Otzarot-Article

"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (כא-א) אִם נִבְדֹּק בְּאֵילוּ "מִשְׁפָּטִים" בָּחֲרָה הַתּוֹרָה לִפְתֹּחַ, תְּצַפֶּה לָנוּ הַפְתָּעָה. הָיִינוּ מְצַפִּים, שֶׁמִּיָּד לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה, יוּשְׂמוּ לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהֶתְאֵם לְדַרְגָּתָם הָרוּחָנִית מִצְווֹת מֶרְכָּזִיּוֹת רוּחָנִיּוֹת כְּמוֹ שַׁבָּת, יוֹם כִּפּוּר, חַגֵּי וּמוֹעֲדֵי יִשְׂרָאֵל וְעוֹד עִקְּרֵי הַיַּהֲדוּת, אֲבָל לֹא! הַתּוֹרָה בּוֹחֶרֶת לִפְתֹּחַ דַּוְקָא בְּעִנְיְנֵי מָמוֹנוֹת וְתַשְׁלוּמִים "אַרְצִיִּים" בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ דִּינֵי עֶבֶד עִבְרִי וְדִינֵי נְזִיקִין וְשׁוֹמְרִים.

וְהָיָה הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה לֵוִי זָצָ"ל, לוֹמֵד מִכָּךְ עַל חֻמְרָתָן שֶׁל עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ יוֹתֵר מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, שֶׁכֵּן מַעֲבִירָה לָנוּ הַתּוֹרָה מֶסֶר, כִּי לִפְנֵי שֶׁמַּתְחִילִים בְּלִמּוּד דִּינֵי הַתּוֹרָה, יֵשׁ לִהְיוֹת מְתֻקָּנִים בְּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ.

רְגִילִים לַחְשֹׁב כִּי עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם חֲמוּרוֹת בְּכָל קְנֵה מִדָּה מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. לַחְטֹא כְּנֶגֶד בּוֹרֵא הָעוֹלָם, לִכְאוֹרָה חָמוּר הַרְבֵּה יוֹתֵר מִלַּחְטֹא כְּנֶגֶד אָדָם בָּשָׂר וָדָם. אוּלָם בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת, עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ חֲמוּרוֹת יוֹתֵר. יָדוּעַ גַּם שֶׁעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, בְּנִגּוּד לַעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר.

וּמַדּוּעַ עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ חֲמוּרוֹת יוֹתֵר בְּעֵינֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הִסְבִּיר הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה לֵוִי, שֶׁאֶת הַפְּגָם הַגָּדוֹל שֶׁבַּחֲטָאִים שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לִרְאוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֵין לָנוּ אֶת הַכֵּלִים לִרְאוֹת אֶת הַחֻרְבָּן הַמִּתְחוֹלֵל בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים. לְמָשָׁל, כַּאֲשֶׁר אָדָם מְחַלֵּל שַׁבָּת. וְלָכֵן כְּשֶׁיַּעֲלֶה אָדָם לַשָּׁמַיִם וְיִתָּבַע עַל כָּךְ, תּוּכַל מִדַּת הַסָּנֶגוֹרְיָה לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת שֶׁלֹּא יָדַע אֶת חֻמְרַת מַעֲשֵׂהוּ. לְעֻמַּת זֹאת, חֲטָאִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, לֹא בַּשָּׁמַיִם הֵם, הַחוֹטֵא רוֹאֶה אֶת הַהֶזֵּק שֶׁיֵּשׁ לַחֲבֵרוֹ כְּתוֹצָאָה מִמַּעֲשֵׂהוּ, וְלֹא שַׁיָּךְ לְסַנְגֵּר עָלָיו.

גָּאוֹן עָצוּם הָיָה רַבִּי חַיִּים פָּאלָאגִ'י זָצָ"ל, רֹאשׁ רַבָּנֵי טוּרְקְיָה בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים. אוּלָם, לְצַד גְּאוֹנוּתוֹ, הָיָה זָהִיר עַד מְאֹד בִּדְבָרִים הַנּוֹגְעִים לְ"בֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ". כָּל כָּךְ הָיְתָה רַבָּה זְהִירוּתוֹ בְּעִנְיָן זֶה, עַד שֶׁרָגִיל הָיָה לוֹמַר בְּפִיו: "יְזַכֵּנִי ה' לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ - כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי יוֹצֵא יְדֵי חוֹבַת הַבְּרִיּוֹת". עַד כְּדֵי כָּךְ!

פַּעַם אַחַת הָיָה רַבִּי חַיִּים מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהִנֵּה גָּבְרָה עָלָיו עֲיֵפוּתוֹ, וְהוּא פָּרַשׁ לְפִנָּה צְדָדִית, שָׁם יָשַׁב וְנִמְנֵם מְעַט. לְפֶתַע חָשׁ בְּמַאן-דְּהוּא הַשּׁוֹלֵחַ יָד אֶל חֵיקוֹ. הוּא פָּקַח קַלּוֹת אֶת עֵינָיו, וְהִבְחִין כִּי יְהוּדִי קְשֵׁה-יוֹם מְנַסֶּה לִגְנֹב מִמֶּנּוּ אֶת צְרוֹר הַמָּעוֹת הַמֻּנָּח בְּחֵיקוֹ.

גַּלְגַלֵּי מֹחוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים נָעוּ בִּמְהִירוּת. הוּא חָשַׁב בִּמְהִירוּת וּמָצָא, כִּי אִם יָרִים אֶת קוֹלוֹ וְיָנִיס אֶת הַגַּנָּב, יָבִיא הַדָּבָר לִידֵי הַלְבָּנַת פָּנִים. הַמָּקוֹם הָיָה הוֹמֶה אָדָם, וּבְוַדַּאי יוּקַע הַלָּה אֶל עַמּוּד הַקָּלוֹן. בְּלִבּוֹ הָרַחוּם הֵבִין כִּי מְדֻבָּר בִּיהוּדִי קְשֵׁה-יוֹם, שֶׁיִּצְרוֹ גָּבַר עָלָיו לִשְׁלֹחַ יָדוֹ בִּגְנֵבָה כְּדֵי לְהַאֲכִיל פִּיּוֹת יְלָדָיו הָרְעֵבִים.

מֶה עָשָׂה? שָׂם עַצְמוֹ כְּיָשֵׁן, וְהִנִּיחַ לַגַּנָּב לִטֹּל מִמֶּנּוּ אֶת כַּסְפּוֹ. מוּכָן הָיָה לְוַתֵּר עַל מָמוֹנוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ יְהוּדִי בָּרַבִּים.

פַּעַם נוֹסֶפֶת בָּהּ הִתְבַּטְּאָה רְגִישׁוּתוֹ הַמְיֻחֶדֶת לַזּוּלַת הָיְתָה כַּאֲשֶׁר יָשַׁב יוֹם אֶחָד לֶאֱכֹל אֶת אֲרוּחָתוֹ, וּבְאוֹתָהּ עֵת הִקִּישָׁה עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ אִשָּׁה זְקֵנָה שֶׁבִּקְּשָׁה לְהַצִּיג לְפָנָיו אֶת שְׁאֵלָתָהּ. בֶּן הַבַּיִת, שֶׁפָּתַח לָהּ אֶת הַדֶּלֶת, סָח לָהּ כִּי אֵין הָרַב פָּנוּי לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלָתָהּ, מֵאַחַר שֶׁהוּא סוֹעֵד אֶת אֲרוּחָתוֹ. שָׁמְעָה זֹאת הַזְּקֵנָה, וְשָׁבָה עַל עִקְּבוֹתֶיהָ כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאָה.

בֵּינְתַיִם הֵבִין רַבִּי חַיִּים אֶת אֲשֶׁר אֵרַע. קָם מִיָּד, לָבַשׁ אֶת גְּלִימָתוֹ, וּבִקֵּשׁ מִן הַמְשַׁמֵּשׁ שֶׁיּוֹלִיכֶנּוּ לְבֵיתָהּ שֶׁל הַזְּקֵנָה. נִסָּה הַמְשַׁמֵּשׁ לְהָנִיא אֶת רַבִּי חַיִּים מִכַּוָּנָתוֹ בְּטַעֲנָה כִּי בֵּיתָהּ מְרֻחָק הוּא, אוּלָם הָרַב לֹא הִשְׁתַּכְנֵעַ וְהוֹרָה לוֹ לְהוֹלִיכוֹ לְבֵיתָהּ.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ הַשְּׁנַיִם אֶל בֵּיתָהּ, בִּקֵּשׁ רַבִּי חַיִּים אֶת מְחִילָתָהּ עַל כָּךְ שֶׁמִּי מִבְּנֵי בֵּיתוֹ הֵשִׁיב אֶת פָּנֶיהָ רֵיקָם, וּלְאַחַר מִכֵּן הִקְשִׁיב בְּסַבְלָנוּת רַבָּה לִשְׁאֵלָתָהּ, הֵשִׁיב לָהּ מַה שֶּׁהֵשִׁיב, בִּמְתִינוּת וּבְאֹרֶךְ רוּחַ, וְרַק לְאַחַר מִכֵּן שָׁב לְבֵיתוֹ וְהִמְשִׁיךְ בַּאֲרוּחָתוֹ. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	כי תשא תשפ"ד
	אוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל חַד הוּא!
	"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (כא-א) אִם נִבְדֹּק בְּאֵילוּ "מִשְׁפָּטִים" בָּחֲרָה הַתּוֹרָה לִפְתֹּחַ, תְּצַפֶּה לָנוּ הַפְתָּעָה. הָיִינוּ מְצַפִּים, שֶׁמִּיָּד לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה, יוּשְׂמוּ לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהֶתְאֵם לְדַרְגָּתָם הָרוּחָנִית מִצְווֹת מֶרְכָּזִיּוֹת רוּחָנִיּוֹת כְּמוֹ שַׁבָּת, יוֹם כִּפּוּר, חַגֵּי וּמוֹעֲדֵי יִשְׂרָאֵל וְעוֹד עִקְּרֵי הַיַּהֲדוּת, אֲבָל לֹא! הַתּוֹרָה בּוֹחֶרֶת לִפְתֹּחַ דַּוְקָא בְּעִנְיְנֵי מָמוֹנוֹת וְתַשְׁלוּמִים "אַרְצִיִּים" בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ דִּינֵי עֶבֶד עִבְרִי וְדִינֵי נְזִיקִין וְשׁוֹמְרִים. וְהָיָה הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה לֵוִי זָצָ"ל, לוֹמֵד מִכָּךְ עַל חֻמְרָתָן שֶׁל עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ יוֹתֵר מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, שֶׁכֵּן מַעֲבִירָה לָנוּ הַתּוֹרָה מֶסֶר, כִּי לִפְנֵי שֶׁמַּתְחִילִים בְּלִמּוּד דִּינֵי הַתּוֹרָה, יֵשׁ לִהְיוֹת מְתֻקָּנִים בְּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. רְגִילִים לַחְשֹׁב כִּי עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם חֲמוּרוֹת בְּכָל קְנֵה מִדָּה מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. לַחְטֹא כְּנֶגֶד בּוֹרֵא הָעוֹלָם, לִכְאוֹרָה חָמוּר הַרְבֵּה יוֹתֵר מִלַּחְטֹא כְּנֶגֶד אָדָם בָּשָׂר וָדָם. אוּלָם בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת, עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ חֲמוּרוֹת יוֹתֵר. יָדוּעַ גַּם שֶׁעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, בְּנִגּוּד לַעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. וּמַדּוּעַ עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ חֲמוּרוֹת יוֹתֵר בְּעֵינֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הִסְבִּיר הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה לֵוִי, שֶׁאֶת הַפְּגָם הַגָּדוֹל שֶׁבַּחֲטָאִים שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לִרְאוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֵין לָנוּ אֶת הַכֵּלִים לִרְאוֹת אֶת הַחֻרְבָּן הַמִּתְחוֹלֵל בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים. לְמָשָׁל, כַּאֲשֶׁר אָדָם מְחַלֵּל שַׁבָּת. וְלָכֵן כְּשֶׁיַּעֲלֶה אָדָם לַשָּׁמַיִם וְיִתָּבַע עַל כָּךְ, תּוּכַל מִדַּת הַסָּנֶגוֹרְיָה לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת שֶׁלֹּא יָדַע אֶת חֻמְרַת מַעֲשֵׂהוּ. לְעֻמַּת זֹאת, חֲטָאִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, לֹא בַּשָּׁמַיִם הֵם, הַחוֹטֵא רוֹאֶה אֶת הַהֶזֵּק שֶׁיֵּשׁ לַחֲבֵרוֹ כְּתוֹצָאָה מִמַּעֲשֵׂהוּ, וְלֹא שַׁיָּךְ לְסַנְגֵּר עָלָיו. גָּאוֹן עָצוּם הָיָה רַבִּי חַיִּים פָּאלָאגִ'י זָצָ"ל, רֹאשׁ רַבָּנֵי טוּרְקְיָה בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים. אוּלָם, לְצַד גְּאוֹנוּתוֹ, הָיָה זָהִיר עַד מְאֹד בִּדְבָרִים הַנּוֹגְעִים לְ"בֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ". כָּל כָּךְ הָיְתָה רַבָּה זְהִירוּתוֹ בְּעִנְיָן זֶה, עַד שֶׁרָגִיל הָיָה לוֹמַר בְּפִיו: "יְזַכֵּנִי ה' לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ - כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי יוֹצֵא יְדֵי חוֹבַת הַבְּרִיּוֹת". עַד כְּדֵי כָּךְ! פַּעַם אַחַת הָיָה רַבִּי חַיִּים מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהִנֵּה גָּבְרָה עָלָיו עֲיֵפוּתוֹ, וְהוּא פָּרַשׁ לְפִנָּה צְדָדִית, שָׁם יָשַׁב וְנִמְנֵם מְעַט. לְפֶתַע חָשׁ בְּמַאן-דְּהוּא הַשּׁוֹלֵחַ יָד אֶל חֵיקוֹ. הוּא פָּקַח קַלּוֹת אֶת עֵינָיו, וְהִבְחִין כִּי יְהוּדִי קְשֵׁה-יוֹם מְנַסֶּה לִגְנֹב מִמֶּנּוּ אֶת צְרוֹר הַמָּעוֹת הַמֻּנָּח בְּחֵיקוֹ. גַּלְגַלֵּי מֹחוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים נָעוּ בִּמְהִירוּת. הוּא חָשַׁב בִּמְהִירוּת וּמָצָא, כִּי אִם יָרִים אֶת קוֹלוֹ וְיָנִיס אֶת הַגַּנָּב, יָבִיא הַדָּבָר לִידֵי הַלְבָּנַת פָּנִים. הַמָּקוֹם הָיָה הוֹמֶה אָדָם, וּבְוַדַּאי יוּקַע הַלָּה אֶל עַמּוּד הַקָּלוֹן. בְּלִבּוֹ הָרַחוּם הֵבִין כִּי מְדֻבָּר בִּיהוּדִי קְשֵׁה-יוֹם, שֶׁיִּצְרוֹ גָּבַר עָלָיו לִשְׁלֹחַ יָדוֹ בִּגְנֵבָה כְּדֵי לְהַאֲכִיל פִּיּוֹת יְלָדָיו הָרְעֵבִים. מֶה עָשָׂה? שָׂם עַצְמוֹ כְּיָשֵׁן, וְהִנִּיחַ לַגַּנָּב לִטֹּל מִמֶּנּוּ אֶת כַּסְפּוֹ. מוּכָן הָיָה לְוַתֵּר עַל מָמוֹנוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ יְהוּדִי בָּרַבִּים. פַּעַם נוֹסֶפֶת בָּהּ הִתְבַּטְּאָה רְגִישׁוּתוֹ הַמְיֻחֶדֶת לַזּוּלַת הָיְתָה כַּאֲשֶׁר יָשַׁב יוֹם אֶחָד לֶאֱכֹל אֶת אֲרוּחָתוֹ, וּבְאוֹתָהּ עֵת הִקִּישָׁה עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ אִשָּׁה זְקֵנָה שֶׁבִּקְּשָׁה לְהַצִּיג לְפָנָיו אֶת שְׁאֵלָתָהּ. בֶּן הַבַּיִת, שֶׁפָּתַח לָהּ אֶת הַדֶּלֶת, סָח לָהּ כִּי אֵין הָרַב פָּנוּי לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלָתָהּ, מֵאַחַר שֶׁהוּא סוֹעֵד אֶת אֲרוּחָתוֹ. שָׁמְעָה זֹאת הַזְּקֵנָה, וְשָׁבָה עַל עִקְּבוֹתֶיהָ כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאָה. בֵּינְתַיִם הֵבִין רַבִּי חַיִּים אֶת אֲשֶׁר אֵרַע. קָם מִיָּד, לָבַשׁ אֶת גְּלִימָתוֹ, וּבִקֵּשׁ מִן הַמְשַׁמֵּשׁ שֶׁיּוֹלִיכֶנּוּ לְבֵיתָהּ שֶׁל הַזְּקֵנָה. נִסָּה הַמְשַׁמֵּשׁ לְהָנִיא אֶת רַבִּי חַיִּים מִכַּוָּנָתוֹ בְּטַעֲנָה כִּי בֵּיתָהּ מְרֻחָק הוּא, אוּלָם הָרַב לֹא הִשְׁתַּכְנֵעַ וְהוֹרָה לוֹ לְהוֹלִיכוֹ לְבֵיתָהּ. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ הַשְּׁנַיִם אֶל בֵּיתָהּ, בִּקֵּשׁ רַבִּי חַיִּים אֶת מְחִילָתָהּ עַל כָּךְ שֶׁמִּי מִבְּנֵי בֵּיתוֹ הֵשִׁיב אֶת פָּנֶיהָ רֵיקָם, וּלְאַחַר מִכֵּן הִקְשִׁיב בְּסַבְלָנוּת רַבָּה לִשְׁאֵלָתָהּ, הֵשִׁיב לָהּ מַה שֶּׁהֵשִׁיב, בִּמְתִינוּת וּבְאֹרֶךְ רוּחַ, וְרַק לְאַחַר מִכֵּן שָׁב לְבֵיתוֹ וְהִמְשִׁיךְ בַּאֲרוּחָתוֹ. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)