Otzarot-Article

כֵּיצַד מְשַׁפְּצִים בֵּית כְּנֶסֶת בְּאַרְבָּעִים שֶׁקֶל?

"וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ" (כז-כג) מַה בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לִרְמֹז בִּסְמִיכַת יָדָיו עַל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן? הַ"כְּלִי כֶּסֶף", רַבִּי שָׁלוֹם אַבּוּחֲצִירָא זַצַ"ל, מְפָרֵשׁ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ בִּקֵּשׁ לוֹמַר וְלִרְמֹז, שֶׁכֹּחָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ בְּחַיִל וְאֵינוֹ בְּכֹחַ, וְהַנִּצָּחוֹן בְּמִלְחָמָה הוּא בְּדֶרֶךְ שֶׁל הִתְעַלּוּת רוּחָנִית. כְּמוֹ בְּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, שֶׁכַּאֲשֶׁר מֹשֶׁה הֵרִים אֶת יָדָיו – גָּבַר יִשְׂרָאֵל. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָיָה מֹשֶׁה מֵרִים אֶת יָדָיו, הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִים אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם - וְעַל יְדֵי כָּךְ הָיוּ מְנַצְּחִים. (ר"ה כט.)

יָדַיִם אֵלּוּ סָמַךְ מֹשֶׁה עַל יְהוֹשֻׁעַ, לוֹמַר לוֹ: אִם תִּדְאַג לְכָךְ שֶׁיִּשְׂרָאֵל יְשַׁעְבְּדוּ אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, יִהְיֶה לָהֶם כָּל טוּב!

אִם אָדָם עוֹשֶׂה אֶת הַמֻּטָּל עָלָיו, בְּלִי לְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת וּבְלִי לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת, מִן הַשָּׁמַיִם עוֹטְפִים אוֹתוֹ בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים.

מְסֻפָּר עַל גַּבַּאי אֶחָד מִתֵּל אָבִיב, שֶׁהָיָה תַּלְמִיד נֶאֱמָן שֶׁל רַבִּי דֹּב קוּק מִטְּבֶרְיָה, סִפּוּר מַדְהִים. כַּיָּדוּעַ, רַבִּים פּוֹקְדִים אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הָרַב קוּק וּבָאִים לְבַקֵּשׁ עֵצָה וּבְרָכָה. הַגַּבַּאי רָאָה שֶׁהַמַּאֲמָץ מְכַלֶּה אֶת כֹּחוֹתָיו שֶׁל הָרַב, לָכֵן הִצִּיעַ לוֹ שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁיַּרְגִּישׁ צֹרֶךְ, יָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלּוֹ בְּתֵל אָבִיב. הַגַּבַּאי צִיֵּן שֶׁהַדָּבָר יִשָּׁמֵר בְּסוֹד, כְּדֵי שֶׁהָרַב יוּכַל לִשְׁהוֹת שָׁם וְלִלְמֹד בְּאֵין מַפְרִיעַ, וְהוֹסִיף כִּי יֵשׁ בַּמָּקוֹם מִקְוֶה וְחֶדֶר צְדָדִי לִמְנוּחָה. לְאַחַר שֶׁהָרַב יָנוּחַ וְיֶאֱסֹף כֹּחוֹת, יָשׁוּב לִטְבֶרְיָה בְּכֹחוֹת רַעֲנַנִּים.

הָרַב קוּק הוֹדָה לוֹ עַל הַצָּעָתוֹ. מִלְמֵל הַגַּבַּאי: "אֲבָל בֵּית הַכְּנֶסֶת יָשָׁן מְאֹד וְהוּא זָקוּק לְשִׁפּוּץ". רַבִּי דֹּב הִכְנִיס יָדוֹ לַכִּיס וְהוֹצִיא אַרְבָּעִים שֶׁקֶל. "זֶה מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי", אָמַר, "תְּשַׁפֵּץ בָּזֶה אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת".

כֵּיצַד מְשַׁפְּצִים בֵּית כְּנֶסֶת בְּאַרְבָּעִים שֶׁקֶל? סְכוּם כָּזֶה אֵינוֹ מַסְפִּיק אֲפִלּוּ לְהוֹצָאוֹת הַדְּפוּס בַּעֲבוּר מוֹדָעוֹת פִּרְסוּם שֶׁמְּבַקְּשׁוֹת תְּרוּמוֹת לַשִּׁפּוּץ... אֲבָל הָיְתָה לוֹ אֱמוּנַת חֲכָמִים. אִם הָרַב נָתַן לוֹ אַרְבָּעִים שֶׁקֶל לַשִּׁפּוּץ - לֹא שׁוֹאֲלִים שְׁאֵלוֹת. הוּא נִגַּשׁ לַחֲנוּת לְחָמְרֵי בִּנְיָן וּבִקֵּשׁ לִקְנוֹת צֶבַע וּמִבְרֶשֶׁת בַּעֲלוּת שֶׁל אַרְבָּעִים שֶׁקֶל. הַמּוֹכֵר הֵבִיא לוֹ פַּחִית צֶבַע קְטַנָּה וּמִבְרֶשֶׁת זוֹלָה.

מַה נִּתָּן לִצְבֹּעַ בְּכַמּוּת קְטַנָּה שֶׁל צֶבַע? לַגָּדֵר מִחוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת הָיָה רֹאשׁ בַּרְזֶל, הֶחְלִיט הַגַּבַּאי לִצְבֹּעַ אוֹתוֹ. בְּמַהֲלַךְ הַצְּבִיעָה, נֶעֱצַר לְיָדוֹ רֶכֶב, וְהַנֶּהָג פָּנָה אֵלָיו וְשָׁאַל: "מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?" עָנָה לוֹ: "אֲנִי צוֹבֵעַ אֶת הַגָּדֵר, בֵּית הַכְּנֶסֶת זָקוּק לְשִׁפּוּץ".

הִמְהֵם הָאִישׁ בְּקוֹל נוֹסְטַלְגִי: "אָבִי, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הִתְפַּלֵּל עַשְׂרוֹת שָׁנִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַזֶּה, וְיֵשׁ לִי זִכְרוֹנוֹת נְעִימִים מִמֶּנּוּ".

הוּא הֶחֱנָה אֶת הָרֶכֶב וְנִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת. "אוֹהוֹ, זְמַן רַב לֹא הָיִיתִי כָּאן, הַמִּבְנֶה הִתְיַשֵּׁן מְאֹד".

"אָמַרְתִּי לְךָ", אָמַר הַגַּבַּאי, "הַמִּבְנֶה זָקוּק לְשִׁפּוּץ רְצִינִי".

הַיְּהוּדִי הִרְהֵר מְעַט, וְאָז הִפְתִּיעַ אֶת הַגַּבַּאי וְאָמַר: "אֲנִי קַבְּלָן... אֲנִי לוֹקֵחַ עַל עַצְמִי אֶת שִׁפּוּץ בֵּית הַכְּנֶסֶת!"

כַּעֲבוֹר זְמַן קָצָר, הַקַּבְּלָן שִׁפֵּץ וְחִדֵּשׁ אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת, לְעִלּוּי נִשְׁמַת אָבִיו. עֲלוּת הַשִּׁפּוּץ הִסְתַּכְּמָה בִּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף שֶׁקֶל!

סִפֵּר הַגַּבַּאי בְּהִתְרַגְּשׁוּת: "שַׁעֲרוּ בְּנַפְשְׁכֶם, אִם הָיִיתִי מְזַלְזֵל בַּסְּכוּם הַקָּטָן שֶׁקִּבַּלְתִּי מֵהָרַב וְלֹא הָיִיתִי מַתְחִיל בַּשִּׁפּוּץ, שׁוּם דָּבָר לֹא הָיָה מִתְקַדֵּם. אַךְ ה' יִתְבָּרַךְ זִכַּנִי בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, וְהִתְחַלְתִּי לְשַׁפֵּץ בְּפַחִית הַצֶּבַע וּבְמִבְרֶשֶׁת שֶׁעָלוּ לִי אַרְבָּעִים שֶׁקֶל! בִּזְכוּת כָּךְ, זִמְּנוּ מִן הַשָּׁמַיִם אֶת הַקַּבְּלָן, שֶׁיִּרְאֶה אוֹתִי בַּמְּלָאכָה וְיִקַּח עַל עַצְמוֹ אֶת כָּל הַפְּרוֹיֶקְט". (מֵאָה וּשְׁנַיִם סִפּוּרִים)

	קרח תשפ"ד
	מַעֲשֵׂה חֶסֶד שֶׁהִצִּיל נְשָׁמָה אֲבוּדָה
	כֵּיצַד מְשַׁפְּצִים בֵּית כְּנֶסֶת בְּאַרְבָּעִים שֶׁקֶל? "וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ" (כז-כג) מַה בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לִרְמֹז בִּסְמִיכַת יָדָיו עַל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן? הַ"כְּלִי כֶּסֶף", רַבִּי שָׁלוֹם אַבּוּחֲצִירָא זַצַ"ל, מְפָרֵשׁ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ בִּקֵּשׁ לוֹמַר וְלִרְמֹז, שֶׁכֹּחָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ בְּחַיִל וְאֵינוֹ בְּכֹחַ, וְהַנִּצָּחוֹן בְּמִלְחָמָה הוּא בְּדֶרֶךְ שֶׁל הִתְעַלּוּת רוּחָנִית. כְּמוֹ בְּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, שֶׁכַּאֲשֶׁר מֹשֶׁה הֵרִים אֶת יָדָיו – גָּבַר יִשְׂרָאֵל. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָיָה מֹשֶׁה מֵרִים אֶת יָדָיו, הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִים אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם - וְעַל יְדֵי כָּךְ הָיוּ מְנַצְּחִים. (ר"ה כט.) יָדַיִם אֵלּוּ סָמַךְ מֹשֶׁה עַל יְהוֹשֻׁעַ, לוֹמַר לוֹ: אִם תִּדְאַג לְכָךְ שֶׁיִּשְׂרָאֵל יְשַׁעְבְּדוּ אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, יִהְיֶה לָהֶם כָּל טוּב! אִם אָדָם עוֹשֶׂה אֶת הַמֻּטָּל עָלָיו, בְּלִי לְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת וּבְלִי לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת, מִן הַשָּׁמַיִם עוֹטְפִים אוֹתוֹ בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים. מְסֻפָּר עַל גַּבַּאי אֶחָד מִתֵּל אָבִיב, שֶׁהָיָה תַּלְמִיד נֶאֱמָן שֶׁל רַבִּי דֹּב קוּק מִטְּבֶרְיָה, סִפּוּר מַדְהִים. כַּיָּדוּעַ, רַבִּים פּוֹקְדִים אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הָרַב קוּק וּבָאִים לְבַקֵּשׁ עֵצָה וּבְרָכָה. הַגַּבַּאי רָאָה שֶׁהַמַּאֲמָץ מְכַלֶּה אֶת כֹּחוֹתָיו שֶׁל הָרַב, לָכֵן הִצִּיעַ לוֹ שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁיַּרְגִּישׁ צֹרֶךְ, יָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלּוֹ בְּתֵל אָבִיב. הַגַּבַּאי צִיֵּן שֶׁהַדָּבָר יִשָּׁמֵר בְּסוֹד, כְּדֵי שֶׁהָרַב יוּכַל לִשְׁהוֹת שָׁם וְלִלְמֹד בְּאֵין מַפְרִיעַ, וְהוֹסִיף כִּי יֵשׁ בַּמָּקוֹם מִקְוֶה וְחֶדֶר צְדָדִי לִמְנוּחָה. לְאַחַר שֶׁהָרַב יָנוּחַ וְיֶאֱסֹף כֹּחוֹת, יָשׁוּב לִטְבֶרְיָה בְּכֹחוֹת רַעֲנַנִּים. הָרַב קוּק הוֹדָה לוֹ עַל הַצָּעָתוֹ. מִלְמֵל הַגַּבַּאי: "אֲבָל בֵּית הַכְּנֶסֶת יָשָׁן מְאֹד וְהוּא זָקוּק לְשִׁפּוּץ". רַבִּי דֹּב הִכְנִיס יָדוֹ לַכִּיס וְהוֹצִיא אַרְבָּעִים שֶׁקֶל. "זֶה מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי", אָמַר, "תְּשַׁפֵּץ בָּזֶה אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת". כֵּיצַד מְשַׁפְּצִים בֵּית כְּנֶסֶת בְּאַרְבָּעִים שֶׁקֶל? סְכוּם כָּזֶה אֵינוֹ מַסְפִּיק אֲפִלּוּ לְהוֹצָאוֹת הַדְּפוּס בַּעֲבוּר מוֹדָעוֹת פִּרְסוּם שֶׁמְּבַקְּשׁוֹת תְּרוּמוֹת לַשִּׁפּוּץ... אֲבָל הָיְתָה לוֹ אֱמוּנַת חֲכָמִים. אִם הָרַב נָתַן לוֹ אַרְבָּעִים שֶׁקֶל לַשִּׁפּוּץ - לֹא שׁוֹאֲלִים שְׁאֵלוֹת. הוּא נִגַּשׁ לַחֲנוּת לְחָמְרֵי בִּנְיָן וּבִקֵּשׁ לִקְנוֹת צֶבַע וּמִבְרֶשֶׁת בַּעֲלוּת שֶׁל אַרְבָּעִים שֶׁקֶל. הַמּוֹכֵר הֵבִיא לוֹ פַּחִית צֶבַע קְטַנָּה וּמִבְרֶשֶׁת זוֹלָה. מַה נִּתָּן לִצְבֹּעַ בְּכַמּוּת קְטַנָּה שֶׁל צֶבַע? לַגָּדֵר מִחוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת הָיָה רֹאשׁ בַּרְזֶל, הֶחְלִיט הַגַּבַּאי לִצְבֹּעַ אוֹתוֹ. בְּמַהֲלַךְ הַצְּבִיעָה, נֶעֱצַר לְיָדוֹ רֶכֶב, וְהַנֶּהָג פָּנָה אֵלָיו וְשָׁאַל: "מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?" עָנָה לוֹ: "אֲנִי צוֹבֵעַ אֶת הַגָּדֵר, בֵּית הַכְּנֶסֶת זָקוּק לְשִׁפּוּץ". הִמְהֵם הָאִישׁ בְּקוֹל נוֹסְטַלְגִי: "אָבִי, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הִתְפַּלֵּל עַשְׂרוֹת שָׁנִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַזֶּה, וְיֵשׁ לִי זִכְרוֹנוֹת נְעִימִים מִמֶּנּוּ". הוּא הֶחֱנָה אֶת הָרֶכֶב וְנִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת. "אוֹהוֹ, זְמַן רַב לֹא הָיִיתִי כָּאן, הַמִּבְנֶה הִתְיַשֵּׁן מְאֹד". "אָמַרְתִּי לְךָ", אָמַר הַגַּבַּאי, "הַמִּבְנֶה זָקוּק לְשִׁפּוּץ רְצִינִי". הַיְּהוּדִי הִרְהֵר מְעַט, וְאָז הִפְתִּיעַ אֶת הַגַּבַּאי וְאָמַר: "אֲנִי קַבְּלָן... אֲנִי לוֹקֵחַ עַל עַצְמִי אֶת שִׁפּוּץ בֵּית הַכְּנֶסֶת!" כַּעֲבוֹר זְמַן קָצָר, הַקַּבְּלָן שִׁפֵּץ וְחִדֵּשׁ אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת, לְעִלּוּי נִשְׁמַת אָבִיו. עֲלוּת הַשִּׁפּוּץ הִסְתַּכְּמָה בִּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף שֶׁקֶל! סִפֵּר הַגַּבַּאי בְּהִתְרַגְּשׁוּת: "שַׁעֲרוּ בְּנַפְשְׁכֶם, אִם הָיִיתִי מְזַלְזֵל בַּסְּכוּם הַקָּטָן שֶׁקִּבַּלְתִּי מֵהָרַב וְלֹא הָיִיתִי מַתְחִיל בַּשִּׁפּוּץ, שׁוּם דָּבָר לֹא הָיָה מִתְקַדֵּם. אַךְ ה' יִתְבָּרַךְ זִכַּנִי בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, וְהִתְחַלְתִּי לְשַׁפֵּץ בְּפַחִית הַצֶּבַע וּבְמִבְרֶשֶׁת שֶׁעָלוּ לִי אַרְבָּעִים שֶׁקֶל! בִּזְכוּת כָּךְ, זִמְּנוּ מִן הַשָּׁמַיִם אֶת הַקַּבְּלָן, שֶׁיִּרְאֶה אוֹתִי בַּמְּלָאכָה וְיִקַּח עַל עַצְמוֹ אֶת כָּל הַפְּרוֹיֶקְט". (מֵאָה וּשְׁנַיִם סִפּוּרִים)