Otzarot-Article

"תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ" (יח-יג) הַנְהָגָה זוֹ, שֶׁל הֲלִיכָה בִּתְמִימוּת הַנִּדְרֶשֶׁת מֵהָאָדָם – הִיא הַנְהָגָה שֶׁאֵינָהּ פְּשׁוּטָה, וּבְנָקֵל אֶפְשָׁר לִטְעוֹת בָּהּ... מֵהַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ, נוּכַל לִלְמֹד עַל הַהַנְהָגָה הָרְאוּיָה:

הַגָּאוֹן רַבִּי דֹּב בֶּער מַיְיזְלֶס, אֲשֶׁר כִּהֵן כְּרַבָּהּ הָרָאשִׁי שֶׁל וַרְשָׁה, הָיָה אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַפּוֹסְקִים בְּפּוֹלִין, וְהִתְפַּרְסֵם בְּפִקְחוּתוֹ הָעֲצוּמָה. מִקְרִים רַבִּים הוּבְאוּ לְפִתְחוֹ, וּמָצְאוּ אֶצְלוֹ אֶת פִּתְרוֹנָם בְּפִקְחוּת עִלָּאִית.

ר' יְרוּחָם, סוֹחֵר מֵעֲיָרָה רְחוֹקָה, הִגִּיעַ לְוַרְשָׁה בְּיוֹם שִׁשִּׁי בַּבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר בְּאַמְתַּחְתּוֹ מְצוּיִים כְּסָפִים מְרֻבִּים – לְצֹרֶךְ הַשְׁקָעָה בַּיָּרִיד הַגָּדוֹל שֶׁנֶּעֱרַךְ בָּעִיר. עוֹבְרִים וְשָׁבִים הִצְבִּיעוּ בְּפָנָיו עַל בֵּית מָלוֹן, שֶׁסִּפֵּק שֵׁרוּתִים נְעִימִים לַשּׁוֹהִים בּוֹ.

ר' יְרוּחָם הֻקְסַם מֵאִישִׁיּוּתוֹ הַכּוֹבֶשֶׁת שֶׁל בַּעַל בֵּית הַמָּלוֹן. הָאִישׁ עָשָׂה רֹשֶׁם שֶׁל אָדָם מְהֵימָן לְלֹא כָּל צֵל שֶׁל סָפֵק, וְהָאוֹרֵחַ בָּחַר לָתֵת בּוֹ אֶת אֱמוּנוֹ. סָמוּךְ לִכְנִיסַת הַשַּׁבָּת הִמְתִּיק עִמּוֹ סוֹד: "הֱיוֹת שֶׁמָּצוּי אֶצְלִי סְכוּם כֶּסֶף נִכְבָּד, וְהַמָּלוֹן שׁוֹקֵק אוֹרְחִים רַבִּים – אֵינֶנִּי חָפֵץ לְהַחֲזִיקוֹ אֶצְלִי. אוֹדֶה לְךָ מְאֹד אִם תֵּאוֹת לִשְׁמֹר עַל מָמוֹנִי בְּכַסַּפְתְּךָ עַד לְמוֹצָאֵי הַשַּׁבָּת!"

בַּעַל הַמָּלוֹן הִסְכִּים וְנָטַל אֶת הַצְּרוֹר מִידֵי הָאוֹרֵחַ. הוּא הִטְמִינוֹ בְּתוֹךְ כַּסַּפְתּוֹ הָאִישִׁית, זוֹ שֶׁמִּקּוּמָהּ יָדוּעַ רַק לוֹ וּלְזוּגָתוֹ. ר' יְרוּחָם פָּנָה וְהָלַךְ לוֹ בְּלֵב קַל לְהִתְכּוֹנֵן לְקַבָּלַת שַׁבָּת, מִתּוֹךְ יְדִיעָה שֶׁכַּסְפּוֹ נִמְצָא בְּמָקוֹם בָּטוּחַ.

מִיָּד לְאַחַר הַהַבְדָּלָה, נִגַּשׁ ר' יְרוּחָם אֶל בַּעַל הַמָּלוֹן וְתָבַע אֶת כַּסְפּוֹ. לְתַדְהֵמָתוֹ הָרַבָּה, הִבִּיט בּוֹ הָאִישׁ בְּפָנִים תְּמִימוֹת, וְאָמַר: "הַאִם אַתָּה מִתְלוֹצֵץ?! עַל אֵיזֶה כֶּסֶף אַתָּה מְדַבֵּר?"

"אֶת כַּסְפִּי אֲנִי מְבַקֵּשׁ!" הֵרִים ר' יְרוּחָם אֶת קוֹלוֹ, "צְרוֹר הַכֶּסֶף שֶׁאוֹתוֹ הִפְקַדְתִּי אֶצְלְךָ סָמוּךְ לִכְנִיסַת הַשַּׁבָּת!" נִסָּה לְרַעֲנֵן אֶת זִכְרוֹנוֹ, מִתּוֹךְ תִּקְוָה שֶׁאַךְ שִׁכְחָה קַלָּה תָּקְפָה אֶת בַּעַל הַבַּיִת מֵרֹב טִרְדוֹתָיו.

בַּעַל הַמָּלוֹן נוֹתַר בַּאֲדִישׁוּתוֹ. "עַל מָה אַתָּה מְדַבֵּר? אִם אֵין לְךָ כֶּסֶף - אֲוַתֵּר לְךָ עַל תַּשְׁלוּם הַשְּׁהוּת בַּמָּלוֹן, אַךְ מַה לְּךָ כִּי תַּטִּיל בִּי דֹּפִי, כְּאִלּוּ נָתַתִּי עֵינַי בְּכַסְפְּךָ?" אָמַר בְּקוֹל קָשֶׁה. "הַשְׁמַעְתֶּם כַּדָּבָר הַזֶּה?!" פָּנָה לִשְׁאָר אוֹרְחֵי הַמָּלוֹן שֶׁהִתְקַבְּצוּ לְמִשְׁמַע הַדִּין וּדְבָרִים, "אֵין לוֹ כֶּסֶף לְשַׁלֵּם, וּמַה הוּא טוֹעֵן? שֶׁמָּמוֹנוֹ הֻפְקַד אֶצְלִי"... הַנּוֹכְחִים צִקְצְקוּ בִּלְשׁוֹנָם, חֻצְפָּה שֶׁכָּזוֹ, 'הָאֶחָד בָּא לָגוּר' וּמֵעֵז לְהַאֲשִׁים אֶת בַּעַל הַמָּלוֹן, הַמֻּכָּר לְכֻלָּם שֶׁהוּא אָדָם אָמִין, שֶׁהוּא גַּנָּב...

ר' יְרוּחָם הָיָה הָמוּם. מִסְתַּבֵּר שֶׁהֶחָזוּת הַחֲבִיבָה שֶׁאָפְפָה אֶת בַּעַל הַמָּלוֹן – לֹא הָיְתָה אֶלָּא כִּסּוּי לִדְמוּתוֹ הָאֲמִתִּית. בְּמַצַּב הָעִנְיָנִים, הֵבִין ר' יְרוּחָם כִּי אִישׁ לֹא יַאֲמִין לְגִרְסָתוֹ. שָׁבוּר וּמְרֻסָּק יָצָא מֵהַמָּקוֹם, תּוֹהֶה מַה יִּהְיוּ צְעָדָיו הַבָּאִים.

לְפֶתַע, נִזְכַּר בִּדְמוּתוֹ הָאַגָּדִית שֶׁל רַב הָעִיר הַנַּעֲרָץ, רַבִּי דֹּב בֶּער מַיְיזְלֶס. 'שֶׁמָּא בְּפִקְחוּתוֹ הַמְפֻרְסֶמֶת, יִמְצָא פִּתְרוֹן', הִרְהֵר בְּתִקְוָה קְלוּשָׁה, וּמִהֵר לָגֶשֶׁת לְבֵיתוֹ.

רַבִּי דֹּב בֶּער קִבֵּל אֶת הַיְּהוּדִי שֶׁהִתְדַּפֵּק עַל דַּלְתּוֹ בִּשְׁעַת לַיִל מְאֻחֶרֶת, בְּמַבָּט אַבָּהִי וְחַם, וְשָׁאַל לִמְבֻקָּשׁוֹ. ר' יְרוּחָם סִפֵּר לוֹ בְּרֶגֶשׁ דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָם. 'נִכָּרִים דִּבְרֵי אֱמֶת', הִרְהֵר לְעַצְמוֹ רַבִּי דֹּב בֶּער, 'אַךְ עַל פִּי הַהֲלָכָה לֹא אוּכַל לְהוֹצִיא מִבַּעַל הַבַּיִת אֶת הַמָּמוֹן הַגָּנוּב. מַקְסִימוּם אוּכַל לְהַשְׁבִּיעוֹ 'שְׁבוּעַת הֶסֵּת' כְּדִין 'כּוֹפֵר הַכֹּל', אַךְ מֵחֲמַת הִתְנַהֲגוּתוֹ עַד כֹּה, קָשֶׁה לְהַאֲמִין שֶׁשְּׁבוּעָה תַּרְתִּיעַ אוֹתוֹ וְתִגְרֹם לוֹ לְהָשִׁיב אֶת הַכֶּסֶף הַגָּנוּב'.

בַּעַל בֵּית הַמָּלוֹן נִקְרָא עַל אֲתַר לְבֵית הָרַב. בְּפָנִים זְחוּחוֹת הוּא נִכְנַס לְבֵית הָרַב, שׁוֹאֵל בִּתְמִימוּת כֵּיצַד יוּכַל לִהְיוֹת לוֹ לְעֵזֶר. רַבִּי דֹּב בֶּער שָׁטַח בְּפָנָיו אֶת הַטְּעָנוֹת שֶׁהִשְׁמִיעַ כְּלַפָּיו ר' יְרוּחָם. פָּנָיו שֶׁל בַּעַל בֵּית הַמָּלוֹן הִבִּיעוּ זַעֲזוּעַ וּשְׁאָט נֶפֶשׁ. "כּוֹאֵב לִי עַל יְהוּדִי שֶׁשָּׁהָה בִּמְלוֹנִי שַׁבָּת שְׁלֵמָה, נֶהֱנָה מֵהַסְּעוּדוֹת הַדְּשֵׁנוֹת שֶׁהִגַּשְׁנוּ לוֹ, וּבִמְקוֹם לְשַׁלֵּם אֶת חוֹבוֹ – מֵשִׁיב הוּא רָעָה תַּחַת טוֹבָה, וּמַטִּיחַ בִּי שְׁקָרִים", טָעַן. "לֹא יִתָּכֵן לִטְעֹן כְּלַפַּי שֶׁגָּנַבְתִּי אֶת כַּסְפּוֹ".

"הַאִם אַתָּה מוּכָן לְהִשָּׁבַע כִּי לֹא קִבַּלְתָּ פִּקָּדוֹן?" שָׁאַל הָרַב בְּסֵבֶר פָּנִים חֲמוּרוֹת, וְהַלָּה הֵשִׁיב בְּלִי הִסּוּס: "אֲנִי מוּכָן לְהִשָּׁבַע!"

לְפֶתַע, כִּבְדֶרֶךְ אַגַּב, הִבִּיט הָרַב עַל יָדוֹ שֶׁל הַמְּלוֹנָאִי הָעֲנוּדָה בִּשְׁעוֹן זָהָב יְקַר עֵרֶךְ. "מָה הַשָּׁעָה כָּעֵת?" – שָׁאַל הָרַב.

הִבִּיט הָאִישׁ בִּשְׁעוֹנוֹ וְנָקַב בַּשָּׁעָה שֶׁאוֹתָהּ הוֹרָה הַשָּׁעוֹן. "אֵין זֶה שָׁעוֹן רָגִיל", הִתְפָּאֵר בִּפְנֵי הָרַב, "הוּא עָשׂוּי זָהָב טָהוֹר, וּמְדֻיָּק לְהַפְלִיא". עֵינָיו שֶׁל הָרַב לֹא מָשׁוּ מֵהַשָּׁעוֹן, וּמַבָּטוֹ הִבִּיעַ הִתְפַּעֲלוּת. "מְעַנְיֵן מְאֹד", אָמַר לְפֶתַע הָרַב, "כְּבָר זְמַן רַב אָמְרָה לִי הָרַבָּנִית שֶׁכְּדַאי לִרְכֹּשׁ שְׁעוֹן זָהָב מַתְאִים. הֲמוּכָן אַתָּה לָתֵת לִי לְכַמָּה רְגָעִים אֶת הַשָּׁעוֹן, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהַרְאוֹתוֹ לָרַבָּנִית?"

בַּעַל בֵּית הַמָּלוֹן שֶׁנֶּהֱנָה מֵהַשְּׁבָחִים שֶׁהֻרְעֲפוּ עַל שְׁעוֹנוֹ, מִהֵר לַהֲסִירוֹ מִפֶּרֶק יָדוֹ וּמָסַר אוֹתוֹ לָרַב. הָרַב יָצָא מֵהַחֶדֶר, נָתַן לְשַׁמָּשׁוֹ אֶת הַשָּׁעוֹן, וְלָחַשׁ בְּאָזְנָיו: "רוּץ כָּעֵת לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל בַּעַל בֵּית הַמָּלוֹן, וֶאֱמֹר לָהּ כִּי בַּעְלָהּ בִּקֵּשׁ שֶׁתִּתֵּן בְּיָדְךָ אֶת הַסְּכוּם שֶׁאוֹתוֹ הִפְקִיד הָאוֹרֵחַ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּכַסַּפְתָּם. אִם לֹא תֵּאוֹת – הַרְאֵה לָהּ אֶת שְׁעוֹן בַּעְלָהּ כְּסִימָן".

הַשַּׁמָּשׁ עָשָׂה כְּמִצְוַת הָרַב, בַּעֲלַת הַמָּלוֹן, שֶׁרָאֲתָה אֶת שְׁעוֹן בַּעְלָהּ, הִסִּיקָה שֶׁהוּא אָכֵן בִּקֵּשׁ אֶת הַכֶּסֶף. צְרוֹר הַכֶּסֶף נִשְׁלַף מִן הַכַּסֶּפֶת וְנִתַּן לַשַּׁמָּשׁ. דַּקּוֹת סְפוּרוֹת לְאַחַר מִכֵּן כְּבָר הוּשַׁב הַשָּׁעוֹן אֶל בְּעָלָיו, אַךְ בַּד בְּבַד צְרוֹר הַכֶּסֶף הַגָּנוּב הֻחְזַר לְר' יְרוּחָם... וּפָנָיו שֶׁל בַּעַל הַמָּלוֹן חָפוּ.

מַעֲשֶׂה זֶה וְשֶׁכְּמוֹתוֹ מְלַמְּדֵנוּ, כִּי עַל אַף שֶׁצָּרִיךְ לִנְהֹג בִּתְמִימוּת וּבְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר עִם אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים – יֵשׁ צֹרֶךְ לְעִתִּים לָלֶכֶת בְּשִׁיטַת "וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי", וְלִנְהֹג עִמָּהֶם בְּדִיּוּק כְּפִי דַּרְכָּם שֶׁלָּהֶם...

וּמִכָּאן, לְדִיּוּקוֹ שֶׁל הֶ"חָפֵץ חַיִּים": הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְצַוָּה אוֹתָנוּ "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלקֶיךָ", וּכְבֵאוּרוֹ שֶׁל רַשִׁ"י – לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּלְקַבֵּל הַכֹּל בְּאַהֲבָה מֵאֵת ה'. אוּלָם אָדָם שֶׁרָגִיל לָלֶכֶת בִּתְמִימוּת עִם ה', עָלוּל לִסְבֹּר בְּטָעוּת שֶׁכֵּן רָאוּי לִנְהֹג גַּם עִם בָּשָׂר וָדָם, אַךְ הָאֱמֶת הִיא לֹא כֵן. "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ" – שִׂים לֵב, שֶׁהַנְהָגָה זוֹ שֶׁל הֲלִיכָה בִּתְמִימוּת הִיא דַּוְקָא "עִם ה' אֱלֹקֶיךָ". עִם הַבְּרִיּוֹת, לְעֻמַּת זֹאת, אֵין לָלֶכֶת בִּתְמִימוּת, אֶלָּא בְּהִתְבּוֹנְנוּת וּבְהִתְחַכְּמוּת יְתֵרָה, לְבַל יוֹלִיכוּהוּ שׁוֹלָל. (לְלַמֶּדְךָ)

	בא תשפ"ד
	לְהוֹכִיחַ אֶת עָצְמַת הָאֱמוּנָה
	"תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ" (יח-יג) הַנְהָגָה זוֹ, שֶׁל הֲלִיכָה בִּתְמִימוּת הַנִּדְרֶשֶׁת מֵהָאָדָם – הִיא הַנְהָגָה שֶׁאֵינָהּ פְּשׁוּטָה, וּבְנָקֵל אֶפְשָׁר לִטְעוֹת בָּהּ... מֵהַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ, נוּכַל לִלְמֹד עַל הַהַנְהָגָה הָרְאוּיָה: הַגָּאוֹן רַבִּי דֹּב בֶּער מַיְיזְלֶס, אֲשֶׁר כִּהֵן כְּרַבָּהּ הָרָאשִׁי שֶׁל וַרְשָׁה, הָיָה אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַפּוֹסְקִים בְּפּוֹלִין, וְהִתְפַּרְסֵם בְּפִקְחוּתוֹ הָעֲצוּמָה. מִקְרִים רַבִּים הוּבְאוּ לְפִתְחוֹ, וּמָצְאוּ אֶצְלוֹ אֶת פִּתְרוֹנָם בְּפִקְחוּת עִלָּאִית. ר' יְרוּחָם, סוֹחֵר מֵעֲיָרָה רְחוֹקָה, הִגִּיעַ לְוַרְשָׁה בְּיוֹם שִׁשִּׁי בַּבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר בְּאַמְתַּחְתּוֹ מְצוּיִים כְּסָפִים מְרֻבִּים – לְצֹרֶךְ הַשְׁקָעָה בַּיָּרִיד הַגָּדוֹל שֶׁנֶּעֱרַךְ בָּעִיר. עוֹבְרִים וְשָׁבִים הִצְבִּיעוּ בְּפָנָיו עַל בֵּית מָלוֹן, שֶׁסִּפֵּק שֵׁרוּתִים נְעִימִים לַשּׁוֹהִים בּוֹ. ר' יְרוּחָם הֻקְסַם מֵאִישִׁיּוּתוֹ הַכּוֹבֶשֶׁת שֶׁל בַּעַל בֵּית הַמָּלוֹן. הָאִישׁ עָשָׂה רֹשֶׁם שֶׁל אָדָם מְהֵימָן לְלֹא כָּל צֵל שֶׁל סָפֵק, וְהָאוֹרֵחַ בָּחַר לָתֵת בּוֹ אֶת אֱמוּנוֹ. סָמוּךְ לִכְנִיסַת הַשַּׁבָּת הִמְתִּיק עִמּוֹ סוֹד: "הֱיוֹת שֶׁמָּצוּי אֶצְלִי סְכוּם כֶּסֶף נִכְבָּד, וְהַמָּלוֹן שׁוֹקֵק אוֹרְחִים רַבִּים – אֵינֶנִּי חָפֵץ לְהַחֲזִיקוֹ אֶצְלִי. אוֹדֶה לְךָ מְאֹד אִם תֵּאוֹת לִשְׁמֹר עַל מָמוֹנִי בְּכַסַּפְתְּךָ עַד לְמוֹצָאֵי הַשַּׁבָּת!" בַּעַל הַמָּלוֹן הִסְכִּים וְנָטַל אֶת הַצְּרוֹר מִידֵי הָאוֹרֵחַ. הוּא הִטְמִינוֹ בְּתוֹךְ כַּסַּפְתּוֹ הָאִישִׁית, זוֹ שֶׁמִּקּוּמָהּ יָדוּעַ רַק לוֹ וּלְזוּגָתוֹ. ר' יְרוּחָם פָּנָה וְהָלַךְ לוֹ בְּלֵב קַל לְהִתְכּוֹנֵן לְקַבָּלַת שַׁבָּת, מִתּוֹךְ יְדִיעָה שֶׁכַּסְפּוֹ נִמְצָא בְּמָקוֹם בָּטוּחַ. מִיָּד לְאַחַר הַהַבְדָּלָה, נִגַּשׁ ר' יְרוּחָם אֶל בַּעַל הַמָּלוֹן וְתָבַע אֶת כַּסְפּוֹ. לְתַדְהֵמָתוֹ הָרַבָּה, הִבִּיט בּוֹ הָאִישׁ בְּפָנִים תְּמִימוֹת, וְאָמַר: "הַאִם אַתָּה מִתְלוֹצֵץ?! עַל אֵיזֶה כֶּסֶף אַתָּה מְדַבֵּר?" "אֶת כַּסְפִּי אֲנִי מְבַקֵּשׁ!" הֵרִים ר' יְרוּחָם אֶת קוֹלוֹ, "צְרוֹר הַכֶּסֶף שֶׁאוֹתוֹ הִפְקַדְתִּי אֶצְלְךָ סָמוּךְ לִכְנִיסַת הַשַּׁבָּת!" נִסָּה לְרַעֲנֵן אֶת זִכְרוֹנוֹ, מִתּוֹךְ תִּקְוָה שֶׁאַךְ שִׁכְחָה קַלָּה תָּקְפָה אֶת בַּעַל הַבַּיִת מֵרֹב טִרְדוֹתָיו. בַּעַל הַמָּלוֹן נוֹתַר בַּאֲדִישׁוּתוֹ. "עַל מָה אַתָּה מְדַבֵּר? אִם אֵין לְךָ כֶּסֶף - אֲוַתֵּר לְךָ עַל תַּשְׁלוּם הַשְּׁהוּת בַּמָּלוֹן, אַךְ מַה לְּךָ כִּי תַּטִּיל בִּי דֹּפִי, כְּאִלּוּ נָתַתִּי עֵינַי בְּכַסְפְּךָ?" אָמַר בְּקוֹל קָשֶׁה. "הַשְׁמַעְתֶּם כַּדָּבָר הַזֶּה?!" פָּנָה לִשְׁאָר אוֹרְחֵי הַמָּלוֹן שֶׁהִתְקַבְּצוּ לְמִשְׁמַע הַדִּין וּדְבָרִים, "אֵין לוֹ כֶּסֶף לְשַׁלֵּם, וּמַה הוּא טוֹעֵן? שֶׁמָּמוֹנוֹ הֻפְקַד אֶצְלִי"... הַנּוֹכְחִים צִקְצְקוּ בִּלְשׁוֹנָם, חֻצְפָּה שֶׁכָּזוֹ, 'הָאֶחָד בָּא לָגוּר' וּמֵעֵז לְהַאֲשִׁים אֶת בַּעַל הַמָּלוֹן, הַמֻּכָּר לְכֻלָּם שֶׁהוּא אָדָם אָמִין, שֶׁהוּא גַּנָּב... ר' יְרוּחָם הָיָה הָמוּם. מִסְתַּבֵּר שֶׁהֶחָזוּת הַחֲבִיבָה שֶׁאָפְפָה אֶת בַּעַל הַמָּלוֹן – לֹא הָיְתָה אֶלָּא כִּסּוּי לִדְמוּתוֹ הָאֲמִתִּית. בְּמַצַּב הָעִנְיָנִים, הֵבִין ר' יְרוּחָם כִּי אִישׁ לֹא יַאֲמִין לְגִרְסָתוֹ. שָׁבוּר וּמְרֻסָּק יָצָא מֵהַמָּקוֹם, תּוֹהֶה מַה יִּהְיוּ צְעָדָיו הַבָּאִים. לְפֶתַע, נִזְכַּר בִּדְמוּתוֹ הָאַגָּדִית שֶׁל רַב הָעִיר הַנַּעֲרָץ, רַבִּי דֹּב בֶּער מַיְיזְלֶס. 'שֶׁמָּא בְּפִקְחוּתוֹ הַמְפֻרְסֶמֶת, יִמְצָא פִּתְרוֹן', הִרְהֵר בְּתִקְוָה קְלוּשָׁה, וּמִהֵר לָגֶשֶׁת לְבֵיתוֹ. רַבִּי דֹּב בֶּער קִבֵּל אֶת הַיְּהוּדִי שֶׁהִתְדַּפֵּק עַל דַּלְתּוֹ בִּשְׁעַת לַיִל מְאֻחֶרֶת, בְּמַבָּט אַבָּהִי וְחַם, וְשָׁאַל לִמְבֻקָּשׁוֹ. ר' יְרוּחָם סִפֵּר לוֹ בְּרֶגֶשׁ דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָם. 'נִכָּרִים דִּבְרֵי אֱמֶת', הִרְהֵר לְעַצְמוֹ רַבִּי דֹּב בֶּער, 'אַךְ עַל פִּי הַהֲלָכָה לֹא אוּכַל לְהוֹצִיא מִבַּעַל הַבַּיִת אֶת הַמָּמוֹן הַגָּנוּב. מַקְסִימוּם אוּכַל לְהַשְׁבִּיעוֹ 'שְׁבוּעַת הֶסֵּת' כְּדִין 'כּוֹפֵר הַכֹּל', אַךְ מֵחֲמַת הִתְנַהֲגוּתוֹ עַד כֹּה, קָשֶׁה לְהַאֲמִין שֶׁשְּׁבוּעָה תַּרְתִּיעַ אוֹתוֹ וְתִגְרֹם לוֹ לְהָשִׁיב אֶת הַכֶּסֶף הַגָּנוּב'. בַּעַל בֵּית הַמָּלוֹן נִקְרָא עַל אֲתַר לְבֵית הָרַב. בְּפָנִים זְחוּחוֹת הוּא נִכְנַס לְבֵית הָרַב, שׁוֹאֵל בִּתְמִימוּת כֵּיצַד יוּכַל לִהְיוֹת לוֹ לְעֵזֶר. רַבִּי דֹּב בֶּער שָׁטַח בְּפָנָיו אֶת הַטְּעָנוֹת שֶׁהִשְׁמִיעַ כְּלַפָּיו ר' יְרוּחָם. פָּנָיו שֶׁל בַּעַל בֵּית הַמָּלוֹן הִבִּיעוּ זַעֲזוּעַ וּשְׁאָט נֶפֶשׁ. "כּוֹאֵב לִי עַל יְהוּדִי שֶׁשָּׁהָה בִּמְלוֹנִי שַׁבָּת שְׁלֵמָה, נֶהֱנָה מֵהַסְּעוּדוֹת הַדְּשֵׁנוֹת שֶׁהִגַּשְׁנוּ לוֹ, וּבִמְקוֹם לְשַׁלֵּם אֶת חוֹבוֹ – מֵשִׁיב הוּא רָעָה תַּחַת טוֹבָה, וּמַטִּיחַ בִּי שְׁקָרִים", טָעַן. "לֹא יִתָּכֵן לִטְעֹן כְּלַפַּי שֶׁגָּנַבְתִּי אֶת כַּסְפּוֹ". "הַאִם אַתָּה מוּכָן לְהִשָּׁבַע כִּי לֹא קִבַּלְתָּ פִּקָּדוֹן?" שָׁאַל הָרַב בְּסֵבֶר פָּנִים חֲמוּרוֹת, וְהַלָּה הֵשִׁיב בְּלִי הִסּוּס: "אֲנִי מוּכָן לְהִשָּׁבַע!" לְפֶתַע, כִּבְדֶרֶךְ אַגַּב, הִבִּיט הָרַב עַל יָדוֹ שֶׁל הַמְּלוֹנָאִי הָעֲנוּדָה בִּשְׁעוֹן זָהָב יְקַר עֵרֶךְ. "מָה הַשָּׁעָה כָּעֵת?" – שָׁאַל הָרַב. הִבִּיט הָאִישׁ בִּשְׁעוֹנוֹ וְנָקַב בַּשָּׁעָה שֶׁאוֹתָהּ הוֹרָה הַשָּׁעוֹן. "אֵין זֶה שָׁעוֹן רָגִיל", הִתְפָּאֵר בִּפְנֵי הָרַב, "הוּא עָשׂוּי זָהָב טָהוֹר, וּמְדֻיָּק לְהַפְלִיא". עֵינָיו שֶׁל הָרַב לֹא מָשׁוּ מֵהַשָּׁעוֹן, וּמַבָּטוֹ הִבִּיעַ הִתְפַּעֲלוּת. "מְעַנְיֵן מְאֹד", אָמַר לְפֶתַע הָרַב, "כְּבָר זְמַן רַב אָמְרָה לִי הָרַבָּנִית שֶׁכְּדַאי לִרְכֹּשׁ שְׁעוֹן זָהָב מַתְאִים. הֲמוּכָן אַתָּה לָתֵת לִי לְכַמָּה רְגָעִים אֶת הַשָּׁעוֹן, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהַרְאוֹתוֹ לָרַבָּנִית?" בַּעַל בֵּית הַמָּלוֹן שֶׁנֶּהֱנָה מֵהַשְּׁבָחִים שֶׁהֻרְעֲפוּ עַל שְׁעוֹנוֹ, מִהֵר לַהֲסִירוֹ מִפֶּרֶק יָדוֹ וּמָסַר אוֹתוֹ לָרַב. הָרַב יָצָא מֵהַחֶדֶר, נָתַן לְשַׁמָּשׁוֹ אֶת הַשָּׁעוֹן, וְלָחַשׁ בְּאָזְנָיו: "רוּץ כָּעֵת לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל בַּעַל בֵּית הַמָּלוֹן, וֶאֱמֹר לָהּ כִּי בַּעְלָהּ בִּקֵּשׁ שֶׁתִּתֵּן בְּיָדְךָ אֶת הַסְּכוּם שֶׁאוֹתוֹ הִפְקִיד הָאוֹרֵחַ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּכַסַּפְתָּם. אִם לֹא תֵּאוֹת – הַרְאֵה לָהּ אֶת שְׁעוֹן בַּעְלָהּ כְּסִימָן". הַשַּׁמָּשׁ עָשָׂה כְּמִצְוַת הָרַב, בַּעֲלַת הַמָּלוֹן, שֶׁרָאֲתָה אֶת שְׁעוֹן בַּעְלָהּ, הִסִּיקָה שֶׁהוּא אָכֵן בִּקֵּשׁ אֶת הַכֶּסֶף. צְרוֹר הַכֶּסֶף נִשְׁלַף מִן הַכַּסֶּפֶת וְנִתַּן לַשַּׁמָּשׁ. דַּקּוֹת סְפוּרוֹת לְאַחַר מִכֵּן כְּבָר הוּשַׁב הַשָּׁעוֹן אֶל בְּעָלָיו, אַךְ בַּד בְּבַד צְרוֹר הַכֶּסֶף הַגָּנוּב הֻחְזַר לְר' יְרוּחָם... וּפָנָיו שֶׁל בַּעַל הַמָּלוֹן חָפוּ. מַעֲשֶׂה זֶה וְשֶׁכְּמוֹתוֹ מְלַמְּדֵנוּ, כִּי עַל אַף שֶׁצָּרִיךְ לִנְהֹג בִּתְמִימוּת וּבְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר עִם אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים – יֵשׁ צֹרֶךְ לְעִתִּים לָלֶכֶת בְּשִׁיטַת "וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי", וְלִנְהֹג עִמָּהֶם בְּדִיּוּק כְּפִי דַּרְכָּם שֶׁלָּהֶם... וּמִכָּאן, לְדִיּוּקוֹ שֶׁל הֶ"חָפֵץ חַיִּים": הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְצַוָּה אוֹתָנוּ "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלקֶיךָ", וּכְבֵאוּרוֹ שֶׁל רַשִׁ"י – לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּלְקַבֵּל הַכֹּל בְּאַהֲבָה מֵאֵת ה'. אוּלָם אָדָם שֶׁרָגִיל לָלֶכֶת בִּתְמִימוּת עִם ה', עָלוּל לִסְבֹּר בְּטָעוּת שֶׁכֵּן רָאוּי לִנְהֹג גַּם עִם בָּשָׂר וָדָם, אַךְ הָאֱמֶת הִיא לֹא כֵן. "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ" – שִׂים לֵב, שֶׁהַנְהָגָה זוֹ שֶׁל הֲלִיכָה בִּתְמִימוּת הִיא דַּוְקָא "עִם ה' אֱלֹקֶיךָ". עִם הַבְּרִיּוֹת, לְעֻמַּת זֹאת, אֵין לָלֶכֶת בִּתְמִימוּת, אֶלָּא בְּהִתְבּוֹנְנוּת וּבְהִתְחַכְּמוּת יְתֵרָה, לְבַל יוֹלִיכוּהוּ שׁוֹלָל. (לְלַמֶּדְךָ)