אֱמוּנָה וְשִׂמְחָה

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם" (לא-ב) אֲנַחְנוּ מִתְקָרְבִים לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ שֶׁבּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַפֵּר עַל עֲווֹנוֹתֵינוּ. אֲבָל הַכַּפָּרָה אֵינָהּ אוֹטוֹמָטִית, הִיא נִתֶּנֶת רַק לְמִי שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה.

בְּסֵפֶר "שַׁעֲרֵי יִשָּׂשכָר" מוּבָא רֶמֶז לְכָךְ מִן הַמִּשְׁנָה בְּאָבוֹת: "הַיּוֹם קָצֵר" - יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד. "וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה" - יֵשׁ הַרְבֵּה לְתַקֵּן. "וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים" - אֲנַחְנוּ מִתְעַצְּלִים לָשׁוּב. "וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק" - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשׂוּי לִדְחֹק בָּנוּ בְּיִסּוּרִים כְּדֵי שֶׁנִּתְעוֹרֵר.

אֲבָל לֹא כָּל הַיִּסּוּרִים הֵם עֹנֶשׁ. לְפָעָמִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ יִסּוּרִים מִתּוֹךְ אַהֲבָה, כְּדֵי לְקָרֵב אוֹתָנוּ אֵלָיו: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ" (מִשְׁלֵי ג-יב), וְדָרְשׁוּ חֲזַ״ל: "כָּל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בּוֹ - מְדַכְּאוֹ בְּיִסּוּרִין."

חֲזַ״ל שִׁבְּחוּ אֶת מִי שֶׁמְּקַבֵּל יִסּוּרִים בְּאַהֲבָה: "הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָם עוֹלְבִין... שְׁמֵחִים בְּיִסּוּרִין - עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: 'וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ'" (יומא כג).

מַדּוּעַ דַּוְקָא הַשֶּׁמֶשׁ? כִּי בְּנִגּוּד לַלְּבָנָה שֶׁהִתְלוֹנְנָה וְנִתְמַעֲטָה, הַשֶּׁמֶשׁ קִבְּלָה אֶת רְצוֹן הַבּוֹרֵא בְּלִי עִרְעוּר, וְלָכֵן נִשְׁאֲרָה בִּגְבוּרָתָהּ. כָּךְ גַּם הָאָדָם: מִי שֶׁמְּקַבֵּל אֶת גּוֹרָלוֹ בֶּאֱמוּנָה, מֵאִיר מִבִּפְנִים.

אָדָם אֶחָד הִדְלִיק פָּנָס קָטָן וְצָעַד לְאוֹרוֹ בַּלַּיְלָה. כָּל עוֹד הוּא הִבִּיט קָדִימָה - הַפָּנָס הֵאִיר אֶת דַּרְכּוֹ. אֲבָל אִם יִפְנֶה לַצְּדָדִים וְיַשְׁוֶה אֶת עַצְמוֹ לַאֲחֵרִים - יִכָּשֵׁל. כָּךְ גַּם בַּחַיִּים: הָאֱמוּנָה מְאִירָה אֶת הַדֶּרֶךְ, בְּעוֹד שֶׁהַהַשְׁוָאוֹת מַחְשִׁיכוֹת אוֹתָהּ.

מְסֻפָּר עַל עָשִׁיר שֶׁשָּׁאַל אֶת הַמַּגִּיד מִמֶּזְרִיטְשׁ: "כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרְכִים עַל הַטּוֹבָה?"

שָׁלַח אוֹתוֹ הַמַּגִּיד לְרַבִּי זוּשָׁא מֵאֲנִיפּוֹלִי. כְּשֶׁהֶעָשִׁיר רָאָה אֶת עָנְיוֹ שֶׁל רַבִּי זוּשָׁא, הֵבִין שֶׁהוּא מְלֻמָּד בְּיִסּוּרִים. אֲבָל רַבִּי זוּשָׁא אָמַר לוֹ בְּפַשְׁטוּת: "מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי רַע."

כְּשֶׁאָדָם חַי בֶּאֱמוּנָה, הוּא אֵינוֹ מַרְגִּישׁ שֶׁקּוֹרֵית לוֹ רָעָה, וּמִמֵּילָא אֵינוֹ מִתְקַשֶּׁה לְבָרֵךְ עָלֶיהָ.

אָנוּ חַיִּים בְּדוֹר הַשֶּׁפַע. יֵשׁ לָנוּ הַכֹּל, אֲבָל הַשִּׂמְחָה חֲסֵרָה. מַדּוּעַ? כִּי חֲסֵרָה אֱמוּנָה.

מִי שֶׁמַּאֲמִין - לֹא שׁוֹאֵל "לָמָּה אֲנִי?", לֹא מַשְׁוֶה, לֹא מִתְלוֹנֵן. הוּא מְבָרֵךְ עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ - וְהַשִּׂמְחָה בָּאָה מֵאֵלֶיהָ.

כַּיּוֹם, בָּרוּךְ ה', יֵשׁ שֶׁפַע כַּלְכָּלִי. לְרֹב הַמִּשְׁפָּחוֹת בְּיִשְׂרָאֵל יֵשׁ בַּיִת בַּעֲלוּת שֶׁל לְמַעְלָה מִמִּלְיוֹן שְׁקָלִים, רֶכֶב, מַשְׂכּוֹרוֹת מְכֻבָּדוֹת, פֶּנְסְיָה - וּמַה לֹּא? אֲבָל אֵיפֹה הַשִּׂמְחָה?! פַּעַם, לְעֻמַּת זֹאת, הָיָה פָּחוֹת כֶּסֶף, אֲבָל הַשִּׂמְחָה הָיְתָה מְצוּיָה יוֹתֵר. מַדּוּעַ?

בִּגְלַל הָאֱמוּנָה! כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם אֱמוּנָה - יֵשׁ לוֹ הַכֹּל. מִי שֶׁמַּאֲמִין, אֵינוֹ שׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת וּמְקַבֵּל הַכֹּל בְּאַהֲבָה. אֵינוֹ מִתְלוֹנֵן מַדּוּעַ לַשֵּׁנִי יֵשׁ דִּירָה יָפָה יוֹתֵר מִשֶּׁלּוֹ, מַדּוּעַ לַחֲבֵרוֹ יֵשׁ יְלָדִים וְלוֹ אֵין, לָמָּה הוּא חוֹלֶה וְאִלּוּ שְׁכֵנוֹ הַמְבֻגָּר מִמֶּנּוּ חָזָק כְּמוֹ שׁוֹר, לָמָּה בְּנוֹ הַמֻּצְלָח לֹא מָצָא אֶת זִוּוּגוֹ בְּעוֹדוֹ מְסֻדָּר כַּלְכָּלִית, וְאִילּוּ בֶּן אָחִיו שֶׁ"אֵין לוֹ פְּרוּטָה עַל הַנְּשָׁמָה" כְּבָר הִתְחַתֵּן. יְהוּדִי מַאֲמִין אֵינוֹ עוֹשֶׂה הַשְׁוָאוֹת בֵּין מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ לְמַה שֶּׁיֵּשׁ לַאֲחֵרִים, וּמְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם אֶת בּוֹרֵא עוֹלָם עַל מַה שֶּׁנָּתַן לוֹ - וּמִמֵּילָא הַשִּׂמְחָה שֶׁלּוֹ פּוֹרֶצֶת מֵאֵלֶיהָ! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ(