Otzarot-Article

"יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (ו-כו) מְפָרֵשׁ רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי: "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ" - בְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּפְנֶה, יִהְיוּ פָּנָיו נְשׂוּאוֹת לְךָ לָשׂוּם לְךָ שָׁלוֹם, וְתִנָּצֵל מִכָּל פֶּגַע וּמִכָּל מִקְרֶה, וְזוֹ הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית.

אֶת סִפּוּר הַהַשְׁגָּחָה שֶׁלְּפָנֵינוּ סִפֵּר בַּעַל הַמַּעֲשֶׂה בְּעַצְמוֹ, מַר אַבְרָהָם בֶּנְגָ'אנוֹ:

אָבִי הָיָה רַב מֶלְצָרִים בְּאוּלַמֵּי "רֵיחָנִית" בִּירוּשָׁלַיִם. אֶחָד מִתַּפְקִידָיו הָיָה לִפְתֹּחַ בָּאֵרוּעִים אֶת בַּקְבּוּק הַשַּׁמְפַּנְיָה בְּעֵת הַגָּשַׁת הָעוּגָה הַחֲגִיגִית הַמְעֻטֶּרֶת בְּזִקּוּקִים מְיֻחָדִים, כְּשֶׁבָּרֶקַע נִשְׁמַעַת מוּסִיקָה קִצְבִּית.

בְּאַחַד הָאֵרוּעִים, מֵאֲנוּ הַזִּקּוּקִים לְהִדָּלֵק, לָכֵן אָבִי הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחֹמֶר הַמְיֹעָד לְמִקְרִים אֵלּוּ. הוּא הִתִּיז בְּטָעוּת כַּמּוּת גְּדוֹלָה מִדַּי, וְלָכֵן הַלֶּהָבָה הָיְתָה גְּדוֹלָה וְהָעוּגָה עָלְתָה בְּלֶהָבוֹת. בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע, רָצָה יַלְדָּה בַּמָּקוֹם וְהָעוּגָה הַבּוֹעֶרֶת נָפְלָה עָלֶיהָ. הָאֵשׁ אָחֲזָה בִּבְגָדֶיהָ. כֻּלָּם הִתְאַבְּנוּ מִפַּחַד. הָרִאשׁוֹן שֶׁהִתְעַשֵּׁת הָיָה הַצַּלָּם. הוּא זָרַק אֶת הַמַּצְלֵמָה מִיָּדוֹ, שָׁמַט אֶת אַחַת הַמַּפּוֹת מֵהַשֻּׁלְחָן, גִּלְגֵּל אֶת הַיַּלְדָּה בְּתוֹךְ הַמַּפָּה וְכָךְ הִצִּיל אֶת חַיֶּיהָ בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן...

הַיַּלְדָּה הֻבְהֲלָה לְבֵית הַחוֹלִים כְּשֶׁבְּגוּפָהּ כְּוִיּוֹת בַּדַּרְגָּה הַחֲמוּרָה בְּיוֹתֵר בְּכָל חֶלְקֵי גּוּפָהּ.

הַמִּשְׁטָרָה, אָמְנָם, נִקְּתָה אֶת אָבִי מִכָּל אַשְׁמָה, אַךְ הוּא הֶאֱשִׁים אֶת עַצְמוֹ וּנְקִיפוֹת הַמַּצְפּוּן לֹא הִנִּיחוּ לוֹ עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לִישֹׁן בַּלֵּילוֹת. בְּעִקְבוֹת הָאָסוֹן, חָזְרוּ הוֹרַי בִּתְשׁוּבָה כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שֶׁבַע.

הַיַּלְדָּה עָבְרָה שִׁקּוּם אָרֹךְ, וּכְשֶׁכְּבָר חָזְרָה לְבֵית הַסֵּפֶר, לָעֲגוּ לָהּ הַחֲבֵרוֹת עַל הַמַּרְאֶה הַמְצֻלָּק שֶׁלָּהּ. הוֹרֶיהָ רִחֲמוּ עָלֶיהָ, וְהֵטִיסוּ אוֹתָהּ לְנִתּוּחִים אֵצֶל מֻמְחִים בְּצָרְפָת.

אָבִי נִסָּה לְהַחֲזִיר גַּם אוֹתִי בִּתְשׁוּבָה, אַךְ לְלֹא הַצְלָחָה. בְּגִיל עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ הִתְחַלְתִּי לַעֲבֹד בְּרֶשֶׁת חֲנֻיּוֹת מַמְתַּקִּים. בְּאַחַד הַיָּמִים, נִסָּה בַּעַל הַבַּיִת לְהַכִּיר לִי בַּחוּרָה לְמַטְּרַת נִשּׂוּאִין, הָיְתָה זוֹ הַנַּעֲרָה שֶׁנִּהֲלָה אֶת הָעֵסֶק. כְּשֶׁרָאִיתִי אוֹתָהּ מִיָּד הֵבַנְתִּי שֶׁהִיא אֵינָהּ בִּשְׁבִילִי, הִיא הָיְתָה לְבוּשָׁה בִּצְנִיעוּת כְּמוֹ בַּחוּרָה מִ"בְּנֵי בְּרַק", אֲבָל בַּעַל הָעֵסֶק הִתְעַקֵּשׁ וְאָמַר שֶׁהִיא בִּכְלָל אֵינָהּ דָּתִיָּה.

נִפְגַּשְׁנוּ, וְאָכֵן הָיְתָה בֵּינֵינוּ הַתְאָמָה. לְאַחַר תְּקוּפָה הִצַּעְתִּי לָהּ נִשּׂוּאִין. "יֵשׁ דָּבָר שֶׁאֲנִי חַיֶּבֶת לְסַפֵּר לְךָ קֹדֶם", הִיא אָמְרָה. "אֲנִי לְבוּשָׁה בִּצְנִיעוּת מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לִי כְּוִיּוֹת בַּגּוּף. גַּם בַּפָּנִים הָיוּ לִי, אֲבָל עָבַרְתִּי נִתּוּחִים רַבִּים כְּדֵי לְהֵרָאוֹת כָּךְ. זֶה קָרָה לִי בְּאֵרוּעַ מִשְׁפַּחְתִּי מֵאֵיזוֹ עוּגָה טִפְּשִׁית שֶׁעָלְתָה בְּלֶהָבוֹת וְנָפְלָה עָלַי"...

דְּמָעוֹת עָלוּ בְּעֵינַי. "זֶה קָרָה לָךְ בְּאוּלָם שֶׁנִּקְרָא אָז 'רֵיחָנִית'?" שָׁאַלְתִּי כְּשֶׁקּוֹלִי רוֹעֵד.

"כֵּן! כֵּן! מֵאַיִן לְךָ?!" שָׁאֲלָה בִּתְמִיהָה.

"יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאַחֲרֵי שֶׁאֲנִי אַגִּיד לָךְ, אַתְּ כְּבָר לֹא תִּרְצִי לְהִתְחַתֵּן אִתִּי... אַבָּא שֶׁלִּי הוּא זֶה שֶׁהִפִּיל עָלַיִךְ אֶת הָעוּגָה בְּטָעוּת"...

שָׂרְרוּ כַּמָּה שְׁנִיּוֹת שֶׁל דּוּמִיָּה וּמְבוּכָה, וְאָז הִתְחַלְנוּ לִבְכּוֹת יַחַד. כְּבָר בְּאוֹתוֹ יוֹם סִפַּרְתִּי לְאָבִי אֶת הַסִּפּוּר. הוּא הָיָה בְּהֶלֶם מֻחְלָט מֵהַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית הַמֻּפְלָאָה שֶׁהִפְגִּישָׁה בֵּינֵינוּ. הוּא לֹא הֶאֱמִין שֶׁהַיַּלְדָּה שֶׁנִּכְוְתָה בִּגְלָלוֹ נִרְאֵית טוֹב כָּל כָּךְ. הִתְחַתַּנּוּ, וּלְהַפְתָּעָתִי הָרַבָּה קִבַּלְתִּי דִּירָה, זוֹ הָיְתָה דִּירָה שֶׁהוֹרֶיהָ קָנוּ לָהּ מִדְּמֵי הַפִּצּוּיִים שֶׁקִּבְּלוּ מֵהַבִּטּוּחַ שֶׁל אוּלַם הָאֵרוּעִים... (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	עקב תשפ"ד
	הַסּוֹד שֶׁל רַבִּי יוֹסֵף מֵהַמַּכֹּלֶת
	"יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (ו-כו) מְפָרֵשׁ רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי: "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ" - בְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּפְנֶה, יִהְיוּ פָּנָיו נְשׂוּאוֹת לְךָ לָשׂוּם לְךָ שָׁלוֹם, וְתִנָּצֵל מִכָּל פֶּגַע וּמִכָּל מִקְרֶה, וְזוֹ הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית. אֶת סִפּוּר הַהַשְׁגָּחָה שֶׁלְּפָנֵינוּ סִפֵּר בַּעַל הַמַּעֲשֶׂה בְּעַצְמוֹ, מַר אַבְרָהָם בֶּנְגָ'אנוֹ: אָבִי הָיָה רַב מֶלְצָרִים בְּאוּלַמֵּי "רֵיחָנִית" בִּירוּשָׁלַיִם. אֶחָד מִתַּפְקִידָיו הָיָה לִפְתֹּחַ בָּאֵרוּעִים אֶת בַּקְבּוּק הַשַּׁמְפַּנְיָה בְּעֵת הַגָּשַׁת הָעוּגָה הַחֲגִיגִית הַמְעֻטֶּרֶת בְּזִקּוּקִים מְיֻחָדִים, כְּשֶׁבָּרֶקַע נִשְׁמַעַת מוּסִיקָה קִצְבִּית. בְּאַחַד הָאֵרוּעִים, מֵאֲנוּ הַזִּקּוּקִים לְהִדָּלֵק, לָכֵן אָבִי הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחֹמֶר הַמְיֹעָד לְמִקְרִים אֵלּוּ. הוּא הִתִּיז בְּטָעוּת כַּמּוּת גְּדוֹלָה מִדַּי, וְלָכֵן הַלֶּהָבָה הָיְתָה גְּדוֹלָה וְהָעוּגָה עָלְתָה בְּלֶהָבוֹת. בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע, רָצָה יַלְדָּה בַּמָּקוֹם וְהָעוּגָה הַבּוֹעֶרֶת נָפְלָה עָלֶיהָ. הָאֵשׁ אָחֲזָה בִּבְגָדֶיהָ. כֻּלָּם הִתְאַבְּנוּ מִפַּחַד. הָרִאשׁוֹן שֶׁהִתְעַשֵּׁת הָיָה הַצַּלָּם. הוּא זָרַק אֶת הַמַּצְלֵמָה מִיָּדוֹ, שָׁמַט אֶת אַחַת הַמַּפּוֹת מֵהַשֻּׁלְחָן, גִּלְגֵּל אֶת הַיַּלְדָּה בְּתוֹךְ הַמַּפָּה וְכָךְ הִצִּיל אֶת חַיֶּיהָ בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן... הַיַּלְדָּה הֻבְהֲלָה לְבֵית הַחוֹלִים כְּשֶׁבְּגוּפָהּ כְּוִיּוֹת בַּדַּרְגָּה הַחֲמוּרָה בְּיוֹתֵר בְּכָל חֶלְקֵי גּוּפָהּ. הַמִּשְׁטָרָה, אָמְנָם, נִקְּתָה אֶת אָבִי מִכָּל אַשְׁמָה, אַךְ הוּא הֶאֱשִׁים אֶת עַצְמוֹ וּנְקִיפוֹת הַמַּצְפּוּן לֹא הִנִּיחוּ לוֹ עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לִישֹׁן בַּלֵּילוֹת. בְּעִקְבוֹת הָאָסוֹן, חָזְרוּ הוֹרַי בִּתְשׁוּבָה כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שֶׁבַע. הַיַּלְדָּה עָבְרָה שִׁקּוּם אָרֹךְ, וּכְשֶׁכְּבָר חָזְרָה לְבֵית הַסֵּפֶר, לָעֲגוּ לָהּ הַחֲבֵרוֹת עַל הַמַּרְאֶה הַמְצֻלָּק שֶׁלָּהּ. הוֹרֶיהָ רִחֲמוּ עָלֶיהָ, וְהֵטִיסוּ אוֹתָהּ לְנִתּוּחִים אֵצֶל מֻמְחִים בְּצָרְפָת. אָבִי נִסָּה לְהַחֲזִיר גַּם אוֹתִי בִּתְשׁוּבָה, אַךְ לְלֹא הַצְלָחָה. בְּגִיל עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ הִתְחַלְתִּי לַעֲבֹד בְּרֶשֶׁת חֲנֻיּוֹת מַמְתַּקִּים. בְּאַחַד הַיָּמִים, נִסָּה בַּעַל הַבַּיִת לְהַכִּיר לִי בַּחוּרָה לְמַטְּרַת נִשּׂוּאִין, הָיְתָה זוֹ הַנַּעֲרָה שֶׁנִּהֲלָה אֶת הָעֵסֶק. כְּשֶׁרָאִיתִי אוֹתָהּ מִיָּד הֵבַנְתִּי שֶׁהִיא אֵינָהּ בִּשְׁבִילִי, הִיא הָיְתָה לְבוּשָׁה בִּצְנִיעוּת כְּמוֹ בַּחוּרָה מִ"בְּנֵי בְּרַק", אֲבָל בַּעַל הָעֵסֶק הִתְעַקֵּשׁ וְאָמַר שֶׁהִיא בִּכְלָל אֵינָהּ דָּתִיָּה. נִפְגַּשְׁנוּ, וְאָכֵן הָיְתָה בֵּינֵינוּ הַתְאָמָה. לְאַחַר תְּקוּפָה הִצַּעְתִּי לָהּ נִשּׂוּאִין. "יֵשׁ דָּבָר שֶׁאֲנִי חַיֶּבֶת לְסַפֵּר לְךָ קֹדֶם", הִיא אָמְרָה. "אֲנִי לְבוּשָׁה בִּצְנִיעוּת מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לִי כְּוִיּוֹת בַּגּוּף. גַּם בַּפָּנִים הָיוּ לִי, אֲבָל עָבַרְתִּי נִתּוּחִים רַבִּים כְּדֵי לְהֵרָאוֹת כָּךְ. זֶה קָרָה לִי בְּאֵרוּעַ מִשְׁפַּחְתִּי מֵאֵיזוֹ עוּגָה טִפְּשִׁית שֶׁעָלְתָה בְּלֶהָבוֹת וְנָפְלָה עָלַי"... דְּמָעוֹת עָלוּ בְּעֵינַי. "זֶה קָרָה לָךְ בְּאוּלָם שֶׁנִּקְרָא אָז 'רֵיחָנִית'?" שָׁאַלְתִּי כְּשֶׁקּוֹלִי רוֹעֵד. "כֵּן! כֵּן! מֵאַיִן לְךָ?!" שָׁאֲלָה בִּתְמִיהָה. "יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאַחֲרֵי שֶׁאֲנִי אַגִּיד לָךְ, אַתְּ כְּבָר לֹא תִּרְצִי לְהִתְחַתֵּן אִתִּי... אַבָּא שֶׁלִּי הוּא זֶה שֶׁהִפִּיל עָלַיִךְ אֶת הָעוּגָה בְּטָעוּת"... שָׂרְרוּ כַּמָּה שְׁנִיּוֹת שֶׁל דּוּמִיָּה וּמְבוּכָה, וְאָז הִתְחַלְנוּ לִבְכּוֹת יַחַד. כְּבָר בְּאוֹתוֹ יוֹם סִפַּרְתִּי לְאָבִי אֶת הַסִּפּוּר. הוּא הָיָה בְּהֶלֶם מֻחְלָט מֵהַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית הַמֻּפְלָאָה שֶׁהִפְגִּישָׁה בֵּינֵינוּ. הוּא לֹא הֶאֱמִין שֶׁהַיַּלְדָּה שֶׁנִּכְוְתָה בִּגְלָלוֹ נִרְאֵית טוֹב כָּל כָּךְ. הִתְחַתַּנּוּ, וּלְהַפְתָּעָתִי הָרַבָּה קִבַּלְתִּי דִּירָה, זוֹ הָיְתָה דִּירָה שֶׁהוֹרֶיהָ קָנוּ לָהּ מִדְּמֵי הַפִּצּוּיִים שֶׁקִּבְּלוּ מֵהַבִּטּוּחַ שֶׁל אוּלַם הָאֵרוּעִים... (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)