Otzarot-Article

הַתְּפִלָּה שֶׁהָפְכָה עוֹלָמוֹת

"וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה" (ב-ה) כָּתַב רַבֵּנוּ חַיִּים וִיטָאל זַצַ"ל: מִפָּסוּק זֶה מַשְׁמַע, שֶׁתַּפְקִיד הָאָדָם בַּעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה הוּא: לַחֲרֹשׁ, לְנַכֵּשׁ, לְהַכְרִית אֶת הַקּוֹצִים, לְשַׁדֵּד אֶת הָאֲדָמָה, וְכַדּוֹמֶה. כְּלוֹמַר, תַּפְקִיד הָאָדָם הוּא לְהָכִין אֶת הָאֲדָמָה לְהַצְמִיחַ אֶת צְמָחֶיהָ, לְהָסִיר מִתּוֹכָהּ אֶת הַמַּפְרִיעִים לַגִּדּוּלִים הַטּוֹבִים, וְכֵן, לִשְׁתֹּל בָּהּ אֶת הַגַּרְעִין. אֲבָל כָּל הַשְּׁאָר - גִּדּוּל הַצֶּמַח עַצְמוֹ, וְהַמְטָרַת הַגֶּשֶׁם עָלָיו, הֵם עִנְיָנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

וְהַנִּמְשָׁל: עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם הוּא בְּהִתְעַלּוּתוֹ בְּ"סוּר מֵרָע", הֲסָרַת הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת שֶׁבּוֹ (הַכְרָתַת הַקּוֹצִים), הַכְנָעַת לִבּוֹ (חֲרִישַׁת הַשָּׂדֶה), וְהַתְחָלַת עֲבוֹדַת ה' (נְטִיעַת הַגַּרְעִין). וְאָז, כְּשֶׁיִּפְתַּח פֶּתַח כְּחֻדּוֹ שֶׁל מַחַט, יִפָּתְחוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם שַׁעֲרֵי אוֹרָה וְיִזְכֶּה לִיבוּל מֻצְלָח.

בְּסֵפֶר "אֵשׁ לֶהָבָה" מוּבָא סִפּוּר נִפְלָא: הגה"צ רַבִּי שִׁמְשׁוֹן דָּוִד פִּינְקוּס זַצַ"ל, נָהַג לְהִסְתּוֹבֵב בְּמַחְזוֹרִיּוּת בֵּין הַמּוֹשָׁבִים בִּדְרוֹם הָאָרֶץ. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הָרַב לְאַחַד הַמּוֹשָׁבִים, נִגְּשָׁה אֵלָיו אִשָּׁה בְּשֵׁם תָּמָר וְדִבְּרָה עִמּוֹ: "אֲנִי בַּת בֵּית יַעֲקֹב, וְכָל הַשָּׁנִים הָיָה לִי חֲלוֹם לִבְנוֹת בַּיִת שֶׁל תּוֹרָה". "בַּיִת שֶׁל תּוֹרָה" - הַמִּלִּים הַמְּתוּקוֹת הִתְפַּשְּׁטוּ כְּמוֹ בֹּשֶׂם הַמּוֹר בְּמֶרְחֲבֵי הָאֲוִיר הַצָּלוּל.

"נִשֵּׂאתִי לְבֶן יְשִׁיבָה", הִמְשִׁיכָה, "סִפְּרוּ לִי שֶׁזָּכִיתִי בְּבֶן תּוֹרָה הַשּׁוֹקֵד עַל הַתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה. הָיִיתִי מְאֻשֶּׁרֶת. שְׁבוּעַיִם לְאַחַר הַנִּשּׂוּאִין שָׁמַעְתִּי אֶת הַטְּרִיקָה. בַּעְלִי הַצָּעִיר פָּתַח אֶת הַגְּמָרָא, וּפִתְאֹם טָרַק אוֹתָהּ בְּחָזְקָה. הוּא כִּמְעַט צָעַק, כְּשֶׁהוֹדִיעַ: 'זֶהוּ, יוֹתֵר אֵינֶנִּי מוּכָן לִפְתֹּחַ סֵפֶר!'

הָיִיתִי מְזֻעְזַעַת, חָשַׁבְתִּי שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי טוֹב, אֲבָל בַּעְלִי הָאַבְרֵךְ סִפֵּר לִי בְּלֹא כַּחַל וְשָׂרָק כִּי שְׁנוֹתָיו בַּיְשִׁיבָה הָיוּ קָשׁוֹת.

'לָמָּה קָשׁוֹת?' נִסִּיתִי לִשְׁאֹל. בַּעְלִי מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו, הוּא אָמַר שֶׁהָעִיּוּן בַּגְּמָרָא קָשֶׁה לוֹ, הָאוֹתִיּוֹת מִסְתַּחְרְרוֹת מוּל עֵינָיו וְהוּא מִתְקַשֶּׁה לְהִתְרַכֵּז. הוּא לָמַד בַּיְשִׁיבָה רַק כְּדֵי לְקַבֵּל שִׁדּוּךְ טוֹב וְלֹא יוֹתֵר, וְעַכְשָׁו הוּא נִכְסָף לַעֲבֹד בַּשָּׂדֶה". תָּמָר הִשְׁפִּילָה אֶת עֵינֶיהָ.

"כָּךְ הִגַּעְנוּ לַמּוֹשָׁב הַזֶּה. בַּעְלִי אֵינוֹ פּוֹתֵחַ חֻמָּשׁ, לֹא מִשְׁנָה וְכַמּוּבָן לֹא גְּמָרָא. הוּא בְּקֹשִׁי מִתְפַּלֵּל וּמֵנִיחַ תְּפִלִּין, וְרָץ לַטְּרַקְטוֹר שֶׁלּוֹ. כָּל הַיּוֹם הוּא בַּטְּרַקְטוֹר, שָׁר וְנֶהֱנֶה".

הָרַב פִּינְקוּס שָׁתַק. נְהָמָה שֶׁל טְרַקְטוֹר הָלְכָה וְהִתְקָרְבָה, תָּמָר קִוְּתָה שֶׁזֶּה לֹא הִלֵּל בַּעְלָהּ.

"הָיְתָה לִי מוֹרָה מְנֻסָּה", הוֹסִיפָה, "הִיא הֵכִינָה אוֹתָנוּ הֵיטֵב לְיוֹם הַנִּשּׂוּאִין, וְהִזְהִירָה שׁוּב וָשׁוּב שֶׁהַתּוֹרָה הִיא הַמִּצְוָה הַיְקָרָה שֶׁל הָאִישׁ. תַּפְקִיד הָאִשָּׁה הוּא לְשַׁדֵּל וּלְזָרֵז, לְהַנְעִים וּלְזַכּוֹת אֶת בַּעְלָהּ בַּתּוֹרָה, אַךְ לֹא לְהַכְרִיחַ".

הַדְּמָעוֹת עָמְדוּ בִּקְצֵה הָעַיִן. "מַה שְּׁאֵלָתֵךְ?" שָׁאַל הָרַב פִּינְקוּס, נִפְעָם.

"רָצִיתִי לִשְׁאֹל, מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת?" הִתְפָּרֵץ הַכְּאֵב, "אֲנִי מִשְׁתּוֹקֶקֶת לְבַיִת שֶׁל תּוֹרָה, וּבַעְלִי אִכָּר פָּשׁוּט וְגַס. אֵיזוֹ דֻּגְמָה יִרְאוּ יְלָדֵינוּ? עַל מָה יִשָּׁעֵן הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ, עַל הַטְּרַקְטוֹר?!"

עָנָה לָהּ הָרַב פִּינְקוּס: "הִתְפַּלְּלִי, הִתְפַּלְּלִי מֵעֹמֶק הַלֵּב וּבִדְמָעוֹת לְאַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם. תִּזְעֲקִי אֵלָיו וְהוּא יִשְׁמַע אוֹתָךְ, בַּת יְקָרָה שֶׁלּוֹ. הִתְפַּלְּלִי כְּכָל שֶׁתּוּכְלִי, עַד שֶׁתִּוָּשְׁעִי".

שָׁבוּעוֹת עָבְרוּ, חֳדָשִׁים נָקְפוּ, וַיְהִי הַיּוֹם וְשׁוּב הִזְדַּמֵּן הָרַב פִּינְקוּס אֶל הַמּוֹשָׁב הַדְּרוֹמִי. תְּחִלָּה נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מְעַטִּים מְאֹד הָיוּ שָׁם, וּמַהֵר מְאֹד צָד אֶת מַבָּטוֹ אַבְרֵךְ צָעִיר, בַּעַל פָּנִים עֲדִינוֹת וְעֵינַיִם נוֹצְצוֹת בְּאוֹר מְיֻחָד, שֶׁיָּשַׁב וְהָגָה בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בִּמְתִיקוּת שֶׁאֵין דּוֹמֶה לָהּ. הָרַב הִשְׁהָה מַבָּט מֻפְתָּע עַל הָאִישׁ, נִדְמֶה הָיָה לוֹ שֶׁזֶּה... הִלֵּל הַטְּרַקְטוֹרִיסְט, בַּעְלָהּ שֶׁל תָּמָר.

רַגְלָיו שֶׁל הָרַב הוֹלִיכוּהוּ לְבֵיתוֹ שֶׁל הִלֵּל. הוּא נָקַשׁ קַלּוֹת, הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה וְנַפְשׁוֹ שֶׁל הָרַב בִּשְׁאֵלָתוֹ: "אֵיךְ קָרָה הַדָּבָר? אֵיךְ הָפַךְ אִישׁ הַטְּרַקְטוֹר וְהָאֲדָמָה לְאִישׁ הָרוּחַ וְהַתּוֹרָה?"

וְתָמָר, אִשָּׁה פְּשׁוּטָה הִיא, וְאֵינָהּ מְבִינָה אֶת הַשְּׁאֵלָה. הֲרֵי הָרַב בְּעַצְמוֹ אָמַר לָהּ, הַאֵין הוּא זוֹכֵר? וְהִיא נִזְכֶּרֶת בְּמַה שֶּׁאֵרַע בְּאוֹתוֹ יוֹם: הֵם נִכְנְסוּ הַבַּיְתָה, אֲרוּחַת הָעֶרֶב כְּבָר הָיְתָה מוּכָנָה. הִלֵּל נָטַל אֶת יָדָיו וּבֵרֵךְ בְּחָפְזָה. הוּא אָכַל, סִיֵּם וּכְבָר פָּנָה לִישֹׁן, עָיֵף וְיָגֵעַ מֵעֲמַל יוֹמוֹ.

תָּמָר יָצְאָה אֶל הַמִּרְפֶּסֶת וְנָתְנָה לְזֶרֶם הַדְּמָעוֹת הַחַמּוֹת לִשְׁטֹף אֶת פָּנֶיהָ. בְּמִלִּים פְּשׁוּטוֹת, כְּדַבֵּר בַּת אֶל אָבִיהָ, דִּבְּרָה תָּמָר: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי רוֹצָה בַּיִת שֶׁל תּוֹרָה, בַּעַל בֶּן תּוֹרָה, אָנָּא, בְּרַחֲמִים!" שְׁעָתַיִם תְּמִימוֹת עָמְדָה תָּמָר בִּתְפִלָּתָהּ עַד שֶׁכָּלוּ כֹּחוֹתֶיהָ.

בְּמֶשֶׁךְ שְׁמוֹנָה חֳדָשִׁים, מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים יָמִים, הִשְׁקְתָה תָּמָר אַדְמַת בַּזֶּלֶת. אֵין יוֹם שֶׁעוֹבֵר בְּלִי תְּפִלָּה, תְּפִלָּה בְּכָל הַכֹּחוֹת.

וַיְהִי הַיּוֹם, וְהִלֵּל נִכְנַס הַבַּיְתָה בְּחִיּוּךְ מִתְנַצֵּל. "יֵשׁ כָּאן שִׁעוּר בְּ'עֵין יַעֲקֹב', חָשַׁבְתִּי לָלֶכֶת, אִכְפַּת לָךְ אִם אֲוַתֵּר עַל זְמַן אֲרוּחַת הָעֶרֶב וְאֵצֵא עַכְשָׁו?" 'אִם אִכְפַּת לִי?!' רָצְתָה תָּמָר לִצְחֹק וְלִבְכּוֹת, אֲבָל הִיא הִנְהֲנָה בְּחִיּוּךְ מַסְכִּים וְהַדְּמָעוֹת מָסְכוּ אֶת עֵינֶיהָ.

הִלֵּל יָצָא, טַעַם מִיֵּינָהּ הַמְשַׁכֵּר שֶׁל הַתּוֹרָה, וְרָצָה לְהַמְשִׁיךְ. "אַתְּ יוֹדַעַת", הוּא אָמַר כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ, "עַכְשָׁו אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ בִּיכָלְתִּי לְטַפֵּל בִּקְשָׁיֵי הַלְּמִידָה שֶׁהָיוּ לִי בְּיַלְדוּתִי. מַה דַּעְתֵּךְ שֶׁנְּשַׁלֵּם לְאַבְרֵךְ מִקְצוֹעִי וַאֲנִי אֶתְקַדֵּם קְצָת?"

הַלֵּב מָלֵא שִׁיר וְרַנֵּן, וְהַפֶּה מַבִּיעַ מִלּוֹת הַסְכָּמָה וְרָצוֹן. "אֲנִי מִצְטַעֵר", אָמַר הִלֵּל כַּעֲבֹר זְמַן בְּפָנִים מִתְנַצְּלוֹת, "בַּהַתְחָלָה קִבַּלְתְּ בַּעַל מְפַרְנֵס, אֲבָל נַפְשִׁי חָשְׁקָה בַּתּוֹרָה. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֵיפֹה הָיִיתִי עַד עַכְשָׁו, אֲנִי רוֹצֶה לִלְמֹד כָּל הַיּוֹם, שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי!"

עַכְשָׁיו הִתְפָּרְצוּ הַדְּמָעוֹת כְּאֶשֶׁד גּוֹאֶה. הָיוּ אֵלֶּה חַבְרוֹתֶיהָ הַנֶּאֱמָנוֹת שֶׁל תָּמָר. שְׁמוֹנָה חָדְשַׁיִם לִוּוּ אוֹתָהּ דִּמְעוֹת הַתְּפִלָּה יוֹם יוֹם, וְעַכְשָׁו הֵן נִמְהֲלוּ בְּדִמְעוֹת הָאֹשֶׁר.

"הָרַב שׁוֹאֵל אֵיךְ הִתְהַפֵּךְ לִבּוֹ שֶׁל הִלֵּל?" שָׁאֲלָה תָּמָר הַנִּרְגֶּשֶׁת, "הֲרֵי הָרַב בְּעַצְמוֹ אָמַר לִי שֶׁאֶתְפַּלֵּל. זֶה מַה שֶּׁעָשִׂיתִי, זֶה הַכֹּל".

זֶה הַכֹּל... אֲבָל זֶה מַה שֶּׁהֵבִיא לָהּ אֶת הַיְשׁוּעָה - בַּעַל בֶּן תּוֹרָה! (מֵאָה וּשְׁנַיִם סִפּוּרִים)

	בחוקותי תשפ"ד
	פַּרְנָסָה וְהִשְׁתַּדְּלוּת
	הַתְּפִלָּה שֶׁהָפְכָה עוֹלָמוֹת "וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה" (ב-ה) כָּתַב רַבֵּנוּ חַיִּים וִיטָאל זַצַ"ל: מִפָּסוּק זֶה מַשְׁמַע, שֶׁתַּפְקִיד הָאָדָם בַּעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה הוּא: לַחֲרֹשׁ, לְנַכֵּשׁ, לְהַכְרִית אֶת הַקּוֹצִים, לְשַׁדֵּד אֶת הָאֲדָמָה, וְכַדּוֹמֶה. כְּלוֹמַר, תַּפְקִיד הָאָדָם הוּא לְהָכִין אֶת הָאֲדָמָה לְהַצְמִיחַ אֶת צְמָחֶיהָ, לְהָסִיר מִתּוֹכָהּ אֶת הַמַּפְרִיעִים לַגִּדּוּלִים הַטּוֹבִים, וְכֵן, לִשְׁתֹּל בָּהּ אֶת הַגַּרְעִין. אֲבָל כָּל הַשְּׁאָר - גִּדּוּל הַצֶּמַח עַצְמוֹ, וְהַמְטָרַת הַגֶּשֶׁם עָלָיו, הֵם עִנְיָנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהַנִּמְשָׁל: עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם הוּא בְּהִתְעַלּוּתוֹ בְּ"סוּר מֵרָע", הֲסָרַת הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת שֶׁבּוֹ (הַכְרָתַת הַקּוֹצִים), הַכְנָעַת לִבּוֹ (חֲרִישַׁת הַשָּׂדֶה), וְהַתְחָלַת עֲבוֹדַת ה' (נְטִיעַת הַגַּרְעִין). וְאָז, כְּשֶׁיִּפְתַּח פֶּתַח כְּחֻדּוֹ שֶׁל מַחַט, יִפָּתְחוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם שַׁעֲרֵי אוֹרָה וְיִזְכֶּה לִיבוּל מֻצְלָח. בְּסֵפֶר "אֵשׁ לֶהָבָה" מוּבָא סִפּוּר נִפְלָא: הגה"צ רַבִּי שִׁמְשׁוֹן דָּוִד פִּינְקוּס זַצַ"ל, נָהַג לְהִסְתּוֹבֵב בְּמַחְזוֹרִיּוּת בֵּין הַמּוֹשָׁבִים בִּדְרוֹם הָאָרֶץ. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הָרַב לְאַחַד הַמּוֹשָׁבִים, נִגְּשָׁה אֵלָיו אִשָּׁה בְּשֵׁם תָּמָר וְדִבְּרָה עִמּוֹ: "אֲנִי בַּת בֵּית יַעֲקֹב, וְכָל הַשָּׁנִים הָיָה לִי חֲלוֹם לִבְנוֹת בַּיִת שֶׁל תּוֹרָה". "בַּיִת שֶׁל תּוֹרָה" - הַמִּלִּים הַמְּתוּקוֹת הִתְפַּשְּׁטוּ כְּמוֹ בֹּשֶׂם הַמּוֹר בְּמֶרְחֲבֵי הָאֲוִיר הַצָּלוּל. "נִשֵּׂאתִי לְבֶן יְשִׁיבָה", הִמְשִׁיכָה, "סִפְּרוּ לִי שֶׁזָּכִיתִי בְּבֶן תּוֹרָה הַשּׁוֹקֵד עַל הַתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה. הָיִיתִי מְאֻשֶּׁרֶת. שְׁבוּעַיִם לְאַחַר הַנִּשּׂוּאִין שָׁמַעְתִּי אֶת הַטְּרִיקָה. בַּעְלִי הַצָּעִיר פָּתַח אֶת הַגְּמָרָא, וּפִתְאֹם טָרַק אוֹתָהּ בְּחָזְקָה. הוּא כִּמְעַט צָעַק, כְּשֶׁהוֹדִיעַ: 'זֶהוּ, יוֹתֵר אֵינֶנִּי מוּכָן לִפְתֹּחַ סֵפֶר!' הָיִיתִי מְזֻעְזַעַת, חָשַׁבְתִּי שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי טוֹב, אֲבָל בַּעְלִי הָאַבְרֵךְ סִפֵּר לִי בְּלֹא כַּחַל וְשָׂרָק כִּי שְׁנוֹתָיו בַּיְשִׁיבָה הָיוּ קָשׁוֹת. 'לָמָּה קָשׁוֹת?' נִסִּיתִי לִשְׁאֹל. בַּעְלִי מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו, הוּא אָמַר שֶׁהָעִיּוּן בַּגְּמָרָא קָשֶׁה לוֹ, הָאוֹתִיּוֹת מִסְתַּחְרְרוֹת מוּל עֵינָיו וְהוּא מִתְקַשֶּׁה לְהִתְרַכֵּז. הוּא לָמַד בַּיְשִׁיבָה רַק כְּדֵי לְקַבֵּל שִׁדּוּךְ טוֹב וְלֹא יוֹתֵר, וְעַכְשָׁו הוּא נִכְסָף לַעֲבֹד בַּשָּׂדֶה". תָּמָר הִשְׁפִּילָה אֶת עֵינֶיהָ. "כָּךְ הִגַּעְנוּ לַמּוֹשָׁב הַזֶּה. בַּעְלִי אֵינוֹ פּוֹתֵחַ חֻמָּשׁ, לֹא מִשְׁנָה וְכַמּוּבָן לֹא גְּמָרָא. הוּא בְּקֹשִׁי מִתְפַּלֵּל וּמֵנִיחַ תְּפִלִּין, וְרָץ לַטְּרַקְטוֹר שֶׁלּוֹ. כָּל הַיּוֹם הוּא בַּטְּרַקְטוֹר, שָׁר וְנֶהֱנֶה". הָרַב פִּינְקוּס שָׁתַק. נְהָמָה שֶׁל טְרַקְטוֹר הָלְכָה וְהִתְקָרְבָה, תָּמָר קִוְּתָה שֶׁזֶּה לֹא הִלֵּל בַּעְלָהּ. "הָיְתָה לִי מוֹרָה מְנֻסָּה", הוֹסִיפָה, "הִיא הֵכִינָה אוֹתָנוּ הֵיטֵב לְיוֹם הַנִּשּׂוּאִין, וְהִזְהִירָה שׁוּב וָשׁוּב שֶׁהַתּוֹרָה הִיא הַמִּצְוָה הַיְקָרָה שֶׁל הָאִישׁ. תַּפְקִיד הָאִשָּׁה הוּא לְשַׁדֵּל וּלְזָרֵז, לְהַנְעִים וּלְזַכּוֹת אֶת בַּעְלָהּ בַּתּוֹרָה, אַךְ לֹא לְהַכְרִיחַ". הַדְּמָעוֹת עָמְדוּ בִּקְצֵה הָעַיִן. "מַה שְּׁאֵלָתֵךְ?" שָׁאַל הָרַב פִּינְקוּס, נִפְעָם. "רָצִיתִי לִשְׁאֹל, מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת?" הִתְפָּרֵץ הַכְּאֵב, "אֲנִי מִשְׁתּוֹקֶקֶת לְבַיִת שֶׁל תּוֹרָה, וּבַעְלִי אִכָּר פָּשׁוּט וְגַס. אֵיזוֹ דֻּגְמָה יִרְאוּ יְלָדֵינוּ? עַל מָה יִשָּׁעֵן הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ, עַל הַטְּרַקְטוֹר?!" עָנָה לָהּ הָרַב פִּינְקוּס: "הִתְפַּלְּלִי, הִתְפַּלְּלִי מֵעֹמֶק הַלֵּב וּבִדְמָעוֹת לְאַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם. תִּזְעֲקִי אֵלָיו וְהוּא יִשְׁמַע אוֹתָךְ, בַּת יְקָרָה שֶׁלּוֹ. הִתְפַּלְּלִי כְּכָל שֶׁתּוּכְלִי, עַד שֶׁתִּוָּשְׁעִי". שָׁבוּעוֹת עָבְרוּ, חֳדָשִׁים נָקְפוּ, וַיְהִי הַיּוֹם וְשׁוּב הִזְדַּמֵּן הָרַב פִּינְקוּס אֶל הַמּוֹשָׁב הַדְּרוֹמִי. תְּחִלָּה נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מְעַטִּים מְאֹד הָיוּ שָׁם, וּמַהֵר מְאֹד צָד אֶת מַבָּטוֹ אַבְרֵךְ צָעִיר, בַּעַל פָּנִים עֲדִינוֹת וְעֵינַיִם נוֹצְצוֹת בְּאוֹר מְיֻחָד, שֶׁיָּשַׁב וְהָגָה בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בִּמְתִיקוּת שֶׁאֵין דּוֹמֶה לָהּ. הָרַב הִשְׁהָה מַבָּט מֻפְתָּע עַל הָאִישׁ, נִדְמֶה הָיָה לוֹ שֶׁזֶּה... הִלֵּל הַטְּרַקְטוֹרִיסְט, בַּעְלָהּ שֶׁל תָּמָר. רַגְלָיו שֶׁל הָרַב הוֹלִיכוּהוּ לְבֵיתוֹ שֶׁל הִלֵּל. הוּא נָקַשׁ קַלּוֹת, הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה וְנַפְשׁוֹ שֶׁל הָרַב בִּשְׁאֵלָתוֹ: "אֵיךְ קָרָה הַדָּבָר? אֵיךְ הָפַךְ אִישׁ הַטְּרַקְטוֹר וְהָאֲדָמָה לְאִישׁ הָרוּחַ וְהַתּוֹרָה?" וְתָמָר, אִשָּׁה פְּשׁוּטָה הִיא, וְאֵינָהּ מְבִינָה אֶת הַשְּׁאֵלָה. הֲרֵי הָרַב בְּעַצְמוֹ אָמַר לָהּ, הַאֵין הוּא זוֹכֵר? וְהִיא נִזְכֶּרֶת בְּמַה שֶּׁאֵרַע בְּאוֹתוֹ יוֹם: הֵם נִכְנְסוּ הַבַּיְתָה, אֲרוּחַת הָעֶרֶב כְּבָר הָיְתָה מוּכָנָה. הִלֵּל נָטַל אֶת יָדָיו וּבֵרֵךְ בְּחָפְזָה. הוּא אָכַל, סִיֵּם וּכְבָר פָּנָה לִישֹׁן, עָיֵף וְיָגֵעַ מֵעֲמַל יוֹמוֹ. תָּמָר יָצְאָה אֶל הַמִּרְפֶּסֶת וְנָתְנָה לְזֶרֶם הַדְּמָעוֹת הַחַמּוֹת לִשְׁטֹף אֶת פָּנֶיהָ. בְּמִלִּים פְּשׁוּטוֹת, כְּדַבֵּר בַּת אֶל אָבִיהָ, דִּבְּרָה תָּמָר: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי רוֹצָה בַּיִת שֶׁל תּוֹרָה, בַּעַל בֶּן תּוֹרָה, אָנָּא, בְּרַחֲמִים!" שְׁעָתַיִם תְּמִימוֹת עָמְדָה תָּמָר בִּתְפִלָּתָהּ עַד שֶׁכָּלוּ כֹּחוֹתֶיהָ. בְּמֶשֶׁךְ שְׁמוֹנָה חֳדָשִׁים, מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים יָמִים, הִשְׁקְתָה תָּמָר אַדְמַת בַּזֶּלֶת. אֵין יוֹם שֶׁעוֹבֵר בְּלִי תְּפִלָּה, תְּפִלָּה בְּכָל הַכֹּחוֹת. וַיְהִי הַיּוֹם, וְהִלֵּל נִכְנַס הַבַּיְתָה בְּחִיּוּךְ מִתְנַצֵּל. "יֵשׁ כָּאן שִׁעוּר בְּ'עֵין יַעֲקֹב', חָשַׁבְתִּי לָלֶכֶת, אִכְפַּת לָךְ אִם אֲוַתֵּר עַל זְמַן אֲרוּחַת הָעֶרֶב וְאֵצֵא עַכְשָׁו?" 'אִם אִכְפַּת לִי?!' רָצְתָה תָּמָר לִצְחֹק וְלִבְכּוֹת, אֲבָל הִיא הִנְהֲנָה בְּחִיּוּךְ מַסְכִּים וְהַדְּמָעוֹת מָסְכוּ אֶת עֵינֶיהָ. הִלֵּל יָצָא, טַעַם מִיֵּינָהּ הַמְשַׁכֵּר שֶׁל הַתּוֹרָה, וְרָצָה לְהַמְשִׁיךְ. "אַתְּ יוֹדַעַת", הוּא אָמַר כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ, "עַכְשָׁו אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ בִּיכָלְתִּי לְטַפֵּל בִּקְשָׁיֵי הַלְּמִידָה שֶׁהָיוּ לִי בְּיַלְדוּתִי. מַה דַּעְתֵּךְ שֶׁנְּשַׁלֵּם לְאַבְרֵךְ מִקְצוֹעִי וַאֲנִי אֶתְקַדֵּם קְצָת?" הַלֵּב מָלֵא שִׁיר וְרַנֵּן, וְהַפֶּה מַבִּיעַ מִלּוֹת הַסְכָּמָה וְרָצוֹן. "אֲנִי מִצְטַעֵר", אָמַר הִלֵּל כַּעֲבֹר זְמַן בְּפָנִים מִתְנַצְּלוֹת, "בַּהַתְחָלָה קִבַּלְתְּ בַּעַל מְפַרְנֵס, אֲבָל נַפְשִׁי חָשְׁקָה בַּתּוֹרָה. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֵיפֹה הָיִיתִי עַד עַכְשָׁו, אֲנִי רוֹצֶה לִלְמֹד כָּל הַיּוֹם, שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי!" עַכְשָׁיו הִתְפָּרְצוּ הַדְּמָעוֹת כְּאֶשֶׁד גּוֹאֶה. הָיוּ אֵלֶּה חַבְרוֹתֶיהָ הַנֶּאֱמָנוֹת שֶׁל תָּמָר. שְׁמוֹנָה חָדְשַׁיִם לִוּוּ אוֹתָהּ דִּמְעוֹת הַתְּפִלָּה יוֹם יוֹם, וְעַכְשָׁו הֵן נִמְהֲלוּ בְּדִמְעוֹת הָאֹשֶׁר. "הָרַב שׁוֹאֵל אֵיךְ הִתְהַפֵּךְ לִבּוֹ שֶׁל הִלֵּל?" שָׁאֲלָה תָּמָר הַנִּרְגֶּשֶׁת, "הֲרֵי הָרַב בְּעַצְמוֹ אָמַר לִי שֶׁאֶתְפַּלֵּל. זֶה מַה שֶּׁעָשִׂיתִי, זֶה הַכֹּל". זֶה הַכֹּל... אֲבָל זֶה מַה שֶּׁהֵבִיא לָהּ אֶת הַיְשׁוּעָה - בַּעַל בֶּן תּוֹרָה! (מֵאָה וּשְׁנַיִם סִפּוּרִים)