Otzarot-Article

"אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ" (יא-ד) פֵּרֵשׁ הָרַב "כַּף הַחַיִּים" זַצַ"ל בְּסִפְרוֹ "יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל": יָדוּעַ כִּי "אַךְ" – בָּא לְמַעֵט, וְ"אֶת" - בָּא לְרַבּוֹת. וְכָאן בָּאוּ סְמוּכִים וּצְמוּדִים, מִעוּט וְרִבּוּי. מַדּוּעַ? לוֹמַר לְךָ, שֶׁהַנִּזְהָר בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים אֵינוֹ חַיָּב לְהִסְתַּגֵּף וּלְמַעֵט מֵהֲנָאָתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁלְּכָל דָּבָר יֵשׁ תַּחֲלִיפִים נְאוֹתִים, וְאֶפְשָׁר לְהִתְעַנֵּג בְּמַאֲכָלִים כְּשֵׁרִים. וּכְמַאֲמַר חֲזַ"ל: "אָסַרְתִּי לְךָ דָּם - הִתַּרְתִּי כָּבֵד, שֶׁכֻּלּוֹ דָּם. אָסַרְתִּי לְךָ חֲזִיר - הִתַּרְתִּי לְךָ דָּג שִׁיבּוּטָא, שֶׁטַּעֲמוֹ זֵהֶה".

הַיּוֹם, בֶּאֱמֶת נִתָּן לִמְצֹא הַכֹּל בְּהֶכְשֵׁרִים מְהֻדָּרִים, וּלְהַקְפִּיד בְּקַלּוּת עַל כַּשְׁרוּת לִמְהַדְּרִין.

סִפֵּר אַבְרֵךְ תּוֹשַׁב בֵּיתָר: חֵלֶק מֵהַתִּקּוּן שֶׁלִּי בַּחַיִּים הוּא לִסְבֹּל צַעַר גִּדּוּל בָּנִים. אֶחָד מִבָּנַי, יָאִיר, פָּרַשׁ, לֹא עָלֵינוּ, מִדַּרְכֵי הַתּוֹרָה. יֵשׁ הַמְכַנִּים אֶת הַתּוֹפָעָה: "יָצָא בִּשְׁאֵלָה". אֲנִי קוֹרֵא לָהּ "יָצָא בְּהַשְׁאָלָה", כִּי נִשְׁמָתוֹ הֻשְׁאֲלָה בְּאֹפֶן זְמַנִּי לְכֹחוֹת הַסִּטְרָא אַחֲרָא, עַד כִּי יָבוֹא הַיּוֹם וְתִפָּקַחְנָה עֵינָיו, וְתַעֲבֹר עָלָיו רוּחַ טָהֳרָה לָשׁוּב לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

לְמַזָּלִי הַטּוֹב, יָאִיר הוּא בַּעַל שֵׂכֶל חָרִיף, וְגַם אָדָם יָשָׁר בְּטִבְעוֹ, וְשֶׁלֹּא כְּמוֹ רַבִּים מֵחֲבֵרָיו - הוּא אֵינוֹ מְרַמֶּה אֶת עַצְמוֹ לְהַאֲשִׁים אוֹתִי וְאֶת בְּנֵי בֵּיתִי בִּקְשָׁיָיו. הוּא יוֹדֵעַ כִּי הַיֵּצֶר לָכַד אוֹתוֹ בְּרִשְׁתּוֹ, וְהוּא מִתְקַשֶּׁה לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו. הוּא מְכַבֵּד אוֹתָנוּ, הוֹרָיו, מְשַׁתֵּף אוֹתָנוּ בְּמַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, וּבַבַּיִת הוּא מִשְׁתַּדֵּל כְּכָל יְכָלְתּוֹ לְהִמָּנַע מִלְּצַעֵר אוֹתָנוּ.

בְּעֶרֶב חַג הַסֻּכּוֹת שָׁאַלְתִּי אֶת יָאִיר מָה הַתָּכְנִיּוֹת שֶׁלּוֹ לִימֵי הֶחָג. הוּא עָנָה לִי שֶׁבֶּחָג הָרִאשׁוֹן הוּא מִתְכַּוֵּן לִהְיוֹת עִמָּנוּ בַּבַּיִת, וְאִלּוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה הוּא מִתְכַּוֵּן לִהְיוֹת עִם חֲבֵרִים בַּדָּרוֹם. מִשּׁוּם מָה לִבִּי הִתְקוֹמֵם. לַמְרוֹת הַכֹּל, שִׂמְחַת תּוֹרָה... גַּם הַרְגָּשָׁה רָעָה הִתְלַוְּתָה לַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלּוּ, הַרְגָּשָׁה עֲמוּמָה וּכְבֵדָה שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי לְפָרְשָׁהּ כַּהֹגֶן. אָמַרְתִּי לְיָאִיר שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה עִמִּי טוֹבָה, אֲנִי מִתְחַנֵּן שֶׁגַּם בְּחַג שִׂמְחַת תּוֹרָה יִהְיֶה עִמָּנוּ בַּבַּיִת.

יָאִיר לֹא מִהֵר לְהַסְכִּים.

יֵשׁ מְסִבָּה גְּדוֹלָה, מַשֶּׁהוּ בֵּינְלְאֻמִּי, "מְסִבַּת טֶבַע", זֶה דָּבָר שֶׁלֹּא רוֹאִים בְּכָל יוֹם, הוּא אֵינוֹ מוּכָן לְהַפְסִיד.

שָׁאַלְתִּי אֶת יָאִיר מַה יֵּשׁ שָׁם בַּמְּסִבָּה הַכָּל כָּךְ נֶחְשֶׁקֶת, וּלְמַרְבֵּה הַבּוּשָׁה הוּא הִסְבִּיר לִי כִּי מְבִיאִים פֶּסֶל זָהָב עֲנָק שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, וְרוֹקְדִים סְבִיבוֹ אַחֲרֵי שֶׁשּׁוֹתִים לְשָׁכְרָה. מֵעַי הִתְהַפְּכוּ כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי עַל "תָּכְנִית" שֶׁכָּזוֹ לְשִׂמְחַת תּוֹרָה, אֲבָל כָּבַשְׁתִּי אֶת רִגְשׁוֹתַי וְאָמַרְתִּי לְיָאִיר: "הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָסְרָה הַתּוֹרָה - הִיא גַּם הִתִּירָה כְּמוֹתוֹ. אָסְרָה לֶאֱכֹל דָּם אַךְ הִתִּירָה אֲכִילַת כָּבֵד, אָסְרָה אֲכִילַת חֵלֶב בְּהֵמָה אַךְ הִתִּירָה חֵלֶב חַיָּה, אָסְרָה חֲזִיר אַךְ הִתִּירָה מֹחַ שֶׁל דָּג שִׁיבּוּטָא, וְכֵן הָלְאָה. הָבָה נְחַפֵּשׂ תַּחֲלִיף לַהֲנָאוֹת שֶׁאַתָּה מְחַפֵּשׂ לַעֲשׂוֹת בְּאִסּוּר, וְנִמְצָא דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹתָן בְּהֶתֵּר, כָּאן בַּבַּיִת, הָעִקָּר שֶׁלֹּא תִּצְטָרֵךְ לִנְסֹעַ לַמְּסִבָּה הַמְזַעְזַעַת הַזּוֹ בַּדָּרוֹם".

יָאִיר הִבִּיט בִּי מֻפְתָּע, אֵיךְ בְּדִיּוּק הוּא יֵהָנֶה בְּבֵיתָר בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה?!

אָמַרְתִּי לוֹ כָּךְ: "פֹּה, בִּקְצֵה הָרְחוֹב, יֵשׁ בֵּית כְּנֶסֶת גָּדוֹל. בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה נִשְׁפָּךְ שָׁם אַלְכּוֹהוֹל כַּמַּיִם, שׁוֹתִים לְשָׁכְרָה וְרוֹקְדִים עַד כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ. אָז הִנֵּה, יֵשׁ לְךָ הַכֹּל יַחַד: רִקּוּדִים לְלֹא גְּבוּל, אַלְכּוֹהוֹל כַּמַּיִם, כָּל מַה שֶּׁרָצִיתָ, אֲבָל בְּהֶתֵּר!" עָשִׂיתִי הַכֹּל כְּדֵי לְשַׁכְנֵעַ אֶת יָאִיר.

יָאִיר שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, חָשַׁב מְעַט, וְאַחַר כָּךְ הוֹדִיעַ לִי שֶׁהוּא מוּכָן לַתָּכְנִית הַחִלּוּפִית, אַךְ בִּתְנַאי שֶׁיִּתְאַפְשֵׁר לוֹ לְאָרֵחַ חָבֵר בַּבַּיִת, אוֹתוֹ חָבֵר שֶׁעִמּוֹ תִּכְנֵן לִנְסֹעַ לַמְּסִבָּה בְּקִבּוּץ רֵעִים. הִסְכַּמְתִּי בַּהֲקַלָּה.

בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּה אַחַר הַצָּהֳרַיִם הִגִּיעַ הַצֶּמֶד, יָאִיר יַחַד עִם חֲבֵרוֹ, אָדָם. הִזְמַנְתִּי אוֹתָם לַסֻּכָּה לִסְעוּדַת הֶחָג, אֲבָל אָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁלִּפְנֵי הַסְּעוּדָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַלּוּלָב. אָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁגַּם אִם הֵם לֹא מַקְפִּידִים כָּל כָּךְ לְבָרֵךְ, אֲנִי מַקְפִּיד בְּיוֹתֵר עַל תִּשְׁעִים אֲמֵנִים לְיוֹם, וַעֲדַיִן חֲסֵרִים לִי כַּמָּה...

שְׁנֵי הַחֲבֵרִים בֵּרְכוּ עַל הַלּוּלָב, כַּאֲשֶׁר אָדָם מְבָרֵךְ גַּם "שֶׁהֶחֱיָנוּ...", אַחַר כָּךְ הֵם חָבְטוּ אֶת הָעֲרָבוֹת כַּנָּהוּג, נָטְלוּ יָדַיִם לִסְעוּדָה דְּשֵׁנָה וּבֵרְכוּ "לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה".

אַחֲרֵי שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ כַּהֹגֶן, פָּנִינוּ "לְהִפָּרֵד מִן הַסֻּכָּה", שָׁתִינוּ יַיִן טוֹב, וּפָצַחְנוּ בְּרִקּוּד סְבִיב הַשֻּׁלְחָן. הָאֲוִירָה הָיְתָה טוֹבָה וְאָדָם הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ אֶת הַלּוּלָב וְרָקַד בְּהִתְלַהֲבוּת.

אַחֲרֵי מְנוּחָה שָׁלַחְתִּי אֶת הַצֶּמֶד לְבֵית הַכְּנֶסֶת כְּפִי שֶׁסֻּכַּם, שָׁם הֵם הִשְׁתַּלְּבוּ מְצֻיָּן בְּתוֹךְ הַקָּהָל, וּבְשָׁעָה מְאֻחֶרֶת הֵם שָׁבוּ הַבַּיְתָה.

בֹּקֶר הֶחָג זִעְזַע אֶת כֻּלָּנוּ, אַזְעָקוֹת יִלְּלוּ וְנִשְׁמְעוּ רַעֲשֵׁי נֶפֶץ מַבְהִילִים. מַשֶּׁהוּ רַע בָּא מִמֶּרְחָק. הַשְּׁמוּעוֹת הִגִּיעוּ טִפִּין טִפִּין וְדִוְּחוּ עַל אֵימַת מָוֶת וּמִלְחָמָה שֶׁנָּחֲתָה בְּפֶתַע פִּתְאֹם.

וְאָז, בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, הִתְבָּרְרוּ מְמַדֵּי הַזְּוָעָה. יָאִיר וְאָדָם הֵבִינוּ שֶׁקָּרָה לָהֶם נֵס גָּדוֹל. אָדָם קָפַץ לְעֶבְרִי וְחִבֵּק אוֹתִי, הוּא הֵחֵל לִזְעֹק בְּקוֹל נִחָר: "הַמְּסִבָּה הָאֲרוּרָה! תּוֹדָה! תּוֹדָה לְךָ! הִצַּלְתָּ אֶת חַיֵּינוּ! 'כִּבּוּד הַהוֹרִים' שֶׁל יָאִיר הִצִּיל אֶת חַיָּיו וְאֶת חַיַּי מִיִּסּוּרֵי אִיּוֹב וּמִמִּיתָה מְשֻׁנָּה". בַּהֶמְשֵׁךְ שָׁמַעְנוּ שֶׁעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם יִשּׁוּבִים הֻתְקְפוּ, וְרַק שְׁנֵי הַיִּשּׁוּבִים שׁוֹמְרֵי הַשַּׁבָּת נִצְּלוּ.

לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר - בְּאִסְרוּ חַג, אָדָם בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, לִפְנֵי שֶׁנִּפְרַד מֵאִתָּנוּ לְשָׁלוֹם. וְאִלּוּ יָאִיר הִכְרִיז – "אַבָּא, יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה - אֲנִי נִשְׁאָר בַּבַּיִת! חוֹזֵר הַבַּיְתָה לְתָמִיד!" (מֵאָה וּשְׁנַיִם סִפּוּרִים)

	וישב תשפ"ד
	הַתַּפְקִיד – נִתָּן כְּדֵי שֶׁיְּמַלְּאוּ אוֹתוֹ!
	"אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ" (יא-ד) פֵּרֵשׁ הָרַב "כַּף הַחַיִּים" זַצַ"ל בְּסִפְרוֹ "יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל": יָדוּעַ כִּי "אַךְ" – בָּא לְמַעֵט, וְ"אֶת" - בָּא לְרַבּוֹת. וְכָאן בָּאוּ סְמוּכִים וּצְמוּדִים, מִעוּט וְרִבּוּי. מַדּוּעַ? לוֹמַר לְךָ, שֶׁהַנִּזְהָר בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים אֵינוֹ חַיָּב לְהִסְתַּגֵּף וּלְמַעֵט מֵהֲנָאָתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁלְּכָל דָּבָר יֵשׁ תַּחֲלִיפִים נְאוֹתִים, וְאֶפְשָׁר לְהִתְעַנֵּג בְּמַאֲכָלִים כְּשֵׁרִים. וּכְמַאֲמַר חֲזַ"ל: "אָסַרְתִּי לְךָ דָּם - הִתַּרְתִּי כָּבֵד, שֶׁכֻּלּוֹ דָּם. אָסַרְתִּי לְךָ חֲזִיר - הִתַּרְתִּי לְךָ דָּג שִׁיבּוּטָא, שֶׁטַּעֲמוֹ זֵהֶה". הַיּוֹם, בֶּאֱמֶת נִתָּן לִמְצֹא הַכֹּל בְּהֶכְשֵׁרִים מְהֻדָּרִים, וּלְהַקְפִּיד בְּקַלּוּת עַל כַּשְׁרוּת לִמְהַדְּרִין. סִפֵּר אַבְרֵךְ תּוֹשַׁב בֵּיתָר: חֵלֶק מֵהַתִּקּוּן שֶׁלִּי בַּחַיִּים הוּא לִסְבֹּל צַעַר גִּדּוּל בָּנִים. אֶחָד מִבָּנַי, יָאִיר, פָּרַשׁ, לֹא עָלֵינוּ, מִדַּרְכֵי הַתּוֹרָה. יֵשׁ הַמְכַנִּים אֶת הַתּוֹפָעָה: "יָצָא בִּשְׁאֵלָה". אֲנִי קוֹרֵא לָהּ "יָצָא בְּהַשְׁאָלָה", כִּי נִשְׁמָתוֹ הֻשְׁאֲלָה בְּאֹפֶן זְמַנִּי לְכֹחוֹת הַסִּטְרָא אַחֲרָא, עַד כִּי יָבוֹא הַיּוֹם וְתִפָּקַחְנָה עֵינָיו, וְתַעֲבֹר עָלָיו רוּחַ טָהֳרָה לָשׁוּב לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם. לְמַזָּלִי הַטּוֹב, יָאִיר הוּא בַּעַל שֵׂכֶל חָרִיף, וְגַם אָדָם יָשָׁר בְּטִבְעוֹ, וְשֶׁלֹּא כְּמוֹ רַבִּים מֵחֲבֵרָיו - הוּא אֵינוֹ מְרַמֶּה אֶת עַצְמוֹ לְהַאֲשִׁים אוֹתִי וְאֶת בְּנֵי בֵּיתִי בִּקְשָׁיָיו. הוּא יוֹדֵעַ כִּי הַיֵּצֶר לָכַד אוֹתוֹ בְּרִשְׁתּוֹ, וְהוּא מִתְקַשֶּׁה לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו. הוּא מְכַבֵּד אוֹתָנוּ, הוֹרָיו, מְשַׁתֵּף אוֹתָנוּ בְּמַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, וּבַבַּיִת הוּא מִשְׁתַּדֵּל כְּכָל יְכָלְתּוֹ לְהִמָּנַע מִלְּצַעֵר אוֹתָנוּ. בְּעֶרֶב חַג הַסֻּכּוֹת שָׁאַלְתִּי אֶת יָאִיר מָה הַתָּכְנִיּוֹת שֶׁלּוֹ לִימֵי הֶחָג. הוּא עָנָה לִי שֶׁבֶּחָג הָרִאשׁוֹן הוּא מִתְכַּוֵּן לִהְיוֹת עִמָּנוּ בַּבַּיִת, וְאִלּוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה הוּא מִתְכַּוֵּן לִהְיוֹת עִם חֲבֵרִים בַּדָּרוֹם. מִשּׁוּם מָה לִבִּי הִתְקוֹמֵם. לַמְרוֹת הַכֹּל, שִׂמְחַת תּוֹרָה... גַּם הַרְגָּשָׁה רָעָה הִתְלַוְּתָה לַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלּוּ, הַרְגָּשָׁה עֲמוּמָה וּכְבֵדָה שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי לְפָרְשָׁהּ כַּהֹגֶן. אָמַרְתִּי לְיָאִיר שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה עִמִּי טוֹבָה, אֲנִי מִתְחַנֵּן שֶׁגַּם בְּחַג שִׂמְחַת תּוֹרָה יִהְיֶה עִמָּנוּ בַּבַּיִת. יָאִיר לֹא מִהֵר לְהַסְכִּים. יֵשׁ מְסִבָּה גְּדוֹלָה, מַשֶּׁהוּ בֵּינְלְאֻמִּי, "מְסִבַּת טֶבַע", זֶה דָּבָר שֶׁלֹּא רוֹאִים בְּכָל יוֹם, הוּא אֵינוֹ מוּכָן לְהַפְסִיד. שָׁאַלְתִּי אֶת יָאִיר מַה יֵּשׁ שָׁם בַּמְּסִבָּה הַכָּל כָּךְ נֶחְשֶׁקֶת, וּלְמַרְבֵּה הַבּוּשָׁה הוּא הִסְבִּיר לִי כִּי מְבִיאִים פֶּסֶל זָהָב עֲנָק שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, וְרוֹקְדִים סְבִיבוֹ אַחֲרֵי שֶׁשּׁוֹתִים לְשָׁכְרָה. מֵעַי הִתְהַפְּכוּ כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי עַל "תָּכְנִית" שֶׁכָּזוֹ לְשִׂמְחַת תּוֹרָה, אֲבָל כָּבַשְׁתִּי אֶת רִגְשׁוֹתַי וְאָמַרְתִּי לְיָאִיר: "הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָסְרָה הַתּוֹרָה - הִיא גַּם הִתִּירָה כְּמוֹתוֹ. אָסְרָה לֶאֱכֹל דָּם אַךְ הִתִּירָה אֲכִילַת כָּבֵד, אָסְרָה אֲכִילַת חֵלֶב בְּהֵמָה אַךְ הִתִּירָה חֵלֶב חַיָּה, אָסְרָה חֲזִיר אַךְ הִתִּירָה מֹחַ שֶׁל דָּג שִׁיבּוּטָא, וְכֵן הָלְאָה. הָבָה נְחַפֵּשׂ תַּחֲלִיף לַהֲנָאוֹת שֶׁאַתָּה מְחַפֵּשׂ לַעֲשׂוֹת בְּאִסּוּר, וְנִמְצָא דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹתָן בְּהֶתֵּר, כָּאן בַּבַּיִת, הָעִקָּר שֶׁלֹּא תִּצְטָרֵךְ לִנְסֹעַ לַמְּסִבָּה הַמְזַעְזַעַת הַזּוֹ בַּדָּרוֹם". יָאִיר הִבִּיט בִּי מֻפְתָּע, אֵיךְ בְּדִיּוּק הוּא יֵהָנֶה בְּבֵיתָר בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה?! אָמַרְתִּי לוֹ כָּךְ: "פֹּה, בִּקְצֵה הָרְחוֹב, יֵשׁ בֵּית כְּנֶסֶת גָּדוֹל. בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה נִשְׁפָּךְ שָׁם אַלְכּוֹהוֹל כַּמַּיִם, שׁוֹתִים לְשָׁכְרָה וְרוֹקְדִים עַד כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ. אָז הִנֵּה, יֵשׁ לְךָ הַכֹּל יַחַד: רִקּוּדִים לְלֹא גְּבוּל, אַלְכּוֹהוֹל כַּמַּיִם, כָּל מַה שֶּׁרָצִיתָ, אֲבָל בְּהֶתֵּר!" עָשִׂיתִי הַכֹּל כְּדֵי לְשַׁכְנֵעַ אֶת יָאִיר. יָאִיר שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, חָשַׁב מְעַט, וְאַחַר כָּךְ הוֹדִיעַ לִי שֶׁהוּא מוּכָן לַתָּכְנִית הַחִלּוּפִית, אַךְ בִּתְנַאי שֶׁיִּתְאַפְשֵׁר לוֹ לְאָרֵחַ חָבֵר בַּבַּיִת, אוֹתוֹ חָבֵר שֶׁעִמּוֹ תִּכְנֵן לִנְסֹעַ לַמְּסִבָּה בְּקִבּוּץ רֵעִים. הִסְכַּמְתִּי בַּהֲקַלָּה. בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּה אַחַר הַצָּהֳרַיִם הִגִּיעַ הַצֶּמֶד, יָאִיר יַחַד עִם חֲבֵרוֹ, אָדָם. הִזְמַנְתִּי אוֹתָם לַסֻּכָּה לִסְעוּדַת הֶחָג, אֲבָל אָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁלִּפְנֵי הַסְּעוּדָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַלּוּלָב. אָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁגַּם אִם הֵם לֹא מַקְפִּידִים כָּל כָּךְ לְבָרֵךְ, אֲנִי מַקְפִּיד בְּיוֹתֵר עַל תִּשְׁעִים אֲמֵנִים לְיוֹם, וַעֲדַיִן חֲסֵרִים לִי כַּמָּה... שְׁנֵי הַחֲבֵרִים בֵּרְכוּ עַל הַלּוּלָב, כַּאֲשֶׁר אָדָם מְבָרֵךְ גַּם "שֶׁהֶחֱיָנוּ...", אַחַר כָּךְ הֵם חָבְטוּ אֶת הָעֲרָבוֹת כַּנָּהוּג, נָטְלוּ יָדַיִם לִסְעוּדָה דְּשֵׁנָה וּבֵרְכוּ "לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה". אַחֲרֵי שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ כַּהֹגֶן, פָּנִינוּ "לְהִפָּרֵד מִן הַסֻּכָּה", שָׁתִינוּ יַיִן טוֹב, וּפָצַחְנוּ בְּרִקּוּד סְבִיב הַשֻּׁלְחָן. הָאֲוִירָה הָיְתָה טוֹבָה וְאָדָם הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ אֶת הַלּוּלָב וְרָקַד בְּהִתְלַהֲבוּת. אַחֲרֵי מְנוּחָה שָׁלַחְתִּי אֶת הַצֶּמֶד לְבֵית הַכְּנֶסֶת כְּפִי שֶׁסֻּכַּם, שָׁם הֵם הִשְׁתַּלְּבוּ מְצֻיָּן בְּתוֹךְ הַקָּהָל, וּבְשָׁעָה מְאֻחֶרֶת הֵם שָׁבוּ הַבַּיְתָה. בֹּקֶר הֶחָג זִעְזַע אֶת כֻּלָּנוּ, אַזְעָקוֹת יִלְּלוּ וְנִשְׁמְעוּ רַעֲשֵׁי נֶפֶץ מַבְהִילִים. מַשֶּׁהוּ רַע בָּא מִמֶּרְחָק. הַשְּׁמוּעוֹת הִגִּיעוּ טִפִּין טִפִּין וְדִוְּחוּ עַל אֵימַת מָוֶת וּמִלְחָמָה שֶׁנָּחֲתָה בְּפֶתַע פִּתְאֹם. וְאָז, בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, הִתְבָּרְרוּ מְמַדֵּי הַזְּוָעָה. יָאִיר וְאָדָם הֵבִינוּ שֶׁקָּרָה לָהֶם נֵס גָּדוֹל. אָדָם קָפַץ לְעֶבְרִי וְחִבֵּק אוֹתִי, הוּא הֵחֵל לִזְעֹק בְּקוֹל נִחָר: "הַמְּסִבָּה הָאֲרוּרָה! תּוֹדָה! תּוֹדָה לְךָ! הִצַּלְתָּ אֶת חַיֵּינוּ! 'כִּבּוּד הַהוֹרִים' שֶׁל יָאִיר הִצִּיל אֶת חַיָּיו וְאֶת חַיַּי מִיִּסּוּרֵי אִיּוֹב וּמִמִּיתָה מְשֻׁנָּה". בַּהֶמְשֵׁךְ שָׁמַעְנוּ שֶׁעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם יִשּׁוּבִים הֻתְקְפוּ, וְרַק שְׁנֵי הַיִּשּׁוּבִים שׁוֹמְרֵי הַשַּׁבָּת נִצְּלוּ. לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר - בְּאִסְרוּ חַג, אָדָם בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, לִפְנֵי שֶׁנִּפְרַד מֵאִתָּנוּ לְשָׁלוֹם. וְאִלּוּ יָאִיר הִכְרִיז – "אַבָּא, יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה - אֲנִי נִשְׁאָר בַּבַּיִת! חוֹזֵר הַבַּיְתָה לְתָמִיד!" (מֵאָה וּשְׁנַיִם סִפּוּרִים)