Otzarot-Article

בְּלֵב הָאֱמוּנָה

"הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ" (לב-ד) בְּפָסוּק זֶה גָּלוּם יְסוֹד הָאֱמוּנָה בַּה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֵינוּ, הַכֹּל בְּדִין וּבְמִשְׁפָּט מְדֻקְדָּק. וְלָכֵן, לֹא מְשַׁנֶּה מָה עוֹבֵר עָלֵינוּ, צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה בְּצוּר יִשְׂרָאֵל, כִּי אֵין לָנוּ בִּלְתּוֹ! אֱמוּנָה שְׁלֵמָה כּוֹלֶלֶת בְּתוֹכָהּ שְׁנֵי דְּבָרִים עִקָּרִיִּים:

הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה, וְהַכֹּל לְטוֹבָה! אִם אָדָם יַחְדִּיר לְהַכָּרָתוֹ אֶת שְׁנֵי הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, אֱמוּנָתוֹ בַּה' יִתְבָּרַךְ תִּהְיֶה אֵיתָנָה וְיַצִּיבָה, וּלְעוֹלָם לֹא יִשְׁאַל: "לָמָּה?!" אוֹ "מַדּוּעַ דַּוְקָא אֲנִי?" הוּא גַּם לְעוֹלָם לֹא יַחְמִיץ אֶת פַּרְצוּפוֹ אוֹ יִתְעַצֵּב אִם הַדְּבָרִים לֹא יֵלְכוּ לְפִי תָּכְנִיּוֹתָיו, וְגַם אִם יִפְּלוּ עָלָיו יִסּוּרִים, הוּא יֵדַע כֵּיצַד לְקַבְּלָם בְּאַהֲבָה, לֹא יִפֹּל בְּרוּחוֹ, וּבֶטַח שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר אַחֲרֵי הַנְהָגַת ה' עִמּוֹ, חָלִילָה.

מַעֲשֶׂה בְּרוֹפֵא יְהוּדִי שֶׁהַמֶּלֶךְ קָצַף עָלָיו וְהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ לְבֵית הָאֲסוּרִים. הוּא שָׁהָה בְּמָקוֹם צַר וְאָפֵל, קָשְׁרוּ אֶת רַגְלָיו בַּנְחֻשְׁתַּיִם, וּבְכָל יוֹם הָיוּ נוֹתְנִים לוֹ לֶאֱכֹל רַק לֶחֶם שְׂעוֹרִים וְלִשְׁתּוֹת קִיתוֹן שֶׁל מַיִם.

הַמֶּלֶךְ צִוָּה שֶׁיְּדַוְּחוּ לוֹ עַל מַצָּבוֹ כִּי יָדַע שֶׁהוּא אִישׁ חָכָם מְאֹד, וְהִסְתַּקְרֵן לָדַעַת כֵּיצַד הַמַּאֲסָר יַשְׁפִּיעַ עָלָיו. לְאַחַר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת, אָמְרוּ לַמֶּלֶךְ כִּי זִיו פָּנָיו לֹא הִשְׁתַּנָּה וּבְשָׂרוֹ לֹא כָּחַשׁ. כְּשֶׁשְּׁאָלוּהוּ כֵּיצַד הַמַּצָּב לֹא הִשְׁפִּיעַ עָלָיו לְרָעָה, עָנָה:

"לָקַחְתִּי שִׁבְעָה סַמְמָנִים וְעֵרַבְתִּי אוֹתָם יַחַד, וּבְכָל יוֹם אֲנִי שׁוֹתֶה מֵהַשִּׁקּוּי הַזֶּה".

"אֵיזֶה שִׁקּוּי?" הִסְתַּקְרְנוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ. הֵשִׁיב הָרוֹפֵא: "הַסַּם הָרִאשׁוֹן: הַבִּטָּחוֹן בַּה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁיָּכוֹל לְהַצִּיל אוֹתִי מִכָּל צָרָה וְיָגוֹן וּבִמְיֻחָד מִפְּנֵי גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ . הַסַּם הַשֵּׁנִי: הַתִּקְוָה וְהַתּוֹחֶלֶת לִישׁוּעַת ה'. שֶׁכָּל מִי שֶׁסְּבָבוּהוּ יִסּוּרִים וְהִקִּיפוּהוּ תְּלָאוֹת – יְקַוֶּה וְיוֹחִיל שֶׁתָּבוֹא הַתְּשׁוּעָה בְּכָל יוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְאַבֵּד בְּצָרָתוֹ. הַסַּם הַשְּׁלִישִׁי: הַהֲבָנָה כִּי חֶטְאִי גָּרַם לִי צָרָתִי וּבַעֲווֹנִי נִלְכַּדְתִּי בְּפַח מוֹקְשִׁי, וּפִשְׁעִי הִרְחִיק הַטּוֹב מִמֶּנִּי. וְהוֹאִיל וַאֲנִי הָיִיתִי הַסִּבָּה לְרָעָתִי, לָמָּה אָלִין וְאֶתְרַעֵם וְהָיִיתִי חוֹטֵא בְּנַפְשִׁי? הַסַּם הָרְבִיעִי: הַהֲבָנָה כִּי אִם לֹא אַבְלִיג עַל צָרוֹתַי, מָה אֶעֱשֶׂה? הֲיֵשׁ בְּיָדִי דָּבָר לַעֲשׂוֹת? גְּזֵרַת מֶלֶךְ עָלַי וּמַה תּוֹעִיל הַתְּלוּנָה?! וְלָמָּה אָקוּץ בְּמוּסַר ה' יִתְבָּרַךְ וּבְתוֹכְחוֹתָיו, לָמָּה אָמוּת בְּלֹא עִתִּי? הַסַּם הַחֲמִישִׁי: הַיְדִיעָה כִּי לְטוֹבָתִי ה' יִתְבָּרַךְ מְיַסֵּר אוֹתִי, הוּא מְמָרֵק אֶת עֲווֹנוֹתַי בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁאֶזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁכָּל הַמְדֻכָּא בְּיִסּוּרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, נוֹחֵל אֶת הָעוֹלָם הַבָּא. הַסַּם הַשִּׁשִּׁי: הַשִּׂמְחָה בְּחֶלְקִי וְהַהוֹדָיָה וְהַשֶּׁבַח לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ צָרוֹת רָעוֹת מֵאֵלּוּ. הַסַּם הַשְּׁבִיעִי: הַיְדִיעָה כִּי יְשׁוּעַת ה' כְּהֶרֶף עַיִן וְלֹא קָצְרָה יָדוֹ מִלְּהוֹשִׁיעַ, וְהוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאֵנִי מִמְּצוּקוֹתַי", חִיֵּךְ הָרוֹפֵא.

מִיָּד כַּאֲשֶׁר סִפְּרוּ זֹאת לַמֶּלֶךְ, הוּא צִוָּה לְהוֹצִיא אֶת חֲכַם הַיְּהוּדִים מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְעָשָׂה לוֹ כְּבוֹד מְלָכִים.

ר' בִּנְיָמִין מֵהודאהז, הָיָה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ. כָּךְ הוּא סִפֵּר עַל נֵס הַצָּלָתוֹ וְהִצַּלְתָּ בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ: כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ הַגֶּרְמָנִים לְהוּנְגַרְיָה, נִכְנְסוּ חַיָּלִים אֶל בֵּיתֵנוּ וְגִיְּסוּ אֶת אָבִי לַצָּבָא הַהוּנְגָרִי. לִפְנֵי שֶׁיָּצָא מֵהַבַּיִת, אָמַר אָבִי לְכָל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה: "הַיּוֹם, כְּשֶׁכֻּלָּנוּ בְּסַכָּנָה וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מַה טּוֹב עֲבוּרוֹ, לֹא כְּדַאי שֶׁאָדָם יִבְחַר לְעַצְמוֹ אֶת גּוֹרָלוֹ, אֶלָּא יֵלֵךְ לְהֵיכָן שֶׁיּוֹלִיכוּהוּ מֵהַשָּׁמַיִם וִיקַיֵּם בְּנַפְשׁוֹ: "נִפְּלָה נָּא בְיַד ה' כִּי רַבִּים רַחֲמָיו" (שמואל ב' כד-יד).

דְּמָעוֹת רַבּוֹת נִשְׁפְּכוּ בְּבֵיתֵנוּ בְּלֵיל הַמְּרוֹרִים הַהוּא. בַּבֹּקֶר, אִמִּי הִתְעַשְּׁתָה וְהֵחֵלָּה לְבָרֵר כֵּיצַד לְהַצִּיל אֶת הַיְלָדִים. רֹב הַיְּהוּדִים הִסְתִּירוּ אֶת יַלְדֵיהֶם בְּבָתֵּי אִכָּרִים שֶׁהִסְכִּימוּ לְהַסְתִּירָם תְּמוּרַת הַעֲסָקָתָם בַּעֲבוֹדוֹת שׁוֹנוֹת. חֵלֶק מֵהַהוֹרִים, שָׁלְחוּ אֶת יַלְדֵיהֶם לְמִנְזָרִים, אֲבָל עַל כָּךְ אִמִּי לֹא הָיְתָה מוּכָנָה לִשְׁמֹעַ.

אַחַד הָאִכָּרִים סָקַר אֶת קְבוּצַת הַיְלָדִים הַגְּדוֹלָה שֶׁהִגִּיעָה אֵלָיו, וּבָחַר לוֹ כַּמָּה יְלָדִים. אוֹתָנוּ הוּא לֹא בָּחַר. אִמָּא רָצְתָה לָלֶכֶת אֵלָיו וּלְבַקֵּשׁ שֶׁיִּקַּח גַּם אוֹתָנוּ, אַךְ בָּכִיתִי וְהִזְכַּרְתִּי לָהּ: "אַבָּא אָמַר לֹא לִבְחֹר אֶת הַגּוֹרָל!" אִמָּא שָׁמְעָה לִי.

בְּנֵי הַמַּזָּל נִלְקְחוּ עִם הָאִכָּר הַזֶּה, וַאֲנַחְנוּ נִשְׁאַרְנוּ שָׁם חַסְרֵי אוֹנִים. כַּעֲבֹר זְמַן מָה, הִגִּיעַ אִכָּר אַחֵר וְהוּא בָּחַר לָקַחַת אוֹתָנוּ. אִמָּא חָזְרָה הַבַּיְתָה וְחִפְּשָׂה גַּם עֲבוּרָהּ מְקוֹם מִסְתּוֹר.

כְּשֶׁבְּשׂוֹרַת הַשִּׁחְרוּר הִגִּיעָה, חָלַפְנוּ עַל פְּנֵי הַמֶּשֶׁק שֶׁל הָאִכָּר הָרִאשׁוֹן, כְּדֵי לִרְאוֹת מַה שְּׁלוֹם קְבוּצַת הַיְלָדִים שֶׁלָּקַח. כְּשֶׁהִתְקָרַבְנוּ נִגְלָה לְעֵינֵינוּ מַחֲזֶה אָיֹם וְנוֹרָא – כָּל הַיְלָדִים הָיוּ שְׂרוּעִים מֵתִים עַל הָאֲדָמָה...

הִתְבָּרֵר, שֶׁבָּרֶגַע שֶׁהָאִכָּר הָאוֹסְטְרִי שָׁמַע עַל הַשִּׁחְרוּר, הוּא רָצַח בְּדָם קַר אֶת כָּל הַיְלָדִים שֶׁעָבְדוּ אֶצְלוֹ!

בְּחַסְדֵי ה', נִצַּלְנוּ שֶׁלֹּא בָּחַר בָּנוּ.

חָזַרְנוּ הַבַּיְתָה בְּשַׁבָּת בַּצָּהֳרַיִם. לֹא רַק שֶׁמָּצָאנוּ אֶת אַבָּא חַי וְקַיָּם, אֶלָּא גַּם שָׁמַעְנוּ אוֹתוֹ שָׁר שִׁירֵי שַׁבָּת. הִתְקַבְּצוּ וּבָאוּ לָהֶם כָּל שִׁבְעַת יְלָדָיו בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים, אִישׁ לֹא נֶעְדַּר. אֵין לְתָאֵר בְּמִלִּים אֶת הַהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁאָפְפָה אֶת כֻּלָּנוּ.

מֵאָז נִקְבַּע בְּלִבִּי הַמִּשְׁפָּט שֶׁאָמַר אָבִי, כְּדֶרֶךְ חַיִּים – לֹא לִבְחֹר! לָלֶכֶת לְהֵיכָן שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מוֹלִיךְ אוֹתִי וְלוֹמַר לַה' יִתְבָּרַךְ "הִנְנִי בְּיָדְךָ"!

הֲרֵי אָנוּ, כֻּלָּנוּ, כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר, מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא! (הִנְנִי בְּיָדְךָ, מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	במדבר תשפ"ד
	הָעִקָּר – הַתּוֹרָה!
	בְּלֵב הָאֱמוּנָה "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ" (לב-ד) בְּפָסוּק זֶה גָּלוּם יְסוֹד הָאֱמוּנָה בַּה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֵינוּ, הַכֹּל בְּדִין וּבְמִשְׁפָּט מְדֻקְדָּק. וְלָכֵן, לֹא מְשַׁנֶּה מָה עוֹבֵר עָלֵינוּ, צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה בְּצוּר יִשְׂרָאֵל, כִּי אֵין לָנוּ בִּלְתּוֹ! אֱמוּנָה שְׁלֵמָה כּוֹלֶלֶת בְּתוֹכָהּ שְׁנֵי דְּבָרִים עִקָּרִיִּים: הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה, וְהַכֹּל לְטוֹבָה! אִם אָדָם יַחְדִּיר לְהַכָּרָתוֹ אֶת שְׁנֵי הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, אֱמוּנָתוֹ בַּה' יִתְבָּרַךְ תִּהְיֶה אֵיתָנָה וְיַצִּיבָה, וּלְעוֹלָם לֹא יִשְׁאַל: "לָמָּה?!" אוֹ "מַדּוּעַ דַּוְקָא אֲנִי?" הוּא גַּם לְעוֹלָם לֹא יַחְמִיץ אֶת פַּרְצוּפוֹ אוֹ יִתְעַצֵּב אִם הַדְּבָרִים לֹא יֵלְכוּ לְפִי תָּכְנִיּוֹתָיו, וְגַם אִם יִפְּלוּ עָלָיו יִסּוּרִים, הוּא יֵדַע כֵּיצַד לְקַבְּלָם בְּאַהֲבָה, לֹא יִפֹּל בְּרוּחוֹ, וּבֶטַח שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר אַחֲרֵי הַנְהָגַת ה' עִמּוֹ, חָלִילָה. מַעֲשֶׂה בְּרוֹפֵא יְהוּדִי שֶׁהַמֶּלֶךְ קָצַף עָלָיו וְהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ לְבֵית הָאֲסוּרִים. הוּא שָׁהָה בְּמָקוֹם צַר וְאָפֵל, קָשְׁרוּ אֶת רַגְלָיו בַּנְחֻשְׁתַּיִם, וּבְכָל יוֹם הָיוּ נוֹתְנִים לוֹ לֶאֱכֹל רַק לֶחֶם שְׂעוֹרִים וְלִשְׁתּוֹת קִיתוֹן שֶׁל מַיִם. הַמֶּלֶךְ צִוָּה שֶׁיְּדַוְּחוּ לוֹ עַל מַצָּבוֹ כִּי יָדַע שֶׁהוּא אִישׁ חָכָם מְאֹד, וְהִסְתַּקְרֵן לָדַעַת כֵּיצַד הַמַּאֲסָר יַשְׁפִּיעַ עָלָיו. לְאַחַר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת, אָמְרוּ לַמֶּלֶךְ כִּי זִיו פָּנָיו לֹא הִשְׁתַּנָּה וּבְשָׂרוֹ לֹא כָּחַשׁ. כְּשֶׁשְּׁאָלוּהוּ כֵּיצַד הַמַּצָּב לֹא הִשְׁפִּיעַ עָלָיו לְרָעָה, עָנָה: "לָקַחְתִּי שִׁבְעָה סַמְמָנִים וְעֵרַבְתִּי אוֹתָם יַחַד, וּבְכָל יוֹם אֲנִי שׁוֹתֶה מֵהַשִּׁקּוּי הַזֶּה". "אֵיזֶה שִׁקּוּי?" הִסְתַּקְרְנוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ. הֵשִׁיב הָרוֹפֵא: "הַסַּם הָרִאשׁוֹן: הַבִּטָּחוֹן בַּה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁיָּכוֹל לְהַצִּיל אוֹתִי מִכָּל צָרָה וְיָגוֹן וּבִמְיֻחָד מִפְּנֵי גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ . הַסַּם הַשֵּׁנִי: הַתִּקְוָה וְהַתּוֹחֶלֶת לִישׁוּעַת ה'. שֶׁכָּל מִי שֶׁסְּבָבוּהוּ יִסּוּרִים וְהִקִּיפוּהוּ תְּלָאוֹת – יְקַוֶּה וְיוֹחִיל שֶׁתָּבוֹא הַתְּשׁוּעָה בְּכָל יוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְאַבֵּד בְּצָרָתוֹ. הַסַּם הַשְּׁלִישִׁי: הַהֲבָנָה כִּי חֶטְאִי גָּרַם לִי צָרָתִי וּבַעֲווֹנִי נִלְכַּדְתִּי בְּפַח מוֹקְשִׁי, וּפִשְׁעִי הִרְחִיק הַטּוֹב מִמֶּנִּי. וְהוֹאִיל וַאֲנִי הָיִיתִי הַסִּבָּה לְרָעָתִי, לָמָּה אָלִין וְאֶתְרַעֵם וְהָיִיתִי חוֹטֵא בְּנַפְשִׁי? הַסַּם הָרְבִיעִי: הַהֲבָנָה כִּי אִם לֹא אַבְלִיג עַל צָרוֹתַי, מָה אֶעֱשֶׂה? הֲיֵשׁ בְּיָדִי דָּבָר לַעֲשׂוֹת? גְּזֵרַת מֶלֶךְ עָלַי וּמַה תּוֹעִיל הַתְּלוּנָה?! וְלָמָּה אָקוּץ בְּמוּסַר ה' יִתְבָּרַךְ וּבְתוֹכְחוֹתָיו, לָמָּה אָמוּת בְּלֹא עִתִּי? הַסַּם הַחֲמִישִׁי: הַיְדִיעָה כִּי לְטוֹבָתִי ה' יִתְבָּרַךְ מְיַסֵּר אוֹתִי, הוּא מְמָרֵק אֶת עֲווֹנוֹתַי בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁאֶזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁכָּל הַמְדֻכָּא בְּיִסּוּרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, נוֹחֵל אֶת הָעוֹלָם הַבָּא. הַסַּם הַשִּׁשִּׁי: הַשִּׂמְחָה בְּחֶלְקִי וְהַהוֹדָיָה וְהַשֶּׁבַח לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ צָרוֹת רָעוֹת מֵאֵלּוּ. הַסַּם הַשְּׁבִיעִי: הַיְדִיעָה כִּי יְשׁוּעַת ה' כְּהֶרֶף עַיִן וְלֹא קָצְרָה יָדוֹ מִלְּהוֹשִׁיעַ, וְהוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאֵנִי מִמְּצוּקוֹתַי", חִיֵּךְ הָרוֹפֵא. מִיָּד כַּאֲשֶׁר סִפְּרוּ זֹאת לַמֶּלֶךְ, הוּא צִוָּה לְהוֹצִיא אֶת חֲכַם הַיְּהוּדִים מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְעָשָׂה לוֹ כְּבוֹד מְלָכִים. ר' בִּנְיָמִין מֵהודאהז, הָיָה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ. כָּךְ הוּא סִפֵּר עַל נֵס הַצָּלָתוֹ וְהִצַּלְתָּ בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ: כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ הַגֶּרְמָנִים לְהוּנְגַרְיָה, נִכְנְסוּ חַיָּלִים אֶל בֵּיתֵנוּ וְגִיְּסוּ אֶת אָבִי לַצָּבָא הַהוּנְגָרִי. לִפְנֵי שֶׁיָּצָא מֵהַבַּיִת, אָמַר אָבִי לְכָל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה: "הַיּוֹם, כְּשֶׁכֻּלָּנוּ בְּסַכָּנָה וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מַה טּוֹב עֲבוּרוֹ, לֹא כְּדַאי שֶׁאָדָם יִבְחַר לְעַצְמוֹ אֶת גּוֹרָלוֹ, אֶלָּא יֵלֵךְ לְהֵיכָן שֶׁיּוֹלִיכוּהוּ מֵהַשָּׁמַיִם וִיקַיֵּם בְּנַפְשׁוֹ: "נִפְּלָה נָּא בְיַד ה' כִּי רַבִּים רַחֲמָיו" (שמואל ב' כד-יד). דְּמָעוֹת רַבּוֹת נִשְׁפְּכוּ בְּבֵיתֵנוּ בְּלֵיל הַמְּרוֹרִים הַהוּא. בַּבֹּקֶר, אִמִּי הִתְעַשְּׁתָה וְהֵחֵלָּה לְבָרֵר כֵּיצַד לְהַצִּיל אֶת הַיְלָדִים. רֹב הַיְּהוּדִים הִסְתִּירוּ אֶת יַלְדֵיהֶם בְּבָתֵּי אִכָּרִים שֶׁהִסְכִּימוּ לְהַסְתִּירָם תְּמוּרַת הַעֲסָקָתָם בַּעֲבוֹדוֹת שׁוֹנוֹת. חֵלֶק מֵהַהוֹרִים, שָׁלְחוּ אֶת יַלְדֵיהֶם לְמִנְזָרִים, אֲבָל עַל כָּךְ אִמִּי לֹא הָיְתָה מוּכָנָה לִשְׁמֹעַ. אַחַד הָאִכָּרִים סָקַר אֶת קְבוּצַת הַיְלָדִים הַגְּדוֹלָה שֶׁהִגִּיעָה אֵלָיו, וּבָחַר לוֹ כַּמָּה יְלָדִים. אוֹתָנוּ הוּא לֹא בָּחַר. אִמָּא רָצְתָה לָלֶכֶת אֵלָיו וּלְבַקֵּשׁ שֶׁיִּקַּח גַּם אוֹתָנוּ, אַךְ בָּכִיתִי וְהִזְכַּרְתִּי לָהּ: "אַבָּא אָמַר לֹא לִבְחֹר אֶת הַגּוֹרָל!" אִמָּא שָׁמְעָה לִי. בְּנֵי הַמַּזָּל נִלְקְחוּ עִם הָאִכָּר הַזֶּה, וַאֲנַחְנוּ נִשְׁאַרְנוּ שָׁם חַסְרֵי אוֹנִים. כַּעֲבֹר זְמַן מָה, הִגִּיעַ אִכָּר אַחֵר וְהוּא בָּחַר לָקַחַת אוֹתָנוּ. אִמָּא חָזְרָה הַבַּיְתָה וְחִפְּשָׂה גַּם עֲבוּרָהּ מְקוֹם מִסְתּוֹר. כְּשֶׁבְּשׂוֹרַת הַשִּׁחְרוּר הִגִּיעָה, חָלַפְנוּ עַל פְּנֵי הַמֶּשֶׁק שֶׁל הָאִכָּר הָרִאשׁוֹן, כְּדֵי לִרְאוֹת מַה שְּׁלוֹם קְבוּצַת הַיְלָדִים שֶׁלָּקַח. כְּשֶׁהִתְקָרַבְנוּ נִגְלָה לְעֵינֵינוּ מַחֲזֶה אָיֹם וְנוֹרָא – כָּל הַיְלָדִים הָיוּ שְׂרוּעִים מֵתִים עַל הָאֲדָמָה... הִתְבָּרֵר, שֶׁבָּרֶגַע שֶׁהָאִכָּר הָאוֹסְטְרִי שָׁמַע עַל הַשִּׁחְרוּר, הוּא רָצַח בְּדָם קַר אֶת כָּל הַיְלָדִים שֶׁעָבְדוּ אֶצְלוֹ! בְּחַסְדֵי ה', נִצַּלְנוּ שֶׁלֹּא בָּחַר בָּנוּ. חָזַרְנוּ הַבַּיְתָה בְּשַׁבָּת בַּצָּהֳרַיִם. לֹא רַק שֶׁמָּצָאנוּ אֶת אַבָּא חַי וְקַיָּם, אֶלָּא גַּם שָׁמַעְנוּ אוֹתוֹ שָׁר שִׁירֵי שַׁבָּת. הִתְקַבְּצוּ וּבָאוּ לָהֶם כָּל שִׁבְעַת יְלָדָיו בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים, אִישׁ לֹא נֶעְדַּר. אֵין לְתָאֵר בְּמִלִּים אֶת הַהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁאָפְפָה אֶת כֻּלָּנוּ. מֵאָז נִקְבַּע בְּלִבִּי הַמִּשְׁפָּט שֶׁאָמַר אָבִי, כְּדֶרֶךְ חַיִּים – לֹא לִבְחֹר! לָלֶכֶת לְהֵיכָן שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מוֹלִיךְ אוֹתִי וְלוֹמַר לַה' יִתְבָּרַךְ "הִנְנִי בְּיָדְךָ"! הֲרֵי אָנוּ, כֻּלָּנוּ, כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר, מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא! (הִנְנִי בְּיָדְךָ, מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)