּי לִנְסֹעַ לַהוֹרִים שֶׁלִּי שֶׁגָּרִים בְּאֵזוֹר הַצָּפוֹן. כְּשֶׁהֵכַנְתִּי אֶת הַמִּזְוָדוֹת, הִתְקַשֵּׁר אֵלַי שָׁכֵן וְשָׁאַל הַאִם אֲנִי נִמְצָא בַּבַּיִת בֶּחָג. הֵשַׁבְתִּי לוֹ שֶׁאֲנִי נוֹסֵעַ לַהוֹרִים שֶׁלִּי. הוּא שָׂמַח וְשָׁאַל הַאִם נוּכַל לָתֵת אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ לְלִינָה בֶּחָג, עֲבוּר אָח שֶׁלּוֹ, שֶׁהִתְחַתֵּן לָאַחֲרוֹנָה וְרוֹצֶה לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ בֶּחָג. מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה יָדוּעַ לִי שֶׁכְּלָל לֹא נוֹחַ לְאִשְׁתִּי לָתֵת אֶת הַבַּיִת לַאֲחֵרִים, אָמַרְתִּי שֶׁאָשִׁיב לוֹ תְּשׁוּבָה בַּהֶקְדֵּם. פָּנִיתִי לְאִשְׁתִּי וְשָׁאַלְתִּי מַה דַּעְתָּהּ, וְהוֹסַפְתִּי, שֶׁאוּלַי הַפַּעַם נַעֲשֶׂה אֶת הַחֶסֶד הַזֶּה, וְהוּא יַעֲמֹד לָנוּ לִזְכוּת, לְשָׁנָה שְׁמוּרָה וּמְבֹרֶכֶת. אִשְׁתִּי חָשְׁבָה וּלְבַסּוֹף אָמְרָה שֶׁהִיא מַסְכִּימָה. הוֹדַעְתִּי לַשָּׁכֵן וְהוּא הוֹדָה לִי בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל הָאֲדִיבוּת. כַּעֲבוֹר שָׁעָה, כַּאֲשֶׁר עָמַדְנוּ לָצֵאת מֵהַבַּיִת, קִבַּלְתִּי שִׂיחַת טֶלֶפוֹן מֵאִמִּי שֶׁתִּחְי'. אָבִי לֹא חָשׁ בְּטוֹב וְהֻצְרַךְ לְהִתְפַּנּוֹת לְבֵית הַחוֹלִים, וְלָכֵן לֹא נוּכַל לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלָם בֶּחָג. הַבְּשׂוֹרָה עַל מַצַּב בְּרִיאוּתוֹ שֶׁל אָבִי הָיְתָה קָשָׁה מְאֹד עֲבוּרִי. וּמַה גַּם שֶׁהַשָּׁעָה כְּבָר הִתְאַחֲרָה וַעֲדַיִן לֹא הִתְחַלְנוּ לְבַשֵּׁל לֶחָג וּלְהִתְכּוֹנֵן אֵלָיו, וּכְלָל לֹא הָיָה לָנוּ בַּבַּיִת מַסְפִּיק אֹכֶל לֶחָג, גַּם אִם רָצִינוּ לְהַתְחִיל לְהָכִין בִּמְהִירוּת. כְּשֶׁהִתְיַשַּׁבְנוּ בְּדַעְתֵּנוּ, נִזְכְּרָה לְפֶתַע אִשְׁתִּי לִשְׁאֹל, מַה נַּעֲשֶׂה לְגַבֵּי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁרָצְתָה אֶת הַדִּירָה לֶחָג. אֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁאֵין בְּרֵרָה, נוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁזֶּה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי. אֲבָל לִפְלִיאָתִי, אִשְׁתִּי אָמְרָה שֶׁזֶּה לֹא פָּשׁוּט. עָבַר כְּבָר זְמַן מֵאָז שֶׁאִשַּׁרְנוּ לָהֶם לְקַבֵּל אֶת בֵּיתֵנוּ לֶחָג, וּבַזְּמַן הַזֶּה הֵם סָמְכוּ עָלֵינוּ וְלֹא נִסּוּ אֵצֶל אֲחֵרִים, וּבֵינְתַיִם הַדִּירוֹת הָאֲחֵרוֹת נִתְפְּסוּ. וְאִם כֵּן, בִּגְלָלֵנוּ הֵם עֲלוּלִים לְהִשָּׁאֵר בְּלִי דִּירָה, וְאוּלַי יִצְטָרְכוּ לְבַטֵּל אֶת הָאֵרוּחַ אֵצֶל אָח שֶׁלָּהֶם, הַשָּׁכֵן שֶׁלָּנוּ, וְתִהְיֶה לָהֶם עָגְמַת נֶפֶשׁ כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כָּעֵת. הִצַּעְתִּי לְאִשְׁתִּי לִשְׁאֹל עַל כָּךְ אֶת הַשָּׁכֵן, אַךְ אִשְׁתִּי סֵרְבָה גַּם לָזֶה. הִיא טָעֲנָה שֶׁעָלוּל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא יִהְיֶה נָעִים לַשָּׁכֵן לְהַלְחִיץ אוֹתָנוּ וְהוּא יְוַתֵּר עַל הַבַּיִת, וְאָח שֶׁלּוֹ יִשָּׁאֵר בְּצַעַר. "אָז מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת?" שָׁאַלְתִּי, "הֲרֵי אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בַּדִּירָה". אִשְׁתִּי חָשְׁבָה, וְשׁוּב הִפְתִּיעָה אוֹתִי בִּתְשׁוּבָה. הִיא הִזְכִּירָה לִי שֶׁיֵּשׁ לְמַכָּר שֶׁלָּנוּ דִּירָה שֶׁהוּא מַשְׂכִּיר לְיָמִים בּוֹדְדִים, וְהִצִּיעָה שֶׁנִּהְיֶה שָׁם בֶּחָג. בְּלִבִּי הִתְפַּלֵּאתִי מְאֹד, מַה קָּרָה שֶׁאִשְׁתִּי מְסוּרָה כָּל כָּךְ עַל דָּבָר שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל קָשֶׁה לָהּ מְאֹד - לָתֵת אֶת הַבַּיִת לְאוֹרְחִים?! אָמַרְתִּי לָהּ, "טוֹב, אָז שֶׁהֵם יִתְאָרְחוּ בַּדִּירָה הַהִיא, וַאֲפִלּוּ נִשְׁתַּתֵּף אִתָּם בַּעֲלוּת הַשְּׂכִירוּת, וַאֲנַחְנוּ נִשָּׁאֵר בַּדִּירָה שֶׁלָּנוּ". אֲבָל אִשְׁתִּי נִשְׁאֲרָה בָּעֶמְדָּה שֶׁלָּהּ. הִיא אָמְרָה שֶׁהַדִּירָה הַהִיא רְחוֹקָה מִכָּאן מַהֲלָךְ שֶׁל כַּחֲצִי שָׁעָה הֲלִיכָה, וַאֲנַחְנוּ הִבְטַחְנוּ לַשָּׁכֵן אֶת הַדִּירָה שֶׁלָּנוּ עֲבוּר בְּנֵי הַזּוּג שֶׁבָּאוּ לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ, וּבִכְלָל לֹא הוֹגֵן לִשְׁלֹחַ אוֹתָם לְמָקוֹם רָחוֹק. אֶת הָאֱמֶת אֹמַר, שֶׁמֵּרֹב שֶׁהַדְּבָרִים הִפְלִיאוּ אוֹתִי, הֶחְלַטְתִּי לִשְׁתֹּק וְלָתֵת לְאִשְׁתִּי לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁהִיא חוֹשֶׁבֶת. תּוֹךְ רְגָעִים אֲחָדִים מָצָאנוּ אֶת עַצְמֵנוּ בָּרֶכֶב בְּדֶרֶךְ לְאוֹתָהּ דִּירָה, כַּאֲשֶׁר הַמִּזְוָדוֹת אִתָּנוּ, וּבְתוֹכָן מוּצְרֵי מָזוֹן בְּסִיסִיִּים לֶחָג. אֶת מַפְתְּחוֹת הַבַּיִת נָתְנוּ לַשָּׁכֵן, בְּלִי לְסַפֵּר לוֹ כְּלָל עַל הַשִּׁנּוּי הַגָּדוֹל בַּתָּכְנִית שֶׁלָּנוּ. הִגַּעְנוּ לַדִּירָה, וְלֹא יָדַעְתִּי אֶת נַפְשִׁי. הִתְחַלְתִּי לַחְשֹׁב בִּדְאָגָה, שֶׁכָּעֵת הוֹלֵךְ לִהְיוֹת לָנוּ חַג חָשׁוּךְ, עִם מַאֲכָלִים בְּסִיסִיִּים בִּלְבַד. אִשְׁתִּי, שֶׁרָאֲתָה אֶת פָּנַי הַמֻּדְאָגוֹת, אָמְרָה לִי בְּחָכְמָה: "אִם נִשְׂמַח בַּמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב שֶׁעָשִׂינוּ, יִהְיֶה לָנוּ עָלָיו שָׂכָר רַב יוֹתֵר, וְכֵיוָן שֶׁמִּמֵּילָא כְּבָר עָשִׂינוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, לָמָּה שֶׁלֹּא נְקַבֵּל עָלָיו יוֹתֵר שָׂכָר?" הִתְפַּעַלְתִּי מֵאִשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי: "אַשְׁרַי שֶׁזָּכִיתִי בְּאֵשֶׁת חַיִל, בַּעֲלַת חֶסֶד כְּאִמּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשׁוֹת". אֶת תְּפִלּוֹת הֶחָג הִתְפַּלַּלְתִּי בְּבֵית כְּנֶסֶת בְּאֵזוֹר הַדִּירָה הַשְּׂכוּרָה. בְּבֹקֶר חַג שִׂמְחַת תּוֹרָה תשפ"ד, נִכְנְסוּ לָאֵזוֹר חַיּוֹת הַטֶּרֶף וּפָעֲלוּ אֶת מְזִמָּתָם הָאֲיֻמָּה, הֵם הִתְמַקְּדוּ דַּוְקָא בְּאֵזוֹר הַדִּירָה שֶׁבָּהּ אֲנִי מִתְגּוֹרֵר. בְּמֶשֶׁךְ הֶחָג הָיִינוּ בְּמֶתַח עָצוּם מֵהַבָּאוֹת. בְּחֶסֶד שָׁמַיִם, אֵלֵינוּ לֹא קָרַב הַמַּשְׁחִית, אַךְ דָּאַגְנוּ מְאֹד לִשְׁכֵנֵינוּ. לְצַעֲרֵנוּ הָאָיֹם וְהַנּוֹרָא, הִתְבַּשַּׂרְנוּ עַל כַּמָּה שְׁכֵנִים שֶׁנֶּעֶקְדוּ עַל קִדּוּשׁ ה', אַךְ גַּם הִתְנַחַמְנוּ לִשְׁמֹעַ עַל נִסִּים עֲצוּמִים. לְאַחַר הֶחָג, סִפֵּר הַשָּׁכֵן שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא מָצָא לְאָחִיו מָקוֹם מַתְאִים לָלוּן בְּבֵיתוֹ, וְלֹא הָיָה לוֹ צֹרֶךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּדִּירָה שֶׁלָּנוּ. בַּבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר קָמוּ הַשָּׁכֵן וְאָחִיו לַתְּפִלָּה, הִגִּיעוּ הָרוֹצְחִים הַשְּׁפָלִים. הַשָּׁכֵן וּמִשְׁפַּחְתּוֹ שָׁהוּ בְּפַחַד נוֹרָא בְּתוֹךְ הַבַּיִת. הֵם הֵגִיפוּ חַלּוֹנוֹת וְשָׁמְרוּ עַל שֶׁקֶט מֻחְלָט. הַמְחַבְּלִים הִגִּיעוּ וְנִסּוּ לִפְרֹץ אֶת בֵּיתָם. בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה בָּכוּ וְזָעֲקוּ מִנַּהֲמַת לִבָּם לַה', בְּקוֹל דְּמָמָה, שֶׁיַּצִּיל אֶת נַפְשָׁם. בְּנִסֵּי ה' הַמְחַבְּלִים כַּנִּרְאֶה חָשְׁבוּ שֶׁאֵין שׁוּם אָדָם בַּבַּיִת וַחֲבָל לָהֶם לְהַעֲבִיר אֶת הַזְּמַן בִּפְרִיצַת הַבַּיִת הָרֵיק, וְהִמְשִׁיכוּ לַבַּיִת הַבָּא. הֵם הִגִּיעוּ לַדִּירָה שֶׁלִּי. אוֹתָהּ הֵם הִצְלִיחוּ לִפְרֹץ בְּקַלּוּת, כִּי הַדֶּלֶת בְּבֵיתִי הִיא דֶּלֶת פְּשׁוּטָה. הֵם נִכְנְסוּ לַבַּיִת וְחִפְּשׂוּ בְּנֵי אָדָם, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא מָצְאוּ, הִזִּיקוּ לַבַּיִת וְיָצְאוּ. נַפְשֵׁנוּ נִמְלְטָה מִמָּוֶת בָּטוּחַ בִּזְכוּת מִצְוַת הַצְּדָקָה! קָשֶׁה כָּל כָּךְ הָיָה לִי לְקַיְּמָהּ, וּבִזְכוּת אִשְׁתִּי הִשְׁתַּדַּלְתִּי גַּם לִשְׂמֹחַ בְּקִיּוּמָהּ, וְגַם לְהָבִין מַה הִיא יְכוֹלָה לִפְעֹל. (מֵאָה וּשְׁנַיִם סִפּוּרִים)