Otzarot-Article

הָיָה זֶה לִפְנֵי כְּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, בִּפְרֹס חַג הַפֶּסַח. בָּעִיר חַאלֶבּ שֶׁבְּסוּרְיָה נֶעֱלַם יֶלֶד נוֹצְרִי, מוּסָאן שְׁמוֹ, וְהַכְּמָרִים הֶעֱלִילוּ עֲלִילַת דָּם עַל בְּנֵי הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית. הֶהָמוֹן הַמּוּסָת שָׁאַג לִנְקָמָה, וְהַמּוֹשֵׁל זִמֵּן אֵלָיו אֶת הָרַב הָרָאשִׁי, הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מָרְדְּכַי לֶבְטוֹן, שֶׁהִכְחִישׁ אֶת הָעֲלִילָה בְּכָל תֹּקֶף. אַךְ הַמּוֹשֵׁל בְּשֶׁלּוֹ: אִם הַיֶּלֶד לֹא יִמָּצֵא בְּתוֹךְ יָמִים מִסְפָּר, יוּטְלוּ עַל הַקְּהִלָּה קְנָס כַּסְפִּי עָצוּם וּגְזֵרַת גֵּרוּשׁ מִן הָעִיר!

יָצָא הָרַב מִבֵּית הַמּוֹשֵׁל וְהֵחֵל לְטַיֵּל בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר, לְהָפִיג מְעַט אֶת מוּעָקַת נַפְשׁוֹ וִיגוֹנוֹ עַל הַגְּזֵרָה הַמְאַיֶּמֶת עַל הַקְּהִלָּה הַמְפֹאֶרֶת, בַּעֲווֹן עֲלִילָת שָׁוְא זְדוֹנִית וּמְרֻשַּׁעַת. כְּשֶׁעָבַר בִּרְחוֹב הַנּוֹצְרִים, שָׁמַע שְׁנֵי יְלָדִים מְשׂוֹחֲחִים, וְהָאֶחָד מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ כֵּיצַד הַכֹּמֶר לָקַח אֶת מוּסָאן לַכְּנֵסִיָּה הַנּוֹצְרִית. חָקַר הָרַב כֵּיצַד נִרְאֶה הַיֶּלֶד, וּפָנָה לְבֵית הַמּוֹשֵׁל. הִזְמִינוֹ לָבוֹא עִמּוֹ לְטִיּוּל קָצָר בָּעִיר. תָּמַהּ הַמּוֹשֵׁל, וְנַעֲנָה לַהַזְמָנָה.

שָׂמוּ פְּנֵיהֶם לָרֹבַע הַנּוֹצְרִי, וְהָרַב הִתְדַּפֵּק עַל שַׁעַר הַכְּנֵסִיָּה. הַשַּׁעַר נִפְתַּח, וְהַמּוֹשֵׁל הִתְקַבֵּל בְּכָבוֹד רַב, וְתָמַהּ לַבִּקּוּר הַמּוּזָר. בֵּינְתַיִם הִבִּיט הָרַב אָנֶה וָאָנָה, הוֹשִׁיט יָדוֹ וְקָרָא לַיֶּלֶד שֶׁשּׁוֹטֵט בְּפַאֲתֵי הֶחָצֵר. "בּוֹא הֵנָּה, אַל תִּירָא", אָמַר, "אֵיךְ קוֹרְאִים לְךָ?"

"מוּסָאן", עָנָה הַיֶּלֶד.

הִבִּיט הָרַב בַּמּוֹשֵׁל, הִבִּיט הַמּוֹשֵׁל בַּכְּמָרִים, וְהַלָּלוּ כָּבְשׁוּ פְּנֵיהֶם בַּקַּרְקַע. צִוָּה הַמּוֹשֵׁל וַאֲסָרוּם עַד לְבֵרוּר הַפָּרָשָׁה, וְלַיְּהוּדִים הָיְתָה הָרְוָחָה.

וּכְבַיָּמִים הָהֵם גַּם בַּזְּמַן הַזֶּה, יָחִישׁ לָנוּ הַבּוֹרֵא פְּדוּתֵנוּ עַל יְדֵי גְּדוֹלֵינוּ וּמְאוֹרֵינוּ!

	שלח תשפ"ד
	אַל תִּהְיֶה "סוּס"...
	הָיָה זֶה לִפְנֵי כְּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, בִּפְרֹס חַג הַפֶּסַח. בָּעִיר חַאלֶבּ שֶׁבְּסוּרְיָה נֶעֱלַם יֶלֶד נוֹצְרִי, מוּסָאן שְׁמוֹ, וְהַכְּמָרִים הֶעֱלִילוּ עֲלִילַת דָּם עַל בְּנֵי הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית. הֶהָמוֹן הַמּוּסָת שָׁאַג לִנְקָמָה, וְהַמּוֹשֵׁל זִמֵּן אֵלָיו אֶת הָרַב הָרָאשִׁי, הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מָרְדְּכַי לֶבְטוֹן, שֶׁהִכְחִישׁ אֶת הָעֲלִילָה בְּכָל תֹּקֶף. אַךְ הַמּוֹשֵׁל בְּשֶׁלּוֹ: אִם הַיֶּלֶד לֹא יִמָּצֵא בְּתוֹךְ יָמִים מִסְפָּר, יוּטְלוּ עַל הַקְּהִלָּה קְנָס כַּסְפִּי עָצוּם וּגְזֵרַת גֵּרוּשׁ מִן הָעִיר! יָצָא הָרַב מִבֵּית הַמּוֹשֵׁל וְהֵחֵל לְטַיֵּל בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר, לְהָפִיג מְעַט אֶת מוּעָקַת נַפְשׁוֹ וִיגוֹנוֹ עַל הַגְּזֵרָה הַמְאַיֶּמֶת עַל הַקְּהִלָּה הַמְפֹאֶרֶת, בַּעֲווֹן עֲלִילָת שָׁוְא זְדוֹנִית וּמְרֻשַּׁעַת. כְּשֶׁעָבַר בִּרְחוֹב הַנּוֹצְרִים, שָׁמַע שְׁנֵי יְלָדִים מְשׂוֹחֲחִים, וְהָאֶחָד מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ כֵּיצַד הַכֹּמֶר לָקַח אֶת מוּסָאן לַכְּנֵסִיָּה הַנּוֹצְרִית. חָקַר הָרַב כֵּיצַד נִרְאֶה הַיֶּלֶד, וּפָנָה לְבֵית הַמּוֹשֵׁל. הִזְמִינוֹ לָבוֹא עִמּוֹ לְטִיּוּל קָצָר בָּעִיר. תָּמַהּ הַמּוֹשֵׁל, וְנַעֲנָה לַהַזְמָנָה. שָׂמוּ פְּנֵיהֶם לָרֹבַע הַנּוֹצְרִי, וְהָרַב הִתְדַּפֵּק עַל שַׁעַר הַכְּנֵסִיָּה. הַשַּׁעַר נִפְתַּח, וְהַמּוֹשֵׁל הִתְקַבֵּל בְּכָבוֹד רַב, וְתָמַהּ לַבִּקּוּר הַמּוּזָר. בֵּינְתַיִם הִבִּיט הָרַב אָנֶה וָאָנָה, הוֹשִׁיט יָדוֹ וְקָרָא לַיֶּלֶד שֶׁשּׁוֹטֵט בְּפַאֲתֵי הֶחָצֵר. "בּוֹא הֵנָּה, אַל תִּירָא", אָמַר, "אֵיךְ קוֹרְאִים לְךָ?" "מוּסָאן", עָנָה הַיֶּלֶד. הִבִּיט הָרַב בַּמּוֹשֵׁל, הִבִּיט הַמּוֹשֵׁל בַּכְּמָרִים, וְהַלָּלוּ כָּבְשׁוּ פְּנֵיהֶם בַּקַּרְקַע. צִוָּה הַמּוֹשֵׁל וַאֲסָרוּם עַד לְבֵרוּר הַפָּרָשָׁה, וְלַיְּהוּדִים הָיְתָה הָרְוָחָה. וּכְבַיָּמִים הָהֵם גַּם בַּזְּמַן הַזֶּה, יָחִישׁ לָנוּ הַבּוֹרֵא פְּדוּתֵנוּ עַל יְדֵי גְּדוֹלֵינוּ וּמְאוֹרֵינוּ!