Otzarot-Article

"וְלָקַחַת אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם" (כד-ז) הַטַּעַם שֶׁמִּתַּחַת לַמִּלָּה "אִשָּׁה" הוּא תְּבִיר, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ בַּאֲרָמִית "שָׁבוּר". לִרְמֹז לְדִבְרֵי חֲזַ"ל (יבמות סג), שֶׁיֵּשׁ לָרֶדֶת דַּרְגָּה וְלָשֵׂאת אִשָּׁה. כְּלוֹמַר, אָדָם צָרִיךְ "לְהַנְמִיךְ" אֶת עַצְמוֹ לִרְצוֹנָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ וְלָרֶדֶת לְסוֹף דַּעְתָּהּ (תורה מסיני).

עַל עִנְיָן זֶה רָמַז הַגָּאוֹן רַבִּי מָרְדְּכַי מַעֲרָבִי זַצַ"ל: בְּכָל פַּעַם שֶׁאָדָם רוֹצֶה לְהִכָּנֵס הַבַּיְתָה, הוּא מוֹרִיד אֶת הַיָּדִית שֶׁבַּדֶּלֶת וּמְכוֹפֵף אוֹתָהּ כְּלַפֵּי מַטָּה, לִרְמֹז לוֹ שֶׁעָלָיו לְהִתְנַהֵג בְּהַכְנָעָה וּבְשִׁפְלוּת כְּשֶׁנִּכְנָס לְבֵיתוֹ, וְכָךְ יִשְׂרֹר הַשָּׁלוֹם בְּבֵיתוֹ!

מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה שֶׁהִגִּיעָה לִפְנֵי הָרַב וְהִבִּיעָה אֶת צַעֲרָהּ: "אֵינִי יְכוֹלָה לִסְבֹּל אֶת בַּעְלִי יוֹתֵר! הוּא מְצַעֵר אוֹתִי!! הוּא אָדָם קָשֶׁה וַאֲנִי רוֹצֶה שֶׁהָרַב יְסַדֵּר לִי גֵּט מִמֶּנּוּ!"

"אֲנִי מוּכָן לְמַלֵּא אֶת מְבֻקָּשֵׁךְ, אִם תַּעַזְרִי לִי בַּמְּשִׂימָה הַנִּצֶּבֶת לְפִתְחִי", הִבְטִיחַ לָהּ הָרַב. "אֲנִי אֶתֵּן לָךְ חַלּוֹת מִדֵּי יוֹם שִׁשִּׁי, וְאַתְּ תְּחַלְּקִי אוֹתָן לִכְבוֹד שַׁבָּת לְכָל בָּתֵּי הָעֲנִיִּים בָּעִיר, לְפִי הָרְשִׁימָה שֶׁאֶתֵּן לָךְ. אַחֲרֵי חֹדֶשׁ אֲסַדֵּר לָךְ אֶת הַגֵּט". עָבַר חֹדֶשׁ, אַךְ הָאִשָּׁה לֹא שָׁבָה אֶל הָרַב.

כַּאֲשֶׁר נִתְקַל בָּהּ הָרַב, הוּא שָׁאַל אוֹתָהּ בִּ"תְמִימוּת": "מַדּוּעַ לֹא בָּאת כְּדֵי שֶׁאֲסַדֵּר לָךְ גֵּט?"

"כַּאֲשֶׁר עָבַרְתִּי בְּבָתֵּי הָעֲנִיִּים, הִבְחַנְתִּי בַּסֵּבֶל הָרַב שֶׁיֵּשׁ לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, וְהִשְׂכַּלְתִּי לְהָבִין שֶׁצַּעֲרִי אֵינוֹ גָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁחָשַׁבְתִּי", עָנְתָה הָאִשָּׁה.

"הַצַּדִּיק מִיַּבְנִיאֵל", הַגָּאוֹן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שְׁלֹמֹה שִׁיק זַצַ"ל, אָמַר פַּעַם בְּדֶרֶךְ צַחוּת שֶׁהַשְּׁטָר הַמַּפְרִיד בֵּין הַבַּעַל לָאִשָּׁה נִקְרָא "גֵּט", כִּי שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאִידִישׁ נִקְרָא "גָּאט", וּכְשֶׁמּוֹצִיאִים אֶת הָאוֹת א' הַמְסַמֶּלֶת אֶת אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם, ה' יִתְבָּרַךְ, מְקַבְּלִים: "גֵּט". כַּאֲשֶׁר יֵשׁ מַחֲלֹקֶת בַּבַּיִת, הַשְּׁכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, וְאָז עֲלוּלִים לְהַגִּיעַ לְחֻרְבַּן הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי... לָכֵן כָּל אֶחָד צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בֶּדֶק בַּיִת, לְחַפֵּשׂ מָה הַמָּקוֹר שֶׁמֵּבִיא לְמַחֲלֹקֶת בֵּין כָּתְלֵי בֵּיתוֹ, מַה גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה לְהִסְתַּלֵּק מִבֵּיתוֹ, וְיַחַד יְתַקְּנוּ בִּמְהִירוּת אֶת הַגּוֹרְמִים הַמְּעוֹרְרִים מַחֲלֹקֶת, עַל מְנָת שֶׁיַּחֲזֹר הַשָּׁלוֹם לִשְׂרֹר בִּמְעוֹנָם לְאֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים בַּטּוֹב וּבַנְּעִימִים, וְלֹא יִצְרְכוּ לְהַגִּיעַ חָלִילָה לִידֵי "גֵּט".

בַּ"מִּשְׁנָה בְּרוּרָה" (רנ-סק"ג) נִכְתַּב בְּשֵׁם הָ"אֵלִיָּה רַבָּה", שֶׁיֵּשׁ לְפַנּוֹת אֶת קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ מֵהַבַּיִת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. הַ"כַּף הַחַיִּים" הִסְבִּיר עַל פִּי סֵפֶר "רֵאשִׁית חָכְמָה", שֶׁקּוּרֵי עַכָּבִישׁ הַלָּלוּ הֵם "קְלִפּוֹת" שֶׁרְצוֹנָן לִמְנֹעַ שְׁלוֹם בַּיִת.

מַדּוּעַ דַּוְקָא מִכָּל הַחַיּוֹת בָּעוֹלָם, הָ"עַכָּבִישׁ" מְסַמֵּל חֹסֶר שָׁלוֹם בַּיִת וּמַחֲלֹקֶת?

בְּסֵפֶר "אוֹצְרוֹת הַתּוֹרָה" נִכְתַּב עַל כָּךְ חִדּוּשׁ נִפְלָא בְּיוֹתֵר:

כָּל הַיְצוּרִים בָּעוֹלָם חַיִּים בְּהַרְמוֹנְיָה, בְּחֶבְרָה מְשֻׁתֶּפֶת וְעִם עֶזְרָה הֲדָדִית, אַךְ הָעַכָּבִישׁ הוּא שׁוֹנֶה; כָּל עַכָּבִישׁ בּוֹחֵר לוֹ פִּנָּה מִשֶּׁלּוֹ, מִסְתַּגֵּר בִּמְעֵין מַעֲטֶפֶת וְחַי לְעַצְמוֹ בִּבְדִידוּת לְלֹא קֶשֶׁר עִם הַסְּבִיבָה, וְזֶה בְּדִיּוּק הַהֶפֶךְ מִשְּׁלוֹם בַּיִת.

יֵשׁ סוּג נְקֵבָה שֶׁל עַכָּבִישׁ שֶׁנִּקְרֵאת הָ"אַלְמָנָה הַשְּׁחוֹרָה". הַחוֹקְרִים בָּחֲרוּ לָהּ אֶת הַכִּנּוּי הַזֶּה לֹא בִּכְדִי, כִּי לְאַחַר שֶׁהִיא מִתְעַבֶּרֶת, הִיא הוֹרֶגֶת אֶת הַזָּכָר וְחַיָּה לְבַד... וּמֵאַחַר שֶׁהַמָּקוֹם מַשְׁפִּיעַ עַל הָאָדָם, יֵשׁ לְהָסִיר אֶת הָעַכְּבִישִׁים הַלָּלוּ מִקִּירוֹת הַבַּיִת עַל מְנָת שֶׁלֹּא לִלְמֹד מֵהַנְהָגָתָם הָרָעָה!

פָּרָשָׁתֵנוּ הִיא "פָּרָשַׁת הַשִּׁדּוּכִים". הַסִּפּוּר הַמְאַלֵּף שֶׁלְּפָנֵינוּ נִכְתַּב בְּהַגָּדַת "מַעֲשֵׂה רַב":

תַּלְמִידוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִוּוֹלוֹזִ'ין זַצַ"ל, הִגִּיעַ לְפֶרֶק "הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ". הוּא בָּא לִשְׁאֹל בַּעֲצַת רַבּוֹ, וְנַפְשׁוֹ בִּשְׁאֵלָתוֹ: הִצִּיעוּ לוֹ לָשֵׂאת אֶת בִּתּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵעֲשִׁירֵי הָעִיר, אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לְפַרְנְסוֹ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִשְׁקֹד עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה, אֶלָּא שֶׁאוֹתוֹ עָשִׁיר אֵינוֹ מַכִּיר צוּרַת אוֹת, עַם הָאָרֶץ מִדְּאוֹרַיְתָא וּמִדְּרַבָּנָן.

עָנָה לוֹ הָרַב בִּשְׁאֵלָה: "הַאִם אָכַלְתָּ פַּעַם מִרְקַחַת הַמֻּרְכֶּבֶת מִצְּנוֹן וּמִדְּבַשׁ?"

"בְּוַדַּאי, הֲרֵי זֶה מַאֲכָל שָׁכִיחַ". עָנָה הַתַּלְמִיד.

"הֲחָשַׁבְתָּ פַּעַם, כֵּיצַד נוֹצַר 'שִׁדּוּךְ' מוּזָר זֶה בֵּין הַדְּבַשׁ הַמָּתוֹק לְבֵין הַצְּנוֹן הֶחָרִיף? הַצְּנוֹן הַיָּדוּעַ בַּ"חֲרִיפוּתוֹ" שָׁלַח שַׁדְכָן אֶל הַדְּבַשׁ, כְּדֵי שֶׁיַּסְכִּים לִהְיוֹת חֲתָנוֹ. בַּתְּחִלָּה סֵרַב הַדְּבַשׁ הַמָּתוֹק בְּתֹקֶף: "מַה לִּי וְלִצְנוֹן?! אֲנִי מָתוֹק וְהוּא חָרִיף, אֲנִי שָׁקוּף וְנוֹזְלִי וְהוּא קָשֶׁה".

מָסַר הַשַּׁדְכָן אֶת הַדְּבָרִים לַצַּד הַשֵּׁנִי, לָכֵן הִבְטִיחַ הַצְּנוֹן: "אִם הוּא טוֹעֵן שֶׁאֲנִי קָשֶׁה, אֲנִי מוּכָן שֶׁיְּגָרְדוּ אוֹתִי בְּמִגְרֶדֶת וְאַף אֲנִי אֶהְיֶה רַךְ". הַדְּבַשׁ שָׁמַע עַד כַּמָּה הַצְּנוֹן מִשְׁתּוֹקֵק לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִמּוֹ, וְהִסְכִּים לַשִּׁדּוּךְ.

סִיֵּם הָרַב אֶת מְשָׁלוֹ וְאָמַר: "הֲרֵי אַתָּה יוֹדֵעַ מַה סּוֹפוֹ שֶׁל הַ'שִּׁדּוּךְ', בִּרְכָתָהּ שֶׁל הַמִּרְקַחַת הִיא 'בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה', שֶׁהֲרֵי הַצְּנוֹן הוּא הָעִקָּר, וְאִלּוּ הַדְּבַשׁ הוּא הַטָּפֵל מֵאַחַר שֶׁהוּא רַק מְמַתֵּק אֶת חֲרִיפוּתוֹ שֶׁל הַצְּנוֹן וּמִתְבַּטֵּל אֵלָיו".

הַתַּלְמִיד הֵבִין אֶת הַנִּמְשָׁל: אִם יַסְכִּים לְשִׁדּוּךְ זֶה, הוּא יִהְיֶה טָפֵל וְיֻשְׁפַּע מֵהַמִּשְׁפָּחָה! לָכֵן סֵרַב לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִם הַ"צְּנוֹן הַיֻּקְרָתִי" עַל אַף שֶׁחָפֵץ בּוֹ בְּיוֹתֵר...

בַּעַל הַ"בֵּית יִצְחָק" זַצַ"ל, הִצִּיעַ הַצָּעַת שִׁדּוּךְ וְכַעֲבוֹר זְמַן קָצָר הִתְחַתֵּן הַזּוּג בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת. בָּא הַשַּׁדְכָן אֶל הָרַב וְשָׁאַל אוֹתוֹ, כֵּיצַד הוּא הִצְלִיחַ בְּמָקוֹם שֶׁהוּא נִסָּה פְּעָמִים כֹּה רַבּוֹת וְנִכְשַׁל?

חִיֵּךְ הָרַב וְאָמַר: "חֲזַ"ל אָמְרוּ שֶׁשְּׁנֵי דְּבָרִים קָשִׁים כִּקְרִיעַת יַם סוּף: מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם (פסחים קיח) וְזִוּוּגוֹ (סוטה ב:). כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹסֵק בְּשַׁדְכָנוּת לְשֵׁם פַּרְנָסָה, נִצָּבִים לְפָנָיו שְׁנֵי דְּבָרִים קָשִׁים: גַּם פַּרְנָסָה וְגַם זִוּוּג, אֲבָל אֲנִי שִׁדַּכְתִּי לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְלָכֵן הָיָה לִי קַל יוֹתֵר לְהַצְלִיחַ"... (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	תולדות תשפ"ד
	לְהִכָּנֵס לְלֹעַ הָאֲרִי וְלָצֵאת בְּשָׁלוֹם
	"וְלָקַחַת אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם" (כד-ז) הַטַּעַם שֶׁמִּתַּחַת לַמִּלָּה "אִשָּׁה" הוּא תְּבִיר, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ בַּאֲרָמִית "שָׁבוּר". לִרְמֹז לְדִבְרֵי חֲזַ"ל (יבמות סג), שֶׁיֵּשׁ לָרֶדֶת דַּרְגָּה וְלָשֵׂאת אִשָּׁה. כְּלוֹמַר, אָדָם צָרִיךְ "לְהַנְמִיךְ" אֶת עַצְמוֹ לִרְצוֹנָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ וְלָרֶדֶת לְסוֹף דַּעְתָּהּ (תורה מסיני). עַל עִנְיָן זֶה רָמַז הַגָּאוֹן רַבִּי מָרְדְּכַי מַעֲרָבִי זַצַ"ל: בְּכָל פַּעַם שֶׁאָדָם רוֹצֶה לְהִכָּנֵס הַבַּיְתָה, הוּא מוֹרִיד אֶת הַיָּדִית שֶׁבַּדֶּלֶת וּמְכוֹפֵף אוֹתָהּ כְּלַפֵּי מַטָּה, לִרְמֹז לוֹ שֶׁעָלָיו לְהִתְנַהֵג בְּהַכְנָעָה וּבְשִׁפְלוּת כְּשֶׁנִּכְנָס לְבֵיתוֹ, וְכָךְ יִשְׂרֹר הַשָּׁלוֹם בְּבֵיתוֹ! מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה שֶׁהִגִּיעָה לִפְנֵי הָרַב וְהִבִּיעָה אֶת צַעֲרָהּ: "אֵינִי יְכוֹלָה לִסְבֹּל אֶת בַּעְלִי יוֹתֵר! הוּא מְצַעֵר אוֹתִי!! הוּא אָדָם קָשֶׁה וַאֲנִי רוֹצֶה שֶׁהָרַב יְסַדֵּר לִי גֵּט מִמֶּנּוּ!" "אֲנִי מוּכָן לְמַלֵּא אֶת מְבֻקָּשֵׁךְ, אִם תַּעַזְרִי לִי בַּמְּשִׂימָה הַנִּצֶּבֶת לְפִתְחִי", הִבְטִיחַ לָהּ הָרַב. "אֲנִי אֶתֵּן לָךְ חַלּוֹת מִדֵּי יוֹם שִׁשִּׁי, וְאַתְּ תְּחַלְּקִי אוֹתָן לִכְבוֹד שַׁבָּת לְכָל בָּתֵּי הָעֲנִיִּים בָּעִיר, לְפִי הָרְשִׁימָה שֶׁאֶתֵּן לָךְ. אַחֲרֵי חֹדֶשׁ אֲסַדֵּר לָךְ אֶת הַגֵּט". עָבַר חֹדֶשׁ, אַךְ הָאִשָּׁה לֹא שָׁבָה אֶל הָרַב. כַּאֲשֶׁר נִתְקַל בָּהּ הָרַב, הוּא שָׁאַל אוֹתָהּ בִּ"תְמִימוּת": "מַדּוּעַ לֹא בָּאת כְּדֵי שֶׁאֲסַדֵּר לָךְ גֵּט?" "כַּאֲשֶׁר עָבַרְתִּי בְּבָתֵּי הָעֲנִיִּים, הִבְחַנְתִּי בַּסֵּבֶל הָרַב שֶׁיֵּשׁ לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, וְהִשְׂכַּלְתִּי לְהָבִין שֶׁצַּעֲרִי אֵינוֹ גָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁחָשַׁבְתִּי", עָנְתָה הָאִשָּׁה. "הַצַּדִּיק מִיַּבְנִיאֵל", הַגָּאוֹן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שְׁלֹמֹה שִׁיק זַצַ"ל, אָמַר פַּעַם בְּדֶרֶךְ צַחוּת שֶׁהַשְּׁטָר הַמַּפְרִיד בֵּין הַבַּעַל לָאִשָּׁה נִקְרָא "גֵּט", כִּי שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאִידִישׁ נִקְרָא "גָּאט", וּכְשֶׁמּוֹצִיאִים אֶת הָאוֹת א' הַמְסַמֶּלֶת אֶת אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם, ה' יִתְבָּרַךְ, מְקַבְּלִים: "גֵּט". כַּאֲשֶׁר יֵשׁ מַחֲלֹקֶת בַּבַּיִת, הַשְּׁכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, וְאָז עֲלוּלִים לְהַגִּיעַ לְחֻרְבַּן הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי... לָכֵן כָּל אֶחָד צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בֶּדֶק בַּיִת, לְחַפֵּשׂ מָה הַמָּקוֹר שֶׁמֵּבִיא לְמַחֲלֹקֶת בֵּין כָּתְלֵי בֵּיתוֹ, מַה גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה לְהִסְתַּלֵּק מִבֵּיתוֹ, וְיַחַד יְתַקְּנוּ בִּמְהִירוּת אֶת הַגּוֹרְמִים הַמְּעוֹרְרִים מַחֲלֹקֶת, עַל מְנָת שֶׁיַּחֲזֹר הַשָּׁלוֹם לִשְׂרֹר בִּמְעוֹנָם לְאֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים בַּטּוֹב וּבַנְּעִימִים, וְלֹא יִצְרְכוּ לְהַגִּיעַ חָלִילָה לִידֵי "גֵּט". בַּ"מִּשְׁנָה בְּרוּרָה" (רנ-סק"ג) נִכְתַּב בְּשֵׁם הָ"אֵלִיָּה רַבָּה", שֶׁיֵּשׁ לְפַנּוֹת אֶת קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ מֵהַבַּיִת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. הַ"כַּף הַחַיִּים" הִסְבִּיר עַל פִּי סֵפֶר "רֵאשִׁית חָכְמָה", שֶׁקּוּרֵי עַכָּבִישׁ הַלָּלוּ הֵם "קְלִפּוֹת" שֶׁרְצוֹנָן לִמְנֹעַ שְׁלוֹם בַּיִת. מַדּוּעַ דַּוְקָא מִכָּל הַחַיּוֹת בָּעוֹלָם, הָ"עַכָּבִישׁ" מְסַמֵּל חֹסֶר שָׁלוֹם בַּיִת וּמַחֲלֹקֶת? בְּסֵפֶר "אוֹצְרוֹת הַתּוֹרָה" נִכְתַּב עַל כָּךְ חִדּוּשׁ נִפְלָא בְּיוֹתֵר: כָּל הַיְצוּרִים בָּעוֹלָם חַיִּים בְּהַרְמוֹנְיָה, בְּחֶבְרָה מְשֻׁתֶּפֶת וְעִם עֶזְרָה הֲדָדִית, אַךְ הָעַכָּבִישׁ הוּא שׁוֹנֶה; כָּל עַכָּבִישׁ בּוֹחֵר לוֹ פִּנָּה מִשֶּׁלּוֹ, מִסְתַּגֵּר בִּמְעֵין מַעֲטֶפֶת וְחַי לְעַצְמוֹ בִּבְדִידוּת לְלֹא קֶשֶׁר עִם הַסְּבִיבָה, וְזֶה בְּדִיּוּק הַהֶפֶךְ מִשְּׁלוֹם בַּיִת. יֵשׁ סוּג נְקֵבָה שֶׁל עַכָּבִישׁ שֶׁנִּקְרֵאת הָ"אַלְמָנָה הַשְּׁחוֹרָה". הַחוֹקְרִים בָּחֲרוּ לָהּ אֶת הַכִּנּוּי הַזֶּה לֹא בִּכְדִי, כִּי לְאַחַר שֶׁהִיא מִתְעַבֶּרֶת, הִיא הוֹרֶגֶת אֶת הַזָּכָר וְחַיָּה לְבַד... וּמֵאַחַר שֶׁהַמָּקוֹם מַשְׁפִּיעַ עַל הָאָדָם, יֵשׁ לְהָסִיר אֶת הָעַכְּבִישִׁים הַלָּלוּ מִקִּירוֹת הַבַּיִת עַל מְנָת שֶׁלֹּא לִלְמֹד מֵהַנְהָגָתָם הָרָעָה! פָּרָשָׁתֵנוּ הִיא "פָּרָשַׁת הַשִּׁדּוּכִים". הַסִּפּוּר הַמְאַלֵּף שֶׁלְּפָנֵינוּ נִכְתַּב בְּהַגָּדַת "מַעֲשֵׂה רַב": תַּלְמִידוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִוּוֹלוֹזִ'ין זַצַ"ל, הִגִּיעַ לְפֶרֶק "הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ". הוּא בָּא לִשְׁאֹל בַּעֲצַת רַבּוֹ, וְנַפְשׁוֹ בִּשְׁאֵלָתוֹ: הִצִּיעוּ לוֹ לָשֵׂאת אֶת בִּתּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵעֲשִׁירֵי הָעִיר, אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לְפַרְנְסוֹ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִשְׁקֹד עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה, אֶלָּא שֶׁאוֹתוֹ עָשִׁיר אֵינוֹ מַכִּיר צוּרַת אוֹת, עַם הָאָרֶץ מִדְּאוֹרַיְתָא וּמִדְּרַבָּנָן. עָנָה לוֹ הָרַב בִּשְׁאֵלָה: "הַאִם אָכַלְתָּ פַּעַם מִרְקַחַת הַמֻּרְכֶּבֶת מִצְּנוֹן וּמִדְּבַשׁ?" "בְּוַדַּאי, הֲרֵי זֶה מַאֲכָל שָׁכִיחַ". עָנָה הַתַּלְמִיד. "הֲחָשַׁבְתָּ פַּעַם, כֵּיצַד נוֹצַר 'שִׁדּוּךְ' מוּזָר זֶה בֵּין הַדְּבַשׁ הַמָּתוֹק לְבֵין הַצְּנוֹן הֶחָרִיף? הַצְּנוֹן הַיָּדוּעַ בַּ"חֲרִיפוּתוֹ" שָׁלַח שַׁדְכָן אֶל הַדְּבַשׁ, כְּדֵי שֶׁיַּסְכִּים לִהְיוֹת חֲתָנוֹ. בַּתְּחִלָּה סֵרַב הַדְּבַשׁ הַמָּתוֹק בְּתֹקֶף: "מַה לִּי וְלִצְנוֹן?! אֲנִי מָתוֹק וְהוּא חָרִיף, אֲנִי שָׁקוּף וְנוֹזְלִי וְהוּא קָשֶׁה". מָסַר הַשַּׁדְכָן אֶת הַדְּבָרִים לַצַּד הַשֵּׁנִי, לָכֵן הִבְטִיחַ הַצְּנוֹן: "אִם הוּא טוֹעֵן שֶׁאֲנִי קָשֶׁה, אֲנִי מוּכָן שֶׁיְּגָרְדוּ אוֹתִי בְּמִגְרֶדֶת וְאַף אֲנִי אֶהְיֶה רַךְ". הַדְּבַשׁ שָׁמַע עַד כַּמָּה הַצְּנוֹן מִשְׁתּוֹקֵק לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִמּוֹ, וְהִסְכִּים לַשִּׁדּוּךְ. סִיֵּם הָרַב אֶת מְשָׁלוֹ וְאָמַר: "הֲרֵי אַתָּה יוֹדֵעַ מַה סּוֹפוֹ שֶׁל הַ'שִּׁדּוּךְ', בִּרְכָתָהּ שֶׁל הַמִּרְקַחַת הִיא 'בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה', שֶׁהֲרֵי הַצְּנוֹן הוּא הָעִקָּר, וְאִלּוּ הַדְּבַשׁ הוּא הַטָּפֵל מֵאַחַר שֶׁהוּא רַק מְמַתֵּק אֶת חֲרִיפוּתוֹ שֶׁל הַצְּנוֹן וּמִתְבַּטֵּל אֵלָיו". הַתַּלְמִיד הֵבִין אֶת הַנִּמְשָׁל: אִם יַסְכִּים לְשִׁדּוּךְ זֶה, הוּא יִהְיֶה טָפֵל וְיֻשְׁפַּע מֵהַמִּשְׁפָּחָה! לָכֵן סֵרַב לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִם הַ"צְּנוֹן הַיֻּקְרָתִי" עַל אַף שֶׁחָפֵץ בּוֹ בְּיוֹתֵר... בַּעַל הַ"בֵּית יִצְחָק" זַצַ"ל, הִצִּיעַ הַצָּעַת שִׁדּוּךְ וְכַעֲבוֹר זְמַן קָצָר הִתְחַתֵּן הַזּוּג בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת. בָּא הַשַּׁדְכָן אֶל הָרַב וְשָׁאַל אוֹתוֹ, כֵּיצַד הוּא הִצְלִיחַ בְּמָקוֹם שֶׁהוּא נִסָּה פְּעָמִים כֹּה רַבּוֹת וְנִכְשַׁל? חִיֵּךְ הָרַב וְאָמַר: "חֲזַ"ל אָמְרוּ שֶׁשְּׁנֵי דְּבָרִים קָשִׁים כִּקְרִיעַת יַם סוּף: מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם (פסחים קיח) וְזִוּוּגוֹ (סוטה ב:). כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹסֵק בְּשַׁדְכָנוּת לְשֵׁם פַּרְנָסָה, נִצָּבִים לְפָנָיו שְׁנֵי דְּבָרִים קָשִׁים: גַּם פַּרְנָסָה וְגַם זִוּוּג, אֲבָל אֲנִי שִׁדַּכְתִּי לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְלָכֵן הָיָה לִי קַל יוֹתֵר לְהַצְלִיחַ"... (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)