Otzarot-Article

"וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ... וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ" (י-א) אַחַת הַטְּרָגֶדְיוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁפָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיְתָה פְּטִירָתָם הַפִּתְאוֹמִית שֶׁל נָדָב וַאֲבִיהוּא, דַּוְקָא בִּימֵי הַמִּלּוּאִים שֶׁבָּהֶם שָׁרְתָה הַשִּׂמְחָה בָּעֶלְיוֹנִים כְּיוֹם בְּרִיאַת שָׁמַיִם וְאֶרֶץ (מגילה י:). יֵשׁ לִשְׁאֹל, מַדּוּעַ דַּוְקָא בְּעֵת שִׂמְחָה שֶׁכָּזוֹ, הֶחְלִיט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲנִישׁ אֶת נָדָב וַאֲבִיהוּא?

בֵּאֵר הַסְּפוֹרְנוֹ, שֶׁבְּעֵת חֲנֻכַּת הַמִּשְׁכָּן הָיְתָה בְּעַם יִשְׂרָאֵל הַרְגָּשָׁה שֶׁל אוּפוֹרְיָה וְשֶׁל הֲקַלָּה, שֶׁכָּעֵת יְכוֹלִים לַעֲבֹר עֲבֵרוֹת, וְאָז לְהָבִיא קָרְבָּן וְכָךְ לְכַפֵּר עֲלֵיהֶן בְּקַלּוּת. לְפִיכָךְ הֶחְלִיט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִפָּרַע מֵהֶם דַּוְקָא בְּשָׁעָה כָּזוֹ, קֳבָל עַם וְעֵדָה, כְּדֵי לָשִׂים מַעְצוֹר לְהִתְדַּרְדְּרוּת רוּחָנִית כּוֹלֶלֶת שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל.

יְסוֹד זֵהֶה מָצָאנוּ בְּסֵפֶר יִרְמְיָה: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ מֵהַנָּבִיא יִרְמְיָה לְהוֹכִיחַ אֶת הָעָם עַל תְּפִיסָה מֻטְעֵית זוֹ: "כֹּה אָמַר ה'... הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה. אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה" (ירמיה ז, א-ד).

לְעִתִּים כְּשֶׁאָנוּ שׁוֹמְעִים עַל אֲסוֹנוֹת, תְּאוּנוֹת דְּרָכִים, מַחֲלוֹת, פִּגּוּעִים וּשְׁאָר צָרוֹת צְרוֹרוֹת, יֵשׁ לָנוּ נְטִיָּה לְהַטִּיל אֶת הָאַשְׁמָה עַל אֵלּוּ שֶׁאֵינָם שׁוֹמְרִים תּוֹרָה וּמִצְווֹת, שֶׁבִּגְלַל עֲווֹנָם פּוֹקְדִים אוֹתָנוּ עֳנָשִׁים אֵלֶּה. אַךְ זוֹ טָעוּת, שֶׁהֲרֵי הֵם נֶחְשָׁבִים "תִּינוֹקוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ". וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ, הָאִיתוּתִים וְהָרְמָזִים מִשָּׁמַיִם בָּאִים דַּוְקָא כְּדֵי לְעוֹרֵר אוֹתָנוּ, הַצִּבּוּר שֶׁכֵּן שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת, לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל מַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים. עַל כֵּן כָּל אֶחָד צָרִיךְ לוֹמַר: "בְּשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה", וּלְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו! כְּשֵׁם שֶׁיּוֹנָה הַנָּבִיא הִטִּיל אֶת הָאַשְׁמָה עַל עַצְמוֹ בְּעֵת הַסְּעָרָה בָּאֳנִיָּה, וּבִקֵּשׁ שֶׁיָּטִילוּ אוֹתוֹ אֶל מַעֲמַקֵּי הַיָּם, עַל אַף שֶׁשְּׁאָר הַנּוֹסְעִים הָיוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה!

סוֹחֵר יְהוּדִי שֶׁעָסַק בְּיִבּוּא וּבְיִצּוּא סְחוֹרוֹת בָּעוֹלָם, הִגִּיעַ לָעֲיָרָה "רָאדִין". הוּא נִצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת לְהִתְבָּרֵךְ מִפִּי קָדְשׁוֹ שֶׁל הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זַצַ"ל.

בְּעֵת הַבִּקּוּר, הִתְעַנְיֵן הֶ"חָפֵץ חַיִּים" מַה קּוֹרֶה בַּמְּדִינוֹת הַשּׁוֹנוֹת שֶׁבָּהֶן הוּא סוֹחֵר. הַסּוֹחֵר סִפֵּר לוֹ שֶׁהָיְתָה רְעִידַת אֲדָמָה בְּסִין.

קִמֵּט "הֶחָפֵץ חַיִּים" אֶת מִצְחוֹ בִּדְאָגָה וְהִתְחִיל לַחְקֹר אֶת הַסּוֹחֵר, "כַּמָּה נִסְפּוּ בָּאָסוֹן?! הַאִם הָיָה נֶזֶק רַב בָּרְכוּשׁ?!"

"הָיְתָה גַּם סוּפַת הוֹרִיקָן חֲזָקָה בְּאִיטַלְיָה", סִפֵּר הַסּוֹחֵר.

"אוֹ... בֶּאֱמֶת? וּמַה קָּרָה לְתוֹשָׁבִים?!" הִמְשִׁיךְ הֶ"חָפֵץ חַיִּים" לְהִתְעַנְיֵן.

לְאַחַר שֶׁהֵשִׁיב הַסּוֹחֵר עַל שְׁאֵלוֹתָיו, שָׁאַל הוּא אֶת הֶ"חָפֵץ חַיִּים": "הֲרֵי רַבֵּנוּ שָׁקוּעַ בְּעוֹלָמָהּ שֶׁל תּוֹרָה, מַדּוּעַ כְּבוֹדוֹ מִתְעַנְיֵן כָּל כָּךְ בְּמַה שֶּׁמִּתְרַחֵשׁ בָּעוֹלָם? הֲרֵי הֵם גּוֹיִים! מַה לָּנוּ וְלָהֶם?!"

הֵשִׁיב לוֹ "הֶחָפֵץ חַיִּים" בְּמָשָׁל: "אִם אָדָם הָיָה עוֹמֵד בְּכִכַּר הָעִיר וְצוֹעֵק בְּ'אִידִישׁ', לְמִי לְדַעְתְּךָ דְּבָרָיו הָיוּ מְכֻוָּנִים?"

"כַּמּוּבָן שֶׁהוּא מְכַוֵּן אֶת דְּבָרָיו לַיְּהוּדִים, הֲרֵי רַק הַיְּהוּדִים מְבִינִים אֶת שְׂפַת הָאִידִישׁ", עָנָה הַסּוֹחֵר בְּפַשְׁטוּת.

"בְּדִיּוּק כָּךְ!!! הָאֲסוֹנוֹת הַלָּלוּ שֶׁנּוֹחֲתִים עַל הַגּוֹיִים, אֲמוּרִים לִהְיוֹת אִיתוּתֵי אַזְהָרָה לְעַם יִשְׂרָאֵל, כִּי רַק הֵם מְבִינִים אֶת הַשָּׂפָה הַזּוֹ! כְּדִבְרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה, 'הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת' (תהילים צד-י), וּכְדִבְרֵי הַנָּבִיא צְפַנְיָה, 'אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר' (צפניה ג-ז)".

נִזְכֹּר תָּמִיד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַפֶּה לְיוֹתֵר דַּוְקָא מֵאֵלּוּ שֶׁנִּמְצָאִים בְּדַרְגָּה רוּחָנִית גְּבוֹהָה! מֵאֵלּוּ שֶׁנּוֹשְׂאִים אֶת דִּגְלוֹ, דֶּגֶל הַתּוֹרָה!

עַל כֵּן תַּפְקִידֵנוּ לִהְיוֹת אוֹר לַגּוֹיִים, לְהָאִיר לְעוֹלָם בְּאוֹר הַיְקָרוֹת שֶׁל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וְיַחַד עִם זֹאת לְקַבֵּל אֶת הַכֹּל בְּאַהֲבָה!

הַ"בַּעַל שֵׁם טוֹב" הַקָּדוֹשׁ זַצַ"ל הָיָה אוֹמֵר שֶׁאֶפְשָׁר לִלְמֹד מוּסָר אֲפִלּוּ מִיֶּלֶד קָטָן: יֶלֶד קָטָן בּוֹכֶה וּמִצְטַעֵר, אַךְ כַּעֲבוֹר זְמַן קְצַרְצָר מִיָּד הוּא שׁוּב שָׂמֵחַ וְצוֹחֵק וְצָהֳלָתוֹ עַל פָּנָיו.

זֶהוּ מוּסָר גָּדוֹל לָאָדָם: גַּם אִם הוּא מִצְטַעֵר וּמִתְעַצֵּב מִצָּרוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, מִיָּד יִשְׁתַּדֵּל לְהַעֲבִיר אֶת הַצַּעַר מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה וְלֹא יִשָּׁאֵר עִם הָעַצְבוּת, כִּי הָעַצְבוּת הִיא חֵלֶק מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא.

כָּתַב הָרַמְבַּ"ם זיע"א, שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים רַבִּים שֶׁבִּתְחִלָּתָם נִרְאִים טוֹבִים וְאַחֲרִיתָם רָעָה, וְעַל כֵּן רָאוּי לְמַשְׂכִּיל שֶׁלֹּא יִתְעַצֵּב כַּאֲשֶׁר תַּגִּיעַ אֵלָיו רָעָה גְּדוֹלָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ סוֹפָהּ, וְאוּלַי יִרְאֶה כִּי אַחֲרִיתָהּ טוֹבָה.

הָעִיר "סֶנְט פָיֶיר" הִיא בִּירַת הָאִי הַצָּרְפָתִי "מַרְטִינִיק". בִּשְׁנַת 1902 לְמִנְיָנָם, שָׁכְנוּ בְּעִיר זוֹ לְמַעְלָה מֵאַרְבָּעִים אֶלֶף תּוֹשָׁבִים. הָיְתָה זוֹ עִיר מְפֻתַּחַת וְתַיָּרִים רַבִּים הִגִּיעוּ אֵלֶיהָ. בְּחֹדֶשׁ מַאי שֶׁל אוֹתָהּ שָׁנָה, הִתְפָּרְצוּ שָׁם הָרֵי גַּעַשׁ, וְתוֹךְ אַרְבַּע דַּקּוֹת כָּל תּוֹשָׁבֵי הָאִי נִסְפּוּ – פְּרָט לְאֶחָד שֶׁנִּשְׁאָר בַּחַיִּים. מִיהוּ אוֹתוֹ בַּר מַזָּל?

הָיָה זֶה אָדָם שֶׁהָאֳשַׁם בִּתְקִיפָה וְנִדּוֹן לְמַאֲסָר שֶׁל שְׁנָתַיִם בַּצִּינוֹק הַתַּת קַרְקָעִי שֶׁל מְצוּדָה יְשָׁנָה.

שָׁבוּעַ לְאַחַר הָאָסוֹן, שָׁמְעוּ כֹּחוֹת הַהַצָּלָה קוֹל חָלוּשׁ מִבֵּין כָּתְלֵי הַכֶּלֶא. הֵם מָצְאוּ שָׁם אֶת הָאָסִיר הַזֶּה, תָּשׁוּשׁ מֵרָעָב וְחָלוּשׁ, אַךְ חַי! הָאָסִיר קִבֵּל חֲנִינָה וְחַי עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת. הוּא נִצַּל מִמָּוֶת בִּזְכוּת הַמַּאֲסָר! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	תצוה תשפ"ד
	הַבְּגָדִים מְכַבְּדִים אֶת הָאָדָם
	"וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ... וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ" (י-א) אַחַת הַטְּרָגֶדְיוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁפָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיְתָה פְּטִירָתָם הַפִּתְאוֹמִית שֶׁל נָדָב וַאֲבִיהוּא, דַּוְקָא בִּימֵי הַמִּלּוּאִים שֶׁבָּהֶם שָׁרְתָה הַשִּׂמְחָה בָּעֶלְיוֹנִים כְּיוֹם בְּרִיאַת שָׁמַיִם וְאֶרֶץ (מגילה י:). יֵשׁ לִשְׁאֹל, מַדּוּעַ דַּוְקָא בְּעֵת שִׂמְחָה שֶׁכָּזוֹ, הֶחְלִיט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲנִישׁ אֶת נָדָב וַאֲבִיהוּא? בֵּאֵר הַסְּפוֹרְנוֹ, שֶׁבְּעֵת חֲנֻכַּת הַמִּשְׁכָּן הָיְתָה בְּעַם יִשְׂרָאֵל הַרְגָּשָׁה שֶׁל אוּפוֹרְיָה וְשֶׁל הֲקַלָּה, שֶׁכָּעֵת יְכוֹלִים לַעֲבֹר עֲבֵרוֹת, וְאָז לְהָבִיא קָרְבָּן וְכָךְ לְכַפֵּר עֲלֵיהֶן בְּקַלּוּת. לְפִיכָךְ הֶחְלִיט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִפָּרַע מֵהֶם דַּוְקָא בְּשָׁעָה כָּזוֹ, קֳבָל עַם וְעֵדָה, כְּדֵי לָשִׂים מַעְצוֹר לְהִתְדַּרְדְּרוּת רוּחָנִית כּוֹלֶלֶת שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל. יְסוֹד זֵהֶה מָצָאנוּ בְּסֵפֶר יִרְמְיָה: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ מֵהַנָּבִיא יִרְמְיָה לְהוֹכִיחַ אֶת הָעָם עַל תְּפִיסָה מֻטְעֵית זוֹ: "כֹּה אָמַר ה'... הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה. אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה" (ירמיה ז, א-ד). לְעִתִּים כְּשֶׁאָנוּ שׁוֹמְעִים עַל אֲסוֹנוֹת, תְּאוּנוֹת דְּרָכִים, מַחֲלוֹת, פִּגּוּעִים וּשְׁאָר צָרוֹת צְרוֹרוֹת, יֵשׁ לָנוּ נְטִיָּה לְהַטִּיל אֶת הָאַשְׁמָה עַל אֵלּוּ שֶׁאֵינָם שׁוֹמְרִים תּוֹרָה וּמִצְווֹת, שֶׁבִּגְלַל עֲווֹנָם פּוֹקְדִים אוֹתָנוּ עֳנָשִׁים אֵלֶּה. אַךְ זוֹ טָעוּת, שֶׁהֲרֵי הֵם נֶחְשָׁבִים "תִּינוֹקוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ". וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ, הָאִיתוּתִים וְהָרְמָזִים מִשָּׁמַיִם בָּאִים דַּוְקָא כְּדֵי לְעוֹרֵר אוֹתָנוּ, הַצִּבּוּר שֶׁכֵּן שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת, לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל מַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים. עַל כֵּן כָּל אֶחָד צָרִיךְ לוֹמַר: "בְּשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה", וּלְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו! כְּשֵׁם שֶׁיּוֹנָה הַנָּבִיא הִטִּיל אֶת הָאַשְׁמָה עַל עַצְמוֹ בְּעֵת הַסְּעָרָה בָּאֳנִיָּה, וּבִקֵּשׁ שֶׁיָּטִילוּ אוֹתוֹ אֶל מַעֲמַקֵּי הַיָּם, עַל אַף שֶׁשְּׁאָר הַנּוֹסְעִים הָיוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה! סוֹחֵר יְהוּדִי שֶׁעָסַק בְּיִבּוּא וּבְיִצּוּא סְחוֹרוֹת בָּעוֹלָם, הִגִּיעַ לָעֲיָרָה "רָאדִין". הוּא נִצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת לְהִתְבָּרֵךְ מִפִּי קָדְשׁוֹ שֶׁל הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זַצַ"ל. בְּעֵת הַבִּקּוּר, הִתְעַנְיֵן הֶ"חָפֵץ חַיִּים" מַה קּוֹרֶה בַּמְּדִינוֹת הַשּׁוֹנוֹת שֶׁבָּהֶן הוּא סוֹחֵר. הַסּוֹחֵר סִפֵּר לוֹ שֶׁהָיְתָה רְעִידַת אֲדָמָה בְּסִין. קִמֵּט "הֶחָפֵץ חַיִּים" אֶת מִצְחוֹ בִּדְאָגָה וְהִתְחִיל לַחְקֹר אֶת הַסּוֹחֵר, "כַּמָּה נִסְפּוּ בָּאָסוֹן?! הַאִם הָיָה נֶזֶק רַב בָּרְכוּשׁ?!" "הָיְתָה גַּם סוּפַת הוֹרִיקָן חֲזָקָה בְּאִיטַלְיָה", סִפֵּר הַסּוֹחֵר. "אוֹ... בֶּאֱמֶת? וּמַה קָּרָה לְתוֹשָׁבִים?!" הִמְשִׁיךְ הֶ"חָפֵץ חַיִּים" לְהִתְעַנְיֵן. לְאַחַר שֶׁהֵשִׁיב הַסּוֹחֵר עַל שְׁאֵלוֹתָיו, שָׁאַל הוּא אֶת הֶ"חָפֵץ חַיִּים": "הֲרֵי רַבֵּנוּ שָׁקוּעַ בְּעוֹלָמָהּ שֶׁל תּוֹרָה, מַדּוּעַ כְּבוֹדוֹ מִתְעַנְיֵן כָּל כָּךְ בְּמַה שֶּׁמִּתְרַחֵשׁ בָּעוֹלָם? הֲרֵי הֵם גּוֹיִים! מַה לָּנוּ וְלָהֶם?!" הֵשִׁיב לוֹ "הֶחָפֵץ חַיִּים" בְּמָשָׁל: "אִם אָדָם הָיָה עוֹמֵד בְּכִכַּר הָעִיר וְצוֹעֵק בְּ'אִידִישׁ', לְמִי לְדַעְתְּךָ דְּבָרָיו הָיוּ מְכֻוָּנִים?" "כַּמּוּבָן שֶׁהוּא מְכַוֵּן אֶת דְּבָרָיו לַיְּהוּדִים, הֲרֵי רַק הַיְּהוּדִים מְבִינִים אֶת שְׂפַת הָאִידִישׁ", עָנָה הַסּוֹחֵר בְּפַשְׁטוּת. "בְּדִיּוּק כָּךְ!!! הָאֲסוֹנוֹת הַלָּלוּ שֶׁנּוֹחֲתִים עַל הַגּוֹיִים, אֲמוּרִים לִהְיוֹת אִיתוּתֵי אַזְהָרָה לְעַם יִשְׂרָאֵל, כִּי רַק הֵם מְבִינִים אֶת הַשָּׂפָה הַזּוֹ! כְּדִבְרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה, 'הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת' (תהילים צד-י), וּכְדִבְרֵי הַנָּבִיא צְפַנְיָה, 'אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר' (צפניה ג-ז)". נִזְכֹּר תָּמִיד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַפֶּה לְיוֹתֵר דַּוְקָא מֵאֵלּוּ שֶׁנִּמְצָאִים בְּדַרְגָּה רוּחָנִית גְּבוֹהָה! מֵאֵלּוּ שֶׁנּוֹשְׂאִים אֶת דִּגְלוֹ, דֶּגֶל הַתּוֹרָה! עַל כֵּן תַּפְקִידֵנוּ לִהְיוֹת אוֹר לַגּוֹיִים, לְהָאִיר לְעוֹלָם בְּאוֹר הַיְקָרוֹת שֶׁל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וְיַחַד עִם זֹאת לְקַבֵּל אֶת הַכֹּל בְּאַהֲבָה! הַ"בַּעַל שֵׁם טוֹב" הַקָּדוֹשׁ זַצַ"ל הָיָה אוֹמֵר שֶׁאֶפְשָׁר לִלְמֹד מוּסָר אֲפִלּוּ מִיֶּלֶד קָטָן: יֶלֶד קָטָן בּוֹכֶה וּמִצְטַעֵר, אַךְ כַּעֲבוֹר זְמַן קְצַרְצָר מִיָּד הוּא שׁוּב שָׂמֵחַ וְצוֹחֵק וְצָהֳלָתוֹ עַל פָּנָיו. זֶהוּ מוּסָר גָּדוֹל לָאָדָם: גַּם אִם הוּא מִצְטַעֵר וּמִתְעַצֵּב מִצָּרוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, מִיָּד יִשְׁתַּדֵּל לְהַעֲבִיר אֶת הַצַּעַר מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה וְלֹא יִשָּׁאֵר עִם הָעַצְבוּת, כִּי הָעַצְבוּת הִיא חֵלֶק מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא. כָּתַב הָרַמְבַּ"ם זיע"א, שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים רַבִּים שֶׁבִּתְחִלָּתָם נִרְאִים טוֹבִים וְאַחֲרִיתָם רָעָה, וְעַל כֵּן רָאוּי לְמַשְׂכִּיל שֶׁלֹּא יִתְעַצֵּב כַּאֲשֶׁר תַּגִּיעַ אֵלָיו רָעָה גְּדוֹלָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ סוֹפָהּ, וְאוּלַי יִרְאֶה כִּי אַחֲרִיתָהּ טוֹבָה. הָעִיר "סֶנְט פָיֶיר" הִיא בִּירַת הָאִי הַצָּרְפָתִי "מַרְטִינִיק". בִּשְׁנַת 1902 לְמִנְיָנָם, שָׁכְנוּ בְּעִיר זוֹ לְמַעְלָה מֵאַרְבָּעִים אֶלֶף תּוֹשָׁבִים. הָיְתָה זוֹ עִיר מְפֻתַּחַת וְתַיָּרִים רַבִּים הִגִּיעוּ אֵלֶיהָ. בְּחֹדֶשׁ מַאי שֶׁל אוֹתָהּ שָׁנָה, הִתְפָּרְצוּ שָׁם הָרֵי גַּעַשׁ, וְתוֹךְ אַרְבַּע דַּקּוֹת כָּל תּוֹשָׁבֵי הָאִי נִסְפּוּ – פְּרָט לְאֶחָד שֶׁנִּשְׁאָר בַּחַיִּים. מִיהוּ אוֹתוֹ בַּר מַזָּל? הָיָה זֶה אָדָם שֶׁהָאֳשַׁם בִּתְקִיפָה וְנִדּוֹן לְמַאֲסָר שֶׁל שְׁנָתַיִם בַּצִּינוֹק הַתַּת קַרְקָעִי שֶׁל מְצוּדָה יְשָׁנָה. שָׁבוּעַ לְאַחַר הָאָסוֹן, שָׁמְעוּ כֹּחוֹת הַהַצָּלָה קוֹל חָלוּשׁ מִבֵּין כָּתְלֵי הַכֶּלֶא. הֵם מָצְאוּ שָׁם אֶת הָאָסִיר הַזֶּה, תָּשׁוּשׁ מֵרָעָב וְחָלוּשׁ, אַךְ חַי! הָאָסִיר קִבֵּל חֲנִינָה וְחַי עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת. הוּא נִצַּל מִמָּוֶת בִּזְכוּת הַמַּאֲסָר! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)