Otzarot-Article

"הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי" (ו-יב) בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ שְׁקוּעִים בְּמִצְרַיִם בְּמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה. עָמֹק עָמֹק, בְּבֵירָא עַמִּיקְתָא, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אָמְרוּ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "מַה נִּשְׁתַּנּוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ?! הַלָּלוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְהַלָּלוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה!" (וַיִּקְרָא רַבָּה כג). מִכָּאן נָבִין עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הַשְׁפָּעַת הַסְּבִיבָה, וְעַד כַּמָּה יֵשׁ לְהִתְרַחֵק מֵחֲבֵרִים רָעִים וּמִסְּבִיבָה רָעָה. וּכְבָר לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (אָבוֹת א-ז), "הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רַע וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע".

רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה מִבַּרְטְנוּרָא הִסְבִּיר: "הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רַע - כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּלְמַד מִמַּעֲשָׂיו. וְעוֹד, שֶׁלֹּא תִּלְקֶה עִמּוֹ בְּמַפַּלְתּוֹ, דְּאוֹי לָרָשָׁע וְאוֹי לִשְׁכֵנוֹ. וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע - שֶׁכָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַמִּתְדַּבֵּק לָרְשָׁעִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם, נוֹטֵל שָׂכָר כַּיּוֹצֵא בָּהֶם. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לַנִּכְנָס לְבֵיתוֹ שֶׁל בּוּרְסִי (מְעַבֵּד עוֹרוֹת) - אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לָקַח מִמֶּנּוּ כְּלוּם, מִכָּל מָקוֹם רֵיחַ רַע קָלַט וְהוֹצִיא עִמּוֹ".

אֶחָד מֵחֲסִידָיו שֶׁל הַצַּדִּיק רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִבֶּעלְז זַצַ"ל, הִגִּיעַ לְקַבֵּל בְּרָכָה מֵרַבּוֹ, לִפְנֵי שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ רְחוֹקָה כְּדֵי לְהַשִּׂיג טֶרֶף לְבֵיתוֹ. הָרַבִּי בֵּרֵךְ אוֹתוֹ בְּהַצְלָחָה, אַךְ בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁמִּדֵּי פַּעַם יִכְתֹּב לוֹ מִכְתָּב וִיתָאֵר אֶת מַצָּבוֹ הַגַּשְׁמִי וְאֶת מַצָּבוֹ הָרוּחָנִי.

כַּעֲבוֹר זְמַן, קִבֵּל הָרַבִּי מִכְתָּב שֶׁבּוֹ הֶחָסִיד תֵּאֵר אֶת הַצְלָחָתוֹ הַכַּלְכָּלִית, אוּלָם כָּתַב שֶׁהָאֲוִירָה הָרוּחָנִית רְחוֹקָה מִלִּהְיוֹת מַשְׂבִּיעַת רָצוֹן. הוּא בִּקֵּשׁ לִשְׁאֹל הַאִם עָלָיו לַעֲזֹב וְלַחֲזֹר אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ.

הֶחֱזִיר לוֹ הָרַבִּי תְּשׁוּבָה בְּמִכְתָּב, וְהוֹרָה לוֹ לְהִשָּׁאֵר בִּמְקוֹמוֹ.

לְאַחַר כַּמָּה חֳדָשִׁים, שׁוּב קִבֵּל הָרַבִּי מִכְתָּב מֵהֶחָסִיד. הוּא כָּתַב שֶׁבָּרוּךְ ה', הוּא הִתְאַקְלֵם בַּמָּקוֹם וְרָכַשׁ לוֹ יְדִידִים טוֹבִים.

שָׁלַח לוֹ הָרַבִּי מִבְרָק וּבוֹ כָּתַב: "עָלֶיךָ לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם, וְלַחֲזֹר אֶל עִיר מוֹלַדְתְּךָ בַּהֶקְדֵּם הָאֶפְשָׁרִי!"

עָשָׂה הֶחָסִיד כְּמִצְוַת רַבּוֹ לְלֹא אֹמֶר וּדְבָרִים, אוּלָם כְּשֶׁחָזַר נִכְנַס אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה, וְשָׁאַל אֶת הָרַבִּי: "רַבֵּנוּ, כַּאֲשֶׁר כָּתַבְתִּי שֶׁקָּשֶׁה לִי, הוֹרָה לִי כְּבוֹדוֹ לְהִשָּׁאֵר בִּמְקוֹמִי, וְאִלּוּ כַּאֲשֶׁר סִפַּרְתִּי שֶׁהִתְאַקְלַמְתִּי בַּסְּבִיבָה, כָּתַב לִי הָרַב לַחֲזֹר אֶל מְקוֹמִי - מַדּוּעַ?"

"אָכֵן כֵּן" – הֵשִׁיב הָרַבִּי – "כָּל זְמַן שֶׁהִרְגַּשְׁתָּ זָר וּמְנֻכָּר, לֹא הָיָה חֲשָׁשׁ שֶׁאֲוִירַת הָרֵיקָנוּת וְהָרְדִיפָה אַחַר הַגַּשְׁמִיּוּת תַּשְׁפִּיעַ עָלֶיךָ, אוּלָם כַּאֲשֶׁר כָּתַבְתָּ לִי שֶׁכְּבָר הִתְרַגַּלְתָּ לַמָּקוֹם, יָדַעְתִּי שֶׁהַמָּקוֹם יַשְׁפִּיעַ עָלֶיךָ לְרָעָה!"

כַּאֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּקֵּשׁ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ לָלֶכֶת לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל, אָמַר מֹשֶׁה: "הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי". הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב אַבּוּחֲצִירָא זַצַ"ל הִסְבִּיר בְּסִפְרוֹ "פִּתּוּחֵי חוֹתָם", שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ טָעַן בִּפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ: כֵּיצַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יַאֲמִינוּ לִי שֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת גְּאֻלָּתָם, כַּאֲשֶׁר הֵם שְׁקוּעִים בְּמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה?

הֵשִׁיב לוֹ עַל כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבְּתוֹךְ תּוֹכָם הֵם מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים, וְכָל הִדַּרְדְּרוּתָם הָרוּחָנִית נוֹבַעַת אַךְ וְרַק בִּגְלַל הַשְׁפָּעַת הַמִּצְרִיִּים עֲלֵיהֶם! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	מקץ תשפ"ד
	לְהָעֵז וּלְהַצְלִיחַ!
	"הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי" (ו-יב) בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ שְׁקוּעִים בְּמִצְרַיִם בְּמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה. עָמֹק עָמֹק, בְּבֵירָא עַמִּיקְתָא, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אָמְרוּ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "מַה נִּשְׁתַּנּוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ?! הַלָּלוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְהַלָּלוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה!" (וַיִּקְרָא רַבָּה כג). מִכָּאן נָבִין עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הַשְׁפָּעַת הַסְּבִיבָה, וְעַד כַּמָּה יֵשׁ לְהִתְרַחֵק מֵחֲבֵרִים רָעִים וּמִסְּבִיבָה רָעָה. וּכְבָר לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (אָבוֹת א-ז), "הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רַע וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע". רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה מִבַּרְטְנוּרָא הִסְבִּיר: "הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רַע - כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּלְמַד מִמַּעֲשָׂיו. וְעוֹד, שֶׁלֹּא תִּלְקֶה עִמּוֹ בְּמַפַּלְתּוֹ, דְּאוֹי לָרָשָׁע וְאוֹי לִשְׁכֵנוֹ. וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע - שֶׁכָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַמִּתְדַּבֵּק לָרְשָׁעִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם, נוֹטֵל שָׂכָר כַּיּוֹצֵא בָּהֶם. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לַנִּכְנָס לְבֵיתוֹ שֶׁל בּוּרְסִי (מְעַבֵּד עוֹרוֹת) - אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לָקַח מִמֶּנּוּ כְּלוּם, מִכָּל מָקוֹם רֵיחַ רַע קָלַט וְהוֹצִיא עִמּוֹ". אֶחָד מֵחֲסִידָיו שֶׁל הַצַּדִּיק רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִבֶּעלְז זַצַ"ל, הִגִּיעַ לְקַבֵּל בְּרָכָה מֵרַבּוֹ, לִפְנֵי שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ רְחוֹקָה כְּדֵי לְהַשִּׂיג טֶרֶף לְבֵיתוֹ. הָרַבִּי בֵּרֵךְ אוֹתוֹ בְּהַצְלָחָה, אַךְ בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁמִּדֵּי פַּעַם יִכְתֹּב לוֹ מִכְתָּב וִיתָאֵר אֶת מַצָּבוֹ הַגַּשְׁמִי וְאֶת מַצָּבוֹ הָרוּחָנִי. כַּעֲבוֹר זְמַן, קִבֵּל הָרַבִּי מִכְתָּב שֶׁבּוֹ הֶחָסִיד תֵּאֵר אֶת הַצְלָחָתוֹ הַכַּלְכָּלִית, אוּלָם כָּתַב שֶׁהָאֲוִירָה הָרוּחָנִית רְחוֹקָה מִלִּהְיוֹת מַשְׂבִּיעַת רָצוֹן. הוּא בִּקֵּשׁ לִשְׁאֹל הַאִם עָלָיו לַעֲזֹב וְלַחֲזֹר אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ. הֶחֱזִיר לוֹ הָרַבִּי תְּשׁוּבָה בְּמִכְתָּב, וְהוֹרָה לוֹ לְהִשָּׁאֵר בִּמְקוֹמוֹ. לְאַחַר כַּמָּה חֳדָשִׁים, שׁוּב קִבֵּל הָרַבִּי מִכְתָּב מֵהֶחָסִיד. הוּא כָּתַב שֶׁבָּרוּךְ ה', הוּא הִתְאַקְלֵם בַּמָּקוֹם וְרָכַשׁ לוֹ יְדִידִים טוֹבִים. שָׁלַח לוֹ הָרַבִּי מִבְרָק וּבוֹ כָּתַב: "עָלֶיךָ לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם, וְלַחֲזֹר אֶל עִיר מוֹלַדְתְּךָ בַּהֶקְדֵּם הָאֶפְשָׁרִי!" עָשָׂה הֶחָסִיד כְּמִצְוַת רַבּוֹ לְלֹא אֹמֶר וּדְבָרִים, אוּלָם כְּשֶׁחָזַר נִכְנַס אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה, וְשָׁאַל אֶת הָרַבִּי: "רַבֵּנוּ, כַּאֲשֶׁר כָּתַבְתִּי שֶׁקָּשֶׁה לִי, הוֹרָה לִי כְּבוֹדוֹ לְהִשָּׁאֵר בִּמְקוֹמִי, וְאִלּוּ כַּאֲשֶׁר סִפַּרְתִּי שֶׁהִתְאַקְלַמְתִּי בַּסְּבִיבָה, כָּתַב לִי הָרַב לַחֲזֹר אֶל מְקוֹמִי - מַדּוּעַ?" "אָכֵן כֵּן" – הֵשִׁיב הָרַבִּי – "כָּל זְמַן שֶׁהִרְגַּשְׁתָּ זָר וּמְנֻכָּר, לֹא הָיָה חֲשָׁשׁ שֶׁאֲוִירַת הָרֵיקָנוּת וְהָרְדִיפָה אַחַר הַגַּשְׁמִיּוּת תַּשְׁפִּיעַ עָלֶיךָ, אוּלָם כַּאֲשֶׁר כָּתַבְתָּ לִי שֶׁכְּבָר הִתְרַגַּלְתָּ לַמָּקוֹם, יָדַעְתִּי שֶׁהַמָּקוֹם יַשְׁפִּיעַ עָלֶיךָ לְרָעָה!" כַּאֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּקֵּשׁ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ לָלֶכֶת לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל, אָמַר מֹשֶׁה: "הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי". הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב אַבּוּחֲצִירָא זַצַ"ל הִסְבִּיר בְּסִפְרוֹ "פִּתּוּחֵי חוֹתָם", שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ טָעַן בִּפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ: כֵּיצַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יַאֲמִינוּ לִי שֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת גְּאֻלָּתָם, כַּאֲשֶׁר הֵם שְׁקוּעִים בְּמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה? הֵשִׁיב לוֹ עַל כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבְּתוֹךְ תּוֹכָם הֵם מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים, וְכָל הִדַּרְדְּרוּתָם הָרוּחָנִית נוֹבַעַת אַךְ וְרַק בִּגְלַל הַשְׁפָּעַת הַמִּצְרִיִּים עֲלֵיהֶם! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)