Otzarot-Article

הַקֶּשֶׁר בֵּין עֲגָלָה עֲרוּפָה לִתְאוּנוֹת דְּרָכִים

"וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא עֶגְלַת בָּקָר" (כא-ד) תְּאוּנוֹת הַדְּרָכִים הֵן גּוֹרֵם הַתְּמוּתָה הַשָּׁכִיחַ בְּיוֹתֵר בְּיִשְׂרָאֵל. מִקֶּטֶל בַּדְּרָכִים נִפְטְרוּ אֲנָשִׁים רַבִּים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מִכָּל מִלְחֲמוֹת יִשְׂרָאֵל וּמִכָּל הַפִּגּוּעִים גַּם יַחַד, מֵאָז קוּם הַמְּדִינָה!

וְכָל זֶה בְּלִי לִמְנוֹת אֶת הַפְּצוּעִים הָרַבִּים מִתְּאוּנוֹת הַדְּרָכִים, שֶׁחַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים. חֶלְקָם מְשֻׁתָּקִים, עִוְרִים, אוֹ שְׁרוּיִים בְּמַצָּב שֶׁל "צֶמַח" עַד יוֹם מוֹתָם. זוֹ מַכַּת מְדִינָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְעַלֵּם מֵחֻמְרָתָהּ!

הָיוּ בַּנּוֹשֵׂא דִּבּוּרִים רַבִּים, הַצָּעוֹת שִׁפּוּר וְחֻקִּים חֲדָשִׁים לְמַכְבִּיר: הַעֲלָאַת גִּיל מַתַּן רִשְׁיוֹן הַנְּהִיגָה לִצְעִירִים, נֶהָג מְלַוֶּה, שִׁפּוּר הַכְּבִישִׁים וְהַתַּשְׁתִּיּוֹת, הִשְׁתַּלְּמֻיּוֹת נְהִיגָה, הַחְמָרַת הָעֲנִישָׁה, הַתְקָנַת מַצְלֵמוֹת נוֹסָפוֹת בַּכְּבִישִׁים, שִׁטּוּר וַאֲכִיפָה מֻגְבָּרִים, בְּדִיקוֹת פֶּתַע לְתַקִּינוּת הָרְכָבִים, וְעוֹד. הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה, אַךְ הַמְּצִיאוּת מוֹכִיחָה כִּי כָּל אֵלּוּ לֹא הִצְלִיחוּ לְהוֹרִיד אֶת מִסְפַּר הַהֲרוּגִים בַּכְּבִישִׁים.

גַּם כַּאֲשֶׁר שׁוֹמְעִים עַל אֲנָשִׁים שֶׁנֶּהֶרְגוּ אוֹ שֶׁנִּפְצְעוּ בִּתְאוּנוֹת דְּרָכִים, כָּל אֶחָד מַקְשִׁיחַ אֶת לִבּוֹ לֵאמֹר, "לִי זֶה לֹא יִקְרֶה".

בַּחֲדָשׁוֹת, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, לֹא מְפַרְסְמִים אֶת הַסִּבָּה לַתְּאוּנָה, רַק אֶת הַתּוֹצָאָה הַקַּטְלָנִית. וַהֲרֵי לִפְעָמִים הָאָסוֹן קָרָה מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּהָג הִפְנָה אֶת מַבָּטוֹ לְעֵבֶר הַחַלּוֹן וְלֹא שָׂם לֵב לַיֶּלֶד שֶׁיָּרַד לַכְּבִישׁ, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִסְתַּכֵּל עַל צַג הַפֶּלֶאפוֹן שֶׁלּוֹ בְּמַהֲלַךְ הַנְּסִיעָה, וְכַדּוֹמֶה.

כַּאֲשֶׁר נִמְצָא הָרוּג וְלֹא נוֹדְעָה סִבַּת מוֹתוֹ, הַתּוֹרָה מְצַוָּה אוֹתָנוּ שֶׁלֹּא לַעֲבֹר עַל כָּךְ לְסֵדֶר הַיּוֹם, אֶלָּא לְפַרְסֵם זֹאת קֳבָל עַם וְעֵדָה וְלַעֲשׂוֹת "רַעַשׁ תִּקְשָׁרְתִּי" גָּדוֹל, כְּדֵי לְזַעְזֵעַ אֶת הַצִּבּוּר.

מֵת מִצְוָה קוֹנֶה אֶת מְקוֹמוֹ (בבא קמא פא), עַל כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁנִּמְצָא הָרוּג - שָׁם יִקָּבֵר, וְתֻצַּב מַצֵּבָה וְגַלְעֵד לְזִכְרוֹ לָעַד, שֶׁכָּל עוֹבֵר וָשָׁב יִרְאֶה וְיִזְכֹּר שֶׁפְּלוֹנִי נִפְטַר כָּאן בְּיוֹם פְּלוֹנִי.

וְלֹא דַּי בָּזֶה. הַסַּנְהֶדְרִין, חַכְמֵי הַדּוֹר, הִגִּיעוּ לַמָּקוֹם, וּמִי רוֹאֶה אוֹתָם וְאֵינוֹ יוֹצֵא לִקְרָאתָם?! אַלְפֵי אֲנָשִׁים הִגִּיעוּ לַמַּעֲמָד הַמַּחֲרִיד, הַזְּקֵנִים מָדְדוּ מִמְּקוֹם הַזִּירָה שֶׁבָּהּ נִמְצָא הֶהָרוּג לְאֵיזוֹ עִיר הוּא קָרוֹב יוֹתֵר, וְכָךְ פָּסְקוּ עַל אֵיזוֹ עִיר מֻטֶּלֶת הָאַחֲרָיוּת לְמוֹת הָאִישׁ, וּמִי יִצְטָרֵךְ לְהִתְעַסֵּק בְּכָל עִנְיְנֵי הַקְּבוּרָה.

הָיוּ לוֹקְחִים עֶגְלָה שֶׁעֲדַיִן לֹא הִסְפִּיקוּ לַעֲבֹד בָּהּ, וְעוֹרְפִים אֶת רֹאשָׁהּ עַל נַחַל אֵיתָן. הַהֶרֶג הַמְזַעְזֵעַ שֶׁל עֶגְלָה צְעִירָה נוֹעָד כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת הַלְּבָבוֹת מִתַּרְדֵּמָתָם. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל (סוטה מו): "אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תָּבוֹא עֶגְלָה בַּת שְׁנָתָהּ שֶׁלֹּא עָשְׂתָה פֵּרוֹת וְתֵעָרֵף בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, לְכַפֵּר עַל הֲרִיגָתוֹ שֶׁל זֶה שֶׁלֹּא הִנִּיחוּהוּ לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת".

הַתּוֹרָה הוֹרְתָה שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִזְרְעוּ וְלֹא יִשְׁתְּלוּ דָּבָר וַחֲצִי דָּבָר בִּמְקוֹם הָעֲרִיפָה, זֵכֶר לַמְּאֹרָע הַטְּרָגִי, סֵמֶל לְכָךְ שֶׁאוֹתוֹ הָרוּג כְּבָר לֹא יַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת, וְלֹא יוּכַל לִגְדֹּל וּלְהָבִיא פֵּרוֹת לָעוֹלָם.

בְּסִיּוּם הָאֵרוּעַ, רָחֲצוּ זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר אֶת יְדֵיהֶם, וְהִכְרִיזוּ לְעֵינֵי כֹּל: "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ".

תָּמְהוּ עַל כָּךְ חֲזַ"ל (סוטה מה): וְכִי עָלְתָה עַל לֵב שֶׁזִּקְנֵי בַּיִת דִּין שׁוֹפְכֵי דָּמִים הֵם?! אֶלָּא, לֹא רְאִינוּהוּ וּפְטַרְנוּהוּ בְּלֹא מְזוֹנוֹת וּבְלֹא לְוָיָה. וּבְכָל זֹאת הֵם קִבְּלוּ אַחֲרָיוּת וְהִתְפַּלְּלוּ לַה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּסְלַח לָהֶם וְלֹא יָבִיא עֲלֵיהֶם עוֹד אֵרוּעִים קָשִׁים כְּעֵין אֵלֶּה: "כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם". גַּם לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת מִסִּיּוּם אֵרוּעַ טְרָגִי כָּזֶה, יִזְכְּרוּ אוֹתוֹ הַכֹּל כְּשֶׁיִּרְאוּ שֶׁבְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ הָרָאשִׁית מִזְדַּקֵּר לוֹ קֶבֶר לָבָן רַב רֹשֶׁם, הַמֵּעִיד כְּאֶלֶף עֵדִים עַל אוֹתוֹ יוֹם מַר וְנִמְהָר.

בְּפָרָשָׁה זוֹ הַתּוֹרָה בָּאָה לְלַמְּדֵנוּ כַּמָּה דְּבָרִים: עַד כַּמָּה חֲשׁוּבִים חַיִּים שֶׁל כָּל יְהוּדִי, וְעַד כַּמָּה חֲשׁוּבָה תּוֹדָעַת הַצִּבּוּר עַל מַה שֶּׁאֵרַע, עַל מְנָת לְהָפִיק מִכָּךְ לְקָחִים לֶעָתִיד, לְבַל יִשְׁנֶה מִקְרֶה זֶה חָלִילָה.

לְעֻמַּת זֹאת, כַּיּוֹם - תּוֹךְ פָּחוֹת מִשָּׁעָה לְאַחַר תְּאוּנַת הַדְּרָכִים, הַכְּבִישׁ חוֹזֵר לִפְעֹל כְּסִדְרוֹ; הַנִּפְטָר מְכֻסֶּה בְּסָדִין לָבָן וְנִלְקָח מֵהַמָּקוֹם בִּמְהִירוּת, מְכַבֵּי הָאֵשׁ שׁוֹטְפִים אֶת הַדָּם שֶׁנִּגָּר עַל הַכְּבִישׁ וּמְכַסִּים אֶת הַשֶּׁמֶן בְּחוֹל, פּוֹעֲלֵי הָעִירִיָּה מְטַאְטְאִים אֶת שִׁבְרֵי הַזְּכוּכִיּוֹת, הַגָּרָר גּוֹרֵר אֶת הָרֶכֶב וְהַמִּשְׁטָרָה פּוֹתַחַת אֶת נְתִיב הַתְּנוּעָה וְדוֹאֶגֶת שֶׁהַכֹּל יַחֲזֹר לְהִתְנַהֵל כַּשּׁוּרָה. נֶהָג שֶׁיַּעֲבֹר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם כַּעֲבוֹר שָׁעָה אוֹ אֲפִלּוּ פָּחוֹת, כְּלָל לֹא יֵדַע שֶׁבַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ גַּלְגַּלֵּי רִכְבּוֹ עוֹבְרִים, נֶהֶרְגוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים זְמַן קָצָר קֹדֶם לָכֵן. גַּם אִם טָרְחוּ לְהַקְדִּישׁ לַתְּאוּנָה כַּמָּה שְׁנִיּוֹת בַּחֲדָשׁוֹת, הֲרֵי כְּבָר הַיְדִיעָה הַחֲדָשָׁה רוֹדֶפֶת אֶת הַיְדִיעָה הַיְשָׁנָה, ה' יִשְׁמֹר. מִי בִּכְלָל זוֹכֵר אֶת הַיְדִיעוֹת הַקּוֹדְמוֹת וְאֶת הַיְדִיעוֹת שֶׁל אֶתְמוֹל אוֹ שֶׁל שִׁלְשׁוֹם?! וְעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג.

אָנוּ נִמְצָאִים בְּדוֹר שֶׁבּוֹ כֻּלָּם מְמַהֲרִים, אֵין לְאַף אֶחָד סַבְלָנוּת, לָכֵן עָלֵינוּ לִזְכֹּר אֶת הַמִּשְׁפָּט הַיָּדוּעַ: "עָדִיף לְאַבֵּד שְׁנִיָּה בַּחַיִּים וְלֹא לְאַבֵּד אֶת הַחַיִּים בִּשְׁנִיָּה". אִם נָבִין שֶׁהַחַיִּים שֶׁלָּנוּ וְשֶׁל מִשְׁפַּחְתֵּנוּ תְּלוּיִים בְּצוּרַת הַנְּהִיגָה שֶׁלָּנוּ, אוֹ בְּמִדַּת הַזְּהִירוּת שֶׁלָּנוּ בַּכְּבִישׁ, הַכֹּל יֵרָאֶה אַחֶרֶת. אֵין לִסְמֹךְ עַל הַמַּזָּל וְלוֹמַר "לִי זֶה לֹא יִקְרֶה".

לֹא פַּעַם שׁוֹמְעִים נֶהָגִים כְּעוּסִים: "הוּא עָקַף אוֹתִי? אֲנִי אַרְאֶה לוֹ!" "אֲנִי אֲלַמֵּד אוֹתוֹ לֶקַח!" "אֶצְפֹּר לוֹ חָזָק! יוֹתֵר!" "גַּם אֲנִי אֲסַנְוֵר אוֹתוֹ", אוֹ: "אֲנִי מְמַהֵר! אֵין לִי זְמַן לַעֲצֹר לְהוֹלְכֵי הָרֶגֶל, שֶׁיְּחַכּוּ וְיַעַבְרוּ אַחֲרַי"...

לְעֻמַּת זֹאת, כְּשֶׁמַּגִּיעַ לַכְּבִישׁ אָדָם שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת, שֶׁחֻנַּךְ מִקַּטְנוּתוֹ לְמוּסָר וּלְמִדּוֹת טוֹבוֹת, הוּא אָמוּר לִהְיוֹת מְמֻשְׁמָע יוֹתֵר לְחֻקֵּי הַתַּעֲבוּרָה, וּלְהִתְנַהֵג בַּאֲדִיבוּת וּבְסַבְלָנוּת לַנֶּהָגִים שֶׁבִּכְבִישׁ, כִּי הוּא מֵבִין יוֹתֵר אֶת תַּכְלִית הַחַיִּים וְאֶת עֶרְכָּם, שֶׁהֲרֵי פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, מִלְּבַד ג' עֲבֵרוֹת שֶׁל יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר, וּבָרוּר שֶׁנְּסִיעָה כַּחֹק הוּא בִּכְלַל הַצִּוּוּי שֶׁל "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (ד-טו).

נִרְאָה שֶׁיֵּשׁ קֶשֶׁר יָשִׁיר בֵּין אֱמוּנָתוֹ וְרָמָתוֹ הָרוּחָנִית שֶׁל הַנֶּהָג לְבֵין הִתְנַהֲגוּתוֹ בַּכְּבִישׁ, וּמִמֵּילָא נֶהָג יְרֵא שָׁמַיִם יִהְיֶה פָּחוֹת מְעֹרָב בִּתְאוּנוֹת דְּרָכִים. וְלָכֵן כָּל עוֹד אֵין חִנּוּךְ נָכוֹן לַעֲרָכִים יְהוּדִים בְּסִיסִיִּים בְּבָתֵּי הַסֵּפֶר בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁבָּהֶם הָעֵרֶךְ "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" - לְצַעֲרֵנוּ, לֹא נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ פִּתְרוֹן אַחֵר לַמַּצָּב הֶעָגוּם שֶׁבַּכְּבִישִׁים. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	בהר תשפ"ד
	שָׁלוֹם מִבַּחוּץ וְשָׁלוֹם פְּנִימִי
	הַקֶּשֶׁר בֵּין עֲגָלָה עֲרוּפָה לִתְאוּנוֹת דְּרָכִים "וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא עֶגְלַת בָּקָר" (כא-ד) תְּאוּנוֹת הַדְּרָכִים הֵן גּוֹרֵם הַתְּמוּתָה הַשָּׁכִיחַ בְּיוֹתֵר בְּיִשְׂרָאֵל. מִקֶּטֶל בַּדְּרָכִים נִפְטְרוּ אֲנָשִׁים רַבִּים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מִכָּל מִלְחֲמוֹת יִשְׂרָאֵל וּמִכָּל הַפִּגּוּעִים גַּם יַחַד, מֵאָז קוּם הַמְּדִינָה! וְכָל זֶה בְּלִי לִמְנוֹת אֶת הַפְּצוּעִים הָרַבִּים מִתְּאוּנוֹת הַדְּרָכִים, שֶׁחַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים. חֶלְקָם מְשֻׁתָּקִים, עִוְרִים, אוֹ שְׁרוּיִים בְּמַצָּב שֶׁל "צֶמַח" עַד יוֹם מוֹתָם. זוֹ מַכַּת מְדִינָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְעַלֵּם מֵחֻמְרָתָהּ! הָיוּ בַּנּוֹשֵׂא דִּבּוּרִים רַבִּים, הַצָּעוֹת שִׁפּוּר וְחֻקִּים חֲדָשִׁים לְמַכְבִּיר: הַעֲלָאַת גִּיל מַתַּן רִשְׁיוֹן הַנְּהִיגָה לִצְעִירִים, נֶהָג מְלַוֶּה, שִׁפּוּר הַכְּבִישִׁים וְהַתַּשְׁתִּיּוֹת, הִשְׁתַּלְּמֻיּוֹת נְהִיגָה, הַחְמָרַת הָעֲנִישָׁה, הַתְקָנַת מַצְלֵמוֹת נוֹסָפוֹת בַּכְּבִישִׁים, שִׁטּוּר וַאֲכִיפָה מֻגְבָּרִים, בְּדִיקוֹת פֶּתַע לְתַקִּינוּת הָרְכָבִים, וְעוֹד. הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה, אַךְ הַמְּצִיאוּת מוֹכִיחָה כִּי כָּל אֵלּוּ לֹא הִצְלִיחוּ לְהוֹרִיד אֶת מִסְפַּר הַהֲרוּגִים בַּכְּבִישִׁים. גַּם כַּאֲשֶׁר שׁוֹמְעִים עַל אֲנָשִׁים שֶׁנֶּהֶרְגוּ אוֹ שֶׁנִּפְצְעוּ בִּתְאוּנוֹת דְּרָכִים, כָּל אֶחָד מַקְשִׁיחַ אֶת לִבּוֹ לֵאמֹר, "לִי זֶה לֹא יִקְרֶה". בַּחֲדָשׁוֹת, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, לֹא מְפַרְסְמִים אֶת הַסִּבָּה לַתְּאוּנָה, רַק אֶת הַתּוֹצָאָה הַקַּטְלָנִית. וַהֲרֵי לִפְעָמִים הָאָסוֹן קָרָה מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּהָג הִפְנָה אֶת מַבָּטוֹ לְעֵבֶר הַחַלּוֹן וְלֹא שָׂם לֵב לַיֶּלֶד שֶׁיָּרַד לַכְּבִישׁ, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִסְתַּכֵּל עַל צַג הַפֶּלֶאפוֹן שֶׁלּוֹ בְּמַהֲלַךְ הַנְּסִיעָה, וְכַדּוֹמֶה. כַּאֲשֶׁר נִמְצָא הָרוּג וְלֹא נוֹדְעָה סִבַּת מוֹתוֹ, הַתּוֹרָה מְצַוָּה אוֹתָנוּ שֶׁלֹּא לַעֲבֹר עַל כָּךְ לְסֵדֶר הַיּוֹם, אֶלָּא לְפַרְסֵם זֹאת קֳבָל עַם וְעֵדָה וְלַעֲשׂוֹת "רַעַשׁ תִּקְשָׁרְתִּי" גָּדוֹל, כְּדֵי לְזַעְזֵעַ אֶת הַצִּבּוּר. מֵת מִצְוָה קוֹנֶה אֶת מְקוֹמוֹ (בבא קמא פא), עַל כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁנִּמְצָא הָרוּג - שָׁם יִקָּבֵר, וְתֻצַּב מַצֵּבָה וְגַלְעֵד לְזִכְרוֹ לָעַד, שֶׁכָּל עוֹבֵר וָשָׁב יִרְאֶה וְיִזְכֹּר שֶׁפְּלוֹנִי נִפְטַר כָּאן בְּיוֹם פְּלוֹנִי. וְלֹא דַּי בָּזֶה. הַסַּנְהֶדְרִין, חַכְמֵי הַדּוֹר, הִגִּיעוּ לַמָּקוֹם, וּמִי רוֹאֶה אוֹתָם וְאֵינוֹ יוֹצֵא לִקְרָאתָם?! אַלְפֵי אֲנָשִׁים הִגִּיעוּ לַמַּעֲמָד הַמַּחֲרִיד, הַזְּקֵנִים מָדְדוּ מִמְּקוֹם הַזִּירָה שֶׁבָּהּ נִמְצָא הֶהָרוּג לְאֵיזוֹ עִיר הוּא קָרוֹב יוֹתֵר, וְכָךְ פָּסְקוּ עַל אֵיזוֹ עִיר מֻטֶּלֶת הָאַחֲרָיוּת לְמוֹת הָאִישׁ, וּמִי יִצְטָרֵךְ לְהִתְעַסֵּק בְּכָל עִנְיְנֵי הַקְּבוּרָה. הָיוּ לוֹקְחִים עֶגְלָה שֶׁעֲדַיִן לֹא הִסְפִּיקוּ לַעֲבֹד בָּהּ, וְעוֹרְפִים אֶת רֹאשָׁהּ עַל נַחַל אֵיתָן. הַהֶרֶג הַמְזַעְזֵעַ שֶׁל עֶגְלָה צְעִירָה נוֹעָד כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת הַלְּבָבוֹת מִתַּרְדֵּמָתָם. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל (סוטה מו): "אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תָּבוֹא עֶגְלָה בַּת שְׁנָתָהּ שֶׁלֹּא עָשְׂתָה פֵּרוֹת וְתֵעָרֵף בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, לְכַפֵּר עַל הֲרִיגָתוֹ שֶׁל זֶה שֶׁלֹּא הִנִּיחוּהוּ לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת". הַתּוֹרָה הוֹרְתָה שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִזְרְעוּ וְלֹא יִשְׁתְּלוּ דָּבָר וַחֲצִי דָּבָר בִּמְקוֹם הָעֲרִיפָה, זֵכֶר לַמְּאֹרָע הַטְּרָגִי, סֵמֶל לְכָךְ שֶׁאוֹתוֹ הָרוּג כְּבָר לֹא יַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת, וְלֹא יוּכַל לִגְדֹּל וּלְהָבִיא פֵּרוֹת לָעוֹלָם. בְּסִיּוּם הָאֵרוּעַ, רָחֲצוּ זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר אֶת יְדֵיהֶם, וְהִכְרִיזוּ לְעֵינֵי כֹּל: "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ". תָּמְהוּ עַל כָּךְ חֲזַ"ל (סוטה מה): וְכִי עָלְתָה עַל לֵב שֶׁזִּקְנֵי בַּיִת דִּין שׁוֹפְכֵי דָּמִים הֵם?! אֶלָּא, לֹא רְאִינוּהוּ וּפְטַרְנוּהוּ בְּלֹא מְזוֹנוֹת וּבְלֹא לְוָיָה. וּבְכָל זֹאת הֵם קִבְּלוּ אַחֲרָיוּת וְהִתְפַּלְּלוּ לַה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּסְלַח לָהֶם וְלֹא יָבִיא עֲלֵיהֶם עוֹד אֵרוּעִים קָשִׁים כְּעֵין אֵלֶּה: "כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם". גַּם לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת מִסִּיּוּם אֵרוּעַ טְרָגִי כָּזֶה, יִזְכְּרוּ אוֹתוֹ הַכֹּל כְּשֶׁיִּרְאוּ שֶׁבְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ הָרָאשִׁית מִזְדַּקֵּר לוֹ קֶבֶר לָבָן רַב רֹשֶׁם, הַמֵּעִיד כְּאֶלֶף עֵדִים עַל אוֹתוֹ יוֹם מַר וְנִמְהָר. בְּפָרָשָׁה זוֹ הַתּוֹרָה בָּאָה לְלַמְּדֵנוּ כַּמָּה דְּבָרִים: עַד כַּמָּה חֲשׁוּבִים חַיִּים שֶׁל כָּל יְהוּדִי, וְעַד כַּמָּה חֲשׁוּבָה תּוֹדָעַת הַצִּבּוּר עַל מַה שֶּׁאֵרַע, עַל מְנָת לְהָפִיק מִכָּךְ לְקָחִים לֶעָתִיד, לְבַל יִשְׁנֶה מִקְרֶה זֶה חָלִילָה. לְעֻמַּת זֹאת, כַּיּוֹם - תּוֹךְ פָּחוֹת מִשָּׁעָה לְאַחַר תְּאוּנַת הַדְּרָכִים, הַכְּבִישׁ חוֹזֵר לִפְעֹל כְּסִדְרוֹ; הַנִּפְטָר מְכֻסֶּה בְּסָדִין לָבָן וְנִלְקָח מֵהַמָּקוֹם בִּמְהִירוּת, מְכַבֵּי הָאֵשׁ שׁוֹטְפִים אֶת הַדָּם שֶׁנִּגָּר עַל הַכְּבִישׁ וּמְכַסִּים אֶת הַשֶּׁמֶן בְּחוֹל, פּוֹעֲלֵי הָעִירִיָּה מְטַאְטְאִים אֶת שִׁבְרֵי הַזְּכוּכִיּוֹת, הַגָּרָר גּוֹרֵר אֶת הָרֶכֶב וְהַמִּשְׁטָרָה פּוֹתַחַת אֶת נְתִיב הַתְּנוּעָה וְדוֹאֶגֶת שֶׁהַכֹּל יַחֲזֹר לְהִתְנַהֵל כַּשּׁוּרָה. נֶהָג שֶׁיַּעֲבֹר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם כַּעֲבוֹר שָׁעָה אוֹ אֲפִלּוּ פָּחוֹת, כְּלָל לֹא יֵדַע שֶׁבַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ גַּלְגַּלֵּי רִכְבּוֹ עוֹבְרִים, נֶהֶרְגוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים זְמַן קָצָר קֹדֶם לָכֵן. גַּם אִם טָרְחוּ לְהַקְדִּישׁ לַתְּאוּנָה כַּמָּה שְׁנִיּוֹת בַּחֲדָשׁוֹת, הֲרֵי כְּבָר הַיְדִיעָה הַחֲדָשָׁה רוֹדֶפֶת אֶת הַיְדִיעָה הַיְשָׁנָה, ה' יִשְׁמֹר. מִי בִּכְלָל זוֹכֵר אֶת הַיְדִיעוֹת הַקּוֹדְמוֹת וְאֶת הַיְדִיעוֹת שֶׁל אֶתְמוֹל אוֹ שֶׁל שִׁלְשׁוֹם?! וְעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג. אָנוּ נִמְצָאִים בְּדוֹר שֶׁבּוֹ כֻּלָּם מְמַהֲרִים, אֵין לְאַף אֶחָד סַבְלָנוּת, לָכֵן עָלֵינוּ לִזְכֹּר אֶת הַמִּשְׁפָּט הַיָּדוּעַ: "עָדִיף לְאַבֵּד שְׁנִיָּה בַּחַיִּים וְלֹא לְאַבֵּד אֶת הַחַיִּים בִּשְׁנִיָּה". אִם נָבִין שֶׁהַחַיִּים שֶׁלָּנוּ וְשֶׁל מִשְׁפַּחְתֵּנוּ תְּלוּיִים בְּצוּרַת הַנְּהִיגָה שֶׁלָּנוּ, אוֹ בְּמִדַּת הַזְּהִירוּת שֶׁלָּנוּ בַּכְּבִישׁ, הַכֹּל יֵרָאֶה אַחֶרֶת. אֵין לִסְמֹךְ עַל הַמַּזָּל וְלוֹמַר "לִי זֶה לֹא יִקְרֶה". לֹא פַּעַם שׁוֹמְעִים נֶהָגִים כְּעוּסִים: "הוּא עָקַף אוֹתִי? אֲנִי אַרְאֶה לוֹ!" "אֲנִי אֲלַמֵּד אוֹתוֹ לֶקַח!" "אֶצְפֹּר לוֹ חָזָק! יוֹתֵר!" "גַּם אֲנִי אֲסַנְוֵר אוֹתוֹ", אוֹ: "אֲנִי מְמַהֵר! אֵין לִי זְמַן לַעֲצֹר לְהוֹלְכֵי הָרֶגֶל, שֶׁיְּחַכּוּ וְיַעַבְרוּ אַחֲרַי"... לְעֻמַּת זֹאת, כְּשֶׁמַּגִּיעַ לַכְּבִישׁ אָדָם שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת, שֶׁחֻנַּךְ מִקַּטְנוּתוֹ לְמוּסָר וּלְמִדּוֹת טוֹבוֹת, הוּא אָמוּר לִהְיוֹת מְמֻשְׁמָע יוֹתֵר לְחֻקֵּי הַתַּעֲבוּרָה, וּלְהִתְנַהֵג בַּאֲדִיבוּת וּבְסַבְלָנוּת לַנֶּהָגִים שֶׁבִּכְבִישׁ, כִּי הוּא מֵבִין יוֹתֵר אֶת תַּכְלִית הַחַיִּים וְאֶת עֶרְכָּם, שֶׁהֲרֵי פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, מִלְּבַד ג' עֲבֵרוֹת שֶׁל יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר, וּבָרוּר שֶׁנְּסִיעָה כַּחֹק הוּא בִּכְלַל הַצִּוּוּי שֶׁל "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (ד-טו). נִרְאָה שֶׁיֵּשׁ קֶשֶׁר יָשִׁיר בֵּין אֱמוּנָתוֹ וְרָמָתוֹ הָרוּחָנִית שֶׁל הַנֶּהָג לְבֵין הִתְנַהֲגוּתוֹ בַּכְּבִישׁ, וּמִמֵּילָא נֶהָג יְרֵא שָׁמַיִם יִהְיֶה פָּחוֹת מְעֹרָב בִּתְאוּנוֹת דְּרָכִים. וְלָכֵן כָּל עוֹד אֵין חִנּוּךְ נָכוֹן לַעֲרָכִים יְהוּדִים בְּסִיסִיִּים בְּבָתֵּי הַסֵּפֶר בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁבָּהֶם הָעֵרֶךְ "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" - לְצַעֲרֵנוּ, לֹא נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ פִּתְרוֹן אַחֵר לַמַּצָּב הֶעָגוּם שֶׁבַּכְּבִישִׁים. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)