Otzarot-Article

הַחוֹטֵא לַה' הוּא גַּם נָבָל וְגַם שׁוֹטֶה

אָדָם אֶחָד נָהַג לַעֲשׂוֹת הֲלִיכָה בְּכָל עֶרֶב לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, כְּדֵי לְהַפְחִית מִמִּשְׁקָלוֹ. לַיְלָה אֶחָד, שָׁמַע בְּכִיּוֹת מִתּוֹךְ חֲדַר הָאַשְׁפָּה שֶׁבְּאַחַד הַבִּנְיָנִים. הוּא נִכְנַס לִרְאוֹת בְּמַה מְדֻבָּר, וּלְתַדְהֵמָתוֹ הָרַבָּה הִבְחִין בְּתִינוֹק עָטוּף בִּשְׂמִיכוֹת.

הָאִישׁ חָמַל עַל הַתִּינוֹק שֶׁנִּזְרַק, לָקַח אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ, חִמְּמוֹ, הֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ. הוּא נִקְשַׁר אֶל הַתִּינוֹק הַחַיְכָן וְהֶחְלִיט לְגַדְּלוֹ כִּבְנוֹ. עָבְרוּ שָׁנִים. הַיֶּלֶד גָּדַל בְּחֹם, בְּאַהֲבָה וּבִמְסִירוּת אֵין קֵץ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְפִרְקוֹ, שִׁדֵּךְ לוֹ מְאַמְּצוֹ בַּת טוֹבִים וְהִבְטִיחַ שֶׁיִּקְנֶה לוֹ בַּיִת לִכְבוֹד נִשּׂוּאָיו.

בָּאֵרוּסִין, הֶעֱנִיק לוֹ הָאָב הַחוֹרֵג גַּם שָׁעוֹן יָפֶה, אַךְ הֶחָתָן בִּזָּה אֶת הַשָּׁעוֹן לְעֵינֵי כָּל הָאוֹרְחִים וְאָמַר: "וְכִי זֶה הַשָּׁעוֹן שֶׁמַּגִּיעַ לִי?!"

נִפְגַּע הָאָב הַחוֹרֵג מֵהַיַּחַס הַמְזַלְזֵל וְהִסְמִיק מִבּוּשָׁה. "הִתְכַּוַּנְתִּי לִקְנוֹת לְךָ שָׁעוֹן מִזָּהָב. אֶת הַשָּׁעוֹן הַזֶּה קָנִיתִי רַק בֵּינְתַיִם, כִּי קָשֶׁה לִי לִקְנוֹת לְךָ עַכְשָׁו שָׁעוֹן מִזָּהָב, מֵאַחַר שֶׁלָּקַחְתִּי הַלְוָאָה גְּדוֹלָה עֲבוּר הַבַּיִת שֶׁאֶרְכֹּשׁ עֲבוּרְךָ", הִסְבִּיר הָאָב הַחוֹרֵג כְּמִתְנַצֵּל.

הָאוֹרְחִים שֶׁרָאוּ אֶת הִתְנַהֲגוּתוֹ הַשְׁפָלָה שֶׁל הֶחָתָן, אָמְרוּ עָלָיו שֶׁהוּא גַּם נָבָל וְגַם שׁוֹטֶה. נָבָל - עַל כָּךְ שֶׁמַּחֲזִיר רָעָה תַּחַת כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ אָבִיו הַחוֹרֵג מֵאָז שֶׁהֱרִימוֹ מֵאַשְׁפַּתּוֹת וְעַד עַתָּה. וְשׁוֹטֶה - כִּי אִם הָיָה חָכָם, הָיָה לְפָחוֹת מְחַכֶּה, קֹדֶם כֹּל, לְקַבֵּל אֶת הַבַּיִת שֶׁהֻבְטַח לוֹ, וְרַק אַחַר כָּךְ מְבַקֵּשׁ שָׁעוֹן יֻקְרָתִי. הֲרֵי כָּעֵת, לְאַחַר הִתְנַהֲגוּתוֹ הַשְּׁפָלָה, מְעַטִּים הֵם הַסִּכּוּיִים שֶׁאָבִיו הַחוֹרֵג יַסְכִּים לִלְווֹת כְּסָפִים וּלְהַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ לִלְחָצִים כְּדֵי לִקְנוֹת עֲבוּרוֹ דִּירָה.

הַנִּמְשָׁל בָּרוּר – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּה וְזָן אוֹתָנוּ עוֹד מֵאָז הֱיוֹתֵנוּ בְּרֶחֶם אִמֵּנוּ וְעַד עַתָּה, וְאִלּוּ אָנוּ מַחֲזִירִים לוֹ רָעָה כְּשֶׁאָנוּ עוֹבְרִים עַל דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ. עוֹזְבִים רְצוֹנוֹ וְעוֹשִׂים רְצוֹנֵנוּ, בּוֹחֲלִים בְּתוֹרָתוֹ וּבוֹחֲרִים בְּתוֹרָתֵנוּ...

אָדָם שֶׁחוֹטֵא הוּא בְּדִיּוּק כְּאוֹתוֹ חָתָן נָבָל וְשׁוֹטֶה! נָבָל - כִּי מַחֲזִיר רָעָה תַּחַת כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁה' יִתְבָּרַךְ גְּמָלוֹ מֵאָז שֶׁנּוֹלַד, וְשׁוֹטֶה - שֶׁמּוֹרֵד בַּאֲדוֹנוֹ עוֹד בְּטֶרֶם קִבֵּל אֶת הַ"בַּיִת" הַקָּבוּעַ שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא. בַּיִת לֹא לְשָׁנָה וְלֹא לִשְׁנָתַיִם, אֶלָּא בַּיִת לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים וּלְנֵצַח נְצָחִים! - הֲיֵשׁ לְךָ שׁוֹטֶה גָּדוֹל מִזֶּה?! עָלֵינוּ לִזְכֹּר אֶת כָּל הַטּוֹבוֹת הָאִישִׁיּוֹת שֶׁה' יִתְבָּרַךְ גָּמַל עִמָּנוּ מֵאָז שֶׁנּוֹלַדְנוּ וְעַד עַתָּה, וְלֹא לִהְיוֹת שַׁכְחָנִים כְּמוֹ הַ"קּוֹפִים"! לְמָה הַכַּוָּנָה?

סִפֵּר פְּרוֹפֶסּוֹר לְחֵקֶר קוֹפִים, לַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן מוּצָפִי בַּעַל הַ"דּוֹרֵשׁ צִיּוֹן": הֵבִיאוּ לָאָרֶץ קוֹפִים חֲדָשִׁים מֵאַפְרִיקָה, מִזַּן מְיֻחָד שֶׁעֲדַיִן לֹא נִרְאָה בָּאָרֶץ. בָּנוּ עֲבוּרָם מִתְחָם מְיֻחָד עִם הַסְּבִיבָה וְעִם הָעֵצִים שֶׁאֲלֵיהֶם הָיוּ רְגִילִים. עַל מְנָת לְהַבְטִיחַ שֶׁהַקּוֹפִים לֹא יִבְרְחוּ, גִּדְּרוּ אֶת הַמָּקוֹם בְּגָדֵר חַשְׁמַלִּית שֶׁל חֲמִשִּׁים וָאט. הַגָּדֵר הָיְתָה מְסֻגֶּלֶת לְהַכְאִיב, אַךְ לֹא לְהָמִית אֶת הַנּוֹגֵעַ בָּהּ.

בְּאַחַד הַיָּמִים, הִמְלִיטָה קוֹפָה אַחַת גּוּר. הִתְגַּלָּה שֶׁהַגּוּר הוּא חַיַּת פֶּרֶא נְטוּלַת מַעֲצוֹרִים. אֲפִלּוּ אֶלֶף כַּדּוּרֵי "רֵיטָלִין" לֹא הָיוּ עוֹזְרִים לוֹ... הוּא הָיָה מִשְׁתּוֹלֵל לְלֹא הֶרֶף וְאַף מַפְרִיעַ לִמְנוּחָתָם שֶׁל שְׁאָר הַקּוֹפִים בַּמִּתְחָם.

יוֹם אֶחָד קָפַץ הַקּוֹף הַהִיפֶּרְאַקְטִיבִי עַל הַגָּדֵר, וְקִבֵּל מַכַּת חַשְׁמַל חֲזָקָה אֲשֶׁר הִכְרִיעָה אֶת גּוּפוֹ הַקָּטָן. הַגּוּר הָיָה מֻטָּל לְלֹא הַכָּרָה. אִמּוֹ הַקּוֹפָה פָּתְחָה בִּשְׁאָגוֹת נוֹרָאוֹת שֶׁהֶחֱרִידוּ אֶת כָּל גַּן הַחַיּוֹת. הִיא כָּרְעָה עַל גּוּפוֹ הַקָּטָן שֶׁל בְּנָהּ וְהִתְחִילָה לְיַלֵּל בְּצַעַר עַל בְּנָהּ שֶׁהָיָה מֻטָּל כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לוֹ הוֹפְכִין.

עוֹבְדֵי גַּן הַחַיּוֹת יָרוּ חֵץ שֶׁל סַם הַרְדָּמָה לָאֵם וְהִרְדִּימוּ אוֹתָהּ, נִכְנְסוּ אֶל הַמִּתְחָם וְלָקְחוּ אֶת הַגּוּר לְטִפּוּל נִמְרָץ. אַנְשֵׁי הָרְפוּאָה הִצְלִיחוּ לְהַחֲיוֹת אוֹתוֹ. לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא, כְּשֶׁהָאֵם הִתְעוֹרְרָה וְהֶחֱזִירוּ אֶת הַגּוּר אֶל חֵיקָהּ, הִיא דָּחֲתָה אוֹתוֹ מֵעָלֶיהָ...

הַגּוּר נִסָּה לְהִתְחַבֵּב עַל אִמּוֹ וּלְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל. הָאֵם סִלְּקָה אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם בְּבֶהָלָה. לִבּוֹ שֶׁל הַגּוּר נִשְׁבַּר בְּקִרְבּוֹ. הוּא לֹא הֵבִין מַדּוּעַ אִמּוֹ אֵינָהּ רוֹצָה אוֹתוֹ יוֹתֵר...

הַפְּרוֹפֶסּוֹר הוֹרָה לִירוֹת שׁוּב חֵץ הַרְדָּמָה בָּאֵם, וְלִפְנֵי שֶׁתִּתְעוֹרֵר, לָשִׂים אֶת הַגּוּר בְּחֵיקָהּ. כְּשֶׁהָאֵם הִתְעוֹרְרָה, הִיא שׁוּב קִבְּלָה בְּחֹם אֶת בְּנָהּ וְאַף נָתְנָה לוֹ לִינוֹק מִמֶּנָּה. מַה קָּרָה? הַפְּרוֹפֶסּוֹר הִגִּיעַ לְמַסְקָנָה שֶׁלְּקוֹפִים אֵין זִכָּרוֹן.

כְּלַפֵּי מָה דְּבָרִים אֲמוּרִים? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִטְבִּיעַ בָּנוּ אֶת כֹּחַ הַשִּׁכְחָה, כְּדֵי שֶׁנִּשְׁכַּח אֶת הַצָּרוֹת וְאֶת הָרָעוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלֵינוּ, עַל מְנָת שֶׁנּוּכַל לִחְיוֹת חַיִּים תְּקִינִים וּשְׂמֵחִים, אַךְ לֹא כְּדֵי שֶׁנִּשְׁכַּח אוֹתוֹ! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	סוכות תשפ"ה
	בִּזְכוּת מִצְוַת סֻכָּה נִצַּל מִתְּבִיעַת הַגּוֹי
	הַחוֹטֵא לַה' הוּא גַּם נָבָל וְגַם שׁוֹטֶה אָדָם אֶחָד נָהַג לַעֲשׂוֹת הֲלִיכָה בְּכָל עֶרֶב לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, כְּדֵי לְהַפְחִית מִמִּשְׁקָלוֹ. לַיְלָה אֶחָד, שָׁמַע בְּכִיּוֹת מִתּוֹךְ חֲדַר הָאַשְׁפָּה שֶׁבְּאַחַד הַבִּנְיָנִים. הוּא נִכְנַס לִרְאוֹת בְּמַה מְדֻבָּר, וּלְתַדְהֵמָתוֹ הָרַבָּה הִבְחִין בְּתִינוֹק עָטוּף בִּשְׂמִיכוֹת. הָאִישׁ חָמַל עַל הַתִּינוֹק שֶׁנִּזְרַק, לָקַח אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ, חִמְּמוֹ, הֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ. הוּא נִקְשַׁר אֶל הַתִּינוֹק הַחַיְכָן וְהֶחְלִיט לְגַדְּלוֹ כִּבְנוֹ. עָבְרוּ שָׁנִים. הַיֶּלֶד גָּדַל בְּחֹם, בְּאַהֲבָה וּבִמְסִירוּת אֵין קֵץ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְפִרְקוֹ, שִׁדֵּךְ לוֹ מְאַמְּצוֹ בַּת טוֹבִים וְהִבְטִיחַ שֶׁיִּקְנֶה לוֹ בַּיִת לִכְבוֹד נִשּׂוּאָיו. בָּאֵרוּסִין, הֶעֱנִיק לוֹ הָאָב הַחוֹרֵג גַּם שָׁעוֹן יָפֶה, אַךְ הֶחָתָן בִּזָּה אֶת הַשָּׁעוֹן לְעֵינֵי כָּל הָאוֹרְחִים וְאָמַר: "וְכִי זֶה הַשָּׁעוֹן שֶׁמַּגִּיעַ לִי?!" נִפְגַּע הָאָב הַחוֹרֵג מֵהַיַּחַס הַמְזַלְזֵל וְהִסְמִיק מִבּוּשָׁה. "הִתְכַּוַּנְתִּי לִקְנוֹת לְךָ שָׁעוֹן מִזָּהָב. אֶת הַשָּׁעוֹן הַזֶּה קָנִיתִי רַק בֵּינְתַיִם, כִּי קָשֶׁה לִי לִקְנוֹת לְךָ עַכְשָׁו שָׁעוֹן מִזָּהָב, מֵאַחַר שֶׁלָּקַחְתִּי הַלְוָאָה גְּדוֹלָה עֲבוּר הַבַּיִת שֶׁאֶרְכֹּשׁ עֲבוּרְךָ", הִסְבִּיר הָאָב הַחוֹרֵג כְּמִתְנַצֵּל. הָאוֹרְחִים שֶׁרָאוּ אֶת הִתְנַהֲגוּתוֹ הַשְׁפָלָה שֶׁל הֶחָתָן, אָמְרוּ עָלָיו שֶׁהוּא גַּם נָבָל וְגַם שׁוֹטֶה. נָבָל - עַל כָּךְ שֶׁמַּחֲזִיר רָעָה תַּחַת כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ אָבִיו הַחוֹרֵג מֵאָז שֶׁהֱרִימוֹ מֵאַשְׁפַּתּוֹת וְעַד עַתָּה. וְשׁוֹטֶה - כִּי אִם הָיָה חָכָם, הָיָה לְפָחוֹת מְחַכֶּה, קֹדֶם כֹּל, לְקַבֵּל אֶת הַבַּיִת שֶׁהֻבְטַח לוֹ, וְרַק אַחַר כָּךְ מְבַקֵּשׁ שָׁעוֹן יֻקְרָתִי. הֲרֵי כָּעֵת, לְאַחַר הִתְנַהֲגוּתוֹ הַשְּׁפָלָה, מְעַטִּים הֵם הַסִּכּוּיִים שֶׁאָבִיו הַחוֹרֵג יַסְכִּים לִלְווֹת כְּסָפִים וּלְהַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ לִלְחָצִים כְּדֵי לִקְנוֹת עֲבוּרוֹ דִּירָה. הַנִּמְשָׁל בָּרוּר – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּה וְזָן אוֹתָנוּ עוֹד מֵאָז הֱיוֹתֵנוּ בְּרֶחֶם אִמֵּנוּ וְעַד עַתָּה, וְאִלּוּ אָנוּ מַחֲזִירִים לוֹ רָעָה כְּשֶׁאָנוּ עוֹבְרִים עַל דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ. עוֹזְבִים רְצוֹנוֹ וְעוֹשִׂים רְצוֹנֵנוּ, בּוֹחֲלִים בְּתוֹרָתוֹ וּבוֹחֲרִים בְּתוֹרָתֵנוּ... אָדָם שֶׁחוֹטֵא הוּא בְּדִיּוּק כְּאוֹתוֹ חָתָן נָבָל וְשׁוֹטֶה! נָבָל - כִּי מַחֲזִיר רָעָה תַּחַת כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁה' יִתְבָּרַךְ גְּמָלוֹ מֵאָז שֶׁנּוֹלַד, וְשׁוֹטֶה - שֶׁמּוֹרֵד בַּאֲדוֹנוֹ עוֹד בְּטֶרֶם קִבֵּל אֶת הַ"בַּיִת" הַקָּבוּעַ שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא. בַּיִת לֹא לְשָׁנָה וְלֹא לִשְׁנָתַיִם, אֶלָּא בַּיִת לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים וּלְנֵצַח נְצָחִים! - הֲיֵשׁ לְךָ שׁוֹטֶה גָּדוֹל מִזֶּה?! עָלֵינוּ לִזְכֹּר אֶת כָּל הַטּוֹבוֹת הָאִישִׁיּוֹת שֶׁה' יִתְבָּרַךְ גָּמַל עִמָּנוּ מֵאָז שֶׁנּוֹלַדְנוּ וְעַד עַתָּה, וְלֹא לִהְיוֹת שַׁכְחָנִים כְּמוֹ הַ"קּוֹפִים"! לְמָה הַכַּוָּנָה? סִפֵּר פְּרוֹפֶסּוֹר לְחֵקֶר קוֹפִים, לַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן מוּצָפִי בַּעַל הַ"דּוֹרֵשׁ צִיּוֹן": הֵבִיאוּ לָאָרֶץ קוֹפִים חֲדָשִׁים מֵאַפְרִיקָה, מִזַּן מְיֻחָד שֶׁעֲדַיִן לֹא נִרְאָה בָּאָרֶץ. בָּנוּ עֲבוּרָם מִתְחָם מְיֻחָד עִם הַסְּבִיבָה וְעִם הָעֵצִים שֶׁאֲלֵיהֶם הָיוּ רְגִילִים. עַל מְנָת לְהַבְטִיחַ שֶׁהַקּוֹפִים לֹא יִבְרְחוּ, גִּדְּרוּ אֶת הַמָּקוֹם בְּגָדֵר חַשְׁמַלִּית שֶׁל חֲמִשִּׁים וָאט. הַגָּדֵר הָיְתָה מְסֻגֶּלֶת לְהַכְאִיב, אַךְ לֹא לְהָמִית אֶת הַנּוֹגֵעַ בָּהּ. בְּאַחַד הַיָּמִים, הִמְלִיטָה קוֹפָה אַחַת גּוּר. הִתְגַּלָּה שֶׁהַגּוּר הוּא חַיַּת פֶּרֶא נְטוּלַת מַעֲצוֹרִים. אֲפִלּוּ אֶלֶף כַּדּוּרֵי "רֵיטָלִין" לֹא הָיוּ עוֹזְרִים לוֹ... הוּא הָיָה מִשְׁתּוֹלֵל לְלֹא הֶרֶף וְאַף מַפְרִיעַ לִמְנוּחָתָם שֶׁל שְׁאָר הַקּוֹפִים בַּמִּתְחָם. יוֹם אֶחָד קָפַץ הַקּוֹף הַהִיפֶּרְאַקְטִיבִי עַל הַגָּדֵר, וְקִבֵּל מַכַּת חַשְׁמַל חֲזָקָה אֲשֶׁר הִכְרִיעָה אֶת גּוּפוֹ הַקָּטָן. הַגּוּר הָיָה מֻטָּל לְלֹא הַכָּרָה. אִמּוֹ הַקּוֹפָה פָּתְחָה בִּשְׁאָגוֹת נוֹרָאוֹת שֶׁהֶחֱרִידוּ אֶת כָּל גַּן הַחַיּוֹת. הִיא כָּרְעָה עַל גּוּפוֹ הַקָּטָן שֶׁל בְּנָהּ וְהִתְחִילָה לְיַלֵּל בְּצַעַר עַל בְּנָהּ שֶׁהָיָה מֻטָּל כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לוֹ הוֹפְכִין. עוֹבְדֵי גַּן הַחַיּוֹת יָרוּ חֵץ שֶׁל סַם הַרְדָּמָה לָאֵם וְהִרְדִּימוּ אוֹתָהּ, נִכְנְסוּ אֶל הַמִּתְחָם וְלָקְחוּ אֶת הַגּוּר לְטִפּוּל נִמְרָץ. אַנְשֵׁי הָרְפוּאָה הִצְלִיחוּ לְהַחֲיוֹת אוֹתוֹ. לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא, כְּשֶׁהָאֵם הִתְעוֹרְרָה וְהֶחֱזִירוּ אֶת הַגּוּר אֶל חֵיקָהּ, הִיא דָּחֲתָה אוֹתוֹ מֵעָלֶיהָ... הַגּוּר נִסָּה לְהִתְחַבֵּב עַל אִמּוֹ וּלְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל. הָאֵם סִלְּקָה אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם בְּבֶהָלָה. לִבּוֹ שֶׁל הַגּוּר נִשְׁבַּר בְּקִרְבּוֹ. הוּא לֹא הֵבִין מַדּוּעַ אִמּוֹ אֵינָהּ רוֹצָה אוֹתוֹ יוֹתֵר... הַפְּרוֹפֶסּוֹר הוֹרָה לִירוֹת שׁוּב חֵץ הַרְדָּמָה בָּאֵם, וְלִפְנֵי שֶׁתִּתְעוֹרֵר, לָשִׂים אֶת הַגּוּר בְּחֵיקָהּ. כְּשֶׁהָאֵם הִתְעוֹרְרָה, הִיא שׁוּב קִבְּלָה בְּחֹם אֶת בְּנָהּ וְאַף נָתְנָה לוֹ לִינוֹק מִמֶּנָּה. מַה קָּרָה? הַפְּרוֹפֶסּוֹר הִגִּיעַ לְמַסְקָנָה שֶׁלְּקוֹפִים אֵין זִכָּרוֹן. כְּלַפֵּי מָה דְּבָרִים אֲמוּרִים? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִטְבִּיעַ בָּנוּ אֶת כֹּחַ הַשִּׁכְחָה, כְּדֵי שֶׁנִּשְׁכַּח אֶת הַצָּרוֹת וְאֶת הָרָעוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלֵינוּ, עַל מְנָת שֶׁנּוּכַל לִחְיוֹת חַיִּים תְּקִינִים וּשְׂמֵחִים, אַךְ לֹא כְּדֵי שֶׁנִּשְׁכַּח אוֹתוֹ! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)