Otzarot-Article

"וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹקִים אֶת חֶרְפָּתִי" (ל-כג) פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: "חֶרְפָּתִי - שֶׁהָיִיתִי לְחֶרְפָּה שֶׁאֲנִי עֲקָרָה וְהָיוּ אוֹמְרִים עָלַי שֶׁאֶעֱלֶה לְחֶלְקוֹ שֶׁל עֵשָׂו הָרָשָׁע. וְאַגָּדָה: כָּל זְמַן שֶׁאֵין לְאִשָּׁה בֵּן - אֵין לָהּ בְּמִי לִתְלוֹת סִרְחוֹנָהּ, מִשֶּׁיֵּשׁ לָהּ בֵּן - תּוֹלָה בּוֹ. מִי שָׁבַר כְּלִי זֶה? בִּנְךָ! מִי אָכַל תְּאֵנִים אֵלּוּ? בִּנְךָ!"

לִכְאוֹרָה, יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא עַל דִּבְרֵי הָאַגָּדָה שֶׁמֵּבִיא רַשִׁ"י: כְּלוּם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁבָּהּ זָכְתָה רָחֵל לְהִפָּקֵד וְלָלֶדֶת בֵּן אֲשֶׁר יִהְיֶה אֶחָד מִשִּׁבְטֵי יָ-הּ, הָיְתָה דַּעְתָּהּ נְתוּנָה לְכָךְ שֶׁמֵּעַתָּה יִהְיֶה לָהּ בְּמִי לִתְלוֹת אֶת סִרְחוֹנָהּ?! הֲלֹא בְּשָׁעָה מְרוֹמֶמֶת מֵעֵין זוֹ, הָיָה מַתְאִים שֶׁהִיא תִּתְמַקֵּד בָּעִקָּר וְלֹא בַּטָּפֵל!

אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ:

בְּנוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי שָׁלוֹם אַיְיזְן הִגִּיעַ לְגִיל מִצְווֹת, וּלְרֶגֶל הַשִּׂמְחָה נֶעֱרַךְ קִדּוּשׁ בְּשַׁבָּת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. לִקְרַאת הַשַּׁבָּת, הִגִּיעַ רַבִּי שָׁלוֹם לְהַזְמִין אֶת מוֹרוֹ וְרַבּוֹ, הַגָּאוֹן רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן, לְהִשְׁתַּתֵּף בַּקִּדּוּשׁ. הָיָה בָּרוּר לוֹ, כִּי בְּפֹעַל, רַבּוֹ לֹא יוּכַל לָלֶכֶת אֶת הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּין בֵּיתוֹ וּבֵין בֵּין הַכְּנֶסֶת שֶׁבּוֹ תִּתְקַיֵּם הַשִּׂמְחָה... וּבְכָל זֹאת, מִדַּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ חִיְּבָה אוֹתוֹ לְהַזְמִין אֶת רַבּוֹ, וּבְאוֹתָהּ הִזְדַּמְּנוּת – גַּם לִזְכּוֹת בִּבְרָכָה עֲבוּר חֲתַן בַּר הַמִּצְוָה...

אַךְ לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא, בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הַקִּדּוּשׁ – הוֹפִיעָה לְפֶתַע בַּדֶּלֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ רַגְלִי מִישִׁיבַת "עֵץ חַיִּים" עַד לְבָתֵּי נֵייְטִין, שֶׁשָּׁם נֶעֱרַךְ הַקִּדּוּשׁ... לִפְלִיאָתוֹ שֶׁל רַבִּי שָׁלוֹם, אֲשֶׁר תָּהָה עַל אוֹדוֹת הַטִּרְחָה הָרַבָּה שֶׁטָּרַח רַבּוֹ, וְהָלַךְ רַגְלִי דֶּרֶךְ כֹּה אֲרֻכָּה – הִסְבִּיר רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן בְּפַשְׁטוּת: "אָמְנָם הָיָה זֶה מֵעֵבֶר לְכֹחוֹתַי, אוּלָם מִדַּת הַכָּרַת הַטּוֹב חִיְּבָה אוֹתִי לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּאֲמָץ הַזֶּה!"

"הַכָּרַת הַטּוֹב?!" תָּהָה רַבִּי שָׁלוֹם, "אֵיזוֹ הַכָּרַת הַטּוֹב יֵשׁ לְמוֹרִי וְרַבִּי כְּלַפַּי?" שָׁאַל, וְרַבִּי אִיסֶר זַלְמָן הִסְבִּיר: "כֵּן! יֵשׁ לִי הַכָּרַת הַטּוֹב כְּלַפֶּיךָ וּכְלַפֵּי בִּנְךָ, שֶׁכֵּן בִּזְכוּת הַהַזְמָנָה שֶׁהִזְמַנְתֶּם אוֹתִי לְהִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׂמְחָה – זָכִיתִי לְהִרְהוּר שֶׁל תְּשׁוּבָה! חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: 'הַפְלֵא וָפֶלֶא... אַךְ זֶה לֹא מִכְּבָר נֶעֶרְכָה חֲתֻנָּתוֹ שֶׁל רַבִּי שָׁלוֹם, וּכְבָר הוּא מַכְנִיס אֶת בְּנוֹ לְמִצְווֹת! כַּמָּה שֶׁהַזְּמַן חוֹלֵף מַהֵר!' וּמִכָּאן, קְצָרָה הָיְתָה הַדֶּרֶךְ לְהִרְהוּר תְּשׁוּבָה, שֶׁהֲרֵי הַיּוֹם קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה!

"אָמַרְתִּי לְעַצְמִי", סִיֵּם רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן: "אִם זָכִיתִי לְהִרְהוּר תְּשׁוּבָה בִּזְכוּת רַבִּי שָׁלוֹם וּבְנוֹ, הֲרֵי שֶׁמִּן הָרָאוּי שֶׁאֶשְׁתַּתֵּף בְּשִׂמְחָתָם וְאַבִּיעַ אֶת הַכָּרַת טוֹבָתִי, וְלָכֵן הִגַּעְתִּי! דַּע לְךָ, כִּי הַכָּרַת הַטּוֹב מְחַיֶּבֶת לָתֵת אֶת הַדַּעַת גַּם לִפְרָטֵי הַפְּרָטִים הַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר, וְלֹא לִשְׁכֹּחַ לְהוֹדוֹת גַּם עֲלֵיהֶם!"

וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, כְּפִי שֶׁהָיָה מְתָרֵץ רַבִּי מֹשֶׁה טוּרְק:

אָמְנָם וַדַּאי דַּעְתָּהּ שֶׁל רָחֵל הָיְתָה נְתוּנָה בְּעִקָּר לַהוֹדָיָה עַל הַטּוֹבָה הָעֲצוּמָה שֶׁגָּמַל עִמָּהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּאֲשֶׁר זָכְתָה לְהַעֲמִיד אֶחָד מִשִּׁבְטֵי יָ-הּ. אוּלָם בְּכָל זֹאת, גַּם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה – הִיא יָדְעָה כִּי חוֹבָתָהּ לְהַכִּיר טוֹבָה בִּשְׁלֵמוּת, גַּם עַל פְּרָטֵי הַפְּרָטִים הַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר!

לְפִיכָךְ, קָרְאָה רָחֵל לִבְנָהּ הַנּוֹלָד לָהּ: 'יוֹסֵף', כְּדֵי לְהוֹדוֹת לְבוֹרֵא הָעוֹלָם שֶׁזָּכַר אוֹתָהּ גַּם בַּפְּרָטִים הַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁחֲנָנָהּ בְּבֵן – אֶלָּא שֶׁבְּכָךְ אַף אָסַף אֶת חֶרְפָּתָהּ... (לְלַמֶּדְךָ)

	שמות תשפ"ד
	רַק בְּעִקְבוֹת הַזְּקֵנִים!
	"וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹקִים אֶת חֶרְפָּתִי" (ל-כג) פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: "חֶרְפָּתִי - שֶׁהָיִיתִי לְחֶרְפָּה שֶׁאֲנִי עֲקָרָה וְהָיוּ אוֹמְרִים עָלַי שֶׁאֶעֱלֶה לְחֶלְקוֹ שֶׁל עֵשָׂו הָרָשָׁע. וְאַגָּדָה: כָּל זְמַן שֶׁאֵין לְאִשָּׁה בֵּן - אֵין לָהּ בְּמִי לִתְלוֹת סִרְחוֹנָהּ, מִשֶּׁיֵּשׁ לָהּ בֵּן - תּוֹלָה בּוֹ. מִי שָׁבַר כְּלִי זֶה? בִּנְךָ! מִי אָכַל תְּאֵנִים אֵלּוּ? בִּנְךָ!" לִכְאוֹרָה, יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא עַל דִּבְרֵי הָאַגָּדָה שֶׁמֵּבִיא רַשִׁ"י: כְּלוּם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁבָּהּ זָכְתָה רָחֵל לְהִפָּקֵד וְלָלֶדֶת בֵּן אֲשֶׁר יִהְיֶה אֶחָד מִשִּׁבְטֵי יָ-הּ, הָיְתָה דַּעְתָּהּ נְתוּנָה לְכָךְ שֶׁמֵּעַתָּה יִהְיֶה לָהּ בְּמִי לִתְלוֹת אֶת סִרְחוֹנָהּ?! הֲלֹא בְּשָׁעָה מְרוֹמֶמֶת מֵעֵין זוֹ, הָיָה מַתְאִים שֶׁהִיא תִּתְמַקֵּד בָּעִקָּר וְלֹא בַּטָּפֵל! אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ: בְּנוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי שָׁלוֹם אַיְיזְן הִגִּיעַ לְגִיל מִצְווֹת, וּלְרֶגֶל הַשִּׂמְחָה נֶעֱרַךְ קִדּוּשׁ בְּשַׁבָּת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. לִקְרַאת הַשַּׁבָּת, הִגִּיעַ רַבִּי שָׁלוֹם לְהַזְמִין אֶת מוֹרוֹ וְרַבּוֹ, הַגָּאוֹן רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן, לְהִשְׁתַּתֵּף בַּקִּדּוּשׁ. הָיָה בָּרוּר לוֹ, כִּי בְּפֹעַל, רַבּוֹ לֹא יוּכַל לָלֶכֶת אֶת הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּין בֵּיתוֹ וּבֵין בֵּין הַכְּנֶסֶת שֶׁבּוֹ תִּתְקַיֵּם הַשִּׂמְחָה... וּבְכָל זֹאת, מִדַּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ חִיְּבָה אוֹתוֹ לְהַזְמִין אֶת רַבּוֹ, וּבְאוֹתָהּ הִזְדַּמְּנוּת – גַּם לִזְכּוֹת בִּבְרָכָה עֲבוּר חֲתַן בַּר הַמִּצְוָה... אַךְ לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא, בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הַקִּדּוּשׁ – הוֹפִיעָה לְפֶתַע בַּדֶּלֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ רַגְלִי מִישִׁיבַת "עֵץ חַיִּים" עַד לְבָתֵּי נֵייְטִין, שֶׁשָּׁם נֶעֱרַךְ הַקִּדּוּשׁ... לִפְלִיאָתוֹ שֶׁל רַבִּי שָׁלוֹם, אֲשֶׁר תָּהָה עַל אוֹדוֹת הַטִּרְחָה הָרַבָּה שֶׁטָּרַח רַבּוֹ, וְהָלַךְ רַגְלִי דֶּרֶךְ כֹּה אֲרֻכָּה – הִסְבִּיר רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן בְּפַשְׁטוּת: "אָמְנָם הָיָה זֶה מֵעֵבֶר לְכֹחוֹתַי, אוּלָם מִדַּת הַכָּרַת הַטּוֹב חִיְּבָה אוֹתִי לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּאֲמָץ הַזֶּה!" "הַכָּרַת הַטּוֹב?!" תָּהָה רַבִּי שָׁלוֹם, "אֵיזוֹ הַכָּרַת הַטּוֹב יֵשׁ לְמוֹרִי וְרַבִּי כְּלַפַּי?" שָׁאַל, וְרַבִּי אִיסֶר זַלְמָן הִסְבִּיר: "כֵּן! יֵשׁ לִי הַכָּרַת הַטּוֹב כְּלַפֶּיךָ וּכְלַפֵּי בִּנְךָ, שֶׁכֵּן בִּזְכוּת הַהַזְמָנָה שֶׁהִזְמַנְתֶּם אוֹתִי לְהִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׂמְחָה – זָכִיתִי לְהִרְהוּר שֶׁל תְּשׁוּבָה! חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: 'הַפְלֵא וָפֶלֶא... אַךְ זֶה לֹא מִכְּבָר נֶעֶרְכָה חֲתֻנָּתוֹ שֶׁל רַבִּי שָׁלוֹם, וּכְבָר הוּא מַכְנִיס אֶת בְּנוֹ לְמִצְווֹת! כַּמָּה שֶׁהַזְּמַן חוֹלֵף מַהֵר!' וּמִכָּאן, קְצָרָה הָיְתָה הַדֶּרֶךְ לְהִרְהוּר תְּשׁוּבָה, שֶׁהֲרֵי הַיּוֹם קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה! "אָמַרְתִּי לְעַצְמִי", סִיֵּם רַבִּי אִיסֶר זַלְמָן: "אִם זָכִיתִי לְהִרְהוּר תְּשׁוּבָה בִּזְכוּת רַבִּי שָׁלוֹם וּבְנוֹ, הֲרֵי שֶׁמִּן הָרָאוּי שֶׁאֶשְׁתַּתֵּף בְּשִׂמְחָתָם וְאַבִּיעַ אֶת הַכָּרַת טוֹבָתִי, וְלָכֵן הִגַּעְתִּי! דַּע לְךָ, כִּי הַכָּרַת הַטּוֹב מְחַיֶּבֶת לָתֵת אֶת הַדַּעַת גַּם לִפְרָטֵי הַפְּרָטִים הַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר, וְלֹא לִשְׁכֹּחַ לְהוֹדוֹת גַּם עֲלֵיהֶם!" וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, כְּפִי שֶׁהָיָה מְתָרֵץ רַבִּי מֹשֶׁה טוּרְק: אָמְנָם וַדַּאי דַּעְתָּהּ שֶׁל רָחֵל הָיְתָה נְתוּנָה בְּעִקָּר לַהוֹדָיָה עַל הַטּוֹבָה הָעֲצוּמָה שֶׁגָּמַל עִמָּהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּאֲשֶׁר זָכְתָה לְהַעֲמִיד אֶחָד מִשִּׁבְטֵי יָ-הּ. אוּלָם בְּכָל זֹאת, גַּם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה – הִיא יָדְעָה כִּי חוֹבָתָהּ לְהַכִּיר טוֹבָה בִּשְׁלֵמוּת, גַּם עַל פְּרָטֵי הַפְּרָטִים הַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר! לְפִיכָךְ, קָרְאָה רָחֵל לִבְנָהּ הַנּוֹלָד לָהּ: 'יוֹסֵף', כְּדֵי לְהוֹדוֹת לְבוֹרֵא הָעוֹלָם שֶׁזָּכַר אוֹתָהּ גַּם בַּפְּרָטִים הַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁחֲנָנָהּ בְּבֵן – אֶלָּא שֶׁבְּכָךְ אַף אָסַף אֶת חֶרְפָּתָהּ... (לְלַמֶּדְךָ)