Otzarot-Article

"וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ" (ד-ז) מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י: וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ – הוּא יֵצֶר הָרַע שֶׁתָּמִיד מִשְׁתּוֹקֵק וּמִתְאַוֶּה לְהַכְשִׁילְךָ. פַּעַם הִגִּיעַ אָדָם אֶל בֵּית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר מִגּוּר בְּלֵיל שַׁבָּת, וְהִתְיַשֵּׁב סָמוּךְ לָרַבִּי בְּ'טִישׁ' שֶׁעָרַךְ לַחֲסִידָיו.

בְּעוֹדוֹ עוֹקֵב בְּעֵרָנוּת אַחַר הָרַבִּי, הֵגִיחַ מֵאֵי שָׁם זְבוּב טוֹרְדָנִי וְהֵחֵל לְהַצִּיק לוֹ. סִלְּקוֹ הָאִישׁ בְּיָדוֹ, אַךְ הוּא שָׁב וְהִתְיַשֵּׁב עַל מִצְחוֹ. עוֹד תְּנוּעַת יָד מוּנֶפֶת, אַךְ הַזְּבוּב הָעַקְשָׁן לֹא מַרְפֶּה. מְשַׁלְּחוֹ וְחוֹזֵר, מְשַׁלְּחוֹ וְחוֹזֵר. כַּעֲסוֹ שֶׁל הָאִישׁ גָּבַר וּבִתְנוּעַת יָד מָחַץ אֶת הַזְּבוּב עַל הַשֻׁלְחָן וַהֲרָגוֹ.

נִבְהַל הָאִישׁ מִמַּעֲשֵׂה עַצְמוֹ. הֲרֵי זוֹ מְלֶאכֶת שַׁבָּת, אִסּוּר דְּאוֹרַיְתָא שֶׁל נְטִילַת נְשָׁמָה בְּשַׁבָּת. לֹא יָדַע לְהֵיכָן יוֹלִיךְ חֶרְפָּתוֹ, הֲלֹא כָּל הַחֲסִידִים שֶׁסְּבִיבוֹ רָאוּהוּ בִּקְלוֹנוֹ, וּמִי יוֹדֵעַ, אוּלַי גַּם הָרַבִּי עַצְמוֹ שָׂם לֵב לְכָךְ...

כַּעֲבֹר זְמַן קָצָר הִתְבָּרֵר שֶׁלֹּא הָיְתָה זוֹ מַכַּת מָוֶת. הַזְּבוּב פִּרְפֵּר בֵּין חַיִּים לְמָוֶת, אַךְ לְאַט לְאַט הִתְאוֹשֵׁשׁ, הִתְרוֹמֵם קַלּוֹת וְשׁוּב צָנַח עַל הַשֻׁלְחָן, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף פָּרַשׂ כְּנָפַיִם וְעָף מִן הַמָּקוֹם.

לְפֶתַע מֻשְׁלָךְ הָס בַּחֲלַל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, כֻּלָּם עוֹשִׂים אָזְנָם כַּאֲפַרְכֶּסֶת לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי הָאַדְמוֹ"ר. וְאָז נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל הָרַבִּי: אָמְרוּ חֲזַ"ל בְּסוֹף מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת, כִּי יֵצֶר הָרַע דּוֹמֶה לִזְבוּב. וְלִכְאוֹרָה מַה הַדִּמְיוֹן? אֶלָּא גַּם אִם נִדְמֶה לְךָ שֶׁהֵנַפְתָּ יָדְךָ עָלָיו וְהִכִּיתָ אוֹתוֹ מַכַּת מָוֶת, דַּע לְךָ כִּי טָעוּת בְּיָדְךָ. לֹא, לֹא, הוּא לֹא מֵת, הוּא עוֹדֶנּוּ חַי. אוּלַי הוּא מֻכֶּה וְחָבוּל, אֲבָל עַד מְהֵרָה הוּא יִתְאוֹשֵׁשׁ וְיָקוּם עַל רַגְלָיו וְיָשׁוּב לִחְיוֹת עִם כָּל הַכֹּחוֹת כְּבָרִאשׁוֹנָה...

וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר, שֶׁיֵּצֶר הָרַע מִתְאַוֶּה תָּמִיד לְהַכְשִׁילְךָ. (מָתוֹק הָאוֹר)

	שמיני עצרת תשפ"ה
	חַיִּים שֶׁתְּהֵא בָּנוּ אַהֲבַת תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם
	מָרָן הָאֲבִי עֶזְרִי זַצַ"ל עָמַד וְתָמַהּ: מִשְׁלָחוֹת שֶׁל אַרְכִיאוֹלוֹגִים חוֹפְרִים בְּתֵל עָפָר, חוֹפְרִים וְחוֹפְרִים וּמְגַלִּים עִיר עַתִּיקָה הַקְּבוּרָה מִתַּחַת לְגִבְעַת הַחוֹל הָעֲצוּמָה "וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ" (ד-ז) מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י: וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ – הוּא יֵצֶר הָרַע שֶׁתָּמִיד מִשְׁתּוֹקֵק וּמִתְאַוֶּה לְהַכְשִׁילְךָ. פַּעַם הִגִּיעַ אָדָם אֶל בֵּית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר מִגּוּר בְּלֵיל שַׁבָּת, וְהִתְיַשֵּׁב סָמוּךְ לָרַבִּי בְּ'טִישׁ' שֶׁעָרַךְ לַחֲסִידָיו. בְּעוֹדוֹ עוֹקֵב בְּעֵרָנוּת אַחַר הָרַבִּי, הֵגִיחַ מֵאֵי שָׁם זְבוּב טוֹרְדָנִי וְהֵחֵל לְהַצִּיק לוֹ. סִלְּקוֹ הָאִישׁ בְּיָדוֹ, אַךְ הוּא שָׁב וְהִתְיַשֵּׁב עַל מִצְחוֹ. עוֹד תְּנוּעַת יָד מוּנֶפֶת, אַךְ הַזְּבוּב הָעַקְשָׁן לֹא מַרְפֶּה. מְשַׁלְּחוֹ וְחוֹזֵר, מְשַׁלְּחוֹ וְחוֹזֵר. כַּעֲסוֹ שֶׁל הָאִישׁ גָּבַר וּבִתְנוּעַת יָד מָחַץ אֶת הַזְּבוּב עַל הַשֻׁלְחָן וַהֲרָגוֹ. נִבְהַל הָאִישׁ מִמַּעֲשֵׂה עַצְמוֹ. הֲרֵי זוֹ מְלֶאכֶת שַׁבָּת, אִסּוּר דְּאוֹרַיְתָא שֶׁל נְטִילַת נְשָׁמָה בְּשַׁבָּת. לֹא יָדַע לְהֵיכָן יוֹלִיךְ חֶרְפָּתוֹ, הֲלֹא כָּל הַחֲסִידִים שֶׁסְּבִיבוֹ רָאוּהוּ בִּקְלוֹנוֹ, וּמִי יוֹדֵעַ, אוּלַי גַּם הָרַבִּי עַצְמוֹ שָׂם לֵב לְכָךְ... כַּעֲבֹר זְמַן קָצָר הִתְבָּרֵר שֶׁלֹּא הָיְתָה זוֹ מַכַּת מָוֶת. הַזְּבוּב פִּרְפֵּר בֵּין חַיִּים לְמָוֶת, אַךְ לְאַט לְאַט הִתְאוֹשֵׁשׁ, הִתְרוֹמֵם קַלּוֹת וְשׁוּב צָנַח עַל הַשֻׁלְחָן, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף פָּרַשׂ כְּנָפַיִם וְעָף מִן הַמָּקוֹם. לְפֶתַע מֻשְׁלָךְ הָס בַּחֲלַל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, כֻּלָּם עוֹשִׂים אָזְנָם כַּאֲפַרְכֶּסֶת לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי הָאַדְמוֹ"ר. וְאָז נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל הָרַבִּי: אָמְרוּ חֲזַ"ל בְּסוֹף מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת, כִּי יֵצֶר הָרַע דּוֹמֶה לִזְבוּב. וְלִכְאוֹרָה מַה הַדִּמְיוֹן? אֶלָּא גַּם אִם נִדְמֶה לְךָ שֶׁהֵנַפְתָּ יָדְךָ עָלָיו וְהִכִּיתָ אוֹתוֹ מַכַּת מָוֶת, דַּע לְךָ כִּי טָעוּת בְּיָדְךָ. לֹא, לֹא, הוּא לֹא מֵת, הוּא עוֹדֶנּוּ חַי. אוּלַי הוּא מֻכֶּה וְחָבוּל, אֲבָל עַד מְהֵרָה הוּא יִתְאוֹשֵׁשׁ וְיָקוּם עַל רַגְלָיו וְיָשׁוּב לִחְיוֹת עִם כָּל הַכֹּחוֹת כְּבָרִאשׁוֹנָה... וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר, שֶׁיֵּצֶר הָרַע מִתְאַוֶּה תָּמִיד לְהַכְשִׁילְךָ. (מָתוֹק הָאוֹר)