Otzarot-Article

"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא" (לב-כה) בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הָעֲלִיּוֹת בַּתּוֹרָה מְחֻלָּקוֹת בְּאֹפֶן שָׁוֶה בֵּין שִׁבְעַת הָעוֹלִים לַסֵּפֶר תּוֹרָה, אוּלָם בְּפָרָשָׁתֵנוּ הָעִנְיָן שׁוֹנֶה. עֲלִיַּת כֹּהֵן וַעֲלִיַּת לֵוִי אֲרֻכּוֹת בְּהַרְבֵּה מִשְּׁאָר הָעֲלִיּוֹת, כִּי בַּעֲלִיּוֹת אֵלּוּ מְסֻפָּר עַל חֵטְא הָעֵגֶל, וְשֵׁבֶט לֵוִי הוּא הַשֵּׁבֶט הַיְחִידִי שֶׁלֹּא הָיְתָה יָדוֹ בַּמַּעַל, וּמֵאַחַר שֶׁחֲזַ"ל לֹא רָצוּ לְבַיֵּשׁ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁיַּעֲלוּ בַּעֲלִיָּה זוֹ, שֶׁבָּהּ מְתֹאָר כֵּיצַד אֲבוֹתֵיהֶם חָטְאוּ בָּעֵגֶל, הֶאֱרִיכוּ בַּעֲלִיַּת כֹּהֵן וְלֵוִי.

מִכָּאן נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים עַד כַּמָּה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ בְּאַף יְהוּדִי בַּאֲשֶׁר הוּא! הֲרֵי כְּבָר עָבְרוּ אַלְפֵי שָׁנִים מֵאָז חֵטְא הָעֵגֶל, וְכַמּוּבָן שֶׁלֹּא הָעוֹלֶה הוּא זֶה שֶׁחָטָא, אֶלָּא אֲבוֹת אֲבוֹתָיו, וּבְכָל זֹאת חֲכָמֵינוּ זַ"ל חָסוּ עַל כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל!

הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁלֹמֹה זַלְמָן אוֹיֶערְבַּךְ זַצַ"ל הָיָה מִגְּדוֹלֵי הַפּוֹסְקִים, וְיַחַד עִם זֶה הָיָה גַּם מִגְּדוֹלֵי בַּעֲלֵי הַמִּדּוֹת. זְהִירוּתוֹ הָרַבָּה שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ בִּכְבוֹד הַזּוּלַת הָיְתָה לְשֵׁם דָּבָר, וְהִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת עֲבוּרֵנוּ צַוָּאָה לְדוֹרוֹת וְסֵמֶל לְחִקּוּי.

פַּעַם אַחַת כִּבְּדוּהוּ לַעֲרֹךְ חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין. בַּחֻפָּה כְּבָר נָכְחוּ שְׁנֵי עֵדִים, אֶלָּא שֶׁהָרַב יָדַע שֶׁאֶחָד מֵהֶם פָּסוּל לְשַׁמֵּשׁ עֵד, אֲבָל לֹא רָצָה לְבַיְּשׁוֹ. לָכֵן פָּנָה אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: "שְׁמַע נָא יַקִּירִי! יֵשׁ לִי דַּלֶּקֶת בַּגָּרוֹן וְקָשֶׁה לִי לְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת בְּקוֹל. עֲשֵׂה עִמִּי טוֹבָה, בָּרֵךְ אַתָּה אֶת הַבְּרָכוֹת וַאֲנִי אֲשַׁמֵּשׁ עֵד בִּמְקוֹמְךָ" (שֶׁהֲרֵי כָּל אֶחָד יָכוֹל לַעֲרֹךְ חֻפָּה, אוּלָם עֵד חַיָּב לִהְיוֹת יְהוּדִי כָּשֵׁר, כִּי אַחֶרֶת - הַקִּדּוּשִׁין אֵינָם חָלִים). הָעֵד הִתְפַּלֵּא: "כְּבוֹד הָרַב, מִי אֲנִי שֶׁאֶעֱרֹךְ חֻפָּה?! מֵעוֹלָם לֹא עָשִׂיתִי אֶת זֶה"...

"לֹא נוֹרָא, אֲנִי אֲלַמֵּד אוֹתְךָ". אָמַר הָרַב, הֶרְאָה לוֹ אֶת הַבְּרָכוֹת וְהִסְבִּיר לוֹ בְּמֶשֶׁךְ מִסְפַּר דַּקּוֹת מַה לַּעֲשׂוֹת. וְכָךְ נֶעֶרְכָה הַחֻפָּה כְּדָת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל מִבְּלִי לְבַיֵּשׁ אֶת הָאָדָם הַזֶּה.

מְסַפְּרִים, שֶׁהָרַב נָסַע בְּאוֹטוֹבּוּס וּלְפֶתַע הִתְיַשְּׁבָה עַל יָדוֹ אִשָּׁה בִּבְגָדִים לֹא צְנוּעִים. הָרַב הִרְגִּישׁ לֹא בְּנוֹחַ, אַךְ לֹא רָצָה לִפְגֹּעַ בִּכְבוֹדָהּ. לָכֵן יָרַד בַּתַּחֲנָה הַקְּרוֹבָה, בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, כְּאִלּוּ הִגִּיעַ אֶל יַעֲדוֹ. הוּא הֶעֱדִיף לְהַמְתִּין לְאוֹטוֹבּוּס אַחֵר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ בִּכְבוֹדָהּ שֶׁל בַּת יִשְׂרָאֵל.

חֲזַ"ל אָמְרוּ (ברכות ה): "אִם רוֹאֶה אָדָם יִסּוּרִים בָּאִים עָלָיו - יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו. פִּשְׁפֵּשׁ וְלֹא מָצָא - יִתְלֶה בְּבִטּוּל תּוֹרָה". וְלִכְאוֹרָה, מַדּוּעַ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁרַק בַּסּוֹף יִתְלֶה אֶת בְּעָיוֹתָיו בְּבִטּוּל תּוֹרָה? מַדּוּעַ שֶׁלֹּא יִתְלֶה אֶת יִסּוּרָיו כְּבָר בַּהַתְחָלָה בִּגְלַל עָווֹן זֶה? אֶלָּא, כָּל עוֹד אָדָם פָּגוּם בְּעִנְיָנִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין לוֹ מַה לִּתְלוֹת בְּבִטּוּל תּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ אֶרֶץ קָדְמָה לַתּוֹרָה!

הַצַּדִּיק הַיְרוּשַׁלְמִי, רַבִּי אַרְיֵה לֵוִין זַצַ"ל, הִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב יְהוּדִים רַבִּים אֶל אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. רַעְיָתוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהַיְּהוּדִים שֶׁהָרַב קֵרֵב לַיַּהֲדוּת, לִגְלְגָה עַל בַּעְלָהּ וּלְבַסּוֹף הוֹרִידָה אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה.

יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁהָלַךְ בָּרְחוֹב, הִבְחִין הַיְּהוּדִי הַזֶּה בָּרַב, וּמִיָּד עָבַר לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב כִּי הִתְבַּיֵּשׁ שֶׁהָרַב יִרְאֶה אוֹתוֹ לְלֹא כִּפָּה עַל רֹאשׁוֹ. אוּלָם כְּשֶׁהָרַב הִבְחִין שֶׁהוּא עָבַר לַצַּד הַשֵּׁנִי, עָבַר לְשָׁם גַּם הוּא... מִתּוֹךְ אַהֲבָתוֹ אֶל אוֹתוֹ יְהוּדִי, הִתְחִיל הָרַב לָרוּץ לִקְרָאתוֹ, וּכְשֶׁהִשִּׂיגוֹ חִבֵּק אוֹתוֹ בְּחֹם. "אֵיזוֹ זְכוּת יֵשׁ לִי לִפְגֹּשׁ אוֹתְךָ שׁוּב!" אָמַר לוֹ הָרַב בִּמְאוֹר פָּנִים. "הִבְחַנְתִּי שֶׁאַתָּה בּוֹרֵחַ מִמֶּנִּי וְחָשַׁבְתִּי כִּי אוּלַי פָּגַעְתִּי בְּךָ בְּלִי לָשִׂים לֵב, לָכֵן בָּאתִי לְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתְךָ!"

דָּחָה הָאִישׁ אֶת הַדְּבָרִים וְאָמַר: "לֹא, חָלִילָה! הָרַב לֹא פָּגַע בִּי מֵעוֹלָם, אֶלָּא פָּשׁוּט הִתְבַּיַּשְׁתִּי שֶׁהָרַב יִרְאֶה אוֹתִי כָּךְ, לְלֹא כִּפָּה". עָנָה לוֹ רַבִּי אַרְיֵה בִּבְדִיחוּתָא: "כְּפִי שֶׁכְּבוֹדוֹ רוֹאֶה, אֲנִי אָדָם נָמוּךְ מְאֹד, לָכֵן אֵינִי יָכוֹל לִרְאוֹת אֶלָּא רַק עַד לִבּוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי, אַךְ מַה קּוֹרֶה מֵעַל לְרֹאשׁוֹ, כְּבָר אֵינִי מַצְלִיחַ לִרְאוֹת... לָכֵן בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ - אֲנִי רוֹאֶה רַק אֶת הַלֵּב שֶׁלְּךָ וְלֹא מַה נִּמְצָא מֵעַל לְרֹאשְׁךָ!".. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	תרומה תשפ"ד
	צְדָקָה – שְׁמִירָה צְמוּדָה
	"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא" (לב-כה) בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הָעֲלִיּוֹת בַּתּוֹרָה מְחֻלָּקוֹת בְּאֹפֶן שָׁוֶה בֵּין שִׁבְעַת הָעוֹלִים לַסֵּפֶר תּוֹרָה, אוּלָם בְּפָרָשָׁתֵנוּ הָעִנְיָן שׁוֹנֶה. עֲלִיַּת כֹּהֵן וַעֲלִיַּת לֵוִי אֲרֻכּוֹת בְּהַרְבֵּה מִשְּׁאָר הָעֲלִיּוֹת, כִּי בַּעֲלִיּוֹת אֵלּוּ מְסֻפָּר עַל חֵטְא הָעֵגֶל, וְשֵׁבֶט לֵוִי הוּא הַשֵּׁבֶט הַיְחִידִי שֶׁלֹּא הָיְתָה יָדוֹ בַּמַּעַל, וּמֵאַחַר שֶׁחֲזַ"ל לֹא רָצוּ לְבַיֵּשׁ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁיַּעֲלוּ בַּעֲלִיָּה זוֹ, שֶׁבָּהּ מְתֹאָר כֵּיצַד אֲבוֹתֵיהֶם חָטְאוּ בָּעֵגֶל, הֶאֱרִיכוּ בַּעֲלִיַּת כֹּהֵן וְלֵוִי. מִכָּאן נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים עַד כַּמָּה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ בְּאַף יְהוּדִי בַּאֲשֶׁר הוּא! הֲרֵי כְּבָר עָבְרוּ אַלְפֵי שָׁנִים מֵאָז חֵטְא הָעֵגֶל, וְכַמּוּבָן שֶׁלֹּא הָעוֹלֶה הוּא זֶה שֶׁחָטָא, אֶלָּא אֲבוֹת אֲבוֹתָיו, וּבְכָל זֹאת חֲכָמֵינוּ זַ"ל חָסוּ עַל כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל! הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁלֹמֹה זַלְמָן אוֹיֶערְבַּךְ זַצַ"ל הָיָה מִגְּדוֹלֵי הַפּוֹסְקִים, וְיַחַד עִם זֶה הָיָה גַּם מִגְּדוֹלֵי בַּעֲלֵי הַמִּדּוֹת. זְהִירוּתוֹ הָרַבָּה שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ בִּכְבוֹד הַזּוּלַת הָיְתָה לְשֵׁם דָּבָר, וְהִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת עֲבוּרֵנוּ צַוָּאָה לְדוֹרוֹת וְסֵמֶל לְחִקּוּי. פַּעַם אַחַת כִּבְּדוּהוּ לַעֲרֹךְ חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין. בַּחֻפָּה כְּבָר נָכְחוּ שְׁנֵי עֵדִים, אֶלָּא שֶׁהָרַב יָדַע שֶׁאֶחָד מֵהֶם פָּסוּל לְשַׁמֵּשׁ עֵד, אֲבָל לֹא רָצָה לְבַיְּשׁוֹ. לָכֵן פָּנָה אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: "שְׁמַע נָא יַקִּירִי! יֵשׁ לִי דַּלֶּקֶת בַּגָּרוֹן וְקָשֶׁה לִי לְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת בְּקוֹל. עֲשֵׂה עִמִּי טוֹבָה, בָּרֵךְ אַתָּה אֶת הַבְּרָכוֹת וַאֲנִי אֲשַׁמֵּשׁ עֵד בִּמְקוֹמְךָ" (שֶׁהֲרֵי כָּל אֶחָד יָכוֹל לַעֲרֹךְ חֻפָּה, אוּלָם עֵד חַיָּב לִהְיוֹת יְהוּדִי כָּשֵׁר, כִּי אַחֶרֶת - הַקִּדּוּשִׁין אֵינָם חָלִים). הָעֵד הִתְפַּלֵּא: "כְּבוֹד הָרַב, מִי אֲנִי שֶׁאֶעֱרֹךְ חֻפָּה?! מֵעוֹלָם לֹא עָשִׂיתִי אֶת זֶה"... "לֹא נוֹרָא, אֲנִי אֲלַמֵּד אוֹתְךָ". אָמַר הָרַב, הֶרְאָה לוֹ אֶת הַבְּרָכוֹת וְהִסְבִּיר לוֹ בְּמֶשֶׁךְ מִסְפַּר דַּקּוֹת מַה לַּעֲשׂוֹת. וְכָךְ נֶעֶרְכָה הַחֻפָּה כְּדָת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל מִבְּלִי לְבַיֵּשׁ אֶת הָאָדָם הַזֶּה. מְסַפְּרִים, שֶׁהָרַב נָסַע בְּאוֹטוֹבּוּס וּלְפֶתַע הִתְיַשְּׁבָה עַל יָדוֹ אִשָּׁה בִּבְגָדִים לֹא צְנוּעִים. הָרַב הִרְגִּישׁ לֹא בְּנוֹחַ, אַךְ לֹא רָצָה לִפְגֹּעַ בִּכְבוֹדָהּ. לָכֵן יָרַד בַּתַּחֲנָה הַקְּרוֹבָה, בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, כְּאִלּוּ הִגִּיעַ אֶל יַעֲדוֹ. הוּא הֶעֱדִיף לְהַמְתִּין לְאוֹטוֹבּוּס אַחֵר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ בִּכְבוֹדָהּ שֶׁל בַּת יִשְׂרָאֵל. חֲזַ"ל אָמְרוּ (ברכות ה): "אִם רוֹאֶה אָדָם יִסּוּרִים בָּאִים עָלָיו - יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו. פִּשְׁפֵּשׁ וְלֹא מָצָא - יִתְלֶה בְּבִטּוּל תּוֹרָה". וְלִכְאוֹרָה, מַדּוּעַ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁרַק בַּסּוֹף יִתְלֶה אֶת בְּעָיוֹתָיו בְּבִטּוּל תּוֹרָה? מַדּוּעַ שֶׁלֹּא יִתְלֶה אֶת יִסּוּרָיו כְּבָר בַּהַתְחָלָה בִּגְלַל עָווֹן זֶה? אֶלָּא, כָּל עוֹד אָדָם פָּגוּם בְּעִנְיָנִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין לוֹ מַה לִּתְלוֹת בְּבִטּוּל תּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ אֶרֶץ קָדְמָה לַתּוֹרָה! הַצַּדִּיק הַיְרוּשַׁלְמִי, רַבִּי אַרְיֵה לֵוִין זַצַ"ל, הִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב יְהוּדִים רַבִּים אֶל אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. רַעְיָתוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהַיְּהוּדִים שֶׁהָרַב קֵרֵב לַיַּהֲדוּת, לִגְלְגָה עַל בַּעְלָהּ וּלְבַסּוֹף הוֹרִידָה אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה. יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁהָלַךְ בָּרְחוֹב, הִבְחִין הַיְּהוּדִי הַזֶּה בָּרַב, וּמִיָּד עָבַר לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב כִּי הִתְבַּיֵּשׁ שֶׁהָרַב יִרְאֶה אוֹתוֹ לְלֹא כִּפָּה עַל רֹאשׁוֹ. אוּלָם כְּשֶׁהָרַב הִבְחִין שֶׁהוּא עָבַר לַצַּד הַשֵּׁנִי, עָבַר לְשָׁם גַּם הוּא... מִתּוֹךְ אַהֲבָתוֹ אֶל אוֹתוֹ יְהוּדִי, הִתְחִיל הָרַב לָרוּץ לִקְרָאתוֹ, וּכְשֶׁהִשִּׂיגוֹ חִבֵּק אוֹתוֹ בְּחֹם. "אֵיזוֹ זְכוּת יֵשׁ לִי לִפְגֹּשׁ אוֹתְךָ שׁוּב!" אָמַר לוֹ הָרַב בִּמְאוֹר פָּנִים. "הִבְחַנְתִּי שֶׁאַתָּה בּוֹרֵחַ מִמֶּנִּי וְחָשַׁבְתִּי כִּי אוּלַי פָּגַעְתִּי בְּךָ בְּלִי לָשִׂים לֵב, לָכֵן בָּאתִי לְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתְךָ!" דָּחָה הָאִישׁ אֶת הַדְּבָרִים וְאָמַר: "לֹא, חָלִילָה! הָרַב לֹא פָּגַע בִּי מֵעוֹלָם, אֶלָּא פָּשׁוּט הִתְבַּיַּשְׁתִּי שֶׁהָרַב יִרְאֶה אוֹתִי כָּךְ, לְלֹא כִּפָּה". עָנָה לוֹ רַבִּי אַרְיֵה בִּבְדִיחוּתָא: "כְּפִי שֶׁכְּבוֹדוֹ רוֹאֶה, אֲנִי אָדָם נָמוּךְ מְאֹד, לָכֵן אֵינִי יָכוֹל לִרְאוֹת אֶלָּא רַק עַד לִבּוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי, אַךְ מַה קּוֹרֶה מֵעַל לְרֹאשׁוֹ, כְּבָר אֵינִי מַצְלִיחַ לִרְאוֹת... לָכֵן בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ - אֲנִי רוֹאֶה רַק אֶת הַלֵּב שֶׁלְּךָ וְלֹא מַה נִּמְצָא מֵעַל לְרֹאשְׁךָ!".. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)