Otzarot-Article

אַל תִּהְיֶה "סוּס"...

"לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן סוּסִי" (יג-יא) אוֹמְרִים בְּשֵׁם הַסְּטַיְפְּלֵר זַצַ"ל: "לְמַטֵּה" - כַּאֲשֶׁר שׁוֹלְחִים אֶת הַנְּשָׁמָה לְמַטָּה, לָעוֹלָם הַזֶּה - "יוֹסֵף", אָדָם צָרִיךְ לְהוֹסִיף זְכֻיּוֹת עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. "לְמַטֵּה" - אֲבָל אִם כְּשֶׁהָאָדָם יוֹרֵד לְמַטָּה, לָעוֹלָם הַזֶּה – "מְנַשֶּׁה", הוּא שׁוֹכֵחַ אֶת הַמַּטָּרָה לִשְׁמָהּ נִשְׁלָח - "מְנַשֶּׁה" מִלְּשׁוֹן שִׁכְחָה. "גַּדִּי בֶּן סוּסִי" – אָז מִשָּׁמַיִם זוֹעֲקִים לָאָדָם: "תַּגִּיד, אַתָּה בֶּן סוּס?! בְּלִי תּוֹרָה וְעֹל מִצְווֹת?"

סִפֵּר הַגָּאוֹן רַבִּי רְאוּבֵן קַרֶלְנְשְׁטֵיין זַצַ"ל (בספרו יחי ראובן): "הָיִיתִי צָרִיךְ לַעֲבֹר הַשְׁתָּלַת כָּבֵד, לָכֵן טַסְתִּי לַאֲמֶרִיקָה וְשָׁהִיתִי שָׁם בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה תְּמִימָה, עַד שֶׁמָּצְאוּ עֲבוּרִי תּוֹרֵם מַתְאִים.

"בְּאַחַד הַלֵּילוֹת, בְּשָׁעָה שְׁתַּיִם וָחֵצִי בַּלַּיְלָה, צִלְצֵל הַטֶּלֶפוֹן וְהֵעִיר אוֹתִי מֵהַשֵּׁנָה. מֵעֵבֶר לַקַּו הָיָה הַבֵּן שֶׁל רֹאשׁ יְשִׁיבַת "מִיר" בַּאֲמֶרִיקָה, הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁמוּאֵל בִּירְנְבּוֹיְם זַצַ"ל. הוּא אָמַר לִי שֶׁהִתְקַשְּׁרוּ מִבֵּית הַחוֹלִים וְהוֹדִיעוּ שֶׁמָּצְאוּ תּוֹרֵם מַתְאִים, לָכֵן עָלַי לִנְסֹעַ בַּמְּהִירוּת הָאֶפְשָׁרִית אֶל בֵּית הַחוֹלִים כְּדֵי לְהַתְחִיל בַּהַשְׁתָּלָה.

"נִכְנַסְתִּי לְפַחַד נוֹרָא. מַה יִּהְיֶה אִם הַהַשְׁתָּלָה לֹא תַּצְלִיחַ? אוּלַי נִדְחֶה אֶת הַהַשְׁתָּלָה קְצָת? שָׁאַלְתִּי וְהִתְחַלְתִּי לְגַמְגֵּם...

"אֲבָל מִיָּד חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: 'אָז מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בַּאֲמֶרִיקָה בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה שְׁלֵמָה?! הֲרֵי הִרְחַקְתָּ נְדֹד וְעָזַבְתָּ הַכֹּל כְּדֵי לְהַגִּיעַ לָרֶגַע הַזֶּה, וּכְשֶׁהוּא מַגִּיעַ סוֹף סוֹף, אַתָּה רוֹצֶה לְוַתֵּר עַל הַכֹּל?!'

"הַמִּלִּים הַלָּלוּ מְלַוּוֹת אוֹתִי עַד הַיּוֹם! אָדָם מִסְתּוֹבֵב בָּעוֹלָם בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעִים-שְׁמוֹנִים שָׁנָה, קָם, עוֹבֵד, אוֹכֵל, הוֹלֵךְ לִישֹׁן וְחוֹזֵר חָלִילָה, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה תַּכְלִיתוֹ בָּעוֹלָם! הוּא שָׁכַח לְאֵיזוֹ מַטָּרָה הוּא נִמְצָא כָּאן!!"

לִיהוּדִי אָסוּר לְאַבֵּד אֶת הַחוּשִׁים... אֶחָד מֵהַיְּהוּדִים שֶׁעָבְדוּ בְּ"סִיבִּיר" עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ בַּקֹּר הָעַז, הֶחְלִיט לָשִׂים קֵץ לַסֵּבֶל וְלָרְדִיפָה. הוּא הֶחְלִיט לִבְרֹחַ וִיהִי מָה. הוּא יָדַע, שֶׁכַּאֲשֶׁר הַשּׁוֹמְרִים אוֹכְלִים, הֵם "לֹא רוֹאִים אַף אֶחָד בָּעֵינַיִם", אֲבָל נוֹתְרָה לוֹ בְּעָיָה אַחַת: מַה יַּעֲשֶׂה עִם הַכְּלָבִים הָאֵימְתָנִים שֶׁשּׁוֹמְרִים עַל הָאֲסִירִים כָּל הָעֵת?!

גַּם לְכָךְ הוּא מָצָא פִּתְרוֹן: הָאָסִיר הַיְּהוּדִי הֵכִין לַכְּלָבִים "שֹׁחַד" שֶׁיְּעַוֵּר אֶת עֵינֵיהֶם. הוּא וִתֵּר עַל אֲרוּחָתוֹ הַדַּלָּה כַּמָּה פְּעָמִים, וּבְשָׁעָה שֶׁהַשּׁוֹמְרִים אָכְלוּ, הוּא הֶאֱכִיל גַּם אֶת הַכְּלָבִים בַּאֲרוּחָה דְּשֵׁנָה. הַכְּלָבִים הִתְבַּלְבְּלוּ מֵהַשֶּׁפַע, הִתְנַפְּלוּ עַל הָאֹכֶל כְּמוֹצְאֵי שָׁלָל רַב וְהִתְעַנְּגוּ עָלָיו, וְהַיְּהוּדִי בָּרַח לַחָפְשִׁי...

רַק כְּשֶׁהַכְּלָבִים סִיְּמוּ אֶת אֲרוּחָתָם, הֵם הֵחֵלּוּ לִנְבֹּחַ, וּכְשֶׁהַשּׁוֹמְרִים הִגִּיעוּ בִּמְרוּצָה, כְּבָר הָיָה מְאֻחָר מִדַּי.

הַמְפַקֵּד הוֹרָה לְחַסֵּל אֶת כָּל הַכְּלָבִים! כְּשֶׁהַחַיָּלִים שָׁאֲלוּ לְסִבַּת הַדָּבָר, עָנָה: "אִם הַכְּלָבִים הַלָּלוּ מִתְבַּלְבְּלִים וּמְאַבְּדִים אֶת הַחוּשִׁים שֶׁלָּהֶם בִּשְׁבִיל מְעַט בָּשָׂר, הֵם אֵינָם רְאוּיִים לִהְיוֹת כַּלְבֵי שְׁמִירָה!"

אָסוּר לִיהוּדִי לְהִתְבַּלְבֵּל כַּאֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה קְצָת "בָּשָׂר", אַחֶרֶת הוּא אֵינוֹ רָאוּי לִהְיוֹת חַיָּל בְּלִגְיוֹנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא! יְהוּדִי טוֹב תָּמִיד צָרִיךְ לִזְכֹּר אֶת תַּפְקִידוֹ הָרָם וּלְהִתְנַהֵג כָּרָאוּי לְבֵן שֶׁל מֶלֶךְ! וְדַי לַמֵּבִין.

יְהוּדִי קְשֵׁה יוֹם הִגִּיעַ אֶל רֹאשׁ יְשִׁיבַת "פּוֹרָת יוֹסֵף", הַגָּאוֹן רַבִּי יְהוּדָה צַדְקָה זַצַ"ל, וּבְפִיו טַעֲנָה: "בְּנִי לוֹמֵד אֶצְלְכֶם בַּיְשִׁיבָה. כְּבוֹדוֹ מְחַנֵּךְ אוֹתוֹ שֶׁלָּשֶׁבֶת וְלִלְמֹד תּוֹרָה בְּהַתְמָדָה זֶה הַדָּבָר הֲכִי נַעֲלֶה שֶׁיֵּשׁ, וְאִלּוּ אֲנִי עָמֵל לְפַרְנָסָתִי מִבֹּקֶר וְעַד לַיִל. הַאִם זֶה צוֹדֵק שֶׁאֲנִי אֶעֱבֹד בְּפֶרֶךְ וְאִלּוּ בְּנִי הַצָּעִיר יֵשֵׁב כָּל הַיּוֹם וְיִלְמַד תּוֹרָה?! הַאִם לֹא מִדִּין כִּבּוּד הוֹרִים שֶׁיָּבוֹא וְיַעֲזֹר לִי בִּמְלַאכְתִּי?" שָׁאַל הָאָב.

הֵשִׁיב: "הָרַגְלַיִם וְהַיָּדַיִם שֶׁלָּנוּ עוֹבְדוֹת בְּפֶרֶךְ כָּל הַיּוֹם, וְאִלּוּ הָעֵינַיִם כִּמְעַט וְאֵינָן מִתְאַמְּצוֹת! הַאִם זוֹ חֲלֻקָּה צוֹדֶקֶת?!

"אֶלָּא, שֶׁלְּכָל אֵיבָר יֵשׁ תַּפְקִיד מִשֶּׁלּוֹ. אֵיךְ אָדָם הָיָה יָכוֹל לְתַפְקֵד בְּלִי עֵינַיִם? תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים הֵם 'עֵינֵי הָעֵדָה' וְתַפְקִידָם לְלַמֵּד, לְחַנֵּךְ, לְהַדְרִיךְ וּלְהוֹבִיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה! מִלְּבַד זֹאת, אֵין דָּבָר מְיַגֵּעַ יוֹתֵר מִלִּלְמֹד תּוֹרָה בְּהַתְמָדָה בְּמֶשֶׁךְ יוֹם שָׁלֵם, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת 'תּוּשִׁיָּה' כִּי הִיא מַתִּישָׁה אֶת כֹּחוֹ שֶׁל הָאָדָם (סנהדרין כו:)", סִיֵּם הָרַב. וְהָאָב הִתְרַצָּה... (וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג).

הָעֲנִיּוּת בְּ"פּוֹלִין" הָיְתָה גְּדוֹלָה, נְעָרִים רַבִּים עָזְבוּ אֶת סַפְסַל לִמּוּדֵיהֶם כְּדֵי לְסַיֵּעַ בְּפַרְנָסַת הַבַּיִת. נַעַר אֶחָד רָצָה גַּם הוּא לַעֲזֹב אֶת לִמּוּדָיו כְּדֵי לַעֲזֹר לְאָבִיו, אַךְ לִפְנֵי שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה, הִתְיָעֵץ עִם "עֵינֵי הָעֵדָה", הַגָּאוֹן רַבִּי יִשְׂרָאֵל מֵאִיר הַכֹּהֵן זַצַ"ל, שֶׁהֵאִיר אֶת עֵינֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹרָתוֹ – הֶ"חָפֵץ חַיִּים", וְהוּא עָנָה לוֹ בְּמָשָׁל:

נֶאֱמַר עַל בַּת הַיַּעֲנָה שֶׁהִיא אַכְזָרִית, "בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר" (איכה ד-ג), קֵבָתָהּ חֲזָקָה וְנֻקְשָׁה, עַד שֶׁאֲפִלּוּ זְכוּכִיּוֹת הִיא יְכוֹלָה לֶאֱכֹל (שבת קכח). בַּת הַיַּעֲנָה חוֹשֶׁבֶת שֶׁגַּם יְלָדֶיהָ הָרַכִּים יְכוֹלִים לְעַכֵּל זְכוּכִיּוֹת, וְאַף אוֹתָם הִיא מַאֲכִילָה בְּשִׁבְרֵי זְכוּכִיּוֹת, אַךְ אָז קֵבָתָם הָעֲדִינָה מְדַמֶּמֶת וּלְעִתִּים בְּעִקְבוֹת זֹאת הֵם מְסַיְּמִים אֶת חַיֵּיהֶם.

הִבְהִיר הֶ"חָפֵץ חַיִּים" וְאָמַר לַבָּחוּר: "אָבִיךָ כְּבָר מְבֻגָּר, הוּא מְחֻסָּן יוֹתֵר מִמְּךָ, וְלָכֵן גַּם אִם הוּא עוֹבֵד, הוּא אֵינוֹ מֻשְׁפָּע כָּל כָּךְ מֵאֲוִירַת הָרְחוֹב. אַךְ אַתָּה צָעִיר וִיצָרֶיךָ צְעִירִים גַּם הֵם, לָכֵן הַנָּכוֹן הוּא כִּי תָּשׁוּב אֶל לִמּוּדְךָ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וּמִשָּׁמַיִם יִדְאֲגוּ לַפַּרְנָסָה!" (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	ואתחנן תשפ"ד
	"הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ"
	אַל תִּהְיֶה "סוּס"... "לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן סוּסִי" (יג-יא) אוֹמְרִים בְּשֵׁם הַסְּטַיְפְּלֵר זַצַ"ל: "לְמַטֵּה" - כַּאֲשֶׁר שׁוֹלְחִים אֶת הַנְּשָׁמָה לְמַטָּה, לָעוֹלָם הַזֶּה - "יוֹסֵף", אָדָם צָרִיךְ לְהוֹסִיף זְכֻיּוֹת עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. "לְמַטֵּה" - אֲבָל אִם כְּשֶׁהָאָדָם יוֹרֵד לְמַטָּה, לָעוֹלָם הַזֶּה – "מְנַשֶּׁה", הוּא שׁוֹכֵחַ אֶת הַמַּטָּרָה לִשְׁמָהּ נִשְׁלָח - "מְנַשֶּׁה" מִלְּשׁוֹן שִׁכְחָה. "גַּדִּי בֶּן סוּסִי" – אָז מִשָּׁמַיִם זוֹעֲקִים לָאָדָם: "תַּגִּיד, אַתָּה בֶּן סוּס?! בְּלִי תּוֹרָה וְעֹל מִצְווֹת?" סִפֵּר הַגָּאוֹן רַבִּי רְאוּבֵן קַרֶלְנְשְׁטֵיין זַצַ"ל (בספרו יחי ראובן): "הָיִיתִי צָרִיךְ לַעֲבֹר הַשְׁתָּלַת כָּבֵד, לָכֵן טַסְתִּי לַאֲמֶרִיקָה וְשָׁהִיתִי שָׁם בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה תְּמִימָה, עַד שֶׁמָּצְאוּ עֲבוּרִי תּוֹרֵם מַתְאִים. "בְּאַחַד הַלֵּילוֹת, בְּשָׁעָה שְׁתַּיִם וָחֵצִי בַּלַּיְלָה, צִלְצֵל הַטֶּלֶפוֹן וְהֵעִיר אוֹתִי מֵהַשֵּׁנָה. מֵעֵבֶר לַקַּו הָיָה הַבֵּן שֶׁל רֹאשׁ יְשִׁיבַת "מִיר" בַּאֲמֶרִיקָה, הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁמוּאֵל בִּירְנְבּוֹיְם זַצַ"ל. הוּא אָמַר לִי שֶׁהִתְקַשְּׁרוּ מִבֵּית הַחוֹלִים וְהוֹדִיעוּ שֶׁמָּצְאוּ תּוֹרֵם מַתְאִים, לָכֵן עָלַי לִנְסֹעַ בַּמְּהִירוּת הָאֶפְשָׁרִית אֶל בֵּית הַחוֹלִים כְּדֵי לְהַתְחִיל בַּהַשְׁתָּלָה. "נִכְנַסְתִּי לְפַחַד נוֹרָא. מַה יִּהְיֶה אִם הַהַשְׁתָּלָה לֹא תַּצְלִיחַ? אוּלַי נִדְחֶה אֶת הַהַשְׁתָּלָה קְצָת? שָׁאַלְתִּי וְהִתְחַלְתִּי לְגַמְגֵּם... "אֲבָל מִיָּד חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: 'אָז מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בַּאֲמֶרִיקָה בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה שְׁלֵמָה?! הֲרֵי הִרְחַקְתָּ נְדֹד וְעָזַבְתָּ הַכֹּל כְּדֵי לְהַגִּיעַ לָרֶגַע הַזֶּה, וּכְשֶׁהוּא מַגִּיעַ סוֹף סוֹף, אַתָּה רוֹצֶה לְוַתֵּר עַל הַכֹּל?!' "הַמִּלִּים הַלָּלוּ מְלַוּוֹת אוֹתִי עַד הַיּוֹם! אָדָם מִסְתּוֹבֵב בָּעוֹלָם בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעִים-שְׁמוֹנִים שָׁנָה, קָם, עוֹבֵד, אוֹכֵל, הוֹלֵךְ לִישֹׁן וְחוֹזֵר חָלִילָה, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה תַּכְלִיתוֹ בָּעוֹלָם! הוּא שָׁכַח לְאֵיזוֹ מַטָּרָה הוּא נִמְצָא כָּאן!!" לִיהוּדִי אָסוּר לְאַבֵּד אֶת הַחוּשִׁים... אֶחָד מֵהַיְּהוּדִים שֶׁעָבְדוּ בְּ"סִיבִּיר" עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ בַּקֹּר הָעַז, הֶחְלִיט לָשִׂים קֵץ לַסֵּבֶל וְלָרְדִיפָה. הוּא הֶחְלִיט לִבְרֹחַ וִיהִי מָה. הוּא יָדַע, שֶׁכַּאֲשֶׁר הַשּׁוֹמְרִים אוֹכְלִים, הֵם "לֹא רוֹאִים אַף אֶחָד בָּעֵינַיִם", אֲבָל נוֹתְרָה לוֹ בְּעָיָה אַחַת: מַה יַּעֲשֶׂה עִם הַכְּלָבִים הָאֵימְתָנִים שֶׁשּׁוֹמְרִים עַל הָאֲסִירִים כָּל הָעֵת?! גַּם לְכָךְ הוּא מָצָא פִּתְרוֹן: הָאָסִיר הַיְּהוּדִי הֵכִין לַכְּלָבִים "שֹׁחַד" שֶׁיְּעַוֵּר אֶת עֵינֵיהֶם. הוּא וִתֵּר עַל אֲרוּחָתוֹ הַדַּלָּה כַּמָּה פְּעָמִים, וּבְשָׁעָה שֶׁהַשּׁוֹמְרִים אָכְלוּ, הוּא הֶאֱכִיל גַּם אֶת הַכְּלָבִים בַּאֲרוּחָה דְּשֵׁנָה. הַכְּלָבִים הִתְבַּלְבְּלוּ מֵהַשֶּׁפַע, הִתְנַפְּלוּ עַל הָאֹכֶל כְּמוֹצְאֵי שָׁלָל רַב וְהִתְעַנְּגוּ עָלָיו, וְהַיְּהוּדִי בָּרַח לַחָפְשִׁי... רַק כְּשֶׁהַכְּלָבִים סִיְּמוּ אֶת אֲרוּחָתָם, הֵם הֵחֵלּוּ לִנְבֹּחַ, וּכְשֶׁהַשּׁוֹמְרִים הִגִּיעוּ בִּמְרוּצָה, כְּבָר הָיָה מְאֻחָר מִדַּי. הַמְפַקֵּד הוֹרָה לְחַסֵּל אֶת כָּל הַכְּלָבִים! כְּשֶׁהַחַיָּלִים שָׁאֲלוּ לְסִבַּת הַדָּבָר, עָנָה: "אִם הַכְּלָבִים הַלָּלוּ מִתְבַּלְבְּלִים וּמְאַבְּדִים אֶת הַחוּשִׁים שֶׁלָּהֶם בִּשְׁבִיל מְעַט בָּשָׂר, הֵם אֵינָם רְאוּיִים לִהְיוֹת כַּלְבֵי שְׁמִירָה!" אָסוּר לִיהוּדִי לְהִתְבַּלְבֵּל כַּאֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה קְצָת "בָּשָׂר", אַחֶרֶת הוּא אֵינוֹ רָאוּי לִהְיוֹת חַיָּל בְּלִגְיוֹנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא! יְהוּדִי טוֹב תָּמִיד צָרִיךְ לִזְכֹּר אֶת תַּפְקִידוֹ הָרָם וּלְהִתְנַהֵג כָּרָאוּי לְבֵן שֶׁל מֶלֶךְ! וְדַי לַמֵּבִין. יְהוּדִי קְשֵׁה יוֹם הִגִּיעַ אֶל רֹאשׁ יְשִׁיבַת "פּוֹרָת יוֹסֵף", הַגָּאוֹן רַבִּי יְהוּדָה צַדְקָה זַצַ"ל, וּבְפִיו טַעֲנָה: "בְּנִי לוֹמֵד אֶצְלְכֶם בַּיְשִׁיבָה. כְּבוֹדוֹ מְחַנֵּךְ אוֹתוֹ שֶׁלָּשֶׁבֶת וְלִלְמֹד תּוֹרָה בְּהַתְמָדָה זֶה הַדָּבָר הֲכִי נַעֲלֶה שֶׁיֵּשׁ, וְאִלּוּ אֲנִי עָמֵל לְפַרְנָסָתִי מִבֹּקֶר וְעַד לַיִל. הַאִם זֶה צוֹדֵק שֶׁאֲנִי אֶעֱבֹד בְּפֶרֶךְ וְאִלּוּ בְּנִי הַצָּעִיר יֵשֵׁב כָּל הַיּוֹם וְיִלְמַד תּוֹרָה?! הַאִם לֹא מִדִּין כִּבּוּד הוֹרִים שֶׁיָּבוֹא וְיַעֲזֹר לִי בִּמְלַאכְתִּי?" שָׁאַל הָאָב. הֵשִׁיב: "הָרַגְלַיִם וְהַיָּדַיִם שֶׁלָּנוּ עוֹבְדוֹת בְּפֶרֶךְ כָּל הַיּוֹם, וְאִלּוּ הָעֵינַיִם כִּמְעַט וְאֵינָן מִתְאַמְּצוֹת! הַאִם זוֹ חֲלֻקָּה צוֹדֶקֶת?! "אֶלָּא, שֶׁלְּכָל אֵיבָר יֵשׁ תַּפְקִיד מִשֶּׁלּוֹ. אֵיךְ אָדָם הָיָה יָכוֹל לְתַפְקֵד בְּלִי עֵינַיִם? תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים הֵם 'עֵינֵי הָעֵדָה' וְתַפְקִידָם לְלַמֵּד, לְחַנֵּךְ, לְהַדְרִיךְ וּלְהוֹבִיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה! מִלְּבַד זֹאת, אֵין דָּבָר מְיַגֵּעַ יוֹתֵר מִלִּלְמֹד תּוֹרָה בְּהַתְמָדָה בְּמֶשֶׁךְ יוֹם שָׁלֵם, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת 'תּוּשִׁיָּה' כִּי הִיא מַתִּישָׁה אֶת כֹּחוֹ שֶׁל הָאָדָם (סנהדרין כו:)", סִיֵּם הָרַב. וְהָאָב הִתְרַצָּה... (וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג). הָעֲנִיּוּת בְּ"פּוֹלִין" הָיְתָה גְּדוֹלָה, נְעָרִים רַבִּים עָזְבוּ אֶת סַפְסַל לִמּוּדֵיהֶם כְּדֵי לְסַיֵּעַ בְּפַרְנָסַת הַבַּיִת. נַעַר אֶחָד רָצָה גַּם הוּא לַעֲזֹב אֶת לִמּוּדָיו כְּדֵי לַעֲזֹר לְאָבִיו, אַךְ לִפְנֵי שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה, הִתְיָעֵץ עִם "עֵינֵי הָעֵדָה", הַגָּאוֹן רַבִּי יִשְׂרָאֵל מֵאִיר הַכֹּהֵן זַצַ"ל, שֶׁהֵאִיר אֶת עֵינֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹרָתוֹ – הֶ"חָפֵץ חַיִּים", וְהוּא עָנָה לוֹ בְּמָשָׁל: נֶאֱמַר עַל בַּת הַיַּעֲנָה שֶׁהִיא אַכְזָרִית, "בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר" (איכה ד-ג), קֵבָתָהּ חֲזָקָה וְנֻקְשָׁה, עַד שֶׁאֲפִלּוּ זְכוּכִיּוֹת הִיא יְכוֹלָה לֶאֱכֹל (שבת קכח). בַּת הַיַּעֲנָה חוֹשֶׁבֶת שֶׁגַּם יְלָדֶיהָ הָרַכִּים יְכוֹלִים לְעַכֵּל זְכוּכִיּוֹת, וְאַף אוֹתָם הִיא מַאֲכִילָה בְּשִׁבְרֵי זְכוּכִיּוֹת, אַךְ אָז קֵבָתָם הָעֲדִינָה מְדַמֶּמֶת וּלְעִתִּים בְּעִקְבוֹת זֹאת הֵם מְסַיְּמִים אֶת חַיֵּיהֶם. הִבְהִיר הֶ"חָפֵץ חַיִּים" וְאָמַר לַבָּחוּר: "אָבִיךָ כְּבָר מְבֻגָּר, הוּא מְחֻסָּן יוֹתֵר מִמְּךָ, וְלָכֵן גַּם אִם הוּא עוֹבֵד, הוּא אֵינוֹ מֻשְׁפָּע כָּל כָּךְ מֵאֲוִירַת הָרְחוֹב. אַךְ אַתָּה צָעִיר וִיצָרֶיךָ צְעִירִים גַּם הֵם, לָכֵן הַנָּכוֹן הוּא כִּי תָּשׁוּב אֶל לִמּוּדְךָ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וּמִשָּׁמַיִם יִדְאֲגוּ לַפַּרְנָסָה!" (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)