Otzarot-Article

"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ" (מב-כא) לִכְאוֹרָה, יֵשׁ לְהָבִין: מַה פֵּשֶׁר חֲרָטָתָם שֶׁל הָאַחִים כָּעֵת, וְהַכָּרָתָם בְּאַשְׁמָתָם? הֲלֹא יָדוּעַ, כִּי מִלְּכַתְּחִלָּה, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם יוֹסֵף – הֵם עָרְכוּ דִּין תּוֹרָה כָּרָאוּי, וְנִמְנוּ וְגָמְרוּ כִּי בֶּן מָוֶת הוּא! וְאִם נֹאמַר כִּי עַתָּה הִרְהֲרוּ שֵׁנִית בַּדָּבָר, וְהִגִּיעוּ לַמַּסְקָנָה כִּי שָׁגוּ בְּדִינָם – אִם כֵּן אֵין זֶה נוֹגֵעַ כְּלָל לְ'תַחֲנוּנָיו' שֶׁל יוֹסֵף! הָיָה עַל הָאַחִים לוֹמַר: "אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ – כִּי טָעִינוּ בְּדִינֵנוּ"!

אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ:

בְּשַׁבָּת אַחַת, בַּעַל הַקּוֹרֵא הַקָּבוּעַ נֶעְדַּר בְּאֹפֶן פִּתְאֹמִי בִּישִׁיבַת 'תִּפְאֶרֶת יְרוּשָׁלַיִם' שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה פַיְינְשְׁטֵיין זַצַ"ל. הַחֹרֶף הָיָה עַז, שֶׁלֶג כִּסָּה אֶת הָרְחוֹבוֹת, וּבַעַל הַקּוֹרֵא – שֶׁהִצְטַנֵּן חֲרִיפוֹת – נֶאֱלַץ בְּצַו הָרוֹפֵא לְהִשָּׁאֵר בְּבֵיתוֹ... בְּלֵית בְּרֵרָה, פָּנָה הַגַּבַּאי אֶל אֶחָד מִבְּנֵי הַיְשִׁיבָה, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל בַּעַל הַקּוֹרֵא הַקָּבוּעַ, שֶׁלֹּא יוּכַל לְמַלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ הַשָּׁבוּעַ.

בְּאֵין מוֹצָא אַחֵר, טוֹב יוֹתֵר – נֵאוֹת הַבָּחוּר לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת הַמְּשִׂימָה, עַל אַף שֶׁלֹּא הָיָה סִפֵּק בְּיָדוֹ לְהִתְכּוֹנֵן כָּרָאוּי לִקְרַאת קְרִיאַת הַפָּרָשָׁה. וְאָכֵן, חֶסְרוֹן הַהֲכָנָה הַמֻּקְדֶּמֶת – נָתַן אֶת אוֹתוֹתָיו שׁוּב וָשׁוּב: בַּעַל הַקּוֹרֵא טָעָה כַּמָּה פְּעָמִים, וְהַצִּבּוּר מִהֵר לְתַקֵּן אוֹתוֹ עַל אֲתַר. הוּא הִסְמִיק עַד תְּנוּכֵי אָזְנָיו – אַךְ תִּקֵּן אֶת הַדָּרוּשׁ תִּקּוּן וְהִמְשִׁיךְ בִּקְרִיאָתוֹ.

בְּכָל אוֹתָהּ שָׁעָה, נִצַּב הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה מוּל הַבִּימָה, וְהִקְשִׁיב בִּדְרִיכוּת וּבְרִכּוּז רַב לִקְרִיאַת הַתּוֹרָה. אַף הוּא הִבְחִין בִּשְׁגִיאוֹתָיו שֶׁל בַּעַל הַקּוֹרֵא, אוּלָם כָּל עוֹד הָיָה מִי שֶׁיַּעֲמִידֶנּוּ עַל טָעוּתוֹ – לֹא מִהֵר רַבִּי מֹשֶׁה לְהִצְטָרֵף אֶל עֲדַת הַמְתַקְּנִים... רַק פַּעַם אַחַת וִיחִידָה, כַּאֲשֶׁר טָעָה בַּעַל הַקּוֹרֵא טָעוּת קַלָּה, אַךְ כָּזוֹ הַמְעַכֶּבֶת אֶת הַקְּרִיאָה, וְאִישׁ מֵהַנּוֹכְחִים לֹא הִבְחִין בְּכָךְ – נֶאֱלַץ רַבִּי מֹשֶׁה לְהַעֲמִידוֹ עַל טָעוּתוֹ, וְהַלָּה מִהֵר לְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ וּלְהַמְשִׁיךְ בַּקְּרִיאָה.

כְּשֶׁהִסְתַּיְּמָה הַתְּפִלָּה, בְּנֵי הַיְשִׁיבָה נִגְּשׁוּ אֶל מְקוֹמוֹ שֶׁל רַבָּם כְּדֵי לְבָרְכוֹ בְּבִרְכַּת 'גּוּט שַׁבֶּעס' כְּמִנְהָגָם מִדֵּי שָׁבוּעַ בְּשָׁבוּעַ. אֶלָּא שֶׁלְּמַרְבֵּה הַפְּלִיאָה, הַפַּעַם, לֹא נִרְאָה רַבִּי מֹשֶׁה בִּמְקוֹמוֹ... אִישׁ לֹא הִבְחִין בְּדִיּוּק מָתַי הִסְפִּיק לַעֲזֹב אֶת בֵּית הַמִּדְרָשׁ, אוּלָם הָעֻבְדָּה דִּבְּרָה בְּעַד עַצְמָהּ: הוּא לֹא עָמַד כָּעֵת בִּמְקוֹמוֹ הָרָגִיל, וְאַף לֹא נִתָּן הָיָה לְמָצְאוֹ בְּכָל רַחֲבֵי הַהֵיכָל...

רַק לְאַחַר דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת, נִמְצְאָה הָ'אֲבֵדָה'... אַחַד הַבַּחוּרִים הִבְחִין בִּדְמוּתוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה הַנַּעֲרָץ בְּפִנַּת חֲצַר הַיְשִׁיבָה, כְּשֶׁהוּא רוֹכֵן לְעֶבְרוֹ שֶׁל בַּעַל הַקּוֹרֵא וּמְפַיְּסוֹ בִּדְבָרִים... "אָנָּא, סְלַח לִי! הַאִם אַתָּה סוֹלֵחַ?" הִפְצִיר רַבִּי מֹשֶׁה בְּתַחֲנוּנִים, בְּעוֹד הַבָּחוּר אֵינוֹ מֵבִין עַל מָה הַמְּהוּמָה, וְעַל שׁוּם מָה רָאָה רַבּוֹ לְנָכוֹן לִקְרֹא לוֹ מִיָּד עִם תֹּם הַתְּפִלָּה וּלְבַקֵּשׁ כִּי יֵצֵא עִמּוֹ הַחוּצָה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ בִּיחִידוּת...

"רַבִּי, עַל מָה עָלַי לִסְלֹחַ?" תָּהָה הַבָּחוּר, וְרַבִּי מֹשֶׁה הִבְהִיר: "אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתִּסְלַח לִי עַל כָּךְ שֶׁהֵעַרְתִּי לְךָ עַל טָעוּתְךָ בִּפְנֵי כָּל הַצִּבּוּר וּבִיַּשְׁתִּיךָ בָּרַבִּים!" "אֲבָל רַבִּי... הֲלֹא כָּךְ מוֹרָה הַהֲלָכָה! עַל פִּי הַדִּין יֵשׁ לְתַקֵּן אֶת הַקּוֹרֵא אִם טָעָה בִּקְרִיאָתוֹ! כָּךְ נוֹהֲגִים כֻּלָּם, וְהַדָּבָר מְקֻבָּל בְּיוֹתֵר!" נִסָּה הַבָּחוּר לִטְעֹן, אוּלָם רַבִּי מֹשֶׁה לֹא הִשְׁתַּכְנֵעַ:

"צוֹדֵק אַתָּה, עַל פִּי דִּין – הָיָה עָלַי לְתַקֵּן אוֹתְךָ... אַךְ עֲדַיִן צָרִיךְ אֲנִי לְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתְךָ! אָמְנָם הָיָה עָלַי לְהָעִיר לְךָ, אַךְ הָיָה עָלַי לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּלַחַשׁ, בְּלִי שֶׁאִישׁ יַבְחִין בְּכָךְ! אִלּוּ הָיִיתִי מַרְגִּישׁ מַסְפִּיק אֶת תְּחוּשׁוֹתֶיךָ, בְּוַדַּאי הָיִיתִי נוֹהֵג בְּאֹפֶן שׁוֹנֶה, וּמֵעִיר בְּצוּרָה אַחֶרֶת!" טָעַן רַבִּי מֹשֶׁה נֶחֱרָצוֹת, וְלֹא נָחָה דַּעְתּוֹ עַד שֶׁהַבָּחוּר הִבְהִיר חַד מַשְׁמָעִית כִּי הוּא מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ עַל כָּל נִדְנוּד שֶׁל פְּגִיעָה מְיֻתֶּרֶת בִּכְבוֹדוֹ...

רַק אָז – יָכוֹל הָיָה רַבִּי מֹשֶׁה לָשׁוּב אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, אֶל תַּלְמִידָיו הַמַּמְתִּינִים לְבָרְכוֹ בְּבִרְכַּת 'גּוּט שַׁבֶּעס'...

וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: גַּם כָּעֵת, הָאַחִים לֹא חָזְרוּ בָּהֶם מִפְּסַק דִּינָם, וַעֲדַיִן סָבְרוּ כִּי הַדִּין – דִּין אֱמֶת הָיָה. מִשּׁוּם כָּךְ, הֵם לֹא הִתְאוֹנְנוּ וְלֹא הִתְחָרְטוּ כְּלָל עַל עֶצֶם הַמְּכִירָה, שֶׁהֲרֵי אַף אִם הוּכַח עַתָּה שֶׁרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא הָיָה לְהָבִיא לְמוֹתוֹ שֶׁל יוֹסֵף – הֵם הֲרֵי לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לָדַעַת זֹאת, וְאֵין לְדַיָּן אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת!

אֶלָּא, סָבְרוּ הָאַחִים, כִּי גַּם אִם בְּפֹעַל הֵם נָהֲגוּ כַּשּׁוּרָה, וְעַל עֶצֶם פְּסַק הַדִּין אֵין כְּלַפֵּיהֶם תְּבִיעָה - עֲדַיִן יֵשׁ מָקוֹם לִתְבִיעָה כְּלַפֵּיהֶם עַל הָאַכְזָרִיּוּת, כְּלוֹמַר: עַל כָּךְ שֶׁעַל פִּי מַדְרֵגָתָם, בְּדַקּוּת שֶׁבְּדַקּוּת, נִתָּן הָיָה לוֹמַר שֶׁהֵם לֹא נָתְנוּ דַּעְתָּם לָחוּשׁ אֶת צַעֲרוֹ שֶׁל אֲחִיהֶם שֶׁהִתְחַנֵּן אֲלֵיהֶם, וְלֹא הִתְעוֹרֵר אֶצְלָם רֶגֶשׁ הָרַחֲמִים לְאַחַר פְּסַק הַדִּין – אַף שֶׁלֹּא הָיָה בְּכָךְ כְּדֵי לְשַׁנּוֹת וְלוּ בְּמַשֶּׁהוּ אֶת הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ נָהֲגוּ לְמַעֲשֶׂה, וְעַל כָּךְ הִתְחָרְטוּ... (לְלַמֶּדְךָ)

	שמיני תשפ"ד
	לְכָל מַאֲכָל אָסוּר יֵשׁ תַּחֲלִיף כָּשֵׁר
	"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ" (מב-כא) לִכְאוֹרָה, יֵשׁ לְהָבִין: מַה פֵּשֶׁר חֲרָטָתָם שֶׁל הָאַחִים כָּעֵת, וְהַכָּרָתָם בְּאַשְׁמָתָם? הֲלֹא יָדוּעַ, כִּי מִלְּכַתְּחִלָּה, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם יוֹסֵף – הֵם עָרְכוּ דִּין תּוֹרָה כָּרָאוּי, וְנִמְנוּ וְגָמְרוּ כִּי בֶּן מָוֶת הוּא! וְאִם נֹאמַר כִּי עַתָּה הִרְהֲרוּ שֵׁנִית בַּדָּבָר, וְהִגִּיעוּ לַמַּסְקָנָה כִּי שָׁגוּ בְּדִינָם – אִם כֵּן אֵין זֶה נוֹגֵעַ כְּלָל לְ'תַחֲנוּנָיו' שֶׁל יוֹסֵף! הָיָה עַל הָאַחִים לוֹמַר: "אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ – כִּי טָעִינוּ בְּדִינֵנוּ"! אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ: בְּשַׁבָּת אַחַת, בַּעַל הַקּוֹרֵא הַקָּבוּעַ נֶעְדַּר בְּאֹפֶן פִּתְאֹמִי בִּישִׁיבַת 'תִּפְאֶרֶת יְרוּשָׁלַיִם' שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה פַיְינְשְׁטֵיין זַצַ"ל. הַחֹרֶף הָיָה עַז, שֶׁלֶג כִּסָּה אֶת הָרְחוֹבוֹת, וּבַעַל הַקּוֹרֵא – שֶׁהִצְטַנֵּן חֲרִיפוֹת – נֶאֱלַץ בְּצַו הָרוֹפֵא לְהִשָּׁאֵר בְּבֵיתוֹ... בְּלֵית בְּרֵרָה, פָּנָה הַגַּבַּאי אֶל אֶחָד מִבְּנֵי הַיְשִׁיבָה, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל בַּעַל הַקּוֹרֵא הַקָּבוּעַ, שֶׁלֹּא יוּכַל לְמַלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ הַשָּׁבוּעַ. בְּאֵין מוֹצָא אַחֵר, טוֹב יוֹתֵר – נֵאוֹת הַבָּחוּר לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת הַמְּשִׂימָה, עַל אַף שֶׁלֹּא הָיָה סִפֵּק בְּיָדוֹ לְהִתְכּוֹנֵן כָּרָאוּי לִקְרַאת קְרִיאַת הַפָּרָשָׁה. וְאָכֵן, חֶסְרוֹן הַהֲכָנָה הַמֻּקְדֶּמֶת – נָתַן אֶת אוֹתוֹתָיו שׁוּב וָשׁוּב: בַּעַל הַקּוֹרֵא טָעָה כַּמָּה פְּעָמִים, וְהַצִּבּוּר מִהֵר לְתַקֵּן אוֹתוֹ עַל אֲתַר. הוּא הִסְמִיק עַד תְּנוּכֵי אָזְנָיו – אַךְ תִּקֵּן אֶת הַדָּרוּשׁ תִּקּוּן וְהִמְשִׁיךְ בִּקְרִיאָתוֹ. בְּכָל אוֹתָהּ שָׁעָה, נִצַּב הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה מוּל הַבִּימָה, וְהִקְשִׁיב בִּדְרִיכוּת וּבְרִכּוּז רַב לִקְרִיאַת הַתּוֹרָה. אַף הוּא הִבְחִין בִּשְׁגִיאוֹתָיו שֶׁל בַּעַל הַקּוֹרֵא, אוּלָם כָּל עוֹד הָיָה מִי שֶׁיַּעֲמִידֶנּוּ עַל טָעוּתוֹ – לֹא מִהֵר רַבִּי מֹשֶׁה לְהִצְטָרֵף אֶל עֲדַת הַמְתַקְּנִים... רַק פַּעַם אַחַת וִיחִידָה, כַּאֲשֶׁר טָעָה בַּעַל הַקּוֹרֵא טָעוּת קַלָּה, אַךְ כָּזוֹ הַמְעַכֶּבֶת אֶת הַקְּרִיאָה, וְאִישׁ מֵהַנּוֹכְחִים לֹא הִבְחִין בְּכָךְ – נֶאֱלַץ רַבִּי מֹשֶׁה לְהַעֲמִידוֹ עַל טָעוּתוֹ, וְהַלָּה מִהֵר לְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ וּלְהַמְשִׁיךְ בַּקְּרִיאָה. כְּשֶׁהִסְתַּיְּמָה הַתְּפִלָּה, בְּנֵי הַיְשִׁיבָה נִגְּשׁוּ אֶל מְקוֹמוֹ שֶׁל רַבָּם כְּדֵי לְבָרְכוֹ בְּבִרְכַּת 'גּוּט שַׁבֶּעס' כְּמִנְהָגָם מִדֵּי שָׁבוּעַ בְּשָׁבוּעַ. אֶלָּא שֶׁלְּמַרְבֵּה הַפְּלִיאָה, הַפַּעַם, לֹא נִרְאָה רַבִּי מֹשֶׁה בִּמְקוֹמוֹ... אִישׁ לֹא הִבְחִין בְּדִיּוּק מָתַי הִסְפִּיק לַעֲזֹב אֶת בֵּית הַמִּדְרָשׁ, אוּלָם הָעֻבְדָּה דִּבְּרָה בְּעַד עַצְמָהּ: הוּא לֹא עָמַד כָּעֵת בִּמְקוֹמוֹ הָרָגִיל, וְאַף לֹא נִתָּן הָיָה לְמָצְאוֹ בְּכָל רַחֲבֵי הַהֵיכָל... רַק לְאַחַר דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת, נִמְצְאָה הָ'אֲבֵדָה'... אַחַד הַבַּחוּרִים הִבְחִין בִּדְמוּתוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה הַנַּעֲרָץ בְּפִנַּת חֲצַר הַיְשִׁיבָה, כְּשֶׁהוּא רוֹכֵן לְעֶבְרוֹ שֶׁל בַּעַל הַקּוֹרֵא וּמְפַיְּסוֹ בִּדְבָרִים... "אָנָּא, סְלַח לִי! הַאִם אַתָּה סוֹלֵחַ?" הִפְצִיר רַבִּי מֹשֶׁה בְּתַחֲנוּנִים, בְּעוֹד הַבָּחוּר אֵינוֹ מֵבִין עַל מָה הַמְּהוּמָה, וְעַל שׁוּם מָה רָאָה רַבּוֹ לְנָכוֹן לִקְרֹא לוֹ מִיָּד עִם תֹּם הַתְּפִלָּה וּלְבַקֵּשׁ כִּי יֵצֵא עִמּוֹ הַחוּצָה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ בִּיחִידוּת... "רַבִּי, עַל מָה עָלַי לִסְלֹחַ?" תָּהָה הַבָּחוּר, וְרַבִּי מֹשֶׁה הִבְהִיר: "אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתִּסְלַח לִי עַל כָּךְ שֶׁהֵעַרְתִּי לְךָ עַל טָעוּתְךָ בִּפְנֵי כָּל הַצִּבּוּר וּבִיַּשְׁתִּיךָ בָּרַבִּים!" "אֲבָל רַבִּי... הֲלֹא כָּךְ מוֹרָה הַהֲלָכָה! עַל פִּי הַדִּין יֵשׁ לְתַקֵּן אֶת הַקּוֹרֵא אִם טָעָה בִּקְרִיאָתוֹ! כָּךְ נוֹהֲגִים כֻּלָּם, וְהַדָּבָר מְקֻבָּל בְּיוֹתֵר!" נִסָּה הַבָּחוּר לִטְעֹן, אוּלָם רַבִּי מֹשֶׁה לֹא הִשְׁתַּכְנֵעַ: "צוֹדֵק אַתָּה, עַל פִּי דִּין – הָיָה עָלַי לְתַקֵּן אוֹתְךָ... אַךְ עֲדַיִן צָרִיךְ אֲנִי לְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתְךָ! אָמְנָם הָיָה עָלַי לְהָעִיר לְךָ, אַךְ הָיָה עָלַי לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּלַחַשׁ, בְּלִי שֶׁאִישׁ יַבְחִין בְּכָךְ! אִלּוּ הָיִיתִי מַרְגִּישׁ מַסְפִּיק אֶת תְּחוּשׁוֹתֶיךָ, בְּוַדַּאי הָיִיתִי נוֹהֵג בְּאֹפֶן שׁוֹנֶה, וּמֵעִיר בְּצוּרָה אַחֶרֶת!" טָעַן רַבִּי מֹשֶׁה נֶחֱרָצוֹת, וְלֹא נָחָה דַּעְתּוֹ עַד שֶׁהַבָּחוּר הִבְהִיר חַד מַשְׁמָעִית כִּי הוּא מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ עַל כָּל נִדְנוּד שֶׁל פְּגִיעָה מְיֻתֶּרֶת בִּכְבוֹדוֹ... רַק אָז – יָכוֹל הָיָה רַבִּי מֹשֶׁה לָשׁוּב אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, אֶל תַּלְמִידָיו הַמַּמְתִּינִים לְבָרְכוֹ בְּבִרְכַּת 'גּוּט שַׁבֶּעס'... וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: גַּם כָּעֵת, הָאַחִים לֹא חָזְרוּ בָּהֶם מִפְּסַק דִּינָם, וַעֲדַיִן סָבְרוּ כִּי הַדִּין – דִּין אֱמֶת הָיָה. מִשּׁוּם כָּךְ, הֵם לֹא הִתְאוֹנְנוּ וְלֹא הִתְחָרְטוּ כְּלָל עַל עֶצֶם הַמְּכִירָה, שֶׁהֲרֵי אַף אִם הוּכַח עַתָּה שֶׁרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא הָיָה לְהָבִיא לְמוֹתוֹ שֶׁל יוֹסֵף – הֵם הֲרֵי לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לָדַעַת זֹאת, וְאֵין לְדַיָּן אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת! אֶלָּא, סָבְרוּ הָאַחִים, כִּי גַּם אִם בְּפֹעַל הֵם נָהֲגוּ כַּשּׁוּרָה, וְעַל עֶצֶם פְּסַק הַדִּין אֵין כְּלַפֵּיהֶם תְּבִיעָה - עֲדַיִן יֵשׁ מָקוֹם לִתְבִיעָה כְּלַפֵּיהֶם עַל הָאַכְזָרִיּוּת, כְּלוֹמַר: עַל כָּךְ שֶׁעַל פִּי מַדְרֵגָתָם, בְּדַקּוּת שֶׁבְּדַקּוּת, נִתָּן הָיָה לוֹמַר שֶׁהֵם לֹא נָתְנוּ דַּעְתָּם לָחוּשׁ אֶת צַעֲרוֹ שֶׁל אֲחִיהֶם שֶׁהִתְחַנֵּן אֲלֵיהֶם, וְלֹא הִתְעוֹרֵר אֶצְלָם רֶגֶשׁ הָרַחֲמִים לְאַחַר פְּסַק הַדִּין – אַף שֶׁלֹּא הָיָה בְּכָךְ כְּדֵי לְשַׁנּוֹת וְלוּ בְּמַשֶּׁהוּ אֶת הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ נָהֲגוּ לְמַעֲשֶׂה, וְעַל כָּךְ הִתְחָרְטוּ... (לְלַמֶּדְךָ)