Otzarot-Article

"שֶׁמֶן זַיִת זַךְ כָּתִית לַמָּאוֹר" (כז-כ) בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁבַּשֶּׁמֶן הַצָּלוּל הַזַּךְ וְהַנָּקִי, אָדָם מְבַשֵּׁל וּמְתַבֵּל מַאֲכָלוֹ, וְאִלּוּ בַּשֶּׁמֶן הַגָּרוּעַ מַדְלִיק אֶת נֵרוֹ. מְעַנְיֵן הַדָּבָר, שֶׁבְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה בְּדִיּוּק הַהֶפֶךְ: לְמָאוֹר הִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּ"שֶׁמֶן זַיִת זַךְ כָּתִית", וְאִלּוּ לַמְּנָחוֹת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַאֲכָל, לֹא הִקְפִּידוּ שֶׁיִּהְיֶה זַךְ.

צִוּוּי זֶה - כּוֹתֵב הַגָּאוֹן רַבִּי בָּרוּךְ אַבְרָהָם טוֹלֵידַאנוֹ זָצָ"ל מֵחַכְמֵי מַקְנֶאס בְּסִפְרוֹ "אִמְרֵי בָּרוּךְ" - מְלַמְּדֵנוּ אֶת הַמִּשְׁקָל שֶׁיֵּשׁ לָתֵת לְעִנְיָנִים רוּחָנִיִּים מוּל הַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים.

פְּעָמִים רַבּוֹת, בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, אָדָם דּוֹאֵג שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הַנּוֹחַ וְהַטּוֹב בְּיוֹתֵר - שֶׁמֶן זַיִת זַךְ לְלֹא שׁוּם פְּגָם וּמַחְסוֹר, אַךְ בְּעִנְיָנָיו הָרוּחָנִיִּים מִסְתַּפֵּק הוּא בְּמוּעָט, וְאֵינֶנּוּ מִתְאַמֵּץ לְהַגִּיעַ לַזַּךְ בְּיוֹתֵר. בָּאָה הַתּוֹרָה לְלַמְּדֵנוּ שֶׁאֵין לַעֲשׂוֹת הַטָּפֵל לְעִקָּר, וְאַדְּרַבָּה, בְּעִנְיָנָיו הָרוּחָנִיִּים עַל הָאָדָם לִדְאֹג לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר וְלֹא יְקַמֵּץ כְּלָל, וְאִלּוּ בְּצָרְכֵי גּוּפוֹ הָעֲרָאִיִּים אֵין לְהַקְפִּיד, וְרָאוּי לְקַמֵּץ בְּתַעֲנוּגוֹת כְּכָל הָאֶפְשָׁר. וּכְבָר אָמְרוּ בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן (פֶּרֶק כ"ח): "אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלָּעאִי, כָּל הָעוֹשֶׂה דִּבְרֵי תּוֹרָה עִקָּר וְדֶרֶךְ אֶרֶץ טָפֵל, עוֹשִׂים אוֹתוֹ עִקָּר בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל הָעוֹשֶׂה דֶּרֶךְ אֶרֶץ עִקָּר וְדִבְרֵי תּוֹרָה טָפֵל, עוֹשִׂים אוֹתוֹ טָפֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה".

לָעִנְיָנִים הָרוּחָנִיִּים יֵשׁ חֲשִׁיבוּת פִּי כַּמָּה וְכַמָּה עַל פְּנֵי הָעִנְיָנִים הַגַּשְׁמִיִּים, כִּי עִנְיְנֵי הָרוּחַ הֵם נִצְחִיִּים, וְאִלּוּ עִנְיְנֵי הַגֶּשֶׁם עֲרָאִיִּים, וּמִמָּתַי אָדָם מַשְׁקִיעַ עַל דָּבָר חוֹלֵף?!

הִמְשִׁיל זֹאת הַצַּדִּיק רַבִּי נִסִּים יָגֵן זָצָ"ל, לְאָדָם שֶׁהִמְתִּין בַּתַּחֲנָה לְאוֹטוֹבּוּס. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הָאוֹטוֹבּוּס, בִּקֵּשׁ הָאִישׁ מֵהַנֶּהָג שֶׁיִּפְתַּח לוֹ אֶת הַדֶּלֶת הָאֲחוֹרִית. סָבַר הַנֶּהָג שֶׁמְּבַקֵּשׁ הוּא לְהַכְנִיס עֲגָלָה, אַךְ לְהַפְתָּעָתוֹ גִּלָּה כִּי אוֹתוֹ אָדָם הֵחֵל דּוֹחֵף אֶל תּוֹךְ הָאוֹטוֹבּוּס, בְּסִיּוּעַ שְׁנֵי אֲנָשִׁים, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מְקָרֵר עֲנָק.

מֵעָצְמַת הַמִּטְעָן הֶחָרִיג, הָאוֹטוֹבּוּס הִתְנוֹדֵד מְעַט עַל מְקוֹמוֹ, וּבְטֶרֶם הִתְעַשֵּׁת הַנֶּהָג, הֵם כְּבָר הִסְפִּיקוּ לְהַעֲלוֹת לְתוֹךְ הָאוֹטוֹבּוּס גַּם תַּנּוּר אֲפִיָּה, וּלְאַחֲרָיו בִּזְרִיזוּת וּבִיעִילוּת גַּם מֵדִיחַ כֵּלִים וּמִיקְרוֹגָל.

הַנֶּהָג קָם בְּבֶהָלָה מִמְּקוֹם מוֹשָׁבוֹ, וְרָץ אֲלֵיהֶם בְּזַעַם. כַּעֲסוֹ גָּבַר כַּאֲשֶׁר הִבְחִין מִזָּוִית עֵינוֹ בַּעֲרֵמָה גְּדוֹלָה שֶׁל רָהִיטִים כְּבֵדִים אוֹתָם מִתְכַּוֵּן הָאִישׁ לְהַכְנִיס לָאוֹטוֹבּוּס.

"מַה קּוֹרֶה פֹּה? תַּעַצְרוּ מִיָּד!" רָתַח הַנֶּהָג, "לֹא הֵבַנְתִּי! אַתָּה מְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת הוֹבָלָה עַל חֶשְׁבּוֹן 'אֶגֶד'?!"

"מַה פִּתְאוֹם הוֹבָלָה?!" הִתַּמֵּם הָאִישׁ.

"אָז מַה זֶּה?!" הִצְבִּיעַ הַנֶּהָג כְּשֶׁעֵינָיו יוֹרוֹת זִיקִים לְעֵבֶר הַחֲפָצִים שֶׁגָּדְשׁוּ מַחֲצִית מֵהָאוֹטוֹבּוּס.

"אֲנִי פָּשׁוּט נוֹסֵעַ לְמֶשֶׁךְ חֲצִי שָׁעָה", הִצְטַדֵּק אוֹתוֹ אָדָם, "וַאֲנִי זָקוּק לְמַיִם קָרִים לַדֶּרֶךְ, לְאֹכֶל חַם, לְכֵלִים שְׁטוּפִים וְכוּ'". הוּא אַף הוֹרָה בְּאֶצְבָּעוֹ עַל כָּל חֵפֶץ וְרָהִיט, וּפֵרֵט לַנֶּהָג מַדּוּעַ הִנּוֹ זָקוּק לוֹ בַּנְּסִיעָה...

אָמְנָם הַתֵּאוּר עַל אוֹתוֹ אָדָם מַעֲלֶה גִּחוּךְ, אַךְ בְּלִי לָשִׂים לֵב אָנוּ מִתְנַהֲגִים פְּעָמִים רַבּוֹת בְּדִיּוּק כָּמוֹהוּ. מַסָּעֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה נִמְשָׁךְ זְמַן קָצָר יַחֲסִית לְעֻמַּת חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וּבְכָל זֹאת אָנוּ מַשְׁקִיעִים עַל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּאִלּוּ אָנוּ הוֹלְכִים לִחְיוֹת כָּאן לָנֶצַח.

יְהוּדִי עַם הָאָרֶץ נִגַּשׁ אֶל הָרַב מַצְלִיחַ זָצָ"ל וּבְנִימַת בַּקָּשָׁה שָׁאַל: "רַבִּי, אוּלַי תּוּכַל לְסַיֵּעַ בְּיָדִי לְהַשִּׂיג עֲבוּר בְּנִי הַחוֹגֵג בַּר-מִצְוָה, תְּפִלִּין יְשָׁנוֹת בִּמְחִיר מוּזָל?"

הֶחְלִיט רַבִּי מַצְלִיחַ לַעֲנוֹת לָאָב בִּשְׁנִינוּת, אֲשֶׁר תִּגְרֹם לוֹ לַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ אֲמִתִּי עִם עַצְמוֹ, וְלַחְשֹׁב פַּעֲמַיִם עַל מַשְׁמָעוּת כְּנִיסָתוֹ שֶׁל בְּנוֹ לְעֹל תּוֹרָה וּמִצְווֹת...

"אֱמֹר לִי יְהוּדִי יָקָר", הִתְעַנְיֵן הָרַב, "אֶת חֲלִיפַת בַּר הַמִּצְוָה שֶׁלּוֹ הִנְּךָ קוֹנֶה מִיָּד-שְׁנִיָּה?"

נֶעֱלָב, הִנִּיחַ הָאִישׁ יָדוֹ עַל לִבּוֹ וְאָמַר: "חַס וְחָלִילָה!"

מִיָּד עֲנָהוּ הָרַב נוֹקְבוֹת: "וְאֶת הַתְּפִלִּין לֹא 'חַס וְחָלִילָה'! אֶת זֶה אֶפְשָׁר לִקְנוֹת יָשָׁן?!"

וַיִּכָּלֵם הָאִישׁ וַיִּדֹּם. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	בחוקותי תשפ"ד
	פַּרְנָסָה וְהִשְׁתַּדְּלוּת
	"שֶׁמֶן זַיִת זַךְ כָּתִית לַמָּאוֹר" (כז-כ) בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁבַּשֶּׁמֶן הַצָּלוּל הַזַּךְ וְהַנָּקִי, אָדָם מְבַשֵּׁל וּמְתַבֵּל מַאֲכָלוֹ, וְאִלּוּ בַּשֶּׁמֶן הַגָּרוּעַ מַדְלִיק אֶת נֵרוֹ. מְעַנְיֵן הַדָּבָר, שֶׁבְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה בְּדִיּוּק הַהֶפֶךְ: לְמָאוֹר הִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּ"שֶׁמֶן זַיִת זַךְ כָּתִית", וְאִלּוּ לַמְּנָחוֹת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַאֲכָל, לֹא הִקְפִּידוּ שֶׁיִּהְיֶה זַךְ. צִוּוּי זֶה - כּוֹתֵב הַגָּאוֹן רַבִּי בָּרוּךְ אַבְרָהָם טוֹלֵידַאנוֹ זָצָ"ל מֵחַכְמֵי מַקְנֶאס בְּסִפְרוֹ "אִמְרֵי בָּרוּךְ" - מְלַמְּדֵנוּ אֶת הַמִּשְׁקָל שֶׁיֵּשׁ לָתֵת לְעִנְיָנִים רוּחָנִיִּים מוּל הַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים. פְּעָמִים רַבּוֹת, בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, אָדָם דּוֹאֵג שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הַנּוֹחַ וְהַטּוֹב בְּיוֹתֵר - שֶׁמֶן זַיִת זַךְ לְלֹא שׁוּם פְּגָם וּמַחְסוֹר, אַךְ בְּעִנְיָנָיו הָרוּחָנִיִּים מִסְתַּפֵּק הוּא בְּמוּעָט, וְאֵינֶנּוּ מִתְאַמֵּץ לְהַגִּיעַ לַזַּךְ בְּיוֹתֵר. בָּאָה הַתּוֹרָה לְלַמְּדֵנוּ שֶׁאֵין לַעֲשׂוֹת הַטָּפֵל לְעִקָּר, וְאַדְּרַבָּה, בְּעִנְיָנָיו הָרוּחָנִיִּים עַל הָאָדָם לִדְאֹג לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר וְלֹא יְקַמֵּץ כְּלָל, וְאִלּוּ בְּצָרְכֵי גּוּפוֹ הָעֲרָאִיִּים אֵין לְהַקְפִּיד, וְרָאוּי לְקַמֵּץ בְּתַעֲנוּגוֹת כְּכָל הָאֶפְשָׁר. וּכְבָר אָמְרוּ בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן (פֶּרֶק כ"ח): "אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלָּעאִי, כָּל הָעוֹשֶׂה דִּבְרֵי תּוֹרָה עִקָּר וְדֶרֶךְ אֶרֶץ טָפֵל, עוֹשִׂים אוֹתוֹ עִקָּר בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל הָעוֹשֶׂה דֶּרֶךְ אֶרֶץ עִקָּר וְדִבְרֵי תּוֹרָה טָפֵל, עוֹשִׂים אוֹתוֹ טָפֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה". לָעִנְיָנִים הָרוּחָנִיִּים יֵשׁ חֲשִׁיבוּת פִּי כַּמָּה וְכַמָּה עַל פְּנֵי הָעִנְיָנִים הַגַּשְׁמִיִּים, כִּי עִנְיְנֵי הָרוּחַ הֵם נִצְחִיִּים, וְאִלּוּ עִנְיְנֵי הַגֶּשֶׁם עֲרָאִיִּים, וּמִמָּתַי אָדָם מַשְׁקִיעַ עַל דָּבָר חוֹלֵף?! הִמְשִׁיל זֹאת הַצַּדִּיק רַבִּי נִסִּים יָגֵן זָצָ"ל, לְאָדָם שֶׁהִמְתִּין בַּתַּחֲנָה לְאוֹטוֹבּוּס. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הָאוֹטוֹבּוּס, בִּקֵּשׁ הָאִישׁ מֵהַנֶּהָג שֶׁיִּפְתַּח לוֹ אֶת הַדֶּלֶת הָאֲחוֹרִית. סָבַר הַנֶּהָג שֶׁמְּבַקֵּשׁ הוּא לְהַכְנִיס עֲגָלָה, אַךְ לְהַפְתָּעָתוֹ גִּלָּה כִּי אוֹתוֹ אָדָם הֵחֵל דּוֹחֵף אֶל תּוֹךְ הָאוֹטוֹבּוּס, בְּסִיּוּעַ שְׁנֵי אֲנָשִׁים, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מְקָרֵר עֲנָק. מֵעָצְמַת הַמִּטְעָן הֶחָרִיג, הָאוֹטוֹבּוּס הִתְנוֹדֵד מְעַט עַל מְקוֹמוֹ, וּבְטֶרֶם הִתְעַשֵּׁת הַנֶּהָג, הֵם כְּבָר הִסְפִּיקוּ לְהַעֲלוֹת לְתוֹךְ הָאוֹטוֹבּוּס גַּם תַּנּוּר אֲפִיָּה, וּלְאַחֲרָיו בִּזְרִיזוּת וּבִיעִילוּת גַּם מֵדִיחַ כֵּלִים וּמִיקְרוֹגָל. הַנֶּהָג קָם בְּבֶהָלָה מִמְּקוֹם מוֹשָׁבוֹ, וְרָץ אֲלֵיהֶם בְּזַעַם. כַּעֲסוֹ גָּבַר כַּאֲשֶׁר הִבְחִין מִזָּוִית עֵינוֹ בַּעֲרֵמָה גְּדוֹלָה שֶׁל רָהִיטִים כְּבֵדִים אוֹתָם מִתְכַּוֵּן הָאִישׁ לְהַכְנִיס לָאוֹטוֹבּוּס. "מַה קּוֹרֶה פֹּה? תַּעַצְרוּ מִיָּד!" רָתַח הַנֶּהָג, "לֹא הֵבַנְתִּי! אַתָּה מְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת הוֹבָלָה עַל חֶשְׁבּוֹן 'אֶגֶד'?!" "מַה פִּתְאוֹם הוֹבָלָה?!" הִתַּמֵּם הָאִישׁ. "אָז מַה זֶּה?!" הִצְבִּיעַ הַנֶּהָג כְּשֶׁעֵינָיו יוֹרוֹת זִיקִים לְעֵבֶר הַחֲפָצִים שֶׁגָּדְשׁוּ מַחֲצִית מֵהָאוֹטוֹבּוּס. "אֲנִי פָּשׁוּט נוֹסֵעַ לְמֶשֶׁךְ חֲצִי שָׁעָה", הִצְטַדֵּק אוֹתוֹ אָדָם, "וַאֲנִי זָקוּק לְמַיִם קָרִים לַדֶּרֶךְ, לְאֹכֶל חַם, לְכֵלִים שְׁטוּפִים וְכוּ'". הוּא אַף הוֹרָה בְּאֶצְבָּעוֹ עַל כָּל חֵפֶץ וְרָהִיט, וּפֵרֵט לַנֶּהָג מַדּוּעַ הִנּוֹ זָקוּק לוֹ בַּנְּסִיעָה... אָמְנָם הַתֵּאוּר עַל אוֹתוֹ אָדָם מַעֲלֶה גִּחוּךְ, אַךְ בְּלִי לָשִׂים לֵב אָנוּ מִתְנַהֲגִים פְּעָמִים רַבּוֹת בְּדִיּוּק כָּמוֹהוּ. מַסָּעֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה נִמְשָׁךְ זְמַן קָצָר יַחֲסִית לְעֻמַּת חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וּבְכָל זֹאת אָנוּ מַשְׁקִיעִים עַל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּאִלּוּ אָנוּ הוֹלְכִים לִחְיוֹת כָּאן לָנֶצַח. יְהוּדִי עַם הָאָרֶץ נִגַּשׁ אֶל הָרַב מַצְלִיחַ זָצָ"ל וּבְנִימַת בַּקָּשָׁה שָׁאַל: "רַבִּי, אוּלַי תּוּכַל לְסַיֵּעַ בְּיָדִי לְהַשִּׂיג עֲבוּר בְּנִי הַחוֹגֵג בַּר-מִצְוָה, תְּפִלִּין יְשָׁנוֹת בִּמְחִיר מוּזָל?" הֶחְלִיט רַבִּי מַצְלִיחַ לַעֲנוֹת לָאָב בִּשְׁנִינוּת, אֲשֶׁר תִּגְרֹם לוֹ לַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ אֲמִתִּי עִם עַצְמוֹ, וְלַחְשֹׁב פַּעֲמַיִם עַל מַשְׁמָעוּת כְּנִיסָתוֹ שֶׁל בְּנוֹ לְעֹל תּוֹרָה וּמִצְווֹת... "אֱמֹר לִי יְהוּדִי יָקָר", הִתְעַנְיֵן הָרַב, "אֶת חֲלִיפַת בַּר הַמִּצְוָה שֶׁלּוֹ הִנְּךָ קוֹנֶה מִיָּד-שְׁנִיָּה?" נֶעֱלָב, הִנִּיחַ הָאִישׁ יָדוֹ עַל לִבּוֹ וְאָמַר: "חַס וְחָלִילָה!" מִיָּד עֲנָהוּ הָרַב נוֹקְבוֹת: "וְאֶת הַתְּפִלִּין לֹא 'חַס וְחָלִילָה'! אֶת זֶה אֶפְשָׁר לִקְנוֹת יָשָׁן?!" וַיִּכָּלֵם הָאִישׁ וַיִּדֹּם. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)