Otzarot-Article

"לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (כז-כ) בַּעַל הָ"אַבְנֵי נֵזֶר", הָאַדְמוֹ"ר הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם מִסּוֹכְטְשׁוֹב זַצַ"ל, אָמַר שֶׁאֶפְשָׁר לִלְמֹד מוּסָר גָּדוֹל מֵהַנֵּר: כְּשֵׁם שֶׁהַנֵּר נִמְשָׁךְ אַחַר הַפְּתִילָה אַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי זֶה הוּא הוֹלֵךְ וּמִתְכַּלֶּה - כָּךְ הָאָדָם צָרִיךְ לְהִמָּשֵׁךְ לְרוּחָנִיּוּת אַף עַל פִּי שֶׁלִּפְעָמִים הוּא חוֹשֵׁב שֶׁיִּגָּרֵם לוֹ עַל יְדֵי זֶה הֶפְסֵד. כִּי "הַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ" (תהלים לב-י).

בַּעַל הַ"מִּכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ", הַגָּאוֹן רַבִּי אֵלִיָּהוּ דֶּסְלֵר זַצַ"ל סִפֵּר, שֶׁבִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד, אָבִיו הֶעֱלָהוּ אֶל עֲלִיַּת הַגַּג וְהֶרְאָה לוֹ אַרְגָּזִים מְלֵאִים בִּשְׁטָרוֹת שֶׁל כֶּסֶף...

רַבִּי אֵלִיָּהוּ, שֶׁהָיָה צָעִיר לְיָמִים, הִתְפַּעֵל עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ, "אַבָּא!!! אַתָּה מִילְיוֹנֶר, וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי?!"

"דַּע לְךָ בְּנִי" – גִּלָּה לוֹ אָבִיו – "בֶּעָבָר אָכֵן הָיִיתִי עָשִׁיר גָּדוֹל, וְהֶעֱדַפְתִּי לִשְׁמֹר אֶת כַּסְפִּי בְּבֵיתִי מִפַּחַד הַשִּׁלְטוֹנוֹת. אַךְ כָּעֵת נֶהְפַּךְ הַשִּׁלְטוֹן לְאַחַר מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה. הַשִּׁלְטוֹן הֶחָדָשׁ בִּטֵּל אֶת הַשְּׁטָרוֹת הַיְשָׁנִים וְהִנְפִּיק שְׁטָרוֹת חֲדָשִׁים, וּבִן רֶגַע כָּל עָשְׁרִי הָפַךְ לִהְיוֹת שָׁוֶה כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם!!!

שָׁמַרְתִּי אֶת הָאַרְגָּזִים הָאֵלֶּה כְּדֵי לְהַרְאוֹת לְךָ אוֹתָם כְּשֶׁתִּגְדַּל, וּלְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ עַל הַכֶּסֶף בִּמְאוּמָה! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָכוֹל לַהֲפֹךְ אֶת הָאָדָם לְעָשִׁיר בִּן רֶגַע, וְאִם יִרְצֶה גַּם לְהֶפֶךְ, חָלִילָה. "ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר, מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם" (שמואל א' ב-ז).

בַּעַל "הַמִּקְנָה" וְאָחִיו הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁמֶעלְקָא מִנִּיקְלְשְׁבּוּרְג זַצַ"ל, הָיוּ לוֹמְדִים בִּשְׁקִידָה כְּבָר בְּבַחֲרוּתָם וְקִיְּמוּ בְּעַצְמָם אֶת הַפָּסוּק: "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זַךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד".

פַּעַם אַחַת, אִמָּא שֶׁלָּהֶם בָּאָה לִפְנֵי רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה וְהִתְלוֹנְנָה בְּפָנָיו שֶׁיֵּשׁ לָהּ בְּעָיוֹת עִם שְׁנֵי הַבָּנִים שֶׁלָּהּ שֶׁלּוֹמְדִים בִּישִׁיבָתוֹ.

"בְּעָיוֹת... ?! הֲרֵי הֵם בֵּין הַתַּלְמִידִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר בַּיְשִׁיבָה! אֵילוּ בְּעָיוֹת הֵם עוֹשִׂים?" תָּמַהּ רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה.

"הָאֶחָד אֵינוֹ מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ אוֹמֵר קְרִיאַת שְׁמַע עַל הַמִּטָּה", הֵשִׁיבָה.

כַּאֲשֶׁר הִבְחִינָה בְּמַבָּטוֹ הַתָּמֵהַּ שֶׁל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, הִסְבִּירָה אֶת דְּבָרֶיהָ: "הָאֶחָד כָּל הַזְּמַן רוֹצֶה רַק לִלְמֹד, וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר הוּא רָעֵב הוּא אֵינוֹ אוֹכֵל לֶחֶם, אֶלָּא חוֹטֵף מַשֶּׁהוּ לֶאֱכֹל וּמַמְשִׁיךְ לִלְמֹד, וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי אֵינוֹ רוֹצֶה לָלֶכֶת לִישֹׁן מֵרֹב הַתְמָדָתוֹ בַּתּוֹרָה, וְרַק כְּשֶׁחוֹטֶפֶת אוֹתוֹ הַשֵּׁנָה הוּא נִרְדָּם עַל גַּבֵּי הַסְּפָרִים. אֲנִי דּוֹאֶגֶת לִבְרִיאוּתָם..."

נֵר הַתָּמִיד שֶׁהָיָה דָּלוּק כָּל הָעֵת בַּמִּשְׁכָּן, הוּא סֵמֶל לִרְצִיפוּת הַלִּמּוּד בַּתּוֹרָה. "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו-כג).

יְהוּדִי פָּשׁוּט נִכְנַס לַחֲנוּת יַחַד עִם שְׁנֵי בָּנָיו, שְׁנֵי בַּחוּרֵי יְשִׁיבָה שֶׁהִתְוַכְּחוּ בְּמֶרֶץ עַל הֲבָנַת הַסּוּגְיָה בַּגְּמָרָא.

"אֵיךְ זָכִיתָ לְבָנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁכָּאֵלֶּה?" שָׁאַל הַמּוֹכֵר בִּפְלִיאָה.

"אֵינִי יוֹדֵעַ, אַךְ אוּלַי בִּגְלַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁאֲסַפֵּר לְךָ", הֵשִׁיב, "הִתְגּוֹרַרְתִּי בִּכְפָר קָטָן בְּרוּסְיָה, וְלַמְרוֹת הָעֲנִיּוּת שֶׁהָיְתָה שָׁם, חָסַכְתִּי סְכוּם כֶּסֶף לִצְדָקָה. כְּשֶׁהַסְּכוּם שֶׁנִּצְבַּר הָיָה מְכֻבָּד, שָׁאַלְתִּי אֶת הָרַב לְאָן כְּדַאי לִתְרֹם. הָרַב סִפֵּר לִי, שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי יְלָדִים מֻכְשָׁרִים בָּעֲיָרָה, וְאִם הָיוּ זוֹכִים לָלֶכֶת לִלְמֹד בִּישִׁיבַת סְלוֹבּוֹדְקָה, הֵם הָיוּ יְכוֹלִים לִצְמֹחַ לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים עֲצוּמִים. אִם תִּתְרֹם אֶת הַכֶּסֶף, הֵם יוּכְלוּ לִנְסֹעַ לַיְשִׁיבָה.

"הִסְכַּמְתִּי לַ'הַשְׁקָעָה', וְהִיא אָכֵן הָיְתָה מִשְׁתַּלֶּמֶת... שְׁנֵי יְלָדִים אֵלּוּ זָכוּ לִהְיוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עֲצוּמִים, הֲלֹא הֵם הַגָּאוֹן רַבִּי אַהֲרֹן קוֹטְלֶר וְהַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב קָמִינְצְקִי, זַצַ"ל, שֶׁלְּיָמִים הֵפִיצוּ אֶת אוֹר הַתּוֹרָה בַּאֲמֶרִיקָה.

"אוּלַי בִּזְכוּת שֶׁזָּכִיתִי לְהַדְלִיק אֶת 'שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים' הַלָּלוּ, זָכִיתִי לִשְׁנֵי 'נֵרוֹת' מִשֶּׁלִּי..."

יֵשׁ פְּעָמִים שֶׁבָּהֶן הַהַתְמָדָה בְּהַדְלָקַת אֵשׁ אֵינָהּ רְצוּיָה - כְּפִי שֶׁלּוֹמְדִים מֵהַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ:

אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל הַפּוֹסֵק הָאַדִּיר, הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁמוּאֵל הַלֵּוִי ווֹאזְנֵר זַצַ"ל, הִגִּיעַ מַר פִּנְחָס. הוּא הָיָה יְהוּדִי עָשִׁיר וּגְבִיר גָּדוֹל שֶׁהִגִּיעַ לְקַבֵּל אֶת בִּרְכַּת הָרַב לִרְכִישַׁת בֵּית חֲרֹשֶׁת לְיִצּוּר זְכוּכִית.

"בֵּית חֲרֹשֶׁת לְיִצּוּר זְכוּכִית?" – תָּמַהּ הָרַב – "הֲלֹא הַדָּבָר כָּרוּךְ בְּחִלּוּל שַׁבָּת! תַּהֲלִיךְ יִצּוּר הַזְּכוּכִית דּוֹרֵשׁ הַפְעָלָה תְּמִידִית שֶׁל תַּנּוּר גָּדוֹל, שֶׁפְּעִילוּתוֹ אֵינָהּ פּוֹסֶקֶת גַּם בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ".

הַגְּבִיר נִסָּה לְשַׁכְנֵעַ אֶת הָרַב וְאָמַר: "זֶהוּ עֵסֶק רִוְחִי בְּיוֹתֵר, כָּךְ אוּכַל לִתְרֹם כֶּסֶף רַב יוֹתֵר לְלוֹמְדֵי הַתּוֹרָה. אֶפְשָׁר אוּלַי לַעֲשׂוֹת זֹאת עַל יְדֵי 'גְּרָמָא' אוֹ עַל יְדֵי אֲמִירָה לְגוֹי".

דַּעְתּוֹ שֶׁל הָרַב לֹא הָיְתָה נוֹחָה מֵהֶתֵּרִים אֵלּוּ, מִשּׁוּם זִלְזוּל בִּכְבוֹד שַׁבָּת. "מִי שֶׁמְּזַלְזֵל בִּכְבוֹד הַשַּׁבָּת - הַשַּׁבָּת אֵינָהּ מוֹחֶלֶת עַל עֶלְבּוֹנָהּ!" הִזְהִירוֹ הָרַב.

הַגְּבִיר, שֶׁהָיָה מְסֻנְוָר מֵהָעִסְקָה, לֹא שָׁעָה לְהוֹרָאַת הָרַב וְקָנָה אֶת הָעֵסֶק, שֶׁבּוֹ הַמְּכוֹנוֹת מַתְמִידוֹת וְנִשְׁאֲרוֹת דְּלוּקוֹת גַּם בְּשַׁבָּת... לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים, אַזְהָרָתוֹ שֶׁל הָרַב הִתְמַמְּשָׁה. הֶעָשִׁיר עָשָׂה כַּמָּה עִסְקָאוֹת כּוֹשְׁלוֹת וְיָצָא נָקִי מִכָּל נְכָסָיו עַד שֶׁהָפַךְ לִהְיוֹת בַּעַל חוֹב גָּדוֹל.

הַשַּׁבָּת תָּבְעָה אֶת עֶלְבּוֹנָהּ בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהִזְהִירוֹ הָרַב. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	מקץ תשפ"ד
	הַדִּין – דִּין, וְהָרַחֲמִים – רַחֲמִים!
	"לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (כז-כ) בַּעַל הָ"אַבְנֵי נֵזֶר", הָאַדְמוֹ"ר הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם מִסּוֹכְטְשׁוֹב זַצַ"ל, אָמַר שֶׁאֶפְשָׁר לִלְמֹד מוּסָר גָּדוֹל מֵהַנֵּר: כְּשֵׁם שֶׁהַנֵּר נִמְשָׁךְ אַחַר הַפְּתִילָה אַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי זֶה הוּא הוֹלֵךְ וּמִתְכַּלֶּה - כָּךְ הָאָדָם צָרִיךְ לְהִמָּשֵׁךְ לְרוּחָנִיּוּת אַף עַל פִּי שֶׁלִּפְעָמִים הוּא חוֹשֵׁב שֶׁיִּגָּרֵם לוֹ עַל יְדֵי זֶה הֶפְסֵד. כִּי "הַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ" (תהלים לב-י). בַּעַל הַ"מִּכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ", הַגָּאוֹן רַבִּי אֵלִיָּהוּ דֶּסְלֵר זַצַ"ל סִפֵּר, שֶׁבִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד, אָבִיו הֶעֱלָהוּ אֶל עֲלִיַּת הַגַּג וְהֶרְאָה לוֹ אַרְגָּזִים מְלֵאִים בִּשְׁטָרוֹת שֶׁל כֶּסֶף... רַבִּי אֵלִיָּהוּ, שֶׁהָיָה צָעִיר לְיָמִים, הִתְפַּעֵל עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ, "אַבָּא!!! אַתָּה מִילְיוֹנֶר, וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי?!" "דַּע לְךָ בְּנִי" – גִּלָּה לוֹ אָבִיו – "בֶּעָבָר אָכֵן הָיִיתִי עָשִׁיר גָּדוֹל, וְהֶעֱדַפְתִּי לִשְׁמֹר אֶת כַּסְפִּי בְּבֵיתִי מִפַּחַד הַשִּׁלְטוֹנוֹת. אַךְ כָּעֵת נֶהְפַּךְ הַשִּׁלְטוֹן לְאַחַר מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה. הַשִּׁלְטוֹן הֶחָדָשׁ בִּטֵּל אֶת הַשְּׁטָרוֹת הַיְשָׁנִים וְהִנְפִּיק שְׁטָרוֹת חֲדָשִׁים, וּבִן רֶגַע כָּל עָשְׁרִי הָפַךְ לִהְיוֹת שָׁוֶה כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם!!! שָׁמַרְתִּי אֶת הָאַרְגָּזִים הָאֵלֶּה כְּדֵי לְהַרְאוֹת לְךָ אוֹתָם כְּשֶׁתִּגְדַּל, וּלְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ עַל הַכֶּסֶף בִּמְאוּמָה! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָכוֹל לַהֲפֹךְ אֶת הָאָדָם לְעָשִׁיר בִּן רֶגַע, וְאִם יִרְצֶה גַּם לְהֶפֶךְ, חָלִילָה. "ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר, מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם" (שמואל א' ב-ז). בַּעַל "הַמִּקְנָה" וְאָחִיו הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁמֶעלְקָא מִנִּיקְלְשְׁבּוּרְג זַצַ"ל, הָיוּ לוֹמְדִים בִּשְׁקִידָה כְּבָר בְּבַחֲרוּתָם וְקִיְּמוּ בְּעַצְמָם אֶת הַפָּסוּק: "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זַךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד". פַּעַם אַחַת, אִמָּא שֶׁלָּהֶם בָּאָה לִפְנֵי רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה וְהִתְלוֹנְנָה בְּפָנָיו שֶׁיֵּשׁ לָהּ בְּעָיוֹת עִם שְׁנֵי הַבָּנִים שֶׁלָּהּ שֶׁלּוֹמְדִים בִּישִׁיבָתוֹ. "בְּעָיוֹת... ?! הֲרֵי הֵם בֵּין הַתַּלְמִידִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר בַּיְשִׁיבָה! אֵילוּ בְּעָיוֹת הֵם עוֹשִׂים?" תָּמַהּ רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה. "הָאֶחָד אֵינוֹ מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ אוֹמֵר קְרִיאַת שְׁמַע עַל הַמִּטָּה", הֵשִׁיבָה. כַּאֲשֶׁר הִבְחִינָה בְּמַבָּטוֹ הַתָּמֵהַּ שֶׁל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, הִסְבִּירָה אֶת דְּבָרֶיהָ: "הָאֶחָד כָּל הַזְּמַן רוֹצֶה רַק לִלְמֹד, וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר הוּא רָעֵב הוּא אֵינוֹ אוֹכֵל לֶחֶם, אֶלָּא חוֹטֵף מַשֶּׁהוּ לֶאֱכֹל וּמַמְשִׁיךְ לִלְמֹד, וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי אֵינוֹ רוֹצֶה לָלֶכֶת לִישֹׁן מֵרֹב הַתְמָדָתוֹ בַּתּוֹרָה, וְרַק כְּשֶׁחוֹטֶפֶת אוֹתוֹ הַשֵּׁנָה הוּא נִרְדָּם עַל גַּבֵּי הַסְּפָרִים. אֲנִי דּוֹאֶגֶת לִבְרִיאוּתָם..." נֵר הַתָּמִיד שֶׁהָיָה דָּלוּק כָּל הָעֵת בַּמִּשְׁכָּן, הוּא סֵמֶל לִרְצִיפוּת הַלִּמּוּד בַּתּוֹרָה. "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו-כג). יְהוּדִי פָּשׁוּט נִכְנַס לַחֲנוּת יַחַד עִם שְׁנֵי בָּנָיו, שְׁנֵי בַּחוּרֵי יְשִׁיבָה שֶׁהִתְוַכְּחוּ בְּמֶרֶץ עַל הֲבָנַת הַסּוּגְיָה בַּגְּמָרָא. "אֵיךְ זָכִיתָ לְבָנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁכָּאֵלֶּה?" שָׁאַל הַמּוֹכֵר בִּפְלִיאָה. "אֵינִי יוֹדֵעַ, אַךְ אוּלַי בִּגְלַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁאֲסַפֵּר לְךָ", הֵשִׁיב, "הִתְגּוֹרַרְתִּי בִּכְפָר קָטָן בְּרוּסְיָה, וְלַמְרוֹת הָעֲנִיּוּת שֶׁהָיְתָה שָׁם, חָסַכְתִּי סְכוּם כֶּסֶף לִצְדָקָה. כְּשֶׁהַסְּכוּם שֶׁנִּצְבַּר הָיָה מְכֻבָּד, שָׁאַלְתִּי אֶת הָרַב לְאָן כְּדַאי לִתְרֹם. הָרַב סִפֵּר לִי, שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי יְלָדִים מֻכְשָׁרִים בָּעֲיָרָה, וְאִם הָיוּ זוֹכִים לָלֶכֶת לִלְמֹד בִּישִׁיבַת סְלוֹבּוֹדְקָה, הֵם הָיוּ יְכוֹלִים לִצְמֹחַ לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים עֲצוּמִים. אִם תִּתְרֹם אֶת הַכֶּסֶף, הֵם יוּכְלוּ לִנְסֹעַ לַיְשִׁיבָה. "הִסְכַּמְתִּי לַ'הַשְׁקָעָה', וְהִיא אָכֵן הָיְתָה מִשְׁתַּלֶּמֶת... שְׁנֵי יְלָדִים אֵלּוּ זָכוּ לִהְיוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עֲצוּמִים, הֲלֹא הֵם הַגָּאוֹן רַבִּי אַהֲרֹן קוֹטְלֶר וְהַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב קָמִינְצְקִי, זַצַ"ל, שֶׁלְּיָמִים הֵפִיצוּ אֶת אוֹר הַתּוֹרָה בַּאֲמֶרִיקָה. "אוּלַי בִּזְכוּת שֶׁזָּכִיתִי לְהַדְלִיק אֶת 'שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים' הַלָּלוּ, זָכִיתִי לִשְׁנֵי 'נֵרוֹת' מִשֶּׁלִּי..." יֵשׁ פְּעָמִים שֶׁבָּהֶן הַהַתְמָדָה בְּהַדְלָקַת אֵשׁ אֵינָהּ רְצוּיָה - כְּפִי שֶׁלּוֹמְדִים מֵהַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ: אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל הַפּוֹסֵק הָאַדִּיר, הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁמוּאֵל הַלֵּוִי ווֹאזְנֵר זַצַ"ל, הִגִּיעַ מַר פִּנְחָס. הוּא הָיָה יְהוּדִי עָשִׁיר וּגְבִיר גָּדוֹל שֶׁהִגִּיעַ לְקַבֵּל אֶת בִּרְכַּת הָרַב לִרְכִישַׁת בֵּית חֲרֹשֶׁת לְיִצּוּר זְכוּכִית. "בֵּית חֲרֹשֶׁת לְיִצּוּר זְכוּכִית?" – תָּמַהּ הָרַב – "הֲלֹא הַדָּבָר כָּרוּךְ בְּחִלּוּל שַׁבָּת! תַּהֲלִיךְ יִצּוּר הַזְּכוּכִית דּוֹרֵשׁ הַפְעָלָה תְּמִידִית שֶׁל תַּנּוּר גָּדוֹל, שֶׁפְּעִילוּתוֹ אֵינָהּ פּוֹסֶקֶת גַּם בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ". הַגְּבִיר נִסָּה לְשַׁכְנֵעַ אֶת הָרַב וְאָמַר: "זֶהוּ עֵסֶק רִוְחִי בְּיוֹתֵר, כָּךְ אוּכַל לִתְרֹם כֶּסֶף רַב יוֹתֵר לְלוֹמְדֵי הַתּוֹרָה. אֶפְשָׁר אוּלַי לַעֲשׂוֹת זֹאת עַל יְדֵי 'גְּרָמָא' אוֹ עַל יְדֵי אֲמִירָה לְגוֹי". דַּעְתּוֹ שֶׁל הָרַב לֹא הָיְתָה נוֹחָה מֵהֶתֵּרִים אֵלּוּ, מִשּׁוּם זִלְזוּל בִּכְבוֹד שַׁבָּת. "מִי שֶׁמְּזַלְזֵל בִּכְבוֹד הַשַּׁבָּת - הַשַּׁבָּת אֵינָהּ מוֹחֶלֶת עַל עֶלְבּוֹנָהּ!" הִזְהִירוֹ הָרַב. הַגְּבִיר, שֶׁהָיָה מְסֻנְוָר מֵהָעִסְקָה, לֹא שָׁעָה לְהוֹרָאַת הָרַב וְקָנָה אֶת הָעֵסֶק, שֶׁבּוֹ הַמְּכוֹנוֹת מַתְמִידוֹת וְנִשְׁאֲרוֹת דְּלוּקוֹת גַּם בְּשַׁבָּת... לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים, אַזְהָרָתוֹ שֶׁל הָרַב הִתְמַמְּשָׁה. הֶעָשִׁיר עָשָׂה כַּמָּה עִסְקָאוֹת כּוֹשְׁלוֹת וְיָצָא נָקִי מִכָּל נְכָסָיו עַד שֶׁהָפַךְ לִהְיוֹת בַּעַל חוֹב גָּדוֹל. הַשַּׁבָּת תָּבְעָה אֶת עֶלְבּוֹנָהּ בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהִזְהִירוֹ הָרַב. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)