Otzarot-Article

"אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִיא" (ח-טו) בְּמַכּוֹת מִצְרַיִם יֵשׁ אֵיזוֹ הַסְלָמָה, יֵשׁ הַדְרָגָתִיּוּת. זֶה הִתְחִיל בְּמַכַּת דָּם: פַּרְעֹה קָרָא לַחַרְטֻמִּים וְהֵם קָנוּ סֵפֶל מַיִם מִיהוּדִים וְהָפְכוּ אוֹתוֹ לְדָם. זוֹהִי "שִׂמְחַת עֲנִיִּים", מַה הִרְוִיחוּ? הָיְתָה לָהֶם הַרְגָּשָׁה טוֹבָה: גַּם הֵם יְכוֹלִים! לְאַחַר מִכֵּן בָּאוּ הַצְּפַרְדְּעִים. הֲמוֹנִים, הֲמוֹנִים. בַּבָּתִּים וּבַחֲדָרִים, בַּמִּטּוֹת וּבַתַּנּוּרִים. בָּאוּ הַחַרְטֻמִּים וְהוֹסִיפוּ כַּמָּה צְפַרְדְּעִים. אָז מָה? בִּמְקוֹם מִילְיוֹן יֵשׁ מִילְיוֹן וְעֶשֶׂר. אֲבָל הֵם הִתְנַחֲמוּ בְּכָךְ שֶׁגַּם הֵם מַצְלִיחִים. וְאָז בָּאָה מַכַּת כִּנִּים. כָּאן - הֵרִימוּ הַחַרְטֻמִּים יָדַיִם. לַהֲטֵיהֶם לֹא שָׁלְטוּ בִּבְרִיּוֹת כֹּה זְעִירוֹת, וְהֵם הוֹדוּ: "אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִיא".

וְהַשְּׁאֵלָה הַנִּשְׁאֶלֶת הִיא, מַדּוּעַ לֹא הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיָּד בְּמַכָּה זוֹ וְלֹא הוֹכִיחַ לָהֶם מִיָּד בַּתְּחִלָּה שֶׁזּוֹ אֶצְבַּע אֱלֹקִים?

וְהַתְּשׁוּבָה שֶׁהָיְתָה נְכוֹנָה אָז לְגַבֵּיהֶם, נְכוֹנָה גַּם הַיּוֹם לְגַבֵּי כָּל הַמִּתְרַחֵשׁ בָּעוֹלָם: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לִבְנֵי אָדָם לְנַסּוֹת, לְהִתְגָּאוֹת, לְהִתְפָּאֵר, וְאָז בָּאָה הַמַּכָּה הַגְּדוֹלָה וּמַרְאָה לָהֶם עַד כַּמָּה הֵם אַפְסִיִּים, חַלָּשִׁים, חַדְלֵי אוֹנִים אֶל מוּל הַהַשְׁגָּחָה הָאֱלֹקִית.

זֶה קָרָה אָז עִם הַחַרְטֻמִּים וְזֶה קָרָה בְּדוֹרֵנוּ עִם שִׁלְטוֹן הַכְּפִירָה הַקּוֹמוּנִיסְטִי. שִׁלְטוֹן שֶׁהֵרִים אֶת נֵס הַמֶּרֶד נֶגֶד הַדָּת, רָדַף אֶת הַיְּהוּדִים בְּחָרְמָה, הִתְגָּאָה וְהִתְפָּאֵר - וּלְפֶתַע קָרַס כְּמִגְדַּל קְלָפִים: "אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִיא".

שְׁנוֹת בַּצֹּרֶת אֲרֻכּוֹת, יֹבֶשׁ וְ"קַו אָדֹם", תָּכְנִיּוֹת גְּרַנְדְיוֹזִיּוֹת לְהַתְפָּלַת מֵי יָם וְלִיבוּא מַיִם מִטּוּרְקְיָה - וּפִתְאוֹם נִפְתָּחִים שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם וְיוֹרְדִים גִּשְׁמֵי בְּרָכָה - "אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִיא".

אַלְפַּיִם שְׁנוֹת גָּלוּת וְנִסְיוֹנוֹת הִתְמוֹדְדוּת, פִּתְרוֹנוֹת וּמְצוּקוֹת וְאִלְתּוּרִים וְתָכְנִיּוֹת, וּלְפֶתַע תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה - "אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִיא!"

אָמַר הַמַּגִּיד מִדּוּבְּנָא זצ"ל: פַּרְעֹה, בְּהַצִּיגוֹ אֶת עַצְמוֹ כֶּאֱלֹהַּ, לְמָה הָיָה דּוֹמֶה?

מָשָׁל לְאָדָם שֶׁנִּצְרַךְ לְאֶחָד מֵעֲשִׁירֵי הָעִיר. מֵעוֹלָם לֹא רָאָהוּ וְלֹא פָּגַשׁ בּוֹ, רַק שָׁמַע אֶת שִׁמְעוֹ, אֶת רֹב עָשְׁרוֹ וּכְבוֹדוֹ. הָלַךְ לִמְעוֹנוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר וְנִפְעַם מִמַּרְאֵה עֵינָיו. הַחוֹמָה וְהַשַּׁעַר הָעֲנָק, גִּנַּת הַחֶמֶד וַעֲרוּגוֹת הַפְּרָחִים. שְׂדֵרָה רַחֲבַת יָדַיִם הוֹבִילָה אֶל מַדְרֵגוֹת הָאַרְמוֹן הַחֲצוּבוֹת מִשַּׁיִשׁ, וְהַלָּלוּ הוֹלִיכוּ אֶל הַטִּירָה הָעֲנָקִית. בְּיָד רוֹעֶדֶת נָקַשׁ עַל דֶּלֶת הָאַלּוֹן הַכְּבֵדָה. הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה אֶל טְרַקְלִין רְחַב יָדַיִם, מוּאָר בְּנִבְרֶשֶׁת עֲנָק, שֶׁהֵאִירָה אֶת הַתְּמוּנוֹת הַיְּקָרוֹת שֶׁעַל הַקִּירוֹת וְאֶת הַשָּׁטִיחַ הַסַּסְגּוֹנִי הַיָּקָר. דְּמוּת הֲדוּרָה נִצְּבָה לְפָנָיו וְשָׁאֲלָה לִרְצוֹנוֹ.

"אֲנִי... רָצִיתִי לְשׂוֹחֵחַ עִם בַּעַל הַבַּיִת, בְּבַקָּשָׁה", אָמַר בְּהִתְרַגְּשׁוּת.

"אֲנִי הוּא בַּעַל הַבַּיִת", עָנָה הַלָּה בִּיהִירוּת, "מַה מְּבֻקָּשְׁךָ".

לְפֶתַע פִּתְאוֹם נִשְׁלְחָה יָד מֵאָחוֹר, לָפְתָה אֶת צַוַּאר הָאִישׁ שֶׁבַּטְּרַקְלִין וְקוֹל לוֹעֵג נִשְׁמַע: "הַאַתָּה הוּא בַּעַל הַבַּיִת?"...

וְהָאִישׁ, כְּאִלּוּ הִתְגַּמֵּד, הִצְטַמֵּק, הִתְמַזְעֵר. עֵינָיו הִתְגַּלְגְּלוּ בְּחֹרֵיהֶן וְהוּא גִּמְגֵּם: "סְלִיחָה, אֲדוֹנִי, אַךְ לָצוֹן חָמַדְתִּי..."

יָצָא הָאַלְמוֹנִי מִבֵּין הַצְּלָלִים וְאָמַר: "אַל תָּשִׂים אֵלָיו לֵב, אֵינוֹ אֶלָּא אַחַד הַמְּשָׁרְתִים. בּוֹא נָא עִמִּי לְלִשְׁכָּתִי וְאֶשְׁמַע אֶת אֲשֶׁר בְּפִיךָ"...

כָּךְ, כְּאוֹתוֹ מְשָׁרֵת מִתְיַהֵר, נָהַג פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם בְּהַצִּיגוֹ עַצְמוֹ כֶּאֱלֹהַּ. הִתְפָּאֵר לֵאמֹר: "לִי יְאוֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִינִי". אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד, וּמִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקוֹלוֹ. לְפֶתַע לָפְתָה יָד אַדִּירָה אֶת צַוָּארוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - בַּעַל הַבַּיִת שֶׁל הָעוֹלָם - הִנְחִית עָלָיו אֶת הַמַּכּוֹת בְּזוֹ אַחַר זוֹ, עַד שֶׁיָּדַע שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בִּפְנֵי אֶצְבַּע אֱלֹקִים וְיָד ה', וְהוֹדָה וְאָמַר: "ה' הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים"... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	כי תבא תשפ"ד
	"וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם"
	"לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן "אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִיא" (ח-טו) בְּמַכּוֹת מִצְרַיִם יֵשׁ אֵיזוֹ הַסְלָמָה, יֵשׁ הַדְרָגָתִיּוּת. זֶה הִתְחִיל בְּמַכַּת דָּם: פַּרְעֹה קָרָא לַחַרְטֻמִּים וְהֵם קָנוּ סֵפֶל מַיִם מִיהוּדִים וְהָפְכוּ אוֹתוֹ לְדָם. זוֹהִי "שִׂמְחַת עֲנִיִּים", מַה הִרְוִיחוּ? הָיְתָה לָהֶם הַרְגָּשָׁה טוֹבָה: גַּם הֵם יְכוֹלִים! לְאַחַר מִכֵּן בָּאוּ הַצְּפַרְדְּעִים. הֲמוֹנִים, הֲמוֹנִים. בַּבָּתִּים וּבַחֲדָרִים, בַּמִּטּוֹת וּבַתַּנּוּרִים. בָּאוּ הַחַרְטֻמִּים וְהוֹסִיפוּ כַּמָּה צְפַרְדְּעִים. אָז מָה? בִּמְקוֹם מִילְיוֹן יֵשׁ מִילְיוֹן וְעֶשֶׂר. אֲבָל הֵם הִתְנַחֲמוּ בְּכָךְ שֶׁגַּם הֵם מַצְלִיחִים. וְאָז בָּאָה מַכַּת כִּנִּים. כָּאן - הֵרִימוּ הַחַרְטֻמִּים יָדַיִם. לַהֲטֵיהֶם לֹא שָׁלְטוּ בִּבְרִיּוֹת כֹּה זְעִירוֹת, וְהֵם הוֹדוּ: "אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִיא". וְהַשְּׁאֵלָה הַנִּשְׁאֶלֶת הִיא, מַדּוּעַ לֹא הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיָּד בְּמַכָּה זוֹ וְלֹא הוֹכִיחַ לָהֶם מִיָּד בַּתְּחִלָּה שֶׁזּוֹ אֶצְבַּע אֱלֹקִים? וְהַתְּשׁוּבָה שֶׁהָיְתָה נְכוֹנָה אָז לְגַבֵּיהֶם, נְכוֹנָה גַּם הַיּוֹם לְגַבֵּי כָּל הַמִּתְרַחֵשׁ בָּעוֹלָם: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לִבְנֵי אָדָם לְנַסּוֹת, לְהִתְגָּאוֹת, לְהִתְפָּאֵר, וְאָז בָּאָה הַמַּכָּה הַגְּדוֹלָה וּמַרְאָה לָהֶם עַד כַּמָּה הֵם אַפְסִיִּים, חַלָּשִׁים, חַדְלֵי אוֹנִים אֶל מוּל הַהַשְׁגָּחָה הָאֱלֹקִית. זֶה קָרָה אָז עִם הַחַרְטֻמִּים וְזֶה קָרָה בְּדוֹרֵנוּ עִם שִׁלְטוֹן הַכְּפִירָה הַקּוֹמוּנִיסְטִי. שִׁלְטוֹן שֶׁהֵרִים אֶת נֵס הַמֶּרֶד נֶגֶד הַדָּת, רָדַף אֶת הַיְּהוּדִים בְּחָרְמָה, הִתְגָּאָה וְהִתְפָּאֵר - וּלְפֶתַע קָרַס כְּמִגְדַּל קְלָפִים: "אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִיא". שְׁנוֹת בַּצֹּרֶת אֲרֻכּוֹת, יֹבֶשׁ וְ"קַו אָדֹם", תָּכְנִיּוֹת גְּרַנְדְיוֹזִיּוֹת לְהַתְפָּלַת מֵי יָם וְלִיבוּא מַיִם מִטּוּרְקְיָה - וּפִתְאוֹם נִפְתָּחִים שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם וְיוֹרְדִים גִּשְׁמֵי בְּרָכָה - "אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִיא". אַלְפַּיִם שְׁנוֹת גָּלוּת וְנִסְיוֹנוֹת הִתְמוֹדְדוּת, פִּתְרוֹנוֹת וּמְצוּקוֹת וְאִלְתּוּרִים וְתָכְנִיּוֹת, וּלְפֶתַע תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה - "אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִיא!" אָמַר הַמַּגִּיד מִדּוּבְּנָא זצ"ל: פַּרְעֹה, בְּהַצִּיגוֹ אֶת עַצְמוֹ כֶּאֱלֹהַּ, לְמָה הָיָה דּוֹמֶה? מָשָׁל לְאָדָם שֶׁנִּצְרַךְ לְאֶחָד מֵעֲשִׁירֵי הָעִיר. מֵעוֹלָם לֹא רָאָהוּ וְלֹא פָּגַשׁ בּוֹ, רַק שָׁמַע אֶת שִׁמְעוֹ, אֶת רֹב עָשְׁרוֹ וּכְבוֹדוֹ. הָלַךְ לִמְעוֹנוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר וְנִפְעַם מִמַּרְאֵה עֵינָיו. הַחוֹמָה וְהַשַּׁעַר הָעֲנָק, גִּנַּת הַחֶמֶד וַעֲרוּגוֹת הַפְּרָחִים. שְׂדֵרָה רַחֲבַת יָדַיִם הוֹבִילָה אֶל מַדְרֵגוֹת הָאַרְמוֹן הַחֲצוּבוֹת מִשַּׁיִשׁ, וְהַלָּלוּ הוֹלִיכוּ אֶל הַטִּירָה הָעֲנָקִית. בְּיָד רוֹעֶדֶת נָקַשׁ עַל דֶּלֶת הָאַלּוֹן הַכְּבֵדָה. הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה אֶל טְרַקְלִין רְחַב יָדַיִם, מוּאָר בְּנִבְרֶשֶׁת עֲנָק, שֶׁהֵאִירָה אֶת הַתְּמוּנוֹת הַיְּקָרוֹת שֶׁעַל הַקִּירוֹת וְאֶת הַשָּׁטִיחַ הַסַּסְגּוֹנִי הַיָּקָר. דְּמוּת הֲדוּרָה נִצְּבָה לְפָנָיו וְשָׁאֲלָה לִרְצוֹנוֹ. "אֲנִי... רָצִיתִי לְשׂוֹחֵחַ עִם בַּעַל הַבַּיִת, בְּבַקָּשָׁה", אָמַר בְּהִתְרַגְּשׁוּת. "אֲנִי הוּא בַּעַל הַבַּיִת", עָנָה הַלָּה בִּיהִירוּת, "מַה מְּבֻקָּשְׁךָ". לְפֶתַע פִּתְאוֹם נִשְׁלְחָה יָד מֵאָחוֹר, לָפְתָה אֶת צַוַּאר הָאִישׁ שֶׁבַּטְּרַקְלִין וְקוֹל לוֹעֵג נִשְׁמַע: "הַאַתָּה הוּא בַּעַל הַבַּיִת?"... וְהָאִישׁ, כְּאִלּוּ הִתְגַּמֵּד, הִצְטַמֵּק, הִתְמַזְעֵר. עֵינָיו הִתְגַּלְגְּלוּ בְּחֹרֵיהֶן וְהוּא גִּמְגֵּם: "סְלִיחָה, אֲדוֹנִי, אַךְ לָצוֹן חָמַדְתִּי..." יָצָא הָאַלְמוֹנִי מִבֵּין הַצְּלָלִים וְאָמַר: "אַל תָּשִׂים אֵלָיו לֵב, אֵינוֹ אֶלָּא אַחַד הַמְּשָׁרְתִים. בּוֹא נָא עִמִּי לְלִשְׁכָּתִי וְאֶשְׁמַע אֶת אֲשֶׁר בְּפִיךָ"... כָּךְ, כְּאוֹתוֹ מְשָׁרֵת מִתְיַהֵר, נָהַג פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם בְּהַצִּיגוֹ עַצְמוֹ כֶּאֱלֹהַּ. הִתְפָּאֵר לֵאמֹר: "לִי יְאוֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִינִי". אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד, וּמִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקוֹלוֹ. לְפֶתַע לָפְתָה יָד אַדִּירָה אֶת צַוָּארוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - בַּעַל הַבַּיִת שֶׁל הָעוֹלָם - הִנְחִית עָלָיו אֶת הַמַּכּוֹת בְּזוֹ אַחַר זוֹ, עַד שֶׁיָּדַע שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בִּפְנֵי אֶצְבַּע אֱלֹקִים וְיָד ה', וְהוֹדָה וְאָמַר: "ה' הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים"... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)