Otzarot-Article

כֵּיצַד נִתָּן לַעֲמֹד עַל טִיבוֹ שֶׁל אָדָם?

"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" - כַּיָּדוּעַ, נוֹטְלִים אַרְבָּעָה מִינִים, וְכוֹלְלִים אוֹתָם יַחַד בְּבִרְכַּת "עַל נְטִילַת לוּלָב". וּמַדּוּעַ מַזְכִּירִים בַּבְּרָכָה אֶת הַלּוּלָב לְבַדּוֹ? מִשּׁוּם שֶׁהוּא הַגָּבוֹהַּ וְהַנִּכָּר מִכֻּלָּם. וְעוֹד, שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (סוכה מה:) שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַתָּמָר יֵשׁ לוֹ רַק לֵב אֶחָד - גֶּזַע אֶחָד, בְּלִי פִּצּוּל עֲנָפִים, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם לֵב אֶחָד לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְכָתַב הָרַב "אָרְחוֹת חַיִּים" זַצַ"ל, שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה רָמְזָה שֶׁהַבְּרָכָה תִּהְיֶה עַל נְטִילַת לוּלָב לְבַדּוֹ, כִּי "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם", רָאשֵׁי תֵּבוֹת לוּלָב!

הַלּוּלָב מְסַמֵּל אֶת הַלֵּב הַשָּׁלֵם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהַלָּשׁוֹן הִיא קוּלְמוֹס הַלֵּב (חובות הלבבות, הבחינה ה'). לְפִי דִּבּוּרָיו שֶׁל הָאָדָם אֶפְשָׁר לָדַעַת מַה הֵם הִרְהוּרָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: "וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ" (משלי כז-כא). לְפִי מַה שֶּׁאָדָם מְשַׁבֵּחַ, יוֹדְעִים מַה טִּיבוֹ.

שְׁלוֹשָׁה שֻׁתָּפִים הִגִּיעוּ אֶל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, וּבִקְשׁוּ שֶׁיָּדוּן בֵּינֵיהֶם. צְרוֹר כַּסְפָּם נִגְנַב וְכָל אֶחָד מֵהֶם הֶאֱשִׁים אֶת חֲבֵרוֹ בַּמַּעַל.

"טֶרֶם אֶשְׁפֹּט בֵּינֵיכֶם, אֲבַקֵּשׁ לְהִתְיָעֵץ עִמָּכֶם, כִּי אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֲנָשִׁים חֲכָמִים אַתֶּם. מֶלֶךְ רוֹמִי פָּנָה אֵלַי בִּשְׁאֵלָה: מַעֲשֶׂה בְּנַעַר וּבְנַעֲרָה, שֶׁנִּשְׁבְּעוּ זֶה לְזוֹ שֶׁיִּתְחַתְּנוּ יַחַד כְּשֶׁיַּגִּיעוּ לְפִרְקָם. בִּרְבוֹת הַזְּמַן, בִּקְּשָׁה הַנַּעֲרָה מֵהַנַּעַר שֶׁיַּתִּיר לָהּ אֶת שְׁבוּעָתָהּ, כִּי הִיא רוֹצָה בְּאַחֵר. הַנַּעַר הִסְכִּים וְאַף סֵרַב לָקַחַת מִמֶּנָּה אֶת הַכֶּסֶף הָרַב שֶׁרָצְתָה לָתֵת לוֹ כְּדֵי לְפַצּוֹתוֹ.

בְּדַרְכָּהּ הַבַּיְתָה, תָּפַס אוֹתָהּ שׁוֹדֵד וְלָקַח מִמֶּנָּה אֶת כָּל כַּסְפָּהּ. הִיא סִפְּרָה לוֹ אֶת כָּל שֶׁעָבַר עָלֶיהָ וְאָמְרָה לוֹ: "אֵינְךָ מִתְבַּיֵּשׁ?! אָדָם מְבֻגָּר כָּמוֹךָ גּוֹנֵב מִנַּעֲרָה אֶת כַּסְפָּהּ? הֲרֵי אֲפִלּוּ הַנַּעַר שֶׁהָיִיתִי צְרִיכָה לְהִנָּשֵׂא לוֹ, לֹא רָצָה לָקַחַת אֶת כַּסְפִּי!"

נִכְנְסוּ הַדְּבָרִים לְלִבּוֹ שֶׁל הַשּׁוֹדֵד וְהֶחֱזִיר לָהּ אֶת כַּסְפָּהּ.

שָׁאַל אוֹתִי מֶלֶךְ רוֹמִי: אֶת מִי יֵשׁ לְשַׁבֵּחַ? אֶת הַנַּעֲרָה שֶׁבִּקְּשָׁה רְשׁוּת לְהִנָּשֵׂא לְאַחֵר, אוֹ אֶת הַנַּעַר שֶׁהִסְכִּים לִמְחֹל לָהּ עַל הַבְטָחָתָהּ מִבְּלִי לָקַחַת אֶת כַּסְפָּהּ? אוֹ שֶׁמָּא יֵשׁ לְשַׁבֵּחַ אֶת הַשּׁוֹדֵד שֶׁחָזַר בּוֹ וְהֶחֱזִיר לָהּ אֶת הַכֶּסֶף?" שָׁאַל אוֹתָם שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ.

אָמַר אֶחָד מֵהַשֻּׁתָּפִים, שֶׁיֵּשׁ לְשַׁבֵּחַ אֶת הַנַּעֲרָה שֶׁבָּאָה לְבַקֵּשׁ רְשׁוּת. הַשֵּׁנִי אָמַר, שֶׁיֵּשׁ לְשַׁבֵּחַ אֶת הַנַּעַר שֶׁהִסְכִּים לְוַתֵּר עָלֶיהָ וְעַל כַּסְפָּהּ, וְהַשְּׁלִישִׁי אָמַר, שֶׁיֵּשׁ לְשַׁבֵּחַ אֶת הַשּׁוֹדֵד שֶׁכְּלָל לֹא הִכִּירָהּ, וְעַל אַף שֶׁכַּסְפָּה הָיָה כְּבָר בְּכַפּוֹ, הוּא הֶחֱזִיר אוֹתוֹ לַנַּעֲרָה.

פָּנָה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה אֶל הָאָדָם הַשְּׁלִישִׁי וְהֶאֱשִׁימוֹ: "אַתָּה הַגַּנָּב! הַחֲזֵר מִיָּד אֶת הַמַּעַל לַחֲבֵרְךָ!"

הֶחָכָם בָּאָדָם, מָצָא אֶת גְּנוּתוֹ מִתּוֹךְ שִׁבְחוֹ, מִכָּךְ שֶׁהוּא שִׁבֵּחַ אֶת מַעֲשָׂיו שֶׁל הַשּׁוֹדֵד - הִסִּיק שֶׁהוּא כְּמוֹתוֹ, וְכַנִּרְאֶה שֶׁהוּא הַגַּנָּב מִבֵּינֵיהֶם. וְזֶה מַה שֶׁכָּתַב שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּסִפְרוֹ: "וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ". וְכֵן דָּרַשׁ רַבֵּנוּ יוֹנָה (שערי תשובה, שער ג) עַל הַפָּסוּק "עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע" (משלי כח-ד) -כִּי לוּלֵא אֲשֶׁר עָזַב אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הִלֵּל הָעוֹבֵר עַל דְּבָרֶיהָ וּמֵפֵר מִצְווֹתֶיהָ. (דּוֹרֵשׁ לְצִיּוֹן, מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	דברים תשפ"ד
	לִזְכֹּר מִי הוּא "בַּעַל הַבַּיִת" הָאֲמִתִּי
	כֵּיצַד נִתָּן לַעֲמֹד עַל טִיבוֹ שֶׁל אָדָם? "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" - כַּיָּדוּעַ, נוֹטְלִים אַרְבָּעָה מִינִים, וְכוֹלְלִים אוֹתָם יַחַד בְּבִרְכַּת "עַל נְטִילַת לוּלָב". וּמַדּוּעַ מַזְכִּירִים בַּבְּרָכָה אֶת הַלּוּלָב לְבַדּוֹ? מִשּׁוּם שֶׁהוּא הַגָּבוֹהַּ וְהַנִּכָּר מִכֻּלָּם. וְעוֹד, שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (סוכה מה:) שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַתָּמָר יֵשׁ לוֹ רַק לֵב אֶחָד - גֶּזַע אֶחָד, בְּלִי פִּצּוּל עֲנָפִים, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם לֵב אֶחָד לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְכָתַב הָרַב "אָרְחוֹת חַיִּים" זַצַ"ל, שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה רָמְזָה שֶׁהַבְּרָכָה תִּהְיֶה עַל נְטִילַת לוּלָב לְבַדּוֹ, כִּי "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם", רָאשֵׁי תֵּבוֹת לוּלָב! הַלּוּלָב מְסַמֵּל אֶת הַלֵּב הַשָּׁלֵם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהַלָּשׁוֹן הִיא קוּלְמוֹס הַלֵּב (חובות הלבבות, הבחינה ה'). לְפִי דִּבּוּרָיו שֶׁל הָאָדָם אֶפְשָׁר לָדַעַת מַה הֵם הִרְהוּרָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: "וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ" (משלי כז-כא). לְפִי מַה שֶּׁאָדָם מְשַׁבֵּחַ, יוֹדְעִים מַה טִּיבוֹ. שְׁלוֹשָׁה שֻׁתָּפִים הִגִּיעוּ אֶל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, וּבִקְשׁוּ שֶׁיָּדוּן בֵּינֵיהֶם. צְרוֹר כַּסְפָּם נִגְנַב וְכָל אֶחָד מֵהֶם הֶאֱשִׁים אֶת חֲבֵרוֹ בַּמַּעַל. "טֶרֶם אֶשְׁפֹּט בֵּינֵיכֶם, אֲבַקֵּשׁ לְהִתְיָעֵץ עִמָּכֶם, כִּי אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֲנָשִׁים חֲכָמִים אַתֶּם. מֶלֶךְ רוֹמִי פָּנָה אֵלַי בִּשְׁאֵלָה: מַעֲשֶׂה בְּנַעַר וּבְנַעֲרָה, שֶׁנִּשְׁבְּעוּ זֶה לְזוֹ שֶׁיִּתְחַתְּנוּ יַחַד כְּשֶׁיַּגִּיעוּ לְפִרְקָם. בִּרְבוֹת הַזְּמַן, בִּקְּשָׁה הַנַּעֲרָה מֵהַנַּעַר שֶׁיַּתִּיר לָהּ אֶת שְׁבוּעָתָהּ, כִּי הִיא רוֹצָה בְּאַחֵר. הַנַּעַר הִסְכִּים וְאַף סֵרַב לָקַחַת מִמֶּנָּה אֶת הַכֶּסֶף הָרַב שֶׁרָצְתָה לָתֵת לוֹ כְּדֵי לְפַצּוֹתוֹ. בְּדַרְכָּהּ הַבַּיְתָה, תָּפַס אוֹתָהּ שׁוֹדֵד וְלָקַח מִמֶּנָּה אֶת כָּל כַּסְפָּהּ. הִיא סִפְּרָה לוֹ אֶת כָּל שֶׁעָבַר עָלֶיהָ וְאָמְרָה לוֹ: "אֵינְךָ מִתְבַּיֵּשׁ?! אָדָם מְבֻגָּר כָּמוֹךָ גּוֹנֵב מִנַּעֲרָה אֶת כַּסְפָּהּ? הֲרֵי אֲפִלּוּ הַנַּעַר שֶׁהָיִיתִי צְרִיכָה לְהִנָּשֵׂא לוֹ, לֹא רָצָה לָקַחַת אֶת כַּסְפִּי!" נִכְנְסוּ הַדְּבָרִים לְלִבּוֹ שֶׁל הַשּׁוֹדֵד וְהֶחֱזִיר לָהּ אֶת כַּסְפָּהּ. שָׁאַל אוֹתִי מֶלֶךְ רוֹמִי: אֶת מִי יֵשׁ לְשַׁבֵּחַ? אֶת הַנַּעֲרָה שֶׁבִּקְּשָׁה רְשׁוּת לְהִנָּשֵׂא לְאַחֵר, אוֹ אֶת הַנַּעַר שֶׁהִסְכִּים לִמְחֹל לָהּ עַל הַבְטָחָתָהּ מִבְּלִי לָקַחַת אֶת כַּסְפָּהּ? אוֹ שֶׁמָּא יֵשׁ לְשַׁבֵּחַ אֶת הַשּׁוֹדֵד שֶׁחָזַר בּוֹ וְהֶחֱזִיר לָהּ אֶת הַכֶּסֶף?" שָׁאַל אוֹתָם שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ. אָמַר אֶחָד מֵהַשֻּׁתָּפִים, שֶׁיֵּשׁ לְשַׁבֵּחַ אֶת הַנַּעֲרָה שֶׁבָּאָה לְבַקֵּשׁ רְשׁוּת. הַשֵּׁנִי אָמַר, שֶׁיֵּשׁ לְשַׁבֵּחַ אֶת הַנַּעַר שֶׁהִסְכִּים לְוַתֵּר עָלֶיהָ וְעַל כַּסְפָּהּ, וְהַשְּׁלִישִׁי אָמַר, שֶׁיֵּשׁ לְשַׁבֵּחַ אֶת הַשּׁוֹדֵד שֶׁכְּלָל לֹא הִכִּירָהּ, וְעַל אַף שֶׁכַּסְפָּה הָיָה כְּבָר בְּכַפּוֹ, הוּא הֶחֱזִיר אוֹתוֹ לַנַּעֲרָה. פָּנָה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה אֶל הָאָדָם הַשְּׁלִישִׁי וְהֶאֱשִׁימוֹ: "אַתָּה הַגַּנָּב! הַחֲזֵר מִיָּד אֶת הַמַּעַל לַחֲבֵרְךָ!" הֶחָכָם בָּאָדָם, מָצָא אֶת גְּנוּתוֹ מִתּוֹךְ שִׁבְחוֹ, מִכָּךְ שֶׁהוּא שִׁבֵּחַ אֶת מַעֲשָׂיו שֶׁל הַשּׁוֹדֵד - הִסִּיק שֶׁהוּא כְּמוֹתוֹ, וְכַנִּרְאֶה שֶׁהוּא הַגַּנָּב מִבֵּינֵיהֶם. וְזֶה מַה שֶׁכָּתַב שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּסִפְרוֹ: "וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ". וְכֵן דָּרַשׁ רַבֵּנוּ יוֹנָה (שערי תשובה, שער ג) עַל הַפָּסוּק "עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע" (משלי כח-ד) -כִּי לוּלֵא אֲשֶׁר עָזַב אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הִלֵּל הָעוֹבֵר עַל דְּבָרֶיהָ וּמֵפֵר מִצְווֹתֶיהָ. (דּוֹרֵשׁ לְצִיּוֹן, מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)