Otzarot-Article

מַטְבֵּעַ שׁוֹקוֹלָד בְּקֻפַּת הַצְּדָקָה

"לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" (ל-ג) פֵּרֵשׁ הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה בֶּן חָמוֹ זַצַ"ל מִסַּאפְרוֹ שֶׁבְּמָרוֹקוֹ: בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם מִתְעוֹרֵר לִדְבַר מִצְוָה וְנוֹדֵר נֶדֶר, נִבְרָא מַלְאָךְ קָדוֹשׁ שֶׁעָתִיד לְהַמְלִיץ טוֹב בַּעֲדוֹ וּלְעָזְרוֹ. אֲבָל עַד שֶׁהָאָדָם לֹא יְשַׁלֵּם אֶת נִדְרוֹ וְלֹא יְמַמֵּשׁ אֶת הַבְטָחָתוֹ, הַמַּלְאָךְ הַזֶּה חֲסַר אוֹנִים וְתַשׁ כֹּחַ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְעֹל אֶת פְּעֻלָּתוֹ לְטוֹבָה. וְזֶהוּ: "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ", מִלְּשׁוֹן חֹלִי וְחֻלְשָׁה. לֹא יַחְלִישׁ אֶת הַמַּלְאָךְ שֶׁנִּבְרָא מִדִּבּוּרוֹ הַטּוֹב, אֶלָּא יְשַׁלֵּם אֶת נִדְרוֹ, וּבְכָךְ יְאַמֵּץ אֶת כֹּחַ הַמַּלְאָךְ לְעָזְרוֹ.

בָּעִיר נְיוּ יוֹרְק גָּר יְהוּדִי יָקָר וְחָשׁוּב, וּשְׁמוֹ הָרַב יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל זִינְגֶר. הָרַב יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל הָיָה מַקְפִּיד לִפְנֵי כָּל תְּפִלָּה לְהָכִין כַּמָּה דּוֹלָרִים לִצְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל הַפָּסוּק בִּתְהִלִּים "אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ", שֶׁבִּזְכוּת הַ'צֶּדֶק' – הַצְּדָקָה, אֶזְכֶּה שֶׁ'אֶחֱזֶה פָנֶיךָ', שֶׁתִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתִי.

כָּךְ, בְּכָל יוֹם הָיָה רָגִיל הָרַב יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל לְהַכְנִיס כַּמָּה דּוֹלָרִים לְכִיסוֹ, לְצֹרֶךְ צְדָקָה. יוֹם אֶחָד, הִתְפַּלֵּל הָרַב יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַמֶּרְכָּזִי 'שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת' – בֵּית כְּנֶסֶת עֲנָק הַמֵּכִיל כַּמָּה אוּלַמּוֹת תְּפִלָּה.

בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה, עָבַר הַגַּבַּאי בֵּין הַמִּתְפַּלְּלִים כְּשֶׁבְּיָדוֹ קֻפַּת הַצְּדָקָה, וּבִקֵּשׁ מִכָּל מִי שֶׁיָּכוֹל, שֶׁיִּתְרֹם מַשֶּׁהוּ לִצְדָקָה. מִיָּד כְּשֶׁהִבְחִין בְּזֹאת הָרַב יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל, הוּא הִכְנִיס אֶת הַיָּד לַכִּיס וְהִתְכַּוֵּן לְהָבִיא לוֹ דּוֹלָר אֶחָד, כְּמִנְהָגוֹ בַּקֹּדֶשׁ, דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. אַךְ מִשּׁוּם מָה, לֹא מָצָא הַפַּעַם בְּכִיסוֹ אֲפִלּוּ לֹא מַטְבֵּעַ אֶחָד קָטָן. הוּא מִשְׁמֵשׁ בַּכִּיס הַשֵּׁנִי, עָבַר לְכִיס הַחֲלִיפָה, אַךְ שׁוּם דָּבָר – זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא שָׁכַח לְהַנִּיחַ דְּבַר מָה לִצְדָקָה.

כֵּיצַד יְבַטֵּל מִמִּנְהָגוֹ הַקָּדוֹשׁ?! חָשַׁב בְּצַעַר. הוּא נִסָּה שׁוּב לִבְדֹּק בְּמַעֲמַקֵּי הַכִּיסִים, אַךְ מָצָא שָׁם רַק דָּבָר אֶחָד – מַטְבֵּעַ קָטָן שֶׁל שׁוֹקוֹלָד. כְּשֶׁרָאָה הַגַּבַּאי אֶת רְצוֹנוֹ הָעַז, חִיֵּךְ וְאָמַר: "יְדִידִי, אַתָּה מִתְאַמֵּץ כָּל כָּךְ, אָז אִם זֶה מַה שֶּׁמָּצָאתָ – הַכְנֵס זֹאת".

הָרַב יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל הִרְגִּישׁ לֹא בְּנוֹחַ, אַךְ שִׁלְשֵׁל אֶת מַטְבֵּעַ הַשּׁוֹקוֹלָד פְּנִימָה. לְאַחַר כַּמָּה יָמִים, פָּגַשׁ הַגַּבַּאי אֶת הָרַב יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת: "לֹא תַּאֲמִין מַה קָּרָה עִם 'מַטְבֵּעַ הַשּׁוֹקוֹלָד' שֶׁתָּרַמְתָּ לִצְדָקָה!" הוּא הִמְשִׁיךְ לְסַפֵּר בְּהִתְלַהֲבוּת: "בְּאַחַת הַתְּפִלּוֹת שֶׁלָּנוּ כָּאן, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת 'שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת', הִתְמוֹטֵט בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה אַחַד הַמִּתְפַּלְּלִים. כֻּלָּם מִהֲרוּ לְהַגִּישׁ לוֹ עֶזְרָה וְהַצָּלָה, וּמִיָּד הֵבִינוּ כִּי הָיְתָה לוֹ 'נְפִילַת סֻכָּר'.

"הוּא סוֹבֵל מִ'סֻּכֶּרֶת', וּלְפֶתַע הָיְתָה לוֹ הִיפּוֹגְלִיקֶמְיָה, וְהָיָה עָלָיו לְקַבֵּל בִּמְהִירוּת הַמְּרַבִּית סֻכָּר לַפֶּה, כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו. מִיָּד רָצוּ לַחֲדַר הַקָּפֶה בְּבַיִת הַכְּנֶסֶת עַל מְנָת לְחַפֵּשׂ סֻכָּר, אַךְ דַּוְקָא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הָיָה שָׁם כְּלָל סֻכָּר. הַקֻּפְסָא הָיְתָה רֵיקָה וְלֹא נִמְצָא בָּהּ אֲפִלּוּ גַּרְגֵּר סֻכָּר קָטָן. הַיְּהוּדִי גִּלָּה אוֹתוֹת מְצוּקָה קָשִׁים, וְכֻלָּם עָמְדוּ אוֹבְדֵי עֵצוֹת. לְפֶתַע, נִזְכַּרְתִּי בְּמַטְבֵּעַ הַשּׁוֹקוֹלָד שֶׁתָּרַמְתָּ. רַצְתִּי בִּמְהִירוּת, לָקַחְתִּי אֶת הַשּׁוֹקוֹלָד וְהִכְנַסְתִּי אוֹתוֹ אֶל פִּיו. בְּתוֹךְ כַּמָּה שְׁנִיּוֹת הוּא נִרְגַּע וְחָזַר לַהַכָּרָה. לְאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת הִגִּיעַ לַמָּקוֹם רוֹפֵא. הוּא בָּדַק אֶת הַיְּהוּדִי וְאָמַר: "דְּעוּ לָכֶם, כִּי אִם בְּמֶשֶׁךְ חָמֵשׁ דַּקּוֹת הוּא לֹא הָיָה מְקַבֵּל מַשֶּׁהוּ מָתוֹק לְתוֹךְ הַפֶּה, הוּא לֹא הָיָה כָּעֵת בֵּין הַחַיִּים, בְּוַדָּאוּת. הַשּׁוֹקוֹלָד שֶׁהֲבֵאתֶם לוֹ, הִצִּיל אֶת חַיָּיו".

הָרַב יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל הִתְרַגֵּשׁ מְאֹד. הוּא לָמַד מֶסֶר אַדִּיר: לִפְעָמִים אָדָם מַרְגִּישׁ שֶׁאֵין לוֹ מַה לָּתֵת לְבוֹרֵא עוֹלָם, הוּא חָשׁ רֵיק מִתּוֹרָה, מִמִּצְווֹת וּמִמַּעֲשִׂים טוֹבִים. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ דּוֹרֵשׁ יוֹתֵר מִדַּי, יֵשׁ לְךָ קְצָת כָּעֵת? אֶת זֶה תִּתֵּן לְבוֹרֵא עוֹלָם!

כִּי בּוֹרֵא עוֹלָם בּוֹחֵן לְבָבוֹת. הוּא רוֹאֶה שֶׁכָּעֵת הַמְּעַט הַזֶּה שֶׁמַּקְרִיבִים בִּשְׁבִילוֹ, הוּא גָּדוֹל וְחָשׁוּב, וְעָתִיד לִפְעֹל גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת. אֵין לוֹמַר: "מִי אֲנִי? וּמָה אֲנִי? הֲרֵי מִמֵּילָא אֵינֶנִּי צַדִּיק וְאֵינֶנִּי זוֹכֶה לְהַקְפִּיד וּלְקַיֵּם אֶת רְצוֹן ה' בִּשְׁלֵמוּת!" מַמָּשׁ לֹא! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ מָה הַמַּצָּב שֶׁלְּךָ, וְדוֹרֵשׁ אֶת מַה שֶּׁכֵּן יֵשׁ בְּיָדְךָ לַעֲשׂוֹת!

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר (קהלת ט-י): "כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה, כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה". שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר, כִּי כָּל עוֹד אָדָם חַי בָּעוֹלָם הַזֶּה, עוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה, עָלָיו לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶּׁבִּיכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹת לִכְבוֹד בּוֹרֵא עוֹלָם, וַאֲפִלּוּ הַמַּעֲשֶׂה הַקָּטָן בְּיוֹתֵר, מִפְּנֵי שֶׁבַּשָּׁמַיִם הוּא דָּבָר חָשׁוּב וְיָקָר. אַךְ לְאַחַר שֶׁאָדָם יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם, לֹא יוּכַל יוֹתֵר לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים שֶׁיַּעַזְרוּ לוֹ, וְלָכֵן גַּם הַחַלָּשׁ יֹאמַר 'גִּבּוֹר אָנִי'! (מֵאָה וּשְׁנַיִם סִפּוּרִים)

	בהר תשפ"ד
	הַקֶּשֶׁר שֶׁבֵּין הַתּוֹרָה לָעֲנָוָה
	מַטְבֵּעַ שׁוֹקוֹלָד בְּקֻפַּת הַצְּדָקָה "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" (ל-ג) פֵּרֵשׁ הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה בֶּן חָמוֹ זַצַ"ל מִסַּאפְרוֹ שֶׁבְּמָרוֹקוֹ: בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם מִתְעוֹרֵר לִדְבַר מִצְוָה וְנוֹדֵר נֶדֶר, נִבְרָא מַלְאָךְ קָדוֹשׁ שֶׁעָתִיד לְהַמְלִיץ טוֹב בַּעֲדוֹ וּלְעָזְרוֹ. אֲבָל עַד שֶׁהָאָדָם לֹא יְשַׁלֵּם אֶת נִדְרוֹ וְלֹא יְמַמֵּשׁ אֶת הַבְטָחָתוֹ, הַמַּלְאָךְ הַזֶּה חֲסַר אוֹנִים וְתַשׁ כֹּחַ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְעֹל אֶת פְּעֻלָּתוֹ לְטוֹבָה. וְזֶהוּ: "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ", מִלְּשׁוֹן חֹלִי וְחֻלְשָׁה. לֹא יַחְלִישׁ אֶת הַמַּלְאָךְ שֶׁנִּבְרָא מִדִּבּוּרוֹ הַטּוֹב, אֶלָּא יְשַׁלֵּם אֶת נִדְרוֹ, וּבְכָךְ יְאַמֵּץ אֶת כֹּחַ הַמַּלְאָךְ לְעָזְרוֹ. בָּעִיר נְיוּ יוֹרְק גָּר יְהוּדִי יָקָר וְחָשׁוּב, וּשְׁמוֹ הָרַב יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל זִינְגֶר. הָרַב יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל הָיָה מַקְפִּיד לִפְנֵי כָּל תְּפִלָּה לְהָכִין כַּמָּה דּוֹלָרִים לִצְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל הַפָּסוּק בִּתְהִלִּים "אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ", שֶׁבִּזְכוּת הַ'צֶּדֶק' – הַצְּדָקָה, אֶזְכֶּה שֶׁ'אֶחֱזֶה פָנֶיךָ', שֶׁתִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתִי. כָּךְ, בְּכָל יוֹם הָיָה רָגִיל הָרַב יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל לְהַכְנִיס כַּמָּה דּוֹלָרִים לְכִיסוֹ, לְצֹרֶךְ צְדָקָה. יוֹם אֶחָד, הִתְפַּלֵּל הָרַב יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַמֶּרְכָּזִי 'שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת' – בֵּית כְּנֶסֶת עֲנָק הַמֵּכִיל כַּמָּה אוּלַמּוֹת תְּפִלָּה. בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה, עָבַר הַגַּבַּאי בֵּין הַמִּתְפַּלְּלִים כְּשֶׁבְּיָדוֹ קֻפַּת הַצְּדָקָה, וּבִקֵּשׁ מִכָּל מִי שֶׁיָּכוֹל, שֶׁיִּתְרֹם מַשֶּׁהוּ לִצְדָקָה. מִיָּד כְּשֶׁהִבְחִין בְּזֹאת הָרַב יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל, הוּא הִכְנִיס אֶת הַיָּד לַכִּיס וְהִתְכַּוֵּן לְהָבִיא לוֹ דּוֹלָר אֶחָד, כְּמִנְהָגוֹ בַּקֹּדֶשׁ, דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. אַךְ מִשּׁוּם מָה, לֹא מָצָא הַפַּעַם בְּכִיסוֹ אֲפִלּוּ לֹא מַטְבֵּעַ אֶחָד קָטָן. הוּא מִשְׁמֵשׁ בַּכִּיס הַשֵּׁנִי, עָבַר לְכִיס הַחֲלִיפָה, אַךְ שׁוּם דָּבָר – זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא שָׁכַח לְהַנִּיחַ דְּבַר מָה לִצְדָקָה. כֵּיצַד יְבַטֵּל מִמִּנְהָגוֹ הַקָּדוֹשׁ?! חָשַׁב בְּצַעַר. הוּא נִסָּה שׁוּב לִבְדֹּק בְּמַעֲמַקֵּי הַכִּיסִים, אַךְ מָצָא שָׁם רַק דָּבָר אֶחָד – מַטְבֵּעַ קָטָן שֶׁל שׁוֹקוֹלָד. כְּשֶׁרָאָה הַגַּבַּאי אֶת רְצוֹנוֹ הָעַז, חִיֵּךְ וְאָמַר: "יְדִידִי, אַתָּה מִתְאַמֵּץ כָּל כָּךְ, אָז אִם זֶה מַה שֶּׁמָּצָאתָ – הַכְנֵס זֹאת". הָרַב יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל הִרְגִּישׁ לֹא בְּנוֹחַ, אַךְ שִׁלְשֵׁל אֶת מַטְבֵּעַ הַשּׁוֹקוֹלָד פְּנִימָה. לְאַחַר כַּמָּה יָמִים, פָּגַשׁ הַגַּבַּאי אֶת הָרַב יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת: "לֹא תַּאֲמִין מַה קָּרָה עִם 'מַטְבֵּעַ הַשּׁוֹקוֹלָד' שֶׁתָּרַמְתָּ לִצְדָקָה!" הוּא הִמְשִׁיךְ לְסַפֵּר בְּהִתְלַהֲבוּת: "בְּאַחַת הַתְּפִלּוֹת שֶׁלָּנוּ כָּאן, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת 'שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת', הִתְמוֹטֵט בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה אַחַד הַמִּתְפַּלְּלִים. כֻּלָּם מִהֲרוּ לְהַגִּישׁ לוֹ עֶזְרָה וְהַצָּלָה, וּמִיָּד הֵבִינוּ כִּי הָיְתָה לוֹ 'נְפִילַת סֻכָּר'. "הוּא סוֹבֵל מִ'סֻּכֶּרֶת', וּלְפֶתַע הָיְתָה לוֹ הִיפּוֹגְלִיקֶמְיָה, וְהָיָה עָלָיו לְקַבֵּל בִּמְהִירוּת הַמְּרַבִּית סֻכָּר לַפֶּה, כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו. מִיָּד רָצוּ לַחֲדַר הַקָּפֶה בְּבַיִת הַכְּנֶסֶת עַל מְנָת לְחַפֵּשׂ סֻכָּר, אַךְ דַּוְקָא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הָיָה שָׁם כְּלָל סֻכָּר. הַקֻּפְסָא הָיְתָה רֵיקָה וְלֹא נִמְצָא בָּהּ אֲפִלּוּ גַּרְגֵּר סֻכָּר קָטָן. הַיְּהוּדִי גִּלָּה אוֹתוֹת מְצוּקָה קָשִׁים, וְכֻלָּם עָמְדוּ אוֹבְדֵי עֵצוֹת. לְפֶתַע, נִזְכַּרְתִּי בְּמַטְבֵּעַ הַשּׁוֹקוֹלָד שֶׁתָּרַמְתָּ. רַצְתִּי בִּמְהִירוּת, לָקַחְתִּי אֶת הַשּׁוֹקוֹלָד וְהִכְנַסְתִּי אוֹתוֹ אֶל פִּיו. בְּתוֹךְ כַּמָּה שְׁנִיּוֹת הוּא נִרְגַּע וְחָזַר לַהַכָּרָה. לְאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת הִגִּיעַ לַמָּקוֹם רוֹפֵא. הוּא בָּדַק אֶת הַיְּהוּדִי וְאָמַר: "דְּעוּ לָכֶם, כִּי אִם בְּמֶשֶׁךְ חָמֵשׁ דַּקּוֹת הוּא לֹא הָיָה מְקַבֵּל מַשֶּׁהוּ מָתוֹק לְתוֹךְ הַפֶּה, הוּא לֹא הָיָה כָּעֵת בֵּין הַחַיִּים, בְּוַדָּאוּת. הַשּׁוֹקוֹלָד שֶׁהֲבֵאתֶם לוֹ, הִצִּיל אֶת חַיָּיו". הָרַב יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל הִתְרַגֵּשׁ מְאֹד. הוּא לָמַד מֶסֶר אַדִּיר: לִפְעָמִים אָדָם מַרְגִּישׁ שֶׁאֵין לוֹ מַה לָּתֵת לְבוֹרֵא עוֹלָם, הוּא חָשׁ רֵיק מִתּוֹרָה, מִמִּצְווֹת וּמִמַּעֲשִׂים טוֹבִים. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ דּוֹרֵשׁ יוֹתֵר מִדַּי, יֵשׁ לְךָ קְצָת כָּעֵת? אֶת זֶה תִּתֵּן לְבוֹרֵא עוֹלָם! כִּי בּוֹרֵא עוֹלָם בּוֹחֵן לְבָבוֹת. הוּא רוֹאֶה שֶׁכָּעֵת הַמְּעַט הַזֶּה שֶׁמַּקְרִיבִים בִּשְׁבִילוֹ, הוּא גָּדוֹל וְחָשׁוּב, וְעָתִיד לִפְעֹל גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת. אֵין לוֹמַר: "מִי אֲנִי? וּמָה אֲנִי? הֲרֵי מִמֵּילָא אֵינֶנִּי צַדִּיק וְאֵינֶנִּי זוֹכֶה לְהַקְפִּיד וּלְקַיֵּם אֶת רְצוֹן ה' בִּשְׁלֵמוּת!" מַמָּשׁ לֹא! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ מָה הַמַּצָּב שֶׁלְּךָ, וְדוֹרֵשׁ אֶת מַה שֶּׁכֵּן יֵשׁ בְּיָדְךָ לַעֲשׂוֹת! שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר (קהלת ט-י): "כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה, כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה". שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר, כִּי כָּל עוֹד אָדָם חַי בָּעוֹלָם הַזֶּה, עוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה, עָלָיו לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶּׁבִּיכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹת לִכְבוֹד בּוֹרֵא עוֹלָם, וַאֲפִלּוּ הַמַּעֲשֶׂה הַקָּטָן בְּיוֹתֵר, מִפְּנֵי שֶׁבַּשָּׁמַיִם הוּא דָּבָר חָשׁוּב וְיָקָר. אַךְ לְאַחַר שֶׁאָדָם יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם, לֹא יוּכַל יוֹתֵר לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים שֶׁיַּעַזְרוּ לוֹ, וְלָכֵן גַּם הַחַלָּשׁ יֹאמַר 'גִּבּוֹר אָנִי'! (מֵאָה וּשְׁנַיִם סִפּוּרִים)