Otzarot-Article

"לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת" (כג-ב) הוּא נֶעֱמַד בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב וְרֹאשׁוֹ נָטוּי כְּלַפֵּי מַעְלָה. זֶה שֶׁהָלַךְ אַחֲרָיו תָּהָה, מִי יוֹדֵעַ עַל מָה הוּא צוֹפֶה שָׁם בַּמְּרוֹמִים? נָשָׂא אַף הוּא אֶת עֵינָיו וְהֵחֵל מְשׁוֹטֵט בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים... אַחֲרֵיהֶם כְּבָר הִצְטָרְפוּ עוֹד וְעוֹד בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר נֶעֶמְדוּ בְּשׁוּרָה הֲזוּיָה, וְכֻלָּם מְחַפְּשִׂים בְּעֵינֵיהֶם בִּדְמָמָה מֻחְלֶטֶת אַחֲרֵי הַבִּלְתִּי נִרְאֶה.

לְאַחַר חָמֵשׁ דַּקּוֹת הוֹרִיד הָרִאשׁוֹן אֶת רֹאשׁוֹ, יִשֵּׁר אֶת כְּתֵפָיו וְרָצָה לְהַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת. "הֵי, לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?!" עֲצָרוּהוּ כֻּלָּם בִּתְהִיָּה, "מָה רָאִיתָ?" הִתְפַּלְּאוּ.

"שׁוּם דָּבָר", נִבְהַל הָרִאשׁוֹן מֵהַמִּתְקָפָה. "בְּסַךְ הַכֹּל נָטַף לִי דָּם מֵהָאַף, נֶאֱלַצְתִּי לַעֲצֹר, לְהָרִים אֶת הָרֹאשׁ וּלְחַכּוֹת בְּסַבְלָנוּת שֶׁהַשֶּׁטֶף יִפָּסֵק"...

בְּסִפְרוֹ "מֵי מְנוּחוֹת" כּוֹתֵב הַגָּאוֹן רַבִּי רְפָאֵל בָּרְדוּגוֹ זצ"ל, מִגְּדוֹלֵי חַכְמֵי מָרוֹקוֹ לִפְנֵי כְּמָאתַיִם שָׁנָה, שֶׁלִּפְעָמִים אָדָם יוֹדֵעַ עַל נֹהַג מְסֻיָּם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, אַךְ בְּכָל זֹאת נוֹהֵג בּוֹ, כִּי הוּא נִמְשָׁךְ אַחַר הָרַבִּים שֶׁנּוֹהֲגִים לְהָקֵל רֹאשׁ בַּדָּבָר. וְעַל כָּךְ הִזְהִירָה הַתּוֹרָה "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת" - אַל תִּמָּשֵׁךְ אַחֲרֵי הָרַבִּים בְּדָבָר שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא רַע.

וּבֶאֱמֶת, יֶשְׁנָם אִסּוּרִים שֶׁשָּׁוִים בְּחֻמְרָתָם לְאִסּוּרִים אֲחֵרִים אוֹ שֶׁאֲפִלּוּ חֲמוּרִים מֵהֶם, וּבְכָל זֹאת, רוֹאִים אָנוּ שֶׁאֲנָשִׁים מְזַלְזְלִים בָּהֶם וּמַחְמִירִים דַּוְקָא בָּאִסּוּרִים הַקַּלִּים. פְּעָמִים רַבּוֹת נוֹבֵעַ הַדָּבָר מִכָּךְ שֶׁהָאִסּוּרִים הַחֲמוּרִים הַלָּלוּ נִפְרְצוּ, וְהָעוֹלָם נוֹהֵג לְהָקֵל בָּהֶם רֹאשׁ, וְאִלּוּ בָּאִסּוּרִים הַקַּלִּים רַבִּים מַחְמִירִים. אֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים לְמָשָׁל, אִישׁ לֹא יָהִין לְחַלֵּל, וְאִלּוּ שַׁבָּת, שֶׁחֻמְרָתָהּ גְּדוֹלָה יוֹתֵר, רַבִּים לְצַעֲרֵנוּ אֵינָם שׁוֹמְרִים כַּהֲלָכָה. הוּא הַדָּבָר בְּעִנְיְנֵי גֶּזֶל וּצְנִיעוּת. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁמַּחְמִירִים בָּהֶם מְאוֹד, וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁפְּרוּצִים בָּהֶם, לְלֹא קֶשֶׁר לְחֻמְרַת הַדְּבָרִים.

וּמְסַפְּרִים בַּהֲלָצָה עַל יְהוּדִי שֶׁהָיָה מֵבִיא בְּכָל בֹּקֶר קַנְקַן חָלָב לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּבְכָל יוֹם הָיָה מוֹצֵא אֶת הַקַּנְקַן רֵיק! כָּתַב עָלָיו "פְּרָטִי" - לֹא עָזַר. כָּתַב "לֹא לָקַחַת!" - לֹא עָזַר. כָּתַב "גֶּזֶל גָּמוּר מִדְּאוֹרַיְתָא!" - גַּם לֹא עָזַר... כָּתַב עָלָיו "כָּשֵׁר" לֹא בְּהֶכְשֵׁר הַבָּדָ"ץ - אַף אֶחָד לֹא נָגַע בּוֹ... לְמָחֳרָת, מָצָא פֶּתֶק עַל הַקַּנְקַן 'אֲנִי לֹא מוֹחֵל לְךָ שֶׁהִכְשַׁלְתָּ אוֹתִי עַד הַיּוֹם בַּחֲלַב עַכּוּ"ם'...

מִסְתַּבֵּר שֶׁזּוֹ אַחַת הַדְּרָכִים שֶׁיֵּשׁ לַיֵּצֶר הָרַע, דֶּרֶךְ הַנִּקְרֵאת "כֻּ-לָּ-ם!" הַיֵּצֶר מַרְאֶה לָאָדָם תְּמוּנָה מְעֻוֶּתֶת שֶׁל "כֻּלָּם עוֹשִׂים כָּךְ", וַהֲרֵי לֹא יִתָּכֵן מַצָּב שֶׁ"כֻּ-לָּ-ם" טוֹעִים וְחוֹטְאִים, אִם כֵּן מָה הַבְּעָיָה לַעֲשׂוֹת אֶת אֲשֶׁר כֻּלָּם עוֹשִׂים.

וְעוֹד מְנַחֵם הַיֵּצֶר בַּ"חֲצִי נֶחָמָה", שֶׁגַּם אִם כֻּלָּם טוֹעִים, לְפָחוֹת כֻּלָּם יְקַבְּלוּ אֶת הָעֹנֶשׁ בְּיַחַד, וְלֹא יִהְיֶה זֶה כָּל כָּךְ נוֹרָא... מוּבָן שֶׁזּוֹהִי "צָרַת רַבִּים נֶחָמַת שׁוֹטִים", וְכִי בִּגְלַל שֶׁהַרְבֵּה אֲנָשִׁים חוֹלִים בְּמַחֲלָה מְסֻיֶּמֶת, יִרְצֶה מִישֶׁהוּ נוֹסָף לַחֲלוֹת בָּהּ?!

וְעוֹד, שֶׁבַּשָּׁמַיִם יִטְעֲנוּ כְּלַפֵּי אוֹתוֹ אָדָם, שֶׁעֲבוֹדַת ה' שֶׁלּוֹ אֵינָהּ מִפַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, אֶלָּא מֵחֲמַת הַחֶבְרָה. בְּדָבָר שֶׁהַצִּבּוּר כֻּלָּם מַחְמִירִים, הוּא מִתְבַּיֵּשׁ לֹא לְהַחֲמִיר בִּגְלָלָם, וְאִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֲנָשִׁים רְגִילִים לְהָקֵל, הוּא גַּם מֵקֵל...

עִם זֹאת, כָּאן הַמָּקוֹם לְהַדְגִּישׁ, כִּי כְּפִי שֶׁאָסוּר לִהְיוֹת חֵלֶק מִ"תּוֹפַעַת הָעֵדֶר" וְתַרְבּוּת הַהֲמוֹנִים, בְּאוֹתָהּ מִדָּה אָסוּר בְּהֶחְלֵט לִהְיוֹת 'חָכָם' יוֹתֵר מִכֻּלָּם. כְּמוֹ אוֹתוֹ אִישׁ שֶׁהִתְקַשֵּׁר לְאִשְׁתּוֹ מִכְּבִישׁ יְרוּשָׁלַיִם-תֵּל אָבִיב. "תִּזָּהֵר שָׁם בַּכְּבִישׁ", אוֹמֶרֶת לוֹ הָאִשָּׁה, "שָׁמַעְתִּי שֶׁבִּכְבִישׁ יְרוּשָׁלַיִם-תֵּל אָבִיב יֵשׁ אֵיזֶה מְשֻׁגָּע שֶׁנּוֹסֵעַ נֶגֶד הַתְּנוּעָה". "אֶחָד?!" עוֹנֶה לָהּ הָאִישׁ, "יֵשׁ כָּאן מֵאוֹת כָּאֵלֶּה!"...

פְּעָמִים שֶׁהַשְּׂחִיָּה נֶגֶד הַזֶּרֶם נוֹבַעַת גַּם הִיא מֵהַשְׁפָּעַת הַיֵּצֶר, לָכֵן, כְּדֵי לְקַבֵּל הַחְלָטָה נְכוֹנָה, יֵשׁ לִשְׁאֹל דַּעַת תּוֹרָה. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	בהעלתך תשפ"ד
	שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם
	"לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת" (כג-ב) הוּא נֶעֱמַד בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב וְרֹאשׁוֹ נָטוּי כְּלַפֵּי מַעְלָה. זֶה שֶׁהָלַךְ אַחֲרָיו תָּהָה, מִי יוֹדֵעַ עַל מָה הוּא צוֹפֶה שָׁם בַּמְּרוֹמִים? נָשָׂא אַף הוּא אֶת עֵינָיו וְהֵחֵל מְשׁוֹטֵט בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים... אַחֲרֵיהֶם כְּבָר הִצְטָרְפוּ עוֹד וְעוֹד בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר נֶעֶמְדוּ בְּשׁוּרָה הֲזוּיָה, וְכֻלָּם מְחַפְּשִׂים בְּעֵינֵיהֶם בִּדְמָמָה מֻחְלֶטֶת אַחֲרֵי הַבִּלְתִּי נִרְאֶה. לְאַחַר חָמֵשׁ דַּקּוֹת הוֹרִיד הָרִאשׁוֹן אֶת רֹאשׁוֹ, יִשֵּׁר אֶת כְּתֵפָיו וְרָצָה לְהַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת. "הֵי, לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?!" עֲצָרוּהוּ כֻּלָּם בִּתְהִיָּה, "מָה רָאִיתָ?" הִתְפַּלְּאוּ. "שׁוּם דָּבָר", נִבְהַל הָרִאשׁוֹן מֵהַמִּתְקָפָה. "בְּסַךְ הַכֹּל נָטַף לִי דָּם מֵהָאַף, נֶאֱלַצְתִּי לַעֲצֹר, לְהָרִים אֶת הָרֹאשׁ וּלְחַכּוֹת בְּסַבְלָנוּת שֶׁהַשֶּׁטֶף יִפָּסֵק"... בְּסִפְרוֹ "מֵי מְנוּחוֹת" כּוֹתֵב הַגָּאוֹן רַבִּי רְפָאֵל בָּרְדוּגוֹ זצ"ל, מִגְּדוֹלֵי חַכְמֵי מָרוֹקוֹ לִפְנֵי כְּמָאתַיִם שָׁנָה, שֶׁלִּפְעָמִים אָדָם יוֹדֵעַ עַל נֹהַג מְסֻיָּם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, אַךְ בְּכָל זֹאת נוֹהֵג בּוֹ, כִּי הוּא נִמְשָׁךְ אַחַר הָרַבִּים שֶׁנּוֹהֲגִים לְהָקֵל רֹאשׁ בַּדָּבָר. וְעַל כָּךְ הִזְהִירָה הַתּוֹרָה "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת" - אַל תִּמָּשֵׁךְ אַחֲרֵי הָרַבִּים בְּדָבָר שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא רַע. וּבֶאֱמֶת, יֶשְׁנָם אִסּוּרִים שֶׁשָּׁוִים בְּחֻמְרָתָם לְאִסּוּרִים אֲחֵרִים אוֹ שֶׁאֲפִלּוּ חֲמוּרִים מֵהֶם, וּבְכָל זֹאת, רוֹאִים אָנוּ שֶׁאֲנָשִׁים מְזַלְזְלִים בָּהֶם וּמַחְמִירִים דַּוְקָא בָּאִסּוּרִים הַקַּלִּים. פְּעָמִים רַבּוֹת נוֹבֵעַ הַדָּבָר מִכָּךְ שֶׁהָאִסּוּרִים הַחֲמוּרִים הַלָּלוּ נִפְרְצוּ, וְהָעוֹלָם נוֹהֵג לְהָקֵל בָּהֶם רֹאשׁ, וְאִלּוּ בָּאִסּוּרִים הַקַּלִּים רַבִּים מַחְמִירִים. אֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים לְמָשָׁל, אִישׁ לֹא יָהִין לְחַלֵּל, וְאִלּוּ שַׁבָּת, שֶׁחֻמְרָתָהּ גְּדוֹלָה יוֹתֵר, רַבִּים לְצַעֲרֵנוּ אֵינָם שׁוֹמְרִים כַּהֲלָכָה. הוּא הַדָּבָר בְּעִנְיְנֵי גֶּזֶל וּצְנִיעוּת. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁמַּחְמִירִים בָּהֶם מְאוֹד, וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁפְּרוּצִים בָּהֶם, לְלֹא קֶשֶׁר לְחֻמְרַת הַדְּבָרִים. וּמְסַפְּרִים בַּהֲלָצָה עַל יְהוּדִי שֶׁהָיָה מֵבִיא בְּכָל בֹּקֶר קַנְקַן חָלָב לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּבְכָל יוֹם הָיָה מוֹצֵא אֶת הַקַּנְקַן רֵיק! כָּתַב עָלָיו "פְּרָטִי" - לֹא עָזַר. כָּתַב "לֹא לָקַחַת!" - לֹא עָזַר. כָּתַב "גֶּזֶל גָּמוּר מִדְּאוֹרַיְתָא!" - גַּם לֹא עָזַר... כָּתַב עָלָיו "כָּשֵׁר" לֹא בְּהֶכְשֵׁר הַבָּדָ"ץ - אַף אֶחָד לֹא נָגַע בּוֹ... לְמָחֳרָת, מָצָא פֶּתֶק עַל הַקַּנְקַן 'אֲנִי לֹא מוֹחֵל לְךָ שֶׁהִכְשַׁלְתָּ אוֹתִי עַד הַיּוֹם בַּחֲלַב עַכּוּ"ם'... מִסְתַּבֵּר שֶׁזּוֹ אַחַת הַדְּרָכִים שֶׁיֵּשׁ לַיֵּצֶר הָרַע, דֶּרֶךְ הַנִּקְרֵאת "כֻּ-לָּ-ם!" הַיֵּצֶר מַרְאֶה לָאָדָם תְּמוּנָה מְעֻוֶּתֶת שֶׁל "כֻּלָּם עוֹשִׂים כָּךְ", וַהֲרֵי לֹא יִתָּכֵן מַצָּב שֶׁ"כֻּ-לָּ-ם" טוֹעִים וְחוֹטְאִים, אִם כֵּן מָה הַבְּעָיָה לַעֲשׂוֹת אֶת אֲשֶׁר כֻּלָּם עוֹשִׂים. וְעוֹד מְנַחֵם הַיֵּצֶר בַּ"חֲצִי נֶחָמָה", שֶׁגַּם אִם כֻּלָּם טוֹעִים, לְפָחוֹת כֻּלָּם יְקַבְּלוּ אֶת הָעֹנֶשׁ בְּיַחַד, וְלֹא יִהְיֶה זֶה כָּל כָּךְ נוֹרָא... מוּבָן שֶׁזּוֹהִי "צָרַת רַבִּים נֶחָמַת שׁוֹטִים", וְכִי בִּגְלַל שֶׁהַרְבֵּה אֲנָשִׁים חוֹלִים בְּמַחֲלָה מְסֻיֶּמֶת, יִרְצֶה מִישֶׁהוּ נוֹסָף לַחֲלוֹת בָּהּ?! וְעוֹד, שֶׁבַּשָּׁמַיִם יִטְעֲנוּ כְּלַפֵּי אוֹתוֹ אָדָם, שֶׁעֲבוֹדַת ה' שֶׁלּוֹ אֵינָהּ מִפַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, אֶלָּא מֵחֲמַת הַחֶבְרָה. בְּדָבָר שֶׁהַצִּבּוּר כֻּלָּם מַחְמִירִים, הוּא מִתְבַּיֵּשׁ לֹא לְהַחֲמִיר בִּגְלָלָם, וְאִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֲנָשִׁים רְגִילִים לְהָקֵל, הוּא גַּם מֵקֵל... עִם זֹאת, כָּאן הַמָּקוֹם לְהַדְגִּישׁ, כִּי כְּפִי שֶׁאָסוּר לִהְיוֹת חֵלֶק מִ"תּוֹפַעַת הָעֵדֶר" וְתַרְבּוּת הַהֲמוֹנִים, בְּאוֹתָהּ מִדָּה אָסוּר בְּהֶחְלֵט לִהְיוֹת 'חָכָם' יוֹתֵר מִכֻּלָּם. כְּמוֹ אוֹתוֹ אִישׁ שֶׁהִתְקַשֵּׁר לְאִשְׁתּוֹ מִכְּבִישׁ יְרוּשָׁלַיִם-תֵּל אָבִיב. "תִּזָּהֵר שָׁם בַּכְּבִישׁ", אוֹמֶרֶת לוֹ הָאִשָּׁה, "שָׁמַעְתִּי שֶׁבִּכְבִישׁ יְרוּשָׁלַיִם-תֵּל אָבִיב יֵשׁ אֵיזֶה מְשֻׁגָּע שֶׁנּוֹסֵעַ נֶגֶד הַתְּנוּעָה". "אֶחָד?!" עוֹנֶה לָהּ הָאִישׁ, "יֵשׁ כָּאן מֵאוֹת כָּאֵלֶּה!"... פְּעָמִים שֶׁהַשְּׂחִיָּה נֶגֶד הַזֶּרֶם נוֹבַעַת גַּם הִיא מֵהַשְׁפָּעַת הַיֵּצֶר, לָכֵן, כְּדֵי לְקַבֵּל הַחְלָטָה נְכוֹנָה, יֵשׁ לִשְׁאֹל דַּעַת תּוֹרָה. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)