Otzarot-Article

"וַיִּקְרָא לָהּ נֹבַח בִּשְׁמוֹ" (לב-מב) בַּגְּמָרָא (פסחים קיח.) אָמְרוּ: "כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, רָאוּי לְהַשְׁלִיכוֹ לַכְּלָבִים". וּדְרָשׁוּהוּ מִסְּמִיכוּת הַפְּסוּקִים: "לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ - לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא" (שמות כב-ל). הַגָּאוֹן רַבִּי אֵלִיָּהוּ כֹּהֵן זַצַ"ל, מֵרַבָּנֵי גֶּ'רְבָּא לִפְנֵי כְּמֵאָה שָׁנָה, מָצָא לְכָךְ רֶמֶז נָאֶה בְּפָרָשָׁתֵנוּ, וְכָתַב בְּסִפְרוֹ "אָרְחוֹת חַיִּים": "לָהּ" זֶה רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל "לָשׁוֹן הָרַע". וַיִּקְרָא לָהּ - הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, מַה יִּקְרֵהוּ? יַשְׁלִיכוּהוּ לַכֶּלֶב הַנּוֹבֵחַ...

לְאִישׁ אֶחָד הָיָה כֶּלֶב נֶאֱמָן, שֶׁהָיָה שׁוֹמֵר עָלָיו יוֹמָם וָלַיִל. בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, עָבַר הָאִישׁ אֵרוּעַ לְבָבִי וְנָפַל אַרְצָה. הַכֶּלֶב הִתְחִיל לִנְבֹּחַ וּלְהִשְׁתּוֹלֵל, וּכְשֶׁהִגִּיעוּ אֲנָשִׁים לִרְאוֹת מַה קָּרָה, מִיָּד הִזְמִינוּ כֹּחוֹת רְפוּאָה.

כְּשֶׁהָאַמְבּוּלַנְס הִגִּיעַ, הַכֶּלֶב לֹא מָשׁ מֵאֲדוֹנוֹ. בְּלֵית בְּרֵרָה, נֶאֱלַץ הַצֶּוֶת הָרְפוּאִי לְהַכְנִיס גַּם אוֹתוֹ לָאַמְבּוּלַנְס...

כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל שַׁעֲרֵי חֲדַר הַמִּיּוּן, הֵחֵל הַכֶּלֶב לִנְבֹּחַ וְלֹא הָיָה מוּכָן לְהִפָּרֵד מֵאֲדוֹנוֹ. גַּם אָז הַצֶּוֶת בְּבֵית הַחוֹלִים לֹא רָצָה לְהִתְעַכֵּב וְלָכֵן הִכְנִיס גַּם אוֹתוֹ. הַכֶּלֶב הַנֶּאֱמָן לֹא מָשׁ מֵאֲדוֹנוֹ וְהָיָה נִרְאֶה כְּאִלּוּ הוּא גּוֹנֵחַ מִכְּאֵבִים כַּאֲדוֹנוֹ הַסּוֹבֵל.

כַּאֲשֶׁר הָרוֹפְאִים קָבְעוּ שֶׁיֵּשׁ לְהַכְנִיסוֹ מִיָּדִית לַחֲדַר נִתּוּחַ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לוֹ צִנְתּוּר, רָצָה הַכֶּלֶב לְהִכָּנֵס לַחֲדַר הַנִּתּוּחִים...

רָאוּ הָרוֹפְאִים שֶׁאֵין בְּרֵרָה, הִלְבִּישׁוּ אֶת הַכֶּלֶב בְּחָלוּק מַתְאִים, כִּסּוּ אֶת פִּיו בְּמַסֵּכָה וְהִכְנִיסוּ גַּם אוֹתוֹ...

אֲבָל כַּאֲשֶׁר רָאָה הַכֶּלֶב שֶׁחוֹתְכִים אֶת אֲדוֹנוֹ, הִתְחִיל לִנְבֹּחַ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם, וְלֹא נָתַן לַצֶּוֶת הָרְפוּאִי לְהִתְרַכֵּז בִּמְלַאכְתּוֹ. הַכֶּלֶב לֹא הֵבִין שֶׁהָרוֹפְאִים חוֹתְכִים אֶת בְּשַׂר אֲדוֹנוֹ עַל מְנָת לְרַפֵּא אוֹתוֹ, לָכֵן נֶאֶלְצוּ לְהַזְרִיק גַּם לַכֶּלֶב סַם הַרְדָּמָה...

כְּלַפֵּי מָה הדְּבָרִים אֲמוּרִים?

לִפְעָמִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "מְטַפֵּל" בָּנוּ, מֵבִיא עָלֵינוּ יִסּוּרִים וּלְעִתִּים אַף חוֹתֵךְ בַּבָּשָׂר הַחַי עַל מְנָת לְכַפֵּר עַל עֲווֹנוֹתֵינוּ. וְאָנוּ נֶאֱנָחִים, מִתְלוֹנְנִים וְצוֹעֲקִים, מִתְנַהֲגִים כְּאוֹתוֹ כֶּלֶב שֶׁנּוֹבֵחַ כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁמְּנַתְּחִים אֶת אֲדוֹנוֹ...

זְכֹר! אֵין שׁוּם טָעוּת בְּכָל פְּרָט בְּחַיֶּיךָ! כַּאֲשֶׁר מַגִּיעִים עַל הָאָדָם בְּעָיוֹת וְיִסּוּרִים - יְהוּדִי מַאֲמִין מִיָּד מְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְחוֹשֵׁב מַדּוּעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵבִיא עָלָיו אֶת הַצָּרָה הַזּוֹ, וְאָז חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, וָשָׁב וְרָפָא לוֹ. אַךְ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה, כּוֹעֵס עַל מִי שֶׁהֵרַע לוֹ, כְּכֶלֶב שֶׁנּוֹשֵׁךְ אֶת הַמַּקֵּל וְלֹא אֶת הָאָדָם שֶׁמַּחֲזִיק בַּמַּקֵּל וּמַכֶּה בּוֹ.

לָכֵן, אִם הָאָדָם אֵינוֹ מִתְעוֹרֵר מֵהַמַּכּוֹת שֶׁקִּבֵּל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֶאֱלָץ לְהָבִיא עָלָיו יִסּוּרִים גְּדוֹלִים יוֹתֵר כְּדֵי לְעוֹרְרוֹ, כְּדֵי שֶׁסּוֹף סוֹף יָבִין אֶת הָרֶמֶז. וּכְדִבְרֵי חֲזַ"ל: "לֹא הַנָּחָשׁ מֵמִית אֶלָּא הַחֵטְא מֵמִית" (יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי, חֻקַּת).

הַיִּסּוּרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנְחִית עָלֵינוּ תּוֹאֲמִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל לָעֲבֵרָה שֶׁבְּגִינָהּ אָנוּ סוֹבְלִים, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהָבִין בְּדִיּוּק מֶה עָלֵינוּ לְשַׁפֵּר וְעַל מַה לָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד - כָּךְ מוֹדְדִין לוֹ" (סוֹטָה ח:).

יֵשׁ לְכָךְ הוֹכָחָה נוֹסֶפֶת מֵהַגְּמָרָא (שַׁבָּת לג:): הָ"אַסְכָּרָה" הִיא מַחֲלָה סוֹפָנִית הַמַּתְחִילָה מֵהַמֵּעַיִם וְנִגְמֶרֶת בַּגָּרוֹן, עַד שֶׁהַחוֹלֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִנְשֹׁם וְנִפְטָר. הַגְּמָרָא מַסְבִּירָה שֶׁחֹלִי זֶה בָּא עַל הָאָדָם בְּעִקָּר בְּגִין לָשׁוֹן הָרַע וַאֲכִילַת אֹכֶל שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר: "מַכָּה זוֹ מִפְּנֵי מָה מַתְחֶלֶת בִּבְנֵי מֵעַיִם וְגוֹמֶרֶת בַּפֶּה? כְּשֶׁאָדָם מְדַבֵּר, קֹדֶם הַכְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת, אַחַר כָּךְ הַלֵּב מֵבִין, הַלָּשׁוֹן מְחַתֵּךְ אֶת הַדִּבּוּר וְהַפֶּה גּוֹמֵר". לָכֵן הָאַסְכָּרָה בָּאָה עַל לָשׁוֹן הָרַע, וְיֵשׁ לְכָךְ עוֹד דֻּגְמָאוֹת רַבּוֹת מֵהַשַּׁ"ס.

מִישֶׁהוּ בַּמִּשְׁפָּחָה מַרְגִּיז אוֹתְךָ? - זֶה לֹא בִּגְלָלוֹ, אֶלָּא ה' שׁוֹלֵחַ לְךָ אִיתוּת. אוּלַי אַתָּה הִרְגַּזְתָּ אֶת ה'? בְּדֹק אֶת עֲבוֹדַת ה' שֶׁלְּךָ! כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (בְּרֵאשִׁית רַבָּה, וַיֵּרָא): "בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ" (מִשְׁלֵי טז, ז) - "אוֹיְבָיו" אֵלּוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ (סוֹטָה מט:).

הַיֶּלֶד שֶׁלְּךָ אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹלְךָ? - אוּלַי זֶה כִּי אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ לְאָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם אוֹ כִּי לֹא כִּבַּדְתָּ אֶת הוֹרֶיךָ כָּרָאוּי? אַל תִּתְלֶה אֶת הַדְּבָרִים בְּגוֹרְמִים חִיצוֹנִיִּים. זְכֹר! "אֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיזִים עָלָיו מִלְּמַעְלָה" (חֻלִּין ז:).

כַּאֲשֶׁר אָדָם מְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְעוֹשֶׂה עִם עַצְמוֹ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, זֶה מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ צָרוֹת רַבּוֹת, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה - אֵין דִּין לְמַעְלָה (דְּבָרִים רַבָּה ה-ה).

מְסֻפָּר עַל צַדִּיקִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה שֶׁבְּכָל לַיְלָה לִפְנֵי שֶׁשָּׁכְבוּ לִישֹׁן הָיוּ עוֹרְכִים חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ; כֵּיצַד הִתְנַהֲגוּ בְּכָל דַּקָּה בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם, כֵּיצַד נִצְּלוּ אֶת הַזְּמַן, כַּמָּה לָמְדוּ תּוֹרָה, אֵיךְ קִיְּמוּ אֶת הַמִּצְווֹת וְאֵיךְ הִתְנַהֲגוּ כְּלַפֵּי הַזּוּלַת. עַל יְדֵי זֶה הֵם שָׁאֲפוּ לִהְיוֹת טוֹבִים יוֹתֵר בַּיּוֹם הַבָּא. אָדָם שֶׁחַי לְלֹא חֶשְׁבּוֹן, עָלוּל לִגְרֹם לְתַקָּלוֹת רַבּוֹת, לָכֵן מִשָּׁמַיִם עוֹצְרִים אוֹתוֹ כְּדֵי לְעוֹרְרוֹ, וְנֶאֱלָצִים לְהָבִיא עָלָיו "אִיתוּתִים", צָרוֹת וּבְעָיוֹת כְּדֵי שֶׁיַּעֲצֹר וְיַחְשֹׁב מֶה עָלָיו לְתַקֵּן. (הָרַב אַבְרָהָם אֱלִימֶלֶךְ בִּידֶרְמַן, אֱמוּנָה בְּרוּרָה)

	נח תשפ"ד
	תְּחִלָּה – הֱיֵה 'אָדָם'!
	"וַיִּקְרָא לָהּ נֹבַח בִּשְׁמוֹ" (לב-מב) בַּגְּמָרָא (פסחים קיח.) אָמְרוּ: "כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, רָאוּי לְהַשְׁלִיכוֹ לַכְּלָבִים". וּדְרָשׁוּהוּ מִסְּמִיכוּת הַפְּסוּקִים: "לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ - לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא" (שמות כב-ל). הַגָּאוֹן רַבִּי אֵלִיָּהוּ כֹּהֵן זַצַ"ל, מֵרַבָּנֵי גֶּ'רְבָּא לִפְנֵי כְּמֵאָה שָׁנָה, מָצָא לְכָךְ רֶמֶז נָאֶה בְּפָרָשָׁתֵנוּ, וְכָתַב בְּסִפְרוֹ "אָרְחוֹת חַיִּים": "לָהּ" זֶה רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל "לָשׁוֹן הָרַע". וַיִּקְרָא לָהּ - הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, מַה יִּקְרֵהוּ? יַשְׁלִיכוּהוּ לַכֶּלֶב הַנּוֹבֵחַ... לְאִישׁ אֶחָד הָיָה כֶּלֶב נֶאֱמָן, שֶׁהָיָה שׁוֹמֵר עָלָיו יוֹמָם וָלַיִל. בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, עָבַר הָאִישׁ אֵרוּעַ לְבָבִי וְנָפַל אַרְצָה. הַכֶּלֶב הִתְחִיל לִנְבֹּחַ וּלְהִשְׁתּוֹלֵל, וּכְשֶׁהִגִּיעוּ אֲנָשִׁים לִרְאוֹת מַה קָּרָה, מִיָּד הִזְמִינוּ כֹּחוֹת רְפוּאָה. כְּשֶׁהָאַמְבּוּלַנְס הִגִּיעַ, הַכֶּלֶב לֹא מָשׁ מֵאֲדוֹנוֹ. בְּלֵית בְּרֵרָה, נֶאֱלַץ הַצֶּוֶת הָרְפוּאִי לְהַכְנִיס גַּם אוֹתוֹ לָאַמְבּוּלַנְס... כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל שַׁעֲרֵי חֲדַר הַמִּיּוּן, הֵחֵל הַכֶּלֶב לִנְבֹּחַ וְלֹא הָיָה מוּכָן לְהִפָּרֵד מֵאֲדוֹנוֹ. גַּם אָז הַצֶּוֶת בְּבֵית הַחוֹלִים לֹא רָצָה לְהִתְעַכֵּב וְלָכֵן הִכְנִיס גַּם אוֹתוֹ. הַכֶּלֶב הַנֶּאֱמָן לֹא מָשׁ מֵאֲדוֹנוֹ וְהָיָה נִרְאֶה כְּאִלּוּ הוּא גּוֹנֵחַ מִכְּאֵבִים כַּאֲדוֹנוֹ הַסּוֹבֵל. כַּאֲשֶׁר הָרוֹפְאִים קָבְעוּ שֶׁיֵּשׁ לְהַכְנִיסוֹ מִיָּדִית לַחֲדַר נִתּוּחַ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לוֹ צִנְתּוּר, רָצָה הַכֶּלֶב לְהִכָּנֵס לַחֲדַר הַנִּתּוּחִים... רָאוּ הָרוֹפְאִים שֶׁאֵין בְּרֵרָה, הִלְבִּישׁוּ אֶת הַכֶּלֶב בְּחָלוּק מַתְאִים, כִּסּוּ אֶת פִּיו בְּמַסֵּכָה וְהִכְנִיסוּ גַּם אוֹתוֹ... אֲבָל כַּאֲשֶׁר רָאָה הַכֶּלֶב שֶׁחוֹתְכִים אֶת אֲדוֹנוֹ, הִתְחִיל לִנְבֹּחַ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם, וְלֹא נָתַן לַצֶּוֶת הָרְפוּאִי לְהִתְרַכֵּז בִּמְלַאכְתּוֹ. הַכֶּלֶב לֹא הֵבִין שֶׁהָרוֹפְאִים חוֹתְכִים אֶת בְּשַׂר אֲדוֹנוֹ עַל מְנָת לְרַפֵּא אוֹתוֹ, לָכֵן נֶאֶלְצוּ לְהַזְרִיק גַּם לַכֶּלֶב סַם הַרְדָּמָה... כְּלַפֵּי מָה הדְּבָרִים אֲמוּרִים? לִפְעָמִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "מְטַפֵּל" בָּנוּ, מֵבִיא עָלֵינוּ יִסּוּרִים וּלְעִתִּים אַף חוֹתֵךְ בַּבָּשָׂר הַחַי עַל מְנָת לְכַפֵּר עַל עֲווֹנוֹתֵינוּ. וְאָנוּ נֶאֱנָחִים, מִתְלוֹנְנִים וְצוֹעֲקִים, מִתְנַהֲגִים כְּאוֹתוֹ כֶּלֶב שֶׁנּוֹבֵחַ כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁמְּנַתְּחִים אֶת אֲדוֹנוֹ... זְכֹר! אֵין שׁוּם טָעוּת בְּכָל פְּרָט בְּחַיֶּיךָ! כַּאֲשֶׁר מַגִּיעִים עַל הָאָדָם בְּעָיוֹת וְיִסּוּרִים - יְהוּדִי מַאֲמִין מִיָּד מְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְחוֹשֵׁב מַדּוּעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵבִיא עָלָיו אֶת הַצָּרָה הַזּוֹ, וְאָז חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, וָשָׁב וְרָפָא לוֹ. אַךְ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה, כּוֹעֵס עַל מִי שֶׁהֵרַע לוֹ, כְּכֶלֶב שֶׁנּוֹשֵׁךְ אֶת הַמַּקֵּל וְלֹא אֶת הָאָדָם שֶׁמַּחֲזִיק בַּמַּקֵּל וּמַכֶּה בּוֹ. לָכֵן, אִם הָאָדָם אֵינוֹ מִתְעוֹרֵר מֵהַמַּכּוֹת שֶׁקִּבֵּל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֶאֱלָץ לְהָבִיא עָלָיו יִסּוּרִים גְּדוֹלִים יוֹתֵר כְּדֵי לְעוֹרְרוֹ, כְּדֵי שֶׁסּוֹף סוֹף יָבִין אֶת הָרֶמֶז. וּכְדִבְרֵי חֲזַ"ל: "לֹא הַנָּחָשׁ מֵמִית אֶלָּא הַחֵטְא מֵמִית" (יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי, חֻקַּת). הַיִּסּוּרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנְחִית עָלֵינוּ תּוֹאֲמִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל לָעֲבֵרָה שֶׁבְּגִינָהּ אָנוּ סוֹבְלִים, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהָבִין בְּדִיּוּק מֶה עָלֵינוּ לְשַׁפֵּר וְעַל מַה לָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד - כָּךְ מוֹדְדִין לוֹ" (סוֹטָה ח:). יֵשׁ לְכָךְ הוֹכָחָה נוֹסֶפֶת מֵהַגְּמָרָא (שַׁבָּת לג:): הָ"אַסְכָּרָה" הִיא מַחֲלָה סוֹפָנִית הַמַּתְחִילָה מֵהַמֵּעַיִם וְנִגְמֶרֶת בַּגָּרוֹן, עַד שֶׁהַחוֹלֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִנְשֹׁם וְנִפְטָר. הַגְּמָרָא מַסְבִּירָה שֶׁחֹלִי זֶה בָּא עַל הָאָדָם בְּעִקָּר בְּגִין לָשׁוֹן הָרַע וַאֲכִילַת אֹכֶל שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר: "מַכָּה זוֹ מִפְּנֵי מָה מַתְחֶלֶת בִּבְנֵי מֵעַיִם וְגוֹמֶרֶת בַּפֶּה? כְּשֶׁאָדָם מְדַבֵּר, קֹדֶם הַכְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת, אַחַר כָּךְ הַלֵּב מֵבִין, הַלָּשׁוֹן מְחַתֵּךְ אֶת הַדִּבּוּר וְהַפֶּה גּוֹמֵר". לָכֵן הָאַסְכָּרָה בָּאָה עַל לָשׁוֹן הָרַע, וְיֵשׁ לְכָךְ עוֹד דֻּגְמָאוֹת רַבּוֹת מֵהַשַּׁ"ס. מִישֶׁהוּ בַּמִּשְׁפָּחָה מַרְגִּיז אוֹתְךָ? - זֶה לֹא בִּגְלָלוֹ, אֶלָּא ה' שׁוֹלֵחַ לְךָ אִיתוּת. אוּלַי אַתָּה הִרְגַּזְתָּ אֶת ה'? בְּדֹק אֶת עֲבוֹדַת ה' שֶׁלְּךָ! כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (בְּרֵאשִׁית רַבָּה, וַיֵּרָא): "בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ" (מִשְׁלֵי טז, ז) - "אוֹיְבָיו" אֵלּוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ (סוֹטָה מט:). הַיֶּלֶד שֶׁלְּךָ אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹלְךָ? - אוּלַי זֶה כִּי אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ לְאָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם אוֹ כִּי לֹא כִּבַּדְתָּ אֶת הוֹרֶיךָ כָּרָאוּי? אַל תִּתְלֶה אֶת הַדְּבָרִים בְּגוֹרְמִים חִיצוֹנִיִּים. זְכֹר! "אֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיזִים עָלָיו מִלְּמַעְלָה" (חֻלִּין ז:). כַּאֲשֶׁר אָדָם מְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְעוֹשֶׂה עִם עַצְמוֹ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, זֶה מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ צָרוֹת רַבּוֹת, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה - אֵין דִּין לְמַעְלָה (דְּבָרִים רַבָּה ה-ה). מְסֻפָּר עַל צַדִּיקִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה שֶׁבְּכָל לַיְלָה לִפְנֵי שֶׁשָּׁכְבוּ לִישֹׁן הָיוּ עוֹרְכִים חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ; כֵּיצַד הִתְנַהֲגוּ בְּכָל דַּקָּה בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם, כֵּיצַד נִצְּלוּ אֶת הַזְּמַן, כַּמָּה לָמְדוּ תּוֹרָה, אֵיךְ קִיְּמוּ אֶת הַמִּצְווֹת וְאֵיךְ הִתְנַהֲגוּ כְּלַפֵּי הַזּוּלַת. עַל יְדֵי זֶה הֵם שָׁאֲפוּ לִהְיוֹת טוֹבִים יוֹתֵר בַּיּוֹם הַבָּא. אָדָם שֶׁחַי לְלֹא חֶשְׁבּוֹן, עָלוּל לִגְרֹם לְתַקָּלוֹת רַבּוֹת, לָכֵן מִשָּׁמַיִם עוֹצְרִים אוֹתוֹ כְּדֵי לְעוֹרְרוֹ, וְנֶאֱלָצִים לְהָבִיא עָלָיו "אִיתוּתִים", צָרוֹת וּבְעָיוֹת כְּדֵי שֶׁיַּעֲצֹר וְיַחְשֹׁב מֶה עָלָיו לְתַקֵּן. (הָרַב אַבְרָהָם אֱלִימֶלֶךְ בִּידֶרְמַן, אֱמוּנָה בְּרוּרָה)