Otzarot-Article

"וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל" (ה-כא) מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהָיָה מֻמְחֶה בִּגְנֵבַת אֲבָנִים יְקָרוֹת, זוֹ הָיְתָה "פַּרְנָסָתוֹ". יוֹם אֶחָד בִּקֵּר בְּתַעֲרוּכַת יַהֲלוֹמִים בִּשְׁוַיְץ, וְעֵינוֹ צָדָה יַהֲלוֹם גָּדוֹל וְנוֹצֵץ. בְּעוֹדוֹ מַבִּיט בָּיַּהֲלוֹם וּמְנַסֶּה שֶׁלֹּא לִבְלֹט יָתֵר עַל הַמִּדָּה, הִגִּיעַ עָשִׁיר וְהֵחֵל לְהִתְעַנְיֵן בִּקְנִיַּת הַיַּהֲלוֹם. לְאַחַר מַשָּׂא וּמַתָּן הוּא רָכַשׁ אֶת הָיַּהֲלוֹם תְּמוּרַת מֵאָה אֶלֶף דּוֹלָר!!!

הֵבִין הַגַּנָּב שֶׁהִזְדַּמְּנוּת פָּז נִקְרְתָה בְּדַרְכּוֹ וְהֵחֵל לַעֲקֹב אַחַר הֶעָשִׁיר. כַּאֲשֶׁר עָלָה הֶעָשִׁיר לְאֳנִיַּת פְּאֵר, רָכַשׁ גַּם הוּא כַּרְטִיס. הוּא שִׁחֵד אֶת פְּקִיד הַקַּבָּלָה, שֶׁיֹּאמַר כִּי קִבְּלוּ בְּטָעוּת נוֹסְעִים רַבִּים מִדַּי, לָכֵן יֵשׁ כַּמָּה חֲדָרִים שֶׁחַיָּבִים לְאָרֵחַ בָּהֶם יוֹתֵר מֵאוֹרֵחַ אֶחָד. וּכְמוֹ שֶׁסִּכֵּם עִם הַפָּקִיד, הַגַּנָּב אָכֵן הֻכְנַס לִישֹׁן בְּחַדְרוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר.

בַּלַּיְלָה חִפֵּשׂ הַגַּנָּב אֶת הָיַּהֲלוֹם, אַךְ לֹא מָצָא. בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהֶעָשִׁיר הִתְעוֹרֵר, הִתְוַדָּה בְּפָנָיו הַגַּנָּב שֶׁהוּא עָקַב אַחֲרָיו מֵהַתַּעֲרוּכָה וּפֶלֶא שֶׁלֹּא מָצָא אֶת הַיַּהֲלוֹם הַיָּקָר. "אַתָּה בָּטוּחַ שֶׁלֹּא אִבַּדְתָּ אוֹתוֹ?! אֵיךְ זֶה יִתָּכֵן שֶׁלֹּא מָצָאתִי אוֹתוֹ?! הֲרֵי יֵשׁ לִי נִסָּיוֹן רַב שָׁנִים בַּתְּחוּם!"

חִיֵּךְ הֶעָשִׁיר וְהֵשִׁיב: "וְכִי חָשַׁבְתָּ שֶׁלֹּא שַׂמְתִּי לֵב שֶׁהָפַכְתָּ לִהְיוֹת הַ'צֵּל' שֶׁלִּי?! חָשַׁדְתִּי בְּךָ מִיָּד, וְלָכֵן הֶחְבֵּאתִי אֶת הַיַּהֲלוֹם בַּכִּיס שֶׁל הַמְּעִיל שֶׁלְּךָ, יָדַעְתִּי שֶׁשָּׁם בָּטוּחַ לֹא תְּחַפֵּשׂ. בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהִתְרַחַצְתָּ, הוֹצֵאתִי אוֹתוֹ מֵהַמְּעִיל שֶׁלְּךָ וְלָקַחְתִּי אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה אֵלַי..."

וּמָה אָנוּ לוֹמְדִים מֵהַסִּפּוּר?

אַל לָנוּ לְחַפֵּשׂ אֶת הַ"הַיַּהֲלוֹם" שֶׁבָּנוּ בְּ"כִיסָם" שֶׁל אֲחֵרִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻנָּח בְּ"כִיסֵנוּ", קָרוֹב אֵלֵינוּ! לְכָל אֶחָד יֵשׁ אוֹצָרוֹת שֶׁל כִּשְׁרוֹנוֹת וְשֶׁל מַעֲלוֹת. אִם נִמְצָא אוֹתָם בְּתוֹכֵנוּ, נְטַפֵּחַ וּנְלַטֵּשׁ אוֹתָם, נִזְכֶּה לִהְיוֹת "יַהֲלוֹמִים" יִקְרֵי הַמְּצִיאוּת!

"סִפּוּרִים" הֵם מִלְּשׁוֹן "סַפִּיר וְיַהֲלֹם" כִּי בְּכֹחַ סִפּוּרֵי הַצַּדִּיקִים לִמְשֹׁךְ אֶת לִבְבוֹת הַקּוֹרְאִים לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָם וְלִשְׁאֹף לְגַדְלוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּ"סֵפֶר חֲסִידִים" (תקכ"ג): "אָדָם מַגִּיד לְבָנָיו אוֹ לְתַלְמִידָיו: כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה, כָּךְ אָבִי הָיָה עוֹשֶׂה, כָּךְ הָיָה רַבִּי עוֹשֶׂה, כְּדֵי שֶׁהֵם יַעֲשׂוּ כָּךְ".

בְּסֵפֶר "חָפֵץ חַיִּים הֶחָדָשׁ" סֻפַּר, שֶׁהֶ"חָפֵץ חַיִּים" זַצַ"ל רָכַשׁ פָּרָה, גִּדְּלָהּ בְּבֵיתוֹ וְהָיָה מִשְׂתַּכֵּר מֵחֲלָבָהּ. כַּאֲשֶׁר הָרַב הָיָה בְּאֶחָד מִמַּסְעוֹתָיו, הוּא בִּקֵּשׁ מִמִּישֶׁהוּ שֶׁיִּמְסֹר בְּאֹפֶן דָּחוּף מִכְתָּב לְרַעְיָתוֹ. הַשָּׁלִיחַ לֹא הִתְאַפֵּק, וּבַדֶּרֶךְ פָּתַח אֶת הַמִּכְתָּב.

הוּא נִדְהַם לְגַלּוֹת מֶה הָיָה כֹּה חָשׁוּב לֶ"חָפֵץ חַיִּים" לְהוֹדִיעַ לְאִשְׁתּוֹ: "בְּיָמִים אֵלּוּ מִתְקַיֵּם יוֹם הַשּׁוּק וְהַחַקְלָאִים מֵבִיאִים אֶת תְּבוּאָתָם. צָרִיךְ לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁפָּרָתֵנוּ לֹא תֹּאכַל מִסְּחוֹרָתָם שֶׁל הַגּוֹיִים, כִּי גַּם גֶּזֶל הַגּוֹי אָסוּר!"

בַּעֲיָרָה אַחַת הָיָה גַּנָּב מְפֻרְסָם. בְּסִיּוּם יוֹם הַכִּפּוּרִים, הָלַךְ אֶל רַב הָעֲיָרָה כְּדֵי לְהִתְבָּרֵךְ מִפִּיו. הֵאִיר לוֹ הָרַב פָּנִים וּבֵרְכוֹ: "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ, כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹקִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ" (קהלת ט-ז).

"אָמֵן!!! אָמֵן!!!" עָנָה הַגַּנָּב בִּדְבֵקוּת.

"זֶהוּ! חֲסַל סֵדֶר גְּנֵבוֹת בָּעִיר!" עוֹדְדוֹ הָרַב בְּשִׂמְחָה.

"לָמָּה כְּבוֹדוֹ אוֹמֵר לִי כָּכָה?! הֲרֵי זוֹ פַּרְנָסָתִי!" נֶעֱלַב הַגַּנָּב.

הָרַב נִדְהַם וּשְׁאָלוֹ: "מָה, לֹא עָשִׂיתָ הַיּוֹם תְּשׁוּבָה עַל מַעֲשֶׂיךָ?!"

"אֵיךְ הָרַב חוֹשְׁדֵנִי בַּדָּבָר הַזֶּה? בְּוַדַּאי שֶׁעָשִׂיתִי תְּשׁוּבָה, רַק הִתְפַּלַּלְתִּי לַה' וְאָמַרְתִּי לוֹ: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי כְּשֵׁם שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ, כָּךְ חֶסְרוֹנוֹתָיו קְצוּבִים לוֹ. אִם כֵּן, עֲשֵׂה שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּגְזַר עָלָיו שֶׁיִּגָּנֵב לוֹ דְּבַר מָה, יִהְיֶה זֶה עַל יָדִי..." (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	צו תשפ"ד
	הַדָּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת – יְדוּנוּהוּ לִזְכוּת
	"וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל" (ה-כא) מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהָיָה מֻמְחֶה בִּגְנֵבַת אֲבָנִים יְקָרוֹת, זוֹ הָיְתָה "פַּרְנָסָתוֹ". יוֹם אֶחָד בִּקֵּר בְּתַעֲרוּכַת יַהֲלוֹמִים בִּשְׁוַיְץ, וְעֵינוֹ צָדָה יַהֲלוֹם גָּדוֹל וְנוֹצֵץ. בְּעוֹדוֹ מַבִּיט בָּיַּהֲלוֹם וּמְנַסֶּה שֶׁלֹּא לִבְלֹט יָתֵר עַל הַמִּדָּה, הִגִּיעַ עָשִׁיר וְהֵחֵל לְהִתְעַנְיֵן בִּקְנִיַּת הַיַּהֲלוֹם. לְאַחַר מַשָּׂא וּמַתָּן הוּא רָכַשׁ אֶת הָיַּהֲלוֹם תְּמוּרַת מֵאָה אֶלֶף דּוֹלָר!!! הֵבִין הַגַּנָּב שֶׁהִזְדַּמְּנוּת פָּז נִקְרְתָה בְּדַרְכּוֹ וְהֵחֵל לַעֲקֹב אַחַר הֶעָשִׁיר. כַּאֲשֶׁר עָלָה הֶעָשִׁיר לְאֳנִיַּת פְּאֵר, רָכַשׁ גַּם הוּא כַּרְטִיס. הוּא שִׁחֵד אֶת פְּקִיד הַקַּבָּלָה, שֶׁיֹּאמַר כִּי קִבְּלוּ בְּטָעוּת נוֹסְעִים רַבִּים מִדַּי, לָכֵן יֵשׁ כַּמָּה חֲדָרִים שֶׁחַיָּבִים לְאָרֵחַ בָּהֶם יוֹתֵר מֵאוֹרֵחַ אֶחָד. וּכְמוֹ שֶׁסִּכֵּם עִם הַפָּקִיד, הַגַּנָּב אָכֵן הֻכְנַס לִישֹׁן בְּחַדְרוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר. בַּלַּיְלָה חִפֵּשׂ הַגַּנָּב אֶת הָיַּהֲלוֹם, אַךְ לֹא מָצָא. בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהֶעָשִׁיר הִתְעוֹרֵר, הִתְוַדָּה בְּפָנָיו הַגַּנָּב שֶׁהוּא עָקַב אַחֲרָיו מֵהַתַּעֲרוּכָה וּפֶלֶא שֶׁלֹּא מָצָא אֶת הַיַּהֲלוֹם הַיָּקָר. "אַתָּה בָּטוּחַ שֶׁלֹּא אִבַּדְתָּ אוֹתוֹ?! אֵיךְ זֶה יִתָּכֵן שֶׁלֹּא מָצָאתִי אוֹתוֹ?! הֲרֵי יֵשׁ לִי נִסָּיוֹן רַב שָׁנִים בַּתְּחוּם!" חִיֵּךְ הֶעָשִׁיר וְהֵשִׁיב: "וְכִי חָשַׁבְתָּ שֶׁלֹּא שַׂמְתִּי לֵב שֶׁהָפַכְתָּ לִהְיוֹת הַ'צֵּל' שֶׁלִּי?! חָשַׁדְתִּי בְּךָ מִיָּד, וְלָכֵן הֶחְבֵּאתִי אֶת הַיַּהֲלוֹם בַּכִּיס שֶׁל הַמְּעִיל שֶׁלְּךָ, יָדַעְתִּי שֶׁשָּׁם בָּטוּחַ לֹא תְּחַפֵּשׂ. בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהִתְרַחַצְתָּ, הוֹצֵאתִי אוֹתוֹ מֵהַמְּעִיל שֶׁלְּךָ וְלָקַחְתִּי אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה אֵלַי..." וּמָה אָנוּ לוֹמְדִים מֵהַסִּפּוּר? אַל לָנוּ לְחַפֵּשׂ אֶת הַ"הַיַּהֲלוֹם" שֶׁבָּנוּ בְּ"כִיסָם" שֶׁל אֲחֵרִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻנָּח בְּ"כִיסֵנוּ", קָרוֹב אֵלֵינוּ! לְכָל אֶחָד יֵשׁ אוֹצָרוֹת שֶׁל כִּשְׁרוֹנוֹת וְשֶׁל מַעֲלוֹת. אִם נִמְצָא אוֹתָם בְּתוֹכֵנוּ, נְטַפֵּחַ וּנְלַטֵּשׁ אוֹתָם, נִזְכֶּה לִהְיוֹת "יַהֲלוֹמִים" יִקְרֵי הַמְּצִיאוּת! "סִפּוּרִים" הֵם מִלְּשׁוֹן "סַפִּיר וְיַהֲלֹם" כִּי בְּכֹחַ סִפּוּרֵי הַצַּדִּיקִים לִמְשֹׁךְ אֶת לִבְבוֹת הַקּוֹרְאִים לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָם וְלִשְׁאֹף לְגַדְלוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּ"סֵפֶר חֲסִידִים" (תקכ"ג): "אָדָם מַגִּיד לְבָנָיו אוֹ לְתַלְמִידָיו: כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה, כָּךְ אָבִי הָיָה עוֹשֶׂה, כָּךְ הָיָה רַבִּי עוֹשֶׂה, כְּדֵי שֶׁהֵם יַעֲשׂוּ כָּךְ". בְּסֵפֶר "חָפֵץ חַיִּים הֶחָדָשׁ" סֻפַּר, שֶׁהֶ"חָפֵץ חַיִּים" זַצַ"ל רָכַשׁ פָּרָה, גִּדְּלָהּ בְּבֵיתוֹ וְהָיָה מִשְׂתַּכֵּר מֵחֲלָבָהּ. כַּאֲשֶׁר הָרַב הָיָה בְּאֶחָד מִמַּסְעוֹתָיו, הוּא בִּקֵּשׁ מִמִּישֶׁהוּ שֶׁיִּמְסֹר בְּאֹפֶן דָּחוּף מִכְתָּב לְרַעְיָתוֹ. הַשָּׁלִיחַ לֹא הִתְאַפֵּק, וּבַדֶּרֶךְ פָּתַח אֶת הַמִּכְתָּב. הוּא נִדְהַם לְגַלּוֹת מֶה הָיָה כֹּה חָשׁוּב לֶ"חָפֵץ חַיִּים" לְהוֹדִיעַ לְאִשְׁתּוֹ: "בְּיָמִים אֵלּוּ מִתְקַיֵּם יוֹם הַשּׁוּק וְהַחַקְלָאִים מֵבִיאִים אֶת תְּבוּאָתָם. צָרִיךְ לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁפָּרָתֵנוּ לֹא תֹּאכַל מִסְּחוֹרָתָם שֶׁל הַגּוֹיִים, כִּי גַּם גֶּזֶל הַגּוֹי אָסוּר!" בַּעֲיָרָה אַחַת הָיָה גַּנָּב מְפֻרְסָם. בְּסִיּוּם יוֹם הַכִּפּוּרִים, הָלַךְ אֶל רַב הָעֲיָרָה כְּדֵי לְהִתְבָּרֵךְ מִפִּיו. הֵאִיר לוֹ הָרַב פָּנִים וּבֵרְכוֹ: "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ, כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹקִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ" (קהלת ט-ז). "אָמֵן!!! אָמֵן!!!" עָנָה הַגַּנָּב בִּדְבֵקוּת. "זֶהוּ! חֲסַל סֵדֶר גְּנֵבוֹת בָּעִיר!" עוֹדְדוֹ הָרַב בְּשִׂמְחָה. "לָמָּה כְּבוֹדוֹ אוֹמֵר לִי כָּכָה?! הֲרֵי זוֹ פַּרְנָסָתִי!" נֶעֱלַב הַגַּנָּב. הָרַב נִדְהַם וּשְׁאָלוֹ: "מָה, לֹא עָשִׂיתָ הַיּוֹם תְּשׁוּבָה עַל מַעֲשֶׂיךָ?!" "אֵיךְ הָרַב חוֹשְׁדֵנִי בַּדָּבָר הַזֶּה? בְּוַדַּאי שֶׁעָשִׂיתִי תְּשׁוּבָה, רַק הִתְפַּלַּלְתִּי לַה' וְאָמַרְתִּי לוֹ: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי כְּשֵׁם שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ, כָּךְ חֶסְרוֹנוֹתָיו קְצוּבִים לוֹ. אִם כֵּן, עֲשֵׂה שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּגְזַר עָלָיו שֶׁיִּגָּנֵב לוֹ דְּבַר מָה, יִהְיֶה זֶה עַל יָדִי..." (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)