אֵיךְ נִכְנַס בֶּנְדִיקְט בְּ"בָרֵךְ עָלֵינוּ"?

יוֹם הַדִּין בַּפֶּתַח, גּוֹרַל הַשָּׁנָה הַבָּאָה עַל כַּף הַמֹּאזְנַיִם. כֵּיצַד נִנְהַג? הָבָה נִזְכֹּר אֶת הַמְלָצָתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסַּלַּנְט זַצַ"ל לְתַלְמִידָיו: לְקַבֵּל לִקְרַאת הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים – קַבָּלוֹת בְּעִנְיַן תִּקּוּן הַמִּכְשׁוֹלִים הַקְּטַנִּים, הַפְּעוּטִים. כִּי עֲלֵיהֶם עִקַּר הַדִּין: כֹּה קַלִּים הֵם, קַל כָּל כָּךְ לְתַקְּנָם, מַדּוּעַ הִתְרַשַּׁלְתֶּם?!

וְהֵבִיא רְאִיָּה מִמְּשַׁל הַגְּמָרָא (מנחות מג:): אָמַר הַמֶּלֶךְ לְאֶחָד מֵעֲבָדָיו: "הָבֵא לִי חוֹתָם שֶׁל טִיט", וְלַשֵּׁנִי אָמַר: "הָבֵא לִי חוֹתָם שֶׁל זָהָב". וּפָשְׁעוּ שְׁנֵיהֶם וְלֹא הֵבִיאוּ. אֵיזֶה מֵהֶם עָנְשׁוֹ מְרֻבֶּה? הֱוֵי אוֹמֵר: שֶׁל זֶה שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ לְהָבִיא חוֹתָם שֶׁל טִיט, שֶׁמָּצוּי הוּא וַהֲכָנָתוֹ קַלָּה, וְלֹא הֱבִיאוֹ.

נְקַבֵּל עַל עַצְמֵנוּ עַתָּה לְהַקְפִּיד יוֹתֵר עַל הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים; נְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּכַוָּנָה, מִתּוֹךְ הַבִּרְכּוֹן, נְכַוֵּן אֶת פֵּרוּשׁ הַמִּלִּים בַּתְּפִלָּה - בְּעִקָּר בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע, וּבַבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה בִּתְפִלַּת הָעֲמִידָה. נַקְפִּיד עַל לִמּוּד הַתּוֹרָה, נִשָּׁמֵר מֵאִסּוּרֵי רְכִילוּת וְלָשׁוֹן הָרַע. נַרְבֶּה בַּעֲשִׂיַּת מַעֲשֵׂי חֶסֶד פְּעוּטִים, גַּם - וּבְעִקָּר - בְּחוּג הַמִּשְׁפָּחָה. נַקְפִּיד עַל זְמַן תְּפִלָּה, וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ.

וְכָךְ כָּתַב רַבֵּנוּ הַ"בֶּן אִישׁ חַי": זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶחֱזוּ לָנוּ שֻׁעָלִים, שֻׁעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים" (שיר השירים ב-טו) - דַּוְקָא הָעֲבֵרוֹת שֶׁנִּרְאוֹת קְטַנּוֹת, עֲלוּלוֹת לְחַבֵּל וּלְהַשְׁחִית, רַחֲמָנָא לִיצְלַן, אֶת הַכֶּרֶם כֻּלּוֹ.

סִפֵּר רַבִּי רְאוּבֵן קַרֶלְנְשְׁטֵיין זַצַ"ל, מַעֲשֶׂה הַמַּמְחִישׁ כֵּיצַד צְרִיכָה לְהֵרָאוֹת הַתְּפִלָּה:

בִּשְׁנַת תשכ"ד לָמַדְתִּי בִּישִׁיבָה לִמְצֻיָּנִים בִּירוּשָׁלַיִם. רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה הָיָה הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ ר' חַיִּים אַהֲרֹן טוּרְצִין. בְּאוֹתָהּ יְשִׁיבָה לָמַד אַחַד הָאַחִים לְמִשְׁפַּחַת בֶּנְדִיקְט הַמְפֹאֶרֶת, שְׁמוֹ הָיָה לֵייזֶר - אֱלִיעֶזֶר בֶּנְדִיקְט. אֵם הַמִּשְׁפָּחָה וּבָנֶיהָ הִתְגּוֹרְרוּ בִּבְנֵי בְּרַק בְּבֵית אֲבִיהֶם רַבִּי יְחִיאֵל, שֶׁהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם בִּצְעִירוּתוֹ. אֲחוֹתוֹ שֶׁל אֱלִיעֶזֶר הִתְחַתְּנָה, וְהוּא נָסַע לַחֲתֻנָּה. לַמָּחֳרָת רָצָה אֱלִיעֶזֶר לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׂמְחַת שֶׁבַע בְּרָכוֹת שֶׁנֶּעֶרְכָה בְּבֵיתָם, כִּי יָדַע שֶׁבּוֹאוֹ יְשַׂמֵּחַ אוֹתָהּ.

בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה הָיוּ שׁוֹאֲלִים רְשׁוּת מֵרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה הַאִם לִנְסֹעַ. בַּצָּהֳרַיִם, לִפְנֵי תְּפִלַּת מִנְחָה, נִגַּשׁ אֱלִיעֶזֶר לְרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה וְאָמַר כִּי הוּא רוֹצֶה לִנְסֹעַ לִבְנֵי בְּרַק לְשִׂמְחַת שֶׁבַע בְּרָכוֹת שֶׁל אֲחוֹתוֹ, שֶׁתִּתְקַיֵּם בְּבֵיתוֹ.

הַתְּשׁוּבָה הָיְתָה: "אֵינְךָ צָרִיךְ לִנְסֹעַ, מַסְפִּיק שֶׁהָיִיתָ בַּחֲתֻנָּה". וְאִם רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה אֵינוֹ מְאַשֵּׁר - לֹא נוֹסְעִים!

לִפְנֵי מַעֲרִיב, בַּזְּמַן שֶׁלָּמְדוּ מוּסָר, קָם לְפֶתַע רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה מִמְּקוֹמוֹ, נִגַּשׁ לֶאֱלִיעֶזֶר וְאָמַר לוֹ: "בֶּנְדִיקְט, סַע, סַע, בְּסֵדֶר". לְאַחַר כַּמָּה רְגָעִים הִבְחִין הָרַב שֶׁאֱלִיעֶזֶר אֵינוֹ קָם לִנְסֹעַ. רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה קָם שׁוּב מִמְּקוֹמוֹ, נִגַּשׁ אֵלָיו וְאָמַר: "מַדּוּעַ אֵינְךָ נוֹסֵעַ?"

"רְצוֹנִי קֹדֶם הַנְּסִיעָה לְהִתְפַּלֵּל מַעֲרִיב", הֵשִׁיב, "כִּי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם יִהְיֶה לִי מִנְיָן בִּבְנֵי בְּרַק".

"לֹא, לֹא, סַע עַכְשָׁו!" הֵשִׁיב הָרַב. נוּ, אִם רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה אוֹמֵר לִנְסֹעַ - נוֹסְעִים. לֵייזֶר בֶּנְדִיקְט יָצָא מִיָּד לְעֵבֶר תַּחֲנַת שֵׁרוּת הַמּוֹנִיּוֹת, נִכְנַס לַמּוֹנִית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁעָמְדָה בַּתּוֹר, וְיָצָא לַדֶּרֶךְ. בְּיָמִים אֵלּוּ, לֹא הָיָה קַו יָשִׁיר לִבְנֵי בְּרַק. הוּא הָיָה צָרִיךְ לִנְסֹעַ בְּמוֹנִית לְתֵל אָבִיב, וּמִשָּׁם בְּאוֹטוֹבּוּס לִבְנֵי בְּרַק. לְפֶתַע, לִקְרַאת סוֹף הַדֶּרֶךְ, הַבָּחוּר שָׂם לֵב שֶׁהֵם חוֹלְפִים לֹא הַרְחֵק מִבְּנֵי בְּרַק. מִיָּד בִּקֵּשׁ מֵהַנֶּהָג בְּשִׂמְחָה, "תַּעֲצֹר לִי!" הַמּוֹנִית עָצְרָה וְהוּא יָרַד, אַךְ כְּשֶׁהִסְתַּכֵּל לְכָל הַכִּוּוּנִים – שָׂם לֵב שֶׁטָּעָה. זוֹ לֹא בְּנֵי בְּרַק. מַה הוּא עוֹשֶׂה כָּעֵת?!

הוּא עָמַד וְהִרְהֵר מַה לַּעֲשׂוֹת. לֹא חָלְפוּ שְׁתֵּי דַּקּוֹת, וּלְפֶתַע נֶעֱצַר לְיָדוֹ טֶנְדֵּר. הָרַב דְּרַבְּקִין מִבְּנֵי בְּרַק קָרָא לוֹ מִתּוֹךְ הַטֶּנְדֵּר: "בֶּנְדִיקְט, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה בְּאֶמְצַע הַכְּבִישׁ?"

הַבָּחוּר נֶאֱנַח: "יָרַדְתִּי מֵהַמּוֹנִית, כִּי חָשַׁבְתִּי שֶׁכָּאן בְּנֵי בְּרַק, וְגִלִּיתִי שֶׁאֲנִי בְּמָקוֹם לֹא מֻכָּר".

"תַּעֲלֶה, תַּעֲלֶה לַטֶּנְדֵּר שֶׁלָּנוּ, אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים לִבְנֵי בְּרַק", הֵשִׁיב הָרַב דְּרַבְּקִין. אֱלִיעֶזֶר הִגִּיעַ בִּמְהִירוּת עַד הַבַּיִת. הוּא הוֹדָה לַה' עַל הַהַשְׁגָּחָה הַמְיֻחֶדֶת. פִּלְאֵי פְּלָאִים! בְּדִיּוּק עָבַר לְיָדוֹ הַטֶּנְדֵּר שֶׁל הָרַבָּנִים מִישִׁיבַת "בְּאֵר יַעֲקֹב", וְנֶחְסְכָה מִמֶּנּוּ נְסִיעָה אֲרֻכָּה בְּאוֹטוֹבּוּס.

בָּרֶגַע שֶׁנִּכְנַס הַבַּיְתָה... בֶּהָלָה וְהִתְרוֹצְצוּת. מַה קָּרָה? אִמָּא, שֶׁהֵכִינָה מִינֵי מַאֲכָלִים, טָעֲמָה סָלָט וְהִכְנִיסָה לְפִיהָ זַיִת, וְהַגַּלְעִין חָדַר לִקְנֵה הַנְּשִׁימָה שֶׁלָּהּ. כֻּלָּם הָיוּ מְשֻׁתָּקִים. אִמָּא אֵינָהּ יְכוֹלָה לִנְשֹׁם! הִיא כִּמְעַט נֶחְנֶקֶת, וְהֵם אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת דָּבָר. לֵייזֶר רָץ מַהֵר לְאִמָּא שֶׁלּוֹ, הוּא הַיָּחִיד מִכָּל הַסּוֹבְבִים שֶׁיָּדַע אֶת הַמְּלָאכָה. הוּא עָשָׂה אֶת הַטִּפּוּל הַנָּכוֹן, וְהַגַּלְעִין יָצָא הַחוּצָה. חַיֵּי אִמּוֹ נִצְּלוּ.

יָדָיו שֶׁל לֵייזֶר רָעֲדוּ. לְאַחַר שֶׁנִּרְגַּע, הוּא קָלַט שֶׁקָּרָה פֹּה מוֹפֵת מֵרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, רַבִּי חַיִּים אַהֲרֹן. רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה זֵרֵז אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יַמְתִּין לְמַעֲרִיב, וְכָל הַדֶּרֶךְ הִתְנַהֲלָה בְּהַשְׁגָּחָה מְיֻחֶדֶת, עַד שֶׁנִּכְנַס בְּדִיּוּק בָּרֶגַע הַנָּכוֹן וְהִצִּיל חַיִּים.

כַּאֲשֶׁר שָׁב לַיְשִׁיבָה בִּירוּשָׁלַיִם, פָּנָה לְרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת. הוּא תֵּאֵר לוֹ אֶת כָּל פְּרָטֵי הַמַּעֲשֶׂה, כֵּיצַד הִגִּיעַ בָּרֶגַע הַנָּכוֹן, וּמֶה הָיָה קוֹרֶה אִם חָלִילָה לֹא הָיָה שָׁם... וְשָׁאַל: "מֵהֵיכָן יָדַע הָרַב שֶׁאֲנִי חַיָּב לִנְסֹעַ וּלְהַצִּיל אֶת אִמָּא שֶׁלִּי? מַדּוּעַ הָרַב אָמַר לִנְסֹעַ מַהֵר וְלֹא לְהַמְתִּין? וַהֲרֵי הָרַב חָזַר בּוֹ מִדַּעְתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאֵינִי צָרִיךְ לִנְסֹעַ".

הֵשִׁיב הָרַב: "כָּל הַחַיִּים שֶׁלִּי, לֹא נִכְנְסוּ לִי בְּאֶמְצַע תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, אַף פַּעַם. אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁבָּאתָ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי רְשׁוּת לָצֵאת, בְּעֵת שֶׁאָמַרְתִּי 'בָּרֵךְ עָלֵינוּ' עָלָה לְפֶתַע בְּמַחֲשַׁבְתִּי הַשֵּׁם שֶׁלְּךָ, 'בֶּנְדִיקְט', 'בֶּנְדִיקְט', וְשׁוּב: 'בֶּנְדִיקְט'. בִּזְמַן סֵדֶר מוּסָר, חָשַׁבְתִּי הֵיטֵב עַל הַמִּקְרֶה, וְהִתְבּוֹנַנְתִּי כֵּיצַד קָרָה שֶׁהִרְהַרְתִּי בְּאֶמְצַע שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. בַּחַיִּים לֹא קָרָה לִי כַּדָּבָר הַזֶּה, אֵיךְ נִכְנַס בֶּנְדִיקְט בְּ'בָרֵךְ עָלֵינוּ'? עָרַכְתִּי חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ, וְהִתְחַלְתִּי לַחְשֹׁב אֵיזֶה חֵטְא עָשִׂיתִי, וְנוֹכַחְתִּי שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר, לֹא כְּלוּם. אִם כֵּן, מַדּוּעַ בֶּאֱמֶת נִכְנַס לִי 'בֶּנְדִיקְט' בָּרֹאשׁ? צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהַהוֹרָאָה שֶׁהוֹרֵיתִי לְךָ, אֵינָהּ טוֹבָה וְאֵינָהּ נְכוֹנָה, לָכֵן מִיָּד מִהַרְתִּי לְהַגִּיד לְךָ לִנְסֹעַ".

אָדָם עָלָה לָרַכֶּבֶת וְהִתְיַשֵּׁב בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת הַפְּנוּיִים. בְּמַהֲלַךְ הַנְּסִיעָה הוּא הִבְחִין שֶׁהַבָּחוּר שֶׁיּוֹשֵׁב לְצִדּוֹ אֵינוֹ רָגוּעַ. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָרַכֶּבֶת הִתְקָרְבָה לְאַחַד הָרְצִיפִים, עַצְבָּנוּתוֹ גָּבְרָה עוֹד יוֹתֵר. "אֲנִי יָכוֹל לַעֲזֹר לְךָ? אוּלַי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵיפֹה אַתָּה צָרִיךְ לָרֶדֶת?" שְׁאָלוֹ.

"לֹא", הֵשִׁיב הַבָּחוּר. "זוֹ הַנְּסִיעָה שֶׁלִּי בְּרַכֶּבֶת לְאַחַר שָׁלֹשׁ שְׁנוֹת מַאֲסָר בְּבֵית הַכֶּלֶא. נוֹלַדְתִּי בְּמִשְׁפָּחָה עֲנִיָּה וְנִתְפַּסְתִּי בִּגְנֵבָתִי. אֲנִי בְּעִקָּר מִצְטַעֵר עַל אִמִּי, עָשִׂיתִי לָהּ בּוּשׁוֹת גְּדוֹלוֹת מֵהַשְּׁכֵנִים וּמֵהַמִּשְׁפָּחָה. אִמִּי קִבְּלָה אֶת הַמַּאֲסָר שֶׁלִּי קָשֶׁה מְאֹד. לִפְנֵי כְּחֹדֶשׁ, כְּשֶׁיָּדַעְתִּי אֶת תַּאֲרִיךְ שִׁחְרוּרִי הַמְדֻיָּק, שָׁלַחְתִּי לָהּ מִכְתָּב שֶׁבּוֹ בִּקַּשְׁתִּי אֶת סְלִיחָתָהּ וְהִצְהַרְתִּי שֶׁאֲנִי מִצְטַעֵר עַל עָגְמַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁגָּרַמְתִּי לָהּ. בְּסִיּוּם הַמִּכְתָּב כָּתַבְתִּי: 'אִם אַתְּ סוֹלַחַת לִי וּמְעֻנְיֶנֶת שֶׁאֶחֱזֹר הַבַּיְתָה, אָנָּא תְּלִי בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת צָעִיף צָהֹב. אִם לֹא תִּתְלִי - אֲנִי אֵדַע שֶׁלֹּא לְהַפְרִיעַ לָךְ עוֹד בְּשִׁגְרַת חַיַּיִךְ, וְאַמְשִׁיךְ לִנְסֹעַ הָלְאָה וְלֹא אָשׁוּב עוֹד לְעוֹלָם'.

כָּעֵת אַתָּה מֵבִין מַדּוּעַ אֲנִי לָחוּץ, וּמַבִּיט הַחוּצָה בְּכָל תַּחֲנָה וְתַחֲנָה? אֲנִי מִסְתַּכֵּל לִרְאוֹת הַאִם אִמִּי תָּלְתָה צָעִיף צָהֹב. כְּבָר אֵינֶנִּי בָּטוּחַ אֵיזֶה רָצִיף קָרוֹב יוֹתֵר לְבֵיתָהּ שֶׁל אִמִּי". כָּעֵת, גַּם הָאִישׁ שֶׁיָּשַׁב לְצִדּוֹ נִלְחַץ, וְהִתְחִיל לִבְחֹן אֶת רְצִיפֵי הַתַּחֲנוֹת. "זֶהוּ! אִם בַּתַּחֲנָה הַבָּאָה לֹא יִהְיֶה צָעִיף צָהֹב – כַּנִּרְאֶה שֶׁעָלַי לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה בְּחַיַּי", אָמַר הָאָסִיר הַמְשֻׁחְרָר בְּעַצְבוּת.

הָרַכֶּבֶת הִתְקָרְבָה אֶל הָרָצִיף וְהִתְחִילָה לְהָאֵט. לֹא הָיָה שָׁם צָעִיף צָהֹב... הָיוּ שָׁם עֲשָׂרוֹת שֶׁל צְעִיפִים צְהֻבִּים שֶׁנִּקְשְׁרוּ עַל הָעַמּוּדִים, עַל הַסַּפְסָלִים וְעַל כָּל פִּנָּה שֶׁרַק הָיָה אֶפְשָׁר לִקְשֹׁר דְּבַר מָה! עַשְׂרוֹת צְעִיפִים שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ לַחֲזֹר הַבַּיְתָה!!!

גַּם אָנוּ: חָטָאנוּ, מָרַדְנוּ, בָּגַדְנוּ, הִתְרַחַקְנוּ מֵעַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּפָגַעְנוּ בַּשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה. אֲבָל כָּעֵת, כְּשֶׁאָנוּ רוֹצִים לָשׁוּב הַבַּיְתָה וּלְהַמְלִיךְ אוֹתוֹ עָלֵינוּ – אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מוּכָן לְקַבֵּל אוֹתָנוּ בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת: "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'" (מלאכי א-ב), שֶׁהֲרֵי "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ. אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ". (מֵאָה וּשְׁנַיִם סִפּוּרִים)