Otzarot-Article

"יַעֲקֹב אִישׁ תָּם" (כה-כז) עַד לְגִיל שִׁשִּׁים וְשָׁלֹשׁ - כְּמַחֲצִית מִשְּׁנוֹת חַיָּיו - הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יוֹשֵׁב אֹהָלִים, סָפוּן בֵּין כָּתְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, לֹא מָשׁ מֵאָהֳלָהּ שֶׁל תּוֹרָה. וּלְפֶתַע, מִתְגַּלֶּה פָּן חָדָשׁ בְּאָפְיוֹ. הוּא נוֹטֵל אֶת הַבְּרָכוֹת - הַמַּגִּיעוֹת לוֹ כַּדִּין! - מִתַּחַת לְאַפּוֹ שֶׁל אָחִיו הָרָשָׁע, הַמִּתְיַמֵּר בִּבְכוֹרָה שֶׁנִּמְכְּרָה וּבֻזְּתָה. הוּא נִצַּל מֶאֱלִיפָז שֶׁנִּשְׁלַח לְהָרְגוֹ, וּמִתְעַמֵּת בְּהַצְלָחָה עִם לָבָן, הָרַמַּאי הָעַרְמוּמִי. שֶׁכָּךְ אָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ, הַנִּבְחָר שֶׁבָּאָבוֹת, לְרָחֵל: "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא". מַה הִגִּיד לָהּ? כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אָמְרָה לוֹ: אַבָּא רַמַּאי הוּא, וְלֹא תּוּכַל לוֹ. אָמַר לָהּ: אָחִיו אֲנִי בְּרַמָּאוּת. אָמְרָה לוֹ: הַאִם מֻתָּר לַצַּדִּיקִים לִנְהֹג כָּךְ? אָמַר לָהּ: כֵּן, "עִם נָבָר - תִּתָּבָר, וְעִם עִקֵּשׁ - תתפתל" (שְׁמוּאֵל ב' כב-כז). וּבֵאוּרוֹ: עִם אָדָם בָּרוּר וְיָשָׁר הִתְנַהֵג בִּבְרִירוּת וְיֹשֶׁר, וְעִם עַקְמוּמִי הִתְנַהֵג בִּפְתַלְתַּלוּת. (מְצוּדוֹת)

וְאֵין כָּאן כָּל סְתִירָה לְ"יַעֲקֹב אִישׁ תָּם"?! הֲכֵיצַד? נַסְבִּיר זֹאת בְּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.

בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל הַחוֹזֶה מִלּוּבְּלִין זָצָ"ל הִתְעַלּוּ עַשְׂרוֹת צַדִּיקִים וּקְדוֹשִׁים, בֵּינֵיהֶם אֶחָד שֶׁנָּקַט בִּתְמִימוּת קִיצוֹנִית. אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ חִלֵּק לָעֲנִיִּים, אֶת נַעֲלָיו חָלַץ וְנָתַן, אֶת אֲרוּחָתוֹ הֶעֱנִיק. קָרָא לוֹ רַבּוֹ, וְהוֹכִיחוֹ: הֲרֵי חֲזַ"ל קָבְעוּ, שֶׁהַנּוֹתֵן לִצְדָקָה - לֹא יִתֵּן יוֹתֵר מֵחֲמִישִׁית נְכָסָיו!"

עָנָה וְאָמַר: "רַבִּי, הַלֹא רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ שָׁם בְּטַעַם הַתַּקָּנָה, שֶׁמָּא יֵעָנִי וְיִצְטָרֵךְ בְּעַצְמוֹ לַבְּרִיּוֹת. אֲבָל אֲנִי אֵינִי דּוֹאֵג דַּאֲגַת מָחָר! הֲרֵינִי מְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ".

חִיֵּךְ הָרַבִּי וְאָמַר: "הַתְּמִימוּת מַעֲלָה נִפְלָאָה הִיא, אֲבָל בַּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח אֵין הַתָּם זוֹכֶה לְמָקוֹם שֶׁל כָּבוֹד. הֶחָכָם הוּא הַמְשֻׁבָּח שָׁם..."

נָבוֹךְ הַתַּלְמִיד, וְאָמַר: "אֲבָל, רַבִּי, הֲרֵי יַעֲקֹב אָבִינוּ הִשְׁתַּבֵּחַ בְּכָךְ שֶׁהָיָה אִישׁ תָּם!"

עֲנָהוּ הָרַבִּי: "טָעוּת בְּיָדְךָ! לֹא נֶאֱמַר שֶׁהוּא הָיָה תָּם, אֶלָּא נֶאֱמַר שֶׁהָיָה אִישׁ תָּם, כְּלוֹמַר: בְּעָלִים עַל הַתְּמִימוּת! יָדַע מָתַי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ, וּמָתַי לִנְקֹט בְּצַעַד עַרְמוּמִי כְּדֵי לְהָגֵן עַל זְכֻיּוֹתָיו, וְלֹא לִהְיוֹת לְאַסְקֻפָּה-הַנִּדְרֶסֶת"!...

אוּלָם הַתָּם בַּהַגָּדָה "תָּם" הוּא וְיֵשׁ לְהַסְבִּיר לוֹ בִּפְרָטוּת, וְכַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה -

יְהוּדִי קֵרֵב בָּחוּר מְרֻחָק. דִּבֵּר אִתּוֹ עַל עִקְּרֵי הַדָּת וְנֹעַם הַמִּצְווֹת, עַל הַתּוֹרָה וּגְדוֹלֵי הַתּוֹרָה, הַהֲלָכָה וּפוֹסְקֵי הַהֲלָכָה, וְהֶעֳלָה עַל נֵס אֶת דְּמוּת רַבֵּנוּ הָרַב מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵיין זָצָ"ל, שֶׁנִּמְצָאִים אֶצְלוֹ "הֲלָכָה בְּרוּרָה וּמִשְׁנָה בְּרוּרָה בְּמָקוֹם אֶחָד" (שַׁבָּת קלט.). אֵיךְ מוּצָף הוּא בְּשׁוֹאֲלִים וּבִשְׁאֵלוֹת כָּל שְׁעוֹת הַיּוֹם, וְעוֹנֶה עַל אֲתָר בְּכָל מִקְצוֹעוֹת הַתּוֹרָה.

הִתְפַּעֵל הַלָּה, וְהֶחְלִיט שֶׁחַיָּב הוּא לְהַכִּיר אֶת רַבֵּנוּ. נָסַע לְאִיסְט סַייד וְדָפַק עַל דַּלְתּוֹ. הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה עַל יְדֵי רַבֵּנוּ בְּעַצְמוֹ. הִזְמִינוֹ לְהִכָּנֵס וְשָׁאַל לִמְבֻקָּשׁוֹ. הַמִּלִּים נֶעֶתְקוּ מִפִּיו. מַה יֹּאמַר: בָּאתִי לְהַכִּיר אֶת הָרַב?! אֲבָל שָׁמַע שֶׁכֻּלָּם שׁוֹאֲלִים שְׁאֵלוֹת, יִשְׁאַל גַּם הוּא -

"שְׁאֵלָה לִי", אָמַר. "הָבָה נִשְׁמַע".

מַה יִּשְׁאַל? מַה שֶּׁעָלָה בְּאוֹתוֹ רֶגַע בְּדַעְתּוֹ: "מַה מְבָרְכִים עַל תַּפּוּחַ?"

וְרַבֵּנוּ, הַמֻּרְגָּל בִּשְׁאֵלוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּחֲמוּרוֹת בְּכָל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה, לֹא הִבִּיעַ פְּלִיאָה עַל הַשְּׁאֵלָה שֶׁכָּל יֶלֶד קָטָן יוֹדֵעַ אֶת תְּשׁוּבָתָהּ. "שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה שָׁאַלְתָּ", אָמַר בְּנֹעַם, "כָּתַבְתִּי עַל כָּךְ תְּשׁוּבָה לַהֲלָכָה (אִגְּרוֹת מֹשֶה או"ח נז) - וְהֶעֱלֵיתִי לַהֲלָכָה שֶׁאִם הַתַּפּוּחַ עֲדַיִן בֹּסֶר, אִם אֵינוֹ טוֹב לַאֲכִילָה, יְבָרֵךְ עָלָיו "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" וְלֹא כַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (אֹרַח חַיִּים רב-ב) שֶׁמְּבָרֵךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה". וְאִם הוּא בֹּסֶר אַךְ טוֹב לַאֲכִילָה, יְבָרֵךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה", וְלֹא כַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ שֶׁמְּבָרֵךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ". אֲבָל אִם בָּשֵׁל הוּא כָּל צָרְכּוֹ וְטוֹב לַאֲכִילָה, יְבָרֵךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ".

הוֹדָה, הִתְבָּרֵךְ וְהָלַךְ. כְּשֶׁנִּפְגְּשׁוּ סִפֵּר לֶחָבֵר שֶׁקֵּרְבוֹ שֶׁהָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ, וּשְׁאָלוֹ שְׁאֵלָה בַּהֲלָכָה.

"וּמַה שָּׁאַלְתָּ?" הִתְעַנְיֵן הַלָּה. "מַה מְבָרְכִים עַל תַּפּוּחַ", הֵשִׁיב. חֲבֵרוֹ חָשַׁב לְהִתְעַלֵּף: "בִּשְׁאֵלָה כָּזוֹ מַטְרִידִים אֶת פּוֹסֵק הַדּוֹר?! הַלֹא כָּל יֶלֶד יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב עָלֶיהָ!"

"אַדְּרַבָּה", עֲנָהוּ בִּתְרוּעַת נִצָּחוֹן, "נִרְאֶה מַה תָּשִׁיב!"

"מִי לֹא יוֹדֵעַ שֶׁעַל תַּפּוּחַ מְבָרְכִים בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ?!" "וּבְכֵן, טָעִיתָ"...

"מָה?! לֹא יִתָּכֵן שֶׁעָנָה אַחֶרֶת. וַדַּאי לֹא הֵבַנְתָּ אֶת תְּשׁוּבָתוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא הֵבִין אֶת שְׁאֵלָתְךָ!"

"הוּא הֵבִין, וַאֲנִי הֵבַנְתִּי. שָׁלוֹשׁ חֲלֻקּוֹת בַּדָּבָר"...

הִנֵּה כִּי כֵן, גַּם הוּא בַּשּׁוֹאֲלִים, וְיָכוֹל לְהַדְהִים אֶת מִי שֶׁקֵּרְבוֹ. (וַיַּגֵּד מֹשֶׁה, מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ואתחנן תשפ"ד
	"הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ"
	"יַעֲקֹב אִישׁ תָּם" (כה-כז) עַד לְגִיל שִׁשִּׁים וְשָׁלֹשׁ - כְּמַחֲצִית מִשְּׁנוֹת חַיָּיו - הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יוֹשֵׁב אֹהָלִים, סָפוּן בֵּין כָּתְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, לֹא מָשׁ מֵאָהֳלָהּ שֶׁל תּוֹרָה. וּלְפֶתַע, מִתְגַּלֶּה פָּן חָדָשׁ בְּאָפְיוֹ. הוּא נוֹטֵל אֶת הַבְּרָכוֹת - הַמַּגִּיעוֹת לוֹ כַּדִּין! - מִתַּחַת לְאַפּוֹ שֶׁל אָחִיו הָרָשָׁע, הַמִּתְיַמֵּר בִּבְכוֹרָה שֶׁנִּמְכְּרָה וּבֻזְּתָה. הוּא נִצַּל מֶאֱלִיפָז שֶׁנִּשְׁלַח לְהָרְגוֹ, וּמִתְעַמֵּת בְּהַצְלָחָה עִם לָבָן, הָרַמַּאי הָעַרְמוּמִי. שֶׁכָּךְ אָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ, הַנִּבְחָר שֶׁבָּאָבוֹת, לְרָחֵל: "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא". מַה הִגִּיד לָהּ? כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אָמְרָה לוֹ: אַבָּא רַמַּאי הוּא, וְלֹא תּוּכַל לוֹ. אָמַר לָהּ: אָחִיו אֲנִי בְּרַמָּאוּת. אָמְרָה לוֹ: הַאִם מֻתָּר לַצַּדִּיקִים לִנְהֹג כָּךְ? אָמַר לָהּ: כֵּן, "עִם נָבָר - תִּתָּבָר, וְעִם עִקֵּשׁ - תתפתל" (שְׁמוּאֵל ב' כב-כז). וּבֵאוּרוֹ: עִם אָדָם בָּרוּר וְיָשָׁר הִתְנַהֵג בִּבְרִירוּת וְיֹשֶׁר, וְעִם עַקְמוּמִי הִתְנַהֵג בִּפְתַלְתַּלוּת. (מְצוּדוֹת) וְאֵין כָּאן כָּל סְתִירָה לְ"יַעֲקֹב אִישׁ תָּם"?! הֲכֵיצַד? נַסְבִּיר זֹאת בְּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל הַחוֹזֶה מִלּוּבְּלִין זָצָ"ל הִתְעַלּוּ עַשְׂרוֹת צַדִּיקִים וּקְדוֹשִׁים, בֵּינֵיהֶם אֶחָד שֶׁנָּקַט בִּתְמִימוּת קִיצוֹנִית. אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ חִלֵּק לָעֲנִיִּים, אֶת נַעֲלָיו חָלַץ וְנָתַן, אֶת אֲרוּחָתוֹ הֶעֱנִיק. קָרָא לוֹ רַבּוֹ, וְהוֹכִיחוֹ: הֲרֵי חֲזַ"ל קָבְעוּ, שֶׁהַנּוֹתֵן לִצְדָקָה - לֹא יִתֵּן יוֹתֵר מֵחֲמִישִׁית נְכָסָיו!" עָנָה וְאָמַר: "רַבִּי, הַלֹא רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ שָׁם בְּטַעַם הַתַּקָּנָה, שֶׁמָּא יֵעָנִי וְיִצְטָרֵךְ בְּעַצְמוֹ לַבְּרִיּוֹת. אֲבָל אֲנִי אֵינִי דּוֹאֵג דַּאֲגַת מָחָר! הֲרֵינִי מְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ". חִיֵּךְ הָרַבִּי וְאָמַר: "הַתְּמִימוּת מַעֲלָה נִפְלָאָה הִיא, אֲבָל בַּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח אֵין הַתָּם זוֹכֶה לְמָקוֹם שֶׁל כָּבוֹד. הֶחָכָם הוּא הַמְשֻׁבָּח שָׁם..." נָבוֹךְ הַתַּלְמִיד, וְאָמַר: "אֲבָל, רַבִּי, הֲרֵי יַעֲקֹב אָבִינוּ הִשְׁתַּבֵּחַ בְּכָךְ שֶׁהָיָה אִישׁ תָּם!" עֲנָהוּ הָרַבִּי: "טָעוּת בְּיָדְךָ! לֹא נֶאֱמַר שֶׁהוּא הָיָה תָּם, אֶלָּא נֶאֱמַר שֶׁהָיָה אִישׁ תָּם, כְּלוֹמַר: בְּעָלִים עַל הַתְּמִימוּת! יָדַע מָתַי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ, וּמָתַי לִנְקֹט בְּצַעַד עַרְמוּמִי כְּדֵי לְהָגֵן עַל זְכֻיּוֹתָיו, וְלֹא לִהְיוֹת לְאַסְקֻפָּה-הַנִּדְרֶסֶת"!... אוּלָם הַתָּם בַּהַגָּדָה "תָּם" הוּא וְיֵשׁ לְהַסְבִּיר לוֹ בִּפְרָטוּת, וְכַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה - יְהוּדִי קֵרֵב בָּחוּר מְרֻחָק. דִּבֵּר אִתּוֹ עַל עִקְּרֵי הַדָּת וְנֹעַם הַמִּצְווֹת, עַל הַתּוֹרָה וּגְדוֹלֵי הַתּוֹרָה, הַהֲלָכָה וּפוֹסְקֵי הַהֲלָכָה, וְהֶעֳלָה עַל נֵס אֶת דְּמוּת רַבֵּנוּ הָרַב מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵיין זָצָ"ל, שֶׁנִּמְצָאִים אֶצְלוֹ "הֲלָכָה בְּרוּרָה וּמִשְׁנָה בְּרוּרָה בְּמָקוֹם אֶחָד" (שַׁבָּת קלט.). אֵיךְ מוּצָף הוּא בְּשׁוֹאֲלִים וּבִשְׁאֵלוֹת כָּל שְׁעוֹת הַיּוֹם, וְעוֹנֶה עַל אֲתָר בְּכָל מִקְצוֹעוֹת הַתּוֹרָה. הִתְפַּעֵל הַלָּה, וְהֶחְלִיט שֶׁחַיָּב הוּא לְהַכִּיר אֶת רַבֵּנוּ. נָסַע לְאִיסְט סַייד וְדָפַק עַל דַּלְתּוֹ. הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה עַל יְדֵי רַבֵּנוּ בְּעַצְמוֹ. הִזְמִינוֹ לְהִכָּנֵס וְשָׁאַל לִמְבֻקָּשׁוֹ. הַמִּלִּים נֶעֶתְקוּ מִפִּיו. מַה יֹּאמַר: בָּאתִי לְהַכִּיר אֶת הָרַב?! אֲבָל שָׁמַע שֶׁכֻּלָּם שׁוֹאֲלִים שְׁאֵלוֹת, יִשְׁאַל גַּם הוּא - "שְׁאֵלָה לִי", אָמַר. "הָבָה נִשְׁמַע". מַה יִּשְׁאַל? מַה שֶּׁעָלָה בְּאוֹתוֹ רֶגַע בְּדַעְתּוֹ: "מַה מְבָרְכִים עַל תַּפּוּחַ?" וְרַבֵּנוּ, הַמֻּרְגָּל בִּשְׁאֵלוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּחֲמוּרוֹת בְּכָל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה, לֹא הִבִּיעַ פְּלִיאָה עַל הַשְּׁאֵלָה שֶׁכָּל יֶלֶד קָטָן יוֹדֵעַ אֶת תְּשׁוּבָתָהּ. "שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה שָׁאַלְתָּ", אָמַר בְּנֹעַם, "כָּתַבְתִּי עַל כָּךְ תְּשׁוּבָה לַהֲלָכָה (אִגְּרוֹת מֹשֶה או"ח נז) - וְהֶעֱלֵיתִי לַהֲלָכָה שֶׁאִם הַתַּפּוּחַ עֲדַיִן בֹּסֶר, אִם אֵינוֹ טוֹב לַאֲכִילָה, יְבָרֵךְ עָלָיו "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" וְלֹא כַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (אֹרַח חַיִּים רב-ב) שֶׁמְּבָרֵךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה". וְאִם הוּא בֹּסֶר אַךְ טוֹב לַאֲכִילָה, יְבָרֵךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה", וְלֹא כַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ שֶׁמְּבָרֵךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ". אֲבָל אִם בָּשֵׁל הוּא כָּל צָרְכּוֹ וְטוֹב לַאֲכִילָה, יְבָרֵךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ". הוֹדָה, הִתְבָּרֵךְ וְהָלַךְ. כְּשֶׁנִּפְגְּשׁוּ סִפֵּר לֶחָבֵר שֶׁקֵּרְבוֹ שֶׁהָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ, וּשְׁאָלוֹ שְׁאֵלָה בַּהֲלָכָה. "וּמַה שָּׁאַלְתָּ?" הִתְעַנְיֵן הַלָּה. "מַה מְבָרְכִים עַל תַּפּוּחַ", הֵשִׁיב. חֲבֵרוֹ חָשַׁב לְהִתְעַלֵּף: "בִּשְׁאֵלָה כָּזוֹ מַטְרִידִים אֶת פּוֹסֵק הַדּוֹר?! הַלֹא כָּל יֶלֶד יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב עָלֶיהָ!" "אַדְּרַבָּה", עֲנָהוּ בִּתְרוּעַת נִצָּחוֹן, "נִרְאֶה מַה תָּשִׁיב!" "מִי לֹא יוֹדֵעַ שֶׁעַל תַּפּוּחַ מְבָרְכִים בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ?!" "וּבְכֵן, טָעִיתָ"... "מָה?! לֹא יִתָּכֵן שֶׁעָנָה אַחֶרֶת. וַדַּאי לֹא הֵבַנְתָּ אֶת תְּשׁוּבָתוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא הֵבִין אֶת שְׁאֵלָתְךָ!" "הוּא הֵבִין, וַאֲנִי הֵבַנְתִּי. שָׁלוֹשׁ חֲלֻקּוֹת בַּדָּבָר"... הִנֵּה כִּי כֵן, גַּם הוּא בַּשּׁוֹאֲלִים, וְיָכוֹל לְהַדְהִים אֶת מִי שֶׁקֵּרְבוֹ. (וַיַּגֵּד מֹשֶׁה, מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)