Otzarot-Article

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ נִמְצָא אִתָּנוּ בְּכָל זְמַן וּבְכָל מַצָּב

גַּם כַּאֲשֶׁר נִדְמֶה לְאָדָם שֶׁהוּא מֻפְלָג וְרָחוֹק מְאֹד מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא יִתְיָאֵשׁ אֶלָּא יִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה וּבְבִטָּחוֹן בַּה' יִתְבָּרַךְ, וַה' יַעֲזֹר! כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ". כְּלוֹמַר, אִם הָאָדָם מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא נִדָּח מֵה' יִתְבָּרַךְ, מִכָּל מָקוֹם, כָּל עוֹד הוּא לֹא הִתְנַתֵּק לַחֲלוּטִין, אֶלָּא נוֹגֵעַ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם - זֶה מַסְפִּיק כְּדֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְרַחֵם עָלָיו וִיקָרֵב אוֹתוֹ אֵלָיו! - מַסְפִּיק לֶאֱחֹז בַּקָּצֶה כְּדֵי לִהְיוֹת מְחֻבָּר. מַתְאִים לְהָבִיא כָּאן אֶת מְשָׁלוֹ שֶׁל הַגְּרָ"א זַצַ"ל:

בְּנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה. כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת לְהַחֲזִירוֹ אֶל דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ עָלוּ עַל שִׂרְטוֹן, הַבֵּן הִמְשִׁיךְ לִדְבֹּק בַּחֲבֵרָיו הָעֲבַרְיָנִים וּמִיּוֹם לְיוֹם הָלַךְ וְהִתְדַּרְדֵּר. הַדָּבָר גָּרַם לַמֶּלֶךְ עָגְמַת נֶפֶשׁ וּבוּשָׁה גְּדוֹלָה, לָכֵן הוּא הֶחְלִיט לְהַגְלוֹת אֶת בְּנוֹ מֵהַמַּמְלָכָה אֶל אִי בּוֹדֵד וּמְרֻחָק.

בֶּן הַמֶּלֶךְ שָׁקַע בְּעַצְבוּת גְּדוֹלָה בָּאִי הַבּוֹדֵד, וּבָכָה לְלֹא הֶרֶף עַל מַר גּוֹרָלוֹ. דִּמְעוֹתָיו הַמְּלוּחוֹת שֶׁהִתְעַרְבְּבוּ בְּמֵי הַיָּם הַמְּלוּחִים, כִּמְעַט הִגְבִּיהוּ אֶת מִפְלַס מֵי הַיָּם...

לְפֶתַע, הִגִּיעַ זָקֵן וּפָנָה אֵלָיו בְּחֹם: "מַה לְּךָ יַקִּירִי?! מַדּוּעַ אַתָּה מְמָרֵר בְּבֶכִי? בַּמָּה אוּכַל לַעֲזֹר לְךָ?"

טוּב הַלֵּב שֶׁהִקְרִין הַזָּקֵן, גָּרַם לַנָּסִיךְ לִפְתֹּחַ אֶת לִבּוֹ וּלְסַפֵּר אֶת אֲשֶׁר קָרָה עִמּוֹ.

אָמַר הַזָּקֵן: "אַל נָא תִּדְאַג יַלְדִּי, יֵשׁ מָקוֹם בְּבִקְתָּתִי עֲבוּרְךָ. תַּעֲבֹד בְּמֶשֶׁק בֵּיתִי, וּבִתְמוּרָה לְכָךְ תָּגוּר אֶצְלִי וְתֹאכַל מִפִּתִּי".

מֵחֹסֶר בְּרֵרָה, הִסְכִּים הַנָּסִיךְ הַמְפֻנָּק. בְּאַחַד הַיָּמִים, הָלַךְ הַנָּסִיךְ לְטַיֵּל בַּיַּעַר. לְפֶתַע הֵגִיחָה לְעֶבְרוֹ חַיַּת טֶרֶף מְסֻכֶּנֶת. הוּא רָעַד מִפַּחַד, אַךְ לְמַזָּלוֹ, בְּדִיּוּק בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן, יָרָה צַיָּד בַּחַיָּה וְהָרַג אוֹתָהּ.

בְּפַעַם אַחֶרֶת, הִתְנַכְּלוּ אֵלָיו חֲבוּרַת נְעָרִים פּוֹחֲזִים וּבָאוּ לְהַכּוֹתוֹ. בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע, הִגִּיעַ אָדָם מְבֻגָּר וְהִבְרִיחַ אוֹתָם. עוֹד מִקְרִים מְסֻכָּנִים רַבִּים עָבְרוּ עַל רֹאשׁוֹ, אַךְ בְּכָל פַּעַם מִישֶׁהוּ הִגִּיעַ לַעֲזֹר לוֹ.

פַּעַם אַחַת, לְאַחַר שֶׁחָשׁוּ לְעֶזְרָתוֹ, הוּא הִתְחִיל לִרְקֹד וְלָשִׁיר מֵרֹב שִׂמְחָה. הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ חָשְׁבוּ שֶׁהִשְׁתַּגֵּעַ מֵרֹב צַעַר...

כְּשֶׁהִבְחִין בְּמַבְּטֵיהֶם הַתְּמוּהִים, הִסְבִּיר לָהֶם מַדּוּעַ הוּא שָׂמֵחַ כָּל כָּךְ: "אָבִי הַמֶּלֶךְ אָמְנָם כָּעַס אֵלַי וְהִשְׁלִיךְ אוֹתִי הֵנָּה, אַךְ מֵאָז שֶׁהִגַּעְתִּי לְכָאן, אֵרְעוּ לִי מִקְרִים מְסֻכָּנִים רַבִּים, וּבְכָל פַּעַם נִצַּלְתִּי בְּדֶרֶךְ נִסִּית. פִּתְאֹם הֵבַנְתִּי שֶׁאָבִי לֹא עָזַב אוֹתִי בֶּאֱמֶת! הוּא שָׁלַח אֲנָשִׁים סְמוּיִים שֶׁיַּעַקְבוּ אַחֲרַי וְיִשְׁמְרוּ עָלַי מִכָּל רַע!" כְּלַפֵּי מָה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים?

כַּאֲשֶׁר אָדָם נִמְצָא בִּקְשָׁיִים וְחָשׁ שֶׁהַצָּרוֹת כְּאִלּוּ רוֹדְפוֹת אַחֲרָיו, עָלָיו לָדַעַת שֶׁאַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם לֹא הִשְׁאִיר אוֹתוֹ לְבַד. הוּא שׁוֹמֵר עָלָיו מִלְמַעְלָה בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע! כְּמוֹ שֶׁכָּתַב דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה בְּנֹעַם זְמִירוֹתָיו: "ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהלים קכא-ה). כְּשֵׁם שֶׁצִּלּוֹ שֶׁל אָדָם אֵינוֹ עוֹזֵב אוֹתוֹ אֲפִלּוּ לֹא לְרֶגַע אֶחָד - כָּךְ אַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם לֹא עָזַב, אֵינוֹ עוֹזֵב וְלֹא יַעֲזוֹב אַף יְהוּדִי בַּאֲשֶׁר הוּא!

עִם יְדִיעָה כָּזוֹ – הֲיֵשׁ מָקוֹם לִדְאָגָה, לְעַצְבוּת אוֹ לְפַחַד?! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	מטות מסעי תשפ"ד
	מַהִי הַתְּרוּפָה הַמְּתוּקָה בְּיוֹתֵר?
	אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ נִמְצָא אִתָּנוּ בְּכָל זְמַן וּבְכָל מַצָּב גַּם כַּאֲשֶׁר נִדְמֶה לְאָדָם שֶׁהוּא מֻפְלָג וְרָחוֹק מְאֹד מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא יִתְיָאֵשׁ אֶלָּא יִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה וּבְבִטָּחוֹן בַּה' יִתְבָּרַךְ, וַה' יַעֲזֹר! כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ". כְּלוֹמַר, אִם הָאָדָם מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא נִדָּח מֵה' יִתְבָּרַךְ, מִכָּל מָקוֹם, כָּל עוֹד הוּא לֹא הִתְנַתֵּק לַחֲלוּטִין, אֶלָּא נוֹגֵעַ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם - זֶה מַסְפִּיק כְּדֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְרַחֵם עָלָיו וִיקָרֵב אוֹתוֹ אֵלָיו! - מַסְפִּיק לֶאֱחֹז בַּקָּצֶה כְּדֵי לִהְיוֹת מְחֻבָּר. מַתְאִים לְהָבִיא כָּאן אֶת מְשָׁלוֹ שֶׁל הַגְּרָ"א זַצַ"ל: בְּנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה. כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת לְהַחֲזִירוֹ אֶל דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ עָלוּ עַל שִׂרְטוֹן, הַבֵּן הִמְשִׁיךְ לִדְבֹּק בַּחֲבֵרָיו הָעֲבַרְיָנִים וּמִיּוֹם לְיוֹם הָלַךְ וְהִתְדַּרְדֵּר. הַדָּבָר גָּרַם לַמֶּלֶךְ עָגְמַת נֶפֶשׁ וּבוּשָׁה גְּדוֹלָה, לָכֵן הוּא הֶחְלִיט לְהַגְלוֹת אֶת בְּנוֹ מֵהַמַּמְלָכָה אֶל אִי בּוֹדֵד וּמְרֻחָק. בֶּן הַמֶּלֶךְ שָׁקַע בְּעַצְבוּת גְּדוֹלָה בָּאִי הַבּוֹדֵד, וּבָכָה לְלֹא הֶרֶף עַל מַר גּוֹרָלוֹ. דִּמְעוֹתָיו הַמְּלוּחוֹת שֶׁהִתְעַרְבְּבוּ בְּמֵי הַיָּם הַמְּלוּחִים, כִּמְעַט הִגְבִּיהוּ אֶת מִפְלַס מֵי הַיָּם... לְפֶתַע, הִגִּיעַ זָקֵן וּפָנָה אֵלָיו בְּחֹם: "מַה לְּךָ יַקִּירִי?! מַדּוּעַ אַתָּה מְמָרֵר בְּבֶכִי? בַּמָּה אוּכַל לַעֲזֹר לְךָ?" טוּב הַלֵּב שֶׁהִקְרִין הַזָּקֵן, גָּרַם לַנָּסִיךְ לִפְתֹּחַ אֶת לִבּוֹ וּלְסַפֵּר אֶת אֲשֶׁר קָרָה עִמּוֹ. אָמַר הַזָּקֵן: "אַל נָא תִּדְאַג יַלְדִּי, יֵשׁ מָקוֹם בְּבִקְתָּתִי עֲבוּרְךָ. תַּעֲבֹד בְּמֶשֶׁק בֵּיתִי, וּבִתְמוּרָה לְכָךְ תָּגוּר אֶצְלִי וְתֹאכַל מִפִּתִּי". מֵחֹסֶר בְּרֵרָה, הִסְכִּים הַנָּסִיךְ הַמְפֻנָּק. בְּאַחַד הַיָּמִים, הָלַךְ הַנָּסִיךְ לְטַיֵּל בַּיַּעַר. לְפֶתַע הֵגִיחָה לְעֶבְרוֹ חַיַּת טֶרֶף מְסֻכֶּנֶת. הוּא רָעַד מִפַּחַד, אַךְ לְמַזָּלוֹ, בְּדִיּוּק בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן, יָרָה צַיָּד בַּחַיָּה וְהָרַג אוֹתָהּ. בְּפַעַם אַחֶרֶת, הִתְנַכְּלוּ אֵלָיו חֲבוּרַת נְעָרִים פּוֹחֲזִים וּבָאוּ לְהַכּוֹתוֹ. בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע, הִגִּיעַ אָדָם מְבֻגָּר וְהִבְרִיחַ אוֹתָם. עוֹד מִקְרִים מְסֻכָּנִים רַבִּים עָבְרוּ עַל רֹאשׁוֹ, אַךְ בְּכָל פַּעַם מִישֶׁהוּ הִגִּיעַ לַעֲזֹר לוֹ. פַּעַם אַחַת, לְאַחַר שֶׁחָשׁוּ לְעֶזְרָתוֹ, הוּא הִתְחִיל לִרְקֹד וְלָשִׁיר מֵרֹב שִׂמְחָה. הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ חָשְׁבוּ שֶׁהִשְׁתַּגֵּעַ מֵרֹב צַעַר... כְּשֶׁהִבְחִין בְּמַבְּטֵיהֶם הַתְּמוּהִים, הִסְבִּיר לָהֶם מַדּוּעַ הוּא שָׂמֵחַ כָּל כָּךְ: "אָבִי הַמֶּלֶךְ אָמְנָם כָּעַס אֵלַי וְהִשְׁלִיךְ אוֹתִי הֵנָּה, אַךְ מֵאָז שֶׁהִגַּעְתִּי לְכָאן, אֵרְעוּ לִי מִקְרִים מְסֻכָּנִים רַבִּים, וּבְכָל פַּעַם נִצַּלְתִּי בְּדֶרֶךְ נִסִּית. פִּתְאֹם הֵבַנְתִּי שֶׁאָבִי לֹא עָזַב אוֹתִי בֶּאֱמֶת! הוּא שָׁלַח אֲנָשִׁים סְמוּיִים שֶׁיַּעַקְבוּ אַחֲרַי וְיִשְׁמְרוּ עָלַי מִכָּל רַע!" כְּלַפֵּי מָה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים? כַּאֲשֶׁר אָדָם נִמְצָא בִּקְשָׁיִים וְחָשׁ שֶׁהַצָּרוֹת כְּאִלּוּ רוֹדְפוֹת אַחֲרָיו, עָלָיו לָדַעַת שֶׁאַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם לֹא הִשְׁאִיר אוֹתוֹ לְבַד. הוּא שׁוֹמֵר עָלָיו מִלְמַעְלָה בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע! כְּמוֹ שֶׁכָּתַב דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה בְּנֹעַם זְמִירוֹתָיו: "ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהלים קכא-ה). כְּשֵׁם שֶׁצִּלּוֹ שֶׁל אָדָם אֵינוֹ עוֹזֵב אוֹתוֹ אֲפִלּוּ לֹא לְרֶגַע אֶחָד - כָּךְ אַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם לֹא עָזַב, אֵינוֹ עוֹזֵב וְלֹא יַעֲזוֹב אַף יְהוּדִי בַּאֲשֶׁר הוּא! עִם יְדִיעָה כָּזוֹ – הֲיֵשׁ מָקוֹם לִדְאָגָה, לְעַצְבוּת אוֹ לְפַחַד?! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)