Otzarot-Article

רְדִיפָה אַחֲרֵי תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה

"וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה... וְאַף ה' חָרָה בָּעָם וַיַּךְ ה' בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד" (יא-לג) יֵשׁ לְהָבִין, עַל מַה יָּצָא הַקֶּצֶף הַנּוֹרָא הַזֶּה? הֲרֵי לְכָל אֶחָד יֵשׁ תַּאֲווֹת. אֶחָד לָקוּי בְּתַאֲווֹת הָאֲכִילָה, אֶחָד בְּתַאֲווֹת הַמָּמוֹן וְאֶחָד בְּתַאֲווֹת אֲחֵרוֹת...

אֶלָּא, מִדַּת הַדִּין הָיְתָה מְתוּחָה עֲלֵיהֶם מִפְּנֵי שֶׁהֵם "הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה". כְּלוֹמַר, הִתְאַוּוּ לְהִתְאַוּוֹת!

לֹא הָיְתָה לָהֶם סְתָם תַּאֲוָה, אֶלָּא הֵם רָדְפוּ אַחֲרֵי מַה לְּהִתְאַוּוֹת, רָצוּ שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם שְׁאִיפָה לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם תַּכְלִית לִחְיוֹת. וְלָמָּה? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ מְחֻבָּרִים לְלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. הַתּוֹרָה מַחְלִישָׁה אֶת הַיֵּצֶר הָרַע וְאֶת הַמְּשִׁיכָה אַחַר תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה. מִי שֶׁטּוֹעֵם מִטַּעֲמָהּ הַמָּתוֹק שֶׁל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, מֵבִין שֶׁכָּל מַנְעַמֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה הֵם הֶבֶל, אַךְ הֵם עָזְבוּ בְּאֵר מַיִם חַיִּים בַּעֲבוּר בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים, וְלָכֵן נֶעֶנְשׁוּ בְּחֻמְרָה כֹּה גְּדוֹלָה.

בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אָנוּ מַזְכִּירִים אֶת הַפָּסוּק מִתְּהִלִּים (לד-יא): "כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב".

הַאִם, אָכֵן, לְיִרְאֵי ה' יֵשׁ כָּל מַה שֶּׁהֵם צְרִיכִים? הֲרֵי עֵינֵינוּ רוֹאוֹת לֹא פַּעַם אֲנָשִׁים צַדִּיקִים שֶׁחַיִּים בַּעֲנִיּוּת, אוֹ כְּפִי שֶׁהָרָשֻׁיּוֹת מַגְדִּירוֹת אֶת מַצָּבָם: "מִתַּחַת לְקַו הָעֹנִי". נָבִיא עַל כָּךְ מָשָׁל, שֶׁיַּסְבִּיר אֶת הָעִנְיָן:

עָשִׁיר הָלַךְ לְבַקֵּר אֶת חֲבֵרוֹ הֶעָנִי וְהִבְחִין שֶׁאֵין בְּבֵיתוֹ שׁוּם חֶפְצֵי נוֹי, הַכֹּל נִרְאֶה דַּל וּפָשׁוּט בְּהַשְׁוָאָה לְבֵיתוֹ הַמְפֹאָר. הוּא לֹא הָיָה רָגִיל לִרְאוֹת בַּיִת פָּשׁוּט כָּל כָּךְ, וְשָׁאַל אֶת חֲבֵרוֹ בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת: "מָה, אֵין לְךָ פָּמוֹטוֹת מִכֶּסֶף טָהוֹר? אֵין וִילוֹנוֹת, תְּמוּנוֹת, שְׁטִיחִים, מְנוֹרוֹת דֶּקוֹרְטִיבִיּוֹת? חֲסֵרִים לְךָ דְּבָרִים רַבִּים בַּבַּיִת!"

הֵשִׁיב חֲבֵרוֹ הֶעָנִי בְּשַׁלְוָה: "אַסְבִּיר לְךָ אֶת הָעִנְיָן בְּמָשָׁל":

אָדָם הָלַךְ לְבַקֵּר אֶת חֲבֵרוֹ. בְּמַהֲלַךְ הַבִּקּוּר דִּבְּרוּ הַחֲבֵרִים עַל עִנְיְנֵי בְּרִיאוּת. שָׁאַל הָאֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ: "תַּגִּיד לִי, אֵילוּ תְּרוּפוֹת אַתָּה נוֹטֵל? אַתָּה יָכוֹל לְהַרְאוֹת לִי אֶת קֻפְסַת הַתְּרוּפוֹת שֶׁלְּךָ?"

"תְּרוּפוֹת?!" – תָּמַהּ חֲבֵרוֹ – "אֵינֶנִּי נוֹטֵל שׁוּם תְּרוּפָה!"

"כֵּיצַד זֶה יִתָּכֵן?! הֲרֵי זֶה פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ! אֲנִי נוֹטֵל כַּדּוּרִים בַּבֹּקֶר וּבַצָּהֳרַיִם, וְלִפְנֵי הָאֹכֶל וְלִפְנֵי הַשֵּׁנָה אֲנִי בּוֹלֵעַ עוֹד שְׁלֹשָׁה כַּדּוּרִים לְדִלּוּל הַדָּם".

"אֵין כָּאן שׁוּם סַכָּנָה!" הֵשִׁיב חֲבֵרוֹ. "אַתָּה חוֹלָנִי, לָכֵן אַתָּה צָרִיךְ אֶת כָּל הַתְּרוּפוֹת הַלָּלוּ בִּשְׁבִיל בְּרִיאוּתְךָ, אֲבָל אֲנִי, בָּרוּךְ ה', בָּרִיא גַּם בְּלִי כָּל הַכַּדּוּרִים הַלָּלוּ!"

פָּנָה הֶעָנִי לַחֲבֵרוֹ הֶעָשִׁיר וְשָׁאַל אוֹתוֹ: "הֵבַנְתָּ אֶת הַנִּמְשָׁל? אַתָּה בְּגֶדֶר שֶׁל 'חוֹלֶה' כִּי אַתָּה חַיָּב לִרְאוֹת חֶפְצֵי אֻמָּנוּת וּמוֹתָרוֹת כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ טוֹב. אֲבָל אֲנִי מְשֻׁחְרָר מִכָּל הַמּוֹתָרוֹת הַלָּלוּ, וְטוֹב לִי גַּם בִּלְעֲדֵיהֶן. אֲנִי מְאֻשָּׁר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לִי!"

זוֹ כַּוָּנַת הַפָּסוּק "וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב". אָמְנָם, לֹא תָּמִיד לַצַּדִּיקִים יֵשׁ הַכֹּל, אֲבָל הֵם אֵינָם מַרְגִּישִׁים מִסְכֵּנִים בִּגְלַל זֶה, הֵם חַיִּים בְּאֹשֶׁר גַּם לְלֹא כָּל תַּעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה. וּכְבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ".

הִקְשָׁה הַגָּאוֹן רַבִּי עֲזַרְיָה פִּיג'וֹ זַצַ"ל: לִכְאוֹרָה הָיָה צָרִיךְ לִקְרֹא לַמָּקוֹם "קִבְרוֹת הַמִּתְאַוִּים" וְלֹא "קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה". וְתֵרֵץ, שֶׁכַּאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רָאוּ בְּמוֹ עֵינֵיהֶם אֶת סוֹפָם הָרַע וְהַמַּר שֶׁל הַמִּתְאַוִּים - בָּטְלוּ כָּל תַּאֲווֹתֵיהֶם, וְלָכֵן נִקְרָא הַמָּקוֹם "קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה", שֶׁשָּׁם נִקְבְּרוּ כָּל הַתַּאֲווֹת! (בִינָה לַעִתִּים)

בַּסֵּפֶר הַנִּפְלָא "אוֹצְרוֹתֵינוּ" מוּבָא עַל כָּךְ מַעֲשֶׂה מְעוֹרֵר, שֶׁאוֹתוֹ סִפֵּר רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זַצַ"ל (בן יהוידע, שבת לא:):

הַמֶּלֶךְ שָׁלַח אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ, יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר, לְמַסַּע בְּחוּץ לָאָרֶץ. הוּא רָצָה שֶׁיִּלְמַד מִכָּל מְדִינָה וּמְדִינָה מִנְהָגִים וְחֻקִּים טוֹבִים שֶׁאוֹתָם יוּכַל לְאַמֵּץ לַמַּמְלָכָה כְּשֶׁיַּעֲלֶה לְכֵס הַמְּלוּכָה.

הַנָּסִיךְ בִּקֵּר בַּאֲרָצוֹת רַבּוֹת וְלָמַד דְּבָרִים רַבִּים טוֹבִים, אוּלָם דָּבָר אֶחָד נֶחֱרַט הֵיטֵב בְּזִכְרוֹנוֹ יוֹתֵר מֵהַכֹּל: כְּשֶׁהִגִּיעַ לְאַחַת הַמְּדִינוֹת בְּאַפְרִיקָה עָרְכוּ לִכְבוֹדוֹ מְסִבָּה גְּדוֹלָה וַאֲרוּחָה מְפֹאֶרֶת כְּיַד הַמֶּלֶךְ. לִפְנֵי שֶׁהָאֵרוּעַ הִתְחִיל, הוּבְאָה אֶל מֶרְכַּז הָאוּלָם אֲלוּנְקָה שֶׁבָּהּ הָיָה מֻטָּל מֵת... רָחֲצוּ אֶת הַגּוּפָה, הִלְבִּישׁוּ אוֹתָהּ בְּתַכְרִיכִים וְהִנִּיחוּהָ בַּאֲרוֹן מֵתִים, וְאָז הוֹצִיאוּ אֶת הָאָרוֹן מֵהָאוּלָם וּמִיָּד לְאַחַר מִכֵּן פָּצְחָה הַתִּזְמֹרֶת בְּמַנְגִּינוֹת שׁוֹבוֹת לֵב וְהַמְּסִבָּה הִתְחִילָה...

בֶּן הַמֶּלֶךְ הָיָה הָמוּם, מֵעוֹלָם לֹא רָאָה מֵת, וּבִכְלָל, הוּא לֹא הֵבִין מַה לְּמֵת בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה?!... כֵּיצַד הֵם מַצְלִיחִים לִשְׂמֹחַ לְאַחַר מַחֲזֶה כֹּה מְדַכֵּא?!

מִיָּד שָׁאַל אֶת מְאָרְחָיו לְפֵשֶׁר הָעִנְיָן, וְאֵלֶּה הִסְבִּירוּ לוֹ: "כָּךְ הוּא מִנְהָגֵנוּ. כְּשֶׁאָנוּ רוֹצִים לִשְׂמֹחַ לְלֹא גְּבוּל וְלִשְׁכֹּחַ מִכָּל דְּאָגָה - אָנוּ מְבִיאִים נִפְטָר לְפָנֵינוּ. כַּאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹ מֻטָּל כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין, אֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכֹל, לִשְׁתּוֹת, לִרְקֹד וְלִשְׂמֹחַ - אָנוּ מַזְכִּירִים לְעַצְמֵנוּ שֶׁעָלֵינוּ לְנַצֵּל אֶת הַזְּמַן כָּל עוֹד אֲנַחְנוּ חַיִּים, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה יֵּלֶד יוֹם..."

הֵם קִיְּמוּ בְּעַצְמָם אֶת דִּבְרֵי הָרְשָׁעִים שֶׁטּוֹעֲנִים: "אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת" (ישעיה כב-יג). וְעַל כָּךְ אָמְרוּ חֲזַ"ל (שבת לא:) עַל הַפָּסוּק "כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָם" (תהילים עג-ד): "אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא דַּיָּן לָרְשָׁעִים שֶׁאֵינָם חֲרֵדִים וַעֲצֵבִים מִיּוֹם הַמִּיתָה, אֶלָּא שֶׁלִּבָּם בָּרִיא לָהֶם כְּאוּלָם". כְּלוֹמַר, הֵם אֲפִלּוּ מַזְכִּירִים לְעַצְמָם אֶת יוֹם הַמִּיתָה כְּדֵי לְהַגְבִּיר אֶת תַּאֲוָתָם!...

חֲזַ"ל הֵבִיאוּ לָנוּ שָׁלֹשׁ עֵצוֹת כֵּיצַד נוּכַל לְנַצֵּחַ אֶת הַיֵּצֶר הָרַע (ברכות ה): יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְאִם זֶה לֹא עָזַר לוֹ - יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע, וְאִם עֲדַיִן יִצְרוֹ גּוֹבֵר עָלָיו - יַזְכִּיר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה. אֲבָל הַזְכָּרַת יוֹם הַמִּיתָה לֹא תּוֹעִיל אִם לֹא קָדְמוּ לְכָךְ לִמּוּד תּוֹרָה וְקַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בִּקְרִיאַת שְׁמַע. אַדְּרַבָּה, זֶה אַף יָכוֹל לְהָבִיא לְתוֹצָאָה הֲפוּכָה! לָכֵן חֲזַ"ל הִקְדִּימוּ לְהַדְרִיךְ אֶת הָאָדָם שֶׁיַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְיִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע, וְרַק לְאַחַר מִכֵּן כָּתְבוּ שֶׁיַּזְכִּיר לְעַצְמוֹ אֶת יוֹם הַמִּיתָה. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	שלח תשפ"ד
	אַל תִּהְיֶה "סוּס"...
	רְדִיפָה אַחֲרֵי תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה... וְאַף ה' חָרָה בָּעָם וַיַּךְ ה' בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד" (יא-לג) יֵשׁ לְהָבִין, עַל מַה יָּצָא הַקֶּצֶף הַנּוֹרָא הַזֶּה? הֲרֵי לְכָל אֶחָד יֵשׁ תַּאֲווֹת. אֶחָד לָקוּי בְּתַאֲווֹת הָאֲכִילָה, אֶחָד בְּתַאֲווֹת הַמָּמוֹן וְאֶחָד בְּתַאֲווֹת אֲחֵרוֹת... אֶלָּא, מִדַּת הַדִּין הָיְתָה מְתוּחָה עֲלֵיהֶם מִפְּנֵי שֶׁהֵם "הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה". כְּלוֹמַר, הִתְאַוּוּ לְהִתְאַוּוֹת! לֹא הָיְתָה לָהֶם סְתָם תַּאֲוָה, אֶלָּא הֵם רָדְפוּ אַחֲרֵי מַה לְּהִתְאַוּוֹת, רָצוּ שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם שְׁאִיפָה לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם תַּכְלִית לִחְיוֹת. וְלָמָּה? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ מְחֻבָּרִים לְלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. הַתּוֹרָה מַחְלִישָׁה אֶת הַיֵּצֶר הָרַע וְאֶת הַמְּשִׁיכָה אַחַר תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה. מִי שֶׁטּוֹעֵם מִטַּעֲמָהּ הַמָּתוֹק שֶׁל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, מֵבִין שֶׁכָּל מַנְעַמֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה הֵם הֶבֶל, אַךְ הֵם עָזְבוּ בְּאֵר מַיִם חַיִּים בַּעֲבוּר בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים, וְלָכֵן נֶעֶנְשׁוּ בְּחֻמְרָה כֹּה גְּדוֹלָה. בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אָנוּ מַזְכִּירִים אֶת הַפָּסוּק מִתְּהִלִּים (לד-יא): "כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב". הַאִם, אָכֵן, לְיִרְאֵי ה' יֵשׁ כָּל מַה שֶּׁהֵם צְרִיכִים? הֲרֵי עֵינֵינוּ רוֹאוֹת לֹא פַּעַם אֲנָשִׁים צַדִּיקִים שֶׁחַיִּים בַּעֲנִיּוּת, אוֹ כְּפִי שֶׁהָרָשֻׁיּוֹת מַגְדִּירוֹת אֶת מַצָּבָם: "מִתַּחַת לְקַו הָעֹנִי". נָבִיא עַל כָּךְ מָשָׁל, שֶׁיַּסְבִּיר אֶת הָעִנְיָן: עָשִׁיר הָלַךְ לְבַקֵּר אֶת חֲבֵרוֹ הֶעָנִי וְהִבְחִין שֶׁאֵין בְּבֵיתוֹ שׁוּם חֶפְצֵי נוֹי, הַכֹּל נִרְאֶה דַּל וּפָשׁוּט בְּהַשְׁוָאָה לְבֵיתוֹ הַמְפֹאָר. הוּא לֹא הָיָה רָגִיל לִרְאוֹת בַּיִת פָּשׁוּט כָּל כָּךְ, וְשָׁאַל אֶת חֲבֵרוֹ בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת: "מָה, אֵין לְךָ פָּמוֹטוֹת מִכֶּסֶף טָהוֹר? אֵין וִילוֹנוֹת, תְּמוּנוֹת, שְׁטִיחִים, מְנוֹרוֹת דֶּקוֹרְטִיבִיּוֹת? חֲסֵרִים לְךָ דְּבָרִים רַבִּים בַּבַּיִת!" הֵשִׁיב חֲבֵרוֹ הֶעָנִי בְּשַׁלְוָה: "אַסְבִּיר לְךָ אֶת הָעִנְיָן בְּמָשָׁל": אָדָם הָלַךְ לְבַקֵּר אֶת חֲבֵרוֹ. בְּמַהֲלַךְ הַבִּקּוּר דִּבְּרוּ הַחֲבֵרִים עַל עִנְיְנֵי בְּרִיאוּת. שָׁאַל הָאֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ: "תַּגִּיד לִי, אֵילוּ תְּרוּפוֹת אַתָּה נוֹטֵל? אַתָּה יָכוֹל לְהַרְאוֹת לִי אֶת קֻפְסַת הַתְּרוּפוֹת שֶׁלְּךָ?" "תְּרוּפוֹת?!" – תָּמַהּ חֲבֵרוֹ – "אֵינֶנִּי נוֹטֵל שׁוּם תְּרוּפָה!" "כֵּיצַד זֶה יִתָּכֵן?! הֲרֵי זֶה פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ! אֲנִי נוֹטֵל כַּדּוּרִים בַּבֹּקֶר וּבַצָּהֳרַיִם, וְלִפְנֵי הָאֹכֶל וְלִפְנֵי הַשֵּׁנָה אֲנִי בּוֹלֵעַ עוֹד שְׁלֹשָׁה כַּדּוּרִים לְדִלּוּל הַדָּם". "אֵין כָּאן שׁוּם סַכָּנָה!" הֵשִׁיב חֲבֵרוֹ. "אַתָּה חוֹלָנִי, לָכֵן אַתָּה צָרִיךְ אֶת כָּל הַתְּרוּפוֹת הַלָּלוּ בִּשְׁבִיל בְּרִיאוּתְךָ, אֲבָל אֲנִי, בָּרוּךְ ה', בָּרִיא גַּם בְּלִי כָּל הַכַּדּוּרִים הַלָּלוּ!" פָּנָה הֶעָנִי לַחֲבֵרוֹ הֶעָשִׁיר וְשָׁאַל אוֹתוֹ: "הֵבַנְתָּ אֶת הַנִּמְשָׁל? אַתָּה בְּגֶדֶר שֶׁל 'חוֹלֶה' כִּי אַתָּה חַיָּב לִרְאוֹת חֶפְצֵי אֻמָּנוּת וּמוֹתָרוֹת כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ טוֹב. אֲבָל אֲנִי מְשֻׁחְרָר מִכָּל הַמּוֹתָרוֹת הַלָּלוּ, וְטוֹב לִי גַּם בִּלְעֲדֵיהֶן. אֲנִי מְאֻשָּׁר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לִי!" זוֹ כַּוָּנַת הַפָּסוּק "וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב". אָמְנָם, לֹא תָּמִיד לַצַּדִּיקִים יֵשׁ הַכֹּל, אֲבָל הֵם אֵינָם מַרְגִּישִׁים מִסְכֵּנִים בִּגְלַל זֶה, הֵם חַיִּים בְּאֹשֶׁר גַּם לְלֹא כָּל תַּעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה. וּכְבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ". הִקְשָׁה הַגָּאוֹן רַבִּי עֲזַרְיָה פִּיג'וֹ זַצַ"ל: לִכְאוֹרָה הָיָה צָרִיךְ לִקְרֹא לַמָּקוֹם "קִבְרוֹת הַמִּתְאַוִּים" וְלֹא "קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה". וְתֵרֵץ, שֶׁכַּאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רָאוּ בְּמוֹ עֵינֵיהֶם אֶת סוֹפָם הָרַע וְהַמַּר שֶׁל הַמִּתְאַוִּים - בָּטְלוּ כָּל תַּאֲווֹתֵיהֶם, וְלָכֵן נִקְרָא הַמָּקוֹם "קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה", שֶׁשָּׁם נִקְבְּרוּ כָּל הַתַּאֲווֹת! (בִינָה לַעִתִּים) בַּסֵּפֶר הַנִּפְלָא "אוֹצְרוֹתֵינוּ" מוּבָא עַל כָּךְ מַעֲשֶׂה מְעוֹרֵר, שֶׁאוֹתוֹ סִפֵּר רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זַצַ"ל (בן יהוידע, שבת לא:): הַמֶּלֶךְ שָׁלַח אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ, יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר, לְמַסַּע בְּחוּץ לָאָרֶץ. הוּא רָצָה שֶׁיִּלְמַד מִכָּל מְדִינָה וּמְדִינָה מִנְהָגִים וְחֻקִּים טוֹבִים שֶׁאוֹתָם יוּכַל לְאַמֵּץ לַמַּמְלָכָה כְּשֶׁיַּעֲלֶה לְכֵס הַמְּלוּכָה. הַנָּסִיךְ בִּקֵּר בַּאֲרָצוֹת רַבּוֹת וְלָמַד דְּבָרִים רַבִּים טוֹבִים, אוּלָם דָּבָר אֶחָד נֶחֱרַט הֵיטֵב בְּזִכְרוֹנוֹ יוֹתֵר מֵהַכֹּל: כְּשֶׁהִגִּיעַ לְאַחַת הַמְּדִינוֹת בְּאַפְרִיקָה עָרְכוּ לִכְבוֹדוֹ מְסִבָּה גְּדוֹלָה וַאֲרוּחָה מְפֹאֶרֶת כְּיַד הַמֶּלֶךְ. לִפְנֵי שֶׁהָאֵרוּעַ הִתְחִיל, הוּבְאָה אֶל מֶרְכַּז הָאוּלָם אֲלוּנְקָה שֶׁבָּהּ הָיָה מֻטָּל מֵת... רָחֲצוּ אֶת הַגּוּפָה, הִלְבִּישׁוּ אוֹתָהּ בְּתַכְרִיכִים וְהִנִּיחוּהָ בַּאֲרוֹן מֵתִים, וְאָז הוֹצִיאוּ אֶת הָאָרוֹן מֵהָאוּלָם וּמִיָּד לְאַחַר מִכֵּן פָּצְחָה הַתִּזְמֹרֶת בְּמַנְגִּינוֹת שׁוֹבוֹת לֵב וְהַמְּסִבָּה הִתְחִילָה... בֶּן הַמֶּלֶךְ הָיָה הָמוּם, מֵעוֹלָם לֹא רָאָה מֵת, וּבִכְלָל, הוּא לֹא הֵבִין מַה לְּמֵת בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה?!... כֵּיצַד הֵם מַצְלִיחִים לִשְׂמֹחַ לְאַחַר מַחֲזֶה כֹּה מְדַכֵּא?! מִיָּד שָׁאַל אֶת מְאָרְחָיו לְפֵשֶׁר הָעִנְיָן, וְאֵלֶּה הִסְבִּירוּ לוֹ: "כָּךְ הוּא מִנְהָגֵנוּ. כְּשֶׁאָנוּ רוֹצִים לִשְׂמֹחַ לְלֹא גְּבוּל וְלִשְׁכֹּחַ מִכָּל דְּאָגָה - אָנוּ מְבִיאִים נִפְטָר לְפָנֵינוּ. כַּאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹ מֻטָּל כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין, אֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכֹל, לִשְׁתּוֹת, לִרְקֹד וְלִשְׂמֹחַ - אָנוּ מַזְכִּירִים לְעַצְמֵנוּ שֶׁעָלֵינוּ לְנַצֵּל אֶת הַזְּמַן כָּל עוֹד אֲנַחְנוּ חַיִּים, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה יֵּלֶד יוֹם..." הֵם קִיְּמוּ בְּעַצְמָם אֶת דִּבְרֵי הָרְשָׁעִים שֶׁטּוֹעֲנִים: "אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת" (ישעיה כב-יג). וְעַל כָּךְ אָמְרוּ חֲזַ"ל (שבת לא:) עַל הַפָּסוּק "כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָם" (תהילים עג-ד): "אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא דַּיָּן לָרְשָׁעִים שֶׁאֵינָם חֲרֵדִים וַעֲצֵבִים מִיּוֹם הַמִּיתָה, אֶלָּא שֶׁלִּבָּם בָּרִיא לָהֶם כְּאוּלָם". כְּלוֹמַר, הֵם אֲפִלּוּ מַזְכִּירִים לְעַצְמָם אֶת יוֹם הַמִּיתָה כְּדֵי לְהַגְבִּיר אֶת תַּאֲוָתָם!... חֲזַ"ל הֵבִיאוּ לָנוּ שָׁלֹשׁ עֵצוֹת כֵּיצַד נוּכַל לְנַצֵּחַ אֶת הַיֵּצֶר הָרַע (ברכות ה): יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְאִם זֶה לֹא עָזַר לוֹ - יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע, וְאִם עֲדַיִן יִצְרוֹ גּוֹבֵר עָלָיו - יַזְכִּיר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה. אֲבָל הַזְכָּרַת יוֹם הַמִּיתָה לֹא תּוֹעִיל אִם לֹא קָדְמוּ לְכָךְ לִמּוּד תּוֹרָה וְקַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בִּקְרִיאַת שְׁמַע. אַדְּרַבָּה, זֶה אַף יָכוֹל לְהָבִיא לְתוֹצָאָה הֲפוּכָה! לָכֵן חֲזַ"ל הִקְדִּימוּ לְהַדְרִיךְ אֶת הָאָדָם שֶׁיַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְיִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע, וְרַק לְאַחַר מִכֵּן כָּתְבוּ שֶׁיַּזְכִּיר לְעַצְמוֹ אֶת יוֹם הַמִּיתָה. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)