Otzarot-Article

"וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם" (יח-טז) לִכְאוֹרָה, יֵשׁ לְהָבִין: מַדּוּעַ מַדְגִּישָׁה הַתּוֹרָה כִּי הַמַּלְאָכִים קָמוּ ''מִשָּׁם''? הַאִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁהֵם קָמוּ מִמָּקוֹם שׁוֹנֶה מֵהַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָיוּ עַד כֹּה? אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא:

אֶל חַדְרוֹ שֶׁל מְנַהֵל יְשִׁיבָה יְדוּעָה, נִכְנַס אָדָם רָחוֹק מִתּוֹרָה וּמִצְווֹת, קוּקוּ בְּרֹאשׁוֹ, וְעָגִיל בְּאָזְנוֹ, וְגוֹלֵל סִפּוּר מַדְהִים: הוּא סִפֵּר כִּי עָסַק בְּהַשְׁקָעוֹת. תַּחַת יָדוֹ עָבְרוּ מִדֵּי יוֹם סְכוּמֵי עָתֵק, שֶׁל מֵאוֹת אַלְפֵי דּוֹלָרִים, וְלִפְעָמִים אֲפִלּוּ יוֹתֵר. בְּדֶרֶךְ כְּלָל, לֹא הָיָה מְדֻבָּר בְּכַסְפּוֹ שֶׁלּוֹ: הוּא רַק תִּוֵּךְ בֵּין מַשְׁקִיעִים וּבֵין עֲסָקִים שׁוֹנִים, וּבִתְמוּרָה – שִׁלְשֵׁל לְכִיסוֹ עֲמָלוֹת שֶׁהִסְתַּכְּמוּ בִּסְכוּמִים נָאִים.

בְּאַחַד הַיָּמִים, הִתְגַּלְגְּלָה לְפִתְחוֹ הִזְדַּמְּנוּת יוֹצֵאת דֹּפֶן: מְדֻבָּר הָיָה בְּעִסְקָה בַּעֲלַת פּוֹטֶנְצְיָאל וַדָּאִי לְרֶוַח מַשְׁמָעוּתִי בְּיוֹתֵר, אַךְ כְּדֵי לְמַמֵּשׁ אוֹתוֹ – הָיָה צֹרֶךְ בְּדָבָר אֶחָד בִּלְבַד: מִילְיוֹן דּוֹלָר, וּבִמְזֻמָּן...

לֹא הָיוּ לוֹ מִילְיוֹן דּוֹלָרִים, אוּלָם הוּא הֵבִין הֵיטֵב שֶׁמְּדֻבָּר בְּעִסְקָה שֶׁאָסוּר לְהַחְמִיץ! לָכֵן, הוּא יָצָא לְמַסַּע גִּיּוּס כְּסָפִים: הוּא גִּיֵּס הַלְוָאוֹת מֵחֲבֵרִים, מִמַּכָּרִים, מִבְּנֵי מִשְׁפָּחָה, מִבַּנְקִים, וְחֵלֶק מֵהַסְּכוּם – אֲפִלּוּ לָוָה מֵהַשּׁוּק הָאָפֹר... כָּךְ, בְּתוֹךְ מִסְפַּר יָמִים כְּבָר הָיָה הַסְּכוּם כֻּלּוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, וְהוּא מִהֵר לִיצֹר קֶשֶׁר עִם הָאָדָם שֶׁאֵלָיו הַכֶּסֶף הָיָה אָמוּר לְהַגִּיעַ. הֵם קָבְעוּ לְהִפָּגֵשׁ בְּמָקוֹם מֶרְכָּזִי, בְּטַבּוּרָהּ שֶׁל עִיר.

עַל אַף שֶׁאָחַז בְּיָדוֹ סְכוּם כֶּסֶף עָצוּם, בִּמְזֻמָּן – הוּא לֹא חָשַׁשׁ. מְקוֹם הַפְּגִישָׁה הָיָה בְּמֶרְחַק הֲלִיכָה קָצָר מִבֵּיתוֹ, הַדֶּרֶךְ הָיְתָה מֻכֶּרֶת לוֹ הֵיטֵב, וְאִישׁ לֹא יָדַע שֶׁהוּא מַחֲזִיק בִּרְשׁוּתוֹ סְכוּם גָּבוֹהַּ כָּל כָּךְ. בְּכָל זֹאת, לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן, הוּא נָקַט אֶמְצְעִי הֲגַנָּה: הוּא עָטַף אֶת הַכֶּסֶף בְּשַׂקִּיּוֹת אֲטוּמוֹת, הִכְנִיס אוֹתָן לְתוֹךְ אֲרִיזוֹת רֵיקוֹת – הָאַחַת שֶׁל קֶמַח וְהַשְּׁנִיָּה שֶׁל סֻכָּר, וְאֶת הָאֲרִיזוֹת הַלָּלוּ – הִנִּיחַ בְּשַׂקִּית מַכֹּלֶת מִזְדַּמֶּנֶת, שֶׁנּוֹתְרָה בְּבֵיתוֹ מֵהַמִּשְׁלוֹחַ הָאַחֲרוֹן שֶׁהִגִּיעַ מֵהַסּוּפֶּר הַשְּׁכוּנָתִי...

כָּךְ, כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז בְּיָדוֹ אֶת הַשַּׂקִּית הַיְקָרָה כָּל כָּךְ, יָצָא מִבֵּיתוֹ אֶל עֵבֶר נְקֻדַּת הַמִּפְגָּשׁ, כְּשֶׁלִּבּוֹ טוֹב עָלָיו... הוּא יָדַע שֶׁבְּעוֹד רְגָעִים סְפוּרִים תִּסָּגֵר הָעִסְקָה, וְהִיא תַּהֲפֹךְ אוֹתוֹ בְּקָרוֹב לְאָדָם עָשִׁיר בְּיוֹתֵר, וְתָסִיר מֵעָלָיו אֶת דַּאֲגוֹת הַפַּרְנָסָה לְשָׁנִים רַבּוֹת קָדִימָה...

לְפֶתַע, כַּאֲשֶׁר עָבַר בְּמִגְרָשׁ נָטוּשׁ בֵּין שְׁנֵי בִּנְיָנִים, צָץ מִשּׁוּם-מָקוֹם כֶּלֶב שָׁחֹר עֲנָק, וְהִסְתַּעֵר עָלָיו בְּשִׁנַּיִם חֲשׂוּפוֹת... הוּא נִסָּה מִיָּד לִבְרֹחַ, אֲבָל הַכֶּלֶב הָיָה מָהִיר מִמֶּנּוּ: בְּרֶגַע קָצָר הוּא הִשִּׂיג אוֹתוֹ, נָעַץ אֶת שִׁנָּיו בַּשַּׂקִּית שֶׁבְּיָדוֹ, חָטַף אוֹתָהּ, וְהִסְתַּלֵּק בִּמְהִירוּת...

פָּנָיו חָוְרוּ כִּפְנֵי מֵת. עוֹלָמוֹ חָרַב עָלָיו... יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁהִטְרִידָה אוֹתוֹ הַחְמָצַת הָעִסְקָה, הוּא הָיָה מְבֹעָת מֵהַמַּחֲשָׁבָה עַל כָּךְ שֶׁיִּהְיֶה עָלָיו לְהַחֲזִיר חוֹבוֹת בְּסַךְ מִילְיוֹן דּוֹלָר, בְּלִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מֻשָּׂג מֵהֵיכָן... וְהַגָּרוּעַ מִכֹּל: הוּא יָדַע הֵיטֵב מֶַה עָלוּל לִהְיוֹת גּוֹרָלוֹ, אִם לֹא יִפְרַע אֶת הַהַלְוָאוֹת שֶׁנָּטַל בַּשּׁוּק הָאָפֹר בְּמוֹעֲדָן... הוּא הֵבִין הֵיטֵב, שֶׁלֹּא מְדֻבָּר בְּמִשְׂחַק יְלָדִים. מְדֻבָּר בִּשְׁאֵלָה שֶׁל חַיִּים וּמָוֶת, וְהָאֶפְשָׁרוּת הַשְּׁנִיָּה הִיא הַסְּבִירָה יוֹתֵר...

הוּא יָצָא לְמִרְדָּף אַחֲרֵי הַכֶּלֶב, בְּנִסָּיוֹן לְאַתֵּר אוֹתוֹ, אוֹ לְיֶתֶר דִּיּוּק: לְאַתֵּר אֶת הַשַּׂקִּית הָאֲבוּדָה. אוּלָם לְאַחַר מִסְפַּר שָׁעוֹת שֶׁל חִפּוּשִׂים, הֵבִין שֶׁאֵין לְכָךְ סִכּוּי. קָשֶׁה לְתָאֵר אֶת הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ עָלָיו לְאַחַר מַה שֶּׁקָּרָה.

אוּלָם, עֲשָׂרָה יָמִים לְאַחַר הַיּוֹם הַמַּר וְהַנִּמְהָר, הוּא קִבֵּל שִׂיחַת טֵלֵפוֹן מַפְתִּיעָה. "אוּלַי אָבַד לְךָ דְּבַר מָה?" שָׁאַל הַקּוֹל מֵעֵבֶר לַקַּו. הוּא הֵשִׁיב בְּלַהַט: "בְּהֶחְלֵט! אָבַד לִי סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל, לִפְנֵי עֲשָׂרָה יָמִים בְּדִיּוּק!" "תּוּכַל לָתֵת לִי סִימָנִים?" נִשְׁמְעָה הַשְּׁאֵלָה מֵעֵבֶר לַאֲפַרְכֶּסֶת, וְהַתְּשׁוּבָה לֹא אֵחֲרָה לָבוֹא: "אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם הַכֶּסֶף נִשְׁאָר בַּאֲרִיזָתוֹ הַמְּקוֹרִית, אֲבָל הוּא הָיָה אָמוּר לְהִמָּצֵא בְּתוֹךְ אֲרִיזוֹת רֵיקוֹת שֶׁל סֻכָּר וְשֶׁל קֶמַח!"

"טוֹב מְאֹד!" נִשְׁמְעָה הַתְּגוּבָה מֵעֵבֶר לַקַּו. "אַתָּה יָכוֹל לָבוֹא וְלָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף שֶׁלְּךָ! מָצָאתִי אוֹתוֹ זֶה עַתָּה, וְהִצְלַחְתִּי לְאַתֵּר אוֹתְךָ בִּזְכוּת הַקַּבָּלָה שֶׁנּוֹתְרָה בַּשַּׂקִּית, קַבָּלָה מֵהַמַּכֹּלֶת הַסְּמוּכָה, שֶׁבָּהּ הוֹפִיעוּ שִׁמְךָ וּמִסְפַּר הַטֵּלֵפוֹן שֶׁלְּךָ!"

הוּא קָבַע לְהִפָּגֵשׁ עִם הַמּוֹצֵא הָאַלְמוֹנִי, מִהֵר לְהַגִּיעַ לִמְקוֹם הַמִּפְגָּשׁ, וְגִלָּה שָׁם בַּחוּר יְשִׁיבָה, שֶׁיָּשַׁב עַל הַסַּפְסָל וְהִמְתִּין, כְּשֶׁבְּיָדוֹ הַשַּׂקִּית יִקְרַת הָעֵרֶךְ. לְאַחַר שֶׁוִּדֵּא הַבָּחוּר אֶת זֶהוּתוֹ שֶׁל הַמְאַבֵּד – הוֹשִׁיט לוֹ אֶת הַשַּׂקִּית, וְהוֹסִיף: "אַתָּה יָכוֹל לִסְפֹּר... לֹא חָסֵר כָּאן אֲפִלּוּ דּוֹלָר!"

הָאִישׁ הָיָה הָמוּם. "יָדַעְתָּ מַה יֵּשׁ בַּשַּׂקִּית, וְלֹא לָקַחַת אֶת הַשָּׁלָל לְעַצְמְךָ?" שָׁאַל כְּלֹא מַאֲמִין. הַבָּחוּר הֵשִׁיב בִּפְלִיאָה: "לָקַחַת לְעַצְמִי?! הֲרֵי הַכֶּסֶף הַזֶּה אֵינוֹ שֶׁלִּי! אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁזָּכִיתִי לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת 'הֲשָׁבַת אֲבֵדָה' בְּהִדּוּר!" לְאַחַר שֶׁהַמְאַבֵּד הִרְבָּה לְהַפְצִיר בַּבָּחוּר, שֶׁיַּגִּיד לוֹ כֵּיצַד יוּכַל לְהַבִּיעַ אֶת תּוֹדָתוֹ – אָמַר הַבָּחוּר: "אֲנִי – לֹא אֶקַּח אֲפִלּוּ פְּרוּטָה. אֲבָל אִם בְּכָל זֹאת אַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ טוֹב בַּכֶּסֶף שֶׁלְּךָ – יֵשׁ לִי רַעְיוֹן... הַיְשִׁיבָה שֶׁלִּי נִמְצֵאת בִּמְצוּקָה כַּלְכָּלִית, וְאַתָּה יָכוֹל לְהַצִּיעַ עֶזְרָה!"

וְכָךְ, הוּא הִגִּיעַ לְמִשְׂרַד הַיְשִׁיבָה, בְּקוּקוּ וּבְעָגִיל, וְהִשְׁאִיר חֲבִילָה עָבָה שֶׁל שְׁטָרוֹת מְרַשְׁרְשִׁים... בִּקּוּרוֹ הָרִאשׁוֹן בַּיְשִׁיבָה, לֹא הָיָה בִּקּוּרוֹ הָאַחֲרוֹן... בְּעִקְבוֹת הַמַּעֲשֶׂה – הוּא זָכָה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה! לְיָמִים, הִסְבִּיר: "הָיָה בָּרוּר לִי, שֶׁאִם אֶחָד מֵהַיְלָדִים שֶׁלִּי הָיָה מוֹצֵא אֶת הַשַּׂקִּית הַזּוֹ – הַכֶּסֶף לְעוֹלָם לֹא הָיָה חוֹזֵר לִבְעָלָיו... כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת הַפַּעַר הֶעָצוּם בֵּין הַחִנּוּךְ שֶׁמַּעֲנִיקָה הַתּוֹרָה לְלוֹמְדֶיהָ, וּבֵין הַחִנּוּךְ הָאַחֵר – לֹא הָיָה לִי סָפֵק הֵיכָן נִמְצֵאת הָאֱמֶת... וְלָאֱמֶת הַזּוֹ – רָצִיתִי לְהִצְטָרֵף!"

לְעִתִּים, דַּוְקָא הַהַשְׁוָאָה בֵּין דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה וּבֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל הָעוֹלָם הָרָחוֹק מִתּוֹרָה – מְחַדֶּדֶת אֶת הַפְּעָרִים הָעֲצוּמִים, וְאֶת הַתְּהוֹם הָעֲמֻקָּה הַפְּעוּרָה בֵּין שְׁתֵּי הַדְּרָכִים הַלָּלוּ, וּמַמְחִישָׁה בְּאֹפֶן בָּרוּר אֶת הַגַּדְלוּת שֶׁמַּעֲנִיקָה הַתּוֹרָה לְלוֹמְדֶיהָ!

וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: הַמַּלְאָכִים יָצְאוּ זֶה עַתָּה מִבֵּיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, עַמּוּד הַחֶסֶד, וּמִשָּׁם – פָּנוּ אֶל סְדוֹם, מָעוֹז הָרִשְׁעוּת וְהָאַכְזָרִיּוּת. בָּרוּר אִם כֵּן, כִּי הַמַּעֲבָר הַחַד בֵּין שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת הַקָּטְבִיִּים הַלָּלוּ – חִדֵּד אֶת הַהֶבְדֵּלִים בֵּינֵיהֶם, וְהִדְגִּישׁ אֶת רִשְׁעוּתָם שֶׁל אַנְשֵׁי סְדוֹם! לְכָךְ, מְרַמֶּזֶת הַתּוֹרָה כַּאֲשֶׁר הִיא מְצַיֶּנֶת "וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים" – כְּלוֹמַר: הֵם קָמוּ מִבֵּיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, "וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם" – דַּוְקָא מִשּׁוּם שֶׁהַמַּלְאָכִים חָווּ אֶת הַמַּעֲבָר הַחַד, וְאֶת הַתְּהוֹם הַפְּעוּרָה בֵּין דַּרְכּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְדַרְכָּם הַנְּלוֹזָה וְהַשְּׁפָלָה שֶׁל אַנְשֵׁי סְדוֹם – הַשְׁקָפָתָם עַל סְדוֹם הָיְתָה בְּעַיִן רָעָה בִּמְיֻחָד. (לְלַמֶּדְךָ)

	וירא תשפ"ה
	קָשֶׁה בָּאִמּוּנִים - קַל בַּקְּרָב!
	"וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם" (יח-טז) לִכְאוֹרָה, יֵשׁ לְהָבִין: מַדּוּעַ מַדְגִּישָׁה הַתּוֹרָה כִּי הַמַּלְאָכִים קָמוּ ''מִשָּׁם''? הַאִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁהֵם קָמוּ מִמָּקוֹם שׁוֹנֶה מֵהַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָיוּ עַד כֹּה? אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: אֶל חַדְרוֹ שֶׁל מְנַהֵל יְשִׁיבָה יְדוּעָה, נִכְנַס אָדָם רָחוֹק מִתּוֹרָה וּמִצְווֹת, קוּקוּ בְּרֹאשׁוֹ, וְעָגִיל בְּאָזְנוֹ, וְגוֹלֵל סִפּוּר מַדְהִים: הוּא סִפֵּר כִּי עָסַק בְּהַשְׁקָעוֹת. תַּחַת יָדוֹ עָבְרוּ מִדֵּי יוֹם סְכוּמֵי עָתֵק, שֶׁל מֵאוֹת אַלְפֵי דּוֹלָרִים, וְלִפְעָמִים אֲפִלּוּ יוֹתֵר. בְּדֶרֶךְ כְּלָל, לֹא הָיָה מְדֻבָּר בְּכַסְפּוֹ שֶׁלּוֹ: הוּא רַק תִּוֵּךְ בֵּין מַשְׁקִיעִים וּבֵין עֲסָקִים שׁוֹנִים, וּבִתְמוּרָה – שִׁלְשֵׁל לְכִיסוֹ עֲמָלוֹת שֶׁהִסְתַּכְּמוּ בִּסְכוּמִים נָאִים. בְּאַחַד הַיָּמִים, הִתְגַּלְגְּלָה לְפִתְחוֹ הִזְדַּמְּנוּת יוֹצֵאת דֹּפֶן: מְדֻבָּר הָיָה בְּעִסְקָה בַּעֲלַת פּוֹטֶנְצְיָאל וַדָּאִי לְרֶוַח מַשְׁמָעוּתִי בְּיוֹתֵר, אַךְ כְּדֵי לְמַמֵּשׁ אוֹתוֹ – הָיָה צֹרֶךְ בְּדָבָר אֶחָד בִּלְבַד: מִילְיוֹן דּוֹלָר, וּבִמְזֻמָּן... לֹא הָיוּ לוֹ מִילְיוֹן דּוֹלָרִים, אוּלָם הוּא הֵבִין הֵיטֵב שֶׁמְּדֻבָּר בְּעִסְקָה שֶׁאָסוּר לְהַחְמִיץ! לָכֵן, הוּא יָצָא לְמַסַּע גִּיּוּס כְּסָפִים: הוּא גִּיֵּס הַלְוָאוֹת מֵחֲבֵרִים, מִמַּכָּרִים, מִבְּנֵי מִשְׁפָּחָה, מִבַּנְקִים, וְחֵלֶק מֵהַסְּכוּם – אֲפִלּוּ לָוָה מֵהַשּׁוּק הָאָפֹר... כָּךְ, בְּתוֹךְ מִסְפַּר יָמִים כְּבָר הָיָה הַסְּכוּם כֻּלּוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, וְהוּא מִהֵר לִיצֹר קֶשֶׁר עִם הָאָדָם שֶׁאֵלָיו הַכֶּסֶף הָיָה אָמוּר לְהַגִּיעַ. הֵם קָבְעוּ לְהִפָּגֵשׁ בְּמָקוֹם מֶרְכָּזִי, בְּטַבּוּרָהּ שֶׁל עִיר. עַל אַף שֶׁאָחַז בְּיָדוֹ סְכוּם כֶּסֶף עָצוּם, בִּמְזֻמָּן – הוּא לֹא חָשַׁשׁ. מְקוֹם הַפְּגִישָׁה הָיָה בְּמֶרְחַק הֲלִיכָה קָצָר מִבֵּיתוֹ, הַדֶּרֶךְ הָיְתָה מֻכֶּרֶת לוֹ הֵיטֵב, וְאִישׁ לֹא יָדַע שֶׁהוּא מַחֲזִיק בִּרְשׁוּתוֹ סְכוּם גָּבוֹהַּ כָּל כָּךְ. בְּכָל זֹאת, לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן, הוּא נָקַט אֶמְצְעִי הֲגַנָּה: הוּא עָטַף אֶת הַכֶּסֶף בְּשַׂקִּיּוֹת אֲטוּמוֹת, הִכְנִיס אוֹתָן לְתוֹךְ אֲרִיזוֹת רֵיקוֹת – הָאַחַת שֶׁל קֶמַח וְהַשְּׁנִיָּה שֶׁל סֻכָּר, וְאֶת הָאֲרִיזוֹת הַלָּלוּ – הִנִּיחַ בְּשַׂקִּית מַכֹּלֶת מִזְדַּמֶּנֶת, שֶׁנּוֹתְרָה בְּבֵיתוֹ מֵהַמִּשְׁלוֹחַ הָאַחֲרוֹן שֶׁהִגִּיעַ מֵהַסּוּפֶּר הַשְּׁכוּנָתִי... כָּךְ, כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז בְּיָדוֹ אֶת הַשַּׂקִּית הַיְקָרָה כָּל כָּךְ, יָצָא מִבֵּיתוֹ אֶל עֵבֶר נְקֻדַּת הַמִּפְגָּשׁ, כְּשֶׁלִּבּוֹ טוֹב עָלָיו... הוּא יָדַע שֶׁבְּעוֹד רְגָעִים סְפוּרִים תִּסָּגֵר הָעִסְקָה, וְהִיא תַּהֲפֹךְ אוֹתוֹ בְּקָרוֹב לְאָדָם עָשִׁיר בְּיוֹתֵר, וְתָסִיר מֵעָלָיו אֶת דַּאֲגוֹת הַפַּרְנָסָה לְשָׁנִים רַבּוֹת קָדִימָה... לְפֶתַע, כַּאֲשֶׁר עָבַר בְּמִגְרָשׁ נָטוּשׁ בֵּין שְׁנֵי בִּנְיָנִים, צָץ מִשּׁוּם-מָקוֹם כֶּלֶב שָׁחֹר עֲנָק, וְהִסְתַּעֵר עָלָיו בְּשִׁנַּיִם חֲשׂוּפוֹת... הוּא נִסָּה מִיָּד לִבְרֹחַ, אֲבָל הַכֶּלֶב הָיָה מָהִיר מִמֶּנּוּ: בְּרֶגַע קָצָר הוּא הִשִּׂיג אוֹתוֹ, נָעַץ אֶת שִׁנָּיו בַּשַּׂקִּית שֶׁבְּיָדוֹ, חָטַף אוֹתָהּ, וְהִסְתַּלֵּק בִּמְהִירוּת... פָּנָיו חָוְרוּ כִּפְנֵי מֵת. עוֹלָמוֹ חָרַב עָלָיו... יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁהִטְרִידָה אוֹתוֹ הַחְמָצַת הָעִסְקָה, הוּא הָיָה מְבֹעָת מֵהַמַּחֲשָׁבָה עַל כָּךְ שֶׁיִּהְיֶה עָלָיו לְהַחֲזִיר חוֹבוֹת בְּסַךְ מִילְיוֹן דּוֹלָר, בְּלִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מֻשָּׂג מֵהֵיכָן... וְהַגָּרוּעַ מִכֹּל: הוּא יָדַע הֵיטֵב מֶַה עָלוּל לִהְיוֹת גּוֹרָלוֹ, אִם לֹא יִפְרַע אֶת הַהַלְוָאוֹת שֶׁנָּטַל בַּשּׁוּק הָאָפֹר בְּמוֹעֲדָן... הוּא הֵבִין הֵיטֵב, שֶׁלֹּא מְדֻבָּר בְּמִשְׂחַק יְלָדִים. מְדֻבָּר בִּשְׁאֵלָה שֶׁל חַיִּים וּמָוֶת, וְהָאֶפְשָׁרוּת הַשְּׁנִיָּה הִיא הַסְּבִירָה יוֹתֵר... הוּא יָצָא לְמִרְדָּף אַחֲרֵי הַכֶּלֶב, בְּנִסָּיוֹן לְאַתֵּר אוֹתוֹ, אוֹ לְיֶתֶר דִּיּוּק: לְאַתֵּר אֶת הַשַּׂקִּית הָאֲבוּדָה. אוּלָם לְאַחַר מִסְפַּר שָׁעוֹת שֶׁל חִפּוּשִׂים, הֵבִין שֶׁאֵין לְכָךְ סִכּוּי. קָשֶׁה לְתָאֵר אֶת הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ עָלָיו לְאַחַר מַה שֶּׁקָּרָה. אוּלָם, עֲשָׂרָה יָמִים לְאַחַר הַיּוֹם הַמַּר וְהַנִּמְהָר, הוּא קִבֵּל שִׂיחַת טֵלֵפוֹן מַפְתִּיעָה. "אוּלַי אָבַד לְךָ דְּבַר מָה?" שָׁאַל הַקּוֹל מֵעֵבֶר לַקַּו. הוּא הֵשִׁיב בְּלַהַט: "בְּהֶחְלֵט! אָבַד לִי סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל, לִפְנֵי עֲשָׂרָה יָמִים בְּדִיּוּק!" "תּוּכַל לָתֵת לִי סִימָנִים?" נִשְׁמְעָה הַשְּׁאֵלָה מֵעֵבֶר לַאֲפַרְכֶּסֶת, וְהַתְּשׁוּבָה לֹא אֵחֲרָה לָבוֹא: "אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם הַכֶּסֶף נִשְׁאָר בַּאֲרִיזָתוֹ הַמְּקוֹרִית, אֲבָל הוּא הָיָה אָמוּר לְהִמָּצֵא בְּתוֹךְ אֲרִיזוֹת רֵיקוֹת שֶׁל סֻכָּר וְשֶׁל קֶמַח!" "טוֹב מְאֹד!" נִשְׁמְעָה הַתְּגוּבָה מֵעֵבֶר לַקַּו. "אַתָּה יָכוֹל לָבוֹא וְלָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף שֶׁלְּךָ! מָצָאתִי אוֹתוֹ זֶה עַתָּה, וְהִצְלַחְתִּי לְאַתֵּר אוֹתְךָ בִּזְכוּת הַקַּבָּלָה שֶׁנּוֹתְרָה בַּשַּׂקִּית, קַבָּלָה מֵהַמַּכֹּלֶת הַסְּמוּכָה, שֶׁבָּהּ הוֹפִיעוּ שִׁמְךָ וּמִסְפַּר הַטֵּלֵפוֹן שֶׁלְּךָ!" הוּא קָבַע לְהִפָּגֵשׁ עִם הַמּוֹצֵא הָאַלְמוֹנִי, מִהֵר לְהַגִּיעַ לִמְקוֹם הַמִּפְגָּשׁ, וְגִלָּה שָׁם בַּחוּר יְשִׁיבָה, שֶׁיָּשַׁב עַל הַסַּפְסָל וְהִמְתִּין, כְּשֶׁבְּיָדוֹ הַשַּׂקִּית יִקְרַת הָעֵרֶךְ. לְאַחַר שֶׁוִּדֵּא הַבָּחוּר אֶת זֶהוּתוֹ שֶׁל הַמְאַבֵּד – הוֹשִׁיט לוֹ אֶת הַשַּׂקִּית, וְהוֹסִיף: "אַתָּה יָכוֹל לִסְפֹּר... לֹא חָסֵר כָּאן אֲפִלּוּ דּוֹלָר!" הָאִישׁ הָיָה הָמוּם. "יָדַעְתָּ מַה יֵּשׁ בַּשַּׂקִּית, וְלֹא לָקַחַת אֶת הַשָּׁלָל לְעַצְמְךָ?" שָׁאַל כְּלֹא מַאֲמִין. הַבָּחוּר הֵשִׁיב בִּפְלִיאָה: "לָקַחַת לְעַצְמִי?! הֲרֵי הַכֶּסֶף הַזֶּה אֵינוֹ שֶׁלִּי! אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁזָּכִיתִי לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת 'הֲשָׁבַת אֲבֵדָה' בְּהִדּוּר!" לְאַחַר שֶׁהַמְאַבֵּד הִרְבָּה לְהַפְצִיר בַּבָּחוּר, שֶׁיַּגִּיד לוֹ כֵּיצַד יוּכַל לְהַבִּיעַ אֶת תּוֹדָתוֹ – אָמַר הַבָּחוּר: "אֲנִי – לֹא אֶקַּח אֲפִלּוּ פְּרוּטָה. אֲבָל אִם בְּכָל זֹאת אַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ טוֹב בַּכֶּסֶף שֶׁלְּךָ – יֵשׁ לִי רַעְיוֹן... הַיְשִׁיבָה שֶׁלִּי נִמְצֵאת בִּמְצוּקָה כַּלְכָּלִית, וְאַתָּה יָכוֹל לְהַצִּיעַ עֶזְרָה!" וְכָךְ, הוּא הִגִּיעַ לְמִשְׂרַד הַיְשִׁיבָה, בְּקוּקוּ וּבְעָגִיל, וְהִשְׁאִיר חֲבִילָה עָבָה שֶׁל שְׁטָרוֹת מְרַשְׁרְשִׁים... בִּקּוּרוֹ הָרִאשׁוֹן בַּיְשִׁיבָה, לֹא הָיָה בִּקּוּרוֹ הָאַחֲרוֹן... בְּעִקְבוֹת הַמַּעֲשֶׂה – הוּא זָכָה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה! לְיָמִים, הִסְבִּיר: "הָיָה בָּרוּר לִי, שֶׁאִם אֶחָד מֵהַיְלָדִים שֶׁלִּי הָיָה מוֹצֵא אֶת הַשַּׂקִּית הַזּוֹ – הַכֶּסֶף לְעוֹלָם לֹא הָיָה חוֹזֵר לִבְעָלָיו... כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת הַפַּעַר הֶעָצוּם בֵּין הַחִנּוּךְ שֶׁמַּעֲנִיקָה הַתּוֹרָה לְלוֹמְדֶיהָ, וּבֵין הַחִנּוּךְ הָאַחֵר – לֹא הָיָה לִי סָפֵק הֵיכָן נִמְצֵאת הָאֱמֶת... וְלָאֱמֶת הַזּוֹ – רָצִיתִי לְהִצְטָרֵף!" לְעִתִּים, דַּוְקָא הַהַשְׁוָאָה בֵּין דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה וּבֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל הָעוֹלָם הָרָחוֹק מִתּוֹרָה – מְחַדֶּדֶת אֶת הַפְּעָרִים הָעֲצוּמִים, וְאֶת הַתְּהוֹם הָעֲמֻקָּה הַפְּעוּרָה בֵּין שְׁתֵּי הַדְּרָכִים הַלָּלוּ, וּמַמְחִישָׁה בְּאֹפֶן בָּרוּר אֶת הַגַּדְלוּת שֶׁמַּעֲנִיקָה הַתּוֹרָה לְלוֹמְדֶיהָ! וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: הַמַּלְאָכִים יָצְאוּ זֶה עַתָּה מִבֵּיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, עַמּוּד הַחֶסֶד, וּמִשָּׁם – פָּנוּ אֶל סְדוֹם, מָעוֹז הָרִשְׁעוּת וְהָאַכְזָרִיּוּת. בָּרוּר אִם כֵּן, כִּי הַמַּעֲבָר הַחַד בֵּין שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת הַקָּטְבִיִּים הַלָּלוּ – חִדֵּד אֶת הַהֶבְדֵּלִים בֵּינֵיהֶם, וְהִדְגִּישׁ אֶת רִשְׁעוּתָם שֶׁל אַנְשֵׁי סְדוֹם! לְכָךְ, מְרַמֶּזֶת הַתּוֹרָה כַּאֲשֶׁר הִיא מְצַיֶּנֶת "וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים" – כְּלוֹמַר: הֵם קָמוּ מִבֵּיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, "וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם" – דַּוְקָא מִשּׁוּם שֶׁהַמַּלְאָכִים חָווּ אֶת הַמַּעֲבָר הַחַד, וְאֶת הַתְּהוֹם הַפְּעוּרָה בֵּין דַּרְכּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְדַרְכָּם הַנְּלוֹזָה וְהַשְּׁפָלָה שֶׁל אַנְשֵׁי סְדוֹם – הַשְׁקָפָתָם עַל סְדוֹם הָיְתָה בְּעַיִן רָעָה בִּמְיֻחָד. (לְלַמֶּדְךָ)